אין מה "לסדר" פה, אלא למצוא דרכים להקל עלייך. ההמלצה שלי היא להיניק בשכיבה מתוך חצי שינה (מיטה מתחברת היא האידאלית בשביל זה). אם את ממש לא מסוגלת, אז אפשר לגייס את הבעל שייתן בקבוק (תמ"ל/שאוב) באחת הקימות בלילה.

כמובן, מדובר בכך שהיא קמה לינוק וחוזרת לישון. אם היא קמה ובוכה ולא נרגעת או קמה ונהיית עירנית ורוצה שישחקו איתה - אז זה משהו אחר, וכן יש מה 'לטפל' פה.

(התינוקת שלי, באופן נדיר לחלוטין, כן הייתה ישנה לילה שלם עד לא מזמן, מ-11 או 12 עד 6. כשהיא הייתה פיצית זה אפילו היה קשה יותר, כי הייתי צריכה ממש להעיר אותה כדי לינוק כי היא הייתה פחות משלושה קילו... לאחרונה היא התחילה להתעורר פעם-פעמיים בלילה כדי לינוק, ולמרות שזה קצת מבאס אותי - בעיקר בגלל העובדה שקרב היום שבו היא תצטרך לעבור חדר ויהיה קשה יותר לקום אליה - אני מזכירה לעצמי שזה רגיל ותקין...)

1. אנחנו במילואים... וגם בשגרה האיש עמוס בטירוף ולא יכול להיות פנוי לעזור איתה 

2. כשאני מניקה בשכיבה- אני נרדמת וישנה גרוע... חוששת עליה... בקיצור לא הכי נוח לי

תודה רבה על המענה

אבל לא רואה דרך אחרת חוץ מאשר לעבור את החודשים הקרובים איכשהו ולחכות שתגיע לגיל שבו אפשר לישון לילה...

בעיקרון הגוף אמור להתרגל לשינה המקוטעת ולהפיק ממנה את העירנות הנדרשת. את לוקחת ויטמינים וכו'? אולי בעצם העייפות נובעת ממחסור בהם?

ומיטה מתחברת יש לך? כי גם אם את מתעוררת כדי להיניק אותה, לפחות אפשר להניח אותה בקלות בלי לקום מהמיטה, וזה עוזר לעייפות... 

ביומיום אני בסדר וערנית אבל יש לי כמה נסיעות ארוכות הכרחיות ואני ממש לא רוצה לנהוג עייפה... (מסובך לי התחבצ כי חייבת לחזור עד הצהריים לילדים)

בקיצור טוב אולי באמת נשימה עמוקה ויעבור.. לא צריכה מתחברת- יש לידי מיטה ענקית ריקה 🤦‍♀️ (שוב- מילואים)

כנראה צריכה להשלים עם זה שככה זה... 

להירדם ב8 ולקום כל 3 שעות זה חלום לילדה בת 4 חודשים, זה לגמרי גיל שיכולים להירדם רק ב11.

אני חושבת שזה לא הזמן להוריד הנקות, זה גיל שעדיין אוכלים בלילה.

אם קשה לך (זה באמת קשה) אפשר לשלב טמרנה ואז בעלך יקום. 

אוף.. אני פשוט עייפההההה

תודה על המענה!!

שלה הייתה נשמעת לא רעה, לא הייתי מנסה לשנות כרגע, למרות שזה באמת מבאס לקום כל כך הרבה. 

כרגע אולי תנסי להאכיל טוב בערב, ולחזור לשגרה של הנקה כל שלוש שעות בלילה - אם הוא מתעוררת אחרי שעה באמת את יכולה לנסות לתת רק מוצץ, אבל אחרי שלוש שעות בקבוק/הנקה. תנסי את זה יומיים שלושה ותראי אם אתם מצליחות לחזור ללוז של האכלה כל שלוש שעות. 

לגבי 'שיפור' המצב הקיים, מהאכלה כל שלוש שעות לפחות האכלות בלילה, נשמע לי שבגיל הזה זה שינוי פחות הגיוני, דרסטי מדי. מה שכן, את יכולה אולי לנסות לדלג רק האכלה אחת, נניח על זו של שתיים בלילה, ואולי היא תסכים 'ללמוד' לישון רצוף את החלק האמצעי של הלילה ויהיו לך יותר שעות שינה רצופות. 

עוד מעט כבר תוכלי להתחיל לתת דייסה בערב, אולי זה גם יעזור קצת. 

אגב, בייעוץ שינה עם תינוק גדול יותר שהיה מתעורר הרבה בלילה, היועצת הנחתה אותי להגדיל *בהדרגה* את המרווח בין ההאכלות, נניח לתת בקבוק רק כל שלוש שעות( היה מתעורר יותר) ואחר כך רק כל ארבע שעות, וכן הלאה, ואם מתעורר לפני שהגיע זמן ההאכלה הבאה להרדים בלי האכלה. זה היה בגיל גדול יותר. בגיל שלה נראה לי שהשינוי באמת צריך להיות מאוד הדרגתי, הגיוני שהיא באמת רעבה. 

באמת קפיצה קצת דרמטית. תודה, לוקחת לתשומת ליבי מה שכתבת. ❤️

הן היו ישנות אחרי הנקה אמנם אך קמות כל שעה וחצי...

מה שלא ניסיתי לא עזר

עד שהייתי מביאה להם בקבוק מטרנה כתוספת לפני השינה ואז סופסוף קמתי רק כל 3 שעות

אולי היא באמת רעבה?

המחשבה שלי זה שאם היא רעבה אז לצה היא לא צורחת? היא יודעת לצרוח.... ופה היא כאילו ממשיכה לישון עוד זמן... אבל אנסה לרווח יותר בנחת באמת. תודה!,

מההתלהבות לא נתתי לאף אחד לגעת ולטפל בה

הייתי (ועדין אמא משוגעת

היא הסכימה לקחת מטרנה רק בגיל שנה וחודשיים

הייתי מנסה אולי להביא טעימות אם מותר ולתת לאכול לפני השנת לילה

בהצלחה!!!!!

אז בזמנו הייתה הנחיה שאפשר להתחיל טעימות מגיל 4 חודשים

אח"כ זה השתנה ל-6 חודשים

לק"י

בגיל חצי שנה זה רק ארוחות, וגם אז סביר להניח שלא מיד היא תאכל ארוחות משביעות. וארוחת ערב נראה לי הרבה פעמים מתבססת אחרונה.

זה רק אקסטרה

לא תחליף

אבל קמו לא מעט...

וכדאי להסתכל בכללי הבטיחות של שינה מש'ותפת של האיגוד האמריקאי

כללים במיטה המשותפת: 

1. שינה על מזרן קשה ולא רך. 

2. חשוב לדאוג שהמיטה בהם אתם ישנים צמודה לקיר. ודאו כל לילה שאין רווח בו ניתן ליפול דרכו או איבר יכל להיתפס בו. 

3.  המעיטו בכריות ושמיכות כבדות. ודאו שהסדין מתוח. זאת למניעת חנק. שימי לב לא "לזרוק" על התינוק באמצע הלילה את השמיכה שלך- שנו עם שמיכות דקות והתלבשו חם. 

4. אבל- אל תלבישו את התינוק יתר על המידה, הקרבה אליך אמא, מחממת אותו. 

5. התינוק צריך לישון בין האמא לקיר ולא בין שני ההורים. 

6. ללא ילדים נוספים וללא בעלי חיים.

7. אספו שיער ארוך. 

8. התינוק ישן על הגב, ללא עיטוף וכמובן ללא כיסוי ראש. 

9. לא משאירים תינוק ללא השגחה במיטת ההורים. 

אני חושבת שזה אלה

כבר 5 חודשים שאני קמה בלילה כל שעה וחצי- שעתיים כדי להניק. כלומר מהרגע שהוא נולד כי הוא בן 5 חודשים 😂 המוח כבר לא מתפקד אבל זה מה יש. כשהוא פתאום ישן 3 שעות ברצף אני מבסוטה של החיים

זכור לי שהגיל הזה מהווה מעבר וקפיצת גדילה ומה שהיה לפני משתבש עד שמקבלים הרגלי שינה יציבים יותר בטווח של עד גיל שנה לרוב.

מה שכן כדאי לנסות בערג להציע יוצר הנקות יש ילדים שבשלב הזה מתחילים בעקב הנקות צבר עד שנרדמים ללילה שזה יכול להיות גם 4-5 שעות רצוף.

אישית לא היה לי ילדים שישנו רצוף בגיל הזה אבל יודעת שזה קיים. 

לי יש חשש עם להציע מוצץ אם יש סיכוי שצריך הנקה כי זה יכול לשבש את המנגנון של הרעב. אולי סתם חרדה שלי. 

וזה בהחלט קשוח לקום כל 3 שעות אבל יש יותר גרוע אם זה מנחם ונשמע מאתגר ממש עם המילואים אולי יש לך אפשרות להכנס לישון מוקדם יותר.

כמה טיפים ששווה ניסוי שגרת ערב אחרי ערות של שעתיים בסביבות 4-6 5-7 מקלחת והאכלות צבר עד שנרדמת לנסות להציע הנקה ולא לתת מוצץ בערב.

טיפ נוסף לשמור במהלך היום על הסדר מקווה שלא מטעה הנקודה היא שאם ישן אחרי יש החלפה האכלה משחק וחוזר חלילה שינה האכלה משחק ככה מתרגלים שהילד ישן אחרי פעילות ולא אחרי אוכל.

נראה לי שיש גיל שהאוכל גם אחרי השינה וגם לפני

כן אני מנסה את מה שכתבת... תודה לך!

אישית לא מצליחה להניק בשכיבה ופוחדת ממש להרדם עם הילד במיטה.

מה שעשיתי בתקופות של עייפות הנחתי כרית הנקה במיטה צמוד לקיר אם יש כמו מסגרת שמונעת מהילד להתגלגל וככה לא צריכה לקום לפחות להניח בלול.

אז היא מתעוררת...

היא גם עייפה אז היא נרדמת חזרה ומתעוררת שוב מרעב

בגיל הזה לא מורידים עדיין הנקות לילה...

והנקה בשכיבה עוזרת בטירוף!!!

אני בבוקר לא זוכרת כמה פעמים קמתי ובטח שלא באיזה שעה... אני פשוט נותנת לה מתוך שינה וממשיכה לישון

באיזשהו שלב קולטת שהיא התנתקה אז מחזירה אותה למתחברת

אבל ממש מתוך נימנום לא מתעוררת לגמרי ואז קל לחזור לישון 

לק"י

כדי.

אבל זה עדיין יותר נוח להניק בשכיבה ולנוח, ולא לקום כל רגע.

גם לא נוח לי להניק ממש בשכיבה

אז מניקה בתנוחה של משהו בין ישיבה לשכיבה

כבר התרגלתי ולא ככ מפריע לי לקום אליו (כמובן כשזה בגבול הסביר.. כל 3 שעות בערך..)

ובגיל הזה זה בסדר גמור 

אם היא קמה למה מוצץ ולא הנקה?

אם הם קמים כדאי להאכיל 

ואז אם היא התרגלה לישון עם הנקה- היא תחפש הנקה כדי להרדם מחדש

כנ"ל עם המוצץ

אז הגיוני שקמה כל שעה וצריכה מוצץ כדי להרדם מחדש...

הפתרון הוא ללמד אותה  להרדם במיטה שלה עצמאית. 

קל לומר כמובן קשה מאוד לבצע...

ממליצה על הפודקאסט "שינה זה לחלשים" יש שם פרק על משבר גיל 4 חודשים

אצלי קבוע נרדמים לי בהנקה.....

 אבל כשלא - הם נרדמים לבד עם מוצץ די בקלות 

אבל לרוב כשהם קצת גדלים זה משתבש

מכירה חברות שעשו תהליך מסודר עם יועצת הנקה והצליחו לגמרי להרגיל לזה. כמובן לא "לתת לו לבכות" אלא תהליך אחראי והדרגתי

בסוף 4 חודשים זה ממש אחרי לידה... 

לדעתי זה לא גיל שלגמול מהנקות לילה... 

היא פשוט רעבה.... 

עד גיל שנה הם זקוקים לזה... 

חיבוק חם על העייפות אני במצב כמוך. 

אולי תחשבו איך אפשר שבעלך יעזור בזה גם... 

אבל אני ב"ה בכל הילדים הנקתי בלילות לפי דרישה עד גיל שנה... זה מה שהם צריכים

אצלי 3 שעות בגיל הזה זה חלוםםם

איפה.. קמים הרבה יותר

אבל זה רגיל היא פשוט רעבה

לא תריך בעיני כלום חוץ מלהניק

אם היא לוקחת בקבוק- אז בקבוק לפעמים זה גם בסדר

אבל פשוט קצת סבלנות

תכלס ככה זה תינוקות

נכון שיש כאלה מושלמים שישנים רצוףאבל ביננו הם נדירים

זה לא הנורמל...

בהתחלה ממש אין יום ואין לילה אז כל 3 שעות זה הגיוני אבל בגיל כזה הם כבר בנויים לאכול יותר ביום ופחות בלילה

אם יש יותר הנקות בלילה מאשר ביום זה כנראה לא צורך במזון אלא בעזרה להרדם חזרה

ויש תינוקות שמסוגלים לישון גם 7-8 שעות בגיל הזה בלי לאכול 

(לא אומרת שכל תינוק יכול לוותר לגמרי על אכילה בלילה. הגיוני שיש כאלה שצריכים. אבל לא כל שעתיים)

אם הם יונקים בלילה יותר מביום. אבל יש כאלה שיונקים כל שעה וחצי/ שעתיים גם ביום 🙈

הקטן שלי עכשיו נגיד עם לשון קשורה ועד החודש האחרון ינק כל שעה וחצי/ שעתיים לאורך כל היום וכל הלילה, כי היה לו קשה לינוק כמות משביעה ברצף. עכשיו ב"ה אוכל יותר טוב ופותח פער של 3 שעות או יותר לפעמים. 

בקיצור לא תמיד זה עניין של לדעת לחזור לישון

לנסות כמה שפחות לקבע הרגלים לא טובים...

תשקלי לשלב תמ"ל

שלי בת חודשיים על תמ"ל ובזמן האחרון אוכלת כל 5 שעות. זה ממש הקלה לעומת קודם וככה גם בעלך יכול להאכיל מדי פעם בלילה

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

לק"י

ואיזה כיף לשמוע שהוא נהנה ומבקש ללכת!

גם של ספורט טיפולי, החוג מטעם בית ספר פרח (למרות שלא לומד שם)

כלומר, זה במבנה שלהם. המדריכה גם עובדת שם. ההתחייבות של הקופה (55 למפגש)

בשורה התחתונה הילד ממש נהנה, כל יום רוצה ללכת.

גם המדריכה ממש נחמדה, שולחת אחרי כל מפגש סיכום במייל של מה עשו, על מה עבדו ומה התכנון להמשך.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

צריך לבוא לעולם עם אח/ות גדולים 😍

והילדים שלי עוד עם ספייס יפה בינהם... זה גיל נורא נורא קשוח אבל חייבים לעבור בו בשביל לגדול 🙃

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

עם לצאת לעבודה. זה יתן לך אויר ולפעמים בעבודה אפשר למצוא גם חברות

והיא צוחקת שכל המשכורת שלה הולכת על תשלום למסגרות והיא יוצאת לכמה שעות חופש מהאמהות…

ולך אישה יקרה חיבוק ענק והרבה כוחות🫂❤️

ולמנוע להרבה זמן…

זה אומר שהם קטנים וצפופים

זה הרבה מאוד שינויים בתווך קצר

תני לעצמך זמן

(לשקול ממש גם מניעה)

זה באמת משתפר

הם גדלים

וזה נעשה יותר קל

ואת גם תפתחי מיומנות חדשות

ובעיקר- בלי ביקורת עצמית

(ואם את חושדת בדיכאון אז טיפול! אפילו לקחת הלוואה בשביל זה

זו השקעה לתווך ארוך ושווה כל שקל)

זה קריטי בשלבים האינטנסיבים האלה..

לא כל החיים ייראו ככה!!!

ובינתיים- אולי תנסי בימים שנעים בחוץ לצאת לטייל עם העגלה, ההליכה והשמש ממש טובים לנפש. ❤️‍🩹

מאוד מתיש מונוטוני ונראה שלא ייגמר לעולם.

אז קודם כל זה ייגמר וישתפר, מבטיחה לך!

דבר שני, למנוע הריון. וכל מילה מיותרת. באמת, לי הפער הכי קטן שלי של שני קטנים כנראה לפחות מכפיל את שלך, וזה לא חזר על עצמו שוב לעולם. לא בנויה ליותר מתינוק אחד בו זמנית, לא לכולם זה מתאים, לא כולן צריכות להביא לעולם יותר מעשרה ילדים. וגם, לא צריך להחליט על העתיד הרחוק. זה לא אומר שלא יתאים צפופים בעתיד כשיהיו עוד אחים שיכולים לעזור, מצב נפשי אחר, כלכלי. זה נראה פשוט שנכון לך לעצור בנקודת הזמן הנוכחית. אז עוצרים. שני תינוקות זה באמת קשוח מסורבל קשה לתמרן את הצרכים שואב שוחק תמשיכי לבד.

תני להם לגדול, תרגישי רווחה בנפש, תהני מהם ורק אז תחשבי הלאה. לא ללכת על אוטומט. צריך להביא נפשות עם כוחות ורצון.

זה הכי בייסיק בעיני.

ובפרקטי, אני לא יודעת מה את עושה ואיפה את. אבל למצוא נשים בשלב דומה, להיפגש בגן שעשועים, או בבית אחת של השניה עם הילדים. רק זה שיש לך אדם בוגר לדבר איתו, מאוד מועיל. להביא נערה אפילו צעירה לשעות הקשות לעוד זוג ידיים זה משנה חיים. אפילו ילדה בת עשר בעשרה שקלים. יכולה לגמרי להועיל. לנוח בשבתות כשהבעל שם. להשקיע בעצמך לא אומר מאות שקלים, זה יכול להיות ברמת הקרם הכיפי, יש מבצעים עכשיו, מקלחת שקטה כשהבעל חוזר, כוס קפה כשהם ישנים, מוזיקה מרגיעה. זה עובר דרך הדברים הקטנים כמו שאת דואגת להם גם לאף נקי וטיטול אוקיי? פעולות קטנות שאת מוציאה אנרגיה שוחקות אותך- פעולות קטנות של הכנסה לאט לאט ימלאו ותרגישי קצת יותר בן אדם נפרד.

גם כן בעיני זה שלב נורמלי להרגיש בו רדופה ומותשת. אבל אם את רואה שזה ממשיך ומוגזם אז אין ברירה ללכת לבדוק דיכאון ואם צריך לטפל... תיהי עם יד על הדופק.

יש לך כנראה תפיסה שאמהות זה עסקת חבילה שכוללת להיות כל היום עם הילדים וסביבם..

זה מקסים אבל כנראה לך זה לא מתאים ככה

מכל מה שכתבת זעק שחסר לך את עצמך. שהאמהות השתלטה על הכל. וזה לא אמור להיות ככה.

לי יש 8 קטנים ואני מרגישה שיש לי את עצמי כי אני בוחרת בזה כל פעם מחדש..

וגם מעצבת את היום יום שלי בהתאם

תשאלי את עצמך

אם נגיד עכשיו לא היית אמא אז מה היית עושה אחרת בחיים שהיה גורם לך שמחה?

לעבוד? תצאי עכשיו לעבוד..

ללמוד משהו? תרשמי לקורס אפילו דיגיטלי

להפגש עם חברות תקבעילזה זמן

לפתח תחביבים- תרשמי לחוגים או תקבעי זמן

לא טוב לך להניק- תשלבי בקבוקים או תפסיקי אפילו

וכן הלאה

את צריכה למצוא את הדרך לחזור חזרה לעצמך להתחדש למצוא מה הרצונות שלך ומה החלומות שלך שיחזירולך את שמחת החיים

כשהם יקבלו מקום, את תראי שהאמהות לא תורגש כחונקת ומאיימת. ולהפך..היא תוכל להיות גם מרחב של יצירה והתמלאות ושמחה.

אני מבינה שיש לפעמים כבילות מחשבתית כזאת של - אי אפשר אבל.. ממלא סיבות

אני מכירה את זה והיתי שם

כשהצלחתי לשנות ראש והמטרה שלי היתה להיות אדם חי ושמח ושזה גם יהפוך אותי להיות האמא הכי טובה שיש..אז פתאם גיליתי שרוב האין ברירה ואי אשר- כן אפשר!!

זה בחירה.

זה דורש שינוי ראש רגע ואומץ ..

כשהתחלתי את האמהות דמיינתי שאשאר עם כולם עד גיל 3 בבית

ניסיתי עם הגדולים וזה נחל כשלון חרוץ למה

כי לא זכרתי מי אני עם 2 צפופים..הרגשתי כמו רובוט מחליף טיטולים ומאכיל.. נשחקתי נפשית

שלחתי למסגרות ..והופ גילליתי את עצמי מחדש חזרתי לעצמי

והאיזונים יצרו לי חוויית אימהות אחרת לגמרי.

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

ובטח שלא משדרות לו את זה.

ולא משדרת לו שאני כועסת כי קיבל 50 במבחן

והייתי משוחחת גם עם המחנך שקראתי בכמה הודעות פה שכתבת שהוא מאוכזב שלא למד ומהציון.

הייתי מציעה לשים פחות דגש על הלימודים, יותר על החברתי וןההתנהגותי

מבינה שהוא ילד מוכשר- תעצימי את זה

ילד נבון וחברותי- להעצים, גם בכיתה וגם בשיח עם המחנך והצוות.

לתת לו תפקידים

לפרגן לשים רגע את הלימודים בצד.

ואז לאט לאט-

רצף מטרות לימודיות- להציב יחד עם המחנך (בהתחלה בלי הילד), מטרה אחת ממוקדת וקטנה בפן הלימודי ולצד זה פירגונים, העצמה ורק משפטים חיוביים במה שהוא טוב.

לאט לאט להוסיף עוד מטרה לימודית, יחד איתו, ולא להפסיק לפרגן ולהעצים ולהגדיל ולתת תפקידים חשובים ושהמחנך יפסיק מהר לומר לכם על התפקוד הלימודי הלקוי ואתם תפסיקו "לכעוס" על התפקוד שלו.

מאמינה שזה יגיע מתוך שלא לשמה...

טיפין טיפין

בהדרגה בטוחה ויציבה

אי אפשר לצפות ממנו עכשיו לבצע מטלות לימודיות וכדומה.

עם הזמן לעקוב, לראות , עין מקצועית- האם באמת הכרחי להביא לו רטלין?

לא נראה שזה המצב כרגע

כרגע הוא צריך כדור העצמה במה שהוא טוב בו- תתחילו בזה

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

ולמוטיבציה פנימית.

ממש לא הייתי דוחפת ילד לקחת כדור אם הוא לא מעוניין בזה וזה גם לא יעזור כי הוא יכול לעשות כאילו הוא לוקח ולא לקחת.

בסוף זה החיים שלו וההחלטות שלו. בתור אמא אפשר להדריך ולכוון אבל אי אפשר לעשות במקומו ולכן הייתי מתעסקת בעיקר במוטיבציה.

אם תהיה לו מוטיבציה ורצון אולי מעצמו הוא יחליט לנסות סוג אחר של תרופה.

אם לא - א. גם התרופה לא תעזור ב. מה תעשי אם הוא לא ייקח? או שיגיד שלקח אבל יזרוק לפח?

אם את אומרת שהוא מוכשר, הוא יוכל גם להשלים את החומר הנלמד בעתיד כשירצה (אגב, אולי חלק ממה שמפריע לו זה שבכיתה הרבה פעמים מורחים את הזמן...)

הייתי מתמקדת בעיקר בקשר

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

בנוסף למבצעים וההצלחה שלך שהגיעה ב"ה, לקחת גם כדורי קשב?

או בלי הכדורים הצלחת בסוף?

מעניין...

אני עם תרופות קשב רק לאחרונה, בשביל העבודה

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

באיזה תחום הדרכה?

הוא נוירולוג

נתן תרופה , עודד שמדובר בילד מוכשר שיקפיץ אותו בכמה רמות

וזהו

אחכ גם הקשיב והחליף תרופה

זה לא רופא להדרכות הורים

נראה לי שבאמת כדאי לך ללכת לפי ההמלצה של @אפונה - ואולי אפילו ללכת להדרכה אצלה, כי למיטב ידיעתי יש לה גם ניסיון עם קשיי קשב.

אני אהיה בוטה

ילד זה לא מכונה, אם משהו לא עובד לא הולכים לטכנאי שיתקן את התקלה.

יש לכם ילד שלא מעוניין לעשות את מה שאתם רוצים שהוא יעשה.

כל דרך שבה תנסו "לתקן" את הבעיה ולגרום לו ללמוד בכל זאת -

לתת תרופה

לעשות מבצע

להטיל סנקציות

לכעוס

יכולות להחמיר את המצב.

אתם צריכים קודם כל להבין מה קורה עם הילד שלכם.

תגידי שניסיתם והוא לא שיתף פעולה. ושזה ממש לא משנה עכשיו כי תמיד אפשר להתחיל מחדש ואתם פה כדי לעזור במה שאפשר.

וזהו.

יש 3 שותפים לאדם. והשותף הרביעי זה הוא עצמו..

בתור הורים יש חובת השתדלות אבל איפשהוא היא נגמרת ואחר כך זה רק תפילות..

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

יש ילדים שלא מעניין אותם לימודים וכשגדלים, בוחרים מקצוע ולוקחים את עצמם בידיים- עושים מכינה כדי להשלים את מה שצריך כדי להתקבל, ולוקחים כדורים אם זה מה שצריך כדי להצליח. אני מכירה כמה כאלו.

והיום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, שמעתי שמשערים שכישורים חברתיים- רגשיים יהיו יותר משמעותיים בעולם העבודה מאשר ידע או כישורים אקדמאים.

ועדיין ממש מבינה את הקושי כרגע כשהוא במסגרת בית ספר עם ציפיות מסוימות מהילד והוא לא מעוניין לעמוד בהם. זה באמת מורכב מאוד. חיבוק!!❤️

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על אחד על אחד כן

אם הבן של הפותחת לא מאובחן, אולי הוא יכול לקבל מענה דרך קבוצה.

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

אז עשינו פרטי

שאחרות לא יטעו ויחשבו שבכללי במכבי. המון מטפלות מוסמכות קוגפאן זה קורס מאד נפוץ אצל מרפאות בעיסוק שעובדות עם ילדים.

כשמתקשרים למוקד במכבי ומבקשים לקבוע, עונים שאין מטפלות קוג פאן במכבי.

וגם אתמול הייתי באבחון אצל ילד אחר שלי וחזרו על זה שוב ושוב. היא אמרה שאין במכבי ושהיא ממליצה בכל זאת...

ברור שיש את זה אצל לא מעט מטפלות (מי שעברה עוד הכשרה נוספת) אבל לא במרפאות של מכבי.

לפחות זה מה שנאמר לי במרכז גדול במרכז.

קשה לי להאמין שבכל המכונים של מכבי אין מטפלות מוסמכות קוגפאן. ויש הרבה מכונים שעובדים בהסדרים עם כל הקופות ובוודאות יש שם.

אני ממליצה למי שאומרים לה ככה להתקשר למכון ספציפי ולשאול אם יש שם.

כנראה שאין את זה ברשימה של הנציג הארצי אבל בפועל יש במכונים

שאין משהו שמוגדר כטיפול בשיטת קוגפאן, אבל יש מרפאות בעיסוק רגילות שיש להן הכשרה גם לזה.

זה אחד הקורסים הכי נפוצים שמרפאות בעיסוק עוברות.

לא סביר בכלל שבכל מכוני מכבי אין. כנראה אין להם באופן רשמי כזה, ולכן אני ממליצה לברר ישירות מול המכון שם הם יודעים האם יש להן מטפלות מוסמכות לכך.

אני מתכוונת שהרכזת של התפתחות הילד התקשרה לנוירולוגית ילדים שכתבה לנו בהמלצות על קוגפאן ואמרה לה לא לכתוב את זה כי אין להם במכבי מטפלות לזה. נכון שבפועל קיימות מטפלות כאלו, אבל לא ברמה שמכבי מוכנים שייכתב בהפניה כי יש ממש מעט כנראה ולא משהו שהם מגדירים ברשמי שיש. ולכן אין דרך להגיע לזה דרך מכבי

כמובן שזה קיים. ולא, ממש לא כל מרפאה בעיסוק עושה את ההכשרה הזאת, היא יקרה וארוכה... צריך ממש לרצות להתעמק במענים לקש"ר...

עשה פלאים

הוא לא מאובחן. היינו לפני כמה שנים אצל רופאת ההתפתחות, ואמרה שזה נראה ממש הכיוון אבל בגלל שהוא בגן והמצב לא דורש טיפול תרופתי היא לא נתנה אבחון.

ב''ה המצב היום לא מצדיק טיפול תרופתי (לדברי המורים, ולאור ההישגים שלו וההתנהגות שלא מפריעה ב''ה).

אנסה לברר על טיפולי קבוצתי ואיך זה בקופה שלנו

מצטערת לאכזב..

אולי אני צריכה לנסות עם מטפלת אחרת,

אבל כמו בכל טיפול, יש מי שעוזר לו יותר, יש מי שפחות.

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

0523115963

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

אני מצאתי אותה שם בזמנו

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

לטיפול נפשי יש יותר דברים

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

לא הבנתי את ההבדל בין טיפול אישי לנפשי.. זה הגדרה שלנו כאילו? מדובר בטיפול פסיכולוגי שהוא הלך לכמה מפגשים, אין לו את התעודה של המטפלת

אפשר להכניס שם גם רפואה משלימה וכל מיני דברים כאלה (בקישור שם הם נותנים רשימת אפשרויות, ממה שזכור לי אנחנו הגשנו גם דברים שלא מופיעים שם, אז מתייחסת לזה כדוגמאות).

הטיפול נפשי זה נורא מוגדר, חייב להיות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס (יש להם שם רשימה מדויקת) עם הוכחות שהוא מוסמך.

מה שאת מתארת נשמע שיעבור ב2 הקטגוריות.

אם יש לך מה להגיש גם וגם (ויש איך לבקש את התעודה של המטפל) - הייתי מנצלת גם וגם.

אם בכל מקרה לא תגישו דברים אחרים - אז תעשו לעצמכם חיים קלים ותגישו באישי בלי הסברים...

חשוב לדעת שאישי זה לא רק אישי שלו - זה גם את או הילדים. אז קדימה תקבעי לך איזה עיסוי או רפלקסולוגיה או מה שעושה לך טוב 😉❤️

אולי זה צירים מסוג שונה, שלא גורמים לכאב אלא לחוסר נוחות?

תעקבי לראות איך זה ממשיך.

בהמשך אותו יום. בשתי לידות

וכנראה שהתינוק מסדר את עצמו במרחב לפני ההתבססות

לרמה של כל חמש דק ציר של דקה

כואבים

אבל שוב, לא מספיק (מה שכן הפעם התורפה תחושת לחץ בטוסיק, מה שלידות קודמות לא היה לי גם בפתיחה מלאה הלחץ הורגש לי בגב לא שם)

אחרי שעתיים של צירים צפופים ודיי סדירים חשבתי לנסות לישון לפני שמחברת את הטנס

התעוררתי בבוקר…

אבל מאז שהתעוררתי בשש היו לי שלושה

לק"י

אבל בסוף ילדתי😉

בעז"ה שיהיה בעיתו ובזמנו, לידה קלה ומהירה ובידיים מלאות ובריאות!!