אבל אני נוטה לא להסכים.

זה ביקורת על העולם והטלת אשמה.. עידנתי אתזה 

שעיקר בעיית הרווקות היא בגלל המציעים.

אני חושד שעיקר הבעיה היא כי הרווקים לא ממש רוצים. בסביבה שלי, מי שאני מכיר, מי שרווק מאוחר זה בגלל שהוא או היא מעדיפים את הרווקות במידה מסויימת. 

כתוצאה מכמה שנים של רווקות. אם האפשרות השניה היא הנכונה אצל רובם, אז מה שהוא הציע בהחלט יעזור שזה לא יקרה לרווקים הצעירים הנוכחיים.

וגם אצל רווקים מבוגרים, לדעתי עצם ההתעניינות בהם תזיז אצלם דברים.

חושבת שיש אמת בדברי הפותח שאם אנשים יותר ישדכו יהיו יותר זוגות נשואים

וברמה האישית חושבת שזה חובה בסיסית של כל אחד להשקיע משהו השידוכים

(20 דק' נשמע לא ישים אבל כל זמן שבועי קבוע באידיאל)

ועוד יותר שיפוטי להאשים בשיפוטיות.

אני אמרתי את מה שאני מתרשם מהסביבה שלי. ואני רווק בעצמי, כך שיש לי את כל הזכות שבעולם לדבר על רווקים.

את זו ששיפוטית כלפיי, מה שאני עשיתי היה לתאר את העובדות שאני רואה.

ובטח שלא להתנסח בצורה שתשמע שיפוטית. סליחה. 

כי בגדול, כל חבריי וחברותיי הרווקים (וגם הגרושים) לא באמת יוצאים מגידרם לבדוק את ההצעות שלי.

וסליחה, התירוצים שלהם עלובים להחריד.

אם רווק בן 43 פוסל מישהי רווקה בת 41 רק כי "אני מעדיף מישהי בת 30 ורזה וגבוהה וספונטנית"...

גרוש פלוס ילד שלא מסכים להיפגש עם רווקה בת גילו וכו' וכו'

אה, כן... גם רווקות בנות 34 שלא מסכימות להיפגש עם בחור רק כי המרחק ביניהם הוא שעה נסיעה... נו בחייאת...

ויש לי לפחות עשור של ניסיונות לחיבורים... ונאדה.

במיוחד תירוץ הפוריות...

אף אחד לא הבטיח שהמצב שלו מזהיר יותר משל הבחורה...

וכשרוצים, יש הרבה אלטרנטיבות לטפל בעניינים

אבל סטטיסטית הם נמצאים במקומות שונים מאוד.

וגם בנים.

וכמובן צריך שההצעה תהיה קשורה. 

ואתה מצפה שאנחנו נספיק ב 15 דקות ביום?

אנחנו עושים השתדלות בעולם הזה.. אנחנו גם מתגייסים לצבא וסומכים על הקבה שיעזור לנו אחרי השתדלנו, לדעתי אם כל אחד יתן השתדלות כל יום נראה הרבה ישועות.. 

זוג צעיר שהתחתן לא מזמן, אתם מדברים אחד עם השני לא תקדישו 10 דקות לנסות לשדך את החבר/חברה שלכם אחד לשני

אתה תקדיש 10 דקות ביום לפתור את הבעיות שלי בחיים? זה התפקיד שלך לפתור את הבעיות שלך בחיים.

אז תפסיק להשתדל, לא מגיעים לשום מקום עם השתדלות, מי שרוצה להתחתן שיתחתן, שלא ישתדל להתחתן, אני בטוח שאנשים עם נקודות פתיחה גרועות משלך כבר התחתנו אז למה אתה לא? אני צריך להתאמץ לפתור את הבעיות שלך?

תגובה קרה וגם מנותקת. מחילה.

לפי הסקרים, וגם באופן פשוט במבט סביבך, רוב האנשים התחתנו בזכות מישהו שחשב עליהם והציע.

לא שדכן רשמי ולא אתר הכרויות,  אלא חבר/ שכן וכו שחשב עליו והשתדל בשבילו והיה מספיק אכפתי כדי לנסות להציע.

האם אין לרווקים מה להשתפר בעצמם. ודאי.

אבל אין ספק שהרכיב של החברה שמנסה ומשתדלת לחשוב משפיע מאד.מאד.

יכולה לומר לכם שמאוד מסכימה עם אריק...

אני לא רואה את זה ככה בכלל, אדם שמצפה שמישהו אחר יעשה עבורו את ההחלטה הכי חשובה בחיים על ידי שיקדיש לו 10 דקות ביום הוא לא אדם שמוכן לנישואין.

אין בעיה שחבר יציע אבל שזו תהיה יוזמה של החבר? לחבר אין בעיות משלו לפתור? הגיע הזמן להפסיק עם המילה הזו "השתדלות", מי שרוצה להתחתן שיתחתן, להפסיק להשתדל להתחתן ולהפסיק להשתדל לחתן.

אף אחד לא ביקש שמישהו יקבל בשבילו את ההחלטה. ממש לא.

תשתדלו להציע ולהכיר.

זה הכל.

(והרווק פונה ומזכיר.. אבל בסוף אם זה לא במודעות והחברים לא רואים בזה חשיבות ועניין.. זה לא יעזור.)

אני שדכתי זוג שלכאורה לא היו מגיעים אחד לשניה אחרת. וחשבתי וניסיתי במשך הרבה זמן עד להצעה הספציפית הזו.

מזל שאני לא בגישה שלך. כך הזוג הזה זכה לעמוד תחת החופה סוף סוף. 

וגם חושבים שאני נגד לשדך ונגד לעזור.

גם לא מצליחים לקרוא את מה שפותח השרשור כותב.

אולי אני האהבל.

בכל מקרה השרשור הזה דרש ממני יותר מידי תשומת לב מהעבודה אז אני פורש רק הבהרה.

אני לא מאשים לרגע את הרווקים ברווקותם.

אני רק אומר למחוק את המילה "השתדלות" מהלקסיקון זה סוד ההצלחה האישי שלי, אני לא משתדל להצליח, אני דורש מעצמי להצליח בכל תחום שחשוב לי.

אם תזמינו אותי להתקין מנורה בסלון או להחליף שקע, אתה לא תשלמו לי על "השתדלות" שהמנורה תעבוד, אתם צריכים אור בסלון.

ככה בכל תחום כולל בשידוכים.

אני פרשתי, זהו.

בניגוד לכל דבר אחר בחיים - עבודה, לימודים, תחביבים וכו' - בשידוכים אין קשר ישיר בין ההשקעה לתוצאה.

אתה יכול להיות הכי מוכשר, הכי מוצלח, הכי משקיע, הכי מחפש, הכי מוכן ובסוף הקופאית מהמכולת היא זו שתתן לך את מספר הטלפון של אשתך לעתיד.

וזה בדיוק המקום של החברים - לעשות את הקישור הזה. זה הכל.

לענ"ד התגובה שלך מאוד אנוכית וקצת דורכת על פותח השרשור, אף אחד לא ביקש ממך למסור את החיים בשביל אף אחד אחר תנשום. סך הכל העלה הצעה שבוא נודה באמת, יכולה מאוד לעזור, אולי לאדם כמוך שדורש מעצמו להצליח בכל דבר בחיים לא צריכים לעזור ואשריך זה שלך(צ"ע אם זה לא נובע מגאווה אבל זה כבר עבודה פנימית שלך, סתם מניח את זה כאן), אני באופן אישי חושב שלבוא ולהגיד דבר כמו שפותח השרשור אמר מעיד על המון ענווה ("היי אני כאן תעזרו לי") ואתה מאוד דוגל בשיטה של "לא צריך אותכם אני מסתדר לבד" אשריך, אבל אני ועוד רבים דווקא כן צריכים וזקוקים לעזרה מאחרים בהמון המון המון תחומים בחיים, מה לעשות לא נולדנו מושלמים.

אל תשתדל לעזור ובסוף תדרוך, זה קצת לא יפה דוד. 

*ולפני שתגיב מהרגש, תחשוב שוב על ההצעה שהוא הציע, כי המון שידוכים שאנשים מכירים, ואני בטוח שגם אתה אגב, הם בדיוק מהדודה של החברה שחשבה על הבחור והציעה וכך קם עוד בית בישראל. אשריכם ישראל על האמפתיה והדאגה שיש לכם אחד כלפי השני!

הנקודה היא לא העשר דקות ביום ואין טעם להיתפס אליה, אלא פשוט שזה יהיה במודעות. 

 שלא יקרה מצב שהצעה הייתה יכולה להגיע שלוש שנים לפני ולא הגיעה רק בגלל שלא היה שיח בעניין בין הבעל לאישה...

אבל יש כמובן המון אנשים שכן חושבים על הרווקים, ואוזרים אומץ להציע גם אם זה לא הכי נעים. וגם אף אחד לא חייב לנו כלום. אז כדי שדברים כאלו יתקבלו צריך להגיד אותם בצורה מתאימה יותר..

מצטער, זה השרשור.

זה יכול להגיע רחוק

במיוחד אם אתה רווק ויש לך חברים רווקים ונפגשת עם כמה בנות רווקות

בסד

שמעתי מהרבה אנשים ' לי אין את זה ' ושלל תירוצים למה לשדך לא קשור אליהם.

אבל הם שוכחים שגם אותם מישהו שידך, ולרוב זה דרך מכרים ולא שדכנים, ואם אותו אחד היה אומר את זה לעצמו כנראה גם הם לא היו מתחתנים.

אין אצלנו בציבור מספיק מודעות לעניין של שידוכים.

מדברים גבוהה גבוהה על חשיבות המשפחה ( מבורך וחשוב!) אבל איכשהו זה מנותק ממודעות בסיסית ואחריות חברתית-קהילתית להסתכל רגע ימינה ושמאלה ולנסות לחשוב על רווק/ רווקה שאיתי במשפחה/שכונה/ עבודה.

אם כל אחד ינסה לשדך 1/2 מהסביבה הקרובה שלו בנורמה. המצב יכול להראות ממש אחרת.

לשדך מתוך אכפתיות. 

עצם זה שיהיו רגישים לעניין ויראו אכפתיות כבר יוסיף המון!

זה לא סותר שגם לרווקים יש מה לשפר-

* יש רווקים שאין להם התנהלות בסיסית מול השדכן (=חבר , אח וכו.. כולנו שדכנים!.). נעלמים, לא עונים. בלי הכרת הטוב בסיסית.

תודו לשדכן. על זה שחשב, שניסה. שאכפת לו.

גם אם לא הצליח.

וגם אם יצא שלא עניתם ככ -תחזרו להסביר.

אתם פנוים, תחזרו לעדכן. שלא ירדוך אחריכם  )בפרט לרווקים).

*תנסו להסביר לשדכן מה לא מתאים כשאתם בוחרים לא לנסות/להמשיך . כך אתם מדייקים אותו.

ומראים לו שאתם באמת שמחים שהוא איתכם במסע.

ומעוניינים בעזרתו.

*כל כמה זמן לעשות עבודה פנימית של מהות ומעטפת. לבדוק שאנחנו לא פוסלים סתם.

ולפתח את המקום שלי בקשר זוגי. את הגישה שאני בא איתה וכו.

* וגם אנחנו יכולים וצריכים לשדך!

אני ממש מופתעת מרווקים/ות שגם לא לוקחים אחריות על נושא השידוכים. ש'מישהו ישדך'.

מתלוננים על המצב אבל בעצמם גם לא עושים שום דבר בשביל אחרים.

דווקא אתם יודעים כמה זה משמח שמישהו חושב עליכם. כמה הצעות מקדמות ומאפשרות קשר ותנועה.

הציעו לך הצעה ולא מתאים לך? תחשבי לאיזו חברה ההצעה יכולה להתאים?! כנל בנים כמובן

(*לפעמים להעביר הלאה הצעה יכול להיות ריש. אין בעיה. לא מדסרת על מקרים כאלו.)

(זה שאת מציעה לא אומר שאת מאבדת את הפוקוס מלמצוא לעצמך. לא אמרתי שתלכי ותראייני את כל העולם. אבל כן לנסות להוזיז דברים קטנים בסביבתך. למה לא??)

שנזכה להיות צינור לדברים טובים בעז'ה!

באותה מידה יכולתי להגיד אם היינו מתפללים על זה זה היה עוזר יותר.

אבל זה לא אומר שזה שווה את זה... רבע שעה מהיום של כל אחד ואחד מהיהודים זו חתיכת השקעה.

למישהו אחר את המסע שלו.

אם הוא רוצה להעזר אנחנו יכולים לעזור לו. אם לא, לא.

גם אף אחד לא עשה את העבודה הזו במקומי.

אף אחד לא אמר לי לאיזו מפלגה להצביע.

אף אחד לא אמר לי לאיזו ישיבה ללכת.

אף אחד לא למד מקצוע במקומי.

אף אחד לא הקים עסק במקומי.

אף אחד לא יצא לפרנס במקומי.

אף אחד לא הוליד ילדים במקומי.

אף אחד לא לקח משכנתא במקומי.

אף אחד לא חסך כסף במקומי.

אף אחד לא לקח אחריות על החיים שלי במקומי.

למה על ההחלטה הכי חשובה בחיים אתם רוצים שמישהו יעשה אותה במקומכם?

מה ביקשו ממך? קצת חשיבה על הרווקים שאתה מכיר? זה עד כדי כך נוראי?

שוב..כל ה"אף אחד לא עשה בשבילי" למה זה נועד? להראות כמה אתה גיבור ויכול לבד ? משהו ביקש ממך לפרנס אותי? מישהו ביקש ממך שתבוא להאכיל אותי בכפית ? מה אתה מגזים איפה הלכת דוד..קצת לחשוב על הרווקים שאתה מכיר, זה לא כזה נוראי ותלותי כמו שאתה מצייר קצת מציאות לא תזיק

ושוב כל ה"אני עשיתי לבד" לא רחוק מכוחי ועוצם ידי..שחלילה לא תגיע למקום הזה, לפעמים צריך להגיד אני לא מבין ולא יודע וצריך עזרה(ואם תשאל אןתי, תמיד צריך להגיד את זה) זה לא מעיד על חולשה, זה מעיד על ההבנה של אפסיותי וקטנותי אל מול מלך מלכי המלכים

לדעתי יש 3 סוגים של ויכוחים

א. חוסר הסכמה (אחד טוען משהו, השני לא מסכים עם עם עצם הטענה)

ב. בירור האמת (צד אחד פשוט לא מודע לעובדה או טיעו שהצד השני מביא וכך הוא משתכנע או נוספת לו ידיעה)

והסוג השלישי זה סוג שבו כל־אחד אומר טענה שבמהותה היא נכונה

אבל הצד השני עושה ממנה איש קש

וכל הויכוח הוא לשכנע "אבל לא בדיוק את זה אני אומר"

עד שבסוף כולם מסכימים שהם מלכתחילה אמרו אותו דבר

– כולם מסכימים שזה מאוד נחמד ואפילו מועיל ומקסים לעזור לסביבה הקרובה שלך על־ידי הצעות, לשלוח הודעה "שמע אחי אתה בחיפושים במקרה? אני מכיר איזה מישהי לא יודע פרטים לעומק אבל אם אתה רוצה הנה קבל מספר"

– וכולם מסכימים שהרווק צריך לקחת אחריות על עצמו ולפתור את הבעיות שלו, אם לבד, אם בעזרת מאמן/איש מקצוע/שאמאן אלילי/התבודדות בשדה (מומלץ), וגם לגשש "שומע אחי אני פה בחיפושים אתה מכיר במקרה איזו בת ישראל נסיכה ככה?" ולא להתחרבש

אז אם כולם מסכימים... so who is gae???

אל תזלזל בדיון הזה, יש רגש מאוחריו

בנשמה לפחות

מבחינת מוצא נראה לי שיש איזה רבע ליטאי או משהו כזה

אתה ליטאי, הם כנראה לא כאלה.

אז הגיוני שהם רואים ערך במה שאתה לא רואה.

כל הסבר לוגי לכך בכלל לא נוגע במה שהיה פה.

אמפתי ונחמד

או ביקורתי ותכליתי

זאת אחת מתכונות האופי הבסיסיות שלא משתנות כל־כך במהלך החיים (agreeableness ב־OCEAN/HEXACO)

עריכה: עשיתי בדיקה ודווקא כן יש שינוי מסוים לטובת agreeableness לאורך זמן מאוד ארוך יכול להיות שזה משקף גם הלכי רוח תרבותיים ולא רק אישיים אבל ברמה הבסיסית זה די יציב

אנשים נוטים להיות אמפתיים כלפי עניינים מסויימים וביקורתיים כלפי עניינים אחרים

אבל זה לא נושא הדיון אז לא נראה לי כדאי שנצלש את זה.

מה נושא השרשור אפוא?

איך לנצח במלחמה? איך לשחרר את כל החטופים? איך להיות מיליונר ולקנות דירה? איך למגר את כל התאונות דרכים והמחלות?

לפעמים מחוסר נעימות אנשים נמנעים חבל ממש.

לפעמים מחוסר כשרון.

לפעמים מחוסר חשיבה מאורגנת על העניין, כפי שאמרת יפה.

אז למה לא?

לא רואה את הרווקות כבעיה אלא כחוסר.

אם אני יכול להשלים את החוסר של הזולת, מדהים.

אם לא - אפשר להתפלל על זה.

מי מחליט מתי זה ה"תפקיד" שלנו מתי לא?

אתה רוצה לשדך את חבריך שיהיה לך בכיף, הדרישה מצד פותח השרשור לא במקום, אם היית מקדיש 10 דקות ביום היית פותר את הבעיות החברתיות של אחיין שלך, למה אתה לא פותר את הבעיות החברתיות של אחיין שלך? לא אכפת לך מאחיינים שלך? איזה מן סנוב חסר אכפתיות אתה?

ולכן טבעי להיות אמפתי ביחס לזה..

וכן - אחריות חברתית זאת לא מילה גסה. לחשוב על הזולת זה ערך בסיסי.. 

האם אפשר להאשים מישהו ביחס לזה? ממש לא. 

האם אפשר להציב את זה כאידיאל? - בהחלט כן!

חברה מתוקנת זאת חברה שיש בה ערבות הדדית, זה כזה תלוש לומר את זה?

לא מועיל לחפש מה לא נכון בדבריה.

מועיל מה כן יכול להוסיף בדבריה.

אבל שלא תחשוב לרגע שאפתור לך את הבעיה הכי חשובה בחייך ביוזמתי ושתהיה לך תביעה על כך על עשר דקות יומיות, בשום פנים ואופן.

אתה צריך שידוך, רוצה את עזרתי, בשמחה.

פנה מיוזמתך אתה אלי.

כל השרשור הזה לא נכון, הוא מניח שאנשים צריכים מיוזמתם לפתור בעיות של אחרים ועודבסוגיה הכי חשובה בחיים.

לעשות רע, אבל מחילה עם כל הכבוד, אתה האחרון שהייתי רוצה לפנות אליו או ממליץ לפנות אליו בכל תחום בחיים, לאו דווקא שידוכים, הגישה שלך מאוד ביקורתית וקרה ומנותקת מציאות, יכול להיות שלך הגישה הזאת עובדת, עובדה שאתה מצליח להחליף מנורה בסלון ומצליח בכל תחום אפשרי בחיים שלך. אבל לפעמים זה הרבה מעבר, יש עניין של הכלה של האחר והכאב שלו, ופעמים שאדם פונה אליך(שוב אין קשר לשידוכים אלא כל דבר אחר בחיים) כדי לקבל קצת אוזן ששומעת מה שיש לו על הלב ואצלך דוד האוזן קצת אטומה בלשון המעטה.

והייתי מוסיף - אם כל זוג נשוי בגילאים רלוונטיים היה משווה בין החברים שלו לשלה - עוד יותר.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.