אבל אני נוטה לא להסכים.

זה ביקורת על העולם והטלת אשמה.. עידנתי אתזה 

שעיקר בעיית הרווקות היא בגלל המציעים.

אני חושד שעיקר הבעיה היא כי הרווקים לא ממש רוצים. בסביבה שלי, מי שאני מכיר, מי שרווק מאוחר זה בגלל שהוא או היא מעדיפים את הרווקות במידה מסויימת. 

כתוצאה מכמה שנים של רווקות. אם האפשרות השניה היא הנכונה אצל רובם, אז מה שהוא הציע בהחלט יעזור שזה לא יקרה לרווקים הצעירים הנוכחיים.

וגם אצל רווקים מבוגרים, לדעתי עצם ההתעניינות בהם תזיז אצלם דברים.

חושבת שיש אמת בדברי הפותח שאם אנשים יותר ישדכו יהיו יותר זוגות נשואים

וברמה האישית חושבת שזה חובה בסיסית של כל אחד להשקיע משהו השידוכים

(20 דק' נשמע לא ישים אבל כל זמן שבועי קבוע באידיאל)

ועוד יותר שיפוטי להאשים בשיפוטיות.

אני אמרתי את מה שאני מתרשם מהסביבה שלי. ואני רווק בעצמי, כך שיש לי את כל הזכות שבעולם לדבר על רווקים.

את זו ששיפוטית כלפיי, מה שאני עשיתי היה לתאר את העובדות שאני רואה.

ובטח שלא להתנסח בצורה שתשמע שיפוטית. סליחה. 

כי בגדול, כל חבריי וחברותיי הרווקים (וגם הגרושים) לא באמת יוצאים מגידרם לבדוק את ההצעות שלי.

וסליחה, התירוצים שלהם עלובים להחריד.

אם רווק בן 43 פוסל מישהי רווקה בת 41 רק כי "אני מעדיף מישהי בת 30 ורזה וגבוהה וספונטנית"...

גרוש פלוס ילד שלא מסכים להיפגש עם רווקה בת גילו וכו' וכו'

אה, כן... גם רווקות בנות 34 שלא מסכימות להיפגש עם בחור רק כי המרחק ביניהם הוא שעה נסיעה... נו בחייאת...

ויש לי לפחות עשור של ניסיונות לחיבורים... ונאדה.

במיוחד תירוץ הפוריות...

אף אחד לא הבטיח שהמצב שלו מזהיר יותר משל הבחורה...

וכשרוצים, יש הרבה אלטרנטיבות לטפל בעניינים

אבל סטטיסטית הם נמצאים במקומות שונים מאוד.

וגם בנים.

וכמובן צריך שההצעה תהיה קשורה. 

ואתה מצפה שאנחנו נספיק ב 15 דקות ביום?

אנחנו עושים השתדלות בעולם הזה.. אנחנו גם מתגייסים לצבא וסומכים על הקבה שיעזור לנו אחרי השתדלנו, לדעתי אם כל אחד יתן השתדלות כל יום נראה הרבה ישועות.. 

זוג צעיר שהתחתן לא מזמן, אתם מדברים אחד עם השני לא תקדישו 10 דקות לנסות לשדך את החבר/חברה שלכם אחד לשני

אתה תקדיש 10 דקות ביום לפתור את הבעיות שלי בחיים? זה התפקיד שלך לפתור את הבעיות שלך בחיים.

אז תפסיק להשתדל, לא מגיעים לשום מקום עם השתדלות, מי שרוצה להתחתן שיתחתן, שלא ישתדל להתחתן, אני בטוח שאנשים עם נקודות פתיחה גרועות משלך כבר התחתנו אז למה אתה לא? אני צריך להתאמץ לפתור את הבעיות שלך?

תגובה קרה וגם מנותקת. מחילה.

לפי הסקרים, וגם באופן פשוט במבט סביבך, רוב האנשים התחתנו בזכות מישהו שחשב עליהם והציע.

לא שדכן רשמי ולא אתר הכרויות,  אלא חבר/ שכן וכו שחשב עליו והשתדל בשבילו והיה מספיק אכפתי כדי לנסות להציע.

האם אין לרווקים מה להשתפר בעצמם. ודאי.

אבל אין ספק שהרכיב של החברה שמנסה ומשתדלת לחשוב משפיע מאד.מאד.

יכולה לומר לכם שמאוד מסכימה עם אריק...

אני לא רואה את זה ככה בכלל, אדם שמצפה שמישהו אחר יעשה עבורו את ההחלטה הכי חשובה בחיים על ידי שיקדיש לו 10 דקות ביום הוא לא אדם שמוכן לנישואין.

אין בעיה שחבר יציע אבל שזו תהיה יוזמה של החבר? לחבר אין בעיות משלו לפתור? הגיע הזמן להפסיק עם המילה הזו "השתדלות", מי שרוצה להתחתן שיתחתן, להפסיק להשתדל להתחתן ולהפסיק להשתדל לחתן.

אף אחד לא ביקש שמישהו יקבל בשבילו את ההחלטה. ממש לא.

תשתדלו להציע ולהכיר.

זה הכל.

(והרווק פונה ומזכיר.. אבל בסוף אם זה לא במודעות והחברים לא רואים בזה חשיבות ועניין.. זה לא יעזור.)

אני שדכתי זוג שלכאורה לא היו מגיעים אחד לשניה אחרת. וחשבתי וניסיתי במשך הרבה זמן עד להצעה הספציפית הזו.

מזל שאני לא בגישה שלך. כך הזוג הזה זכה לעמוד תחת החופה סוף סוף. 

וגם חושבים שאני נגד לשדך ונגד לעזור.

גם לא מצליחים לקרוא את מה שפותח השרשור כותב.

אולי אני האהבל.

בכל מקרה השרשור הזה דרש ממני יותר מידי תשומת לב מהעבודה אז אני פורש רק הבהרה.

אני לא מאשים לרגע את הרווקים ברווקותם.

אני רק אומר למחוק את המילה "השתדלות" מהלקסיקון זה סוד ההצלחה האישי שלי, אני לא משתדל להצליח, אני דורש מעצמי להצליח בכל תחום שחשוב לי.

אם תזמינו אותי להתקין מנורה בסלון או להחליף שקע, אתה לא תשלמו לי על "השתדלות" שהמנורה תעבוד, אתם צריכים אור בסלון.

ככה בכל תחום כולל בשידוכים.

אני פרשתי, זהו.

בניגוד לכל דבר אחר בחיים - עבודה, לימודים, תחביבים וכו' - בשידוכים אין קשר ישיר בין ההשקעה לתוצאה.

אתה יכול להיות הכי מוכשר, הכי מוצלח, הכי משקיע, הכי מחפש, הכי מוכן ובסוף הקופאית מהמכולת היא זו שתתן לך את מספר הטלפון של אשתך לעתיד.

וזה בדיוק המקום של החברים - לעשות את הקישור הזה. זה הכל.

לענ"ד התגובה שלך מאוד אנוכית וקצת דורכת על פותח השרשור, אף אחד לא ביקש ממך למסור את החיים בשביל אף אחד אחר תנשום. סך הכל העלה הצעה שבוא נודה באמת, יכולה מאוד לעזור, אולי לאדם כמוך שדורש מעצמו להצליח בכל דבר בחיים לא צריכים לעזור ואשריך זה שלך(צ"ע אם זה לא נובע מגאווה אבל זה כבר עבודה פנימית שלך, סתם מניח את זה כאן), אני באופן אישי חושב שלבוא ולהגיד דבר כמו שפותח השרשור אמר מעיד על המון ענווה ("היי אני כאן תעזרו לי") ואתה מאוד דוגל בשיטה של "לא צריך אותכם אני מסתדר לבד" אשריך, אבל אני ועוד רבים דווקא כן צריכים וזקוקים לעזרה מאחרים בהמון המון המון תחומים בחיים, מה לעשות לא נולדנו מושלמים.

אל תשתדל לעזור ובסוף תדרוך, זה קצת לא יפה דוד. 

*ולפני שתגיב מהרגש, תחשוב שוב על ההצעה שהוא הציע, כי המון שידוכים שאנשים מכירים, ואני בטוח שגם אתה אגב, הם בדיוק מהדודה של החברה שחשבה על הבחור והציעה וכך קם עוד בית בישראל. אשריכם ישראל על האמפתיה והדאגה שיש לכם אחד כלפי השני!

הנקודה היא לא העשר דקות ביום ואין טעם להיתפס אליה, אלא פשוט שזה יהיה במודעות. 

 שלא יקרה מצב שהצעה הייתה יכולה להגיע שלוש שנים לפני ולא הגיעה רק בגלל שלא היה שיח בעניין בין הבעל לאישה...

אבל יש כמובן המון אנשים שכן חושבים על הרווקים, ואוזרים אומץ להציע גם אם זה לא הכי נעים. וגם אף אחד לא חייב לנו כלום. אז כדי שדברים כאלו יתקבלו צריך להגיד אותם בצורה מתאימה יותר..

מצטער, זה השרשור.

זה יכול להגיע רחוק

במיוחד אם אתה רווק ויש לך חברים רווקים ונפגשת עם כמה בנות רווקות

בסד

שמעתי מהרבה אנשים ' לי אין את זה ' ושלל תירוצים למה לשדך לא קשור אליהם.

אבל הם שוכחים שגם אותם מישהו שידך, ולרוב זה דרך מכרים ולא שדכנים, ואם אותו אחד היה אומר את זה לעצמו כנראה גם הם לא היו מתחתנים.

אין אצלנו בציבור מספיק מודעות לעניין של שידוכים.

מדברים גבוהה גבוהה על חשיבות המשפחה ( מבורך וחשוב!) אבל איכשהו זה מנותק ממודעות בסיסית ואחריות חברתית-קהילתית להסתכל רגע ימינה ושמאלה ולנסות לחשוב על רווק/ רווקה שאיתי במשפחה/שכונה/ עבודה.

אם כל אחד ינסה לשדך 1/2 מהסביבה הקרובה שלו בנורמה. המצב יכול להראות ממש אחרת.

לשדך מתוך אכפתיות. 

עצם זה שיהיו רגישים לעניין ויראו אכפתיות כבר יוסיף המון!

זה לא סותר שגם לרווקים יש מה לשפר-

* יש רווקים שאין להם התנהלות בסיסית מול השדכן (=חבר , אח וכו.. כולנו שדכנים!.). נעלמים, לא עונים. בלי הכרת הטוב בסיסית.

תודו לשדכן. על זה שחשב, שניסה. שאכפת לו.

גם אם לא הצליח.

וגם אם יצא שלא עניתם ככ -תחזרו להסביר.

אתם פנוים, תחזרו לעדכן. שלא ירדוך אחריכם  )בפרט לרווקים).

*תנסו להסביר לשדכן מה לא מתאים כשאתם בוחרים לא לנסות/להמשיך . כך אתם מדייקים אותו.

ומראים לו שאתם באמת שמחים שהוא איתכם במסע.

ומעוניינים בעזרתו.

*כל כמה זמן לעשות עבודה פנימית של מהות ומעטפת. לבדוק שאנחנו לא פוסלים סתם.

ולפתח את המקום שלי בקשר זוגי. את הגישה שאני בא איתה וכו.

* וגם אנחנו יכולים וצריכים לשדך!

אני ממש מופתעת מרווקים/ות שגם לא לוקחים אחריות על נושא השידוכים. ש'מישהו ישדך'.

מתלוננים על המצב אבל בעצמם גם לא עושים שום דבר בשביל אחרים.

דווקא אתם יודעים כמה זה משמח שמישהו חושב עליכם. כמה הצעות מקדמות ומאפשרות קשר ותנועה.

הציעו לך הצעה ולא מתאים לך? תחשבי לאיזו חברה ההצעה יכולה להתאים?! כנל בנים כמובן

(*לפעמים להעביר הלאה הצעה יכול להיות ריש. אין בעיה. לא מדסרת על מקרים כאלו.)

(זה שאת מציעה לא אומר שאת מאבדת את הפוקוס מלמצוא לעצמך. לא אמרתי שתלכי ותראייני את כל העולם. אבל כן לנסות להוזיז דברים קטנים בסביבתך. למה לא??)

שנזכה להיות צינור לדברים טובים בעז'ה!

באותה מידה יכולתי להגיד אם היינו מתפללים על זה זה היה עוזר יותר.

אבל זה לא אומר שזה שווה את זה... רבע שעה מהיום של כל אחד ואחד מהיהודים זו חתיכת השקעה.

למישהו אחר את המסע שלו.

אם הוא רוצה להעזר אנחנו יכולים לעזור לו. אם לא, לא.

גם אף אחד לא עשה את העבודה הזו במקומי.

אף אחד לא אמר לי לאיזו מפלגה להצביע.

אף אחד לא אמר לי לאיזו ישיבה ללכת.

אף אחד לא למד מקצוע במקומי.

אף אחד לא הקים עסק במקומי.

אף אחד לא יצא לפרנס במקומי.

אף אחד לא הוליד ילדים במקומי.

אף אחד לא לקח משכנתא במקומי.

אף אחד לא חסך כסף במקומי.

אף אחד לא לקח אחריות על החיים שלי במקומי.

למה על ההחלטה הכי חשובה בחיים אתם רוצים שמישהו יעשה אותה במקומכם?

מה ביקשו ממך? קצת חשיבה על הרווקים שאתה מכיר? זה עד כדי כך נוראי?

שוב..כל ה"אף אחד לא עשה בשבילי" למה זה נועד? להראות כמה אתה גיבור ויכול לבד ? משהו ביקש ממך לפרנס אותי? מישהו ביקש ממך שתבוא להאכיל אותי בכפית ? מה אתה מגזים איפה הלכת דוד..קצת לחשוב על הרווקים שאתה מכיר, זה לא כזה נוראי ותלותי כמו שאתה מצייר קצת מציאות לא תזיק

ושוב כל ה"אני עשיתי לבד" לא רחוק מכוחי ועוצם ידי..שחלילה לא תגיע למקום הזה, לפעמים צריך להגיד אני לא מבין ולא יודע וצריך עזרה(ואם תשאל אןתי, תמיד צריך להגיד את זה) זה לא מעיד על חולשה, זה מעיד על ההבנה של אפסיותי וקטנותי אל מול מלך מלכי המלכים

לדעתי יש 3 סוגים של ויכוחים

א. חוסר הסכמה (אחד טוען משהו, השני לא מסכים עם עם עצם הטענה)

ב. בירור האמת (צד אחד פשוט לא מודע לעובדה או טיעו שהצד השני מביא וכך הוא משתכנע או נוספת לו ידיעה)

והסוג השלישי זה סוג שבו כל־אחד אומר טענה שבמהותה היא נכונה

אבל הצד השני עושה ממנה איש קש

וכל הויכוח הוא לשכנע "אבל לא בדיוק את זה אני אומר"

עד שבסוף כולם מסכימים שהם מלכתחילה אמרו אותו דבר

– כולם מסכימים שזה מאוד נחמד ואפילו מועיל ומקסים לעזור לסביבה הקרובה שלך על־ידי הצעות, לשלוח הודעה "שמע אחי אתה בחיפושים במקרה? אני מכיר איזה מישהי לא יודע פרטים לעומק אבל אם אתה רוצה הנה קבל מספר"

– וכולם מסכימים שהרווק צריך לקחת אחריות על עצמו ולפתור את הבעיות שלו, אם לבד, אם בעזרת מאמן/איש מקצוע/שאמאן אלילי/התבודדות בשדה (מומלץ), וגם לגשש "שומע אחי אני פה בחיפושים אתה מכיר במקרה איזו בת ישראל נסיכה ככה?" ולא להתחרבש

אז אם כולם מסכימים... so who is gae???

אל תזלזל בדיון הזה, יש רגש מאוחריו

בנשמה לפחות

מבחינת מוצא נראה לי שיש איזה רבע ליטאי או משהו כזה

אתה ליטאי, הם כנראה לא כאלה.

אז הגיוני שהם רואים ערך במה שאתה לא רואה.

כל הסבר לוגי לכך בכלל לא נוגע במה שהיה פה.

אמפתי ונחמד

או ביקורתי ותכליתי

זאת אחת מתכונות האופי הבסיסיות שלא משתנות כל־כך במהלך החיים (agreeableness ב־OCEAN/HEXACO)

עריכה: עשיתי בדיקה ודווקא כן יש שינוי מסוים לטובת agreeableness לאורך זמן מאוד ארוך יכול להיות שזה משקף גם הלכי רוח תרבותיים ולא רק אישיים אבל ברמה הבסיסית זה די יציב

אנשים נוטים להיות אמפתיים כלפי עניינים מסויימים וביקורתיים כלפי עניינים אחרים

אבל זה לא נושא הדיון אז לא נראה לי כדאי שנצלש את זה.

מה נושא השרשור אפוא?

איך לנצח במלחמה? איך לשחרר את כל החטופים? איך להיות מיליונר ולקנות דירה? איך למגר את כל התאונות דרכים והמחלות?

לפעמים מחוסר נעימות אנשים נמנעים חבל ממש.

לפעמים מחוסר כשרון.

לפעמים מחוסר חשיבה מאורגנת על העניין, כפי שאמרת יפה.

אז למה לא?

לא רואה את הרווקות כבעיה אלא כחוסר.

אם אני יכול להשלים את החוסר של הזולת, מדהים.

אם לא - אפשר להתפלל על זה.

מי מחליט מתי זה ה"תפקיד" שלנו מתי לא?

אתה רוצה לשדך את חבריך שיהיה לך בכיף, הדרישה מצד פותח השרשור לא במקום, אם היית מקדיש 10 דקות ביום היית פותר את הבעיות החברתיות של אחיין שלך, למה אתה לא פותר את הבעיות החברתיות של אחיין שלך? לא אכפת לך מאחיינים שלך? איזה מן סנוב חסר אכפתיות אתה?

ולכן טבעי להיות אמפתי ביחס לזה..

וכן - אחריות חברתית זאת לא מילה גסה. לחשוב על הזולת זה ערך בסיסי.. 

האם אפשר להאשים מישהו ביחס לזה? ממש לא. 

האם אפשר להציב את זה כאידיאל? - בהחלט כן!

חברה מתוקנת זאת חברה שיש בה ערבות הדדית, זה כזה תלוש לומר את זה?

לא מועיל לחפש מה לא נכון בדבריה.

מועיל מה כן יכול להוסיף בדבריה.

אבל שלא תחשוב לרגע שאפתור לך את הבעיה הכי חשובה בחייך ביוזמתי ושתהיה לך תביעה על כך על עשר דקות יומיות, בשום פנים ואופן.

אתה צריך שידוך, רוצה את עזרתי, בשמחה.

פנה מיוזמתך אתה אלי.

כל השרשור הזה לא נכון, הוא מניח שאנשים צריכים מיוזמתם לפתור בעיות של אחרים ועודבסוגיה הכי חשובה בחיים.

לעשות רע, אבל מחילה עם כל הכבוד, אתה האחרון שהייתי רוצה לפנות אליו או ממליץ לפנות אליו בכל תחום בחיים, לאו דווקא שידוכים, הגישה שלך מאוד ביקורתית וקרה ומנותקת מציאות, יכול להיות שלך הגישה הזאת עובדת, עובדה שאתה מצליח להחליף מנורה בסלון ומצליח בכל תחום אפשרי בחיים שלך. אבל לפעמים זה הרבה מעבר, יש עניין של הכלה של האחר והכאב שלו, ופעמים שאדם פונה אליך(שוב אין קשר לשידוכים אלא כל דבר אחר בחיים) כדי לקבל קצת אוזן ששומעת מה שיש לו על הלב ואצלך דוד האוזן קצת אטומה בלשון המעטה.

והייתי מוסיף - אם כל זוג נשוי בגילאים רלוונטיים היה משווה בין החברים שלו לשלה - עוד יותר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה