מה חיזק אתכן בתקופה הזאת?
מה עשה לכן טוב?
מה גרם להאמין שיהיה בסדר ובאמת יהיה בסדר?
מכל הבחינות- אמונה בעצמך, חיזוק עצמי, אמונה באלוקים…
ומה אפשר לעשות כדי להשתחרר רגע ולנוח בלי הילדים?
לא משהו בנאלי של יציאה זוגית ביום נישואין, משהו שבאמת מרגיע ונותן כח משמעותי לפני לידה.
תכננו חופשה של כמה ימים בצפון אבל ביטלנו כי אני צריכה להיות כל כמה ימים באשפוז יום, חייבת להישאר קרובה לבי״ח 
(בהריון של התאומות שלי)
אני הרפיתי לחלוטין מכל עבודות הבית.
נעזרתי בכל מי שרק יכולתי.
אמא שלי הגיעה פעם בשבוע לגהץ ולהיות קצת עם הילדים
בעלי התגייס ב100% לעבודות הבית ולבישול- והוא הכי לא כזה... לא עשה את זה מעולם.
לי המליצו לא להרבות בנסיעות כך שהשחרור הכי זוגי שהיה לנו היתה שבת ששלחנו את כל הילדים להורים, בעלי קנה את כל האוכל לשבת- בלי להתקמצן
ערך מהמם שולחן
ופשוט עשינו שבת בית מלון בבית.... זה היה מושלם.
הבילויים הכי רציניים שלנו באותה תקופה, היו נסיעה שבועית/דו שבועית לבית החולים וחזרה ישירות הביתה 
היה לנו רופא מיוחד שליווה אותנו בהריון, והוא היה זרקור של אמונה. חיזק אותנו בכל ביקור מחדש.
זה נתן לנו הרבה כח ותקווה.
קחי חיבוק גדול. כבר לא נשאר לך הרבה מדי זמן.
תזכרי שכל יום שהבייבי בבטן, הוא גדל ומתחזק.
כל יום שהוא בבטן את מעניקה לו חיים טובים יותר
וגם לכם....
א"א להשוות בין תינוק שנולד בשבוע 32 לשבוע 32+5
כל יום נוסף הוא מתנה.
ולהיות במעקב צמוד צמוד לפי הוראות הרופאים.
ולזכור שאבא שבשמים רואה אותך, יודע מה קורה איתך והוא הכי אוהב אותך!!!!
ויהיה לכם רק טוב ועוד יותר טוב
והנקודה עם כל יום שעובר, ממש ככה. תודה.
ומעריכה שהגבת 
אמן ואמן!
באהבה יקרהאמהלהנזכרתי בעוד משהו חשוב-
להתחזק באמירת אשר יצר מתוך הכתוב.
שמעתי מהרב זילברשטיין שאנשים מחפשים כל מיני סגולות ועצות
ולא שמים לב שיש בידיהם את התרופה הטובה ביותר לכל המחלות והבעיות
לומר אשר יצא בכוונה.
הוא אמר שכדאי לקחת על עצמינו לפחות 3 פעמים ביום לומר מהכתוב.
אני לומדת את הספר בשנה וחצי האחרונה ושינה לי את החיים. ההסתכלות ועוד הרבה ניסים!
עוד משו שהייתי בודקת זה מזוזות ותפילין.
מזוזות מהודרות ממש שומרות עלינו.. ובאופן טבעי זה משרה רוגע...
בפן הגשמי חשוב להזיז את עצמך בזמנים קבועים לשיפור זרימת הדם וזה יוצר רוגע בגוף. אכילה מאוזנת תרגול נשימות. שיחה עם חברה טובה ומערך תמיכה
לי באופן אישי כל הדברים האלה עזרו לי מאוד !
בהצלחה עם בשורות טובו
לדבר עם נשים שמתמודדות עם אותה בעיה או דומה
להבין את הבעיה ומה ההשלכות, ידע זה כח
לקבל ברכה מרב
להתפלל
להבין שזה לא בידיים שלי
לקבל שלפעמים קשה ומפחיד וזה חלק מהמסע וכל רגש הוא לגיטימי
מאחלת לך בידיים מלאות ובקלות
והשאלה שלך ממש העלתה לי דמעות בעיניים, להיזכר בחוסר אונים הזה, בחרדה, בדאגה.. חכמות וחזקות ממני יענו לך, אני פשוט חשבתי על לעבור רק את אותו יום, ולהודות להשם על כל יום שעובר, להסתכל על הצדדים החיוביים (לא חייבים ללכת. למפגשים משפחתיים שלא מתחשק, לא לאירועים, לא לאסיפות הורים.. ) ולחשוב שהמטרה חשובה, ןבסוף יהיה טוב בעז"ה
וגם בעלי לא אוהב
🙁
יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים
או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם
ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈
כן, גם יבשה בלי רוטב
אוכל מבושל או לא לבשל
בישול זה מיומנות נרכשת
במיוחד היום שכל ההסברים והמתכונים זמינים ברשת
ואפשר להרים סירים יחסית פשוטים
לדוג
תקני עוף בקצביה נקי ומפורק
תוסיפי אפונה וארטישוק משקית קפואה
וקוסקוס משקית
(לקנות קפואים ובשר נקי זה חצי עבודה... מפה ועד להרים סיר זה יחסית מהיר)
על אותו עיקרון
פרגיות עם אורז
חזה עוף ותפוא ופטריות
(תעמידי את בעלך לקלף תפוא...)
אני יודעת ועושה את זה מצוין
אני פשוט שונאת את זה
וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין
(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)
זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...
ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין
והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה
אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות
כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור
קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅
שימושיתכשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,
מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס
תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)
קציצות וירק כלשהו
ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .
אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.
ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם
וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים
מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)
קונים נינגה גריל
עושים תורנות- פעם את ופעם הוא
לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות
בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו
מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה
עושים אותו דבר לבד...
מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי
דרך לכסות את זה? (הוספת שעות, להוריד משהו אחר שאתם קונים בקביעות, וכו')
אפשר גם לעשות בארטר עם חברה- עדיין צריך לבשל אבל מבשלים רק משהו אחד ומקבלים שתיים או יותר דברים בתמורה (תלוי כמה חברות נמצאות בבארטר הזה)
קונים אוכל שיותר קל להכין (כמו חזה עוף פרוס למשל ולא נתח שלם שמקצר את העבודה במיליון)
מכינים דברים קלים ולא תבשילים של המון זמן לכל ארוחה
מתפשרים על לאכול אוכל מחומם ולא חדש כל יום ומכינים כמות שתספיק ותהיה במקרר
קונים מדי םעם בחוץ
ובגדול מתגברים. אין דרך אחרת.
אני גם אוכלת אוכל מבושל ואין לי כח להכין.
אז היום נגיד הכנתי שניצל לילדים לא. ערב - הכמתי יותר בשבילי למחר
מחר אעשה פרגיות במנגל גז שיהיה לי לחמם בנימג'ה
יום אחר זה נתח חזה עוף בכמה דקות בתיבול שווארמה. תוספת אפשר אטריות זהכמה דקות. גם פתיתים לא סיפור
ומבינים שצריך להשקיע בך. אולי שם זה יושב.?
בטח כל שאר הדברים שכתבת
זה יושב על זה שאני שונאת לבשל חחח
כידוע אחותי
תצטרכי להשלים עם זה איכשהו ולהתמודד בסוף אם את רוצה להצליח
סליחה אם אני לא מעודדת♥️
אבל אוהבת ללבוש בגדים נקיים
אז מכבסת בלי לאהוב. טכני.
אפשר לשנוא בישולים ועדיין לעשות..
להקדיש 5 דקות לפעולה השנואה הזאת ולקבל סיר מרק.
כדאי לך לשים ברקע שירים שאת אוהבת או משהו מעניין, ולהתרכז בו. או לבשל עם חברה.
לבעלי יש בעבודה אוכל ולבן שלי בצהרון
כך שבישול רק לעצמי + שנאה לבישול גורם לזה שאני לא מבשלת...
נניח יש כל מיני כאלו של טבעול קציצות עוף או דג ואז שמים עם ציפס בתנור/נינגה וזהו
או יש בקצביות לקנות קבבים מוכנים נניח ואז זה גם רק להכניס לנינגה או תנור
יש דברים שלוקחים 5 דקות- סיר מרק, אורז, פתיתים
ואז להוסיף ליד זה נקניקיות ואת כל הסגנון הזה
לכי למקפיאים בכל סופר יש שם מבחר גדול מאד...
לילדים ולכולם אני אכין דברים, אבל לעצמי לא מסוגלת. אצלי זה גם בגלל שאני לא אוהבת את האוכל שאני מכינה, למרות שאובייקטיבית יוצא טוב.
ברמה שאני מתעצלת להכין חביתה או לפתוח קופסת טונה, זה מעבר להרי החושך בשבילי. המקסימום שאני מכינה לעצמי זה גרנולה משקית עם חלב, או עוגיות. כל דבר שמצריך יותר מפתיחת שקית זה פשוט יותר מדיי מוגזם בשבילי.
המזל שלי הוא שצהריים אני אוכלת בעבודה וארוחת בוקר אני לא אוכלת, ככה שנשאר רק לאלתר ארוחת ערב
יכולה להבין שנאה לנקות כלים של בישול או לעשות עבודות מעצבנות של קילוף וחיתוך
אבל על פניו זה אחת מעבודות הבית הנחמדות בשבילי
יכולה רק להזמין אותך בשמחה לארוחות אצלי😅
תמורת נקיונות אבל, כן?😉
מלכלך ודורש מלא התעסקות ואז אוכלים ורק מלכלך.
וגם אני משוגעת על אוכל מבושל.
מה עוזר לי,
פעם בשבוע אני מבשלת בערב. לא כל שבוע ואז מכינה כל מיני דברים. אני בדרך כלל מבשלת ביחד עם הבת שלי או כשאני. בטלפון עם משהו מעניין.
מבשלת רק דסברים ממש קלים שאפשר להקפיא. נגיד מכינה תבנית שלימה של עופות, מושטים סיר ענק של קציצות וכד‘
מקפיאה במנות קטנות ואז זה למקרוגל.
מודה שלא תמיד יני מחממת לי....
להגיד "אני שונאת לבשל" זו הגדרה ממש רחבה. שווה לנסות למקד את זה: יש כאלה ששונאות להעמיד סירים, ויש כאלה שדווקא סבבה להן הסירים, אבל החיתוך וההכנה של הירקות מראש זה סיוט.
הרבה פעמים הקושי האמיתי הוא בכלל בתכנון מראש – להחליט מה מכינים, להתחיל להתארגן כשכבר רעבים ורוצים פשוט לאכול עכשיו. ברגע שתדעי בדיוק איפה הנקודה הכי קשה לך, יהיה הרבה יותר קל למצוא לזה פתרונות.
וכדאי לחשוב על זה גם מהכיוון של בעלך: אולי יש חלקים שאת יותר מסתדרת איתם וחלקים שהוא? נניח שאת לא סובלת את הבישול עצמו אבל לא אכפת לך מהבלאגן, והוא בדיוק ההפך – שונא את הניקוי שאחרי. במקרה כזה הוא מבשל ואת מנקה. השאלה האמיתית היא מה בדיוק מרתיע את שניכם במטבח, ושווה לחשוב בכיוון הזה.
ביקשתי מהAI:
תכנון והתארגנות: איך מחליטים מראש מה מכינים, ואיך מתמודדים עם הרגעים האלו שהרעב תוקף ואין כלום.
הכנה מקדימה (Prep): הקילוף, החיתוך, והעבודה השחורה שלפני הבישול.
סוג הבישול והכלים: מעבר לשיטות קלות יותר (כמו סיר אחד או אפייה בתנור) כדי לצמצם עבודה ולכלוך.
חלוקת תפקידים: איך מתחלקים בצורה הגיונית בלי שאחד יפול מהרגליים.
הבלאגן והניקיון: ההתמודדות עם מה שקורה במטבח תוך כדי ואחרי האוכל.
מה התדירות שהילד לא רוצה ללכת
האם מצאתם דרך לפתור את זה (בהנחה שאין בעיה נוספת מאחורי חוסר הרצון)
כיתה א' וכל מעבר למסגרת חדשה זה סיפור אחר לגמרי.
כנראה שהוא צריך עוד זמן להתרגל…
(בסוגריים אכתוב שלילדי קשב וריכוז המעבר קשה יותר. לפעמים זה סימן שכדאי לעשות אבחון… כמובן אם יש סיבות נוספות),
אתמול יצאה לי שיחה עם חברה והיא סיפרה שהבנות שלה מתקלחות עם תחתונים..
בחיים לא שמעתי על זה אבל אני לא באה מבית דתי.
תוהה כמה זה נפוץ במגזר הדתי? זה משהו שהייתן מאמצות אליכן הביתה כמובן מגיל 0 או גיל קטן?
כשהילדות מתקלחות יחד.
אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.
זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך
גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים
אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה
וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,
זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,
והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.
הוא העדיף, ואחריו גם היא..
אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..
חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.
אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.
והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?
לא שמתי לב שאמרה את זה...
ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים
עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...
נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.
אולי הכוונה למקלחת משותפת?
אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.
מאפשרת בלי מצפון
מאפשרת רק בחדר פנימי כדי שהשכנים לא ישמעו
אין על מה לדבר
מחביאה לפני שבת משחקי מוקצה
לא מחביאה, הילד מבין שלא מסכימה ומתגבר
לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.
אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה
ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...
אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.
לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.
מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.
אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות
העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).
לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.
אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.
עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת
אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.
יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.
וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.
זהו.
אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.
תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.
בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...
כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...
ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל
גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..
אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך
בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.
כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.
אומרת פעם אחת ומשחררת...
שימושיתלפעמים מאפשרת בלי מצפון לפעמים מזכירה ששבת ולפעמים מחביאה לפני שבת
אבל חייבת לפרוק שכשהוא מדליק את האור (3.5) אני ממש מתרגזת
משתדלת לכבות לפני שבת, לא את הכל אפשר/ לא תמיד זוכרת
הקטן בן שנתיים מדליק חופשי, לאחרונה בן ה3 וחצי קלט שזה לא לכבודו:
אז הוא מצא פתרון גאוני
פונה לאחיו: אתה יכול בבקשה להדליק לי את הסירנה של המשטרה??
עכשיו תסיע את הטרקטור לכיווני...
וכו וכו...
אני כרגע עושה כמוך, מזכירה פעם אחת ומשחררת.. השכנים לא מעניינים.
וזה היה נורא מתוק! לקח לעצמו דף טיוטה וטושים וארגן לו מקום לציור... ובעיקרון ביום חול זה ממש נהדר שהוא ככה מסדר לעצמו תעסוקה חיובית, התלבטתי מה לעשות, אבל בסוף התעקשתי איתו שיחזיר הכל למקום ופינקתי אותו בעוגה לכבוד שבת שלא יתבאס מדי ששבת היום.
הקטן הנוכחי מבין לחלוטין את המעבר משבת לחול, שואל לפני שימוש במשחק אם מותר בשבת, ומתי תצא שבת.
לא מדליק כלום חשמלי בשבת, ומעיר לאחותו הגדולה..
לקח לי זמן להיזכר שהוא החריג..
מקווה שזה בסדר לנצלש
איך בכללי אתן מתנהלות עם האיסורים של שבת?
הבת שלי בת כמעט 3
והרבה מהדברים שהיא אוהבת לעשות אסורים בשבת-למשל היא מאוד אוהבת יצירות, לכבות לבד את האור בחדר.. אין לי עוד דוגמאות עכשיו אבל בעיקרון.
היא גם מאוד אוהבת ללכת למעון ואם אין מעון זה גם מבאס אותה😆
כל פעם שאני מזכירה לה ששבת עכשיו
היא מתבאסת עלי
ולא בא לי שהיא תגדל בתחושה ששבת זה מבאס ואסור..
אז תמיד אני מזכירה כזה כמה כן כיף בשבת
ועדיין מרגיש שבתחושה שלה שבת זה יום כזה שאסור לעשות כל מה שכיף...
ובכנות, היא קצת צודקת. זה באמת באסה הדברים שאסור.. גם אם יש כיף.
יש לכן רעיון איך עוד לתווך?
ופעילות משפחתית שעושים רק בשבת
ככה שהיא מתבאסת תוכלי להציע לה את זה.
יש לי משחקים מיוחדים לשבת (דברים שהם אוהבים לא משחקים שיוצרו לכבוד שבת ) שאנחנו מורידים רק אחרי הדלקת נרות
ביום שישי התפקיד של בן ה3 וחצי שלי זה לכבות אורות ולשים כיסוי - זה לא מונע ממנו להדליק ולכבות אורות בשבת אבל זה כיף לו ומתי שהוא הוא ילמד שלא מדליקים ומכבים בשבת
ובשבת אנחנו הולכים לגינה שווה שבד"כ ביום חול אנחנו לא הולכים לשם.
ומספרת מלא פעמים ספרים על השבת
ויש לנו כל מיני דברים מיוחדים לשבת שבמהלך השבוע אנחנו מזכירים שזה שמור לשבת...
בשבת יש הרבה זמן לשחק במשחקים של הבית. ליצור זמן למשחק משותף איתה ולהגיד שזה נחמד שבשבת יש הרבה זמן יחד.
עוד משהו - לא עושים יצירות, אבל גם אין טלפונים ואמא ואבא יותר פנויים
המון סיפורים ומשחקי דמיון
אנחנו גם עושים בסעודה סבב שכל אחד מספר מה היה לו הכי כיף השבוע. הם מחכים לזה ממש
אצלי יותר גדול, אבל זה דברים שעשיתי מגיל קטן... אני בשבת מרשה מלא מתוקים שאני לא מרשה במהלך השבוע, גם משהו טעים בדלקת נרות, אבל מיוחד, לא מהסטנדרטיים, ומדגישה שהכנו לעבוד שבת , גם בשבת בבוקר אני מרשה לחמנייה עם שוקולד , גם הוא אוהב את הקידוש והמיץ ענבים, גם פוגשים יותר חברים ואני משווקת את זה שזה בזכות שבת, גם אנחנו משתוללים ביחד יותר ואני מזכירה לו שזה בזכות שבת יש לנו הרבה זמן... כל הזמן מכניסה את איזה כיף זה שבת😅
לק"י
אבל בן הארבע לפעמים מוצא או לוקח טושים וכאלה. אני אומרת וחוזרת שאסור, אבל לא רבה על זה יותר מידי.
יש מה לעשות עם זה?
הקשר לפורום הוא שיש לי עדיין קטן שיונק אז אני לא ישנה לילות שלמים וכנראה זה גם משפיע, אבל זה לא שאני קמה כל 3 שעות. ממש לא.
אבל מה עושים?
נוסעת מחוץ לעיר לפחות פעמיים בשבוע וחוזרת סמרטוט
וזה אחרי שבבוקר אני מוציאה את הילדים
עובדת (ומשתדלת מאוד להספיק לאכול)
וישר אוספת את הילדים מהמסגרות
ואז משתדלת להיות איתם, חוגים, חברים
אבל ממש לא תמיד מצליחה כי אני פשוט קורסת
ומהשניה שבעלי חוזר אני או על הספה או במיטה
ואין עם מי לדבר
הולכת לישון מוקדם יחסית בימים כאלה או שסתם נמרחת בפלאפון
ובימים שאני עובדת מהבית ואני עובדת רציני מאוד מהבית אני פורחת בצהריים (הכל יחסי חח)
וזה פשוט הנסיעות האלה
חשבתי שאני אתרגל לזה אבל כבר תקופה שזה ככה
ולא משנה מתי הלכתי לישון ערב קודם
יש לי חברות שנוסעות מרחקים יותר גדולים ממני וממש לא מתעייפות ככה
ועשיתי בדיקות דם ואין לי חוסרים
זה סוג גוף? אין דרך לשנות את זה?
שיש אנשים שנסיעות מרדימות אותם כמו שתינוקות נרדמים מנדנוד (או עגלה\נסיעה) - משהו בתנודתיות שבנסיעה משפיע על הפעילות המוחית שלהם באופן הזה.
לא זוכרת אבל איפה וכמה זה היה מוסמך ^^'
זה עוזר פחות להתעייף מנהיגה.
אבל בכללי מזדהה עם התחושות.
אני מזדהה ממש
הייתי נגמרת עד טיפת דמי האחרונה מהנסיעות.
מאז שעברתי לעבוד בעיר שלי, החוויה שלי אחרת לחלוטין!!
קצת עזר לי לישון בדרכים... אבל עדיין נגמרתי
נסי לעשות את השאלון באינטרנט.
גם אני מתעייפת מנסיעות מחוץ לעיר (נדירות לשמחתי) ובעצם מנסיעות באופן כללי ומכל שהייה במקום הומה ומציף חושים... וזה לא קשור לעייפות הפיזית שלי באותו רגע (שתכל'ס היא תמיד נוכחת🤭).
טוב, אולי זה בעצם לא קשור אלייך... אבל כתבתי את זה בכל זאת ככיוון מחשבה.
ביום שיש לי נסיעה (שאני נוהגת) יודעת שאסיים אותו בכאבי ראש ומיגרנה🤦♀️
מה שאני עושה ומאוד מקל עלי
לצאת כמה דקות קודם ולסוע בנחת
לשמוע משהו נחמד
או לדבר בטלפון עם מישהו, ממש מעביר בקלות.
וזה ממש מעייף
אולי לנסות לישון מוקדם לילה לפני?
בינעירוני כל יום
נסיעה אצלי לרוב זה תרפיה
מוזיקה ומחשבות
נסיעה במהירות סבירה שלא דורשת ריכוז גבוה
לפני נסיעה תמיד אוכלת ושותה או מצטיידת עם אוכל ושתיה
אם זו נסיעה ארוכה
עושה הפסקות
ובכל מקרה אף פעם לא ממהרת לאנשהו
ראיתי שנסיעות שלא מתוכננות טוב עם אוכל/ שתיה/ הפסקות
גורמות לכאבי ראש ועייפות
יכול לקחת שנתיים ויותר.
אל תהיי קשה עם עצמך.
תנסי לשלב כושר ותזונה נכונה, זה מאוד מאוד עוזר להחלמה.
גם ההנקה לוקחת הרבה כוחות.
את מתארת שבימים של נסיעות את אחראית עם האיסוף והפיזור.
האם אפשר לשנות את זה שלא תהיי אחראית גם וגם?
נניח אם את יכולה לצאת מוקדם לפני הפקקים, לסיים קודם ולנוח חצי שעה, או לאסוף את הילדים ולשים להם סרט חצי שעה או משהו בזמן שאת נחה
ואז לקום להמשך היום, אולי זה יעזור.
טיפקס לבןהתחילו לעלות בי הרהורים/ערעורים על מה שאני מרגישה
בעלי מביא את הילדה בבוקר והיא עוברת לידיים של המטפלת בלי להתנגד
אבל בבכי
כשאני מגיעה לקחת בדרכ הם בריכוז והמטפלת קוראת סיפור או משחק...
והיא יושבת קפואה ולא נעמדת או רצה אלי...
עד שאני מרימה אותה ואז היא "מרשה לעצמה" להניח את הראש ולחבק
ואז יש נפנופים מאוד מחויכים ונשיקות באויר למטפלת
וכשאנחנו יוצאות ואני ושאלת איך היה היא מגיבה בחיוך ואומרת כיף
וכיף לי עם...
מאז שנוחתות בבית בכי על כל שטות
עד שמתאפסת...
מין תמונה מאוד מבולבלת...
מה הייתם חושבות/ עושות??
שימושיתלא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות
ובאיזה אמצעים?
לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה
יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות
עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ
כה זה נראה
מה הבעיה בעצםז?
ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?
שאסור להקליט אדם אלא אם אתה שותף לשיחה, ולכן מותר לשים מקליט רק על גוף הילד, שיקליט רק את השיחות שהילד שותף להן.
תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים
אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??
בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.
רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.
ולמה קוראים למטפלת שלא עברה שום הכשרה "גננת"?! זה משגע אותי כל פעם מחדש.
בנתיים לא זכור לי שנתקלתי בגננת מטורפת כמו אלו, אבל מטפלות היו גם היו.
מה שמלמד שגפ מטפלת מתחת גיל 3 צריכה לעבור הכשרה, שנות לימודים, תואר/ תעודה, זה לא כל אחת שיש לה 2 ידיים ורגליים יכולה לטפל בתינוקות רכים, זה פשוט נורא.
אבל לא מסובסד תחת התמ"ת
ואאל"ט לאחת מהן וודאי היה תעודה והאחרות לא הבנתי אם היו בתהליך לקבלת תעודה או לא
שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי
להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה
ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש
זו נורה אדומה ראשונה
שמשהו עלול להתרחש
(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן
אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי
בגלל ניסיון לא טוב עם מעון
ולא חלילה שהיתה התעללות
אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)
לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.
בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה
הילדים התנהגו בצורה חריגה?
כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף
אוף. איזה נורא זה
לא יודעות להסביר.
רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.
גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.
זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.
תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.
ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד
דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.
אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?
לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.
ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.
תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.
עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות
לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.
איך מנסות להרגיע.
איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).
בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.
לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.
כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.
בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️
לק"י
בן הארבע ויתר לאחיו הגדול על התור במחשב.
"את יודעת למה ויתרתי לו? כי הגן שלנו הוא גן של אהבת חינם".😍
(הגננת שלהם כנראה החדירה בהם את הנושא טוב טוב).
בן השנה מפגין תכונות גבריות- כשהוא רואה ילדים משחקים בכדור, הוא יכול לזחול אליהם במרץ, כשהוא חדור מטרה להגיע לכדור😅
ובנוסף, הוא מתיישב ליד ילדים שמשחקים במדבקות/ קלפים, ודופקים על הרצפה כדי להפוך אותם, ודופק גם הוא עם 2 הידיים על הרצפה😂
