אתה מערבב בין כמה נושאים.

יש אנשים שיבחרו לא ללכת לקצונה או לעשות תואר, וזה לגמרי לא מעצלנות. פשוט יש להם סדר עדיפויות אחר. לגיטימי.

עצלנות זה לא "לא לעשות תואר" או "לא לקרוא ספרים", אלה רק דוגמאות למצבים מאוד מסוימים בחיים שיכולים לנבוע מאלף ואחת סיבות שלא קשורות לעצלנות. כלומר אתה מביא דוגמאות של דברים שהם באמת לא עצלנות, ומתוך זה מסיק שאין דבר כזה עצלנות. זה כמו שאני אכתוב "כאב גרון לא חייב לנבוע מסרטן, לכן אין דבר כזה סרטן גרון".

עצלנות זו פשוט נטייה לדחות מאמצים גם כשמבינים שהם נדרשים, ואתה כאמור הבאת דוגמאות לאנשים שבכלל לא חשבו שזה נדרש עבורם להיות קצינים או לעשות תואר וכו' - ולכן ברור שעצלנות לא שייכת שם.

יש לי שאלה:

גבר ואשה נשואים. חיים ביחד, אוהבים אחד את השנייה, דואגים זה לזו וזו ולזה. הכל טוב ויפה.

בשעה 20:00 בערב, אחרי שהילדים הלכו לישון, האשה שוטפת כלים בזמן שבעלה שוכב על הספה.

אחר כך היא מפעילה מכונת כביסה, בזמן שבעלה גולל קצת בפייסבוק.

אחר כך היא מקפלת את הכביסה שיצאה מהמייבש, בזמן שבעלה רואה סרטונים מצחיקים בטיקטוק.

ובכל הזמן הזה היא מתחננת שיבוא, ייתן יד, יעשה גם הוא משהו. אבל לא, הוא לא מוכן. "אני עייף" הוא אומר לה.

וזה לא יום אחד, אלא קבוע. כל יום במשך שנים. ואין לו בעיה בריאותית. הוא לא עייף יותר ממנה, הוא פשוט... המממ... עצלן.

אתה יכול כמובן להגיד שהעצלנות נובעת ממקום עוד יותר עמוק - חוסר מוטיבציה, חוסר אכפתיות מהמצב של הבית, חוסר אכפתיות מאשתו... אבל זה לא משנה את זה שבסוף, למרות כל הגורמים האלה, הוא יודע מה מצופה ממנו לעשות ובכל זאת מעדיף לשכב במיטה, כי הוא עצלן.

מה כתבת בסוף?

הבן אדם לא מעריך את אשתו או שלא אכפת לו מהבית שלו.

מה שקורה הרבה אצל מי שההורים עשו להם הכל ולקחו הכל כמובן מאליו.

מה שלי לא אמור לקרות, כי אני גר לבד, וכשלא הקפדתי על ניקיון, הגיעו אורחים לא רצויים על 6. חלקם היו מעופפים.

קיבלתי את השיעור של המחיר של הזנחה של הבית.

בסוף להגדיר עצלנות בתור גורם של כל מי שלא עושה את שצריך, זה או לא לטפל בבעיה האמיתית הקצת יותר עמוקה, או שזה דרך לשלוט באנשים ולגרום להם לעשות מה שהם לא באמת אוהבים.

והרי גם מי שממש מזניח את עצמו, ולא מתעורר כשרואה את המחיר, מן הסתם יש לזה סיבה עמוקה יותר.

והנה חזרה הטענה הקודמת שלי.

או שמוצאים דרכים אחרות להתחמק באלגנטיות

דרך התנהגות מניפולטיבית כו'

אחרת לא היינו רואים תופעה כזאת

שיש לאנשים בעיה, רק שהבעיה היא שונה.

לעשות מניפולציות זה בהחלט בעיה גדולה.

אל תשכח אגב שגם מי שמוצא קיצורי דרך מפוקפקים, גם הוא עובד קשה. גם אם הוא חוסך מעצמו חלק מהדברים.

מי שלא יוצא מאיזור הנוחות יכנס לבעיה גדולה.

באותה דוגמה של בעל עצלן,

יכול להיות שבכלל לא מזיז לו מאשתו ומתחנוניה

והוא מצא אישה תלותית שגם לא תעזוב אותו

כך שמי שהעצלנות שלו מנצחת, זה בגלל חוסר שקשור למטלה עצמה.

או שהוא פחות מתחבר אליה וזכותו, או שהוא פוגע בעצמו ובאחרים אבל הבעיה היא קשורה לדברים אחרים.

כלומר הצד העצלני אצלו לא יותר מפותח, הוא שהוא כן אבל זה 5% מהבעיה.

והעיקר של הבעיה זה יכול להיות זלזול באנשים, חוסר נסיון של המשמעות של מעשיו, חוסר ביטחון עצמי. 

נניח לבן שלי קשה מאוד לקום מהספה כשאני מבקש ממנו לעשות משהו.

ברור שאם אני אגיד לו לקום כדי לקבל את המשחק החדש שקניתי לו, הוא יזנק בשמחה.

כלומר זה שהוא לא קם בדרך כלל אלא רק כשיש מתנה, זה כי באמת בדרך כלל פחות אכפת לו.

אבל האם זה אומר שהוא לא עצלן? לא. זה פשוט אומר שהעצלנות שלו (כמו של כל בני האדם) היא סלקטיבית, וכשמשהו ממש חשוב אז מתגברים עליה.

אם לא היה בו אפילו קמצוץ של עצלנות, הוא היה קם מיד כשהייתי מבקש ממנו עזרה, גם אם באותו הרגע זה לא מרגש אותו כמו מתנה (אבל אני לא מכיר בני אדם כאלה, שאין בהם קמצוץ של עצלנות)

חשבתי על זה בהקשר של הדברים שלך, ונראה ששלמה המלך מצא קשר מסויים בין העצלות לבין סדרי עדיפויות, לכן הפיתרון שלו לעצלות הוא להחכים.

צריך לחשוב על זה יותר לעומק, אבל זה מה שחשבתי במיידי.

אבל לא חייב לשפוט לחומרה את כל מי שנוהג אחרת.

אני הייתי מתנדב קרוב בחלוקת אוכל לעניים בתיכון, ולא שפטתי לחומרה אחים ובני דודים שגם גרים באיזור ולא התנדבו שם.

היה לי דוד כזה בטלן
שהתעצל לנוח.
היה הולך לנמלה
חוזר בלי מצב רוח.

לו היה פחות טיפש
אז ודאי ידע שיש
גם תוספת לפתגם:
ראה דרכיה וחכם.

(דני סנדרסון, שם שם)

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!