חוששת מאאוטינג כי זה קרה מול הרבה אנשים אז מפרסמת מאנונימי 
התחלה:
מחכים כבר יותר מחצי שנה להריון.
כל חודש בודקת והביוץ נופל בתוך 7 נקיים.
מתבאסת כבר מלכתחילה, אבל נשארת בי עדיין תקווה כי יש סיפורים על ביוץ כפול בחודש, אולי בורא עולם יפתיע אותי.
אחר כך שמים לב שבכל חודש הוסת מקדימה ביום, כך שאני מצליחה להתנקות בכל חודש יום לפני ומתחילים לקרב את יום הטבילה לביוץ!
מגיע אייר ובעלי אומר שלדעתו נצליח החודש.
מחכה...
והבדיקה חיובית! 😃
מתרגשת עד השמיים ומניחה לבעלי את המקלון ליד המפתחות של הרכב לפני שהוא יוצא לעבודה.
באותו בוקר משום מה הוא לא ראה אותם... והם מולו! אני אומרת לו נו תסתכל זה מולך... ואז הוא אומר: מה זה?😲🥹 שנינו בוכים מהתרגשות!
ההריון ברוך השם עבר בטוב וממש מהר!
מגיעה לשבוע 38, כאבים בעצמות האגן והגב.
תוהה אם הוא מנסה להתברג ומרגישה שאולי שהוא התברג לא ככ טוב.
מתייעצת איתכן ומחליטה ללכת לטיפול איזון אגן.
היה שווה ומפנק ובאמת באותו לילה ישנתי מצוין והכאבים נעלמו.
בבוקר מתחילה כרגיל, מפזרת למסגרות ונשאר המתוק של כיתה א'. פתאום מרגישה בלופ! ונזילה חמה. בּלופ כפול ונזילה.
אומרת לו בוא! ורצה לתוך הגן. מסתכלת על הגננת ותוך כדי ריצה לשירותים מסמנת לה שירדו לי המים
נכנסת לשירותים ונסתכלת על עצמי בהלם, זה לא מים. זה דם. אדום. והרבה
נכנסת ללחץ תהומי. מה זה אומר הדימום הזה?
זה לא תקין! מפחדת שלא תהיה היפרדות שיליה מאיזשהי סיבה (ככה קראתי פעם באינטרנט, בדימום גדול אדום יכול להצביע על זה)
הגננת מושיבה אותי ומביאה לי כוס מים. אני רועדת בלי הפסקה, מנסה להרגע ולחשוב מתי היו תנועות פעם אחרונה? הרגשתי משהו בבוקר? ובלילה?
לא זוכרת כלום.
בעלי מגיע ונוסעים לחדר לידה שנמצא 5 דק נסיעה מהגן.
נכנסת וישר שמה לי מוניטור ומרגיעה! יש דופק!
מורידה לי תכשיטים ובגדים מהר למקרה ש... קוראת לרופאה ובודקת: פתיחה 3!
בודקים באולטרסאונד שאין חשש להיפרדות, הכל נראה תקין.
הדימום הפסיק ולאט לאט אני מתחילה להרגיש צירים חלשים ומאוד רחוקים. לא סדירים בכלל.
מנסה עיסוי פטמות ומרגישה שעוזר בקושי.
אחרי שעה פתיחה 4 וחצי!
ואז נתקע ככה שעתיים.
מנסים לזרז אותי בפקיעת מים או פיטוצין, אבל התכנון שלי היה לידה טבעית.
מפחדת מכאב לא טבעי שיבוא והגוף עוד לא מוכן לו.
בעלי אומר שאין לנו למה למהר. הכל נראה תקין ואנחנו פה בהשגחה.
מסכימה איתו ומסרבים.
מבקשת חוקן כדי להתפנות, מתקלחת ומחשיכים את החדר. סוגרים את הדלת לקצת שקט.
אחרי שהתרוקנתי (בחרדה שהתינוק לא יצא בשירותים😄) הצירים נהיו חזקים הרבה יותר, וגם תכופים.
בין ציר לציר מצליחה להרדם בישיבה על המיטה. כשהציר מגיעה מזנקת ונושמת עם סיבובי אגן (עזר לי גם הישענות קדימה)
אחרי מספר צירים אומרת שזהו! אני רוצה שהוא יצא וזה כבר לא נורמלי!
מרגישה קצת הרגשת יאוש וחוסר שליטה, מייחלת שזה באמת הצירים האחרונים כי מרגישה שאני לא יכולה יותר.
המיילדת נכנסת ובודקת ואומרת לי: את צודקת!
מכינה את הדברים ללידה ותוך כדי אני כבר לוחצת, לא מעניין אותי כלום. רק שיצא!
המים נפקעים בבת אחת.
4 לחיצות והגור הקטן היה בחוץ😍
מרגישה טוב וההתאוששות בלי האפידורל היתה לי טובה. הצלחתי לקום לשירותים שעתיים אחרי הלידה, להתקלח ולטפל בתינוק.
שמחתי שהצלחתי לעבור את התהליך ככה ואני מודה לבורא עולם על כך.
על בעלי, על השליחים הטובים, על החיים ועל הכל.
ותודה גם לכן בנות הפורום היקרות❤️
