לצאת בשאלה 
תגידי יצאת בשאלה???
אני שותקת לשנייה ואז אומרת כן, כן טיפה מהוסס, כי אני לא יודעת מה זה אומר לצאת בשאלה, לצאת בשאלה זה לשאול שאלות, לא לקבל תשובות ולהחליט שהולכים נגד?? 
או שזה פשוט למרוד בכל מה שלימדו אותי?? 
לצאת בשאלה זה להכריז על עצמי כלא מאמינה? 
או שזה אולי כלל דרך להגיד כאב שלא נאמר בצורה אחרת?? 
לצאת בשאלה זה אומר להיות ״השפעה רעה״ על אחים שלי?
או שזה ללכת עם האמת שלי??
לצאת בשאלה זה אומר שאני עושה עוול להורים שלי?? 
או שזה אומר ללכת לחפש את עצמי??

ואני חיה בקונפליקט בין דתייה לחילונית 
כי היום בירכתי על הקפה, אבל את השבת האחרונה לא שמרתי,
ואני יכולה להחליט להתלבש צנוע, אבל כבר העלתי לרשת תמונה חשופה..
ואני מחשבת כמה זמן מאז שאכלתי בשרי, אבל בכל זאת מכינה לעצמי קפה..
ואני שרה בשולחן שבת שירי נשמה, אבל קמה לפני ברכת מזון..

אז לא באמת יצאת בשאלה??
ואני שוב שותקת ולא, אני לא יודעת, לא יודעת מה זה אומר לצאת בשאלה, 
כי שאלות תמיד יש, ושאלתי שאלות, וגם קיבלתי תשובות, 
ואני לא הולכת נגד אף אחד, אני הולכת בעד עצמי.
אני לא מורדת באף אחד, אני מחפשת את עצמי.
ואני מאמינה, מאוד מאמינה, מאמינה באל אחד,
מאמינה שהוא היחיד שמנהל את העולם.
ואם שאלתם, יש כאב, כאב עמוק שנמשך שנים, והריפוי הוא לדעת מה עושה לי טוב. 
תקראו לזה השפעה רעה, תגידו שזה הורס את החינוך של שאר הילדים בבית, זה כבר לא אכפת לי. אני הולכת עם האמת שלי.
כואב להורים שלי עליי, אני יודעת, הם רצו בשבילי משהו אחר, אבל אי אפשר לקרא לזה עוול, אני עדיין מנסה להראות להם שאני מאושרת, שאני במקום טוב. שאני שמחה.

אז אם תשאל אותי שוב, תגידי יצאת בשאלה??
אני פשוט אחייך ואגיד 
״לא יודעת"

 רצח בני משפחת פוגל

ואת היי לי לפה ילדתי

בעת אשר ייאלם קולי מדמעה

וגופך הקטון הוא יישאר זעקתי

עת ירווה בדמך רגבי אדמה

ועיניך אשר לא האריכו לראות

הנה בם נשקף כאבי

ופעיותייך, הרכות הקטועות

הנה בם תבכי את בכיי.

וקולך שנדם שנגדע

לעולם יהא הוא קולי

ובכייך ילדתי שגווע

יהא לעולם אות אבלי

ועת עלית למרום ילדתי

ותעל עימך שוועתי

וכאשר מול אל עליון התייצבת

ואתייצב שם איתך גם אני

והנה ילדתי אלחש לך עכשיו

כי תיגשי נא אליו ללא פחד

ולמשמע קולך אזי שוב אכאב

ושנית יאחזני הרעד

ואמרי לפניו

הן הקרבתי הכל

ולכבודך אלוהיי

הקרבתי חיי

הנני אבי

על מזבחך נעקדתי

ועתה אלוהיי

עד מתי עד מתי.

*התפרסם לראשונה בפסיפס תחת הניק "טל אוריה"

אֲנִי דַּחְפּוֹר

שֶׁגָּנְבוּ אוֹתוֹ שׁוֹדְדֵי לַיְלָה

עָשִׂיתִי הַכֹּל, בֶּאֱמֶת עָשִׂיתִי

וּבְכָל זֹאת

וּמֵאָז אֲנִי חוֹפֵר בְּאַדְמַת טְרָשִׁים

לֹא לִי

וּמְסַקֵּל מֵאֲבָנִים זָרוֹת

וְחוֹפֵר וּמְפַנֶּה

וּמְתֻדְלָק בְּסוֹלֶר

וְנוֹבֵר בִּפְסֹלֶת

וְלֹא שֶׁלִּי

אֶשָּׂא כַּף

לְפֻרְקָן מִן שְׁמַיָּא

אכזבה,

מעצמי, מאחרים

זה ליפול שוב חזרה, אל התהו, הרגלים

לאבד כך את המוח, להשתטות בלי להחלים

במקום לברוח עד אליך

שזה אותו דבר, רק שמשלים.

נפלאות הסח הדעת

היא הראשונה שמבקשים

המאמין אוחז בספר

מכורים לא חוקרים.

למעשה חולה שליטה

זה לא נעשה כרצוני

קורא קדושה אני מבקש

קורה שכמעט כל יום נופלים.

הלוואי יפול האסימון

תהליך פותח תהליך

לחיות בדרך, חכם, לא נכון

לפתור בנפש עוד תסביך

עַל סַפַּת הַיָּם

כָּל הַיָּם הַגָּדוֹל פָּרוּס לְפָנַי

לַהֲקוֹת דָּגִים וְאַלְמֻגֵּי פֶּרֶא

וּבְרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁבִּמְצוּלוֹת

(אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ דָּג אֶחָד

מוּזָר, עִם פָּנָס

שֶׁיָּאִיר לְפָנָיו אֶת הַתְּהוֹמוֹת)

עַד שֶׁהַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים מְטִילִים עָלַי חִתָּתָם

וַאֲנִי עוֹבֵר לַמִּטָּה

לקראת פורים לקחנו כמה אגדות עם קלאסיות וגיירנו אותם לגירסה ביינישית-קומית,
מוזמנים להנות
https://a7.org/?file=20260224123426.pdf

קָלִיעַ טָס אֶת טִיסַת חַיָּיו

בּוֹקֵעַ מִגֹּלֶם תַּרְמִילוֹ

נִבְעָט, מְגֹרָשׁ

בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים

וְעָנָן

נִמְרַח עַל מַטָּרָה

מִקַּרְטוֹן

וְטוֹב לוֹ

שֶׁסְּתָם טָס

וּסְתָם בָּקַע וְנִבְעַט וְגֹרַשׁ

וּבִלְבַד שֶׁקַּרְטוֹן

וּבִלְבַד שֶׁסְּתָם

וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ יוֹרֶה

אחד החברים התלונן שיוצאים לו עכבישים מהלחם. השיער שלו גלי והעיניים שחורות ועגולות, הוא מסרק באצבעות קשות את שיערו לאחור ומסתכל במראה. החדר חשוך הקירות אפורים

יש אגם אחד לא רחוק

באמת בלחם יש עכבישים! קרא נדהם. הם קטנים והם יוצאים מהחורים והם מטפסים ויורדים ועולים.

עמוק בתוך הבצעים יש קורים דקים ומבריקים

באצבעות הקשות הסורקות את השיער הציפורניים מתמלאות אדמה ולכלוך

לשיר ליופי וחיים -הוא רוצה אבל עיניו שחורות מאוד

אם אי אפשר לשיר ליופי וחיים נשיר לעכבישים!

הם זללו את כל הלחם ונותרה רק פקעת קורים

לכרוע אל ארבעות ולזמר להם

יש אגם אחד לא רחוק

נשיר לעכבישים

הוּא מֵת כְּמוֹ כֶּלֶב

מְקַשְׁקֵשׁ בִּזְנַב חַיָּיו לִקְרַאת שְׁתִילֵי הַזֵּיתִים הַסּוֹבְבִים

אֶת מִטָּתוֹ

מִתְרַפֵּק, מִתְמַסֵּר

עֵינַיִם נוֹשֵׂא

לִבְעָלָיו

הוּא מֵת כְּכֶלֶב

מֵת, וְכֻלּוֹ לֵב

______________