ועד אומבר. בימים ההם עשה מסע לכל שריו ונועזיו. בהראותו את עושר ספינתו. מפרשי חור כרפס ותכלת אחוזים בחבלי בוץ על גלילי כסף ועמודי שש. ביום השביעי אמר להביא את ארנדיס המלכה לפני אלדריון בנזר כוכב למסע בספינה. ותמאן ארנדיס המלכה לבוא, ויקצוף אלדריון מאוד. ויאמר אלדריון לחכמים הנועזים אשר לא תבוא ארנדיס לפני המלך אלדריון ונלכותה ייתן המלך לבתה הטובה ממנה.
ויאהב המלך אלדריון את ביתו אנקלימה וישם כתר מלכות בראשה. בימים ההם ואנקלימה יושבת בבית הלבן של ארנדיס, אין אנקלימה מגדת זהותה, כי ציוותה על כולם אשר לא יגידו.
אחר הדברים האלה, כעבור דורות, זכר המלך אר-פרזון מצאצאי אלדריון את מסעו אשר עשה. ויאמרו נערי המלך ישיטו את המלך לארץ התיכונה, ויפקד פקידים בכל הארץ התיכונה, ויביאו את סאורון אליך לשבוי, וייטב בעיני המלך. ויילקח סאורון אל בית המלך, ויאהב המלך את סאורון מכל היועצים, וימנהו לכהן במקדשו. בימים ההם קצף אלנדיל ויבקש לגנוב את העץ הלבן ויגידו לאר-פרזון ויכתב בספר דברי הימים.
אחר הדברים האלה, גידל המלך אר-פרזון את סאורון בן מלקור המורגותי וינשאהו, וישם את כסאו מעל כל השרים אשר איתו. וכל עבדי המלך כורעים לסאורון, ואלנדיל לא יכרע ולא ישתחווה. וירא סאורון כי אין אלנדיל כורע לו וימלא חימה. ויבז בעיניו לשלוח יד באלנדיל, ויבקש להשמיד את כל נומנור. ויאמר למלך אר פרזון, ישנה ארץ אחת מופרדת מכל הארצות, וסגולתה שונה מכל ארץ, ולמלך אין שווה לא לכובשה. אם על המלך טוב ייכתב לכובשה ועשרת אלפים ספינות אביא לכבוש את אמן. ויאמר המלך הספינות נתונות לך. ויקראו ספני המלך וייכתב ככל אשר ציווה סאורון לכבוש את אמן, הספנים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בנומנור.
ואלנדיל ידע את כל אשר נעשה, ויאמר אל בנו לברוח מנומנור. וייקבצו את כל הנאמנים היושבים בנומנור ויפליגו שלוש ספינות כפול שלוש. ויעש יסילדור ככל אשר ציווה אביו.
