טוב... איך להסביר.הרמוניה

יש אולי ישיבה שיש שם סגנון של בחורים יראי שמיים, מוקירי תורה, אבל שלא אברכים?

קצת התבלבלתי, כי אומרים לי כל הזמן כמה כל כך מתאים לי אברך ובית של תורה. ואני מסכימה שזה "מתאים לי" מהבחינה של היחס לתורה וכל איך אני רואה את הבית שלי בעתיד בע"ה... ואני גם איכשהו מתחברת לאופי של אברכים. אבל... אני לא שלמה עם זה. אחרי שחשבתי על זה הרבה (וגם המשפחה שלי לא מוסיפה לתמיכה אם כבר).

זה לא רק הביטחון בה' או ההצטמצמות. עם זה אני מאמינה שאוכל לחיות. זה יותר המחשבה שלימוד תורה לבד לא מספיק. והמסורתיות שגבר צריך להיות שר החוץ במשפחה. אני לא רוצה להיות הגב של בעלי. לא מרגישה שבשביל זה באתי לעולם. והשאיפה שלי היא להיות אמא עם הילדים ולא לעבוד בחוץ יותר מדי. איך אני אשמור על הצניעות והעדינות שלי? וגם אני באיזשהו מקום מרגישה שכדי שלימוד התורה יהיה משמעותי ויקר צריך שיהיה לו ביטוי גם בחיים עצמם. לא להיות סגור, ולא להשאיר את הלימוד באויר בלי קיום. דווקא אחרי יום עם מלאכה בריאה, הנשמה צמאה והלימוד בא כמו מים קרים על נפש עייפה. אולי לרבנים גדולים זה מתאים ללמוד כל היום וכל הלילה... אבל אני לא מתחברת לאידיאל שכך "והגית בו..." צריך להיות בפועל. ואני נגד שטיפת המוח שעושים לבנות בסמינרים. עם כל היופי והקסם שבזה. בילדות אין לי בעיה שילמדו רק תורה. אבל כאדם בוגר? זה חסר.

והתפיסה הזאת מסתבר קצת מנוגדת למה שמחנכים בציבור התורני. רובם רוצים להיות אברכים לפחות בשנים הראשונות להקים בית מתוך תורה. מישהו יכול להסביר לי מה ה"להקים בית מתוך תורה" אומר?

אני הכי בעד קביעת עיתים, וגם בעד שנעשה חברותא זוגית. זה בעיניי מעולה... אני אוכל להתפשר על שנה שנתיים אני פשוט לא מבינה.

ובגלל שזה שונה מכל מה שמחנכים בישיבות ובמדרשות אז אנשים לא מבינים ויורד לי בגלל זה הצעות.

עד כאן הסיפור. עכשיו חוזרת לשאלה בהתחלה... 

מזמנים לענות או כל עצות ותובנות חשובים שיש לכם להגיד. תודה

כן, הרבה.מחפש כלה

ברוב הגדול של הישיבות, רוב בחורי הישיבות 90% אחרי שיעור ז ממשיכים הלאה.

הר המור ומרכז מהחריגים שלא.

מוזמנת למוצש בשמורה רוב הבנים שם כאלה.

👍הרמוניה

האמת לא יצאתי עם אף בחור מהישיבות האלה (לא שיצאתי עם מלא) ואיכשהו זה תמיד פוגש אותי. אבל גם לא מובן לי הנקודה של להקים בית מתוך אברכות אני רק יודעת שמהללים את זה וממליצים בחום ואני כאילו: טוב נזרום? אבל זה לא ככה, צריך להבין.

תודה זה מקסים אבל לא האיזור שלי(:

ההרגשה שלך מובנת לגמרי אחותמבולבלת מאדדדד
גם אותי בזמנו דחפו להתחתן עם בחור שימשיך ללמוד ובדיעבד הבנתי שזה לא מתאים לי, ולכן אני לא מחפשת כזה בכלל. לא מחפשת בחור ישיבה אלא מישהו שכבר יצא לחיים. עם (או בלימודי) תואר, עובד…


אני לא מכירה מקומות ככ, אבל לדעתי בשגרירים בלב שווה לך לבדוק

תודה!הרמוניה

כן אני יכולה להתעקש על זה, אבל זה גם מזמין אותי למחשבה מחודשת כל הזמן במיוחד שזה בא מאנשים שאני מעריכה...

יופי מעולה שהעלת את הצורך שלך בעבודההפי

ביחד עם לימוד תורה . ברור שיש כאלה..

מעטים שרוצים להיות רק אברכים

בקיצור את צריכה הרמוניה..נוגע, לא נוגע
תורת הרמונית של א"י זה מה שהנפש שלך רוצה. תורה של חיים וחיים של תורה.
יפה. את מתבגרת רוחניתכְּקֶדֶם
כל הקטע של בעל לומד תורה כל היום ואשה מפרנסת זה הפך הטבע שהשם ברא לנו. 
אני לא בקי בעולם הדתי לאומישפלות רוח

ואני לא יודע אם עליו את שואלת, ומצד שני אני גם לא בא מבית חרדי ועדיין אני יודע קצת יותר מה הלך הרוח שם מהשנתיים האחרונות ועדיין קחי את דבריי בעירבון מוגבל.


לגבי תורה ועבודה חד משמעית, אין עניין לחיות על חשבון הציבור (והחרדים לא עושים את זה המון חרדים עובדים במקצועות לא כאלו מוכרים כמו משרדי ממשלה וכאלה מכיר המון שעובדים בתור סופרי סת"ם, מכיר כאלו שהם בעלי עסק, ובבוקר הוא סגור כי הם בכולל ופותחים בצהריים, כאלו שעובדים במפעלים גם משום צניעות, ורוב החרדים שיצא לי להכיר אחרי החתונה יוצאים לעבוד. ועם זאת, מכיר בזה שיש חרדים שלא עובדים בכלל ורק לומדים, אבל זה ממש לא כל החרדים כאמור) או להסתמך על האישה כי בסוף הוא זה שמתחייב לפרנס אותה, וגם המלאכה אסור שהיא תהיה העיקר אלא לעשות מלאכה בגבול הטעם הטוב ושהעיקר יהיה התורה.

יש לי משפחה חרדית, והבני דודים שם גדלו בישיבות וכו' ואחד מהם התחתן לא מזמן, ומאז החתונה הוא עובד ואני לא יודע עד כמה הוא שומר על הלימוד שלו..ממה שהבנתי לא כל כך. רוצה לומר שיש גם צד שני, שעם כל זה שצריך לעבוד ולעשות מלאכה, צריך לשים לב שהמלאכה לא באה במקום התורה חלילה, שמאז שמתחילים לעבוד אז כבר לא שומרים על סדר הלימוד וכו' , וכמובן שזה קשה וצריך לזה הרבה תפילות אבל רק מעלה פה עוד נק' למחשבה, שבגלל הרצון לעבוד לפעמים עלולים ליפול ברוחניות כי מגבירים את העבודה


בעיניי זוג שמלכתחילה שניהם לא ברצון מאוד חזק לעלות ולהקים בית של תורה באמת (בלי קשר לחרדי או דתי לאומי) יפלו מהר מאוד, גם אם חיצונית הם שומרים על החזות הדתית וכו'

ולעומת זאת, זוג שהוא לא בדיוק חזק, אבל שניהם ברצון מאוד מאוד חזק *ואמיתי* להקים בית של תורה יעופו למעלה, בלי קשר למצב הנוכחי שלהם.


וגם רבינו אמר שחייב לעשות מלאכה עם התורה, חייב שיהיה לאדם איזשהו עיסוק במלאכה, ועדיין, עם גבול, העיקר זה התורה. יש רב מאוד גדול שאני מכיר והוא עובד בתור מוהל, גם אם זה לא "עבודה" שמתאימה לאלו שמנסים לפלג ביננו, זאת עבודה, והוא מתפרנס מזה למחייתו.

ומה שאומרים לך לגבי אברך ובית של תורה, לא רק אברכים יכולים להקים בית של תורה, לא רק מי שספון בכולל 24/7 יכול להיקרא "בן תורה" נכון שמי שעושה זאת אשריו ואשרי חלקו אין על זה עוררין, אבל כמה מסוגלים לזה באמת?

מכיר בחור שלומד רוב הזמן בבית ומעט מאוד יוצא לשיעורים או לכולל והוא מלא וגדוש בתורה.


ולגבי זה שאת רוצה להיות בעיקר בבית עם הילדים ולא לעבוד בחוץ יותר מדי - קודם כל מבורך מאוד, בעיקר הסיבות שלך למה. וזה אפשרי לעבוד מהבית, בעיקר לנשים יש המון אפשרויות

וקצת נשמע מהדברים שלך שהכיוון זה בחור שהתחזק או חוזר בתשובה שהצמא שלו לתורה מאוד גדול מרוב החוסר, ומצד שני הוא עדיין מונח כאן ויודע שצריך לעבוד ולפרנס ולא גדל במסגרת שדחפה אותו רק ללמוד ולאו דווקא בחור ישיבה וכו' אבל את יודעת הכי טוב מה טוב לך


ורק אוסיף בסוף בסוף, וזה היה צריך לבוא ראשון האמת, זה לא משנה כמה הבחור עובד או האישה וכמה הם מרוויחים, השפע מגיע מהאישה, מזה שבעלה מייקר אותה ומכבד אותה "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" זה לא איזה סיסמא יפה שחז"ל אמרו לנו כדרך אגב, זה אשכרה דרך חיים זה ממש לחיות את התורה, אז צריך לחפש בחור מחונך עם מידות שיודע להעריך וכו'


ואביא מעשה בעניין


יש לי בן דוד חילוני גמור, והלכתי אליו לפני כמה זמן לחזק אותו קצת וללמוד, התחלנו לדבר על ה' ובסוף במקום ללמוד יצא קצת שיחת חברים על אמונה וביטחון וכו' שגם זה בעצם סוג של לימוד. הוא סיפר לי שהוא קנה לאשתו תכשיט יהלומים מאוד מאוד יקר(מאוד) כדי לשמח אותה, שאלתי אותו מתי, אמר לי לפני חודש בערך, אמרתי לו אשריך ותראה איך בורא עולם יחזיר לך את כל הסכום בחזרה, הוא הסתכל עליי בהלם ואמר לי "אה כבר קיבלתי את *כל* הסכום עגול בחזרה" אני נכנסתי עוד יותר להלם, שאלתי אותו כמה זמן אחרי שקנית קיבלת את הסכום? הוא אמר לי "יום אחרי וממקור שבחיים לא הייתי חושב עליו" משהו הזוייייייי אמרתי לו כל מה שבאתי לפה זה רק כדי לשמוע את הסיפור הזה. דרך חיים לא סיסמא.


נא לקחת את דבריי בעירבון מוגבל, חוץ מדברי חז"ל

תודה רבההרמוניה

תשובה מאד יפה...

ממש נכון שהעלת את זה שצריך לשים לב שהעבודה לא נהיית העיקר...

"להקים בית מתוך תורה"פתית שלג

זה דבר מופלא קודם כל. 

שתדעי שבדרך כלל גם הבעל נמצא בחששות והלבטים האלה מכל הבחינות שהזכרת ועוד, ואם הוא בוחר להצטמצם בגשמיות ולבחור להתמסר ולהשקיע את מרצו בתורה ולהיות חלק מבית מדרש בשנים הראשונות הנדירות האלה, זה מלמד המון.. בדרך כלל גם גוברים הסיכויים שבלו"ז של החיים הוא גם יקבע עיתים לתורה, לא רק שיעורים בשבתות אלא ממש לימוד מפרה ויוצר שמחייה. השנים הבאות שיהיה לו פניות כל כך גדולה ללימוד זה יהיה בשנות הפנסיה כנראה. 

[ממליץ לך ממש לדבר עם אברכית שאת מכירה מהמקומות שנשארים לתקופת אברכות קצרה, או לפתוח שרשור בנשואים טריים, בטוח את תשמעי על זה בצורה יותר אותנטית מאשר מרווקי לנ"ו.]

 

חוץ מזה, היום באברכות הרבה פעמים לומדים דברים בסיסיים כמו הלכות שבת, כשרות, טהרה ועוד, וגם נבחנים, ככה שאפשר לראות בזה דוקא השקעה לטווח הארוך, בין אם השקעה רוחנית של יסודות תורניים והגברת הקשר לתורה, שממשיך להשפיע גם בהמשך, ובין אם תעודת רבנות או רכישת מקצוע תורני. זה ישפיע גם על מקום המגורים והקהילה שלך, גם על חינוך הילדים, גם על אורח החיים והתרבות ועל כל תחומי החיים.

 

אני לא מנסה לשכנע אותך לבחור דוקא בדרך הזאת, רק יש לי הרגשה שדוקא לך זה מאוד יכול להתאים לך לטווח הקצר והשפעותיו הארוכות, וכל החשש הוא בעיקר כי את לא מכירה את זה.

לצערי אני לא יודע איפה אפשר ללמוד על זה יותר.

 

נ.ב 

בציבור החרדי אני לא מספיק יודע איך זה עובד. אצל הדת"ל ברוב ישיבות הסדר נשארים שנים בודדות (ויש שמחליטים להישאר יותר), ובישיבות גבוהות בדר"כ נשארים קצת יותר, ומהם יוצאים בדר"כ יותר מפיצי תורה ובעלי התמחויות תורניות שונות.

..הרמוניה

וואי גרמת לי להבין משהו...  

תודה!

מזדהה ממשחושבת בקופסא

גם לי הייתה את ההתלבטות הזאת, והשדר שקבלתי מהסביבה ה"דוסית" הוא שאברכות זה המובן מאליו, ובאיזשהו מקום, אם את לא רוצה בעל אברך, כנראה שאת לא מעריכה מספיק את לימוד התורה (= לא מספיק דוסית).


בסוף התחתנתי עם אברך.

רק לשנה אחת, שנה הבאה הוא מתחיל את התואר שלו. הוא מאוד ללמוד והוא לומד לרבנות, אבל אף פעם לא עלה בדעתו לא לפרנס.


כשהיינו עוד מאורסים, הביאו למדרשה שלי (עוד מידי פעם קפצתי לשמוע שם שיעורים) מרצה חיצונית שהעבירה שיעור על "בית של תורה".

היא עשתה סבב ושאלה את כולן מה זה בית של תורה בשבילן. כל הבנות ענו פחות יותר שבית זה תורה בשבילן זה תורה מתבטאת בחיי היום יום ולא נשארת בארון הספרים. ממש לחיות את התורה בפועל.


היא ממש הסכימה בהתלהבות עם התשובות האלו והמשיכה ואמרה שצריך לחשוב איך לבטא את זה בפועל. אולי לתת לבעל להישאר ללמוד סדר ערב גם כשקשה עם הילדים ואת צריכה עזרה, לחשוב איך לחנך את הילדים לאהבת התורה למרות שבגללה אבא שלא נמצא בבית, ועוד דיבורים בסגנון הזה שאני כבר לא זוכרת את הפרטים במדוייק.


מה שהדהים אותי, מעבר לתיאור ההתאבדותי על האברכות, (שהוא ממש לא הנורמה או אפילו ההנחיה של הישיבות. ברוב הישיבות ההנחיה היא שאברכים חוזרים הביתה ב18 בערב. סדר ערב מסתיים ב23. זה אשכרה לחזור הביתה רק כדי לישון.

אפילו לפני שיש ילדים, אני לא רואה איך אפשר בכלל לנהל ככה זוגיות. וכשיש ילדים, אני לא רואה איך בן אדם הגון עם מידות טובות יכול ללמוד לו בנחת בזמן שאשתו קורסת ככה ואפילו לא חושב לעזור בבית)


היא בכלל לא העלתה את האפשרות שקיים כזה מצב בית של תורה בלי אברכות. כאילו ברור מאליו שכולן שם התכוונו לבעל אברך, ועכשיו היא מתארת איך "להתאמץ ולהשקיע" יותר באידאל הזה.


אין שום סתירה בין לרצות בית של תורה עם כל החלומות והאידאלים לבין לרצות שהבעל יפרנס. ואת אפילו לא צריכה להצדיק את זה בכך שאת רוצה להיות עקרת בית. יכולים להיות זוג של מהנדסים שמקימים בית של תורה לתפארת. לא מתוך איזשהו תסביך נחיתות שמתנצל על כך שהוא מעז להוציא את האף מבית המדרש.


וגם כדאי להוסיף, שכנראה פשוט לא מתאים לך הסגנון של מרכז, הר המור וכו'. באמת שאין להם שום בעלות על התורה ויש עוד המון ישיבות וסגנונות בחורים מאוד איכותיים ותורניים שלא מתכוונים להשאיר אותך לבד עם כל העומס הזה.


(ברור שרוב האברכים לא כאלו, וגם אם הם לא עובדים הם לא נוטשים את האישה שלהם לבד עם כל הבית, והילדים לא רואים אותם. בחיי שהשיחה הזאת הייתה הזויה. אחר סיפרתי על זה לבעלי והוא הזדעזע בצדק)

רק רוצה להגיד בתור אשת אברך שהתיאור שלך לא נעיםאמא טובה---דיה!

בעלי לומד שלושה סדרים מלאים וכן, הוא חוזר הביתה באחת עשרה (עם הפסקה קצרה בבית משבע עד שמונה וחצי), וכן, הוא לא מפרנס בכלל,

אבל הזוגיות שלנו מדהימה והוא אבא מדהים למרות שהילדים כמעט לא רואים אותו, ואני מסתדרת מצוין.

זה לא נכון שאברך = אישה קורסת וזוגיות ברצפה.

 

כתבתי שלא כל האברכים ככהחושבת בקופסא

אני לא מכירה את החיים שלך, התכוונתי לתיאור החיים של השיחה הזאת.

תודה על התגובה והשיתוף, אהובה!הרמוניה

נכון... אני יודעת שזה ממש נורמלי.. אבל אני כן חוששת שיש כאן חיסרון שלי בהערכה של הלימוד תורה/ שאני לא מספיק דוסית.

אני לא מצליחה להפטר מהמחשבה הזאת שאולי אני באמת לא "מכוונת". ואולי אני מפספסת משהו גדול. 

אבל נראה לי שמה שבלבל אותי זה שבאמת אברכות היא מעלה אבל לא בכל מצב. יש מצב שזה יהיה הדבר הנכון ויש מצב שזה יהיה הדבר הלא נכון. זה מאד תלוי במצב ובמניעים. כלומר באמת לא הייתי צריכה להגיד שזה לא האידאל באופן גורף. כנראה שלאנשים רגילים כמוני זה בד"כ יהיה לא מתאים. אבל לנשים כמו רחל אשת רבי עקיבא כן. או בנות שזה יותר קל להן.

בכל מקרה זה תהליך אישי וכרגע אני לא שלמה עם זה..(:

אני איתך!פיטוניה

גם לי פימפמו בחזרה בתשובה שהדרך הנכונה של "להקים בית של תורה" זה רק בצורה מסויימת...

וגיליתי שזה יכול להיות מתאים לסקטור מאד מסויים, אבל בפועל אני רוצה איש יודע הלכה ולא רק פלפול, מישהו שמבין את הכתובה שהוא חתם עליה.

ושלא יהיו היפוך היוצרות.

לצערי עברתי יותר מיד "כאפות" עד שמצאתי את הצדיק שלי שהראה לי מהו "בית של תורה" אמיתי - עם עבודה ולימוד תורה וקיום כל המצוות ולא רק בבחירה של "מה שנוח"

👍הרמוניה

כן אחד הדברים שמרתיעים אותי זה שמציעים את זה להרבה אנשים באופן גורף ואת לא יודעת מאיזה מניעים הבן אדם רוצה להיות אברך, כמה הוא באמת מייקר את הלימוד, כמה הוא באופי לוקח אחריות... 

שמחה בשבילך שמצאת(:

בהחלט.לגיטימי?

אני חושבת שמה שאת כותבת זה רוב הציבור הדת"ל.

לא בדקתי מספרית, אבל כשאני מסתכלת סביב בחברה שאני חיה בו, יש מעט מאוד אנשים שנשארים להיות אברכים לאורך שנים.

"תורה ועבודה" זה לא רק סיסמה, זה די מיושם בפועל.

אני חושבת שכן מקובל בציבורינו שבנים מקדישים מספר שנים אחרי התיכון ללימוד תורה, לבניין הרוחניות והדתיות האישית - והרוב במסגרת ישיבות הסדר, ורבים גם בישיבות גבוהות\מכינות. לא חריג גם למצוא אנשים שגם אחרי השלמת המסלול המחייב חוזרים לעוד שנה-שנתיים בישיבה (כרווקים או כנשואים). ובשלב הזה - כמעט כולם לומדים כבר מקצוע, במטרה לפרנס וכו'.

כלומר:

הפתרון פרקטי לדעתי הוא לצאת עם מישהו מבוגר יותר, שכנראה כבר עשה את השלבים של הבניין הרוחני האישי.

אני לא מכירה ישיבה שמוגדרת דת"ל שמכווינה את *כל* תלמידיה להישאר אברכים לכל החיים.

ב"ה יש הרבה תורה ללמוד, ומעבר לזה, לא תמיד קל לצאת מתוך חממת הישיבה אל העולם הגדול, ויש שמעדיפים לדחות את זה - לא בהכרח כי זה התוכנית לעשר השנים הקרובות, אלא שהם מחפשים להניח את היסודות לשנים רבות.

 

ומילה בעניין התורני -

זו מילה שאנשים שונים מפרשים אותה במשמעות אחרת לחלוטין.

יש אנשים שיגידו לך שבית תורני = בית שבו האבא אברך\ עוסק במקצוע תורני.

יש אנשים שיגדירו את העניין הזה בצורה אחרת.

אני חושבת שזה בירור חשוב מאוד לעשות מול עצמך - מהו תורני *מבחינתך*? איך את רואה הקמה של בית מתוך תורה? איזה מקום ונפח את רוצה שיהיה לעבודת ה' בבית שלך? איך זה יבוא לידי ביטוי?

ולחפש מישהו עם שאיפות דומות...

התחברתי לשאלות בסוף זה בירור ממש חשוב...הרמוניהאחרונה
איזה דיוק!משה
אשתדל להאריך מחר. את רואה פה אור מטורף שהעולם לא רואה, ואל תשתני.
דיהפי

שיגעתם אותי

ה' תביא לי כוחות וסבלנות

אבאאאאאאadvfbאחרונה
פרסום שראיתי, ואולי יסייע כאן למישהולגיטימי?

- אין לי שום מידע מעבר למה שכתוב.

לא חושבת שזה מתאים לכל אחד ואחת, אבל אולי יש כאן כאלו שמחפשים דווקא משהו כזה -

להרחיב מעגלים, להחליף אווירה.

 

מאור פנים

 

מעניין.. ישר כוח!advfbאחרונה
איזו התמודדות יפה.אני:)))))

רואים שיש לו נפש בריאה ושכל ישר.

 

נכוןהרמוניהאחרונה
נושא רגיש במיוחד...מחפש אהבה

בתור אנשים שמחפשים את החצי השני שלנו, יוצא לי לפעמים לחשוב על הנושא של דרך ההיכרות. ברוך ה' אני חשוף לשתי המגזרים הרלוונטים במדינה - הדת"ל והחרדי, ובתור אדם שדוגל בלקיחת הטוב שיש בכל מגזר אני מנסה לחשוב מהי הדרך הנכונה בכל הנושא של היכרות דייטים וכו'.

אז למי שחושב/ת שבציבור החרדי כולם אותו דבר או כולם מאה שערים אני מציע ללכת לסיור קצר בירושלים ולהבין שזה ממש לא ככה. וגם אלו שלא נפגשים בחוץ יש בזה המון רמות ומנהגים.

החיסרון הגורף: חוסר היכרות. אתה מכיר את אישתך/בעלך רק אחרי החתונה... אומרים גם שלפעמים אתה קולט שהתחתנת בכלל עם מישהי אחרת...

בציבור הדת"ל (ת'אמת אני פחות מכיר, מאמין שיש הרבה סגנונות) אבל משום מה מרגיש לי שהפתיחות הזו מביאה לפעמים לדברים לא טובים...

מצד שני כן מרגיש לי שיש פה משהו בריא יותר [אבל אולי קצת מסוכן], מה אתם אומרים.ות.

מודע מראש שיתכן שיאכלו אותי בלי מלח, אבל בכנות: לא הגיע הזמן לברר את זה כמו שצריך?

אולי צד אחד טועה? אולי שתיהם? 

אשמח לשמוע תגובות מכל הסגנונות ומכל רמות הפתיחות

גם החרדים משתניםמחפש אהבה

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

להמון דברים יש חסרון, יתרון וסיכון.מוקי_2020

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).


גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).


אין לזה סוף.


בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

החיים מורכביםadvfb

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

 

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

תודה, תשובה מאלפת!!!מחפש אהבהאחרונה
מתלבט אם ללכת לחתונה של האקסיתכְּקֶדֶם

היא מתחתנת עוד כמה ימים והזמינה אותי וגם אני ממשממש שמח בישביל החילזונית הזו


אבללל אע"פ שעברו הרבה הרבה מים או ריר(?) בנהר

בסופ בסופ היא מישי שפם היינו ביחד וזה אולי משו שלא אמורים לעשות לא משנה מה.

חלק בי אומר לי לך תהנה תשמח חתן וכלה תעשה שיגועים בחתונה משעממת של דוסים. וחלק שני אומר זו חתונה של דוסים ואתה מגיע על תקן הידיד/אקס(?) שלה זה מוזר.

אאאא פפ

סופריקה

אתה מכיר את החתן?intuscrepidam
הרי את הכלה בכל מקרה לא תשמח במיוחד לענ"ד
אם היא הזמינה אותו, כנראה שהיא תשמח. לא?מבולבלת מאדדדד
תלוי בדינמיקה ובמידות שלה, אבל פרקטית, באיזה שלב?intuscrepidam

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אין לי מושג על איזה מעגל מדובר😂מבולבלת מאדדדד

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…


אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

אני לא בעדאני:)))))
לא יודעת מה להגיד לך על זהמבולבלת מאדדדד
שים לב רק שבגלל המצב חתונות מצטמצמות. לא בטוח שיהיה מקום למי שלא קרוב משפחה או חבר קרוב ממש…
ההזמנה משדרת שהיה קשר טוב וגם הפרידה היתה טובהפ.א.

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.


לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️


ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

מצטרףמשה

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

אני הייתי מבקשת עצתו של הרב שלנו. אדם חכם וירא שמינחלת
כדאי לך מאד ללכתימח שם עראפת
חוץ מזה שאני בניתי עליך שתהיה שליח להביא לה משו..
אני שמחתי לראות אנשים/ חברים שהייתי בקשר איתםנפש חיה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות


לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.


אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם


למה לא?



בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"


המערכת. 

זה משדר שאתה עדיין רוצה אותה, לא?נקדימון
זה מה שאני כנראה הייתי חושב אם הייתי רואה מישהו שידעתי שהוא אקס של הכלה. ודווקא הייתי מניח שהוא בא בלי הזמנה.

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.


אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

נשמע לי שזה מותאם אם אתה מכיר את החתןברוקולי

 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

מרגיש לי שזה לא יעשה לך טוברק נשמה

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

ואי ממש לאכְּקֶדֶם

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך


בכולופן תודה על התגובות של כולכם

חכהפתית שלג

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

איך אתה מרגיש עם זה?shindov

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

הייתי שואל משהו אחר - האם יהיה נעים לחתן...ושיוויתי ה

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.


 

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.


 

אבל כך לתחושתי..

ממש לאיהלום12

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

לא צריך להוציא לעז סתם על מישהיימח שם עראפת
בטח כשאת לא יודעת אפילו במי מדובר ומה טיב הקשר ביניהם כיום.
לא אמרתי שום דבר רעיהלום12
פשוט לפעמים מרגיש קצת....
נראה לי שזה מאוד תלוי בטיב הקשר ובאופן הסיום שלונפש חיה.אחרונה
ואיך הם תופסים את עצמם כרגע (ממש לא מחייב שההזמנה שלה רומזת משהו בעייתי. ) 
מה דעתכםםמחפש שם

על חיפוש גם לפי סגנון לבוש/תכשיטים? עכשו ברור לי שהלבוש הרבה פעמים לא משקף בדיוק, גם לי יוצא להתלבש בכמה סגנונות... אבל בסוף יש לי סגנון לבוש לעצמי שאני אוהב ומחובר אליו, וגם סגנון לבוש נשי שאני מתחבר אליו והייתי רוצה שאשתי תאהב.

אני מרגיש שיש בזה ביטוי פנימי, וזה יכל להיות אחלה בדיקת התאמה.

מה אתם חושבים?

אשמח לתשובות משני המינים

בעיני, בחירת בגדים נובעת מסיבה חברתית - סביבתיתadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"א באדר תשפ"ו 14:37

בעיקר, ופחות ממסיבה אישית - פסיכולוגית.

בבגד אני בוחר לאיזו חברה להשתייך, אם אני לובש כובע של נייק ומכנסיים של אדידס אז אני ערס. 

אם אני לובש חולצה פשוטה מכופתרת ומכנסי דגמ"ח אני תלמיד בישיבה גבוהה, וכן על זה הדרך..

אני לא חושב שהאידיאליה שאתה מתאר משקפת את המציאות.

ומתוך ההבנה הנ"ל גם נמשכת ההשלכה לגבי דייטים, אך בעיקר ביחס לרושם הראשוני.

אם אני בא עם כיפה ברבוש זה משדר משהו אחד ואם אני בא עם כיפה סרוגה סטנדרטית זה משדר משהו אחר.

אבל זה בעיקר רושם ראשוני ושייכות חברתית.

באופן אישי, לא אכפת לי כל כך מה השייכות החברתית המדוייקת של הבת שאני יוצא איתה לכן לא רואה בזה עניין גדול.

במידה והשייכות החברתית מגזרית היא קריטית בעיניך אז אכן, כדאי לשים לכך.

לא קשור לפורוםקפיץאחרונה
איך יודעיםהרשפון הנודד

יש סי מקום של חלל וחוסר שאני יודע שהוא יתמלא רק אחרי שאני ימצא את החצי השני שלי ויתחתן.

אבל יש בי חלל אחר שאני צריך למלכות אותו בעצמי ולא שאשתי תמלא אותו

אז איך אני יודע איזה אחד מנהל את הרצון שלי להתחתן? החוסר הנכון או בריחה מחוסר אישי

אוליהרמוניה

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

יש בחינות שגם להתחתן כדי לתת זה לא העיקרintuscrepidam
יכול להסביר?הרמוניה
זה עניין כללי שיש בחסדintuscrepidam
יש בחסד צד של השתלטות על האחר. 
אני עדיין לא מצליחה להבין מה באת לומרהרמוניה
👌מסכים מאודוהוא ישמיענו
מעניין..אילת השחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.


ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.


צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.




נראה שלא דייקתי, זה נאמר על נתינה ולא על חסדintuscrepidam

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:


"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"


כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.


ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אם אתה חושב שיש לך חלל שאתה צריך למלא בעצמךintuscrepidam

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

השאלה האם זה משנה בכלל...פצל"פ
לדעתי, לא מתחתנים כדי למלא חוסר. לך תטפל בחלל שלך.לגיטימי?
זה קצת מורכבמחפש שם
כי בן אדם באמת צריך אישה בית וילדים בשביל לחיות בבריאות ולהביא את עצמו בעולם, אתה לא קורה חזה צורך?
נישואין רק פוגעים בבריאות ובכושר הגופניintuscrepidam
להביא את עצמו בעולם, בזה אתה צודק. אבל צריך להגיע לקשר מתוך שלמות ולא מתוך מסכנות
למה נישואים פוגעים בבריאות ובכושר?!יעל מהדרום
יוצר כרס אברכים ואפילו מבנה גוף של קנגורו/דינוזאורintuscrepidam
חחחחחחחחחadvfb
אני מאז הילדים דוקא עושה יותר כושר...יעל מהדרום

לק"י


איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

לא קשיא הא באיש הא באישה, ואנו בפותח השרשור עסקינןintuscrepidam
למה שהאישרקאני

ייפגע בבריאות ובכושר?

 

אפשר לחשוב על כל מיני סיבות עליונות, אך זו המציאותintuscrepidam
🤔🤔רקאני
יש גם גברים שעושים את הנ"ליעל מהדרום
מעטים מאודintuscrepidam
יש, תלוי סגנוןadvfb
לא חושבת שהם מעטיםרקאניאחרונה

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

 

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

אני חושבת שאנחנו יותר חזקים ממה שנדמה לנוהרמוניה

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

 

ניתוח מדהיםadvfb

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

חושבתנחלת

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

 

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

 

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

 

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

 

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

 

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

 

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

 

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

וואי תודההרשפון הנודד

אולי יעניין אותך