שהיינו יושבות הרבה לשוחח.

והיו לה מלא שאלות באמונה והבנת העולם.

אז שנתיים היינו נפגשות בשעות הערב והייתי משתדלת לענות לה על כל השאלות...

משם היא התחילה ללכת לשיעורי תורה.

והיום ב"ה היא בכת של (הרב) אמנון יצחק חחחח ואני לא מספיק דתיה בשבילה והקשר נותק

אין לי ממש דרך לדעת אם כן.

אתה?

כשחייתי בתל אביב כאדם חילוני, הייתי מכריח את עצמי לעשות דברים אסורים. התפילה הייתה חסרה לי, אבל חשבתי שרק אם אתעקש להתנתק מ-ה' לא אשנא את עצמי.

בסופו של דבר הרגשתי רק יותר רע, כי הבעיה המקורית לא נפתרה - ונוספה בעיה חדשה (אני חי בצורה שאני לא מאמין בה).

אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שזה עניין של זמן. לכל דתלש היה קשה לחלל שבת בהתחלה, כל דתלש התגעגע לתפילין שלו בשבועות הראשונים.

יום שישי אחד סיימתי לעבוד בשעה 16:30, והתחלתי ללכת הביתה לאיטי.

באחת מסמטאות נווה צדק, התחלתי לשמוע מאחד מבתי הכנסת את שירת ''ידיד נפש''.

הייתה זו שבת חיי שרה כמדומני.

ברחתי משם מהר, לא רציתי לשמוע. ידעתי שלא אוכל לעמוד בזה. פחדתי לחזור אחורה, אל המקום ממנו נזרקתי.

כשהגעתי הביתה, הפעלתי ביוטיוב את השיר ''ידיד נפש'' של אברהם פריד. שמעתי אותו שוב, ושוב, ושוב.

משוך עבדך אל רצונך.

תמשוך אותי, ריבונו של עולם. אני רוצה להיות קרוב אליך.

יערב לי ידידותיך, ה'. יותר מנופת צוף וכל טעם שיש לעולם הזה להציע לי. יותר מחיי החופש שיש לי בתל אביב.

התחלתי לבכות. פשוט ייבבתי כמו ילד קטן, ואברהם פריד המשיך להכות בליבי:

אנא אל נא, רפא נא לי. תן לי להיות שמח. תן לי לא לשנוא את עצמי.

תראה לי נועם זיווך,

תחזק אותי,

תרפא אותי. אוי כמה שאני צריך שתרפא אותי.

ואהיה לך עבד לעולם, הדור נאה.

נתתי לשיר להיגמר. אחרי מספר דקות מסך המחשב כבה, וחושך קר עטף אותי.

המשכתי לבכות.

באותו הלילה הבנתי שאני הולך בדרך הלא נכונה, שבוודאי לא מביאה לי ולא תביא לי רגע אחד של נחת.

לא חיללתי עוד שבת (למעט פיקוח נפש) בחיי.

אורח חיים דתי, זה גם לדבר דיברי חיזוק ולגרום לו להעלות הרהור תשובה

חזונות דניאל - ארבע מלכויות בכלל והחזונות האחרונים על יוון בפרט.

ספרי חגי (לשים לב לתאריכים!) וזכריה. במקביל ספר עזרא, בעיקר פרקים ה-ו.

אחר כך כמובן סוגיית הגמ' בשבת, כל אחד כדרכו בבקיאות/בעיון/אליבא דהלכתא/אגדה שבדברים, עם המפרשים. (עין אי"ה על האגדתות שם)

שאילתות - "דרשה לחנוכה" הראשונה והשניה, נמצאות בתוך פרשת וישלח. אפשר לקרוא בריהטא הדברים מובנים ומאירים. ל'מטיבי שבת' ללמוד בנחת עם 'העמק שאלה' של הנצי"ב. אגב, מומלץ מאוד גם כלימוד לקראת יום העצמאות ויום ירושלים.

נר מצווה למהר"ל. (מי שלומד דניאל - דגש על ההתחלה. מי שלומד את סוגיית הגמ' הנ"ל יכול לדלג להמשך).

כל המוסיף (והולך...) - מוסיפים לו

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

ושנא את הרבנות

ככה כתוב בפרקי אבות

ואל תתוודע לרשות (המס)

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת