ואסביר למה התכוונתי: בימים אלו אני לומדת הלכה בתחום שנחשב כולו גברי, למרות שאת רוב ההלכות הללו נשים יישמו כל הדורות.
וההתנגדות לכל דבר הלכה שאני משתפת נתקל במלא חוסר אמון. למרות שלמדתי את זה בקורס מרב, למרות שקראתי את זה בשולחן ערוך שנפסק כך להלכה.
מתנצחים איתי, מערערים על דבריי- למרות שלא אני כתבתי אותם.
זה יוצר בי אנטי לשומרי מצוות שביניהם אני חיה
אולי זה מגיע כי בדרך ככל שואלים רב את ההלכה ואז נוצרת אשליה מוטעת שנשים לא זוכרות הלכות.
או אולי בגלל שגברים לומדים גמרא אז נוצרת אשליה כזאת.
ימח שם עראפתמה יותר נשים טובות בו ומה יותר גברים.
העקרון מובן.
בכל מקרה לא נראה לי שיש הבדל בין כשרון זכירת פרטי הלכה בין נשים לגברים
מאותתת שמאלה, לא בהכרח תפנה ימינה, כנראה תמשיך ישר
ועדיף בנתיב השמאלי שתיאלץ לנסוע לאט כמו קראצער
במקום לומר "אסור\מותר לעשות כך וכך"
לומר "השו"ע כותב שמותר!"
זה לא בהכרח קורה בגלל שאת אישה.. זה קורה גם לת"ח צעירים. או לת"ח "מזרוחניקים" מול חרדים. כל עוד לא התקבע אצלם שאת מומחית בתחום מסוים הם יפקפקו.
גם באקדמיה, להבדיל, צריך לספק מקורות בכל עבודה, סמינריון, ומחקר שמגישים.
בגלל הרבה אנשים שהבינו את "כל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תפלות" כביכול יש איסור גורף לנשים ללמוד תורה, ישנה מגמה של אי לימוד תורה לנשים, אפילו בחלקים שקשורים אליהן.
ישנו גם עוד עיוות, מכך שנשים פסולות לעדות, הסיקו שאסור להאמין להן לשום דבר.
חזקי ואימצי, עלי והצליחי בלימודך, ותתחילי להתעטף בציצית ולהניח תפילין
(שומרי המצוות שביניהם את חיה הר-המורניקים במקרה?)
ולא אני לא הר-המורניקית.
סתם חרדלי"ת...
אצל הר המורניקים יש הרבה רבניות ידועות חשובות בתחום האמונה
אבל השרשור פה דיבר על זכירת פרטי הלכה, לא פתחו דיון על לימוד גמרא לנשים ופסיקה מחודשת
אגב דברי חז"ל מפורשים ששרה גדולה מאברהם בנבואה. עיין רשי על פי חזל "כל אשר תאמר אלך שרה".
ועובדה שלגבי תלמוד תורה נשים לא חייבות
רק מהקב"ה
אם אנחנו עובדים את החברה אז שהחברה תדחה אותנו זה יעשה לנו אנטי
אם אנחנו עובדים את הקב"ה, החברה אולי תעצבן אבל לא יהיה קשר בין זה לקרבה אליו יתברך.
קל לחשוב, קשה ליישם.. כמו הרבה אמיתות חשובות בחיים
אבל התנצחויות בתחום ההלכה היא לא דבר ייחודי כלפי נשים...
(למעשה, גם כלפי רבנים נחשבים אפשר לשמוע לעתים קרובות התנצחויות וערעורים, אלא שאז זה בדרך כלל נעשה ביותר כבוד.)
(דבר שיהיה יותר מדד, זה אם מישהו לא יודע מה ההלכה בנושא מסוים,
נגיד הוא בא ושואל שאלה כלשהי, ואז כשאת עונה לו הוא לא סופר...
אז אם זה ככה וכשגבר עונה לו הוא כן מתייחס ברצינות, אז כנראה שזה באמת נובע מסטיגמה...)
בשם כל בו ע"פ המסורת כתבה אותו אישה מתחילת זמן הגאונים
שאגב כך אומרים שהיית מעבירה שיעורים בישיבה מאחורי וילון
אבל סליחה על הדימוי אם נניח אדם נמצא באוניברסיטה יוצא מההרצאה מבואס שלא ממש הבין ויגש אליו המנקה אאריטראי ויסביר לו את החומר הוא לא יאמין לו
ולא יתייחס בירצינות למה שנאמר אפילו שאותו מנקה למד זה מכייון שלא רגילים לראות דבר כזה מנקה מלומד
אותו דבר פחות או יותר
זו רק שמועה שכתבה אותו אישה, לא מסורת.
ולא מדובר על זמן הגאונים אלא הראשונים.
על אישה אחרת מזמן הגאונים מסופר שהיתה ראש ישיבה.
והדימוי שלך באמת גרוע, והלכת מאוד רחוק להשוות אריתראי, שחא שייך לזה בכלל, לאישה יראת ה' שמקיימת הכתוב בפועל.
לגופו של ענין, אין סיבה שאישה לא תוכל להביע עמדה הלכתית מנומקת, על פי אותם סטנדרטים המחייבים בפסיקה גם אצל גברים.
כל פסק הלכה נתון לביקורת מדוקדקת של הלומדים, ומחויב לקריטריונים מאוד ברורים.
כך נקבעים פוסקי ההלכה המקובלים, אלו שקשה להתווכח (לא בלתי אפשרי), עם קביעותיהם.
ברור שיהיה שינוי בנושא הזה ומעמד הנשים ביהדות יהיה זהה לשל גברים ברוב מוחלט של הדברים, את סוללת את הדרך לשם ויש את מי שמתקשים להשלים עם זה. עובדתית הצדק איתך וזה מה שחשוב
פשוט בגלל שפגשתי כבר כמה נשים מ''הסוג שלומד הלכה'', והרבה מהן (ובאמת שחלילה לא כולן, אבל כן זו תופעה לא מבוטלת) הגיעו לאיזה עמידת מוצא כזאת של אני יכולה לפסוק לעצמי, גם בדברים באמת מורכבים עם מסורות ברורות שגם רבנים צעירים לא היו מעיזים לפסוק, אבל היא ''למדה את הסוגיה ונראה לה ככה'', וואלה עושה לי ישר אנטי לשמוע פסקים מאשה, אפילו כשזה לא איזה הכרעה אלא רק ציטוט מספר, במיוחד אם זה משהו כמו שו"ע, שהרבה מההלכות שכתובות שם תלויות במנהגים השונים ולא מקיימים אותן כפשוטן..
כמובן אני לא אומר שנשים לא צריכות ללמוד הלכה, להפך, בהלכות יום יום הן חייבות לחלוטין לשלוט, אבל עת תחושת האנטי, בטח ליותר למדניות שבהן- אני לחלוטין מבין
אך נראה לי שכדאי פחות להכליל ולדון כל מקרה לגופו
באופן כללי זה נכון, ונראה לי גם לנידון פה
אבל עצם זה שאת מדברת עם גברים עושה רושם שאת לא יודעת את ההלכה
אני לא יודע מה היה המקרה שם אבל בדרך כלל זה עושה אי נוחות כזאת וציפיה שתלכי וישר יוצר אנטי
לא אצל כולם ואין סיבה טובה לכך בעיני.
לא צריך להכליל במדברים עם אנשים, מאוד רצוי להתייחס לאדם כשלעצמו
וחוץ מזה שזה אמור להיות אינסטינקט בריא גם אם זה לא נכון
"וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין" (הרב קוק, מסע המחנות), לכן לא נראה לי שצריך לדווקא לתת תשובה לשאלות האלה. התשובה "איני יודע" היא גם טובה.
פעולת נגד ("אנטי") כלפי משהו שלא בטוח קיים היא נשמעת לא כל כך טבעית כי לא בטוח שהמשהו הזה קיים בכלל. תמהון/סקנות/פחד הן פעולת שנדמות לי יותר טבעית.
פשוט אמרתי שזה מפריע למלא גברים אחרים
לפחות החטיף
זה תחושה
בריאה גם לי יפריע אם אישה תגיע ותתחיל לדבר איתי
דובר על גברים שהיא מכירה, זה לא שהיא הולכת ברחוב ומתחילה להסביר לאנשים רנדומלים כיצד מעברים את השנה. הנושא הוא שאותם גברים מעקמים אפם כשאישה אומרת להם משו הלכתי.
יפריע לך אם מישהי שאתה מכיר תדבר איתך? לצורך העניין שכנה שלך, שתתעניין אם אתה מודע לכך שאסור להשקות בשביעית? כי אם כן אז תדע שזה ממש לא תחושה בריאה.
זה מתחיל במרכזניקים ממשיך בחצי טאצ' ונגמר בואיבערס
ממשיך בלימוד חובה והמצאת לשון הרע, ונגמר בטמבל.
שנשים הם בורות יש לי טקט בכל זאת
זה מתחיל בהוצאת שם רע וכולי
בנוח אם אישה תדבר איתי לא על הנושא בכללי @שדמות בחולות אם לא הבנת אותי נכון אני מתנצל
קעלעברימבארערב טוב,
מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.
ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906224238.pdf
כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.
כתיבה וחתימה טובה לכולם!
הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה
דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני
איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות
מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"
מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים ◦ מנהג תימן
מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב
כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב
אעבוד אותך ה' בכל כוחי, תהילת אלוהי שגורה בפי.
ענייני העולם גבהו ממני, נחשכו ונסתמו ארובות עיני.
אשליך עליך כל יהבי, אשים בך האל כל מבטחי.
מחשבת חרוץ אך למותר, הרהורי תורתך חפצתי במוֹהַר.
אקריב לך כקרבן את נפשי, אנסה לתת לך לבי ומחשבתי.
הסר ממני מחשבת גאוות תועבה, תטע בקרבי שמחה ואורה.
עזרני לקיים מצוותך באהבה, עזרני לבטוח בך ברוב חיבה.
הרחב פי ותמלאהו מתורתך, תמלא מוחי ממעיין חכמתך.
הסר ממני כל מחשבת דאגה, כל מחשבת צער יגון ואנחה.
הסר מכתיבת תורתי מרמה, כל שקר עיוות טעות שגגה.
אעבוד אותך בלב תמים טהור, תמלא את קרבי מלא אור.
אני מחפש ספר חסידי (לא חב"ד או ברסלב) שנותן הדרכה מעשית בעבודת ה' מתוך החסידות הפולישער'ס דווקא
*advfbעוד כמעט שבועיים, מה אתם רוצים לברך את עצמכם לכבוד חודש אלול?
אנחנו עכשיו היינו באבל של בין המיצרים ושיאו בתשעה באב, ואח"כ הגענו להתרגשות של ט"ו באב.
אוטוטו שנה חדשה מתחילה,
ודווקא בסיומה של השנה באה התבוננות מיוחדת,
יש צורך לסכם את השנה,
מה עבר עלינו השנה
מה השגנו, מה לא השגנו
מה למדנו, מה אנחנו עוד רוצים ללמוד
בסיומים של פרקי זמן ותקופות משמעותיות,
יכול להיות דכדוך מסויים, על דבר שהיה ולא ישוב. היה ונגמר.
יכולה להיות שמחה, על הברכה מאותה דבר שהסתיים ואיתה אנחנו ממשיכים הלאה להיות במדרגה יותר גבוהה
יכולים להיות גם הרבה רגשות אשמה,
בעיני זה טעות לצבוע את כל חודש אלול ברגש האשמה.
זה בקלות יכול ליצור ניכור ורצון להתרחק מהמהות של החודש.
חוץ מזה, בתשובה יש הרבה חלקים, אשמה הוא אחד מהם, ויש עוד חלקים נפלאים בתשובה. הם גם יכולים להיות כלי נפלא לשפע וברכה.
אז אולי באמת כדאי לפתוח את זה,
בדרך כלל "זה לא כיף" לחזור בתשובה.
התשובה היא גוררת איתה צער, בהכרח.
אבל נלע"ד שזה לא העיקר של התשובה.
המסילת ישרים מסביר את תהליך התשובה בצורה פשוטה למדי -
"ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה,
דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו"
התשובה היא עקירת הרצון.
אך למה נועדה עקירת הרצון?
זהו, עקרתי את הרצון. מה הלאה?
מה הלאה? - לשים רצון חדש. רצון יותר טוב. רצון יותר מכוון כלפי רצון ה'.
כדי להשתפר צריך לזהות את החסרון,
זיהוי החוסר גורר כאב וצער,
אך גם מאפשר למלא את החסרון.
אז בחודש אלול, בסיומה של השנה וההכנה לקראת השנה הבעל"ט,
אנחנו מביטים בחסרון וכואבים את מה שלא טוב,
אך זאת לא המטרה, זה רק אמצעי.
המטרה זה לגדול.
מה לא יותר כיף מלהתקדם בחיים?
זה פשוט? לא, בכלל לא.
אבל זה כיף חיים להתקדם.
מוזמנים לשתף הרהורים לקראת אלול המתקרב ובא
אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ
והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה
גם כפרטיים וגם כעם
אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר
והעולם יהיה שלם
וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה
*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח
אז שיחזרתי חלק(:
מחפש רב/שיעורים לתת לי דרייב בעבודת השם. לצערי, אין לי הרבה זמן להקדיש ביום ללימוד, מרגיש שחוק ובלי כוחות. מחפש שיעורים שיעזרו לי להפוך את כל העשייה לעבודת השם, להתמלא בשמחה ובלב טוב כלפי כל הסובבים אותי (בעיקר משפחתי..)
תודה ויום שמח!
השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם
וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.
מה אתם אומרים? ההתחזקות הזאת ברשתות החברתיות באמת אמיתית? יש לה תוקף?
כאילו מתחזקים וזה אבל אחרי תמיד אוהב אותי הגיע עולם בשני צבעים... ככל יש מלא בלבול שזמרים שיצאו מהארון שרים שירים של חיבור לה' וכו'
יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...
לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...
כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...
אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷
בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....
בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח.....
מסף ריגוש שעולה כל הזמן
מחפשים חוויות משמעותיות יותר
לדת יש משמעות בשפע
וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה
זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות
קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.
קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.
אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?
לצערי...
יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...
היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.
ולא, זה לא שלא טוב שם.
אני מאד מאד אוהבת להיות שם.
רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.
אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...
עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.
במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.
בהתכתבות (שאמורה להיות) מקצועית בין בנים ובנות?
עד כמה נחמדים צריכים להיות? אם בכלל? יש מקום לקצר כדי להפחית אינטראקציה או שהעניין הוא הצורה שבה מתכתבים?
ומה עושים כשהעבודה ביחד הופכת לאינטנסיבית יום יומית?
פנים אל פנים הגבולות ברורים אבל איכשהו בווטסאפ הכל מטושטש.
התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...
אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,
לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.
כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.
(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)
"אם לא מערבים רגשות בכלל"
בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.
ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.
השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?
כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"
יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין
אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא?
בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...
את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.
"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"
זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.
אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.
אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.
ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.
אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.
לשמור על מרחק מסויים
זה לא סתם כי בא לה
אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)
לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית
אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים
בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת
הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר
אם כוונת הקשר מקצועית
היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית
קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...
מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם
אולי יש אנשים חסרי מודעות
שלא שמים לב למה שהם עושים
(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים
מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי
זה אף פעם לא הלך למקום אחר
לא מצידי
ולא מהצד השני)
