אולי זה מגיע כי בדרך ככל שואלים רב את ההלכה ואז נוצרת אשליה מוטעת שנשים לא זוכרות הלכות.

או אולי בגלל שגברים לומדים גמרא אז נוצרת אשליה כזאת.

מה יותר נשים טובות בו ומה יותר גברים.

העקרון מובן.

בכל מקרה לא נראה לי שיש הבדל בין כשרון זכירת פרטי הלכה בין נשים לגברים

מאותתת שמאלה, לא בהכרח תפנה ימינה, כנראה תמשיך ישר

ועדיף בנתיב השמאלי שתיאלץ לנסוע לאט כמו קראצער

במקום לומר "אסור\מותר לעשות כך וכך"

לומר "השו"ע כותב שמותר!"

זה לא בהכרח קורה בגלל שאת אישה.. זה קורה גם לת"ח צעירים. או לת"ח "מזרוחניקים" מול חרדים. כל עוד לא התקבע אצלם שאת מומחית בתחום מסוים הם יפקפקו.

גם באקדמיה, להבדיל, צריך לספק מקורות בכל עבודה, סמינריון, ומחקר שמגישים.

בגלל הרבה אנשים שהבינו את "כל המלמד ביתו תורה כאילו לימדה תפלות" כביכול יש איסור גורף לנשים ללמוד תורה, ישנה מגמה של אי לימוד תורה לנשים, אפילו בחלקים שקשורים אליהן.

ישנו גם עוד עיוות, מכך שנשים פסולות לעדות, הסיקו שאסור להאמין להן לשום דבר.

חזקי ואימצי, עלי והצליחי בלימודך, ותתחילי להתעטף בציצית ולהניח תפילין

(שומרי המצוות שביניהם את חיה הר-המורניקים במקרה?)

ולא אני לא הר-המורניקית. 

סתם חרדלי"ת...

אצל הר המורניקים יש הרבה רבניות ידועות חשובות בתחום האמונה

אבל השרשור פה דיבר על זכירת פרטי הלכה,  לא פתחו דיון על לימוד גמרא לנשים ופסיקה מחודשת

אגב דברי חז"ל מפורשים ששרה גדולה מאברהם בנבואה. עיין רשי על פי חזל "כל אשר תאמר אלך שרה".

ועובדה שלגבי תלמוד תורה נשים לא חייבות

רק מהקב"ה

אם אנחנו עובדים את החברה אז שהחברה תדחה אותנו זה יעשה לנו אנטי

אם אנחנו עובדים את הקב"ה, החברה אולי תעצבן אבל לא יהיה קשר בין זה לקרבה אליו יתברך.

קל לחשוב, קשה ליישם.. כמו הרבה אמיתות חשובות בחיים

אבל התנצחויות בתחום ההלכה היא לא דבר ייחודי כלפי נשים...

(למעשה, גם כלפי רבנים נחשבים אפשר לשמוע לעתים קרובות התנצחויות וערעורים, אלא שאז זה בדרך כלל נעשה ביותר כבוד.)

(דבר שיהיה יותר מדד, זה אם מישהו לא יודע מה ההלכה בנושא מסוים,

נגיד הוא בא ושואל שאלה כלשהי, ואז כשאת עונה לו הוא לא סופר...

אז אם זה ככה וכשגבר עונה לו הוא כן מתייחס ברצינות, אז כנראה שזה באמת נובע מסטיגמה...)

בשם כל בו ע"פ המסורת כתבה אותו אישה מתחילת זמן הגאונים

שאגב כך אומרים שהיית מעבירה שיעורים בישיבה מאחורי וילון

אבל סליחה על הדימוי אם נניח אדם נמצא באוניברסיטה יוצא מההרצאה מבואס שלא ממש הבין ויגש אליו המנקה אאריטראי ויסביר לו את החומר הוא לא  יאמין לו 

ולא יתייחס בירצינות למה שנאמר אפילו שאותו מנקה למד זה מכייון שלא רגילים לראות דבר כזה מנקה מלומד 

אותו דבר פחות או יותר

זו רק שמועה שכתבה אותו אישה, לא מסורת.

ולא מדובר על זמן הגאונים אלא הראשונים.

על אישה אחרת מזמן הגאונים מסופר שהיתה ראש ישיבה.

והדימוי שלך באמת גרוע, והלכת מאוד רחוק להשוות אריתראי, שחא שייך לזה בכלל, לאישה יראת ה' שמקיימת הכתוב בפועל.

לגופו של ענין, אין סיבה שאישה לא תוכל להביע עמדה הלכתית מנומקת, על פי אותם סטנדרטים המחייבים בפסיקה גם אצל גברים.

כל פסק הלכה נתון לביקורת מדוקדקת של הלומדים, ומחויב לקריטריונים מאוד ברורים.

כך נקבעים פוסקי ההלכה המקובלים, אלו שקשה להתווכח (לא בלתי אפשרי), עם קביעותיהם.

ברור שיהיה שינוי בנושא הזה ומעמד הנשים ביהדות יהיה זהה לשל גברים ברוב מוחלט של הדברים, את סוללת את הדרך לשם ויש את מי שמתקשים להשלים עם זה. עובדתית הצדק איתך וזה מה שחשוב

פשוט בגלל שפגשתי כבר כמה נשים מ''הסוג שלומד הלכה'', והרבה מהן (ובאמת שחלילה לא כולן, אבל כן זו תופעה לא מבוטלת) הגיעו לאיזה עמידת מוצא כזאת של אני יכולה לפסוק לעצמי, גם בדברים באמת מורכבים עם מסורות ברורות שגם רבנים צעירים לא היו מעיזים לפסוק, אבל היא ''למדה את הסוגיה ונראה לה ככה'', וואלה עושה לי ישר אנטי לשמוע פסקים מאשה, אפילו כשזה לא איזה הכרעה אלא רק ציטוט מספר, במיוחד אם זה משהו כמו שו"ע, שהרבה מההלכות שכתובות שם תלויות במנהגים השונים ולא מקיימים אותן כפשוטן..

כמובן אני לא אומר שנשים לא צריכות ללמוד הלכה, להפך, בהלכות יום יום הן חייבות לחלוטין לשלוט, אבל עת תחושת האנטי, בטח ליותר למדניות שבהן- אני לחלוטין מבין

אך נראה לי שכדאי פחות להכליל ולדון כל מקרה לגופו

באופן כללי זה נכון, ונראה לי גם לנידון פה

אבל עצם זה שאת מדברת עם גברים עושה רושם שאת לא יודעת את ההלכה

אני לא יודע מה היה המקרה שם אבל בדרך כלל זה עושה אי נוחות כזאת וציפיה שתלכי וישר יוצר אנטי

לא אצל כולם ואין סיבה טובה לכך בעיני.

לא צריך להכליל במדברים עם אנשים, מאוד רצוי להתייחס לאדם כשלעצמו

וחוץ מזה שזה אמור להיות אינסטינקט בריא גם אם זה לא נכון

"וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין" (הרב קוק, מסע המחנות), לכן לא נראה לי שצריך לדווקא לתת תשובה לשאלות האלה. התשובה "איני יודע" היא גם טובה.

פעולת נגד ("אנטי") כלפי משהו שלא בטוח קיים היא נשמעת לא כל כך טבעית כי לא בטוח שהמשהו הזה קיים בכלל. תמהון/סקנות/פחד הן פעולת שנדמות לי יותר טבעית.

פשוט אמרתי שזה מפריע למלא גברים אחרים

לפחות החטיף

זה תחושה

בריאה גם לי יפריע אם אישה תגיע ותתחיל לדבר איתי

דובר על גברים שהיא מכירה, זה לא שהיא הולכת ברחוב ומתחילה להסביר לאנשים רנדומלים כיצד מעברים את השנה. הנושא הוא שאותם גברים מעקמים אפם כשאישה אומרת להם משו הלכתי.

יפריע לך אם מישהי שאתה מכיר תדבר איתך? לצורך העניין שכנה שלך, שתתעניין אם אתה מודע לכך שאסור להשקות בשביעית? כי אם כן אז תדע שזה ממש לא תחושה בריאה.

זה מתחיל במרכזניקים ממשיך בחצי טאצ' ונגמר בואיבערס

ממשיך בלימוד חובה והמצאת לשון הרע, ונגמר בטמבל.

שנשים הם בורות יש לי טקט בכל זאת

זה מתחיל בהוצאת שם רע וכולי

בנוח אם אישה תדבר איתי לא על הנושא בכללי @שדמות בחולות  אם לא הבנת אותי נכון אני מתנצל

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות