וכשהיה השר אלרונד בן אלף ושמונים

אז באו לביתו המיארים השליחים

באו על ביתו וכך אמרו להלן:

"אוליבטר ארו רוצה אותך באמן"

וכך ענה להם השר אלרונד בדיוק:

"סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוק

כי יש הרבה צרות בעידן השני

הנה האויב בארגיון, איך לא אבוא אצלם?

כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?"

והוא עלה בסוף לספינה ו"דיו" למפרשים אמר

ופה אירוח תורין ושמה מועצה

ופה היה עם גיל גלד וגם עם הגבירה

ולכל העלפים שמחה וגאווה

וכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר!

וכשהיה השר אלרונד בן אלפיים ומאה

אמרו לו: "תצטרף באמן אל שאר המשפחה"

שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל?

איך עלילת סאורון בנומנור תבוטל?

הלא צריך ללכת לאר פרזון הנבזה,

להגיד לו: תתבייש ואיך מרשים דבר כזה

ואם צריך גם לעזור לאלנדיל

לתת לו גם ספינות שיקים לו את גונדור

אז מי אם לא אני יגיש עזרה לנומנור?"

והוא עלה בסוף לספינה...

וכשהיה השר אלרונד בן שלושת אלפים

אמר: "מספיק לי כבר, אלך לנמלים האפורים

הלכו כל הטבעות ותשעת המלכים

אבל את בני אדם זה אף פעם לא מרדים "

אמרו לו: "כבודו, רק יבוא באמונה

צריך לארגן קרב של הברית האחרונה

להיות נושא שלטו של המלך גיל גלד

להלחם בסאורון למען האחד

ומי אם לא אתה יא חצי עלף נחמד?"

והוא עלה בסוף לספינה...

וכשהיה השר בן ששת אלפים שנה

אמרו לו צריך לעזוב את הארץ התיכונה

אמר להם השר אבל הטבעת האחת

צריך לעזור לפרודו שיתייצב ללא חת

לכנס את כל המועצה הלבנה

לשלוח שליחים שמניינם תשעה

כדי לזרוק טבעת אל הר הגזירה

אז מי אם לא אני, יארגן את החבורה?

פזמון: והוא עלה...

וכשהיה השר בן ששת אלפים ועוד שנה

נִשקהו בתו בנשיקה האחרונה

וכך את הנמל עזב הוא עם פרודו

רק הספינה הפליגה אל הים האחרון.

עטופה מפרש אפור ורוחות רפאים

הגיעה הספינה אל החופים הברוכים

אך יש עוד בני אדם המוכנים להיִשבע

שלפעמים בלילה כשחושך בסביבה

ראו את השר בלוריין, ליד הגבעה

והוא עלה בסוף לספינה...

חשבתה להיות משורר טילקנאי

ובטיהור הפלך

אבל באמת העזיבה את הנמלים היתה אחר כך

יכולת כתיבה טובה?

יכולת טובה של בניית עלילה?

יכולת אפיון דמויות טובה?

יכולת טובה של בניית עולם מדויק ואמין?

יש לו את כל אלה, ודאי, אבל אולי יש כאלה שיוכלו לגבור עליו לפחות בחלק מהדברים...

לומר את האמת חלקים רבים לא התרשמתי.

וזה גם לא כזה משנה, הוא סיפר סיפורים מסוימים. ויש המון סיפורים שהוא לא סיפר, ואחרים כן. די בזה לדעתי.

ברוחו ובכשרונו האומנותי ובטהרת נפשו יותר מטולקין.

בעם ישראל לא נראה יש כאלה היום, כי אין מישהו עם כשרון אומנותי כזה גדול. זה שמור לבני יפת.

באומות אין טהורי נפש היום, כולם הושפעו מהפוסטמודרניזם והפרוגרס, גם אם מעט זה כבר מלכלך.

ומדוע טהרת נפש קשורה לטיב הכתיבה?

מומלץ?

אבל זה אופי אחר של ספרים

עבר ליד גינת הביתן חכם טוק, אמר לו חכם טוק: צפרא טבא , סמוויז. השיב לוסמוויז - וכן למר, והזמין אותו לשתות תה מתוק עם הל וראס אל חנות ועוגת כוספה, ואחר היה משכים למרכולתו.

כך היה עושה סמוויז יום אחר יום. בהערב החמה היה הולך לחבורה קדושה של ועד הדרקון הירוק לשתות יין שרף עם בעלי המלאכות, וחוזר לביתו"

והיו אומרים עליו שיודע לכוון מתי המלך המשיח יגיע, ושמא הוא בעצמו. מניין עלה לארץ, זאת איש לא ידע. רק ידעו ששימש בשעתו את חכם אלרונד בישיבתו הגדולה בקהילת קודש ריוונדל של מרנן ורבנן חבורתא קדישא ראשי ועד המועצה יצ"ו.

ועוד סיפרו שאבותיו שטו בים ועמד נחשול גדול להטביעם, ונדרו שאם ינצלו מנחשול זה יפרישו לגבוה חומש מהפרקמטיא לצורכי נר תמיד סילמריל להם ולדורותיהם לזכות אבותם עליהם השלום. טבין ותקלין.

בגפו חי ד"ר באגינס, ולא חי עם עזר כנגדו. אך אימץ לו את בן אחיו לבנו, לקיים את שנאמר - כל המגדל יתום בביתו כאילו ילדו.

בן אחיו פרודו שמו, קווצותיו תלתלים כעורב, וח"י פעמים עמד בדין לפני בוראו בראש השנה. ובילבו אהבו אהבת נפש, והיה יקר לו מראמות וכדכוד, פטדה וזהב כוש.

מן הפלא היה שידידו וקרובו של פרודו המדובר, היה אותו גנן קרתני שהזכרנו. והיה מתאווה לשמוע מפיו סיפורי עלפנן ורבנן, וחורטם על לוח ליבו.

שהם כן

אבל אני לא בטוח

כאילו, בעידן הרביעי