בין קירות פורום "שר הטבעות" בערוץ 7, התכנסו גדולי התורה והקאנון הטולקינאי לישיבה דחופה. הדיקטטור מנ-דוס ישב בראש השולחן הארוך, גלימותיו השחורות מתנופפות מאחוריו ברוח השרתים הדיגיטליים. לצידו עמד סגנו, גנדלף הורוד, עיניו יוקדות בזעם קדוש.
"מורי ורבותיי," פתח מנ-דוס בקול שהרעיד את רשת האינטרנט, "השעה חמורה. האויב הגדול, הטמא הנאלח, מחלל הקודש פיטר ג'קסון – עודנו חי."
"ארור יהיה!" שאגו הנוכחים, והכו באגרופיהם על השולחן.
"זהו האיש שעיוות את דברי רבנו טולקין זצוק"ל, שהפך את כתביו הקדושים לקרקס הוליוודי בזוי. הוא אשר צייר את גונדור כאוסף של פחדנים, הוא שהפך את דמותו של פאראמיר לקליפה ריקה, הוא אשר חילל את כבודם של האלפים בשטויות ראווה! די לנו בסבל הזה!"
גנדלף הורוד הרים את מטהו – לא המטה המקורי של גנדלף האפור, כי אם מטה ורדרד ומרוצף נצנצים. "לכן, אחיי שומרי הקאנון, הגיע הזמן למעשה. לא עוד דיונים! לא עוד עצומות עקרות! הלילה – יוצאים אנו למבצע חיסול!"
הם נשבעו על כרך *שר הטבעות* הישן של מנ-דוס, ואז יצאו, עטויי ברדסים שחורים, חמושים בספרים כבדים, חרבות רפרודוקציה מחרסינה, ולפידים דיגיטליים שדלקו באור הקדושה.
***
הלילה ירד על וולינגטון, ניו זילנד.
מחוץ לביתו רחב הידיים של ג'קסון, עמדה דמות בודדה. מנ-דוס סימן ללוחמיו לעצור. "גנדלף, מה רואות עיניך?"
"זהו אנדי סרקיס!" לחש גנדלף. "הוא שומר הסף, הצייד של ג'קסון!"
"מה נעשה?" שאל אחד מהחברים.
מנ-דוס חייך. "שלחו את 'המשכנע'."
אחד מהשומרים שלף את עותק *הסילמריליון המוערת*, כריכה קשה, עם הערות השוליים של כריסטופר טולקין. הם השליכו אותו לרגליו של סרקיס. האיש הסתכל עליו רגע, ואז עיניו נמלאו דמעות.
"מה… מה עשיתי…" הוא מלמל, מלטף את הדפים. "אני הייתי גולום… שיתפתי פעולה… אך לעולם לא קראתי באמת…"
"זה עוד לא מאוחר," לחש לו גנדלף הורוד, "אם תניח לנו לעבור, תוכל לשוב בתשובה."
אנדי סרקיס פלט זעקת חרטה ונמלט מהמקום, תופס את ראשו בידיו. הדרך הייתה פתוחה.
***
הם נכנסו לבית.
ג'קסון היה שם, יושב על כיסאו המפואר, חובש את טבעת-השליטה שלו: טבעת זהב קטנה ועליה חרוטים המספרים *2001*, *2002* ו-*2003* – השנים הארורות של הטרילוגיה.
"ידעתי שתבואו," אמר בשלווה.
"אז אתה יודע גם מדוע אנחנו כאן," השיב מנ-דוס בקרירות.
ג'קסון צחק, "אתם באמת חושבים שתוכלו להשמיד אותי? אני הוא מי שהחזיר את טולקין לעולם! אני הוא שהפך את יצירתו לקלאסיקה מודרנית!"
"שקר!" רעם גנדלף. "טולקין אינו זקוק לעזרתך, רמאי!"
"אתה חושב שאני הרשע?" חייך ג'קסון, קם ממקומו. "אני רק השתמשתי בחזון של טולקין כדי להביא אותו לקהל רחב יותר. אתם אלו שמנסים לשמר אותו כדת של קנאות!"
מנ-דוס התקרב אליו, עיניו בוערות. "טולקין הוא דת, והוא קדוש, וגזירת הדין נפלה עליך!"
בבת אחת התנפלו עליו אנשי הפורום. הם חבטו בו בכרכים של *הסילמריליון*, הצליפו בו במהדורות הראשונות של *שר הטבעות*, ובסוף – השליכו עליו את *ההיסטוריה של הארץ התיכונה* – 12 כרכים עצומים במשקל מצטבר של 10 קילוגרם.
ג'קסון קרס לרצפה. נשמתו יצאה בפליטת קול אחרונה: "אבל… לגולאס על פיל… היה… מגניב…"
"לא!" זעק מנ-דוס. "לא היה מגניב!"
הוא הרים חרב רפליקה של אנדוריל, וכהנפת יד האלפים, דקר את ליבו של המחלל.
***
כששבו אנשי הפורום למבצרם, הדיקטטור מנ-דוס עלה על הבמה, פניו חמורות סבר.
"האויב הובס," אמר. "הקאנון ניצל. אך עלינו להמשיך לשמור עליו. הסכנה לא נעלמה. כי כל עוד ישנם אנשים בעולם שיצפו בסרטים האלה…"
הוא השתתק, ואז הכריז:
"נצא כעת למשימה הבאה: השמדת סדרת אמזון!"
ברחבי האינטרנט, נשמע קול תשואות.
