הייתי בגיל 14, שיעור א’ ישיבה קטנה והלכתי לעשות משקפיים, הגב’ האופטומטריסטית היתה עם לבוש לא מספק, ואני בכיתי בכי טהור כזה שנאלצתי לראות..

*לא מדברים פה מי מקפיד על מצוות ומי לא*

אבל אני בהחלט חושב שזו תופעה נפוצה מאד במגזר שלך.

ואם אתה רוצה סיפורי שמירת עיניים כאלה, אז דער הייליגע זופה של ילד חרדלניק, מעשה שהיה כך היה, שבחופש שבין כיתה ז' לח' הייתי במחנה קיץ בישיבת הרוא"ה, נקרא גם מעיינות הרוא"ה, ובמסגרתו הלכנו לטייל ליד איזה נחל. כשהגענו לשם, התברר שנעבעך יש שיקצעס בנחל, ואמרו לנו שהן קיימות.

מטבע הדברים היו ילדים פחות דוסים שרטנו שאי אפשר להיכנס למים, הגם שגם ככה לא הייתי נכנס, אבל היינו צריכים ללכת איזה קילומטר לאורך הנחל, עד לאוטובוס, כשלכל אורכו שיקצעס לא עלינו.

נעבעך תיכף קיבלתי החלטה של ילד תמים בן 13, שאפילו לא העלה בדעתו שייתכן שתינוקות באים מאיפשהו, לא להסתכל על נשים כלל וכלל. מיהרתי לאוטובוס כשפניי בקרקע, ועד סוף כיתה ח' לא הייתי מסתכל על נשים בכלל. הייתי הולך עם פנים בקרקע, ואם הייתה אישה מולי הייתי עושה פרסה תיכף ומיד.

ונעבעך, ליד בית הספר בו למדתי, שלא היה דוס, היה ממוקם בית ספר בנות. ופתח המילוט במקרה חירום, היה ממוקם בינינו לבינם, והיה פתוח תמיד כדי לאפשר מנוסה.

נעבעך, הבנות היו נסות הרבה מהשער הזה, כל עת חירום שהתחשק להן.

התוצאה הייתה שהייתי מסתובב בבית הספר במעגלים, בורח מבנות שונות שנתקלתי בהן בטעות. לא שהן היו לבושות בחוסר צניעות, הן פשוט היו בנות. החברים הדוסים שלי קצת התרעמו על הגוזמאות שלי, והבנות שמו לב שאני בורח מהן כמו מאש. זה לא גרם להן להתקרב אליי, אבל הן כן נפגעו ככל הנראה. במיוחד הן התעצבנו כשיזמתי עם עוד כמה חברים בניית מחיצה שתסתיר אותן מאיתנו. כמחאה הן פרצו במחולות לבית הספר אחרי שביצענו מדידות לגדר החוצצת בינינו.

אחח, פעם הייתי דוס טרור. היום נשארתי בעיקר על תקן הטרור.

אי שם בזמן אלול הפסקתי עם ההרגל הזה, שלא להסתכל על נשים בכלל, והואלתי בטובי להתחיל להסתכל על נשים ולדבר איתן. לפני כן הנשים שהתייחסתי אליהן היו מוגבלות לאמא שלי, אחותי, סבתא שלי, ודודות שלי.

דער הייליגע סיפור על הטרוריסט שהייתי פעם. אני זוכר פעם אחת שנראה לי שמורה נפגעה ממני, ועד היום יש לי מצפון על זה, שהיא דיברה עם חבר שלי בכיתה, ואני התעלמתי מקיומה וניסיתי לשכנע אותו שיבוא, למרות שהיא נכחה שם והיה די ברור שהיא לא מאשרת לו לצאת.

בדיעבד אני לא גאה בזה כל כך, כמו שאתה גאה בסיפור שלך. אני חושש שפגעתי בהרבה נשים עם ההתעלמות שלי מהן, הייתי פוגעני מאד אני חושב, בהתעלמות שלי מהן. אני שמח שהיה לי את כוח הרצון, ואני מקווה שיהיה לי אותו לדברים חשובים ותועלתיים יותר. אבל זא לא משהו שכדאי שילדים בני 13 יסגלו לעצמם.

לא מדברים כלל על גופו של ציבור או גופם של אנשים.

פורום עבודת ה'... יצאנו לדרך!! ~~~~שרשור כללי הפורום ~~~~ - עבודת ה' - ע"ע כלל מספר 2.

ממש לא משנה מי התחיל את הנושא. 

בבקשה לעצור כאן, תודה רבה.

ה' ישמור אותכם

זה מחזק להקפיד גם (בצניעות ובשמירת עיניים)

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות