שיש דברים שגברים לא מבינים במילים, הם צריכים לראות, לחוות את זה כדי להבין.

אני מתכוונת שלא עוזר להגיד להם מחמיא לי שאתה עף עלי,

צריך להראות לו איך עפים ומה זה עושה לך..

מה שמוביל אותי לרעיון ליצור וידאו בבינה מלאכותית שהוא עף עלייך ואז את שולחת מהווצאפ שלו לשלך ואז את צופה בוידאו לידו ומתמוגגת מאושר, וואי מה שלחת לי וכזה כל היום יש לך מצב רוח ואת מפנקת ומפרגנת לו על זה שהוא רואה אותך ומבין מה עושה לך טוב וכו.

ואז הוא מבין (לא בהבנה שכלית) כמה זה מקפיץ את הזוגיות ומשתלם לו לעשות את זה באמת...

(ואולי זה השילוב של חוסר שעות שינה והטרלות 1.4 ואין לך מצב רוח לכאלה רעיונות)

בכל אופן מבינה את הצורך שלך לגמרי והלוואי ותצליחו לשבור את החומה הזו ולגעת בלבבות אחד של השני ❤️

אבל אני אכן אומרת משפטים כאילו בשמו בקול וזה גם לא עוזר

כמו ״וואי אישתי איזה יפה את ״ ודומיו

וזה לא עושה כלופ

זו שפה חדשה שהוא לא מרגיש בנוח איתה,

כמו שאת רוצה שהוא ישתנה וכן יעשה את זה ככה הוא רוצה שאת תשתני ולא תצטרכי את זה.

כדי ללמוד יחד לא עוזר להגיד את זה, צריך ללמוד מהמציאות.

זה כמו ללמוד מילים להכתבה כמו תוכי.

כשנגמר זמן ההכתבה הכל פורח מהראש.

כי זה לא עניין של הבנה שכלית,

זה עניין של לימוד שפה לחיים

צריך לחיות את זה, להרגיש בשטח,

לא מתוך דף הוראות תגיד לי ככה תקנה לי ככה תעשה לי ככה.

תחשבי איך אפשר לחבר אותו למציאות, לתת לו לחוש את הדברים בצעדים קטנים לאט לאט.

ובעיקר לתת לו להרגיש איך זה מיטיב עימו כשהוא מיטיב איתך.

איך ההתקרבות שלכם אחד כלפי הצרכים של השני מזניקה את הזוגיות שלכם כלפי מעלה.

כלומר זה לא שהוא מנסה לשמח אותך מתוך אהבת הזולת, שזה חשוב אבל לא מספיק חזק

אלא מתוך אהבת הביחד שלכם.

שאתם ביחד במסע הזה.

הוא צריך לרצות להתקדם.

וכדי לרצות להתקדם הוא צריך להרגיש שטוב לו ההתקדמויות הקטנות האלו, שהוא ירצה עוד מהטוב הזה.

את כותבת שאת זקוקה לאהבה במעשים קטנים ורצופים.

האם כשאת ישנה הוא משתדל שהילדים ישמרו על שקט?

האם כשאתה קמה להניק בארוחת שבת, הוא מכסה את הסיר שלא יתקרר?

האם הוא לפעמים עושה מחוות כמו לחמם לך מים למקלחת/ קפה עוד לפני שביקשת?

קנה לך חלב לקפה כי שם לב מעצמו שנגמר וידע שממש תשמחי לשתות קפה בבוקר?

האם קרה שסיפרת שמשהו נשבר ופתאום גילית שהוא תיקן/ קנה חדש?

האם הוא התנדב פעם לצאת לסידורים כדי להקל עלייך?

אם הוא עושה דברים מהסגנון הזה, אז זה לגמרי נחשב.

נכון ששה לא מאמי פאפי ולא חיזור רומנטי.

אבל זו כוחה של אהבה.

זו אהבה הכי אמיתית שיש.

אני לא אומרת שכל השאר לא חשוב. אבל קודם כל זה הבסיס, לשים את הדברים על השולחן ולהודות על הדברים הקטנים שמלאים באהבה.

רק אחרי שיש בסיס איתן של מחוות הדדיות ולא פחות חשוב, הוקרה אמיתית בפה מלא ולא כלאחר יד,

אז אפשר בכלל לפנטז על לעלות קומה במחוות פחות טבעיות בקטע של חיזור מסוג מסויים.

ואם אתם נשואים טריים אז עוד יותר הגיוני שכל העולם הזה זר לו.

הזדהיתי ולא הזדהיתי..

נשואים כבר קרוב ל6 שנים

מכירה את הגברים שהם קצת רובוטים? אז כזה קצת..

אגב כשיצאנו לדייטים הוא היה יחסית מאוד רומנטיקן

מנסה ללמד אותו שזה טוב גם לו אבל לא הולך לי בהסברים

הוא צריך *להרגיש* לא להבין.

להרגיש שאת יותר מוארת

יותר שמחה, יותר שלווה,

יותר שופעת טוב

יותר אופטימית

יותר שלמה.

הוא צריך להרגיש שכשטוב לך אז אץ טובה וטוב מושך עוד טוב.

אי אפשר להסביר את זה. לכן הסברים לא עוזרים.

בכל אופן בהצלחה

אף פעם הוא לא שמר בשבילך על שקט?

אף פעם לא שמר לך אוכל חם?

אף פעם לא תיקן שום דבר?

אף פעם לא קנה לך משהו שאת צריכה?

אף פעם לא עשה מחווה אחרת שלא כתבתי אותה כדוגמה?

השאלה לא הייתה אם יש מצבים שזה לא קורה, השאלה אם יש מצבים שזה כן קורה.

או שסתם נהנית להסתלבט על הדוגמאות

הספציפיות שהבאתי?

סטטיסטית אם יש בעל שמצליח ממש אף פעם לא לעשות מחוות יומיומיות לאשתו אז באמת בעיה.

כי לאנשים זרים אנחנו כיצור חברתי עושים מחוות יומיומיות, אז בטוח זה קורה כלפי האנשים הקרובים.

אם אלו דקויות, אבל זה נראה לי חשוב -

צריכה או רוצה?

צריכה, מבטא איזושהי נואשות, וחוסר יכולת להתקיים בלי זה.

רוצה, מבטא משהו אחר. על איך היית רוצה שהחיים שלך יראו, על דברים שעושים לך טוב והייתי שמחה שיהיו חלק מחייך.

ההגדרה של צורך, מניחה שזה משהו שבעלך חייב לספק לך. כי אחרת את לא מסוגלת. כלומר זה מעביר את האחריות ממך אליו.

ההגדרה של רצון, הופכת את זה למשהו הדדי יותר.

בעיניי צורך הופך את זה לתלותי.

אי אפשר בלי זה.

ואז זה חונק את שניכם - את לא מסוגלת בלי זה (כי אז זה אומר מה? הוא לא אוהב אותך? את מרגישה לא בטוחה בעצמך?)

והוא לא מסוגל עם זה, כי הוא לא מבין למה זה כל כך חשוב לך. והלחץ סביב זה רק מרחיק.

אז בעיניי לפני שאת מבקשת ממנו, הייתי מסתכלת פנימה.

זה צורך או רצון?

מה את מרגישה כשזה לא קורה?

האם את צריכה אישור חיצוני כדי לדעת שאת אהובה?

האם הדרך היחידה לכך היא הדרך שלך? או שיש עוד דרכים לאהוב?

האם יש משהו בך שלא בטוח בעצמך, ולכן החוסר שלו מקרין עוד יותר על חוסר הביטחון שלך?

אין מה לעשות

אחרת הייתי בהורות משותפת

אני רואה הבעת חיבה כחלק אינטגרלי מזוגיות.

אולי הדרישה שלי גבוהה, אבל מגיע לי גם להרגיש אהובה בעיני בעלי. לא מתנצלת על זה

שמגיע לך להרגיש אהובה.

השאלה האם יש רק דרך אחת לאהבה.

לא פירטת מה הדינמיקה ביניכם מעבר (וזה בסדר גמור! את לא חייבת ולא זו המטרה של התגובה שלי).

אבל את כן מתארת חלום מאוד מסויים לאיך האהבה שלך תיראה. שזה בסדר. אבל באהבה יש שניים.

ואנחנו יכולות מאוד מאוד לרצות שזה יראה כמו בחלום שלנו, אבל אם בן הזוג שלנו לא שם, לנסות שוב ושוב דווקא יכול לגרום להתנגשות.

יש זוגות שבהם לבן הזוג באמת לא אכפת, והוא לא אוהב את אשתו.

האם זה המצב שלכם?

אם כן, זה דבר אחד.

אם זה לא המצב, ואת יודעת שהוא אוהב ואכפת לו, אבל הוא לא מראה את זה בדרך שאת רוצה -- זה כבר משהו אחר.

כי כאן בעיניי יש הרבה מקום לעבודה פנימה, של לזהות שפות אהבה שונות. ללמוד לקרוא אהבה מבן הזוג לא דווקא בדרך שדמיינו לעצמנו תמיד. להבין שכל אחד מתקשר בצורה אחרת. וזה שהוא לא מראה אהבה בדיוק בדרך שחלמת, לא אומר שהוא לא אוהב.

אחרי שלומדים לזהות גם אהבה אחרת, אפשר לחזור לרצון של "אני רוצה שתאהב אותי ככה. זה משמח אותי".

אבל לפני כן צריך להכיר באהבה. ולכבד גם דרכים אחרות לאהוב. אחרת זה מרחיק לפי דעתי, לתבוע ממישהו לאהוב רק בדרך אחת. 

לא מדברת על איך אלא על אם

באמת לא מביע מולי אהבה

בין צורך לרצון במקרה הזה.

חשוב מאוד שהאישה תדע ותרגיש שבעלה אוהב אותה, וזה חלק מבטחון עצמי ודימוי עצמי וודאי. ולרצות שהוא יביע את זה בדרכים שעושות לה טוב, זה לא ״אישור חיצוני״ בעלמא

אנחנו בעולם המעשה🤷‍♀️ ומעשים ולא רק ידיעות, הם דבר נצרך

ולאישה בהחלט יש תלות מסוימת בבעלה. כמו שהפוך. בעל ואישה הם בלעדיים אחד לשניה בדברים מסוימים. זה חלק מהאופי של הקשר 

זה לא אומר שהדימוי העצמי שלה תלוי בו, זה אומר שזה צורך נפשי שטבוע בנו בנוסף.

בראייה שלי, דימוי עצמי ובטחון זו קומה אחת, בינה לבין עצמה קודם כל. הצורך הנפשי שלה בהבעת אהבה מצד בעלה הוא קומה נוספת, והיא תלויה בראשונה, כי בלי דימוי ובטחון עצמי, איך היא תרגיש ראויה למה שהיא צריכה ולתת לזה מקום באמת?

לקבל את מה שהוא נותן בדרך שלו משול בעיניי לפרוזדור. זו דרך לא שיפוטית ולא ביקורתית שדרכה ניתן להגיע לרצון האמיתי שלה, אבל זו רק דרך. 

מתחילים מגומה קטנה, ואז חופרים עוד קצת מסביבה לרוחב ולעומק,

ואז מדפנים את הבור הקטן (מלשון דופן, מחזקים את דפנות הבור)

ואז ממשיכים עוד ועוד לחפור לעומק.

את יודעת מה קורה עם חופרים ישר לעומק?

הדפנות לא חזקות וקירות הבור קורסות לתוך הבור.

אותו דבר בכל עבודה והתקדמות אישית.

עושים צעד קטן, מחזקים.

עושים עוד צעד, מחזקים את שני הצעדים. ככה לאט לאט.

זה איטי וסיזיפי, אבל אם מתמידים בדרך החיוב, בדרך העצמה, בדרך הטוב אז רואים התקדמות.

יש תקופות גם של נסיגה זה חלק מהחיים, אבל כשמשקיעים בבסיס ולא רצים לחפור ישר לעומק, אז הבסיס מחזיק אח"כ גם את התנודות.

מבינה את הרצון לקפיצת דרך וגם מזדהה, אבל מה לעשות שזה לא ממש ריאלי מה נעשה..

כדאי להתסכל על המעט הקיים ולהעצים אותו. מתוך הכח שתקבלי מהמעט הזה, בע"ה יצמח עוד טוב ועוד יותר טוב.

אבל בשביל זה נדרשת עבודה שלך לשבח את מה שכן עובד טוב ואת מה שכן קורה.

למה כשתינוק עושה שני צעדים לבד עף לנו השכל כאילו מינימום הוא רץ עכשיו מרתון אבל כשהבעל עושה משהו קטן זה נראה לנו עלוב עד כדי גיחוך?

שניהם לומדים איזה התפתחות שלא באה לידי ביטוי קודם.

ככה זה עובד נו מה נעשה..

גם לי למשל היה ממש ממש קשה מול אחד הילדים להתחיל לראות את הטוב במשהו שכן מצליח וממש לשבח התקדמות איטית בטירוף כשהציפייה שלי שיתבצע פי עשרים..

אבל בסוף הבחירה שלי אם לשקוע לתוך התסכולים (הסופר מוצדקים אגב)

לבין לצאת לדרך חדשה איטית וקשה, אבל שיש בכוחה לעשות שינוי. ובחרתי לצאת למסע (בליווי מקצועי אגב כשהיה צריך)

להשקיע המון בתהליך כי זה לשנות הסתכלות וזה קשה. אבל עם הזמן זה הופך להיות טבעי יותר, וכמובן גם ככל שמתקדמים זה מדרבן להמשיך להשקיע והופך לכמעט טבעי כי ההערכה היא יותר ויותר פנימית וזה מה שמקרין החוצה.

לבינתיים צריך למלא את הצורך הזה בהערכה בדרכים אחרות שטת עושה אותם, אבל זה צריך להיות במקביל.

אחרת לא ישתנה שום דבר.

זה מסע לכל דבר.

לי עוזר ללמוד כלים של NLP

איך צורת חשיבה משפיעה על המציאות.

הם עבור זוגות שאצלם במבט ראשון לא רואים את המחוות היומיומיות.

כי יש מעשים שיותר קל להצביע עליהם ולומר: הינה הוא עשה את זה כי הוא אוהב אותי! יש!

ויש מעשים שעל פניו נראים כאילו הם ברורים מאליו אבל אם נסתכל עליהם בצורה שונה, הם לא ברורים מאליהם וצריך לעצור ולהודות גם עליהם כדי להוסיף טוב.

כלומר יש פה עיקרון קל וחומר, אם על הרתחת מים לקפה כדאי לעצור ולומר תודה ולשים זרקור על האכפתיות, קל וחומר שאם הוא מזמין אותך לארוחה.

בכל אופן הדוגמה עצמה זה לא מה שחשוב.

אלא עצם היכולת שלנו לשים אצבע על המעשה ולראות אותו.

על זה

להעלות מודעות 

לא לרצות בשום אופן כדי לקבל תמורה, אלא ממש לומר - בעלי/זרובבל - אני צריכה להרגיש שאתה אוהב אותי. במילים, במחוות. 

בא לי שתקנה לי שוקולד. בא לי שתכתוב לי פתק יפה

בא לי שתחזר אחריי

זה חסר לי, הקרבה הזו

אמרתי את זה לבעלי אי אז (עם ההעדפות האישיות שלי כמובן) והוא חשב שהחלקתי על בננה. בהתחלה אפילו קצת גיחך על זה (מה, את צריכה מחוות של גיל 16.??) אמרתי - כן!!!!

אני צריכה את הריגוש, רוצה את החיזור, רוצה להרגיש שאתה מעוניין בי במה שחשוב לי. אני רוצה שתשמח אותי בזה

השם ישמור אותו, בסוף הוא זרם. והוא לגמרי הבין את התועלת שבכך, אבל כן דיברנו על זה : מבחינתו אם זה בשביל הריגוש, אז זה ממש בסדר. 

אבל אם זה בגלל שאת לא מרגישה בטוחה שאני אוהב אותך, אז יש משו פנימי שצריך לפתור.

ופתחנו את זה לדיון. 

ובאמת היה גם מה לפתור מעבר. אבל זה לא רק שלי כי זו דינמיקה של שניים. וגם רציתי את החיזור.

בקיצור, זה בעבודה, אבל רציתי לשים גם את הכיוון הזה 

עושה את זה ולרוב זה לא שווה כלום

לפעמים זה שווה לכמה רגעים ואז נשכח מהעולם.

מנסה גם בעצמי לשלוח לו הודעות במהלך היום וכו כדי שידבק בזה

לא ממש עובד

 היא המתאימה פה

יותר נכון לדעתי - שיראה שיש תועלת לשקעה שלו

שאת שמחה יותר

יותר אנרגטית 

לא יודעת מה 

גברים מבינים תוצאות הרבה פעמים

לא יודעת כמה זה מעניין אותו בכלל

ועורכת: במיוחד העומס הגדול שאנחנו בו

קשה להבין מכמה משפטים שכתבת את הדינמיקה ביניכם

אבל קודם כל, כתבת שאתם בעומס גדול. עומס גדול מכבה חשיבה חופשית יצירתית, לרוב מלווה בעייפות שמשפיעה על שיקול הדעת, גורם לעצבים והשלכה שלהם על הסביבה, חוסר סבלנות, הסתגרות וחוסר יכולת להיות קשוב. לא רק לעצמך, גם לאחרים. כי רוב האנרגיות מופנות לשלל המשימות שיש לעשות

יש אנשים שפורחים בעומס. תלוי בנסיבות. רובנו לא. במיוחד כשהוא מאולץ ולא נובע מעשייה משמחת. וגם אם כן, לפעמים זה פשוט יותר מדי

יש צפי לסיום העומס?

יש לכם זמנים של לבד? שלכם? לדבר? להחליף חוויות? פניות להקשיב אחד לשנייה בלי הפרעות?

את באמת שמחה כשיש קרבה?  ומראה את זה? לא רק כלפיו. גם בדברים אחרים. מול הילדים, ועוד.. כי מספיק שתהיה ביקורת סמוכה על משו שלא קשור למחווה, והוא יקשר את זה ל- כל מה שאני עושה לא מספיק לה. (ביקורת באופן כללי היא דבר נוראי בעיניי ולא מקדם) והוא התאמץ מצדו לשמח אותך, ופוף! התפוצץ הבלון

יש מי שלא רוצה להרגיש אהובה ומחוזרת?

יש מי שלא רוצה להרגיש הכי חשובה בעולם בעיניי בעלה?

זה צורך בסיסי שהשם טבע באישה. בכל אדם. שיראו אותו. שישימו לב למה שחשוב לו.

אצל אישה אהבה נבנית ומחזיקה מהחיזורים האלה, מהמחוות האלה. זה כמו דלק.

או כמו שהסטייפלער אומר: אישה שלא מרגישה אהובה, זה בגדר פיקוח נפש אצלה

שתיתי בצמא

ובאמת שאני לא יודעת איך להעביר לו את זה

מרגישה באיזשהו מקום שזה לא כזה משפיע עליו בכלל

ברור שירצה שיהיה לי טוב, אבל לא יודעת כמה עושה לו את זה לראות אותי שמחה

לא יודעת להסביר

את צריכה להאמין בכל לבך שבעלך רוצה לשמח אותך. זה משו שהשם טבע בו. בילדאין מה שנקרא. ולהאמין בו שגם אם הוא לא מצליח להוציא את זה כרגע לפועל כרצונך, יש לו את המסוגחות להתאים את עצמו אלייך.

דבר שני, את לא צריכה להשתמש בטקטיקות מיוחדות. רק דבר אחד חשוב: להתחבר לרצון שלך ולא לבטל אותו, ומצד שני לא להיכנס למוד קורבני של ״למה הוא לא יוזם..?״ כי זה לא מקדם אותך,  אלא להוציא אותו לפועל גם את בעצמך.

רוצה חיבוק? לכי אליו תבקשי חיבוק.

רוצה זמן איתו? תקבעי לכם. לא חייב שעות אם אתם עמוסים. שבו על תה במרפסת בסוף היום, תחטפי איתו כמה רגעים בחדר לנשיקה

אפילו חיבוק לפני השינה בקטע של ״התגעגעתי אליך, אני צריכה להשלים חוסרים״ תנכיחי את הצורך שלך. ובמקביל, תעצימי את הטוב שזה נותן לך. 

שואלת ספציפית על זה

אם הרבה פעמים אולי בגלל שזה לא באופי

הבעל פשוט לא זורם על זה

תגובות כמו צחוק, מה זה מה שאת רוצה

או טוב בסדר

רוצה לצאת יחד לאנשהו- מתחיל שאלות- לאן למה מה נעשה שם

אז זה לא עוזר מה שמנסה

במחוות נגיד הוא חזק

זה צחוק של מבוכה לדעתי. במיוחד אם זה לא משו שעושים באופן קבוע

לגבי ה- מה נעשה/ מה זה מה שאת רוצה - בעלי המשיל את זה יפה לדעתי, ואמר שזה קצת דומה בעיניו ליחס של אבא ובת. (ככה היה קל לו להבין את הצורך שלי בכל מיני דברים)

כמו שאבא רוצה לשמח את הילדה שלו, וייקח אותה לכל מיני מתקנים ולמקומות שכנראה הוא לא יילך אליהם מעצמו, ככה גם פה. (ובקטע רגשי - לנחם, לתת חיבוק, לנסות להצחיק וכו)

עצם העניין זה לא מה שיש לך לעשות שם בהכרח. זה העובדה שדרך זה אתה משמח את השני קודם כל. ברור שהוא גם צריך להנות מהיציאה

(האחריות על החוויה החיובית בהתחלה תהיה קצת על האישה במקרה הזה, גם בהתארגנות, גם בהתאמת החוויה וגם באווירה עד שהבעל ׳ישתחרר׳ מהחסם. לא לעשות פרצוף, לא לבקר אותו איזה פרצוף תשעה באב יש לו.

מה נעשה שם? נצא להתאוורר ויהיה לנו כיף. להיות קלילה. שלא יצא מבילוי כזה במחשבה שהוא קונה כאב ראש בכסף)

ואפשר בהמשך להגיד לו שאת רוצה את היציאות האלה, שהוא יזום מדי פעם. ואז בכלל יש לו תחושת מסוגלות מנצחת שהוא יכול ומסוגל לשמח אותך ואף מצליח בזה. 
 

והאמת שגם לי זה הסתדר.

ועוד יותר אפילו  כשחשבתי על זה שתנועה לא נכונה בין בני הזוג היא של אישה ״אמהית״ ובעל ״ילדי״. זה בדיוק הפוך

לא סתם אישה עוברת מבית אביה לבית בעלה ברעיון. ממשפיע אחד למשפיע שני. הוא צריך לתת את המענה הנפשי של בטחון, לעמוד מאחוריה, לשמח אותה, לדאוג לה, לפרנס (ועוד כמובן. זה רק חלק אחד של היחסים בין בני זוג)

אני אהבתי את הרעיון בכל אופן, והכי חשוב - שהוא הצליח להבין איך להתחבר לצורך שלי מהמקום שלו

צר לי לבאס

הסברתי מפורש שיתפתי למה זה חשוב לי ומה זה מעניק לי...השתדלתי להראות דוגמא אישית

הוא פשוט לא אדם כזה של מחוות ומדע ורומנטיקה

ולא מצליח להחזיק את זה בראש

כנ''ל ערב זוגי לר מתחבר לשום קונספט

גם על ימי הולדת

אז אחרי מליון שיחות ואכזבות

לא היה עושה כלוםםם

ובאתי מבית הפוךךך

והזברתי מה הז עבורי

והסברתי בדיוק מה יכל לעושת לי טוב- בהכי מינימלי שיש מבטיחה

ואז היתה שנה שעשה ושנה אחרת ביאס וכלום

לא יודעת בזוף המסקנה לשי שאופי זה אופי

ומבאס

אבל משתדלת להתעלם ולראות צדדים אחרים

מה זה ב- הכי מינימלי שיש?

אני מבקשת בגדול. שולחת תמונה של מה שאני רוצה כמתנה, ביומולדת, בחג,  או לגבי הסדר - אומרת לו מפורשות - אתה יכול לסדר לי את הבית. (הבית זה עניין אחר והוא לא תמיד נענה, אבל זה כבר לנושא אחר) כלומר, לא משאירה את זה לשיקול דעתו ולא מחכה להפתעות. ומצד שהי, אני לא מתייאשת.

היו שנים שלא קיבלתי כלום, ברור, אבל לדעתי זה בגלל שהתייאשתי מלבקש. אז התחלתי לבקש, עד שזה קרה.

ואז המשכתי לבקש, והראיתי כמה זה משמח אותי.

ערבים זוגיים אנחנו לא קובעים מראש עדיין, וגם אם כן - לא קןבעת קונספט. זה פחות מתאים לנו כזוג

הערת אגב חשובה -  לא מאמינה שיש דבר כזה - הוא לא אדם של מחוות רומנטיות.

אני מאמינה בזה שכל גבר בנוי להיענות לאשתו בדברים שמשמחים אותה, וההגבלה הזו שלו של - הוא לא כזה, וההשלמה המבאסת, היא לרוב נחלתן של מי שהתייאשה, או של נשים שנמצאות במצב ביניים בתקשורת ויחס עם הבעל

זה נכון שכל אחד מתחבר לדברים אחרים ויש שפות של אהבה, וחשוב לדעת לקבל מהבעל את האהבה בדרך בה הוא יודע לתת, אבל לדעתי זה לא סוף פסוק, זו רק תחנת מעבר שממנה אפשר לעלות קומה

כי חשוב לי ומכיר מהבית שלו

אבל כל המעבר, היומיום כל כך יבש גם כשמסבירים

וחיבוק.

כשהוא כן עושה משהו, הכי קטן שיש- איך את מגיבה?

האם את יוצאת מגדרך להסביר ולהתרגש כמה שזה היה לך נעים  טוב מרגש, משמח מאיר..?

או שאת מתרגשת ממש בלב, ממלא לך צורך, אבל כלפי חוץ התודה או ההארה היא מינורית יחסית?

ועוד שאלה קשורה למרות שנראה שלא- יש לך ביקורת עליו? ביקורת מכבה גברים כמו ש"לעוף" מדליק נשים.

ואז אין לו חשק וכוח לעוף. אפילו לא במילימטר.

גברים זקוקים לכבוד והערכה כמו שאישה זקוקה לאהבה.

אני יודעת שאת מחפשת איך שהוא יתעורר על עצמו, אבל לפעמים כשאנחנו נמלא את הצורך שלהם במילא הם ירצו למלא את שלנו...

מגיבה לו לרוב בשיא הזרימה המולהבת, צמאה לכל חיבוק ומתמסרת אל זה. אבל אולי צריכה יותר. היום למשל לשם שינוי פתח הודעה טכנית ארוכה במה נשמע ולא הגבתי על זה אלא על השאר.

לוקחת לתשומת ליבי להתאמץ להראות יותר.

יש לי ביקורת עליו אבל גם כשלא הייתה זה היה אותו דבר

וכן גדול, ניסיתי לא מעט תקופות לתת לו את מה שאני צריכה לעצמי כדי שיבין וזה לא עזר בכללללל

קודם כל חיבוק, כל אשה היא מלכה והכי יפה ומושכת בדרך שלה.

לא קראתי את כל התגובות אבל האם יש יחסים, יש חיבה, יש משהו?

כי אם אין כלום בכלל שווה בדיקה.  

כן יש

הוא פשוט לא מהסוג הזה שמרגיש צורך להגיד את זה

למעט ביחסים שגם אז לימדתי אותו לדבר כדי שארגיש שהוא רואה גם אותי ולא רק חיצונית

וסליחה אם אני עונה על שאלות שלפי השרשור לא הופנו אלי, איבדתי את הסנכרון כבר

לרוב החוסרים שאנחנו מזהות במציאות הם שיקוף של חוסר שאנחנו מרגישות באופן לא מודע בינינו לבין עצמנו, וריפוי של המקום הזה, עוזר בדרך כלל בכמה אספקטים

גם בחוויה שלנו העצמית, וגם ביחס שאנחנו מושכות מתוך שאנחנו מתנהגות את הדימוי הפנימי שלנו. 

אבל לא מרגישה שהדימוי העצמי הנמוך שלי הוא הסיבה לזה. כי אני לא תמיד עם דימוי עצמי נמוך וגםניסיתי לעבוד על זה בשביל זה 

והיא לוצאה של הרבה דברים שקשורים לעולמות ולמסעות של כל אחד מהם

ובע"ה גם למקומות שתוכלו לצמוח אליהם.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ואז את מחמיאה לה.

כי כאן היא פתחה את הנושא.

אני מדברת על לגשת למישהי, ולהגיד לה ''ואי, ממש שמנת. כמה את אוכלת?''

אז הפוך

זה פוגעני, וזו חדירה בוטה לפרטיות.

כיף לי ששמים לב לזה.

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

זה באמת לא כיף

אם זה מחמאה על מראה זה סבבה

כי אם מחמיאים לך באמת עדיין פוגע?

להגיד למישהי ''ממש שמנת! כמה את אוכלת?''

לא.

אז בעיני זו לא מחמאה להגיד לי ''כמה רזית. כמה את אוכלת?''. לא מחמאה בכלל, וחדירה למרחב האישי שלי.

משקל זה נושא רגיש, לא רק למי ששמנה.

גם לי, כבחורה רזה, זה נושא רגיש ואינטימי.

וזה לא נעים ששואלים אותי איך אני רזה כל כך או כמה אני אוכלת?

ואני לא מדברת על הערות חודרניות יותר...

כמו:

''אני אביא לך כמה קילו משלי''

''לא נראה שילדת''

''את אוכלת משהו?''

''עוד רגע את נעלמת''

זה לא נעים.

ברור שלמישהי שמנה בחיים לא תדברי באותו האופן.

אז למה למישהי רזה כן?

אי אפשר לדעת באיזו נקודה זה פוגש בה.

גם אם בעינייך זה מחמאה, את חודרת לי למרחב האישי.

וחדירה כזו היא פוגענית,

גם אם לא הייתה כוונה לפגוע.

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

זה רק בספירת דם של גיל שנה ורק פעם אחת.

אני יודעת שהיו פעמים שחשבתי שאין סיכוי ובסוף זה היה בסדר

ולגבי החששות

מה שאמרת אמרת

אל תלקי את עצמך

זה לא ייגמר זה מכניס למחשבות

אולי לא אמרתי מספיק אולי לא הסברתי טוב

מה שאמרת אמרת

וגם הרב שואל מה שצריך וזהו

הכל משמים

יש גם עניין של שופעת , שזה כמות דימום

שלפי מה שאת מתארת זה לא המצב..

קיצור

ברור להתייעץ!! אין לך מה להפסיד!!

וזה באמת מוזר בתחושה, יצא לי כבר כמה פעמים שהתירו לי דימומים מסיבות שונות ורק אמרו להיזהר לא להאסר אבל זה באמת היה לי הזוייי והרגשתי לא בסדר וכל הזמן בעלי הזכיר לי שזה באמת בסדר ואם אנחנו שאלנו והתירו אז מותר!

הוא יודע הלכה ויודע להתיר כשמותר, לא כל דימום הוא דימום שאוסר

הכמות שאת מתארת היא ממש לא נחשבת ל"זרם"

ולכן מאמינה שיתירו לך.

כמובן תלוי פסיקה. 

אם לא רואים על משהו שאוסר אז לא נאסרים, ואם ממה שאת מתארת זה כתם ולא מחזור אז הגיוני מאוד שהרב התיר. לי היו הרבה פעמים שהייתי בטוחה שאם יש דימום נאסר, והרב אפילו לא התלבט כי זה לא היה על דבר שמקבל טומאה...

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....

מלא נחת מכולם

חנוכה שמח

היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.

ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!

(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)

נשמעת מתוקה אמיתית...

בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!