החן והיופי, יש להם משקל וחשיבות, אבל שוב, הוא רק חיצוני.  

החיים המשותפים והשלמים מבחינה זוגית מבוססים רק על החיבור הרגשי, האופי, על האישיות.  

גם אי אפשר לדעת מה מסתתר בתוך הגוף, מבחינת גנטית ותורשתית - גם אם חיצונית הכל יפה ומושלם.  פתאום יכולים להתפתח דברים רפואיים ונפשיים קשים, חס וחלילה.  

הצלחת למצוא מישהי מתאימה לך באישיות, באופי, יש בינכם התאמות הדדיות - אלו הדברים החשובים ביותר בחיים.  

כי בעיניי הוא טועה וזו לא הגישה הנכונה, למרות שהוא ציטט פסוקים..

מישהי/ו שנרתעים מהחיצוניות שלה!

זה מתכון לצרות

אבל אם היא נאה לא מלכת היופי אבל היא כן מוצאת חן בעיניך אז לגמרי מעולה..

חשוב שיהיה מציאת חן בין בני זוג זה מאסט להמשך נישואים ובהממשך גם הבאת ילדים (שמינסתם יוצאים דומים לכם...יש לי 3 ילדים קופי בעלי לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי אוהבת תמראה.....)

ואחריו שואל את עצמך האם זה השתפר, האם נשאר. אסור להחליט להתחתן במצב שאתה מתאר - שיש משהו שלפעמים מרתיע אותך. 

יכול להיות שעם הזמן תרגיש אחרת לגבי זה. (יודעת על עצמי שהיחס שלי לחיצוניות של כמה אנשים השתנה לגמרי אחרי היכרות, ויודעת על חברה שהחיצוניות שלה ושל בעלה היתה שונה ממה שהיו רגילים ודמיינו. הם יצאו הרבה זמן אבל בסוף התחתנו והם נשואים בטוב עם כמה ילדים חמודים.)

ויכול להיות שלא יהיה שיפור, ואז עם כל הצער כנראה צריך יהיה להיפרד.

לפעמים גם פחד מלהתקדם בקשר יכול להתבטא כדברים שמפריעים לנו. פה זה משהו שמלכחתילה מפריע אז אם יש פחד אולי הוא יכול לעכב את השיפור ביחס לנושא. אז כדאי לבחון גם את הנקודה הזו, האם אתה מגיע לקשר בגישה פתוחה, או חסומה.

ושוב, אם אחרי הכל זה לא עובד, אז לא...

לחברה שלי היה מספר מאד גבוהה במשקפיים ולפני 30 שנה- המשקפיים היו לא יפות כשמדובר במספר כזה.

היא נפגשה עם בחור, הכל היה מושלם - אבל הנראות שלה עם המשקפיים הרתיעו את הבחור והוא אמר לשדכן שאם היתה דרך בה היה ניתן לתקן את העניין, הוא היה מציע לה מיד.

השדכן סיפר להורים שקבעו תור למומחה עיניים והתברר שיש פרוצדורה שאפשר לעשות כדי שהבחורה תסיר את המשקפיים .

(זה לפני עידן הלייזר, כן?)

הבחור השתכנע, הציע ונקבע מועד לחתונה (דוסים- מתחתנים מהר).

וכבר קבעו תור לפרוצדורה, שיצא כשלושה חודשים אחרי החתונה...

שבוע לפני הניתוח היא גילתה שהיא בהריון, הם נאלצו לדחות את הניתוח.

וככה זה התגלגל שניסו לקבוע ולא הסתדר פה ולא הסתדר שם- שנתיים וחצי אחרי היא החליטה שזהו, היא ניגשת לניתוח (זה הרי היה התנאי, לא?)

שיתפה את בעלה שזה או עכשו או לעולם לא והוא שאל אותה בתמימות, "למה את כל כך לחוצה על הניתוח? אני אוהב את איך שאת נראית"...

תסרוקת שונה, איפור שונה וכדו'

באופן כללי, צריך לזרום עם הקשר ולתת ללב להשפיע על המשיכה, ולראות כל כמה זמן אם זה משתנה (כלומר לא לחשוב כל הזמן אם זה משתפר).

לשים מחשבות בצד ולנכוח. וככה נראה לי תוך פרק זמן לא ארוך יהיה קל יותר להחליט, לכאן או לכאן.

מעניין אם זה גילגול של הסיפור עם החברה שלך.

אבל אנחנו אנושיים, יכול להיות שקורים סיפורים דומים לאנשים שונים

ודבר שני דוד, רבינו אמר שלאדם יש כמה זיווגים, אז אין מה להילחץ אם אני מרגיש קירבה למישהי ופתיחות אבל לא נמשך אליה וכו'.

תעשה חושבים עם עצמך, אני יודע שיש כאלו שמוכנים להמשיך אם האופי מושלם בהתאמה אבל החיצוניות לא כל כך, והאמת דוד, אחרי היוועצות בחברים ומכרים שהם ממין זכר בנושא הנ"ל, מעטים הם כאלו שאמרו לי שהיו הולכים על זה, וזה סבבה לגמרי כל אחד ושיקוליו הוא. לי באופן אישי מאוד קשה אם אין משיכה, גם אם האופי ממש וואו, אבל בעיניי אני לא דוגמא טובה כל כך אז קח זאת בחשבון דודי ורעי.

בעיניי זה גם עוול כלפי  אידה.

אישה צריכה להיות אהובה ויפה בעיני בעלה.

אם אחרי כמה פגישות ריצה רואה שזה עדיין קיים וגורם לרתיעה- עם כל הצער, הדבר הנכון זה לחתוך.

מתי זה יפה? מה גורם לזה להרתיע לפעמים?

לא לפסול מיד וגם לא ללכת על זה בפזיזות

תבחן כל אחד מהמקרים ותראה אם יש איך למנוע את המצבים שזה מרתיע

קרבה נפשית גורמת בד״כ ליותר התחברות למראה חיצוני. אני לא יודעת כמה זמן, זה משתנה אצל כל אחד. אבל תיקח פרק זמן סביר שאם עדיין אין שינוי, כנראה זה לא זה…

למראה מתרגלים, זה נכון. אבל אם הוא מרתיע, לדעתי לא נכון להמשיך. בגלל שאמרת שלפעמים מרתיע ולפעמים לא, תנסה עוד קצת. אם מרגיש לך שלא ישתנה, אין עניין להמשיך לדעתי. כמה שזה כואב לפעמים.

תזכור שיש אנשים שיש לנו איתם אינטרקציה מדהימה אבל הם לא מתאימים כבני זוג מסיבה כזו או אחרת. וכן, מראה חיצוני הוא לגמרי סיבה לחוסר התאמה. 

דייט אחד לא תמיד משקף את היופי ..

אחרי 3 מפגשים ובכולם נרתעת בעייתי..

שאדם פחות יפה בעיניך קל להגיד הוא מושלם.. (כי הוא לא)אבל רק העניין של היופי מפריע 

אבל אם בחורה יפה היית עומדת מולך עוד יותר כל חיסרון באופי שלה היה מודגש מרוב שהיא מושלמת.. מה שהיית מסנן בבחורה פחות יפה.

לי יש תחושה שמקלים עם בנות פחות יפות ועם יפות יותר .. עושים להן כאב ראש 

תשובה בתמצות: כנראה שתאלץ להפרד ממנה.

להלן תשובה בהרחבה:

הייתי בקשר עם שתי בנות, עם אחת היה משהו שנורא לא אהבתי (לצורך העניין נניח וזה היה עיניים כחולות) וחוץ מזה הכל היה מושלם, כולל האופי. השנייה לא יפה, בכלל, עם אותו אופי בערך כמו הראשונה.

עם הראשונה יצאתי הרבה, אבל כל הזמן זה הציק לי. בפגישה הכל סבבה, אחרי הפגישה מתבאס על העיניים הכחולות, וחוזר חלילה. נסיתי להתחבר, להתעלם, לא עזר. בסוף החלטתי לסיים את זה, עם כל הצער שבדבר.

כנפגשתי עם השנייה, אני לא אשכח איך אחרי הפעם החמישית +- שראיתי אותה הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי "וואו, היא כל כך יפה.", למרות שהבנתי בראש שיש הרבה יותר יפות ממנה.

ההבדל ביניהן היה שלראשונה היו עיניים כחולות, ולשנייה היו מלא פגמים, אבל אף אחד מהם לא היה עיניים כחולות (בסוף זה לא הלך כי פערי ההשקפה היו מהותיים מאד, אז נפרדנו הדדית)

אבל, אתה צריך לראות האם הדבר מפריע לך מלכחילה, או שמדובר בפחד. לרוב האינדיקציה היא האם בפעם הראשונה זה היה בסדר מבחינתך, והאם זה קורה לך הרבה גם עם בחורות אחרות כשיש לקשר פוטנציאל. אם התשובה לשתי השאלות היא 'כן', לדעתי הייתי הולך על זה בכל הכוח. אם התשובה לאחת השאלות היא 'לא', הייתי מציע לך לשקול ברצינות להפרד.

תנסה להצביע על חוקיות בנושא. זה לא הגיוני שסתם ככה היא נראית שונה מפעם לפעם ברמות קיצוניות כאלה.

אם באמת אין חוקיות, אז תמשיך לצאת איתה עוד קצת בלי לנסות למצוא תשובה לשאלה.

אתה מתאר די במדיוק את מה שגם לי קרה. 

אבל כמו שאמרתי מקודם: אם זה לא קורה לך גם עם בנות אחרות - תחתוך.

לא מתעסקים מזה יותר מדי

מדי פעם שמים לב לראות מה התחושה ביחס לזה ולקשר בכללי.

הרבה פעמים דברים יכולים להשתנות לטובה

היופי בעיני המתבונן

ככל שישנה יותר היכרות כך יש סיכוי שזה ישפיע

קודם כל המידות!

גבר נאה אבל עם מידות מקולקלות, לא שווה את ההשקעה.

מה שצקיך לשים לב הוא שיש פתיחות ביניכם ובניית קשר טוב ונכון. המראה הוא משני ולא באמת משנה

נכון שיותר חשוב כימיה טובה.

אבל המראה מאד משנה. הוא חשוב.

יותר מזה, אם אחרי פגישה ראשונה רואים שזרם השיח, אבל המראה של השני מרתיע- הרוב יסכימו איתי שאין טעם להמשיך. חלק יגידו אולי עוד פגישה אחת לנסות.

המראה חשוב!!

יש נקודה אחרת שזה האם מי שמולי הוא כמו שרציתי/דמיינתי. זה בד״כ לא יהיה כמו בחלומות.

וכן, לפעמים יש נקודות להתפשר עליהן. אבל זה ממש לא נכון שהמראה לא חשוב. 

אלא בקטנה סגנון..לחכות .

אני הצעתי לגבר בחורה מהממת באמת דוגמנית בפגישה היא הגיעה יותר מתוקתקת.. עם מגפיים עם עקבים קטנים, והוא פחות התחבר .. מראה נאסוף הזה,אחרכ הוא פגש אותה העל האש הכי פשוטה .. חזרה ממסלול עם החברים שורש .. חולצת אולפנה..והוא בירר עליה ואמר שהיא מוכרת לו..

זו אותה אחת.

 והוא אמר שהוא לא ראה כמה שהיא יפיפיה.

כמובן שהיא לא רצתה לשמוע עליו .. היא הרגישה שהוא נרתע ממנה בפגישה.

וצריך להיות ממש עיוור כדי לחשוב שהיא לא יפה היא מושלמת לכל הדעות

אמרתי לו אם אותה פסלת אין לי שום הצעה להביא לך.. הכל ישמע פחות טוב.

אימפולסיביות זה אם כל חטאת בדייטים.

אי אפשר לראות סגנון בדייט אחד!!!! 

אבל אם זו רתיעה, ברמה שלא מרגישים בנוח להיראות לידו- לא נכון להמשיך. שוב, לדעתי כמובן. 

סגנון כרתיעה וכאן הטעות בעייני.

יכולה להגיד לך כנשואה.

בעלי לא היה נראה הכי טוב כשיצאנו וזה פחות שינה לי. כי אז היה לי יותר חשוב הקשר, הפנימיות.

ככל שאנחנו פחות שמים דגש פנימה הדגש הופך להיות יותר החוצה. אבל בזוגיות טובה צריך לשים את הדגש יותר פנימה..

אחרי הנישואין פתאום הרבה בנות הסתכלו עליו ברחוב. סה"כ הוא נראה טוב. אבל, יש קשיים שונים בנישואים וזה מה שהרבה יותר דומיננטי!

המראה לא חשוב, כל עוד המראה לא דוחה, הפנימי הרבה יותר דומיננטי במערכת יחסים זוגית

שתגדל זקן - לקראת נישואין וזוגיות

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר