אני אחת מכן פתחתי ניק חדשאמא בדיכאון

אני בדיכאון. קל, קליל אפילו, תהיו לידי, לא תרגישו. רק אני מרגישה. והילדים, אוהוהו מרגישים...

אני אמא איומה, סבלנות אפס, כועסת עליהם על כל דבר קטן. היום ביקשתי מהם לצאת מהבית, אפרוחים קטנטנים, תינוקות, פשוט הרגשתי שיותר מסוכן לנפש שלהם להישאר איתי מהסכנות שאולי קיימות בחוץ. בן שלוש פתח שקית של קוסקוס, הוא חשב שיהיה פתח קטן אבל השקית לא התחשבה בו ונקרעה, התפזר קצת קוסקוס בסלון, טיטאתי, אספתי לשקית סנדוויץ' את מה שנשאר וכאורה נגמר הסיפור. אבל לא, מבחינתי זה היה שבר, צעקתי עליו נורא, מסכן שלי. כל היום אני צועקת עליהם, לפעמים מושכת ביד, קצת אלימה.

אחר כך יש לי מצפון מטורף, אבל בזמן אמת, אין לי שליטה, זה סוף העולם אצלי. 

מסכנים שלי, שמישהו יתן להם אמא נורמלית וחומלת...

♥️מכחול

את אמא טובה, בתקופה לא טובה, וזה ישתפר בעז"ה!

ממליצה ממש לדבר עם ארגון "ניצה". הם יכולים לעזור.

תודה, אולי אני אנסה, אני מדי מוצפת כרגעאמא בדיכאון

יש לנו גם בעיות רפאיות והתנהגותיות עם אחד הילדים שלנו (והמצפון חוגג שעות נוספות) ואין לי כוחות לפתוח עוד זירה של טיפול.

ולכאורה בכלל לא צריך, אני מתפקדת, הולכת לעבודה, חוזרת, מכינה ארוחות, מנקה לפסח, מקלחת, משכיבה, מספרת סיפורים ואפילו מקשיבה לסיפורים מהגן לפעמים.

רק אני מרגישה איך הכל קורס, אבל בחוץ אני שלמה, מבינה.

ואז, אם הכל בסדר איתי, אז למה ככה אני הורסת את הנפש של הילדים שלי?

במיוחד בן שלוש, הוא אומר לי "אמא, לא דוחפים!", "אמא, לא מושכים ילדים!" וכו'... והוא צודק, זאת לא הדרך שאני רוצה לחנך אותו, פשוט לא מצליחה לשלוט בעצמי.

 

חכי שניה. קחי נשימה עמוקה!מכחול
לפני טיפול, את צריכה מישהי שתקשיב לך. תשמע איך היה היום שלך. שתעזור לך למצוא דרכים לקבל עזרה. שתמליץ לך איך להתחזק ולהרגיש יותר טוב.


תתקשרי אליהם!

אין לי מה להגיד לך חוץ מזה שמזדהה איתך מאודאמ פי 5

חיבוק גדול!!!

 

זה קשה וקרה לי ככה ביום שישי...

לא עם קוסקוס אבל דברים אחרים 

תודה!אמא בדיכאון

חיבוק גם לך!

המקורית
את מטופלת?
לאאמא בדיכאון

גם לא מאובחנת.

 

בעבר היה לי דיכאון, לפני הרבה שנים, לכן ידעתי לזהות את התחושה.

אבל כמו שכתבתי למכחול, אני מתפקדת, רק מבפנים הכל קורס, בחוץ הכל טוב כאילו.

אז אולי כדאי מאמי❤️המקורית

דכאון לא מטופל לא נעלם מעצמו

ואין שום קשר למה שרואים מבחוץ וזה גם לא רלוונטי בעיניי. אפשר לתפקד עם דכאון

מה שחשוב זה איך את מרגישה מבפנים

אולי כדאי אבל זה דורש אנרגיותאמא בדיכאון

אני רואה את זה עכשיו שאנחנו מחפשים טיפול לילד שלנו, זה סוחט, אין לי כח לעוד חזית כזאת...

להישאר במצב שלך סוחט יותר אנרגיות לדעתיהמקורית

וגורם לשאר הדברים בחיים להיראות הרבה יותר קשים ממה שהם.. זה חלק מהדכאון עצמו. כבדות כזו שמעיבה על הכל 

אם אין לך כח לטיפול עומק של שיחות ולחפש מטפלת, תחשבי אולי יתאים לך לנסות כדורים.

 

 

אני אנסה, אני אקבע תור לרופא משפחהאמא בדיכאון

בתקווה שהמערכת מבינה שזה נורא קשה לפנות לטיפול והתהליך יהיה זורם ולא מלא בירוקרטיה...

אני גם מקווה שיזרום ובעז"ה גם תראי מזה תועלתהמקורית
חשבתי שאצליח לכתוב, להביע מה אני מרגישהאמא בדיכאון

אבל הכל חסום, לא יוצא.

 

רק רציתי להגיד, שגם אני צריכה שיחמלו עלי. וגם הורה שמתנהג בצורה איומה לילדים שלו, אם תגידו לי שאני מתנהגת בצורה איומה, זה לא יעזור, זה רק יחמיר את המצב. אני יודעת שאני מגיבה לא נכון, אני יודעת שאני על הקצה.

 

וכשאני מנסה לפייס אחר כך את הילד שהייתי תוקפנית כלפיו, אל תגידו לי שזה דפוס של בעל מכה, להרביץ ואז להתחנף, אולי זה נכון, אבל אני רק רוצה שהילד ירגיש גם קצת אהוב.

אולי זה פוגע בהם יותר, שרגע אחד אמא מפלצת ורגע אחר כך רכה ואוהבת, לא יודעת. לא תמיד הייתי כזאת, זה רק עכשיו תקופה, מתי כבר היא תיגמר?!

חיבוק יקרה💔. לא קראתי תגובות קודמותאחת כמוני

אבל אולי ממש להסביר להם את זה יעשה סדר.

משהו כמו "אמא בתקופה קצת קשה, אני מתרגזת מהר וזה לא באשמתכם. אני אוהבת אתכם הכי בעולם רק שקשה לי כרגע.."


ולכי לקבל עזרה בשבילך. זה חשוב

תודה! הם קטנים אצליאמא בדיכאון
עבר עריכה על ידי אמא בדיכאון בתאריך י' בניסן תשפ"ה 9:16

הקטן תינוק והאמצעי בן שלוש הוא הילד שיוצא עליו הכי הרבה...

לא יודעת אם הוא יבין, אני מאוד משתדלת להביע אהבה כלפיו .

לדעתי בגיל 3 אפשר להבין , ושוב חיבוקאחת כמוני
בטח שהם מביניםלא מחוברת

ממש חיבוק על המצב

אבל אני חושבת שממש כדאי להסביר להם מה קורה

כי זה בלאגן להם שאת רגע ככה ורגע ככה

אני חושבת שממש כדאי לבקש מהם סליחה

ומצטרפת להמלצה לטיפול זה מציל ממש 

בעינייoo

הדרך הנכונה אכן עוברת דרך חמלה של הכרה בטעות ולמידה ממנה

ההבנה שזה בסדר לטעות, בתנאי שלומדים מהטעות.


עומס הוא אחד הגורמים המשמעותיים לאיבוד שליטה

אם רוצים להחזיר את השליטה ולהתאמן עליה שהסיטואציות הללו לא יחזרו בעתיד, צריך למצוא את הדרכים להפחתת העומס ולוודא שלא חוזרים אליו בעתיד.

להבין את הנזק הגדול שלו, להבין את החשיבות בתכנון חיים מופחתי עומס.


אחרי שהעומס פוחת, זה הזמן ללמוד מכל מקרה ולתכנן מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה.


גם לי היו מקרים כאלה בעבר הרחוק וידעתי שאני אעשה כל מה שצריך כדי שזה לא יחזור על עצמו, וזה מה שעשיתי.

אני לא יודעת אם את מכירה מה זה דיכאוןאמא בדיכאון

אולי העומס שהיה גרם לדיכאון להתפרץ, זה יהיה חכם להימנע מכך כדי לשמור על עצמי בעתיד אבל עכשיו זה לא קשור לעומס, זה מן אנרגיה פנימית שנעלמה, אני יכולה להתגבר ולהיות אמא טובה, אבל זה דורש ממני ים עצום של אנרגיות, השקעה ומאמץ. תאמיני לי שהיו זמנים הרבה יותר לחוצים בחיים שלי שבהם הייתי אמא הרבה יותר סבלנית ומכילה מעכשיו.

אולי יש לך חוסרים בויטמינים וכו'? כמה את ישנה?כתבתנו

יש לך אפשרות להביא בייביסיטר כדי לישון קצת?

או מישהי שתהיה איתכם בזמנים הלחוצים? ככה גם המשימות מתחלקות וגם אולי יותר תצליחי להחזיק את עצמך כשיש עוד עיניים מבחוץ איתכם.

ואיפה בעלך בסיפור? הוא מכיר אותך ככה? איך זה כשהוא גם בבית?

ותדעי לך שהיכולת לבקש סליחה מהילדים היא חשובה ממש ובונה בהם המון. אז לא נגיד לאנשים בכוונה לצעוק על הילדים כדי ללמד אותם מהי בקשת סליחה, אבל אם כבר זה המצב, תתנחמי בזה.

את אמא טובה, ומודעת, ומדוייקת בשביל הילדים שלך, אל תסתכלי על כל התמונה רק דרך המקומות הפחות חינניים, פירטת בעצמך כמה את *כן* עושה.

וגם המודעות שלך טובה, כבר חצי מהפתרון. וזה ששיתפת פה. כל הכבוד לך על הכנות🤍


משהו שעוזר לי כשאני על הקצה, להגיד לילדים 'אני בלי סבלנות עכשיו, ואני מרגישה שאם לא תקשיבו לי לא אצליח להתאפק ותצא ממני אמא לא נעימה, בבקשה אל תנסו אותי'. זה עזר לי גם כי הם באמת מבינים את זה, וגם כשאמרתי את זה בקול זה מרחיב באיזשהו אופן את יכולת האיפוק. לא הרבה, אבל קצת זה גם משהו.

חיבוק גדול. לא קל בכלל להסתכל אחרי זמן כזה של התפרצות על עצמי במראה, אבל זה לא מה שמגדיר אותך ואת האימהות שלך. 

בזכותך ביקשתי סליחה מהילדים אתמולאמא בדיכאון

כמה פעמים.

החמוד פקח עלי עיניים גדולות גדולות "למה סליחה?" עניתי לו סליחה שצעקתי עליו אז הוא שאל "למה צעקת עלי?" הסברתי לו שזה בגלל שהוא נגע במגרות שניקיתי ואני לא מרשה לגעת בהם אבל לא הייתי צריכה לצעוק עליו. לא יודעת אם הוא הבין מה אני רוצה אבל אני כבר הרגשתי קצת יותר טוב ונראה לי גם הוא.

 

אתמול גם דיברתי על זה באריכות עם בעלי, הוא פחות מודע לזה כי כשהוא נמצא אני קצת יותר מאופקת מולם ואם לא אז הוא יכול לקחת את המושכות, אז תיארתי לו איך זה נראה כשהוא לא נמצא והוא אמר לי משפט שמאוד חיזק אותי.

הוא אמר "זה לא את, אני מכיר אותך מעולה, זה משהו שגדול עלייך, ולא משנה אם נקרא לו דיכאון או משהו אחר, ברור שיש משהו שגורם לך התנהג ככה. את לא כזאת"

אני רק- איזה כיף לשמוע כזה משפט מבעלךרחלי:)

זה כבר מרים את הראש.

חיבוק על התחושות וההתמודדות 

מדהימים שניכם! זכה בך וזכית בו 🤍כתבתנו
איזה אלופה ❤️לא מחוברת
אפילו רופא משפחה יכול לסייעמתיכון ועד מעון

עדיף טיפול משולב אצל פסיכולוג וגם טיפול תרופתי אבל אם אין לך נוח לטיפול רגשי תתחילי בתרופתי. יש גם את הספר בוחרים להרגיש טוב.

בבקשה טפלי בעצמך, למענך, למענם. אפשר לתקן

תודה, אין לי כוחות אבל אולי אפנה לרופא משפחהאמא בדיכאון
ברור שאין לך כוחותמתיכון ועד מעון

זה בדיוק הדיכאון, אולי מישהו יכול לעזור לך בקביעת התור ובהגעה לרופא.

להתחיל זה ממש קשה, אחרי שמטפלים מתחילים לאט לאט להרגיש קצת יותר טוב

אני מזדהה איתך ממשאנונימית בהו"ל

אני גם בדיכאון קל, מתפקדת סך הכל, ולפעמים יש לי התקפי זעם ממש... לא אלימות ממשית אבל כן יכולה לדחוף ממני את הילדים או ללחוץ להם על היד חזק וכואב, שזה הרבה מעבר לקו האדום שלי.

אז אני רק רוצה להגיד לך שהתחלתי טיפול וזה פשוט אחרת, פתאום אני יכולה לנשום אוויר, והמטפלת שלי עזרה לי למצוא דרכי התמודדות עם ההתקפי זעם והם בהחלט פוחתים. וגם כשמגיעים אני מצליחה להתמודד איתם טוב יותר.

אז כמה שזה קשה להתחיל מעודדת אותך ממש להתחיל טיפול, זה יכול לשנות חיים לך ולילדים שלך, ולהחזיר אותך מהקצה... את אמא טובה, וקצת עזרה יכולה לגלות את זה. בהצלחה יקרה❤️

וואו, ממש כמוני!אמא בדיכאון

עוברת במלא את הקו האדום של עצמי, לא מרביצה אבל כן דוחפת, מושכת או לוחצת חזק על היד, מוצאת את עצמי מתאפקת לא להיות אלימה יותר, והילדים אומרים לי "אמא, לא דוחפים ילדים!" "אמא, לא מושכים ילדים!" והם צודקים, זה נורא כואב לי. ואני גם פוגעת בהם מילולית, כבר מפחדת על הדימוי העצמי שלהם כשאני אומרת לילד יותר מדי פעמים משפטים כמו אתה כל הזמן מרביץ/ הורס/ מפריע.

 

איזה טיפול התחלת? פסיכולוגי?

התחלתי טיפולאנונימית בהו"ל

אצל עו''סית דרך הקופה. השיטה שהיא מטפלת זה cbt

השיטות שעוזרות לי להתמודד עם ההתקפי זעם, אולי יעזור גם לך- לעצור, להרחיק את עצמי פיזית, לנשום עמוק. לתמלל לעצמי מה אני מרגישה בדיוק- אני מתוסכלת כי... חסרת אונים כי... אני עייפה וממש קשה לי להתמודד. לפעמים אני אומרת לעצמי גם בקול וזה עוזר. לזהות איפה ולמה אני עוברת את הסף של הזעם שאחריו אני מרגישה שאני לא שולטת בתגובות שלי, ולנסות לעצור ולמנוע את זה מראש. להגיד לעצמי משפטים מרגיעים. מקווה ממש שמשהו מזה יעזור לך🙏

ותכלס עכשיו, אחרי 6-7 טיפולים, אני מתחילה לראות למה הדיכאון הגיע ולנסות לנצל את זה כהזדמנות לשנות את החיים שלי ולהפוך אותם לטובים יותר. מאחלת לך שבעז''ה תגיעי גם לשלב הזה ❤️

אולי כדאי לנסות לטפל עכשיו ולא לחכות שיחמיר חלילהבעלת תשובה

וגם תדעי לך שאת בת יקרה מאוד מאוד של שם יתברך והוא איתך לגמרי בכל הכאב והקושי , מאמין בך מבין אותך ואוהב אותך.

ולגבי הילדים מרובה מידה טובה ממידת פורענות והילדים יאחזו בטוב שהיה קודם ,שיש עכשיו, ושיהיה בעתיד הרבה יותר חזק מהקושי שבעזרת השם יחלוף כהרף עין.

השם מוריד אותנו למקומות האלה ואנחנו יכולים רק להסכים ללמוד את השיעור שלנו שם ולהתפלל לצאת חזקים יותר.

תודה על החיזוקאמא בדיכאון

לגבי הילדים, אני מקווה שאת צודקת, אבל מה שאני למדתי בחיים ובהורות זה שדווקא צריך הרבה יותר חיזוקים חיוביים כדי שזה מה שיחרט להם.

 

אמן שאני אצא מכאן חזקה יותר!

אמן! מתפללת עליךבעלת תשובה
זאת אני כתבתי? כתבת אותי בדיוק לפני כמה חודשיםאני100

ממש ממש כמו שכתבת ככה הרגשתי.

קודם כל חיבוק גדול!! תחושות קשות מאוד!


מתחילה בשיתוף מה היה אצלי ואח"כ תובנות..

יכולה לדלג על השיתוף אם פחות מתאים לך לקרוא התמודדות של אחרים ..


שיתוף

לא ידעתי לזהות שזה דיכאון, חשבתי שזה רק טראומות מהמלחמה והלכתי לטיפול במרכז חוסן אצלנו ועזר לתקופה ואח"כ הפסיק לעזור..

עכשיו דווקא פחות בהתפרצויות אבל כבויה מבפנים, חסרת כוחות ואנרגיות.

שיתפתי את בעלי והתחלתי לקחת כדורים שהרופאת משפחה נתנה לי, אחרי קצת ניסוי ותהייה על המינון והסוג התרופות התחילו לעזור ועכשיו התחלתי גם טיפול אצל פסיכולוגית מהממת במרכז בריאות הנפש אצלנו.

עכשיו ב"ה כבר קצת יותר טוב ומאמינה שילך וישתפר..


*תובנות ועצות*

קודם כל חיבוק ענק.

תקבלי את עצמך כמה שאת מצליחה! את לא אמא נוראית, את אמא מתמודדת ונלחמת על בריאות הנפש שלך ושל הילדים! רואים שהבריאןת שלהן חשובה לך מהצורה בה כתבת וגם מזה שחשוב לך לפייס אחרי זה!


לי מאוד עזר קודם כל לשתף את בעלי בקושי, ברור שהוא רואה את החיצוניות שלו (גם זה לא תמיד כי לפעמים קורה דווקא כשאת בלעדיו) אבל את הנפש פנימה הוא לא רואה והשיתוף מאוד מקל והבעל גם יכול מאוד לעודד.

אם את מסוגלת לשתף עוד חברה או מישהו קרוב מהמשפחה שיעודד ויתמוך גם יכול לעזור.

דבר שני, לנסות לא להגיע לקצה, לקחת אוויר לנשימה, לשלוח ילדים עם בייביסיטר ולהתפנק בשקט, ללכת לקניות אם עושה לך טוב, ליצור אם עודה לך טוב, למצוא זמנים לעצמך, לבקש מבעלך או אם יש ילדים גדולים שיתפוס פיקוד לחצי שעה ולנעול את הדלת של החדר עם שתיה מפנקת וספר טוב.

אצלי מאוד עזר.

לשקול עזרה תרופתית, יש תרופות לא ממכרות שיכולות מאוד להקל לתקופה מסויימת.

ואחרון חביב- לנסות לפנות לפסיכולוגית,  אני פניתי למרכז בריאות הנפש דרך המרפאה שלנו וקיבלתי פסיכולוגית מהממת ובחינם!


חיבוק גדול ובהצלחה!

תודה!אמא בדיכאון

מפחיד כמה זה נפוץ... מלא פה מזדהות איתי, אמא'לה!

אבל זה גם מעודד, זה הדבר שהכי עודד אותי, ששמעתי ממשהי שהייתה בדיכאון על החוסר סבלנות כלפי הילדים, פתאום זה התחבר לי. בדיכאון הקודם עוד לא היו לי ילדים, השתבללתי לבד ולא הפרעתי לאף אחד, עכשיו אני מפחדת בעיקר עליהם. זה עודד אותי שזה לא אני, זה הוא, זה לא אשמתי, אני כן יכולה לשנות אבל אני לא אמא איומה ונוראה (בפועל כן, אבל לא כי אני כזאת)

תודה על השיתוף וגם על העצות.

ממש מעודדות אותי לפנות לעזרה.

מוסיפהאני100

אני בשלב כלשהו לא הייתי מסוגלת לפנות לעזרה, גם בגלל הבושה וגם בגלל הדיכאון אז בעלי הציע שהוא יפנה..

הוא דיבר עם הרופאת משפחה שפתחה פנייה בבריאות הנפש ונתנה מרשם לתרופות שהוא קנה..וכשהיה צורך לשנות הוא דיבר שוב עם הרופאה עד שהרגשתי שאני יכולה בעצמי..


ובינתיים להעזר כמה שיותר. אם יש לך כח לפעמים עוזר לצאת לגינה או להזמין חברה כי לפעמים ליד אחרים מצליחים יותר לשלוט בעצמנו..

אהובה שאתממשיכה לחלום

את פשוט צריכה עזרה

קראתי את כל השרשור, שולחת לך חיבוק גדול גדול

ומעודדת אותך לא להתייאש ולפנות לעזרה.

מבינה אותך. אצלי הדיכאון נבע מתחושת אשם תמידיתשוקולד פרה.

פשוט רדפתי אחרי עצמי, חיפשתי איפה אני אשמה בכל, ולמה הכל זה באחריותי, ואיזו מן אמא אני, ואיזה בן אדם אני וכו....

זה כאילו שאין אפשרות לחשוב אחרת. כאילו זו האופציה היחידה זה לחשוב ככה.

חיבוק גדול. אני ממש מבינה את זה שאת בקצה עם הילדים.

כי הילדים הם "בנגלה". לא מבינים מורכבות, לפעמים בוכים, צועקים, לא צפויים (!!!), מתישים

והדבר שהנפש הכי קשה לה זה להתמודד עם הלא צפוי הזה. כי אין שם שליטה.

 

מה שעוזר לי עד היום זה לקחת מרחק מהסיטואציה, כמה שאני יכולה.

מרחק לא פיזי. מרחק פנימי.

כאילו יש בתוכי עיגול ששומר עליי. עיגול שבו אין זעזועים.

ואז הדבר החשוב הוא להגן על העיגול הזה, לשמור עליו... הובנתי?

ואני פונה לילדים מתוך העיגול הזה, ולא מתוך הצורך שלי "להילחם כדי שיהיה שקט עכשיו".

 

זה עיגול ששומר עליי לא להגיע לקצה.

לכן גם פסח הוא תמיד לפי מה שישאיר אותי מוגנת, בטוחה ולא לחוצה.

 

מקווה שזה עזר לך... אולי...

זה מעניין ממש מה שאת כותבתאמא בדיכאון

יש כמובן תחושות אשם, לא יודעת אם הן הטריגר אבל בהחלט לא עושות טוב. תודה גם על כל הפירוט.

וואו יקרה שאת ❤נגמרו לי השמות

חיבוק גדול גדול גדול

 

מחזקת אותך בכל צעד שאת עושה כדי לצאת מהחושך הסמיך הזה לאור גדול ב"ה!

כבר עשית צעד משמעותי שהבנת את זה בינך לבין עצמך -

שנתת לזה שם - דיכאון.

שהבנת שזה הוא, הקשה, הרע, החשוך. זה לא את. זה לא!

זו שמיכה שחורה וכבדה שמכסה את האדם המדהים שאת. שנמצא שם כל כולו. ורק מחכה להעיף את הנטל הזה ממנו.

 

ואח"כ המשכת וזיהית עוד מקומות ועוד מודעות למה שקורה איתך כעת

ואח"כ עשית עוד צעד משמעותי - וכתבת כאן

ואח"כ עשית עוד צעד משמעותי - ושיתפת את בעלך ועוד באריכות!

והאיש היקר שלך אמר לך משפט כה משמעותי,שלא סתם מחזק אותך, הוא אמר לך: 

"זה לא את,

אני מכיר אותך מעולה, זה משהו שגדול עלייך, ולא משנה אם נקרא לו דיכאון או משהו אחר, ברור שיש משהו שגורם לך התנהג ככה. 

את לא כזאת"

וכמה שהוא צודק!

וכמה שאתם נפלאים שאת ככה משתפת אותו בבפנים של הבפנים שלך, בכאב הגדול,

והוא שם עבורך, מחזק

וכמה זה יקר יקר יקר מה שיש לכם! שניכם!

 

ועשית עוד צעד - והמשכת לברר ולבבן ולחשוב ולשאול ולתהות מה נכון לך כרגע,

ועשית עוד צעד - ואמרת שתפני לקביעת תור לרופא משפחה

ועשית עוד צעד - וביקשת סליחה מבנך החמוד, והסברת לו.

 

ועשית עוד צעד וכתבת תודה לכל אחת ואחת כאן

ושלחת בעצמך חיזוקים וחיבוקים, מתוך המקום של הקושי שלך עדיין ראית אחרות

 

וכתבת שחוץ מהילדון החמוד בן 3 שהוא האמצעי, ועוד מעליו, יש לך תינוק.

כלומר שאת אחרי לידה.

ומאוד יכול להיות שבמדובר בדיכאון אחרי לידה

או בדכאון בלי קשר, ועם מציאות של תינוק וילדים קטנים ופסח וכל השאר - זה מספיק בשביל להיות קושי עצום!

 

אז באמת רוצה לחזק אותך להמשיך בצעדים הכה משמעותיים שאת עושה!

דעי לך יקרה שכל צעד כזה הוא עולם ומלואו, ובטח שהוא מחזיק מלחמה לדיכאון שנלחם מולו! ועושה את הכל הרבה הרבה הרבה יותר קשה ומסורבל

אבל תתחזקי יקרה! הנה! את יכולה לו!

את חזקה ולביאה ונלחמת!!!

עלייך, על כל המשפחה!

את נלחמת

ומנצחת

צעד צעד

תמשיכי ככה בדיוק

בצעדים קטנים

בכל פעם לראות רק רק את הצעד הבא ולא שום דבר אחריו.

 

למשל עכשיו: לקבוע רק תור לרופא משפחה כמו שאמרת.

אח"כ - לחפש למשל שם של מטפלת מומלצת.

אח"כ - רק לכתוב לה הודעה.

וכן הלאה...

ממש בייבי סטפס.

 

שולחת רגע כדי שלא יצא ארוך מדי ואז מצרפת תגובה נוספת שבה אצרף גם שם של מטפלת מומלצת וגם עוד הרחבה 🙏

התגובה הנוספת, ממשיכה:נגמרו לי השמות

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

תודה על כל החיזוקים!אמא בדיכאון

זה ממש מחזק לקרוא אותך שאת אוספת את הטוב שכן קיים ומדגישה אותו.

תודה על ההשקעה בתגובה!

באהבה יקרה ❤נגמרו לי השמותאחרונה

ב"ה 🙏

משמח  מאוד לשמוע 

בלת"ק - מצפון לא יקדם אותךמיקי מאוס

את עושה את הכי טוב שלך בשבילם!

אני מבינה מהקצת שקראתי שקשה לך טיפול עכשיו. למרות שברור שזה הכי טוב בשבילך וממילא בשבילם


אבל גם אם אין לך את הכוחות או הפניות- תנסי לראות איך את מורידה ממך כמה שרק אפשר ומנסה למנוע את הטריגרים

למשל להרחיק מהם כל דבר שמועד לפורענות ולבלאגן (אצלי למשל חומרי יצירה נגישים זה רק הכי בסיסיים ונקיים), לקחת עזרה,להוריד סטנדרטים למינימום האפשרי ולפנות זמן לעצמך

ממש כאילו היית חולה או יולדת

אני לא יודעת אם האבחנה שלך נכונה וזה באמת דיכאון אבל ברור שאת חווה קושי ולכן מגיעה למקומות שאת לא רוצה בהם

זה קשה מאוד להלחם בזה. זה לא מתוך רצון רע. לכן הדבר הראשוני והפשוט יותר זה להתחמק מזה ולצמצם את המקרים שמביאים אותך לקצה


בהצלחה!

את לא אשמה

תודה!אמא בדיכאון

את כותבת דברים חכמים ונכונים, תודה לך

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !