חברהלה עוד מעט חג הפסח. יש לנו כמה ימים להתכונן. אני רוצה להזכיר לציבור את מצוות היום, המצווה החשובה ביותר של החג: הסטרס.

ביום הקדוש הזה הסטרס הוא עבודת ה'. ככל שאתה יותר בלחץ ככה אתה יותר קרוב לבורא עולם.

הסטרס. הלחץ. והחרדה. כל שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובה. וכל המרבה להילחץ הרי זה משובח.

אז אני ממש מבקש חברים. כשאתם מנקים לפסח, תנקו היטב, ביסודיות, בלחץ, לא בקלילות חס ושלום, ובטח שלא לשים מוזיקה או משהו כזה.

בדיקת חמץ - מתוך פחד ואימה. אין פה משחקים. צריך להיות כמה שיותר בסטרס.

ליל הסדר עצמו: כזית זה כזית. כדי אכילת פרס זה כדי אכילת פרס. וכמובן להריץ מהר מהר כדי להספיק אפיקומן לפני חצות.

אבל חברהלה. תזכרו את העיקר. באמת. גם אם לא הספקתם אפיקומן לפני חצות, וגם אם לא הלכתם בכזית לפי השיטה הכי מחמירה, ואם הסבתם במקום שלא צריך להסב או לא הסבתם במקום שצריך להסב, תדעו: מעיקר הדין אם הייתם בסטרס זה בסדר. יצאתם ידי חובה. יש אפילו שיטות בראשונים שבשעת הדחק אם אדם נתקע בפסח בלי מצה ומרור הוא יכול במקום זה להיות בסטרס ובדיעבד הוא יצא ידי חובה.

הרי מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו בסופו של דבר? רק שנהיה בסטרס. שנהיה בלחץ. זה מה שה' אלוקינו שואל מעימנו. צריך לזכור. כמה הוא אוהב את זה. כמה הוא שמח בזה. אפילו רק קצת סטרס. לפרק זמן קצר. אי אפשר בכלל לשער ולהבין כמה נחת רוח זה עושה לה' יתברך.

(כתב נעם פרימר)

אם בא לך מוזמנת לכתוב את החששות מסוגי הטיפול וננסה לפרק את זה טיפה…

אם זה נובע מזה שבכללי אין לך כוח לכלום והכל נראה כמו הר (אז גם זה) - קודם כל זה תחושות לגיטימיות ואופייניות מאוד. העניין הוא שהן באות לרעתך, כי בלי לעשות דברים, לרוב נשארים תקועים במקום… וחבל… אולי תנסי לחשוב על צורה שנראית לך פחות מאיימת? (סתם זורקת רעיון - להגיד אני עכשיו הולכת לפסיכותרפיה במשך חודש בלבד. לאחריו אני כבר אחליט מחדש אם בא לי עוד… ו4 פגישות זה פחות מאיים מהתחייבות של פעם בשבוע לתקופה לא ידועה)

לגבי מה שכתבת על נזק לעובר בגלל תרופות- זה נכון לגבי חלק מהתרופות, יש תרופות שמותרות בהיריון והנקה (למיטב ידיעתי), ומן הסתם יתנו לך אחת מהן… (הרי את יודעת שאת בהיריון). לא תמיד התרופות עובדות כמו קסם, לא תמיד התרופה הראשונה מתאימה, אבל כשזה כן עובד - וואו. איזה שחרור. איזה חופש שליטה על הרגשות שלי… ואפילו - כמה שמחה יש…

אין לי עצות מנסיון

אבל מקווה איתך שדברים יסתדרו בטוב ויהיה קל יותר להכיל הכל ❤️

כל שזה משהו טוב.. וגם, כשקשה למישהו, מאד קשה לו לעזור לעצמו גם.. מאד טבעי והגיוני שקשה לך להניע את עצמך לטיפול כלשהו! אולי יש מישהו שיכול לעזור לך, למצוא מטפלת, לקבוע תור לפסיכיאטר וכו'? אולי בעלך או אמא או חברה טובה?

בקשר לפגיעה בעובר-היום ב"ה יש הרבה תרופות בטוחות גם לשלב ההריון וגם לשלב ההנקה, את יכולה להתייעץ עם המכון הטרטולוגי והם יגידו לך, למרות שפסיכיאטר טוב ידע מראש להתאים לך תרופה כזאת. נזק לעובר ולתינוק יכול גם להיגרם אם המצב ימשיך להיות לא טוב והוא גם עלול להידרדר אחרי הלידה.. ויכול ח"ו להגיע למצבים קשים יותר ולפגיעה קשה יוצא בעובר.. לא כותבת בשביל להלחיץ רק בשביל לדרבן אותך כן לטפל בעצמך כי גם בלי טיפול יכולה להיות פגיעה בעובר והיום יש כדורים בטוחים שלא יפגעו בעז"ה בעובר..

אז אני ממש ממש מבינה אותך! רוב מה שכתבתי זה מניסיון.. שולחת חיבוק חזק חזק! ועוד אחד והלוואי שמשהו ממה שכתבתי פה יעזור לך! (רק מוסיפה, שבאמת לי מאד עזר שבעלי קבע לי תורים וכו' וככה יכולתי להתחיל להתניע את התהליך) בהצלחה!

הייתי לפני שנה במצב דומה לשלך. אולי תשמחי לשמוע שיתוף

מנעתי הריוו בגלל מצב זוגי ונפשי לא משו. הקגשנט שזקוקים לזמן מה רגוע בלי תינוק נוסף בלי הורמונים להתפנות לטיפול.

והריתי.

הכחשתי כמה זמן... עד שלא היה ברירה והגעתי לרופאה.

הייתי בדכאון, על כל מה שזה אומר. ההריון דכדך אותי. הפסקתי לעבוד, התכנסתי בעצמי.. היה קשה.

ברוך השם יצאתי מזה. במהלך ההריוו עברנו כמה דברים, בעיקר מה שעזר לי היה בעלי המדהים שזה ממש גייס אותו, וגם מטפלת שנסעתי אליה שעתיים לצד. לי מאד עזר טיפול אלטרנטיבי, מטפלת מקסימה בשיאצו מירושלים.

זה עלה הרבה כסף אבל זה הציל אותי.

לקראת הלידה היו לי הרבה חרדות עלי על התינוק על ההיקשרות אליו כי ברור לי שהוא חווה הריון לא פשוט.. ואז נעזרתי גם בשיחות גם בכדורים.

זה לא משו לכמה שורות, כי התהליך ארוך ועדיין מתמשך, אבל התינוק שלי בן שנה. הוא מקסים. היום אני אוהבת אותו, ועברנו דברים מיוחדים ביחד. הוא מתוק ואני לא יכולה לדמיין אותי בלעדיו.

גם מצבינו הזוגי השתפר מאד ואין להשוות בכלל. ההריון נלידה גידול התינוק בהתחלה כשעוד הייתי בדכאון קל אחרי הלידה הכל מאד חיבר ביננו.

אני כותבת לך ממש בדמעות

א בתוך החושך אי אפשר לדמיין את זה, אבל בדרך כלל יוצאים מזה.

ב תטפלי בעצמך. כל שקל כזה שווה. באמת. זה הצלת חיים.

ג ויטמינים זה חשוב מאד. ממש הרגשתי הקלה בנטילת ויטמין די, קומפלקס בי וברזל. אל תזלזלי כי כן מאגרים מדולדלים זה חלק מהסיבות לעליה בדכאון לפני ואחרי לידה

תצאי לשמש כמה שאת יכולה, יש לזה ממש כח מרפא.

חיבוק גדול, השם הביא את הנשמה הזו לעולם דרכך. זה אולי נשמע יומרני אבל זה אומר שעל אף הדכאון, את המסלול הכי טוב לה, והיא הדבר הכי נכון בשבילך.

כמה דברים- אני כל כך מבינה מבינה את התחושה של כל המאמץ שעשיתי עד עכשיו היה לשווא!! זה מתסכל.. אפילו מייאש קצת.. אולי העוס"ית יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית, או מטפלת אחרת שהיא מכירה חושבת שתתאים לך? אולי היא תוכל לעזור לקבוע את התור? נראה לי שאני הייתי מרגישה במקרה שזה קצת יותר ממשיך את מה שהיה ואז היה לי יותר קל, אולי גם לך?

אפשר לשנות דברים מלידות קודמות, אם תרגישי הפעם, בגלל הקושי והמצב, שאת צריכה יותר זמן התאוששות לעצמך (שזה הגיוני וטבעי!) מותר הפעם לא לעשות ביות מלא..

אני לא זוכרת שהבן שלי הייתה באיזה השגחה מיוחדת שמנעה ממנו ביות מלא.. היינו בבית גמיש אבל תכל'ס, חוץ מהזמן שהייתי בהתאוששות (הייתי אחרי קיסרי חירום, בעלי היה אתה בבדיקות בתינוקיה) היא הייתה איתנו כל הזמן. כן אני זוכרת שכתבו את זה במכתב שחרור, אבל שווה, זה לא מנע ביות מלא..

באיזה שלב את של ההריון?

אולי יעזור לך תרופה קצרה לקחת כדורים וזה יקפיץ אותך ואז יש הלידה לא תצטרכי, אם את קובי ללידה, אם אם יקח יותר זמן (ממש לא רוצה גם לפתח תקוות שתוך חודשיים אפשר גם להפסיק, כי לרוב לוקח פרק זמן כזה בערך למצוא את המינון ולקבל השפעה) את יכולה לבדוק מול הבית חולים שאת רוצה ללדת באופן כללי על לקיחת כדורים כאלה, ואחרי שתתחילי את יכולה לשאול גם מה המוביל ספציפית עם הכדורים שלך, אבל בהחלט זה לא מחייב שהתינוק רק בתינוקיה

בהצלחה!

זה ממש נפוץ בהריון אז אין חשש לנזק בעובר

ואמא בדכאון, מנסיון, זה גם לא רעיון טוב.

לגבי השגחה אחרי הלידה, זה עוד המון זמן.

יכול להיות שאז כברnלא תקחי כדורים...

מחקרים מראים שפעילות גופנית יכולה לתת את אותו אפקט של טיפול/כדור... אז אולי שווה לנסות

ואם העוסי"ת לא כל כך עזרה וההמלצה היא פסיכותרפיה, שבאמת לדעתי זה מועיל בהרבה...

אז הייתי ממליצה על משהו קצת יותר עמוק כמו דמיון מודרך, s.e מצוין נגיד...s.e אם יש לך יכולת להתחבר קצת לעצמך, לתחושות, לגוף, אפשר לשחרר שם תחושות מאוד קשות... זה הקלה משמעותית.

ואפשר לקחת טבעי פרחי באך, לא רסקיו!.. שיתאימו לך תמציות, זה לא בעייתי לעובר וזה יכול לעשות השפעה דומה, בשילוב טיפול התוצאות יותר טובות...

רק מסייגת שיש אנשים שזה לא ככ משפיע עליהם

ואצל כל אחד ההשפעה היא שונה בהתאם למקום שלו בנפש... 

אני גם חוויתי דיכאון בהריון הראשון שלי. זה באמת מאוד נפוץ.

גם אני סחבתי הרבה זמן עד שהרגשתי שעוד שניה אני נופלת מהצוק ופניתי לעזרה דחופה.

אני חושבת שממש כדאי לך להיעזר. זה ממש יכול לה

תשאלי אותה אם היא מכירה מטפלות שיכולות להתאים לך. תשאלי גם אם מכירה פסיכיאטר טוב לפנות אליו, אם יש בקופה רק תורים רחוקים שווה לחשוב גם על פרטי.

עוד אופציה זה להתחיל מרופא משפחה, אולי הוא יוכל לתת לך כדורים 'פשוטים' יותר כמו ציפרלקס (שיש כמה שאני יודעת מותר בהריון והנקה). אם אני זוכרת נכון יש גם נוהל יחסית חדש בקופות חולים שהרופא משפחה צריך להגיש בקשה לפני התור הראשון אצל פסיכיאטר אז אולי בכלל זה טוב להתחיל משם. אולי גם רופא משפחה ידי להמליץ על מטפלות (בעיקרון יש גם לקופה במרפאות של בריאות הנפש, השאלה כמה תור יש שם..)

נשמע שאת כבר בכיוון טוב, של להתחיל להתקדם, זה מעולה! בהצלחה!

הפסיכולוגיות שהמליצו עליהן, אבל אני לא באמת יודעת איך לבחור ולמי לפנות.. וגם, כל הזמן לא יודעת אם שווה לנסות עוד קצת עם העוסית של הקופה, ואולי יקרה פתאום איזה נס, או שדי, הגיע הזמן לעבור לתותחים כבדים יותר

מרחק זה חשוב, לי היה חשוב שלפסיכולוגית יש אופציה לעשות גם מפגשים בזום. אמנם זה אווירה קצת שונה, אבל בשביל פעמים שלא מסתדר לי להגיע זה ממש טוב.

וכמובן פגישות בזום עושים רק אם יש לך מקום וזמן בבית שאת יכולה לגמרי להיות מושקעת שם בשיחה בלי לחשוש שישמעו/יפריעו באמצע.

וכמו שכתבו - בשיחת טלפון לפני שאת מחליטה איזו פסיכולוגית את בגדול מספרת קצת על המצב שלך, מה את מחפשת בטיפול, תיאום ציפיות… ומתוך התשובות שלה את מרגישה אותה ואת איך שהיא, ומחליטה אם היא נשמעת לך טוב. 

מצאתי שיש כל מיני מכונים שמתווכים פסיכולוגים/יות.

התקשרתי ואמרתי מה אני רוצה (אישה, דתיה, מקבלת בזום, יכולה להתחיל היום או מחר...)

ומצאתי מישהי מקסימה.

אז באמת כדאי לברר קצת יותר.

אבל יכולה להגיד לך שבתקופה אחרת בחיים שלי חיפשתי פסיכולוגית וסחבתי איזה חצי שנה כי מלא זמן ביררתי

ועד שמצאתי מישהי היא לא היתה פנויה ופשוט חיכיתי לה.

זה גם לא היה טוב כי תקופה ארוכה מאוד פשוט התמודדתי לבד.

את מתארת מצוקה מאוד גדולה

יש היום תרופות שמותרות בהריון ובהנקה, ומצילות נפשות

הייתי הולכת לרופאת המשפחה ומבקשת עזרה ומרשם.

זה מעולה שאת מודעת, אבל אם מה שעשית עד עכשיו לא עזר - הייתי שוקלת בכובד ראש טיפול תרופתי

וכל הכבוד לך! את עושה מלא בשביל עצמך! גם פנית לרופאה וגם נפגשת עם העוסית וגם מקפידה על ספורט פעמיים בשבוע!

ממש מגיע לך להרים לעצמך! אני יודעת כמה זה קשה להזיז את עצמי לעשות משהו בשביל עצמי בדיכאון, ותראי כמה הרבה עשית!

טיב הטיפול בדיכאון? לא מבינה בזה כלום, אבל מגיעים לי החזרים דרך המילואים, ושתי האופציות ממומנות בחלקן.. איך בוחרים? אם אני כבר משקיעה, לא רוצה להצטער אחר כך שהלכתי 'רק' לעוסית, מצד שני, אולי זה לא משנה בכלל והעיקר החיבור..

וכמה אני חופרת, לא מצליחה באמת להרים את הכפפה ולעשות את הצעד

יותר משנה המטפלת, הכלים שהיא למדה מעבר לתואר... כי יש כלים שממש מומלצים ויש רק "שיחות"

וגם כישרון של המטפלת בלטפל, לא תמיד זה נמדד בתארים

וכמובן כימיה וחיבור 

את ממש ממש לא חופרת, את אלופת עולם!!!

ואת כבר עושה צעדים ומתקדמת!

וכ"כ משקיעה ומתאמצת לעשות ספורט שאת יודעת שנותן לך אוויר ומרחב נשימה שאת כ"כ זקוקה לו!

מדהימה!

ולגבי התרופות - אל תדאגי יקרה. בדיוק בשביל זה ישנן תרופות נגד דיכאון/חרדות וכו' שמיועדות גם בהריון או הנקה וכו'. הן מאושרות והכל הכל בסדר גמור. ממש!

לגבי מטפלת, בדיוק כתבתי גם בשרשור הסמוך וכותבת גם פה -

ממליצה בחום על אפרת בן משה.

היא עו"ס קלינית עם הכשרה גם בתחום דיכאון אחרי לידה, כלומר עם הסמכה מסודרת לטיפול בנפש כמו דיכאון,

היא דתיה, מאפשרת יצירת קשר התחלתי בהתכתבות/הודעה וכל מה שנוח לך,

והיא כבר מעל 20 שנים מטפלת בנשים וילדים ואישה מקסימה.

היא מקבלת גם פרונטלית וגם בזום.

טלפון:

050-811-9393

ורוצה גם לך יקרה לצרף הודעה ארוכה שכתבתי בעבר והייתי רוצה להקדיש גם לך כל מילה ומילה בה: 🙏❤

רוצה רגע לעצור ולכתוב לך אישה יקרה שאת

שנכנסת לי ללב

שמהמעט-מעט שכתבת אפשר ממש להרגיש עד לכאן את הקושי העצום

את הקושי העצום בלהיות גם בהריון לא מתוכנן

גם עם תינוקת ועוד קטנטנים בבית!!! 

ואז בדכאון

בום.

כמה שזה קשה.

את הקושי העצום בלהיות גם בתוך כל זה וגם בתוך מציאות בלתי נסבלת של מלחמה

של אובדן, של אי-יציבות במובן הכי בסיסי של המילה, של עם שלם שנמצא בטלטלות

וגם בימים מאוד לחוצים לפני פסח

את הקושי העצום הזה ברק להבין רגע שיש לי דכאון

ולהרגיש כבר שהכל אבוד

ולעבור ככה יום ועוד יום

לילה ועוד לילה

ולהרגיש שבדיוק כמו שכתבת - המצב כבר נואש

אין אוויר

הכל סוגר

חונק

שחור שחור שחור

קשה קשה קשה

והפחד

והבהלה

ומה יהיה איתי?

ומה יהיה עם התינוק?

ומה יהיה עם הילדים האחרים?

ומה יהיה עם פסח בתוך כל זה?!

זה כ"כ כ"כ כ"כ הרבה להחזיק יקרה!!!!

רוצה שוב לשלוח לך המון המון כוחות, תמיכה, חיבוק וחיזוק

ורוצה גם לצרף כאן תגובה שכתבתי בעבר על דיכאון אחרי לידה

כמובן שחלילה חלילה לא במקום טיפול מסודר אצל פסיכולוגית מוסמכת, אלא רק טיפה לתת מקום לכל הכאב הגדול הזה ולתת לו ניראות.

להגיד לך רגע

שאני רואה אותך

ומחזקת אותך

ומתפללת איתך שהכל יהיה בסדר וטוב שלם ב"ה!!!

רוצה כ"כ לחזק אותך

שיש אור אחרי החושך!

וב"ה הוא יפציע גם עלייך

כל הכבוד לך על כל מה שאת כבר עושה

זה מדהים, וזה המון, וזה יקר מפז

ואת תזכי לראות את הפירות המתוקים של עצמך ב"ה!!!

ולגבי הדכאון הנוראי הזה,

קודם כל ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה, כל לידה, גם בלי הדכאון.

האישה היא יולדת!

חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

ואם את נמצאת בזמן קצר מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.

במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.

להבין.

האישה נמצאת ממש אחרי לידה,

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.

לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?

את יולדת!

את אמא!

מעבר עצום

שינוי עצום

טלטלה עצומה לגוף, לנפש, לזוגיות, לחיים בכללם.

אחרי לידה זה אומר כ"כ הרבה דברים.

וחודשים ספורים אחרי לידה אומר אפילו עוד יותר.

עוד יותר עייפות

עוד יותר כאבים בגוף

עוד יותר שינויים בגוף

עוד יותר הורמונים

עוד יותר יצור חסר אונים שאת אחראית עליו 24/7

עוד יותר שינוי טוטאלי בחיים

עוד יותר עניינים והתמודדויות עם החשק וגם עם הזוגיות בכלל

ועוד יותר עוד הרבה הרבה מאוד דברים שאפילו לכתוב אותם לא יהיה זמן ומקום...

אז קודם כל לנשום!

להבין שאת אחרי לידה

להבין שזו תקופה שלאט לאט האיזון יחזור והדברים יראו אחרת לגמרי ב"ה.

ורוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני כמעט 15 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.

ובעצם במעבר *שלי* לעולם ההורות

היה לי דיכאון אחרי לידה אז.

ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר עוד מעט 15 שנים.

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

אני כ"כ מבינה אותך,

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי,

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה למה למה אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

אז המעט שאני יכולה לומר לך יקרה,

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, ריפלוקס, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!

|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי כמו בתוך ריק.

בתוך בור שחור.

ולפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!

אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו

ולא נותנים להם מקום

ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה

אבל בד בבד שעדיין יהיה קשה!

ולומר שקשה!

כן, זה מותר!

זה לא אומר שאת לא מודה!

גם הייתה לכם תקופה ביחד לבד, של זוג

ופתאום אתם הורים

ופתאום הורים לכמה וכמה

ונוסף עוד אוצר למשפחה

וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):

״אני מאשימה את דיסני

בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״

אז אני שיניתי את זה ל:

״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.

כי לפחות אני,

לפני היותי לאמא,

הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,

שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים

שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.

מי בכלל חשב על לידה קשה?!

על צירים מהגיהנום 44 שעות?!

על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!

ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם

ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב

ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?

אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!

ולא להצליח כל כך?!

ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!

ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!

רגע רגע מה קורה פה?!

הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!

למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!

אז בסדר

עברנו את הלידה

ומה עכשיו?!

למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???

למה???

הלידה זה כבר שטויות ליד זה.

ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון

פשוט לחיות בלי שינה

יום אחרי יום

לילה אחרי לילה

שעה אחר שעה

ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,

הבטן כואבת ומכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.

ושקמים

ומניקים

ןכואבים שוב

ומדממים שוב

ומשחות שוב

והתעסקות שוב

וכל הגוף שבור

ועייף

וכואב

ומדמם

וקרוע

ושונה

וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה

וסימני מתיחה וצלוליט וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!

ומי הכין אותנו לזה?

מישהו דיבר על זה בכלל?

על אובדן הגוף

על אובדן העצמאות

על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו!

אין לך מחליפה!

אין לך חופשה!

אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!

כן גם אם את עייפה

וגם אם את כאובה

ןגם אם את שפוכה

את עדיין אמא שלו!

לתמיד!

בלי שנייה לנשום!

וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.

ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?

רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת

וכמה זזה קשה

וכמה עייפים

וכמה קשה להניק

וכמה כל מה שכתבתי.

אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.

אבל זה לא הוא.

גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.

זו המציאות שלנו.

זו הקללה של חוה אמנו.

בעצב תלדי בנים.

הו הו איזה עצב.

חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???

אבל את יודעת מה יקרה?

את בטוח יודעת את זה

וחשוב להזכיר שוב -

זה עובר.

כמה שקשה להאמין

וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות

וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!

אבל יקרה שלי

זה ע ו ב ר !!!

לאט לאט

כל יום הוא יום חדש

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה

תנסי לישון כמה שאת יכולה

תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה/ההאכלה מיד וקומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.

תצאי לשמש,

כן אני יודעת שלא בא,

אבל בכוח.

תקני ארטיק טעים ושווה,

כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח

שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,

שיחבקו אותך

שיעודדו אותך

שיגידו לך כמה גאים בך

כמה את גיבורה

כמה את טובה

כמה את אמא ואישה ראויה

כמה הם אוהבים אותך

תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח

תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ ראויים

תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת

תבקשי שיכינו לך שייק מפנק

תצאי לטיול לבד שקריר וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך

תצאי לשמש אפילו 5 דקות ביום

לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל

הכאבים יחלפו ב"ה 

הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט

התינוק ישן יותר

ההנקה תהיה טובה יותר

ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך

(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,

אז לנסות כמה שאפשר

שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם

שישלח הודעה במהלך היום של עידוד

שאמא תהיה

שחברה תהיה

שתצאי לגן שעשועים

שתראי סרטים כיפיים תוך כדי

שלא תהיי לבד!!!)

תשני יותר

את תתחזקי לאט לאט.

תהיי חזקה

תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה

תעזרי כמה שאת רק יכולה

ולאט לאט יקרה

יום אחרי יום

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה 🙏❤

למטפלת בלוד -

שרית פינטוך

טלפון:

054-301-0027

ובשמחה רבה יקרה 🙏

המון המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

בחלק מבתי היולדות רוצים השגחה על התינוק שנולד.

זה הביטוי היחיד

הדאגה שלך כמובן היא לא רציונלית אלא חלק מ"יצר הרע" של הדיכאון שעובד שעות נוספות כדי שלא יהיה לך טוב.

מאחלת החלטות טובות ומוזמנת בשמחה להתייעץ שוב אם תרצי.

אני בשבוע 30

כל הסקירות והבדיקות היו תקינות ברוך השם

רק אחרי שהתחלתי לקחת הבנתי כמה עמוק הייתי קודם

מצטערת שלא לקחתי הרבה קודם

תתחילי, כדאי לך. זה משנה חיים ממש

Ssri (סרנדה/סטרטלין)

בגדול ציפרלקס בהריון והנקה נחקר מאוד מאוד מאוד כבר הרבה שנים ונמצא בטוח לחלוטין לאם ולעובר.

למרוח כמות נדיבה בתנור ולהשאיר כל הלילה.

גם התבניות, למרוח ולהכמיס לשקית סגורה ללילה ובבוקר לשטוף היטב

היא טובה אבל לא מסירה שומנים כמו סנט מוריץ

שמתי את התבניות בשקיות כל הלילה, את הדפנות של התנור גם ציפיתי בשקיות על החומר ובבוקר זה היה פשוט להעביר מטלית, את התבניות לשטוף ונקי!!

אחכ עברתי על הכל עם סבון כלים רגיל כדי לשטוף שאריות חומר והפעלתי את התנור על החום הכי גבוה כדי לנטרל אם נשאר משהו.

ועבדתי עם כפפות כמובן ומסכה כדי לשאוף כמה שפחות חומר

וככה המסיר שומנים משפיע יותר טוב

אני עושה את זה גם על תחתיות של סירים

קצת מסיר שומנים, מכסה בשקית חצי שעה

והלכלוך יורד בשניה

אפשר לנסות עם ספוג הקסם וטבלית מדיח שממיסים במים. טרם יצא לי לנסות אבל ראיתי כמה שכתבו שעבד להן

להשרות עם שקיות 

ואז לשפשף עם סקוצ'

מלוכלך (שרוף. לא שומני..)

רק בעזרת סקוץ למתכת ומים (נסקוטש, זה כמו מין נייר זכוכית חזק על הסקוטש)

הוא היה ממש מופתע מהקלות של זה.

תרססי מסיר שומנים על כל התנור ולאחר מכן תפרסי שקית פח על הכל(מעל המסיר שומנים)

צריך להשרות את זה ללילה שלם

ואז תוכלי לשפשף ממש בקלות את הכל

כנל התבניות לשים בשקיות ולסגור בתוך שקית אשפה במרפסת כל הלילה

תבניות לשקית אשפה עם סנט מוריץ לכמה שעות

חלל התנוור- משפריצה על הכל סנט מוריץ ומדביקה על הדפנות, התקרה והרצפה נייר סופג ומשפריצה עוד עליו ומשאירה ככה ללילה

הנייר סופג משאיר את החומר על הדפנות

את הדלת- מפרקת את הזכוכיות ומנקה עם סקווץ ברזלית- הם יוצאות מבריקות 

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי

אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.

במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל

דבר שני, עזרה. בתשלום.

דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי

לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

וכל עזרה זה להביא מישהי כי אנחנו גרים באיזור מרוחק.. אין לי כל כך שכנים.

קפה ומתוק לא חסר לי זה אני כל היום טוחנת שוקולד וקפה. משתדלת גם לדאוג לאוכל נורמאלי.

אבל אני ממש צריכה כמה שעות בלי אף ילד. בעזרת ה' אוטוטו בעלי יוצא לכמה ימים ואז אני מקווה שכל יום כמה שעות הוא יקח אותם ויהיה לי שקט.

ממש תודה!

האם יש גינה לידכם?

אני ממליצה להיות כמה שיותר בחוץ.  בדרך כלל בחוץ גם ההתנהגויות השליליות פוחתות וגם כשחוזרים הביתה הדברים קצת יותר בשליטה

אולי אפילו לאכול ארוחת בוקר בחוץ.

כשתכנסו הביתה אחרי שעה+ בחוץ יקח להם קצת זמן לחזור להתפרעות וזה, בתקווה, יהיה הזמן שלך לשתות קפה.

ובאמת החוץ מדהים וכיף

תודה

קשה קצת עם הקור מקווה שיתחמם המזג אוויר השבוע אמרו התחממות ועדיין ממש ממש קר

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!

לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...

כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה

דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!

אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..

עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓

ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

חיבוקקקקק

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

כתבו לך כמה עצות טובות

אבל רוצה להוסיף

אני גם מילומניקית

וזה ממש קשה...

א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!

לדרוש שהגעת לקצה

שיבוא ל24 או 48 שעות

זה אפשרי

תדרשי

על תוותרי

ואל תרגישי רמוסה.

גם במלחמה נותנים שחרורים.

תקבלי אוויר של כמה שעות

בעל ושותף

שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא

ותשני

ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.

דבר 2-

מסךךךךך

אין ברירה

תתני בבוקר שעה

ותנוחי

ותתקלחי

ואז תבואי רעענננה אליהם.

ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה

תסדרי את הבית תשנמי

ואז תתחילי סדר ערב

ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.

דבר 3

חשוב בעיניי ממש ממש ממש

זה סדר יום כלשהו בסיסי

לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.  

מגיל 3 ממש נאחזים בו.

תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.

אבל שיתן משהו להאחז  בו.

תחשבי משהו שאת אוהבת

תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים

וכל יום תשימי אותו בלוז.

יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה

יש נשים שאפיה חזק- אז אופות

יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות

יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים

ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך

ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.

דבר 4

לשמוע מוזיקה

ושיעורים מחזקים ומעודדים

ולהתפלל לה'

לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות

בקטנה כמובן

דבר 5

אמרו לך על ביביסטר

זה מציל ממש

אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה

גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו

יכולה להציל אחר צהרים שלם

שהיא תשחק איתם  ותשעשע  איתם

ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...

או ללכת עם כל הילדים לשכנה

זה גם משנה אווירה

וחותך את הרצף הלא אפשרי....

או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה

דבר 6

לעשות מבצעים קטנים לילדים

על הצלחות

ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה

העיקר שתהיה שמחה וקלילות

וואו ממש השקעת.

הזעקתי אותי ביום ראשון אבל הוא הגיע לישון וב6 בבוקר יצא שוב אז היה כיף החיבוק אבל זה לא היה מול הילדים..

בעזרת ה' צפוי כמה ימים אוטוטו.

תודה על כל העצות.

באמת שכל הסבבים היה קשה אבל עכשיו זה קושי שקשה לי לגייס את עצמי לכל הדברים שכתבת,

אני ממש רואה לצערי את הילדים בעין שלילית.

חשבתי אולי להתחיל לשים לב לדברים טובים שלהם וכו לנסות קצת לשנות את העין שלי, כי מתוך המבט הזה קשה לי להיות נחמדה איתם ולעשות איתם כיף.

ואין לנו פה כל כך שכנים אנחנו גרים באיזור מרוחק, צריך לנסוע בשביל זה (כנל קהילה, אנחנו "שייכים" לקהילה שרחוקה מאתנו.

ואני מרגישה קצת דכדוך כזה שבכלל לא בא לי לראות אנשים.... מבינה?

תודה רבה על העצות וההבנה!!

לחנות של הכל בשקל או למקסטוק (או שתבקשי ממישהו שיילך עבורך), ותקני מיליוןןןןן הפתעות קטנות, מיליון! כשהייתי במצבך והרגשתי על הקצה, היתה לנו שקית הפתעות, ועל כל פיפס הבאתי להם פרס, זה עזר מאוד, אמנם לא הכל הלך חלק, בכלל לא, אבל זה כן היה בשבילם תמריץ.. בגילאים קטנים זה ממש יכול לעבוד.

דבר שני, לגבי המסך, בעיניי במצב חירום כזה ברור שאפשר וצריך להשתמש, אבל אם ממש לא מתאים לך, אז מציעה לך להשמיע להם סיפורים! יש את סנאי וארנב, שהילדים שלי מאוד מאוד אוהבים, יש ביוטיוב סיפורים של מנוחה פוקס ועוד כל מיני סיפורי ילדים שאת יכולה להשמיע להם בלי לראות וזה גם ייתן לך כמה דקות של שקט

דבר שלישי, יקירתי, את נשמעת ממש ממש על הקצה. אם אין לך תמיכה נפשית או דמות שאת יכולה לפנות אליה כדי לפרוק קצת, יש בקופות החולים מענה טלפוני חינמי לכך. אפשר ליצור קשר עם עוסית או פסיכולוג, לשיחה קצרה טלפונית, רק כדי לפרוק קצת מהעומס הגדול שאת נמצאת בו, גיבורה שכמוך. בבקשה בבקשה תדאגי לעצמך גם בהיבט הזה, זה כל כך חשוב.

חיבוק גדול!

קבעתי להיום בערב זום טיפול עבורי עם מישהי. אני באמת במצב לא טוב נפשי.

אז מוסיפה חיבוק ענק.

ביום ראשון אמרתי לו שאני קורסת ושיחזור, הגיע לישון בלילה ויצא ב6 בבוקר לפעילות שהיה צריך להגיע. היה כיף החיבוק ותמיכה אבל לא בפן הטכני והשקט מהילדים.

היה חוזה בתחילת שנה

שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות

התשלום הוא כרגיל

🤷‍♀️

על החודש הראשון.

אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי

אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.

עד שיתברר כמה הנזק...

(היא עסק מדווח)

השנקל שלי

בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה

עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים

אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה

ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת

וד.א.

משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי

ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה

ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח-  אז שישלם

בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..

המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.

והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)

שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.

בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.

והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף

אין לה שום הוצאות

והמחיר שלה גם ממש גבוה

והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓

זה נקרא שהיא מדווחת?

דמי לידה למשל היא כן מקבלת

סתם מעצבן אותי

שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל

כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית

היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום

אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם

צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים

אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו

בגלל זה שילמתי

כי חתמתי על החוזה

סתם מבאס נורא

כשחתמתי כבר התבאסתי על זה

אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות

והמטפלות יודעות את זה

אני חייבת לשלוח אותה

אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה 

משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦‍♀️

אולי אני סתם עצבנית עליה

בסוף היא חברה קרובה שלי

לבאסה כי יש ציפייה מעבר

בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות

בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור

ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר

הורדה בהכנסות- כי שילמתם

ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם

אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום

הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...

שזה אומר

אנחנו לא נשלם *כרגע*

את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה

ואת הנפרש- אנחנו נשלים

היא לא תפסיד

ואתם תרוויחו משו

את הכסף עכשיו

כי ערב חג

והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦‍♀️

אנחנו ביחסים ממש טובים

אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה

לא נורא ה' שולח מה שצריך

אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..

אבל אין מה לעשות כל כך.
 

כי היא לוקחת תשלום מלא

אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות

לא אמרתי לא לקחת בכלל

אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'

תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות

בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי

כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב

ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן

יכול להיות שהוא יאהב את זה ויאכל יפה.

יש ילדים שבאמת רעבים כבר לאוכל גם בגיל הזה.

ואגב היה חולה בזמן האחרון? כי זה משפיע על המשקל

וכשאת נותנת לו אוכל תשתדלי אוכל עשיר עם שומנים בריאים, למשל לפירות טחונים להוסיף טחינה גולמית,

מרק לא רק ירקות אלא גם עוף וקצת שמן זית וכו'. 

מרגיש לי מבאס להתחיל בגיל כזה מטרנה

אשמח אם יש לך עוד דוגמאות לדברים בריאים שאפשר להוסיף לאוכל

זה גיל שאפשר כבר לתת הכל?

עוד לא הייתי בטיפת חלב

זאת שקילה עצמאית שאני עושה בקופה כדי לשקול אותו תמיד מאותו משקל (בטיפת חלב זה כל פעם משקל אחר וכבר היה לי עם זה בעיות באחד הילדים רק בגלל המשקל השונה)

בטח לא מסתכלים רק על ההכפלה אלא גם על העלייה ביחס לשקילה הקודמת, לא?

שאמורים להכפיל משקל לידה עד חצי שנה ולשלש עד גיל שנה.

זה בדיוק מה שהוא. נשמע לי תקין מאוד

שקילה אחת לא טובה, לא תמיד מעידה.

במיוחד אם בתקופה האחרונה הוא היה חולה, או שהתקדם בהתפתחות הפיזית. (אם הוא מתחיל לזחול או להסתובב בבית, הוא מוציא יותר אנרגיה.)

כדאי להמשיך לעקוב על המשקל, לראות אם הוא משלים את החסר.

יש תינוקות שבגיל הזה ההנקה כבר לא מספיקה, וכדאי להתחיל מוצקים.

כשנותנים מוצקים כדאי להעשיר אותם השומנים בריאים: טחינה, שקדייה, אבוקדו, אפשר להוסיף שמן זית למאכלים.

אם את רואה שהוא מתפתח בסדר, ממלא טיטולים, ולא נראה שהוא רעב, אז זה בסדר.

רק תמשיכי לעקוב.

הבן שלי עם בעיה בעלייה במשקל.

כיום הוא בן שנתיים ושלוש, ובשקילה שלפני חודש שקל 8.200.

הוא במעקב אצל דיאטניות מגיל 5 חודשים בערך.

בשום שלב לא אמרו לי לוותר על ההנקה ולתת תמ"ל.

רק להקפיד על ארוחות מסודרות, לתגבר מוצקים עם שומנים וחלבונים, וכיום הוא גם מקבל העשרה קלורית.

הוא מצונן אבל זה לא חדש

רופאת ילדים שלו המליצה על תמ"ל

ואם אני מתחילה ארוחות, עשה כבר טעימות

כמה זה ארוחה בגיל הזה? זה במקום הנקה? להתחיל גם מים אחרי האוכל?

ותודה על הפירןט, אוסיף לו לאוכל שאכין

מתפתח תקין חוץ מזה?

אני רואה שזה ממש גישה. יש אנשי מקצוע שממש מחפשים שהתינוק יהיה לפי הספר וכל סטיה זה מבחינתם בעיה.

יש כאלה שרוצים לראות התפתחות תקינה ומספיק להם.

מנסיון גם ההלחצות וגם הגישה הרגועה יכולות להוביל לבעיות, קשה לדעת מה נכון לילד.

בגיל הזה אני חושבת שמעבר להכפלה של משקל הלידה זה כבר לא קריטי לשקול כל הזמן, כל אחד מתפתח בקצב אחר.

אבל אם הילד לא רגוע ו/או לא מתפתח תקין הייתי נותנת תמל בטוח.

אין הרבה רופאים שמבינים בהנקה, והיום מי שמעודכן מחקרית יודע שצריך סיבה מאוד מאוד טובה להמליץ לתינוק על תמ''ל.

ופשוט תתחילי לתת לו טעימות מכל מיני דברים לפי הרצון שלו.

ואחרי זה תשלימי בהנקה. או הפוך, מה שמתאים לו.

יש ילדים שמתעניינים באוכל רק כשהם רעבים.

ויש כאלו שהם ממש רעבים לא מוכנים לשמוע על שום דבר חוץ מהנקה...

היי,

עונה לך בתור מדריכת הנקה,

אנחנו מצפים שתינוק יכפיל את משקלו עד גיל חצי שנה וישלש עד גיל שנה. אם צינוק מתקרב להכפלת המשקל לפני זה אז הקצב עלייה שלו יהיה משמעותי איטי יותר וזה תקין לגמרי (רק שלצערי לא תמיד רופאות ואחיות יודעות את זה).

ככה שנשמע שהוא ממש בטוב.

עוד דרך לדעת זה האם הוא עושה קקי כל יום. במידה וכן אז מצוין ואם לא הייתי מנסה להציע לו עוד פעם אחת ביום.

המון בהצלחה!

התחיל לישון כל הלילה?

היה חולה?

לשים לב לסימנים האלו שהיו בשלושה שבועות האלו

הייתי ממשיכה עם ההנקה בודקת בחודש הבא מה קורה ואז מתייעצת

כי עד עכשיו עלה יפה..אין לזה באמת כללים כתובים לכל ילד זה סיפור אחר

מגיבה לך בתור אחות שלומדת ייעוץ הנקה.

ממש לא להוסיף מטרנה בגיל הזה..

תתחילי טעימות. זה בדיוק הגיל להתחיל.

תמשיכי לו את ההנקה ותשלבי טעימות.

תתני לו דברים עשירים בקלוריות כמו טחינה, אבוקדו, פירות.. (אגב ההמלצה היא לתת מתפריט המשפחה - כלומר לא להכין במיוחד, מה שאת מכינה לכולם לתת גם לו פשוט במרקם מתאים(

ולמה חשוב שיעלו במשקל?

זה גילאים קריטים להתפתחות המוח והגוף.

הם חייבים לקבל את כל מה שהם צריכים.

תנסי להוריד את החלבי ולראות אם הוא נרגע.

והוא עלה מצוין במשקל, אמורים בגיל חצי שנה להכפיל את המשקל הלידה והוא עשה את זה. אם הוא ממשיך במגמת עלייה תמשיכי ככה.

ובלי קשר בגיל הזה הם צורכים יותר אנרגיה שהחלב אם לא יכול לספק לבד ולכן מתחילים תזונה משלימה.

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

היה לי בתחילת החורף

ושבוע שכבתי בלי להזיז את הראש כי כל תזוזה כאבה לי

ואחר כך עוד שבוע בקושי תפקדתי כי האנטיביוטיקה החלישה אותי נורא

כאב לי השבוע בערב בעיקר..ומעט ביום

בחניכיים בצד אחד העליון. לא בשיניים .

בעצם הלסת

וכאבי ראש-רק בצד הזה

ואף סתום רק בצד ההוא. סוף צינון המון ליחה ונזלת דלקתית

בהתחלה נבהלתי שאולי שן שהיה לי בה טיפול שורש לפני כמה זמן עושה בעיות

אבל לא כאב לי בשן

רק בחניכיים ובלסת וכו

ולפי כל הסימנים וזה שזה בעיקר בערב ובלילה הצ'אט אמר לי שזה מהסינוס של האף שנסתם ודלקתי

יכל להיות?או שהוא המציא?

זה כבר די עבר ולא כואב ב''ה

כאב ליומיים בערך בעיקר בערב