חברהלה עוד מעט חג הפסח. יש לנו כמה ימים להתכונן. אני רוצה להזכיר לציבור את מצוות היום, המצווה החשובה ביותר של החג: הסטרס.

ביום הקדוש הזה הסטרס הוא עבודת ה'. ככל שאתה יותר בלחץ ככה אתה יותר קרוב לבורא עולם.

הסטרס. הלחץ. והחרדה. כל שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובה. וכל המרבה להילחץ הרי זה משובח.

אז אני ממש מבקש חברים. כשאתם מנקים לפסח, תנקו היטב, ביסודיות, בלחץ, לא בקלילות חס ושלום, ובטח שלא לשים מוזיקה או משהו כזה.

בדיקת חמץ - מתוך פחד ואימה. אין פה משחקים. צריך להיות כמה שיותר בסטרס.

ליל הסדר עצמו: כזית זה כזית. כדי אכילת פרס זה כדי אכילת פרס. וכמובן להריץ מהר מהר כדי להספיק אפיקומן לפני חצות.

אבל חברהלה. תזכרו את העיקר. באמת. גם אם לא הספקתם אפיקומן לפני חצות, וגם אם לא הלכתם בכזית לפי השיטה הכי מחמירה, ואם הסבתם במקום שלא צריך להסב או לא הסבתם במקום שצריך להסב, תדעו: מעיקר הדין אם הייתם בסטרס זה בסדר. יצאתם ידי חובה. יש אפילו שיטות בראשונים שבשעת הדחק אם אדם נתקע בפסח בלי מצה ומרור הוא יכול במקום זה להיות בסטרס ובדיעבד הוא יצא ידי חובה.

הרי מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו בסופו של דבר? רק שנהיה בסטרס. שנהיה בלחץ. זה מה שה' אלוקינו שואל מעימנו. צריך לזכור. כמה הוא אוהב את זה. כמה הוא שמח בזה. אפילו רק קצת סטרס. לפרק זמן קצר. אי אפשר בכלל לשער ולהבין כמה נחת רוח זה עושה לה' יתברך.

(כתב נעם פרימר)

אם בא לך מוזמנת לכתוב את החששות מסוגי הטיפול וננסה לפרק את זה טיפה…

אם זה נובע מזה שבכללי אין לך כוח לכלום והכל נראה כמו הר (אז גם זה) - קודם כל זה תחושות לגיטימיות ואופייניות מאוד. העניין הוא שהן באות לרעתך, כי בלי לעשות דברים, לרוב נשארים תקועים במקום… וחבל… אולי תנסי לחשוב על צורה שנראית לך פחות מאיימת? (סתם זורקת רעיון - להגיד אני עכשיו הולכת לפסיכותרפיה במשך חודש בלבד. לאחריו אני כבר אחליט מחדש אם בא לי עוד… ו4 פגישות זה פחות מאיים מהתחייבות של פעם בשבוע לתקופה לא ידועה)

לגבי מה שכתבת על נזק לעובר בגלל תרופות- זה נכון לגבי חלק מהתרופות, יש תרופות שמותרות בהיריון והנקה (למיטב ידיעתי), ומן הסתם יתנו לך אחת מהן… (הרי את יודעת שאת בהיריון). לא תמיד התרופות עובדות כמו קסם, לא תמיד התרופה הראשונה מתאימה, אבל כשזה כן עובד - וואו. איזה שחרור. איזה חופש שליטה על הרגשות שלי… ואפילו - כמה שמחה יש…

אין לי עצות מנסיון

אבל מקווה איתך שדברים יסתדרו בטוב ויהיה קל יותר להכיל הכל ❤️

כל שזה משהו טוב.. וגם, כשקשה למישהו, מאד קשה לו לעזור לעצמו גם.. מאד טבעי והגיוני שקשה לך להניע את עצמך לטיפול כלשהו! אולי יש מישהו שיכול לעזור לך, למצוא מטפלת, לקבוע תור לפסיכיאטר וכו'? אולי בעלך או אמא או חברה טובה?

בקשר לפגיעה בעובר-היום ב"ה יש הרבה תרופות בטוחות גם לשלב ההריון וגם לשלב ההנקה, את יכולה להתייעץ עם המכון הטרטולוגי והם יגידו לך, למרות שפסיכיאטר טוב ידע מראש להתאים לך תרופה כזאת. נזק לעובר ולתינוק יכול גם להיגרם אם המצב ימשיך להיות לא טוב והוא גם עלול להידרדר אחרי הלידה.. ויכול ח"ו להגיע למצבים קשים יותר ולפגיעה קשה יוצא בעובר.. לא כותבת בשביל להלחיץ רק בשביל לדרבן אותך כן לטפל בעצמך כי גם בלי טיפול יכולה להיות פגיעה בעובר והיום יש כדורים בטוחים שלא יפגעו בעז"ה בעובר..

אז אני ממש ממש מבינה אותך! רוב מה שכתבתי זה מניסיון.. שולחת חיבוק חזק חזק! ועוד אחד והלוואי שמשהו ממה שכתבתי פה יעזור לך! (רק מוסיפה, שבאמת לי מאד עזר שבעלי קבע לי תורים וכו' וככה יכולתי להתחיל להתניע את התהליך) בהצלחה!

הייתי לפני שנה במצב דומה לשלך. אולי תשמחי לשמוע שיתוף

מנעתי הריוו בגלל מצב זוגי ונפשי לא משו. הקגשנט שזקוקים לזמן מה רגוע בלי תינוק נוסף בלי הורמונים להתפנות לטיפול.

והריתי.

הכחשתי כמה זמן... עד שלא היה ברירה והגעתי לרופאה.

הייתי בדכאון, על כל מה שזה אומר. ההריון דכדך אותי. הפסקתי לעבוד, התכנסתי בעצמי.. היה קשה.

ברוך השם יצאתי מזה. במהלך ההריוו עברנו כמה דברים, בעיקר מה שעזר לי היה בעלי המדהים שזה ממש גייס אותו, וגם מטפלת שנסעתי אליה שעתיים לצד. לי מאד עזר טיפול אלטרנטיבי, מטפלת מקסימה בשיאצו מירושלים.

זה עלה הרבה כסף אבל זה הציל אותי.

לקראת הלידה היו לי הרבה חרדות עלי על התינוק על ההיקשרות אליו כי ברור לי שהוא חווה הריון לא פשוט.. ואז נעזרתי גם בשיחות גם בכדורים.

זה לא משו לכמה שורות, כי התהליך ארוך ועדיין מתמשך, אבל התינוק שלי בן שנה. הוא מקסים. היום אני אוהבת אותו, ועברנו דברים מיוחדים ביחד. הוא מתוק ואני לא יכולה לדמיין אותי בלעדיו.

גם מצבינו הזוגי השתפר מאד ואין להשוות בכלל. ההריון נלידה גידול התינוק בהתחלה כשעוד הייתי בדכאון קל אחרי הלידה הכל מאד חיבר ביננו.

אני כותבת לך ממש בדמעות

א בתוך החושך אי אפשר לדמיין את זה, אבל בדרך כלל יוצאים מזה.

ב תטפלי בעצמך. כל שקל כזה שווה. באמת. זה הצלת חיים.

ג ויטמינים זה חשוב מאד. ממש הרגשתי הקלה בנטילת ויטמין די, קומפלקס בי וברזל. אל תזלזלי כי כן מאגרים מדולדלים זה חלק מהסיבות לעליה בדכאון לפני ואחרי לידה

תצאי לשמש כמה שאת יכולה, יש לזה ממש כח מרפא.

חיבוק גדול, השם הביא את הנשמה הזו לעולם דרכך. זה אולי נשמע יומרני אבל זה אומר שעל אף הדכאון, את המסלול הכי טוב לה, והיא הדבר הכי נכון בשבילך.

כמה דברים- אני כל כך מבינה מבינה את התחושה של כל המאמץ שעשיתי עד עכשיו היה לשווא!! זה מתסכל.. אפילו מייאש קצת.. אולי העוס"ית יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית, או מטפלת אחרת שהיא מכירה חושבת שתתאים לך? אולי היא תוכל לעזור לקבוע את התור? נראה לי שאני הייתי מרגישה במקרה שזה קצת יותר ממשיך את מה שהיה ואז היה לי יותר קל, אולי גם לך?

אפשר לשנות דברים מלידות קודמות, אם תרגישי הפעם, בגלל הקושי והמצב, שאת צריכה יותר זמן התאוששות לעצמך (שזה הגיוני וטבעי!) מותר הפעם לא לעשות ביות מלא..

אני לא זוכרת שהבן שלי הייתה באיזה השגחה מיוחדת שמנעה ממנו ביות מלא.. היינו בבית גמיש אבל תכל'ס, חוץ מהזמן שהייתי בהתאוששות (הייתי אחרי קיסרי חירום, בעלי היה אתה בבדיקות בתינוקיה) היא הייתה איתנו כל הזמן. כן אני זוכרת שכתבו את זה במכתב שחרור, אבל שווה, זה לא מנע ביות מלא..

באיזה שלב את של ההריון?

אולי יעזור לך תרופה קצרה לקחת כדורים וזה יקפיץ אותך ואז יש הלידה לא תצטרכי, אם את קובי ללידה, אם אם יקח יותר זמן (ממש לא רוצה גם לפתח תקוות שתוך חודשיים אפשר גם להפסיק, כי לרוב לוקח פרק זמן כזה בערך למצוא את המינון ולקבל השפעה) את יכולה לבדוק מול הבית חולים שאת רוצה ללדת באופן כללי על לקיחת כדורים כאלה, ואחרי שתתחילי את יכולה לשאול גם מה המוביל ספציפית עם הכדורים שלך, אבל בהחלט זה לא מחייב שהתינוק רק בתינוקיה

בהצלחה!

זה ממש נפוץ בהריון אז אין חשש לנזק בעובר

ואמא בדכאון, מנסיון, זה גם לא רעיון טוב.

לגבי השגחה אחרי הלידה, זה עוד המון זמן.

יכול להיות שאז כברnלא תקחי כדורים...

מחקרים מראים שפעילות גופנית יכולה לתת את אותו אפקט של טיפול/כדור... אז אולי שווה לנסות

ואם העוסי"ת לא כל כך עזרה וההמלצה היא פסיכותרפיה, שבאמת לדעתי זה מועיל בהרבה...

אז הייתי ממליצה על משהו קצת יותר עמוק כמו דמיון מודרך, s.e מצוין נגיד...s.e אם יש לך יכולת להתחבר קצת לעצמך, לתחושות, לגוף, אפשר לשחרר שם תחושות מאוד קשות... זה הקלה משמעותית.

ואפשר לקחת טבעי פרחי באך, לא רסקיו!.. שיתאימו לך תמציות, זה לא בעייתי לעובר וזה יכול לעשות השפעה דומה, בשילוב טיפול התוצאות יותר טובות...

רק מסייגת שיש אנשים שזה לא ככ משפיע עליהם

ואצל כל אחד ההשפעה היא שונה בהתאם למקום שלו בנפש... 

אני גם חוויתי דיכאון בהריון הראשון שלי. זה באמת מאוד נפוץ.

גם אני סחבתי הרבה זמן עד שהרגשתי שעוד שניה אני נופלת מהצוק ופניתי לעזרה דחופה.

אני חושבת שממש כדאי לך להיעזר. זה ממש יכול לה

תשאלי אותה אם היא מכירה מטפלות שיכולות להתאים לך. תשאלי גם אם מכירה פסיכיאטר טוב לפנות אליו, אם יש בקופה רק תורים רחוקים שווה לחשוב גם על פרטי.

עוד אופציה זה להתחיל מרופא משפחה, אולי הוא יוכל לתת לך כדורים 'פשוטים' יותר כמו ציפרלקס (שיש כמה שאני יודעת מותר בהריון והנקה). אם אני זוכרת נכון יש גם נוהל יחסית חדש בקופות חולים שהרופא משפחה צריך להגיש בקשה לפני התור הראשון אצל פסיכיאטר אז אולי בכלל זה טוב להתחיל משם. אולי גם רופא משפחה ידי להמליץ על מטפלות (בעיקרון יש גם לקופה במרפאות של בריאות הנפש, השאלה כמה תור יש שם..)

נשמע שאת כבר בכיוון טוב, של להתחיל להתקדם, זה מעולה! בהצלחה!

הפסיכולוגיות שהמליצו עליהן, אבל אני לא באמת יודעת איך לבחור ולמי לפנות.. וגם, כל הזמן לא יודעת אם שווה לנסות עוד קצת עם העוסית של הקופה, ואולי יקרה פתאום איזה נס, או שדי, הגיע הזמן לעבור לתותחים כבדים יותר

מרחק זה חשוב, לי היה חשוב שלפסיכולוגית יש אופציה לעשות גם מפגשים בזום. אמנם זה אווירה קצת שונה, אבל בשביל פעמים שלא מסתדר לי להגיע זה ממש טוב.

וכמובן פגישות בזום עושים רק אם יש לך מקום וזמן בבית שאת יכולה לגמרי להיות מושקעת שם בשיחה בלי לחשוש שישמעו/יפריעו באמצע.

וכמו שכתבו - בשיחת טלפון לפני שאת מחליטה איזו פסיכולוגית את בגדול מספרת קצת על המצב שלך, מה את מחפשת בטיפול, תיאום ציפיות… ומתוך התשובות שלה את מרגישה אותה ואת איך שהיא, ומחליטה אם היא נשמעת לך טוב. 

מצאתי שיש כל מיני מכונים שמתווכים פסיכולוגים/יות.

התקשרתי ואמרתי מה אני רוצה (אישה, דתיה, מקבלת בזום, יכולה להתחיל היום או מחר...)

ומצאתי מישהי מקסימה.

אז באמת כדאי לברר קצת יותר.

אבל יכולה להגיד לך שבתקופה אחרת בחיים שלי חיפשתי פסיכולוגית וסחבתי איזה חצי שנה כי מלא זמן ביררתי

ועד שמצאתי מישהי היא לא היתה פנויה ופשוט חיכיתי לה.

זה גם לא היה טוב כי תקופה ארוכה מאוד פשוט התמודדתי לבד.

את מתארת מצוקה מאוד גדולה

יש היום תרופות שמותרות בהריון ובהנקה, ומצילות נפשות

הייתי הולכת לרופאת המשפחה ומבקשת עזרה ומרשם.

זה מעולה שאת מודעת, אבל אם מה שעשית עד עכשיו לא עזר - הייתי שוקלת בכובד ראש טיפול תרופתי

וכל הכבוד לך! את עושה מלא בשביל עצמך! גם פנית לרופאה וגם נפגשת עם העוסית וגם מקפידה על ספורט פעמיים בשבוע!

ממש מגיע לך להרים לעצמך! אני יודעת כמה זה קשה להזיז את עצמי לעשות משהו בשביל עצמי בדיכאון, ותראי כמה הרבה עשית!

טיב הטיפול בדיכאון? לא מבינה בזה כלום, אבל מגיעים לי החזרים דרך המילואים, ושתי האופציות ממומנות בחלקן.. איך בוחרים? אם אני כבר משקיעה, לא רוצה להצטער אחר כך שהלכתי 'רק' לעוסית, מצד שני, אולי זה לא משנה בכלל והעיקר החיבור..

וכמה אני חופרת, לא מצליחה באמת להרים את הכפפה ולעשות את הצעד

יותר משנה המטפלת, הכלים שהיא למדה מעבר לתואר... כי יש כלים שממש מומלצים ויש רק "שיחות"

וגם כישרון של המטפלת בלטפל, לא תמיד זה נמדד בתארים

וכמובן כימיה וחיבור 

את ממש ממש לא חופרת, את אלופת עולם!!!

ואת כבר עושה צעדים ומתקדמת!

וכ"כ משקיעה ומתאמצת לעשות ספורט שאת יודעת שנותן לך אוויר ומרחב נשימה שאת כ"כ זקוקה לו!

מדהימה!

ולגבי התרופות - אל תדאגי יקרה. בדיוק בשביל זה ישנן תרופות נגד דיכאון/חרדות וכו' שמיועדות גם בהריון או הנקה וכו'. הן מאושרות והכל הכל בסדר גמור. ממש!

לגבי מטפלת, בדיוק כתבתי גם בשרשור הסמוך וכותבת גם פה -

ממליצה בחום על אפרת בן משה.

היא עו"ס קלינית עם הכשרה גם בתחום דיכאון אחרי לידה, כלומר עם הסמכה מסודרת לטיפול בנפש כמו דיכאון,

היא דתיה, מאפשרת יצירת קשר התחלתי בהתכתבות/הודעה וכל מה שנוח לך,

והיא כבר מעל 20 שנים מטפלת בנשים וילדים ואישה מקסימה.

היא מקבלת גם פרונטלית וגם בזום.

טלפון:

050-811-9393

ורוצה גם לך יקרה לצרף הודעה ארוכה שכתבתי בעבר והייתי רוצה להקדיש גם לך כל מילה ומילה בה: 🙏❤

רוצה רגע לעצור ולכתוב לך אישה יקרה שאת

שנכנסת לי ללב

שמהמעט-מעט שכתבת אפשר ממש להרגיש עד לכאן את הקושי העצום

את הקושי העצום בלהיות גם בהריון לא מתוכנן

גם עם תינוקת ועוד קטנטנים בבית!!! 

ואז בדכאון

בום.

כמה שזה קשה.

את הקושי העצום בלהיות גם בתוך כל זה וגם בתוך מציאות בלתי נסבלת של מלחמה

של אובדן, של אי-יציבות במובן הכי בסיסי של המילה, של עם שלם שנמצא בטלטלות

וגם בימים מאוד לחוצים לפני פסח

את הקושי העצום הזה ברק להבין רגע שיש לי דכאון

ולהרגיש כבר שהכל אבוד

ולעבור ככה יום ועוד יום

לילה ועוד לילה

ולהרגיש שבדיוק כמו שכתבת - המצב כבר נואש

אין אוויר

הכל סוגר

חונק

שחור שחור שחור

קשה קשה קשה

והפחד

והבהלה

ומה יהיה איתי?

ומה יהיה עם התינוק?

ומה יהיה עם הילדים האחרים?

ומה יהיה עם פסח בתוך כל זה?!

זה כ"כ כ"כ כ"כ הרבה להחזיק יקרה!!!!

רוצה שוב לשלוח לך המון המון כוחות, תמיכה, חיבוק וחיזוק

ורוצה גם לצרף כאן תגובה שכתבתי בעבר על דיכאון אחרי לידה

כמובן שחלילה חלילה לא במקום טיפול מסודר אצל פסיכולוגית מוסמכת, אלא רק טיפה לתת מקום לכל הכאב הגדול הזה ולתת לו ניראות.

להגיד לך רגע

שאני רואה אותך

ומחזקת אותך

ומתפללת איתך שהכל יהיה בסדר וטוב שלם ב"ה!!!

רוצה כ"כ לחזק אותך

שיש אור אחרי החושך!

וב"ה הוא יפציע גם עלייך

כל הכבוד לך על כל מה שאת כבר עושה

זה מדהים, וזה המון, וזה יקר מפז

ואת תזכי לראות את הפירות המתוקים של עצמך ב"ה!!!

ולגבי הדכאון הנוראי הזה,

קודם כל ולפני הכל חשוב להבין את מקומה של האישה במצב של אחרי לידה, כל לידה, גם בלי הדכאון.

האישה היא יולדת!

חז"ל אומרים שאישה נקראת יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,

ואם את נמצאת בזמן קצר מזה – אז קל וחומר שדרושה כאן הבנה והכלה למצב החדש שלך ושל הבית כולו.

במציאות של אחרי לידה אנו צריכים קודם כל לנשום.

להבין.

האישה נמצאת ממש אחרי לידה,

הגוף עבר טראומה רצינית

הוא כואב

הנפש גם עברה טלטלה

השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא – (ואח"כ לאישה שהיא גם אמא ל2 והלאה) - הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!

לידה מטלטלת את כל הבית,

מפירה את כל האיזונים

לידה היא שינוי מאוד מבורך – אך יחד עם זאת גם מאוד מורכב ומאתגר.

לכן כה חשוב לעצור רגע ולהבין מה קורה כאן בעצם?

את יולדת!

את אמא!

מעבר עצום

שינוי עצום

טלטלה עצומה לגוף, לנפש, לזוגיות, לחיים בכללם.

אחרי לידה זה אומר כ"כ הרבה דברים.

וחודשים ספורים אחרי לידה אומר אפילו עוד יותר.

עוד יותר עייפות

עוד יותר כאבים בגוף

עוד יותר שינויים בגוף

עוד יותר הורמונים

עוד יותר יצור חסר אונים שאת אחראית עליו 24/7

עוד יותר שינוי טוטאלי בחיים

עוד יותר עניינים והתמודדויות עם החשק וגם עם הזוגיות בכלל

ועוד יותר עוד הרבה הרבה מאוד דברים שאפילו לכתוב אותם לא יהיה זמן ומקום...

אז קודם כל לנשום!

להבין שאת אחרי לידה

להבין שזו תקופה שלאט לאט האיזון יחזור והדברים יראו אחרת לגמרי ב"ה.

ורוצה לשתף אותך קצת בחוויות שהיו לי לפני כמעט 15 שנים, אחרי לידת בתנו הבכורה שתחיה.

ובעצם במעבר *שלי* לעולם ההורות

היה לי דיכאון אחרי לידה אז.

ונראה לי שהשיעור אולי הכי חשוב שהילדים שלי העבירו ועדיין מעבירים אותי הוא - לא להיות תמיד בשליטה.

ולהרגיש בסדר עם זה שאני לא כל הזמן בשליטה.

ובאמת שבתור אדם שהיה "פריק קונטרול" וחייב שהכל הכל יהיה מושלם תמיד, ולכולם יהיה טוב, ושכל העולם בכלל יהיה פרחים ופרפרים - לאדם כמוני זה היה לימוד מאוד מאוד קשה.

עד עכשיו הוא קשה לי.

ואני עדיין לומדת אותו. יום יום. כבר עוד מעט 15 שנים.

ילדים = חוסר שליטה.

ככה קצר ככה פשוט.

ככה קצר ככה מבאס.

אבל זו האמת.

יש בהם כ"כ הרבה, מהרגע שהם נוצרים, מאז שהם בבטן, בזמן שהם מגיחים לעולם, בשנה הראשונה שלהם, ובכל חייהם.

אני כ"כ מבינה אותך,

אותו ניסיון נואש להשתדל לעשות את הכי הכי טוב שאני יכולה,

לקרוא כמה שיותר, ללמוד כמה שיותר,

על גידול ילדים, על תינוקות, על שינה, על הנקה, על מה טוב, ומה רע,

ולנסות לעשות בפועל את הכל הכי טוב שאני יכולה ולא לטעות -

וכל פעם מחדש להתבאס מהצרחות של התינוקת הבכורה, מהבכי,

מהדם והפצעים בהנקה למרות אינספור יועצות הנקה מוסמכות, משחות, ספרים, כריות, עזרים ומה לא.

מהלילות הלבנים, מהעייפות התהומית,

מהתשישות העמוקה של הגוף שלא הכרתי כמוה

מהכאבים של הגוף אחרי הלידה והתפרים שלא הכרתי כמוהם

מההתסגלות להיות לאם בעולם הזה - שזה דבר כבד להבין אותו - אחריות של 24/7 על יצור חסר אונים, למשך כ-ל החיים!

אין פתק החלפה!

אין לחזור אחורה!

אין אמא אחרת שתהיה האמא שלהם - רק רק אני!

וההבנה הזו היא לא פחות ממפחידה ומלחיצה לפעמים!

אולי בסתר לבך, כמו שהיה בסתר ליבי, מקנן החשש הלא-מודע שאם התינוק שלך בוכה - זה אומר שאת אמא לא מספיק טובה.

שאת אמא לא מספיק קשובה.

שמשהו ש*את* עושה לא נכון, לא בסדר,

שבעצם זה באשמתך

שבעצם *בגללך* הוא עכשיו בוכה וצורח.

שלמה למה למה אם אני אמא שלו אני לא מצליחה להרגיע אותו ושהוא לא יבכה?!

מה, צריך דוקטוט בשביל זה?!

אז אני לא מספיק טובה בשבילו וזהו,

אולי אני כישלון כאמא?

ואז זה מעגל שמזין את עצמו מכל החששות האלה,

ויותר לחץ

ויותר צרחות

ויותר חוסר אונים

ויותר הרגשה של אין-מוצא

ויותר חוסר שינה

ויותר בלאגן תהומי

וחוזר חלילה.

אז המעט שאני יכולה לומר לך יקרה,

שזה כ"כ כ"כ נורמלי!

אני חושבת שלכל אמא (ואבא כמובן) באשר הם עוברים המחשבות האלו בראש, הרגעים של חוסר האונים אל מול התינוק הצווח,

זה באמת נורא לראות את הבן החמוד והקטן שלך, צורח, מתפתל, ושאזלה ידך מלהושיע כרגע!

אולי אין הרגשה נוראה מזו לפעמים.

וזה נכון,

תמיד שחשבנו שהתרגלנו והכל בא על מקומו בשלום - תמיד יבוא השינוי.

פשוט כך.

בבקשה תזכרי שאת אמא נהדרת,

אמא מסורה

טובה

אחראית

חכמה

מעניקה

אוהבת

מחבקת

מנסה ומשתדלת

ואם התינוק שלך צורח - זה פשוט כי תינוקות בוכים!!!

(כמו ששאלו אותי אינספור אנשים שהבת שלי בכתה:

אבל למה היא בוכה עכשיו?!

עניתי להם: כי היא תינוקת!

ותינוקות בוכים!

זהו!"

הוא יכול לבכות, והוא יכול לצרוח

וזה אפילו יקרה די הרבה,

למה?

כי הוא תינוק!

אז אם שללנו את כל ה-רעב, קקי-פיפי, גזים עייפות, ריפלוקס, אוזניים מחלה וכו' - והוא עדיין בוכה - אז מותר לו!

|זה מפתח לו את הריאות, זה חלק ממה שהוא כרגע, זה לאט לאט יעבור עם הגיל,

אבל צריך פשוט לקבל את זה שלפעמים הוא בוכה וזהו. ואין באמת מה לעשות

(חוץ מלחבק, לומר שאת תמיד כאן בשבילו כמובן שזה תמיד מעולה)

גם אני הרגשתי אחרי הלידה של הבת שלי כמו בתוך ריק.

בתוך בור שחור.

ולפעמים מרגישים שאסור להרגיש קשיים, כי עד שסוף סוף זכינו בנס זה יהיה כפוי טובה להתלונן על זה!!!

אז משתיקים את הרגשות השליליים בעצמנו

ולא נותנים להם מקום

ולא מבינים שאפשר גם להודות מכל הלב על הנס הזה

אבל בד בבד שעדיין יהיה קשה!

ולומר שקשה!

כן, זה מותר!

זה לא אומר שאת לא מודה!

גם הייתה לכם תקופה ביחד לבד, של זוג

ופתאום אתם הורים

ופתאום הורים לכמה וכמה

ונוסף עוד אוצר למשפחה

וכמו שאומרים חצי בצחוק חצי באמת (זה נשמע יותר טוב באנגלית אבל בכל זאת):

״אני מאשימה את דיסני

בציפיות הלא ריאליות שלי מגברים״

אז אני שיניתי את זה ל:

״אני מאשימה את דיסני/הוליווד/החברה הכללית בכלל בציפיות הלא ריאליות שלי מתינוקות וילדים״.

כי לפחות אני,

לפני היותי לאמא,

הייתי בטוחה שתינוק זה פשוט אושר עילאי מתמשך ובלתי נפסק,

שהכל ורוד ופרפרים וחיבוקים

שזה כזה מושלם וכיף ומאחד ומשמח ורגוע.

מי בכלל חשב על לידה קשה?!

על צירים מהגיהנום 44 שעות?!

על תפרים שתופרים לך את המקום הכי רגיש ואינטימי בכאב חד ומפלח?!

ושאי אפשר אפילו לשבת כמו בן אדם

ושאי אפשר להתפנות כמו בן אדם בלי לצרוח מכאב

ומי חלם שהנקה זה דבר מסובך?! מה, לא פשוט שמים את התינוק ליד והוא יונק לו בכיף ובשלווה? הא לא?

אז למה זה צריך גם לכאוב כל כך?!

ולא להצליח כל כך?!

ולקחת מלא זמן ללמוד את זה?!

ובינתיים עוד איזור רגיש ואינטימי מדמם?! וסדוק?!

רגע רגע מה קורה פה?!

הגוף שלי נקרע למען ה׳! וזה כואב! ושורף! ונוראי!

למה לא דיברו על *זה* לפני הלידה ודיברו רק על נשימות?!

אז בסדר

עברנו את הלידה

ומה עכשיו?!

למה אף אחד לא אמר לי שאחרי הלידה זה הקושי האמיתי???

למה???

הלידה זה כבר שטויות ליד זה.

ומי דיבר איתנו על מה זה לא לישון

פשוט לחיות בלי שינה

יום אחרי יום

לילה אחרי לילה

שעה אחר שעה

ועד שנרדמים קמים אחרי שבריר שנייה בבהלה,

הבטן כואבת ומכווצת למשמע התינוק הצורח והידיעה שרק אני יכולה למלא את מבוקשו כרגע.

ושקמים

ומניקים

ןכואבים שוב

ומדממים שוב

ומשחות שוב

והתעסקות שוב

וכל הגוף שבור

ועייף

וכואב

ומדמם

וקרוע

ושונה

וקיבל בנוסף לכל צורה אחרת ולא לטובה

וסימני מתיחה וצלוליט וצלקות וורידים וסימנים ושומנים ומה לא?!

ומי הכין אותנו לזה?

מישהו דיבר על זה בכלל?

על אובדן הגוף

על אובדן העצמאות

על האחריות המפחידה הזו שמכה ומכה במוח כל לילה ואומרת: את האמא היחידה שלו!

אין לך מחליפה!

אין לך חופשה!

אין לך דקה שאת לא תהיי אמא שלו ואחראית עליו בכל החיים האלה!

כן גם אם את עייפה

וגם אם את כאובה

ןגם אם את שפוכה

את עדיין אמא שלו!

לתמיד!

בלי שנייה לנשום!

וההכרה הזו פשוט מפחידה. אני הייתי מבועתת ממש ממנה.

ושמסתכלים על התינוק הקטן הזה מה רואים?

רואים ונזכרים כמה זה כואב ללדת

וכמה זזה קשה

וכמה עייפים

וכמה קשה להניק

וכמה כל מה שכתבתי.

אז לא פלא שלפעמים מרגישים מה שתיארת.

אבל זה לא הוא.

גם אם המוח מקשר את הכאב אליו ויוצר את הרגשות הללו זה לא הוא.

זו המציאות שלנו.

זו הקללה של חוה אמנו.

בעצב תלדי בנים.

הו הו איזה עצב.

חווה למה אכלת מעץ הדעת למה???

אבל את יודעת מה יקרה?

את בטוח יודעת את זה

וחשוב להזכיר שוב -

זה עובר.

כמה שקשה להאמין

וכמה שחושבים שקל לדבר וקשה לעשות

וכמה שכל שעה את סופרת את השניות לא את הדקות שתעבור, אז לדבר איתך על חודשים?! המוח בכלל לא קולט! הוא בכלל לא שם!

אבל יקרה שלי

זה ע ו ב ר !!!

לאט לאט

כל יום הוא יום חדש

תנסי לקבל כמה שיותר עזרה

תנסי לישון כמה שאת יכולה

תני את התינוק לבעלך/לאמא/לבייביסיטר אחרי ההנקה/ההאכלה מיד וקומי להתכרבל במיטה לפחות שעתיים.

תצאי לשמש,

כן אני יודעת שלא בא,

אבל בכוח.

תקני ארטיק טעים ושווה,

כן אפילו אם יש לך בחילה ממנו, בכוח

שיכינו לך המשפחה החברות האיש אוכל,

שיחבקו אותך

שיעודדו אותך

שיגידו לך כמה גאים בך

כמה את גיבורה

כמה את טובה

כמה את אמא ואישה ראויה

כמה הם אוהבים אותך

תראי סרט או סדרה מצחיקה. שוב, בכוח

תראי ביוטיוב מופעי סטנדאפ ראויים

תזמיני אוכל ממסעדה שווה שאת הכי אוהבת

תבקשי שיכינו לך שייק מפנק

תצאי לטיול לבד שקריר וחשוך בחוץ אפילו רק לחצי שעה אפשר עם בעלך

תצאי לשמש אפילו 5 דקות ביום

לכי לרופא משפחה או איש מקצוע ותספרי הכל

הכאבים יחלפו ב"ה 

הגוף יחזור לעצמו ולכוחות שלו לאט לאט

התינוק ישן יותר

ההנקה תהיה טובה יותר

ההישארות עם התינוק לא תהיה מפחידה כל כך

(ובינתיים אם קשה להיות איתו לבד,

אז לנסות כמה שאפשר

שבעלך יחזור קצת יותר מוקדם

שישלח הודעה במהלך היום של עידוד

שאמא תהיה

שחברה תהיה

שתצאי לגן שעשועים

שתראי סרטים כיפיים תוך כדי

שלא תהיי לבד!!!)

תשני יותר

את תתחזקי לאט לאט.

תהיי חזקה

תפרקי ותדברי ותשתפי את כל מי שאת יכולה

תעזרי כמה שאת רק יכולה

ולאט לאט יקרה

יום אחרי יום

הכל הכל יהיה בסדר ב"ה 🙏❤

למטפלת בלוד -

שרית פינטוך

טלפון:

054-301-0027

ובשמחה רבה יקרה 🙏

המון המון ברכה והצלחה ב"ה ❤

בחלק מבתי היולדות רוצים השגחה על התינוק שנולד.

זה הביטוי היחיד

הדאגה שלך כמובן היא לא רציונלית אלא חלק מ"יצר הרע" של הדיכאון שעובד שעות נוספות כדי שלא יהיה לך טוב.

מאחלת החלטות טובות ומוזמנת בשמחה להתייעץ שוב אם תרצי.

אני בשבוע 30

כל הסקירות והבדיקות היו תקינות ברוך השם

רק אחרי שהתחלתי לקחת הבנתי כמה עמוק הייתי קודם

מצטערת שלא לקחתי הרבה קודם

תתחילי, כדאי לך. זה משנה חיים ממש

Ssri (סרנדה/סטרטלין)

בגדול ציפרלקס בהריון והנקה נחקר מאוד מאוד מאוד כבר הרבה שנים ונמצא בטוח לחלוטין לאם ולעובר.

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

עכשיו שלא תבינו לא נכון, הוא עושה מלא בבית. אבל היכולת המופלאה הזו פשוט להתיישב לנוח מדהימה אותי😅

אני מתיישבת להניק וכל ההנקה אני על קוצים במחשבה על כמה דברים יכולתי להספיק עכשיו במקום זה

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

לק"י

אני פותחת עוד שקית ומניחה איפושהו.

עד שהוא מוציא את המלאה מהפח, ושם חדשה....

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

בעיניי לגיטימי. ווין ווין סיטואיישן

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

הגוף פורק מתח

תבכי, תספרי כמה שיותר את הסיפור בדגש על יצירת רצף האירועים בצורה קוהרנטית והרפיות

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.