*העליתי גם בפורום אחר מקוה שזה בסדר*
נשואים 5 שנים הורים ל2. אחד בגן אחד והתינוק איתי בבית, לא ישן מדהים אבל משתפר.
מרגישה שאני חיה חיים לא שלי. אני לא האמא שאני רוצה להיות ולא מחוברת לאיך ש"צריך" להיות ומצד שני למי יש זמן להמציא את הגלגל מחדש כשכל הזמן זה נקיונות כביסות בישולים)ואני כמעט ןלא מבשלת ועדיין היום שלי עמוס בטירוף).
אין לי בעיה עם כל דבר כשלעצמו אבל כשהכל ביחד זה פשוט מה כיף בזה? נטו לעבור ממטלה למטלה ורק לחכות שהיום ייגמר.
יש לי פעם בשבוע שעתיים/3 שעות לעצמי זה עוזר אולי לאותו יום בלבד.
מבחינת זוגיות , שעמום ואין חשק לזוגיות בכלל. מבינה שכולם חיים ככה בסוף. איזה כיף לכולם. גם פה לעבוד בזוגיות מרגיש כמו מטלה למי יש כוח להשקיע בקושי בעצמי אני משקיעה אני רק רוצה את השקט שלי.
קשה לי כבר עם שמירת השבת, משעמם לי בשבת. לפעמים בא לי להוריד את הכיסוי ראש מרגישה דתייה מזוייפת ובכלל שזה מכער אותי כי אני לא יודעת לעצב אותו יפה ןאין לי זמן ללמוד ואין לי ממי ללמןד איך לעשות שיישב יפה אז הןא סתם תקוע באופן מכער. בקושי עושה מה שצריך ןכאמור הכל "כי צריך" וזה למרות שחזרתי בתשובה על דעת עצמי ואז הכרתי את בעלי והתחזקתי יותר לכיוונו ופתאום הכל גדול עליי מרגישה שזו לא אני בכלל. יש לי אמונה בבורא עולם אבל לא מחוברת לשבת ולתפילות שתיקנו מעדיפה לעשות התבודדות ואז מרגישה לא בסדר אם אני לא מתפללת כמו "שצריך" אז אני כבר לא עושה כלום.
מרגישה בן אדם מזוייף מסתירה את האמת שלי כדי שאנשים לא יחשבו שהשתניתי ושאני בן אדם לא טוב. ואז אני זיוף אחד גדול הסתרה אחת גדולה העיקר שלא יחשבו עליי דברים רעים.
מרגישה לא מעריכה את המציאות שלי מפונקת ועל מה אני בכלל מתלוננת תעשי מה שצריך יש אנשים עם צרות אמתיות. אז תמשיכי לחיות את החיים הפרווה שלך המזוייפים שלך כי את גם ככה לא יודעת מי את באמת ואף אחד לא יודע גם לא בעלך ולא הילדים כולך דמות ותשארי בדמות עד סוף ימייך ואל תשכחי להרגיש מצפון בגיל 80 שלא "הגשמת" את עצמך ובזבזת את החיים בלרצות אנשים ובלדאוג לכולם ולהרגיש אשמה היום על לנסות לצאת מהדמות שלך כי זה לא מתאים זה לא את וזה לא יבוא טוב לאף אחד.
