לפני יותר מעשור, ילדתי סמוך לפסח ונסעתי ישר מבית חולים לבית ההורים בליל בדיקת חמץ ואמא שלי לא הפסיקה לקטר שבן השנתיים איתי,
לא עזרו לי בכלל, ועוד ביקשו ממני לעזור להם.
מילא היה צריך לעזור בהכנות חיוניות לפסח, אבל אמא שלי רצתה שאעטוף איזה צנצנות ואקשור בבד מיוחד, אמרתי לה שאני בקריסה ולא יקרה כלום אם לא יהיו צנצנות,
והיא התרגזה שהיא בקושי מבקשת ממני משהו..
הרבה מים עברו בנהר מאז אותו פסח,
השנה אמא שלי לא הפסיקה להשוויץ שאותו ילד (שלבינתיים גדל) בא לעזור לה,
וכמה מרץ ואנרגיה יש לו וכמה הוא עזר לה..
מבטיחה שהייתי צריכה ממש להחזיק את עצמי כדי לא להזכיר לה שלפני כמה שנים היא לא רצתה אותו לפני החג.
בע"ה יבואו ימים אחרים,
שתהיה לידה קלה בבריאות איתנה ושתצליחו להתמודד לבד בכוחות עצמכם, זה לא קל בכלל אבל אפשרי בע"ה!