כל הזמן להגיד את יכול אתה מסוגל. להאמין בהם

זה מה שהיה חסר. לא דירבנו אותי להצלחה והצלחתי סבבה אבל לא נתנו לי אהבה ואמון בי

א. החינוך היה בצורת אילוף, מאד לא מתחברת לשיטה, זה גרם לריחוק רגשי מההורים שנשאר עד היום. מה שכן היה נכון מבחינתי היה התנהלות של סדר וניקיון תקינים שהקנו לי הרגלים טובים וגם התנהלות כלכלית תקינה, לחיות ממה שיש, בלי פזרנות/ קמצנות.

ב. חשוב לי:

קשר טוב

תקשורת טובה

אווירה נעימה בבית

כנות ותקשורת ישירה

לתת דוגמא אישית טובה

ללמד אותם:

אהבה עצמית

להציב גבולות לאחרים

לסלול את הדרך שלהם בכוחות עצמם

לקחת אחריות על החיים

ג. כישורים מולדים

עזרה מקצועית לקשיים

ד. מה שכתבתי ב׳ב׳

ה. אם יש קשיים אני בעד לתת עזרה כדי לא להישאר מאחור

א. לימדו עצמאות מחשבתית , לא ללכת אחרי עדר, לא להתנהל מתוך דווקא.

נתנו ערכים. כן דרשו הצלחות אבל הדרישה גרמה לי להרגיש לחוצה וזהו. אז אני מהילדים לא דורשת יותר מדי.

ב. חשוב לי שיגדלו אנשים נורמטיביים.

ג. לא לצבור פערים. במיוחד ביסודי.

ד. להתחשב ברגשות שלהם.

ה. תלוי באיזה כיתה. תוכנית ביסודי לדעתי כל אחד יכול להבין. בתיכון חשוב לתת להם סביבה מתאימה , בית ספר שיש בו אווירה שכן צריך ללמוד, רמת לימודים סבירה, אווירה נחמדה.

מצד שני הורים צריכים לדעת להשלים עם העובדה שהילד שלהם לא תמיד מביא ציונים טובים, מקבל משרה הכי שווה, רוקד הכי יפה , מוקף במאות חברים...

אני מבינה שהתפקיד של ההורים הוא להיות - להיות נוכחים, להיות אוהבים, להיות הורים עם כל המשתמע מכך - וכל השאר כבר לא תלוי בהם, אלא בילדים שלהם ובקב"ה.

אי אפשר לגרום לילד להיות מצטיין בלימודים - אפשר להיות בשבילו כשקשה לו ולתת לו את התנאים ש*הוא* זקוק כדי להצליח ברמה *שלו*.

אי אפשר לגרום לילד להיות תמיד שמח ומרוצה - אפשר להיות נוכחים בשבילו בקשיים שלו, לא להיסחף אחרי הקשיים שלו, לתת לו את התנאים להתפתח מבחינה רגשית.

ומעל הכול מה שהורים יכולים לתת זו תפילה... תפילה שכל ילד יצליח במסלול שלו, ובעיקר שיראה שההורים רוצים בטובתו, גם אם לא לגמרי מצליחים להעניק לו בדיוק את מה שהוא חושב שמתאים לו.

זה מה שראיתי מהניסיון שלי כאמא וכבת וכאחות בכורה...

מה שחשוב לי מול הילדים שלי זה קודם כל דוגמה אישית כמו שראיתי בבית בעז״ה, וגם להיות להם מורת דרך ולעזור להם למצוא את הדרך שלהם להיות טובים. לא מתחברת לאדישות מול קושי של ילד. 

א. ההורים שלי השקיעו בנו מאוד!

מבחינה חינוכית ההורים שלי נאבקו שנקבל את כל הזכויות המגיעים לנו, והיה בהחלט על מה, החל מלקבל אותנו למוסדות טוסים ולהיאבק במלא דעות קדומות,

דרך מאבק במועצה לקבל הסעות, ועד טרלול איסופים אחרי חוגים (הייתי למשל בחוג תנ"ך מגיל מאוד קטן עד אמצע יסודי, בישוב בו היו מוסדות הלימודים, כי במקום המגורים לא היה תרבות תורנית)

בהמשך ויתרו על נוחות וכסף ועברו מבית גדול לדירה קטנה, כדי שנגדל בסביבה חברתית טובה יותר.

בגיל גדול יותר, אבא שלי השקיע המון שיוכל לממן לכל ילד לפחות תואר אחד. ב"ה השתלם וכולם מסודרים במקצועות טובים. (לא ברור מאליו)

בנוסף לזה היה חינוך ביתי אם אפשר לקרוא לזה, חינוך לערכים. דיברו איתנו הרבה על ערכים וחיינו את זה.

אם זה כיבוד הורים שההורים שלי שימשו כדוגמה, או אם זה דברים אחרים כמו חיבור לטבע, שאבא שלי השקיע בנו כל שבת טיול ביער והרבה באמצע שבוע גם, לימד אותנו ברבה חכמת חיים בטיולים האלו.

מסורת זה משהו חזק אצלנו במשפחה.

ב. חשוב לי מסגרות הכי טובות שאפשר, אני חושבת שזה מפתח ממש חשוב כי זה משפיע על הסביבה שהילד גדל בה. אז החברים ממשפחות טובות, חשוב לי השתתפות בתנועת נוער והתנדבויות. חינוך למצוינות. לעשות את מה שעושים הכי טוב שאפשר.

חשוב לי שהילדים יתחברו למהות של הדברים (בהתאם לגיל כמובן) לכן משתדלת להסביר ולשקף כמה שיותר דברים ופעולות ובחירות למרות שזה קשה.

ג. דבקות במטרה, שאיפה ליותר, עידוד למצוינות, ובפרקטיקה, להקדים את הלימוד בכיתה. לפתח ביטחון עצמי, ואז זה כבר מעגל שמזין את עצמו.

לכן חשוב לי ללמד בסיס טוב בקריאה וחשבון לפני כיתה א', ומשתדלים להיות עם יד על הדופק בכל הקשור ללימודים, לא רק לידע עצמו, אלא גם לחוויה ואם יש תאקלים מול מורים מסויימים, לעצור את הכדור שלג לפני שהידע הלימודי יפגע ואז גם הביטחון והמוטיבציה.

מבחינתי מצויינות זה לקבל קצת יותר נקודות מהציון הרגיל. להשיג את העוד קצת בזכות מאמץ והשקעה.

זה יכול להיות לשפר מ70 ל75 או מ90 ל95.

ד. מבחינה רגשית, לאפשר מרחב התנסות, שיטת האסימונים. ככל שלילד יש יותר אסימונים, כך יוכל לאפשר לצמו מרחב גדול יותר בהתנסות, וכך יוכל לצבור יותר הצלחות שיכניסו לו יותר אסימונים בחיים.

יש שלב שלא משנה מה ההורים יעשו, כמות האסימונים שהם יוכחו לתת לילדיהם לא תהיה משמעותית והיחד יצטרך לייצר לעצמו מקורות הכנסת אסימונים.

לכן חשוב כ"כ החל מגיל מאוד קטן ועד גיל חטיבת ביניים לתת הרבה הרב אסימונים, כאשר בגיל קטן בעיקר נותנים ואח"כ עם הזמן מלמדים את הילד לייצר אסימונים.  מלמדים לייצר חברויות, לפתח נקודות חוזקה,להאמין בעצמך, עם לימוד של לקום ממשברים ולהתמודד עם אתגרים מבלי להפסיד המון אסימונים.

ה. לא מתחברת. שאיפה למצויינות זה משהו שמאוד חשוב לי בחיים. להיות הכי טוב שאתה יכול להיות. אני לא שואפת להיות משה רבינו (כמאמר זושא) ולא מצפה מהילדים שלי להיות מה שלא הם. אבל אני כן מצפה מהם להיות הכי טובים שהם יכולים להיות. וזה מתבטא בין השאר גם ביכולות לימודיות.

אפשר לנצל"ש לשאלה?

תוכלי לשתף איך את בעצם מלמדת את הילדים ליצור חברויות? לפתח נקודות חוזקה? ועוד כמה שרשמת? 

בהתחלה זה ע"י השלכה על משהו אחר,

למשל חיות ואפילו חפצים.

הרבה פעמים מתוך סיפור.  מסתכלים על הציורים ולומדים גם מהם.

מאוד חשוב לי ללמד אותן לתת פרשנות נוספת לסיטואציה.

למשל החברה לידי ולא אמרה לי שלום.

אולי היא לא אוהבת אותי, אבל יש גם פרשנות נוספת, אולי היא לא ראתה אותי או שאין לה מצב רוח וזה לא קשור אלי.

לומדים להציג את עצמי, להזמין למשחק, לאפשר לשני מרחב בחירה.

למשל כשבאים לילד ושואלים רוצה לשחק איתי תופסת, אז כבר החלטנו איזה משחק.

יותר נעים לשאול אותו במה הוא רוצה לשחק. ואם הוא לא יודע אז להציע משחק.

בנוסף לומדים להפחית שימוש ב"תמיד" ו"אף פעם"

תמיד היא עושה לי ככה...

אף פעם הוא לא...

במקום זה להגיש על מה שקרה עכשיו.

לגבי ניתוח סיטואציות, לפעמים ילד בא ומספר שקרה משהו, בהתחלה אני נותנת להם לספר איך שהם רוצים, ואח"כ מוסיפה שאלות.

למה זה קרה?

מה קדם לזה?

מה הצד השני הרגיש?

מה אתה הרגשת?

האם היה אפשר לעשות אחרת..

אם אני רואה נקודה שהם נתקעים עליה, אני מציינת את זה לעצמי, ואז בכל מיני הזדמנויות הנקודה הזאת עולה ומדברים על זה לא בהקשר הספציפי למה שקרה, ואז יש יותר פתיחות לשמוע וללמוד.

בנוסף לומדים לשים לב לשפת גוף. שלהם ושל אחרים. מה משדר ריחוק ומה משדר קירוב.

מסתכלים הרבה בציורים.

משתדלת להרחיב את אוצר המילים שלהן בקשר לרגשות. יש לנו כמה ספרים שמהם לומדים שמות של רגשות. אני מאמינה שילד שיודע לבטא מה הוא מרגיש, יודע גם לווסת את אותו רגש. כי הוא מבין מה עובר עליו. זה עוזר גם בחברויות.

בנוסף לומדים עם הזמן לראות את החיים בעוד רובד.

למשל אם הייתה מריבה ועכשיו ילד שלי מאשים את היחד השני במשהו. מה יוצא לי מזה?

אם לא אדבר איתו מי יפסיד מזה?

למשל לפני החג בת ה7 סיפרה שילדה סכסכן בינה לבין חברה אחרת,

והיא כעסה על שתי הבנות. אז אחרי שנתנו מקום לכעס, שאלתי בזהירות מה הלאה.

היא עמדה שהיא אף פעם לא רוצה ללכת לחברה הזאת. (לא זאת שסכסכה אלא החברה המקורית)

שאלתי אותה איך ההחלטה הזאת תסייע לה בהמשך ומי מפסיד מזה.

ואז אחרי כמה שאלות מנחות הגענו למסקנה שבהחלטה הזאת היא מענישה את עצמה.

ככה כל שנה לומדים עוד עד שיודעים להתמודד ולהחזיק חברויות, וגם לשחרר בלי טינה חברות שפחות טובה לנו.

לומדים גם מגיל קטן לומר מה לא נעים לי. לא נעים לי שאת צוחקת על.. ככה ה' ברא אותי, אני אוהבת את עצמי כמו שאני.

נגיד יש לי בת שקטנה בשכבה ובהתחלה היו אומרים לה את בת 6 ואני בת 7. לימדנו אותה איך להתמודד עם זה.

בעיקר היה חשוב לי שננסה לנתח מה מביא ילד לומר את הטיעון הזה, כי אם היא תבין, היא כבר תגבש דרך התמודדות שנכונה לה.

לגבי לפתח נקודות חוזקה- יש דברים שאני מזהה אצל הילדים ואני אומרת להם את זה, ויש דברים שהם חושבים על עצמם. למשל ילד שאומר שהוא טוב בלצייר וזה לא משהו חד פעמי, אני מתייחסת ממש ברצינות לנושא ומציעה לקנות לו ערכה מקצועית יותר לציור.

או ילד שאומר שהוא טוב בחרוזים, אני נותנת לו הזדמנויות להביע את זה. כלומר לא שופטת על התוצאה אלא מחזקת את המקום שהוא נמצא בו כרגע. לפעמים זה חולף ולפעמים זה נתפס.

א. מה הכוונה "חינוך הכי טוב שאפשר"? לפעמים רמה דתית ומצוינות לא הולך ביחד כי לימודי ליבה וכו' או שאני לא בעניינים? אשמח לדעת!

ב. אפשר הסבר למשהו שאת משקפת לילדים?

ג. איך מלמדים בסיס טוב בקריאה וחשבון? יש לך המלצה לספרים? למשהו שאת נעזרת בו? ונניח אם אני לא טובה בחשבון איך לעזור להם כן להיות?

ד. איך עוצרים תקלים מול מורים? בצורה חכמה..

ה. אדם גדול שכבר נפגע ממערכת החינוך וסומן תמיד כמתקשה בלי שההורים שמו לב לזה או פיתחו מול זה משהו - מה המלצתך אליו כיום? שהוא כבר גדול..

תודה רבה!! 

א. לא מעניין אותי מה לפעמים, אני מחפשת בתי ספר טובים לילדים שלי, בסוף אני צריכה מקום אחד בבית ספר אחד, אז לא משנה לי מה יש בכל האחרים.

וכן, אפשר למצוא מוסדות לימוד מעולים.

ב. נניח מתלבטים אם לנסוע קרוב או רחוק. הגדולים רומים רחוק, אני משקפת את היתרונות והחסרונות, ומה עדיף לכל אחד, ואז הם מבינים שרואים אותם גם אם לא מקבלים את ההעדפה שלהם, וזורמים עם ההחלטה השניה,

אחרת היו מבקשים לנסוע רחוק, היינו אומרים שלא, היו עונים שהקרוב תינוקי ולא בא להם להצטרף.

או נניח אחד הילדים עושה קולות אזעקה, האחרים נבהלים, אני משקפת לו מה האחרים מרגישים. הוא עונה שהם סתם פחדנים, אני משקפת שזה לא משנה סתם או לא סתם, פחדנים או לא,

מותר לפחד וצריך להתחשב בכולם.

הילדים פותחים את המקרר 30 פעם ביום וטוענים שאין אוכל.

אני מפרטת להם כל מה שבישלתי וקניתי. ומציעה להם עוד דברים שהם יכולים לגשת לקנות מצרכים ולבשל אם בא להם.

אני משקפת את התחושות שלי שלא נעים לי התלונות. הם משקפים שזו לא תלונה כלפי אלא תיאור מצב.

יחד חוזר הביתה ב20:00 שזו השעה שהקטנים נכנסים למיטות ומתחיל להכין משהו לאכול, אני מסבירה שזה לא הזמן המתאים, אבל מסבירה גם למה, כי הקטנים יתגרו וזה יצור בלאגן ולכן צריך לתכנן זמנים שמתחשבים בכולם.

אז או שבאים לאכול עם כולם ב18:30 או שמבשלים ב20:30 אחרי שהקטנים נרדמים.

בעיקרון אני יכולה לספר להם על הכלל בלי להסביר מה עומד מאחוריו, אבל אני חושבת שככל שיותר משקפים דברים, יש חיבור יותר טוב גם למעשה ובכלל החשיבה וההתחשבות (בדוגמאות האלו) מתפתחת מעצמה.

או אם אני משקפת להם כל מיני דברים לטובתם למשל עדיף לקחת גקט אם יהיה חם נשאיר אותו באוטו, אן יהיה קר נוכל ללבוש,

פעם, פעמיים, שלוש, הם מבינים את העיקרון לבד וזה מפחית התנגדויות וקיטורים מהסגנון של סתם סחבתי אמרתי לך שלא יהיה לי קר..

לגבי לשקף זה יכול להיות אפילו שאני משתפת אותם שאם אני לא מצליחה לישון טוב אז אין לי סבלנות והן המפסידים מזה ולכן כדאי להם לשים לב לא להעיר אותי סתם (בהתאם לרמת הגיל כמובן).

לימוד קריאה וחשבון כהכנה לכיתה א'- יש המון חוברות ואתרים. אני אוהבת את שיטת הפירמידה, ואת האתר של חגית פרנקל לקריאה. גם באתר אזמרגד ונגבה יש חומרים מעולים.

מהאתר של חגית אני מדפיסה את המשחקים, ומשחקים בזה בשבתות. (פעם פירטתי את סוגי המשחקים אם מעניין אותך אחפש קישור לשרשור, היו שם עוד הרבה רעיונות מוצלחים)

בחשבון קונה חוברת עבודה לפי רמה ובהתאם לנושאים משחקת איתם.

למשל מלחמה זה משחק מעולה כבסיס ללימוד חשבון.

לפעמים אנחנו משחקים מלחמה בקלפים של טאקי כדי שצורת המספרים תהיה ממש חלקה.

בנוסף לימוד מתמטי לא מתחיל כהכנה ל..

כבר בגיל מאוד קטן, מבקשים מילד להביא שני מלפפונים, 3 עגבניות, ממה יש יותר?

כמה ירקות יש? אם נוסיף פלפל כמה ירקות יהיו לנו? בכמה צבעים?

אם נוציא 2 תפוזים ונחלק למשה, דינה, לאבא ולך, כמה כל אחד מקבל?

כשסופרים זוגות של משחק זיכרון, לומדים לספור בדילוג של 2, מלמדת שקוראים לזה מספר זוגי.

ואז עושים חידה, אם אסור להגיד את המספרים הזוגיים, איזה מספרים נשארו לנו?

זה בגדול ככה מתוך החיים מלמדים עקרונות בחשבון. יצא לי ללמד ילדה אחת שכל א'-ב' היה בנוי מסגרים, אז לימדתי אותה בצורה יותר שיטתית. בדקתי בתוכן של ספרי הלימוד מה החומר שצריך לדעת וחיפשתי סרטונים להסבר ביוטיוב והמחשות. ומתוך הסרטונים המצאתי משחקים שנוכל לתרגל,

למשל המשולש הזה שמסמן גדול קטן, <>

אז ציירתי סמיילי בפרופיל כמו פקמן, והדגשתי את הסימון של הפה הפתוח, והסברתי שפקמן רעב והוא רוצה לאכול בפעם אחת את המספר הכי גדול.

ואז פתחתי שני קלפי מספרים אקראיים של טאקי,

והיא הייתה צריכה לבחור את הפקמן הנכון.

ואז כשעשינו בחוברת לימדתי אותה לעשות פקמן פותח פה בעזרת הידיים, ואז לצייר רק את הפה בדף.

או ילד אחר שפספס את כל הלימוד על זווית ישרה, קהה, חדה. והיה צריך להשלים הכל עד משולשים.

מצאתי משחק מחשב שנקרא עיר הזויות או משהו כזה, ואחרי שראה כמה סרטונים נתתי לו לשחק בזה.

תוך יומיים השלים חומר של חודש.

בכללי תקופת הזומים של הקורונה ואז המלחמה לימדה אותי שמה שמלמדים בכיתה בכמה שעות, ילד יכול להשלים ב10 דקות, ויש את כל החומר קיים לא צריך להמציא כלום, רק להשתמש בסרטונים מושקעים להקנייה ותרגול.

היום עם chatGPT גם מאוד קל לאתר סרטונים טובים.

לגבי לא טובה בחשבון, אז תלונ מה הכוונה, אם את לא טובה אינטואיטיבית בחשבון, אז באמת לא יודעת.

אבל אם יש נושא מסויים שאת לא זוכרת איך פותרים, מספיק לדעת מה השם של הנושא ולחפש סרטונים. לא צריך להסביר כלום.

למשל הבת שלי באה עם דף של תרגילים בחילוק ארוך, אני ובעלי ניסינו להסביר כמה דרכים והיא טענה שזה לא מה שנלמד בכיתה. שאלתי בווטסאפ בכיתה איך קוראים לשיטה לפתרון וענו לי חילוק מקוצר.

משם ועד למצוא סרטוני הסבר טובים לקח לי 5 דקות וחסכנו המון תסכול.

שמתי לה כמה סרטונים, היא בחרה מה שהיה נראה לי הכי טוב בשבילה.

בהתחלה אמרתי לה שהיא רק צריכה להקשיב ולא לעשות כלום. שמתי על הילוך איטי, כדי שהיא תספיק לקלוט. אח"כ ביקשה שוב לראות ברצף.

רק בפעם השלישית עצרנו אחרי כל שלב (כל עשר שניות בערך) והיא תרגלה בדף עד שקלטה את הרעיון.

המשך יבוא בע"ה אם אספיק היום 

תאקלים מול מורים- מנסה להבין את השתלשלות העניינים. לשמוע את שני הצדדים בראש פתוח (ואם יש אז גם צד שלישי, ואם צריך אז גם מחנך/ת)

מדגישה לכולם שהמטרה היא להסתכל הלאה ולנסות להתקדם.

משקפת לילד עצמו שמי שנפגע מהתאקל זה קודם כל הוא בעצמו.

המורה מקבל את המשכורת שלו בין כך. רק התחושה והפסד מהשתתפות בשיעור פוגעת בעיקר בילד.

אני מנסה לכוון לסולחה מבלי להצדיק את אחד הצדדים.

ברור לי שיש אמת באיך שכל אחד מסתכל על זה, אבל המטרה שלי היא לא חקר האמת, המטרה שלי היא לקדם את הילד שלי.

תמיד קיבלתי מענה אם לא מהמורה עצמו, אז מהמחנך על הדרך שהצעתי כדי להתקדם הלאה.

הייתה רק פעם אחת שזכורה לי של מורה שלא שיתפה פעולה והיא זאת שסבלה ממש במשך חודשיים עד סוף השנה כי הבן שלי עשה לה טרור מתוחכם ולא ויתר לה כמו שהיא לא ויתרה לו.

כל מה שאמרתי לה שיקרה אם היא תבחר להתעקש על הדרך שלה, אכן קרה. אבל בגלל שהמחנך היה מעורב לא חששתי מהעבודה מרחיקת לכת.

כן הייתי פתוחה לקבל התנצלות שלה בפני הילד וניסיון לפתוח דף חדש אבל היא לא רצתה וככה נגמרה השנה.

חוץ מזה כל התאקלים טופלו על הצד הטוב ביותר.

צריך גם ממש להתפלל למחנכים טובים, זה מפתח להצלחה. מול מורים מקצועיים אפשר להפעיל את המחנכת.

בנוסף עוזר לשתף עוד לפני שקורה פיצוץ.

למשל על המילואים ישר שיתפתי, ואפילו ביקשתי שיחות עם היועץ/ת

ידעתי שזה לא יקרה אבל היה לי את זה כקלף  לשלוף במקרה הצורך. ובאמת השתמשתי בזה פעם אחת, כשאחד הילדים "איבד" את זה ואמר משהו למורה, משהו שחד משמעית לא אומרים.

אז לפני שזה יגיע להשעיה ובלאגן

ישר התקשרתי למחנך ושאלתי אותו מה קורה עם השיחה שביקשתי עם היועץ ולמה בית ספר לא מספק תמיכה לילדי המגויסים ואיך הם מצפים שאמא בזמן מלחמה עם ילדים קטנים תטפל בכל הבעיות כשאבא לא בבית ולמה ולמה..

ואז המחנך ענה לי שהוא יקח את הילד לשיחה, אבל כבר השיחה באה ממקום אחר, ולא בטון של עוד שניה מעיפים אותך,

אלא בטון שאתה ילד כזה טוב, חבל שאתה הורס לעצמך וכו'.

אז זאת דוגמה יחסית קיצונית אבל תמיד שהרגשתי שילד לא בתקופה הכי טובה, שיתפתי את המחנך מראש וביקשתי להחמיא גם על דברים קטנים כדי לא ליצור הידרדרות.

למשל ילדה שהשתדלה מאוד להגיע בזמן לכיתה והצליחה ב60%, היה לי חשוב שלא יעירו לה על ה40% שלא הצליחה אלא יחזקו את ה60% שכן הצליחה וזה עבד.. הילדה באה בהתרגשות לספר שהמורה ממש שמחה שהיא הצליחה להגיע בזמן, והחוסר הצלחה התגמד. שזה משהו שמערכת החינוך בד"כ לא כ"כ מצליחה בו. הצלחות אם בם לא יוצאות דופן הן מתמסמסות, ודווקא החולשות יותר מורגשות.

למשל סופרים את כמות האיחורים ולא את כמות ההגעה בזמן.

ה. אם הוא עדיין במערכת החינוך- אז כדאי לבחור מסגרת שמתאימה לאופי ולכישורים שלו, זו תקופה שאפשר לפרוח בה וחבל לנבול. בנוסף אני מאמינה שאם יש דרכים להקל (כמו ריטלין) אז כדאי להשתמש על אף החסרונות כי זו תקופה שהביטחון עצמי מתעצב בה.

אם סיים את תקופת מערכת החינוך- אז מה שהיה לא רלוונטי. אולי יש משקעים שצריך לטפל בהם. זה כבר תחום נפשי טיפולי ואני לא רוצה להגיד סתם דברים,

אבל בהנחה ויש יכולת להתגבר, אז לקחת אחריות על החיים ולהבין מה נכון לי ואיך הכי טוב לי ללמוד דברים ולהשקיע בזה.

מקורות ידע לא חסר היום. החכמה היא לדעת מה שיטת הלימוד, איך להנגיש את המידע, מה הדרך שתהיה נכונה עבור מישהו מסויים.

אם צריך אפשר גם לעשות מכינה ולשפר בגרויות.

אם רבי עקיבא התחיל ללמוד אותיות בגיל מבוגר, והצליח להעמיק בתורה ולהעמיד תלמידים הרבה, אז כל אחד יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית שלו.

הרבה אמונה וסביבה תומכת. ואם צריך גם ליווי מקצועי (כמו קאוצר)

השאלה בעצם מה מפריע לו שמערכת החינוך סימנה אותו? על מה זה משפיע היום בחייו הבוגרים?

על האמונה בעצמו? הציונים הנמוכים מהווים מכשול? יש לו קושי בלימודי המשך?

למה בעצם צריך לומר לו משהו?

שאני ממש אוהבת לקרוא אותך.

את כותבת כל כך ברור ועם דוגמאות ברורות...

ואת נשמעת אמא מדהימה! באמת!!!

מושקעת בילדים ומסורה להם שזה מטורף שאת עוד עובדת במשרה תובענית ומצליחה להיות פנויה להכל ברמה הזאת.

וגם נשמע שיש חכם בית ספר מדהים מדהים! זה כל כך לא ברור מאליו שברוב המקרים המורים משתפים פעולה ושיש כזה מענה. משמח לשמוע

מעריכה מאוד❤️

ומצטרפת לכל הכותבות לך שכיף לקרוא אותך!!

את נשמעת אדם מדהים.. 

היום היא בת 12

והתשובה שקיבלתי זה שהדרך היחידה לגדל ילדים "איכותיים" זה להיות איכותיים  בעצמך..  

וכבר אז זה עיצבן אותי, כי לא מרגישה מספיק טובה ומה לעשות שבינתיים צריך לגדל אותם??

אבל אחרי 12 שנה של ניסיון אני אומרת לך שזה הדבר היחיד שעוזר, תהיי את המבוגר שתרצי לראות בילד שלך, ולצערי אי אפשר לזייף..

(אני בתקופה של תסבוך אישי שמרגיש לי שאני פשוט עושה עוול לילדים שלי ושהם חומקים לי מבין הידיים רק בגלל שאנחנו לא מספיק טובים וזה פיזית שורף לי בלב)

למה את מניחה שזה עוול לילדים?

הקב"ה נתן אותם לכם

לא יכול להיות שאתם לא "מספיק טובים"

תמיד טוב לשאוף להתקדם ולהשתפר במסגרת מוגבלות היכולת

אבל אתם הכי טובים לילדים שלכם

ויותר מזה-שווה לבדוק איך את מודדת מבוגר איכותי

ההורים שלי על הנייר אולי לא נשמעים כאלה "מוצלחים", גם לי היתה מלא ביקורת עליהם ויש לי אחים עם בטן מלאה על כל מיני דברים

בשונה ממה שכתבו פה למדנו בבית ספר הקרוב לבית בשכונה לא הכי הכי, לא הלכנו לשום חוג, היינו ב"ה הרבה ילדים ורוב הזמן "גידלנו את עצמנו"

כמובן הם היו שם במקומות שהיה צריך

והלימודים לא כזה עניינו את ההורים שלי (אבל בורכנו ב"ה ביכולת אז אולי בגלל זה)

היום אני יודעת להתמקד בטוב שהם העניקו לי ויש ממנו הרבה ב"ה

אחד הדברים המשמעותיים היה דווקא העצמאות וזה שלא הובילו אותנו יד ביד צמוד מדי 😉

ורוב האחים יצאו מאוד "מוצלחים"

חלקם יצאו "לא מוצלחים" (על הנייר, כן. אני מאמינה שפשוט זה המתנות שהקב"ה נתן להם ומהיכרות קרובה אני רואה שיש להם המון הצלחות ואיכויות ייחודיות)

ומטבע הדברים זה דווקא אלה שבהם הכי השקיעו כי מראש הם בורכו באתגרים וקשיים

אני מסכימה איתך שעיקר העבודה צריכה להיות על עצמנו.פשוט להיות מודל לעבודה , להתמדה, להשקעה, לאמונה

וכמובן גם חושבת שכן יש לנו תפקיד להעניק להם חינוך טוב וגם יכולות ומיומנויות כמה שאפשר

כל ילד והצרכים שלו

אבל בעיני- זה לא מה שיקבע אם הם יצאו מוצלחים או לא. יש להם את המסלול שלהם

וגם -וזה קצת פחות נעים לחשוב על זה - מחקרית, אחד הפרמטרים שהכי משפיעים על הצלחה בלימודים ובקריירה זה גנטיקה. (כן גם על עצמנו)

יש לנו תפקיד חשוב לאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם במקסימום

אבל הפוטנציאל שלהם מוגבל ברמה מסוימת באופן מולד.

וזה בסדר

וגם להורים עם נתונים גבוהים יכול להיוולד ילד שפחות

וכנל הפוך

כי זה לא איזה גן ספציפי זה מכלול רחב

אני גם באה מבית כזה כמו שלך.

הרבה ילדים והורים שלא כל כך היו מעורבים.

בלי יותר מידי זמינות לילדים,לא דחפו אותנו למצוינות אף פעם וכולנו יצאנו פחות או יותר כמו אצלכם.

מה שההורים כן השקעו בנו זה ערכים,התנדבויות עזרה לסביבה וכו'

ולזה אני קוראת איכות

פחות מכמה השיגו במבחן

אני חושבת שאין דבר כזה להיות הורים מוצלחים,

אני כן חושבת שמתוקף זה שאנחנו בני אדם מותר לנו לטעות,לכעוס שלא במקום לפעמים להיות עייפים ולהגיב מהבטן,וכ'ו.

זה גם מלמד את הילדים שמותר לטעות והתנצל וגם שאבא ואמא הם בני אדם וכן אם זה חריג או קורה מידי פעם הם רק משתפשפים ולומדים בעצמם.

וההורים משתדלים לשקף להם את הסיטואציה שקרתה

(זה גם כן סוג של התפתחות רגשית)

וכל זה זה שהאוירה בבית באופן כללי היא לא כזו,

היא אוירה טובה ומאפשרת.

תקופות קשוחות יש לכולם מידי פעם וזה לא מעיד על כלום

אף הורה לא נולד מושלם ולא יהיה מושלם אף פעם

הורות זה תהליך וזה מסע בפני עצמו.

אלא להיות אנשים טובים, רגישים, מביעים רגשות, עם תקשורת בריאה, שירגישו שיש להם את המקום הבטוח..

לא מרגישה שאנחנו מצליחים בזה כרגע כי לנו כנראה יש בעיה בקבלה העצמית שלנו,  משהו בהתבגרות שלנו לא עבד עד הסוף.. וזה משפיע על הילדים ללא ספק. גם בתקופות טובות יותר זה ניכר.

מנסה כל הזמן לפשפש ולהתקדם אבל השורש לא הגיע לפתרונו ובינתיים הם גדלים ע"פ החוסר הזה לצערי 

זה לא אומר שזה לא קורה...

זה אומר שכן יש מודעות שזה כידוע חצי פיתרון

אז בטוח שאת בדרך לשם...

דבר שני לכל אחד בעולם יש את הדרך שלו

גם לילדים שלך יש את הדרך שלהם.

הם נולדו לך כי את הכי מושלמת עבורם ועבור המסע שלהם לעולם.

ההצלחה שאת מדברת עליה לא נכונה לכולם בצורה רוחבית כי לכל אחד היא שונה.

בטוח שאת מחנכת לערכים שחשובים לך,

ומשתדלת להיות בעצמך אדם טוב,

את לא צריכה להוסיף לעצמך רגשות אשם בעניין כשאת עושה את הדרך שלך לשם. (בתור אימהות ממש לא חסר לנו רגשות אשם)

הילדים שלך יגדלו ורק יעריכו את הנסיון של להיות טובה יותר בשבילם💞

אני פשוט חושבת שאנחנו לא דוגמא מאוד טובה כרגע בהרבה תחומים, ובאמת מאחלת להם לפגוש מבוגרים אחרים משמעותיים יותר ללמוד מהם

גם לגבי הדוגמה האישית.

וגם לגבי הערכים שלי.

בדוגמה האישית אני לא האדם הכי סבלן בעולם וגם לא מכיל יותר מידי אני יותר קצרת רוח ועצבנית.

אני הרגשתי אחרי שהתחתנתי שאיבדתי את הרב המוחלט של הערכים שהאמנתי בהם, לקח לי זמן להבין שהם פשוט השתנו.

מה ששינה את החשיבה שלי היו הילדים עצמם

הבת שלי שהיא גדלה פשוט אמרה את זה בפה מלא,והייתי בהלם כל מה שהרגשתי וחשבתי שאני לא דוגמה ולא מחנכת כמו שצריך היה לא נכון מבחינתה.

יש לה ביקורת ( בכל זאת גיל ההתבגרות וכו' )

אבל היא פשוט מלאת הערכה כלפינו כהורים.

ותאמיני לי שכעסתי עליה אינסוף פעמים כשהייתי יכולה וצריכה להבליג,

שלא הקפדתי איתה על דברים בסיסיים שהיתי צריכה ללמד אותה,וכו'.

אני פשוט אומרת לך חכי אולי עוד תופתעי.

לפעמים נדמה לנו שאנו רואים את המציאות נכון ושופטים את עצמנו בחומרה רבה.

כשמסתכל מהצד זה בכלל נדמה אחרת לגמרי.

אני בלמידה מתמדת בהורות ובהתפתחות האישית שלי 20+ שנים, תמיד יש משהו חדש ללמוד ולעשות שינוי שלא צלח קודם.

דוגמא אישית טובה היא אכן חשובה אבל גם אם לא מצליחים להיות מה שרוצים, הדרך הזו של ניסוי וטעייה, חשובה לא פחות כדוגמא אישית לילדים, להודות בטעויות ובחולשות, לנסות להשתפר שוב ושוב כצמיחה ולא כהלקאה עצמית.

אלא נקודה פנימית בי שמפריעה לי להתקדם, גם את הצעדים הקטנים האלה שאת מדברת עליהם..

והייתי בכמה טיפולים וכמה סדנאות עוד לא הצלחתי לפתור את הנקודה 

הורים איכותיים זה בסיס מעולה,

אבל יש לא מעט ילדים שפרצו עם הצלחות למרות שהייתה להם ילדות לא משהו בלשון המעטה.

לילדים יש חיים משלהם, ובשלב מסויים מקבלים גם ממקורות אחרים וגם בונים בעצמם מעגלי תמיכה בעצמם.

לא הכל קם ונופל על איכות ההורים.

אפשר להיות הורים גרועים ובינוניים ושהילדים יהיו מוצלחים, ואפשר להיות הורים מדהימים, והילדים יעברו את הדרך שלהם. רואים את זה שאצל משפחות מעולות יש ילדים מכל מיני סגנונות.

אני כן חושבת שהורה שאכפת לו מהילד שלו יעשה כל מה שתלוי בו, אבל זה לא אומר שאם יש תקופות פחות טובות העתיד של הילד אבוד.

בנוסף כמו שכתבו לפני, ילדים שרואים את ההשתדלות והמאמץ לומדים מזה גם לחיים. בסוף גם להם יהיו התמודדויות.

חוץ מזה שכשיש בעיות, יש בעלי מקצוע לתמיכה והדרכה, ההורים לא מכוונים את הילד לבד. זה בסדר גמור לומר אני לא יודע איך להתמודד עם זה, נלמד ביחד אצל מישהו אחר.

אבל לדעתי בסיס של תקשורת וקבלה עצמית הולך עם הילד לא משנה אם הוא לא ממשיך בדיוק בדרך של ההורים, שהוא יהיה אדם טוב במהות שלי, שישמח בעצמו ובחיים שלו ויהיה רגיש לסובבים אותו. מסתבר שזה לא כל כך פשוט.

והיינו בהדרכות ויעוצים, הנקודה זו לא הילדים זה אנחנו, נקודה שלא הצלחנו לפתור עדיין, למרות טיפולים ויעוצים..

בע"ה ממשיכה להתפלל שתגיע הישועה 

אפשר ללמוד גם ממקורות אחרים ולא רק מההורים. ובכלל לפני שני דורות המילים האלו בכלל לא היו בלקסיקון של דור ההורים ובכל זאת גדל דור נהדר, אולי יש חסכים מסויימים אבל בסה"כ מתמודדים לא רע והחיים איכותיים מאוד.

במיוחד שהיום יש קורסים נגישים ולא הכל בנוי על מה שמכירים מהבית.

אם יש שאיפה להיות במקום של קבלה עצמית ותקשורת מיטיבה, ומנרמלים את זה, אז גם אם לא חיים לפי זה, זה עדיין פותח פתח לילדים לקבל את הערכים האלו הלכה למעשה ממקורות אחרים.

גיל 12 זה עדיין גיל שמקבלים בעיקר מהבית, אבל בהמשך מקבלים גם ממקורות אחרים.

אם ילד יודע שהערך הזה חשוב, הוא כבר ימצא בעצמו איך ליישם.

אגב אני לא ראיתי דוגמה של תקשורת וקבלה עצמית בבית הורי, פעם ראשונה שנחשפתי לדרך אחרת הייתה בגיל תיכון ששם התחלתי לשים לב לאפשרויות אחרות אצל משפחות אחרות, משם התפתחה השאיפה ועם החיים התפתחה היכולת אז ממקור ראשון אני יכולה להעיד שזה בר שינוי מבחינת הילד.

כל זה לא סותר שאכן כדאי להורים להשתפר בדברים האלו בשביל איכות החיים שלהם, אבל אפשר להוריד את שעון החול ולנטרל את הקשר לילדים שגדלים, קשה לעשות תהליכים מתוך לחץ, צריך למצוא את הזמן הנכון והבשלות לעבור את התהליך, וככל שמתבגרים קשה יותר לעשות שינוי כאלו, אז עוד יותר זה צריך לבוא בזמן נכון להורים בלי קשר למה שעובר על הילדים.

אני חושבת שהפרדה בין הדברים יכולה לסייע להתקדמות.

בהצלחה רבה!

הבעיה היא לאו דווקא החוסר קבלה עצמית, אלא הנגזרת שלה, זה לא שאני מסתובבת בבית ואומרת אני לא מקבלת את עצמי אבל אתם ילדים תדעו שאפשר אחרת.

זה פשוט משפיע על איך שאני תופסת את עצמנו ומזין את עצמו לאיך ש ילדים תופסים אותנו.

(אם אני מחפשת אישור חיצוני לכל פעולה שאני עושה ברור שזה מחלחל לילדיםגם בדרכים עקיפות)

מנחם אותי שזה מסע לחיים ובסוף הם יגדלו ויש להם בחירה חופשית, ממשיכה להתפלל שהאסימון ייפול והשפע יתפרץ

מחפשים אישור חיצוני לכל דבר

זה יכול לנבוע מ:

1. חוסר בטחון עצמי ופחד לטעות

2. רצון לרַצות

3. רצון לקבל אישור מהסביבה

אפשר לעשות אימון סביב הנושאים הללו:

1. הבנה שטעויות הן דבר טוב, אפשר ללמוד ולהתקדם מהן. הפחד לטעות הוא המעכב הגדול בהתפתחות אישית

2. הבנה שריצוי פרושו לחיות חלומות ורצונות של אחרים, לכן זו דרך שפוגעת ביעדים וברצונות האישיים.

3. הבנה שלכל אדם יש יתרונות וחסרונות, גם אם הוא חכם בנושא אחד הוא יכול להיות גרוע בנושא אחר, לכן דעה של אחרים לא יותר טובה מדעה עצמית. עדיף לטעות בגלל החלטה עצמית מאשר לטעות בגלל דעה של אחרים.

שולחת חיבוק

אם אני זוכרת נכון כתבת על זה פה פעם, ואני חושבת שההלקאה העצמית והשיפוטיות הן אבן נגף בדרך להצלחה, בדרך למקום שאת רוצה ושואפת להיות בו. זו כשלעצמה מטרה ראשונית שהייתי מנסה להשיג, וממנה יכול להיפתח הסכר.

לא להשלים עם המציאות הכואבת כוויתור, אלא להבין שבתוכה את עושה את הכי טוב שלך עם הכלים שיש לך, ולראות גם את הטוב שכן יש.

הרבה הורים חסרים את המימד הרגשי מול ילדיהם, אבל זה לא אומר שאין טוב בדברים אחרים, או שאין דרך לצאת משם ולהתרומם, אבל זה תהליך אישי שלך קודם ברובד הפנימי ורק אז אפשר לצאת איתו החוצה

אני לא יודעת איזה דברים כבר ניסית, אבל כלים פרקטיים בלבד כרשימת to do list לא יעזרו לדעתי אם את לא שם במימד המנטלי תודעתי רגשי כי בסוף זה חוזר לאותה נקודה פנימית ש״מתפרצת״ גם אם הצלחנו תקופה בשינוי כלפי חוץ

מאחלת לך שתצליחי להגיע למקום שבו את שלמה עם ההורות שלך ולרפא את הכאב הזה❤️

החיים בנויים מעליות וירידות, מה שחשוב זה להיות בתהליך של למידה ולראות איפה אפשר להתקדם ואיפה עשינו טוב ולא רק איפה טעינו

לראות את הנקודה הטובה זו ה- דרך להצלחה בעיניי

אחד הדברים שהכי קידמו אותי בדבר הזה, זה ללמוד את עצמי. מה מטרגר אותי, מה הופך אותי לפחות טובה כביכול, מה שם לי רגליים בגלגלים

זה כזה ברור מאליו למי שחי את זה, וככ לא למי שלא

דברים כמו עייפות, רעב, עומס, ריצוי, ביקורת עצמית, פרפקציוניזם ובגדול חוסר קשב לעצמי ולרצונות שלי בתוך ה- אני שלי הם הדברים שהכי מרחיקים אותי מה- אני האמיתית.

ולדעתי, זיהוי הדברים האלה שמטרגרים אותי ומורידים אותי והנעה לקשב לעצמי ולהבעה שלו ושמירה על הגבולות שלי הם הדבר הכי חשוב שעשיתי ואני עושה בדרך לשם. וזה מצריך חשיבה והתבוננות פנימה ותעצומות נפש הרבה פעמים כשאנחנו שקועים בצד השני אבל זה שריר שצריך לאמן

מול הילדים זה הרבה פעמים מורכב יותר כי הם דורכים לנו על המקומות הכי רגישים ומעמתים אותנו עם כל מה שאנחנו לא רוצים לראות וזה גורר עוד יותר ביקורת עצמית ותחושת כשלון כי ״נו, מה הפלא? זה דפוק כי אמא שלו דפוקה״  והרבה פעמים אנחנו בכזה עומס ובלבול עם עצמנו שאין לנו כח לזה עכשיו, זו התמודדות, אבל בצעדים קטנים לאט לאט התמונה מתבהרת

בקיצור (אחרי שכתבתי מגילה😅) אל תתיאשי אחותי ואל תייאשי את עצמך

תחשבי מה משמח אותך ואיפה את אוהבת את עצמך. כשאנחנו שמחות וטוב לנו, אנחנו טובות יותר. (או כמו שאני אומרת לבעלי - כשאנחנו ישנים טוב, אנחנו טובים יותר  )

א. לכאורה השקיעו בחינוך מאוד, אבל מבחינתי יצרו לחץ מאוד גדול. כל הזמן אמרו לי כמה אני חכמה וטובה, וכשלא הייתי במקצועות מסויימים זה הכניס אותי לתסכול מאוד מאוד גדול ולניסיונות הסתרה מהפחד לאכזב.

ב. חשוב לי להפגין אהבה וקבלה.

לייצר סביבה שמאפשרת טעויות ונפילות.

לייצר חוויות משמחות.

ג. אני מאפשרת מורים פרטיים וחוגים, עם זאת אינני דוחפת להישגיות כי אם להנאה מחוויית הלמידה ורכישת מיומנויות למידה.

ד. מאפשרת מרחב טעיות. הקשבה ללא שיפוטיות.

ה. כמו שכתבתי בג. אינני דוחפת למצויינות.

אני מעדיפה חוויות על פני מצויינות.

כמובן, שאסייע בידי כל ילד שארגיש שמעוניין ומסוגל להתקדם עוד. בעיני, אין מדובר באדישות, כי אם בסדר עדיפויות אחר.

בס״ד

ברמה הרגשית, חשוב לי שהילדים שלי יגיעו הכי רחוק שיש, שזה בשבילי - שהם ידעו להיות מאושרים, שיהיה להם חוסן נפשי מול טלטלות החיים, שהם יהיו אנשים אופטימיים, אוהבים ואהובים ושהם יתנהגו בצורה טובה. לשם אני בהחלט מכוונת את תפילותיי ומאמציי.

אני לא דוחפת למצוינות לימודית. כן חשוב לי שהם יהיו בעניינים, יעשו שיעורי בית וכו׳. אבל בעיקר כי כשמזניחים מדי אז כבר עלול להיות ממש קשה בשיעורים ולהביא למצבים בעייתיים - מהתנהגות שמפריעה לשיעור מתוך שעמום ועד תחושה של ביטחון עצמי ירוד ותחושת כישלון.
 

המצויינות הלימודית לא קריטית לי בכלל כי אני מאמינה שהלימודים איך שהם מוגשים היום לאו דווקא מתאימים לכל אחד. אז כברירת מחדל כל הילדים עוברים דרך אותה מערכת חינוך (פחות או יותר), אבל אני לא חושבת שמצוינות לימודית בהכרח חשובה כדי להצליח בחיים (כלכלית). או, וזה הדבר הכי חשוב, כדי להצליח את הדבר הגדול הזה שנקרא ״חיים״.

ההצלחה האולטימטיבית בשבילי היא שהם שיהיו מצוינים בתור בני אדם, כלומר אנשים באמת טובים, יהודים באמת טובים, עם לב טוב, ועם שמחה. אבל זה לא שאפשר לדחוף לשם. פשוט משתדלת לטפטף להם פה ושם שאלה הדברים החשובים והעיקריים בסופו של דבר.

מה שחשוב לי בחינוך ובגידול ילדיי הוא מה שאני מאמינה שיקדם את הדברים הנ״ל, כמו:
 

- להשתדל לראות ולזכור כל הזמן את הטוב שבהם

- להשתדל לאהוב לא משנה מה

- לנסות לראות מעבר להתנהגות כזאת או אחרת, להבין ממה זה בעצם נובע

-  להאמין בכוחות שבהם

- להאמין ביכולת שלהם לבחור נכון ולתקן

- להקדיש כמה שיותר זמן לקשר, לדעת מה עובר עליהם, לבלות איתם

- להשתדל להיות בפניות אליהם

- להשתדל להיות בנועם ובחיוך כלפיהם

- להשתדל להיות כתובת לשאלות, דילמות, קשיים וכו׳ שלהם

- להתפלל עליהם

- להחמיא להם, להביע הערכה, להביע אהבה, להביע התפעלות

- להקנות להם זהות יהודית, אמונה וערכים

- לדאוג להוואי משפחתי חיובי

- לחבק, לנשק, ללטף

- להשתדל להבין מה חשוב להם

- להוות דוגמא אישית, לעשות מודלינג

…
 

אני ממש לא תמיד בכל הדברים האלה. אבל שם בהחלט השאיפות שלי ואני משתדלת כל הזמן להוסיף עוד ועוד צעדים קטנים בכיוון…

על כל השאלות שלך

בגדול כילדה לא השקיעו בי מעבר למצופה

כהורה היום לי חשוב שהילדים גדלים עם אהבה ורצון לשתף מה שמציק להם, שלא יתביישו לשאול בכל נושא שהם רוצים

שיהיה בבית אווירה סהכ רגועה ולהיות הורה שמהווה דוג' איך ומה נכון להתנהל לא להחביא מהם מידע בתירוץ שהעולם שלנו זה עולם של מבוגרים והם קטנים ולא מבינים אלא לתת הסברים תואמים לגילם ולחשוף אותם לתחומי החיים ואם הם רוצים להתפתח בתחומים אז לאפשר וללוות גם אם יחוו כישלונות וגם לשתף מחיינו האישיים על אתגרים ואיך צלחנו אותם

זה בעיניי החינוך הנכון ללמד אותם לא לפחד מרגשות לא נעימים, כישלונות וכד' ללמוד להתמודד עם הכל ולא להתייאש מהדרך

בי לא השקיעו במיוחד. הייתי הילדה הקלה במשפחה גדולה, מוכשרת, חזקה, מצליחה חברתית וכו'

לא מתכוונת לעוף על עצמי בכלל, אבל יחסית לאחים שלי שכל אחד היה לו חולשה אחרת הגידול שלי היה קל

אחים שלי אחת הייתה שקטה וביישנית וחסרת בטחון אחד בעיית התנהגות אחד לא הפסיק לעשות בעיות בבית ספר, לא בהכרח דברים חריגים אבל ילדים שדורשים תשומת לב 

ההורים שלי פשוט הניחו שאני בסדר כי באמת הייתי חזקה, וידעתי להסתדר לבד

אני לא סוחבת משקעים מהילדות כי אני רואה את זה כנגזר עלי וטוב לי היום יותר כי אני מאומנת בלהתמודד לבד

כן לומדת מזה לילדים שלי שגם ילדים חלקים צריכים אהבה וחיזוק והתפקיד של ההורים זה לתמוך וחלילה לא להתמך גם עם הילד חזק 

ולדעתי עיקר החינוך זה דוגמה אישית בגיל גדול ובגיל קטן הקניית הרגלים טובים

ובעיקר לתת לילדים חום ואהבה ללא תנאי

1. גם כשלא היה כסף היה ברור להורים שלי שמשקיעים בחינוך. חוגים, מורים פרטיים.  היה ברור הסדר עדיפויות, לפני בגדים, אפילו לפני אוכל, חינוך. (גדלתי במפשחה לעולים מבריה"מ)

על שאר סעיפים יענה בהמשך חחח

א. כן, אני חושבת שבעיקר חינוך לרגש. ההורים שלי שבו אתנו שעות ודיברו וטיפלו ולימדו אותנו לדבר בשפת הרגש. 

ב. חינוך לתורה ומצוות, חינוך ליושרה, חינוך לכבוד לאחרים ולשונה,לקחת אחריות

ג. האמת שאין לי מושג, גדלתי בגישת שפר+- והאחריות הלימודית (למעט הלחץ שכן נוציא בגרות) הייתה עלינו. כל אחד עשה כרצונו..חלק נשרו חלק נשארו

ד. איזון. גם לדבר בשפת הרגש (אני כועס/אני מתוסכל/אני מוצף/אתה מרגיש כך וכך? וכד') אבל גם איזושהי התאמה לעולם הגדול שם כל אחד חי לעצמו מהבחינה הזו וכבוגר אתה אמור להכיל את הרגש שלך לעצמך בלי לספר מה אתה חווה (זה היה לי שוק כשיצאתי מהבית לחוות את זה)

ה. מתחברת. עם החיים מגיע הרבה פעמים הרצון להתקדם יותר ולהצליח יותר. כן כדאי בגיל הבוגר של הבגרות להסביר את המכלול (אם תעשה 4 יח' מה יפתח לך ואם 5 יח' מה תוכל לעשות יותר וכו)

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

זו כבר לא השנה הבאה אלא השנה... (לרגע ניסיתי להבין מה הסיכוי שהיא תלד באדר של שנה הבאה🤦🏻‍♀️😅)

שנה הבאה בשנה הלועזית...

אגב, שאלתי אותה את זה כי היה לי את זה בהריון קודם

איך שגיליתי על ההריון חישבנתי שאני אמורה ללדת בפסח וכמעט התעלפתי

ואחרי כמה זמן אחזתי שבעצם אמורה להיות שנה מעוברת

ובאמת ילדתי בסוף בליל פורים.

אם לא היתה שנה מעוברת כנראה שהייתי יולדת בערב בדיקת חמץ...

כי השנה הלועזית בכלל לא מושפעת מעוד אדר... אדר ב' הוא רק בשנה העברית שכבר התחלנו😀

והסיפור שלך באמת מצחיק.. איזה הקלה זה בטח היה...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

שאחרי 4 בנות נולד להן בן, והברית היתה בדיוק בערב פסח🙂

אצלנו היתה אמורה להיות ברית בפסח, הקייטרינג כבר התחיל להכין (ללא קטניות, ללא שרויה, ככה זה בכשרות מהדרין בפסח..) וקנינו כבר הרבה מצות לכבוד הברית, ואז יום לפני הברית התברר שצריך לדחות בגלל צהבת... אז בסוף היתה ברית אחרי פסח עם אוכל של פסח (ולחמניות, ומהמצות נשאר לנו עד החופש בערך...).

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

הייתה ברית בפסח, אחד המוצלחים!!!

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות!

זה קודם כל להניח מסך בצד, לשכב רבע שעה ולעצום עיניים. זה מרגיע. אחרי זה מסדרת מחשבות (אפשר על דף גם)

מה אני רוצה לעשות

מה אני צריכה לעשות

מה חייב לעשות

בסדר הזה

מתחילה ממה שאני רוצה בדרכ אחרת זה יידחק לפינה (כל עוד הלוז הגיוני כן?)

ואז מה שאני לא מתחילה - אני עושה אותו לאט. זה מרגיע את הגוף. רק אחרי שאני מסיימת, מתקדמת הלאה.

לי יש מגנט של לוח מחיק על הדלת, וכשיש לי עומס בראש אני כותבת שם הכל וזה ממש מוריד את הלחץ

ואז אני מסננת לי מה חייב ומה כדאי שיהיה, ומתנהלת לפי זה

וכמובן שאין כיף יותר מלמחוק כל דבר שעשית כבר🙂

ונושאים לרשימות

מתבלבל לי הכל

רשימה להערב איפוס בית כביסה וכו

רשימה לשבת הקרובה הבעל"ט

רשימה לערב יוה"כ

רשימה ליוה"כ עצמו, משחקים חדשים אוכל לילדים וכו

רשימה לסוכות, חוה"מ ושמחת תורה...

אני למשל עשיתי רשימת קניות כללית לחגי תשרי. התפריטים אצלנו די קבועים ולכן הלכתי על המוכר, הרכבתי רשימה, הגדלתי אותה 🤭( בכמויות) וסיימתי. מה שיישאר אם כבר זה השלמות, ובאמת לשבוע הבא יש לי רשימה של ירקות בעיקר והשבוע קניתי דברים יותר בסיסיים כמו ביצים חלב קוטג וכו. גמככה החגים מתפרשים על פני שבועיים וחצי סהכ. אז הכל ביחד רוחבי יותר קל לי וגם פחות יציאות לקניות.

אני מכניסה בפנים הכל - מבגדים עד לקישוטי סוכה ומפיות מיוחדות. גם משחקים ליוםכיפור הייתי מכניסה בפנים. בעדיפות שלי זה תמיד שיהיה הכל מראש. מצדי עוד מאוגוסט😅

איפוס בית אני לא עושה רשימה. לדעתי לא חייב. זו רוטינה קבועה. רק דברים ספציפיים שאני לא רגילה לעשות רושמת כדי לא לשכוח

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

בה עושה היום משהו רחוק מאווווד מתכנות

שרואים שאתם רוסים? 🤭 (סתם, זוכרת שציינת את זה פעם. אלא אם כן התבלבלתי עם מישהי אחרת)

זה מאוד רוסי לרשום את הילד לחוג מתוך מחשבה על העתיד המקצועי שלו ולדחוף אותו לשם, אבל זו טעות. הילד לא נועד למלא את הציפיות שלנו ואנחנו לא אמורים להחליט בשבילו מה יהיה המקצוע שלו.

תנו לו להיות ילד ולהנות מהחוג. איזה כייף שהוא נהנה ומתלהב! חסכתם מאבק אחד

יש עוד המון שנים עד שתוכלו לראות איזה מקצוע מתאים לו, ובסוף הוא יבחר את מה שהוא נמשך אליו, ויכול להיות שזה יהיה שונה מאוד ממה שאתם מתכננים לו...

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

עם קשקושים ללימודים או בגדי בסיס אני מסתדרת שם, אבל בגדים לגדולים או לעצמי לא מצליחה למצוא (גילוי נאות, גם בחנויות פיזיות לא מוצאת🤦‍♀️)

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.