חינוך וגידול ילדים באופן איכותיאנונימית בהו"ל

א. אתן מרגישות שבתור ילדות השקיעו בחינוך שלכן?

במה זה התבטא? לפרט כמה שאפשר

ב. איזה דברים חשוב לכן בחינוך וגידול הילדים שלכם?

ג. מבחינה לימודית - מה יעזור לילד להצליח להיות מצטיין?

ד. מבחינה רגשית - כנ"ל, מה?

ה. יש ילדים שנותנים להם לגדול עם גבולות אבל אין דחף לעודד אותם להצליח וכו' (לא מבחינת להיות הכי מצטיינים, אלא נניח הוא לא טוב בחשבון- לא נורא, סוג של אדישות..) מתחברות לזה? אם לא, איך לקדם ילדים להצלחה?

חום ואהבהאנונימית בהו"ל

כל הזמן להגיד את יכול אתה מסוגל. להאמין בהם

זה מה שהיה חסר. לא דירבנו אותי להצלחה והצלחתי סבבה אבל לא נתנו לי אהבה ואמון בי

תשובותoo

א. החינוך היה בצורת אילוף, מאד לא מתחברת לשיטה, זה גרם לריחוק רגשי מההורים שנשאר עד היום. מה שכן היה נכון מבחינתי היה התנהלות של סדר וניקיון תקינים שהקנו לי הרגלים טובים וגם התנהלות כלכלית תקינה, לחיות ממה שיש, בלי פזרנות/ קמצנות.


ב. חשוב לי:

קשר טוב

תקשורת טובה

אווירה נעימה בבית

כנות ותקשורת ישירה

לתת דוגמא אישית טובה

ללמד אותם:

אהבה עצמית

להציב גבולות לאחרים

לסלול את הדרך שלהם בכוחות עצמם

לקחת אחריות על החיים


ג. כישורים מולדים

עזרה מקצועית לקשיים


ד. מה שכתבתי ב׳ב׳


ה. אם יש קשיים אני בעד לתת עזרה כדי לא להישאר מאחור

מנסה לענותצוףלבוב

א. לימדו עצמאות מחשבתית , לא ללכת אחרי עדר, לא להתנהל מתוך דווקא.

נתנו ערכים. כן דרשו הצלחות אבל הדרישה גרמה לי להרגיש לחוצה וזהו. אז אני מהילדים לא דורשת יותר מדי.

ב. חשוב לי שיגדלו אנשים נורמטיביים.

ג. לא לצבור פערים. במיוחד ביסודי.

ד. להתחשב ברגשות שלהם.

ה. תלוי באיזה כיתה. תוכנית ביסודי לדעתי כל אחד יכול להבין. בתיכון חשוב לתת להם סביבה מתאימה , בית ספר שיש בו אווירה שכן צריך ללמוד, רמת לימודים סבירה, אווירה נחמדה.

מצד שני הורים צריכים לדעת להשלים עם העובדה שהילד שלהם לא תמיד מביא ציונים טובים, מקבל משרה הכי שווה, רוקד הכי יפה , מוקף במאות חברים...

אחרי לא מעט ניסוי וטעייהמתואמת

אני מבינה שהתפקיד של ההורים הוא להיות - להיות נוכחים, להיות אוהבים, להיות הורים עם כל המשתמע מכך - וכל השאר כבר לא תלוי בהם, אלא בילדים שלהם ובקב"ה.

אי אפשר לגרום לילד להיות מצטיין בלימודים - אפשר להיות בשבילו כשקשה לו ולתת לו את התנאים ש*הוא* זקוק כדי להצליח ברמה *שלו*.

אי אפשר לגרום לילד להיות תמיד שמח ומרוצה - אפשר להיות נוכחים בשבילו בקשיים שלו, לא להיסחף אחרי הקשיים שלו, לתת לו את התנאים להתפתח מבחינה רגשית.

ומעל הכול מה שהורים יכולים לתת זו תפילה... תפילה שכל ילד יצליח במסלול שלו, ובעיקר שיראה שההורים רוצים בטובתו, גם אם לא לגמרי מצליחים להעניק לו בדיוק את מה שהוא חושב שמתאים לו.

זה מה שראיתי מהניסיון שלי כאמא וכבת וכאחות בכורה...

אהבתי מאד את מה שכתבתקמה ש.
כן, השקיעו מאודהמקורית
בדברים כין לדאוג להעיר בבוקר בזמן ולהכין לנו פרוסות, (וגם דוגמה אישית . ההורים שלי קמים ב5 וחצי כל יום כבר איזה 40 שנה הי״ו, תמיד מגיעים בזמן, עומדים במילה שלהם תמיד, תכנון מראש ואמדן זמנים) לדאוג לציוד, לבוא לאסיפות הורים ולהתעדכן, לשבת איתנו על שיעורים, להיות שותפים בפעילויות חברתיות ולהגיע לאסיפות ולכל המסיבות, לתת לנו חופש להחליט אם ובאיזה חוגים אנחנו רוצים להיות, וגם יודעים מתי לשחרר ובאיזה כיוון לעודד


מה שחשוב לי מול הילדים שלי זה קודם כל דוגמה אישית כמו שראיתי בבית בעז״ה, וגם להיות להם מורת דרך ולעזור להם למצוא את הדרך שלהם להיות טובים. לא מתחברת לאדישות מול קושי של ילד. 

עונהאמאשוני

א. ההורים שלי השקיעו בנו מאוד!

מבחינה חינוכית ההורים שלי נאבקו שנקבל את כל הזכויות המגיעים לנו, והיה בהחלט על מה, החל מלקבל אותנו למוסדות טוסים ולהיאבק במלא דעות קדומות,

דרך מאבק במועצה לקבל הסעות, ועד טרלול איסופים אחרי חוגים (הייתי למשל בחוג תנ"ך מגיל מאוד קטן עד אמצע יסודי, בישוב בו היו מוסדות הלימודים, כי במקום המגורים לא היה תרבות תורנית)

בהמשך ויתרו על נוחות וכסף ועברו מבית גדול לדירה קטנה, כדי שנגדל בסביבה חברתית טובה יותר.

בגיל גדול יותר, אבא שלי השקיע המון שיוכל לממן לכל ילד לפחות תואר אחד. ב"ה השתלם וכולם מסודרים במקצועות טובים. (לא ברור מאליו)

בנוסף לזה היה חינוך ביתי אם אפשר לקרוא לזה, חינוך לערכים. דיברו איתנו הרבה על ערכים וחיינו את זה.

אם זה כיבוד הורים שההורים שלי שימשו כדוגמה, או אם זה דברים אחרים כמו חיבור לטבע, שאבא שלי השקיע בנו כל שבת טיול ביער והרבה באמצע שבוע גם, לימד אותנו ברבה חכמת חיים בטיולים האלו.

מסורת זה משהו חזק אצלנו במשפחה.


ב. חשוב לי מסגרות הכי טובות שאפשר, אני חושבת שזה מפתח ממש חשוב כי זה משפיע על הסביבה שהילד גדל בה. אז החברים ממשפחות טובות, חשוב לי השתתפות בתנועת נוער והתנדבויות. חינוך למצוינות. לעשות את מה שעושים הכי טוב שאפשר.

חשוב לי שהילדים יתחברו למהות של הדברים (בהתאם לגיל כמובן) לכן משתדלת להסביר ולשקף כמה שיותר דברים ופעולות ובחירות למרות שזה קשה.


ג. דבקות במטרה, שאיפה ליותר, עידוד למצוינות, ובפרקטיקה, להקדים את הלימוד בכיתה. לפתח ביטחון עצמי, ואז זה כבר מעגל שמזין את עצמו.

לכן חשוב לי ללמד בסיס טוב בקריאה וחשבון לפני כיתה א', ומשתדלים להיות עם יד על הדופק בכל הקשור ללימודים, לא רק לידע עצמו, אלא גם לחוויה ואם יש תאקלים מול מורים מסויימים, לעצור את הכדור שלג לפני שהידע הלימודי יפגע ואז גם הביטחון והמוטיבציה.

מבחינתי מצויינות זה לקבל קצת יותר נקודות מהציון הרגיל. להשיג את העוד קצת בזכות מאמץ והשקעה.

זה יכול להיות לשפר מ70 ל75 או מ90 ל95.


ד. מבחינה רגשית, לאפשר מרחב התנסות, שיטת האסימונים. ככל שלילד יש יותר אסימונים, כך יוכל לאפשר לצמו מרחב גדול יותר בהתנסות, וכך יוכל לצבור יותר הצלחות שיכניסו לו יותר אסימונים בחיים.

יש שלב שלא משנה מה ההורים יעשו, כמות האסימונים שהם יוכחו לתת לילדיהם לא תהיה משמעותית והיחד יצטרך לייצר לעצמו מקורות הכנסת אסימונים.

לכן חשוב כ"כ החל מגיל מאוד קטן ועד גיל חטיבת ביניים לתת הרבה הרב אסימונים, כאשר בגיל קטן בעיקר נותנים ואח"כ עם הזמן מלמדים את הילד לייצר אסימונים.  מלמדים לייצר חברויות, לפתח נקודות חוזקה,להאמין בעצמך, עם לימוד של לקום ממשברים ולהתמודד עם אתגרים מבלי להפסיד המון אסימונים.


ה. לא מתחברת. שאיפה למצויינות זה משהו שמאוד חשוב לי בחיים. להיות הכי טוב שאתה יכול להיות. אני לא שואפת להיות משה רבינו (כמאמר זושא) ולא מצפה מהילדים שלי להיות מה שלא הם. אבל אני כן מצפה מהם להיות הכי טובים שהם יכולים להיות. וזה מתבטא בין השאר גם ביכולות לימודיות.

וואו, ההורים שלך נקראים מאוד מיוחדים.דיאט ספרייט

אפשר לנצל"ש לשאלה?

תוכלי לשתף איך את בעצם מלמדת את הילדים ליצור חברויות? לפתח נקודות חוזקה? ועוד כמה שרשמת? 

אנחנומ מנתחים סיטואציות בעזרת שאלות מנחותאמאשוני

בהתחלה זה ע"י השלכה על משהו אחר,

למשל חיות ואפילו חפצים.

הרבה פעמים מתוך סיפור.  מסתכלים על הציורים ולומדים גם מהם.

מאוד חשוב לי ללמד אותן לתת פרשנות נוספת לסיטואציה.

למשל החברה לידי ולא אמרה לי שלום.

אולי היא לא אוהבת אותי, אבל יש גם פרשנות נוספת, אולי היא לא ראתה אותי או שאין לה מצב רוח וזה לא קשור אלי.

לומדים להציג את עצמי, להזמין למשחק, לאפשר לשני מרחב בחירה.

למשל כשבאים לילד ושואלים רוצה לשחק איתי תופסת, אז כבר החלטנו איזה משחק.

יותר נעים לשאול אותו במה הוא רוצה לשחק. ואם הוא לא יודע אז להציע משחק.

בנוסף לומדים להפחית שימוש ב"תמיד" ו"אף פעם"

תמיד היא עושה לי ככה...

אף פעם הוא לא...

במקום זה להגיש על מה שקרה עכשיו.


לגבי ניתוח סיטואציות, לפעמים ילד בא ומספר שקרה משהו, בהתחלה אני נותנת להם לספר איך שהם רוצים, ואח"כ מוסיפה שאלות.

למה זה קרה?

מה קדם לזה?

מה הצד השני הרגיש?

מה אתה הרגשת?

האם היה אפשר לעשות אחרת..


אם אני רואה נקודה שהם נתקעים עליה, אני מציינת את זה לעצמי, ואז בכל מיני הזדמנויות הנקודה הזאת עולה ומדברים על זה לא בהקשר הספציפי למה שקרה, ואז יש יותר פתיחות לשמוע וללמוד.


בנוסף לומדים לשים לב לשפת גוף. שלהם ושל אחרים. מה משדר ריחוק ומה משדר קירוב.

מסתכלים הרבה בציורים.


משתדלת להרחיב את אוצר המילים שלהן בקשר לרגשות. יש לנו כמה ספרים שמהם לומדים שמות של רגשות. אני מאמינה שילד שיודע לבטא מה הוא מרגיש, יודע גם לווסת את אותו רגש. כי הוא מבין מה עובר עליו. זה עוזר גם בחברויות.


בנוסף לומדים עם הזמן לראות את החיים בעוד רובד.

למשל אם הייתה מריבה ועכשיו ילד שלי מאשים את היחד השני במשהו. מה יוצא לי מזה?

אם לא אדבר איתו מי יפסיד מזה?

למשל לפני החג בת ה7 סיפרה שילדה סכסכן בינה לבין חברה אחרת,

והיא כעסה על שתי הבנות. אז אחרי שנתנו מקום לכעס, שאלתי בזהירות מה הלאה.

היא עמדה שהיא אף פעם לא רוצה ללכת לחברה הזאת. (לא זאת שסכסכה אלא החברה המקורית)

שאלתי אותה איך ההחלטה הזאת תסייע לה בהמשך ומי מפסיד מזה.

ואז אחרי כמה שאלות מנחות הגענו למסקנה שבהחלטה הזאת היא מענישה את עצמה.

ככה כל שנה לומדים עוד עד שיודעים להתמודד ולהחזיק חברויות, וגם לשחרר בלי טינה חברות שפחות טובה לנו.

לומדים גם מגיל קטן לומר מה לא נעים לי. לא נעים לי שאת צוחקת על.. ככה ה' ברא אותי, אני אוהבת את עצמי כמו שאני.

נגיד יש לי בת שקטנה בשכבה ובהתחלה היו אומרים לה את בת 6 ואני בת 7. לימדנו אותה איך להתמודד עם זה.

בעיקר היה חשוב לי שננסה לנתח מה מביא ילד לומר את הטיעון הזה, כי אם היא תבין, היא כבר תגבש דרך התמודדות שנכונה לה.


לגבי לפתח נקודות חוזקה- יש דברים שאני מזהה אצל הילדים ואני אומרת להם את זה, ויש דברים שהם חושבים על עצמם. למשל ילד שאומר שהוא טוב בלצייר וזה לא משהו חד פעמי, אני מתייחסת ממש ברצינות לנושא ומציעה לקנות לו ערכה מקצועית יותר לציור.

או ילד שאומר שהוא טוב בחרוזים, אני נותנת לו הזדמנויות להביע את זה. כלומר לא שופטת על התוצאה אלא מחזקת את המקום שהוא נמצא בו כרגע. לפעמים זה חולף ולפעמים זה נתפס.

תודה על הפירוט. מעריכה ממש.דיאט ספרייט
אשמח לשאול אותך כמה דברים-אנונימית בהו"ל

א. מה הכוונה "חינוך הכי טוב שאפשר"? לפעמים רמה דתית ומצוינות לא הולך ביחד כי לימודי ליבה וכו' או שאני לא בעניינים? אשמח לדעת!

ב. אפשר הסבר למשהו שאת משקפת לילדים?

ג. איך מלמדים בסיס טוב בקריאה וחשבון? יש לך המלצה לספרים? למשהו שאת נעזרת בו? ונניח אם אני לא טובה בחשבון איך לעזור להם כן להיות?

ד. איך עוצרים תקלים מול מורים? בצורה חכמה..

ה. אדם גדול שכבר נפגע ממערכת החינוך וסומן תמיד כמתקשה בלי שההורים שמו לב לזה או פיתחו מול זה משהו - מה המלצתך אליו כיום? שהוא כבר גדול..


תודה רבה!! 

עונה על חלקאמאשוני

א. לא מעניין אותי מה לפעמים, אני מחפשת בתי ספר טובים לילדים שלי, בסוף אני צריכה מקום אחד בבית ספר אחד, אז לא משנה לי מה יש בכל האחרים.

וכן, אפשר למצוא מוסדות לימוד מעולים.


ב. נניח מתלבטים אם לנסוע קרוב או רחוק. הגדולים רומים רחוק, אני משקפת את היתרונות והחסרונות, ומה עדיף לכל אחד, ואז הם מבינים שרואים אותם גם אם לא מקבלים את ההעדפה שלהם, וזורמים עם ההחלטה השניה,

אחרת היו מבקשים לנסוע רחוק, היינו אומרים שלא, היו עונים שהקרוב תינוקי ולא בא להם להצטרף.

או נניח אחד הילדים עושה קולות אזעקה, האחרים נבהלים, אני משקפת לו מה האחרים מרגישים. הוא עונה שהם סתם פחדנים, אני משקפת שזה לא משנה סתם או לא סתם, פחדנים או לא,

מותר לפחד וצריך להתחשב בכולם.

הילדים פותחים את המקרר 30 פעם ביום וטוענים שאין אוכל.

אני מפרטת להם כל מה שבישלתי וקניתי. ומציעה להם עוד דברים שהם יכולים לגשת לקנות מצרכים ולבשל אם בא להם.

אני משקפת את התחושות שלי שלא נעים לי התלונות. הם משקפים שזו לא תלונה כלפי אלא תיאור מצב.

יחד חוזר הביתה ב20:00 שזו השעה שהקטנים נכנסים למיטות ומתחיל להכין משהו לאכול, אני מסבירה שזה לא הזמן המתאים, אבל מסבירה גם למה, כי הקטנים יתגרו וזה יצור בלאגן ולכן צריך לתכנן זמנים שמתחשבים בכולם.

אז או שבאים לאכול עם כולם ב18:30 או שמבשלים ב20:30 אחרי שהקטנים נרדמים.

בעיקרון אני יכולה לספר להם על הכלל בלי להסביר מה עומד מאחוריו, אבל אני חושבת שככל שיותר משקפים דברים, יש חיבור יותר טוב גם למעשה ובכלל החשיבה וההתחשבות (בדוגמאות האלו) מתפתחת מעצמה.

או אם אני משקפת להם כל מיני דברים לטובתם למשל עדיף לקחת גקט אם יהיה חם נשאיר אותו באוטו, אן יהיה קר נוכל ללבוש,

פעם, פעמיים, שלוש, הם מבינים את העיקרון לבד וזה מפחית התנגדויות וקיטורים מהסגנון של סתם סחבתי אמרתי לך שלא יהיה לי קר..

ממשיכהאמאשוני

לגבי לשקף זה יכול להיות אפילו שאני משתפת אותם שאם אני לא מצליחה לישון טוב אז אין לי סבלנות והן המפסידים מזה ולכן כדאי להם לשים לב לא להעיר אותי סתם (בהתאם לרמת הגיל כמובן).


לימוד קריאה וחשבון כהכנה לכיתה א'- יש המון חוברות ואתרים. אני אוהבת את שיטת הפירמידה, ואת האתר של חגית פרנקל לקריאה. גם באתר אזמרגד ונגבה יש חומרים מעולים.

מהאתר של חגית אני מדפיסה את המשחקים, ומשחקים בזה בשבתות. (פעם פירטתי את סוגי המשחקים אם מעניין אותך אחפש קישור לשרשור, היו שם עוד הרבה רעיונות מוצלחים)

בחשבון קונה חוברת עבודה לפי רמה ובהתאם לנושאים משחקת איתם.

למשל מלחמה זה משחק מעולה כבסיס ללימוד חשבון.

לפעמים אנחנו משחקים מלחמה בקלפים של טאקי כדי שצורת המספרים תהיה ממש חלקה.

בנוסף לימוד מתמטי לא מתחיל כהכנה ל..

כבר בגיל מאוד קטן, מבקשים מילד להביא שני מלפפונים, 3 עגבניות, ממה יש יותר?

כמה ירקות יש? אם נוסיף פלפל כמה ירקות יהיו לנו? בכמה צבעים?

אם נוציא 2 תפוזים ונחלק למשה, דינה, לאבא ולך, כמה כל אחד מקבל?

כשסופרים זוגות של משחק זיכרון, לומדים לספור בדילוג של 2, מלמדת שקוראים לזה מספר זוגי.

ואז עושים חידה, אם אסור להגיד את המספרים הזוגיים, איזה מספרים נשארו לנו?


זה בגדול ככה מתוך החיים מלמדים עקרונות בחשבון. יצא לי ללמד ילדה אחת שכל א'-ב' היה בנוי מסגרים, אז לימדתי אותה בצורה יותר שיטתית. בדקתי בתוכן של ספרי הלימוד מה החומר שצריך לדעת וחיפשתי סרטונים להסבר ביוטיוב והמחשות. ומתוך הסרטונים המצאתי משחקים שנוכל לתרגל,

למשל המשולש הזה שמסמן גדול קטן, <>

אז ציירתי סמיילי בפרופיל כמו פקמן, והדגשתי את הסימון של הפה הפתוח, והסברתי שפקמן רעב והוא רוצה לאכול בפעם אחת את המספר הכי גדול.

ואז פתחתי שני קלפי מספרים אקראיים של טאקי,

והיא הייתה צריכה לבחור את הפקמן הנכון.

ואז כשעשינו בחוברת לימדתי אותה לעשות פקמן פותח פה בעזרת הידיים, ואז לצייר רק את הפה בדף.

או ילד אחר שפספס את כל הלימוד על זווית ישרה, קהה, חדה. והיה צריך להשלים הכל עד משולשים.

מצאתי משחק מחשב שנקרא עיר הזויות או משהו כזה, ואחרי שראה כמה סרטונים נתתי לו לשחק בזה.

תוך יומיים השלים חומר של חודש.

בכללי תקופת הזומים של הקורונה ואז המלחמה לימדה אותי שמה שמלמדים בכיתה בכמה שעות, ילד יכול להשלים ב10 דקות, ויש את כל החומר קיים לא צריך להמציא כלום, רק להשתמש בסרטונים מושקעים להקנייה ותרגול.

היום עם chatGPT גם מאוד קל לאתר סרטונים טובים.

לגבי לא טובה בחשבון, אז תלונ מה הכוונה, אם את לא טובה אינטואיטיבית בחשבון, אז באמת לא יודעת.

אבל אם יש נושא מסויים שאת לא זוכרת איך פותרים, מספיק לדעת מה השם של הנושא ולחפש סרטונים. לא צריך להסביר כלום.

למשל הבת שלי באה עם דף של תרגילים בחילוק ארוך, אני ובעלי ניסינו להסביר כמה דרכים והיא טענה שזה לא מה שנלמד בכיתה. שאלתי בווטסאפ בכיתה איך קוראים לשיטה לפתרון וענו לי חילוק מקוצר.

משם ועד למצוא סרטוני הסבר טובים לקח לי 5 דקות וחסכנו המון תסכול.

שמתי לה כמה סרטונים, היא בחרה מה שהיה נראה לי הכי טוב בשבילה.

בהתחלה אמרתי לה שהיא רק צריכה להקשיב ולא לעשות כלום. שמתי על הילוך איטי, כדי שהיא תספיק לקלוט. אח"כ ביקשה שוב לראות ברצף.

רק בפעם השלישית עצרנו אחרי כל שלב (כל עשר שניות בערך) והיא תרגלה בדף עד שקלטה את הרעיון.


המשך יבוא בע"ה אם אספיק היום 

המשךאמאשוני

תאקלים מול מורים- מנסה להבין את השתלשלות העניינים. לשמוע את שני הצדדים בראש פתוח (ואם יש אז גם צד שלישי, ואם צריך אז גם מחנך/ת)

מדגישה לכולם שהמטרה היא להסתכל הלאה ולנסות להתקדם.

משקפת לילד עצמו שמי שנפגע מהתאקל זה קודם כל הוא בעצמו.

המורה מקבל את המשכורת שלו בין כך. רק התחושה והפסד מהשתתפות בשיעור פוגעת בעיקר בילד.

אני מנסה לכוון לסולחה מבלי להצדיק את אחד הצדדים.

ברור לי שיש אמת באיך שכל אחד מסתכל על זה, אבל המטרה שלי היא לא חקר האמת, המטרה שלי היא לקדם את הילד שלי.

תמיד קיבלתי מענה אם לא מהמורה עצמו, אז מהמחנך על הדרך שהצעתי כדי להתקדם הלאה.

הייתה רק פעם אחת שזכורה לי של מורה שלא שיתפה פעולה והיא זאת שסבלה ממש במשך חודשיים עד סוף השנה כי הבן שלי עשה לה טרור מתוחכם ולא ויתר לה כמו שהיא לא ויתרה לו.

כל מה שאמרתי לה שיקרה אם היא תבחר להתעקש על הדרך שלה, אכן קרה. אבל בגלל שהמחנך היה מעורב לא חששתי מהעבודה מרחיקת לכת.

כן הייתי פתוחה לקבל התנצלות שלה בפני הילד וניסיון לפתוח דף חדש אבל היא לא רצתה וככה נגמרה השנה.

חוץ מזה כל התאקלים טופלו על הצד הטוב ביותר.

צריך גם ממש להתפלל למחנכים טובים, זה מפתח להצלחה. מול מורים מקצועיים אפשר להפעיל את המחנכת.

בנוסף עוזר לשתף עוד לפני שקורה פיצוץ.

למשל על המילואים ישר שיתפתי, ואפילו ביקשתי שיחות עם היועץ/ת

ידעתי שזה לא יקרה אבל היה לי את זה כקלף  לשלוף במקרה הצורך. ובאמת השתמשתי בזה פעם אחת, כשאחד הילדים "איבד" את זה ואמר משהו למורה, משהו שחד משמעית לא אומרים.

אז לפני שזה יגיע להשעיה ובלאגן

ישר התקשרתי למחנך ושאלתי אותו מה קורה עם השיחה שביקשתי עם היועץ ולמה בית ספר לא מספק תמיכה לילדי המגויסים ואיך הם מצפים שאמא בזמן מלחמה עם ילדים קטנים תטפל בכל הבעיות כשאבא לא בבית ולמה ולמה..

ואז המחנך ענה לי שהוא יקח את הילד לשיחה, אבל כבר השיחה באה ממקום אחר, ולא בטון של עוד שניה מעיפים אותך,

אלא בטון שאתה ילד כזה טוב, חבל שאתה הורס לעצמך וכו'.

אז זאת דוגמה יחסית קיצונית אבל תמיד שהרגשתי שילד לא בתקופה הכי טובה, שיתפתי את המחנך מראש וביקשתי להחמיא גם על דברים קטנים כדי לא ליצור הידרדרות.

למשל ילדה שהשתדלה מאוד להגיע בזמן לכיתה והצליחה ב60%, היה לי חשוב שלא יעירו לה על ה40% שלא הצליחה אלא יחזקו את ה60% שכן הצליחה וזה עבד.. הילדה באה בהתרגשות לספר שהמורה ממש שמחה שהיא הצליחה להגיע בזמן, והחוסר הצלחה התגמד. שזה משהו שמערכת החינוך בד"כ לא כ"כ מצליחה בו. הצלחות אם בם לא יוצאות דופן הן מתמסמסות, ודווקא החולשות יותר מורגשות.

למשל סופרים את כמות האיחורים ולא את כמות ההגעה בזמן.


ה. אם הוא עדיין במערכת החינוך- אז כדאי לבחור מסגרת שמתאימה לאופי ולכישורים שלו, זו תקופה שאפשר לפרוח בה וחבל לנבול. בנוסף אני מאמינה שאם יש דרכים להקל (כמו ריטלין) אז כדאי להשתמש על אף החסרונות כי זו תקופה שהביטחון עצמי מתעצב בה.

אם סיים את תקופת מערכת החינוך- אז מה שהיה לא רלוונטי. אולי יש משקעים שצריך לטפל בהם. זה כבר תחום נפשי טיפולי ואני לא רוצה להגיד סתם דברים,

אבל בהנחה ויש יכולת להתגבר, אז לקחת אחריות על החיים ולהבין מה נכון לי ואיך הכי טוב לי ללמוד דברים ולהשקיע בזה.

מקורות ידע לא חסר היום. החכמה היא לדעת מה שיטת הלימוד, איך להנגיש את המידע, מה הדרך שתהיה נכונה עבור מישהו מסויים.

אם צריך אפשר גם לעשות מכינה ולשפר בגרויות.

אם רבי עקיבא התחיל ללמוד אותיות בגיל מבוגר, והצליח להעמיק בתורה ולהעמיד תלמידים הרבה, אז כל אחד יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית שלו.

הרבה אמונה וסביבה תומכת. ואם צריך גם ליווי מקצועי (כמו קאוצר)

השאלה בעצם מה מפריע לו שמערכת החינוך סימנה אותו? על מה זה משפיע היום בחייו הבוגרים?

על האמונה בעצמו? הציונים הנמוכים מהווים מכשול? יש לו קושי בלימודי המשך?

למה בעצם צריך לומר לו משהו?

רק שתדעימאוהבת בילדי

שאני ממש אוהבת לקרוא אותך.

את כותבת כל כך ברור ועם דוגמאות ברורות...

ואת נשמעת אמא מדהימה! באמת!!!

את נשמעת אמא מדהימה וכל כךאני10

מושקעת בילדים ומסורה להם שזה מטורף שאת עוד עובדת במשרה תובענית ומצליחה להיות פנויה להכל ברמה הזאת.

וגם נשמע שיש חכם בית ספר מדהים מדהים! זה כל כך לא ברור מאליו שברוב המקרים המורים משתפים פעולה ושיש כזה מענה. משמח לשמוע

תודה לך ממש ממש על כל הפירוט והעזרה!!אנונימית בהו"ל

מעריכה מאוד❤️

ומצטרפת לכל הכותבות לך שכיף לקרוא אותך!!

את נשמעת אדם מדהים.. 

שאלתי את השאלה הזאת מהיום שהבכורה שלי נולדהשופטים

היום היא בת 12


והתשובה שקיבלתי זה שהדרך היחידה לגדל ילדים "איכותיים" זה להיות איכותיים  בעצמך..  

וכבר אז זה עיצבן אותי, כי לא מרגישה מספיק טובה ומה לעשות שבינתיים צריך לגדל אותם??


אבל אחרי 12 שנה של ניסיון אני אומרת לך שזה הדבר היחיד שעוזר, תהיי את המבוגר שתרצי לראות בילד שלך, ולצערי אי אפשר לזייף..


(אני בתקופה של תסבוך אישי שמרגיש לי שאני פשוט עושה עוול לילדים שלי ושהם חומקים לי מבין הידיים רק בגלל שאנחנו לא מספיק טובים וזה פיזית שורף לי בלב)

הסוגריים שלך...אווץ'!מיקי מאוס

למה את מניחה שזה עוול לילדים?

הקב"ה נתן אותם לכם

לא יכול להיות שאתם לא "מספיק טובים"


תמיד טוב לשאוף להתקדם ולהשתפר במסגרת מוגבלות היכולת

אבל אתם הכי טובים לילדים שלכם


ויותר מזה-שווה לבדוק איך את מודדת מבוגר איכותי


ההורים שלי על הנייר אולי לא נשמעים כאלה "מוצלחים", גם לי היתה מלא ביקורת עליהם ויש לי אחים עם בטן מלאה על כל מיני דברים

בשונה ממה שכתבו פה למדנו בבית ספר הקרוב לבית בשכונה לא הכי הכי, לא הלכנו לשום חוג, היינו ב"ה הרבה ילדים ורוב הזמן "גידלנו את עצמנו"

כמובן הם היו שם במקומות שהיה צריך

והלימודים לא כזה עניינו את ההורים שלי (אבל בורכנו ב"ה ביכולת אז אולי בגלל זה)


היום אני יודעת להתמקד בטוב שהם העניקו לי ויש ממנו הרבה ב"ה

אחד הדברים המשמעותיים היה דווקא העצמאות וזה שלא הובילו אותנו יד ביד צמוד מדי 😉

ורוב האחים יצאו מאוד "מוצלחים"


חלקם יצאו "לא מוצלחים" (על הנייר, כן. אני מאמינה שפשוט זה המתנות שהקב"ה נתן להם ומהיכרות קרובה אני רואה שיש להם המון הצלחות ואיכויות ייחודיות)

ומטבע הדברים זה דווקא אלה שבהם הכי השקיעו כי מראש הם בורכו באתגרים וקשיים


אני מסכימה איתך שעיקר העבודה צריכה להיות על עצמנו.פשוט להיות מודל לעבודה , להתמדה, להשקעה, לאמונה

וכמובן גם חושבת שכן יש לנו תפקיד להעניק להם חינוך טוב וגם יכולות ומיומנויות כמה שאפשר

כל ילד והצרכים שלו


אבל בעיני- זה לא מה שיקבע אם הם יצאו מוצלחים או לא. יש להם את המסלול שלהם


וגם -וזה קצת פחות נעים לחשוב על זה - מחקרית, אחד הפרמטרים שהכי משפיעים על הצלחה בלימודים ובקריירה זה גנטיקה. (כן גם על עצמנו)


יש לנו תפקיד חשוב לאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם במקסימום

אבל הפוטנציאל שלהם מוגבל ברמה מסוימת באופן מולד.

וזה בסדר


וגם להורים עם נתונים גבוהים יכול להיוולד ילד שפחות

וכנל הפוך

כי זה לא איזה גן ספציפי זה מכלול רחב

את פשוט צודקת.על הנס

אני גם באה מבית כזה כמו שלך.

הרבה ילדים והורים שלא כל כך היו מעורבים.

בלי יותר מידי זמינות לילדים,לא דחפו אותנו למצוינות אף פעם וכולנו יצאנו פחות או יותר כמו אצלכם.

מה שההורים כן השקעו בנו זה ערכים,התנדבויות עזרה לסביבה וכו'

ולזה אני קוראת איכות

פחות מכמה השיגו במבחן


אני חושבת שאין דבר כזה להיות הורים מוצלחים,

אני כן חושבת שמתוקף זה שאנחנו בני אדם מותר לנו לטעות,לכעוס שלא במקום לפעמים להיות עייפים ולהגיב מהבטן,וכ'ו.

זה גם מלמד את הילדים שמותר לטעות והתנצל וגם שאבא ואמא הם בני אדם וכן אם זה חריג או קורה מידי פעם הם רק משתפשפים ולומדים בעצמם.

וההורים משתדלים לשקף להם את הסיטואציה שקרתה

(זה גם כן סוג של התפתחות רגשית)

וכל זה זה שהאוירה בבית באופן כללי היא לא כזו,

היא אוירה טובה ומאפשרת.


תקופות קשוחות יש לכולם מידי פעם וזה לא מעיד על כלום

אף הורה לא נולד מושלם ולא יהיה מושלם אף פעם

הורות זה תהליך וזה מסע בפני עצמו.


אני לא מדברת על הצלחה עם קבלותשופטים

אלא להיות אנשים טובים, רגישים, מביעים רגשות, עם תקשורת בריאה, שירגישו שיש להם את המקום הבטוח..

לא מרגישה שאנחנו מצליחים בזה כרגע כי לנו כנראה יש בעיה בקבלה העצמית שלנו,  משהו בהתבגרות שלנו לא עבד עד הסוף.. וזה משפיע על הילדים ללא ספק. גם בתקופות טובות יותר זה ניכר.


מנסה כל הזמן לפשפש ולהתקדם אבל השורש לא הגיע לפתרונו ובינתיים הם גדלים ע"פ החוסר הזה לצערי 

זה שאת לא מרגישה שאת שםעל הנס

זה לא אומר שזה לא קורה...

זה אומר שכן יש מודעות שזה כידוע חצי פיתרון

אז בטוח שאת בדרך לשם...

דבר שני לכל אחד בעולם יש את הדרך שלו

גם לילדים שלך יש את הדרך שלהם.

הם נולדו לך כי את הכי מושלמת עבורם ועבור המסע שלהם לעולם.

ההצלחה שאת מדברת עליה לא נכונה לכולם בצורה רוחבית כי לכל אחד היא שונה.

בטוח שאת מחנכת לערכים שחשובים לך,

ומשתדלת להיות בעצמך אדם טוב,

את לא צריכה להוסיף לעצמך רגשות אשם בעניין כשאת עושה את הדרך שלך לשם. (בתור אימהות ממש לא חסר לנו רגשות אשם)

הילדים שלך יגדלו ורק יעריכו את הנסיון של להיות טובה יותר בשבילם💞

האמנתי בזה פעם..שופטים
וכאמור יש חי את המחשבות האלה כבר 12 שנה לא רואה שינויים גדולים לנגד עיניי, אבל הלוואי ואתבדה..


אני פשוט חושבת שאנחנו לא דוגמא מאוד טובה כרגע בהרבה תחומים, ובאמת מאחלת להם לפגוש מבוגרים אחרים משמעותיים יותר ללמוד מהם

האמת שחשבתי כמוך...על הנס

גם לגבי הדוגמה האישית.

וגם לגבי הערכים שלי.

בדוגמה האישית אני לא האדם הכי סבלן בעולם וגם לא מכיל יותר מידי אני יותר קצרת רוח ועצבנית.

אני הרגשתי אחרי שהתחתנתי שאיבדתי את הרב המוחלט של הערכים שהאמנתי בהם, לקח לי זמן להבין שהם פשוט השתנו.

מה ששינה את החשיבה שלי היו הילדים עצמם

הבת שלי שהיא גדלה פשוט אמרה את זה בפה מלא,והייתי בהלם כל מה שהרגשתי וחשבתי שאני לא דוגמה ולא מחנכת כמו שצריך היה לא נכון מבחינתה.

יש לה ביקורת ( בכל זאת גיל ההתבגרות וכו' )

אבל היא פשוט מלאת הערכה כלפינו כהורים.

ותאמיני לי שכעסתי עליה אינסוף פעמים כשהייתי יכולה וצריכה להבליג,

שלא הקפדתי איתה על דברים בסיסיים שהיתי צריכה ללמד אותה,וכו'.

אני פשוט אומרת לך חכי אולי עוד תופתעי.

לפעמים נדמה לנו שאנו רואים את המציאות נכון ושופטים את עצמנו בחומרה רבה.

כשמסתכל מהצד זה בכלל נדמה אחרת לגמרי.

הלוואי, תודה רבה על העידודשופטים
 ממשיכ  להתפלל
אפשרoo
לעשות צעדים קטנים של שינוי, להשיג כל פעם שינוי קטן אחד. לפעמים חוסר ההצלחה נובע מיעדים גדולים מדי שאינם ברי השגה.


אני בלמידה מתמדת בהורות ובהתפתחות האישית שלי 20+ שנים, תמיד יש משהו חדש ללמוד ולעשות שינוי שלא צלח קודם.


דוגמא אישית טובה היא אכן חשובה אבל גם אם לא מצליחים להיות מה שרוצים, הדרך הזו של ניסוי וטעייה, חשובה לא פחות כדוגמא אישית לילדים, להודות בטעויות ובחולשות, לנסות להשתפר שוב ושוב כצמיחה ולא כהלקאה עצמית.

זהו, שלא חסר לי לימוד הורותשופטים

אלא נקודה פנימית בי שמפריעה לי להתקדם, גם את הצעדים הקטנים האלה שאת מדברת עליהם..

והייתי בכמה טיפולים וכמה סדנאות עוד לא הצלחתי לפתור את הנקודה 

אני לא מסכימה עם זהאמאשוני

הורים איכותיים זה בסיס מעולה,

אבל יש לא מעט ילדים שפרצו עם הצלחות למרות שהייתה להם ילדות לא משהו בלשון המעטה.

לילדים יש חיים משלהם, ובשלב מסויים מקבלים גם ממקורות אחרים וגם בונים בעצמם מעגלי תמיכה בעצמם.

לא הכל קם ונופל על איכות ההורים.

אפשר להיות הורים גרועים ובינוניים ושהילדים יהיו מוצלחים, ואפשר להיות הורים מדהימים, והילדים יעברו את הדרך שלהם. רואים את זה שאצל משפחות מעולות יש ילדים מכל מיני סגנונות.

אני כן חושבת שהורה שאכפת לו מהילד שלו יעשה כל מה שתלוי בו, אבל זה לא אומר שאם יש תקופות פחות טובות העתיד של הילד אבוד.


בנוסף כמו שכתבו לפני, ילדים שרואים את ההשתדלות והמאמץ לומדים מזה גם לחיים. בסוף גם להם יהיו התמודדויות.

חוץ מזה שכשיש בעיות, יש בעלי מקצוע לתמיכה והדרכה, ההורים לא מכוונים את הילד לבד. זה בסדר גמור לומר אני לא יודע איך להתמודד עם זה, נלמד ביחד אצל מישהו אחר.

נכון, יש גם סיפורים על הקיצון ואנשיפ שהצליחו מלמטהשופטים

אבל לדעתי בסיס של תקשורת וקבלה עצמית הולך עם הילד לא משנה אם הוא לא ממשיך בדיוק בדרך של ההורים, שהוא יהיה אדם טוב במהות שלי, שישמח בעצמו ובחיים שלו ויהיה רגיש לסובבים אותו. מסתבר שזה לא כל כך פשוט.


והיינו בהדרכות ויעוצים, הנקודה זו לא הילדים זה אנחנו, נקודה שלא הצלחנו לפתור עדיין, למרות טיפולים ויעוצים..

בע"ה ממשיכה להתפלל שתגיע הישועה 

תקשורת וקבלה עצמיתאמאשוני

אפשר ללמוד גם ממקורות אחרים ולא רק מההורים. ובכלל לפני שני דורות המילים האלו בכלל לא היו בלקסיקון של דור ההורים ובכל זאת גדל דור נהדר, אולי יש חסכים מסויימים אבל בסה"כ מתמודדים לא רע והחיים איכותיים מאוד.

במיוחד שהיום יש קורסים נגישים ולא הכל בנוי על מה שמכירים מהבית.

אם יש שאיפה להיות במקום של קבלה עצמית ותקשורת מיטיבה, ומנרמלים את זה, אז גם אם לא חיים לפי זה, זה עדיין פותח פתח לילדים לקבל את הערכים האלו הלכה למעשה ממקורות אחרים.

גיל 12 זה עדיין גיל שמקבלים בעיקר מהבית, אבל בהמשך מקבלים גם ממקורות אחרים.

אם ילד יודע שהערך הזה חשוב, הוא כבר ימצא בעצמו איך ליישם.

אגב אני לא ראיתי דוגמה של תקשורת וקבלה עצמית בבית הורי, פעם ראשונה שנחשפתי לדרך אחרת הייתה בגיל תיכון ששם התחלתי לשים לב לאפשרויות אחרות אצל משפחות אחרות, משם התפתחה השאיפה ועם החיים התפתחה היכולת אז ממקור ראשון אני יכולה להעיד שזה בר שינוי מבחינת הילד.


כל זה לא סותר שאכן כדאי להורים להשתפר בדברים האלו בשביל איכות החיים שלהם, אבל אפשר להוריד את שעון החול ולנטרל את הקשר לילדים שגדלים, קשה לעשות תהליכים מתוך לחץ, צריך למצוא את הזמן הנכון והבשלות לעבור את התהליך, וככל שמתבגרים קשה יותר לעשות שינוי כאלו, אז עוד יותר זה צריך לבוא בזמן נכון להורים בלי קשר למה שעובר על הילדים.

אני חושבת שהפרדה בין הדברים יכולה לסייע להתקדמות.


בהצלחה רבה!

מסכימה ממש. כל מילה זהבהמקורית
תודה עלל השקעה בתגובהשופטים

הבעיה היא לאו דווקא החוסר קבלה עצמית, אלא הנגזרת שלה, זה לא שאני מסתובבת בבית ואומרת אני לא מקבלת את עצמי אבל אתם ילדים תדעו שאפשר אחרת.


זה פשוט משפיע על איך שאני תופסת את עצמנו ומזין את עצמו לאיך ש ילדים תופסים אותנו.

(אם אני מחפשת אישור חיצוני לכל פעולה שאני עושה ברור שזה מחלחל לילדיםגם בדרכים עקיפות)


מנחם אותי שזה מסע לחיים ובסוף הם יגדלו ויש להם בחירה חופשית, ממשיכה להתפלל שהאסימון ייפול והשפע יתפרץ

הרבה אנשיםoo

מחפשים אישור חיצוני לכל דבר


זה יכול לנבוע מ:

1. חוסר בטחון עצמי ופחד לטעות

2. רצון לרַצות

3. רצון לקבל אישור מהסביבה


אפשר לעשות אימון סביב הנושאים הללו:

1. הבנה שטעויות הן דבר טוב, אפשר ללמוד ולהתקדם מהן. הפחד לטעות הוא המעכב הגדול בהתפתחות אישית

2. הבנה שריצוי פרושו לחיות חלומות ורצונות של אחרים, לכן זו דרך שפוגעת ביעדים וברצונות האישיים.

3. הבנה שלכל אדם יש יתרונות וחסרונות, גם אם הוא חכם בנושא אחד הוא יכול להיות גרוע בנושא אחר, לכן דעה של אחרים לא יותר טובה מדעה עצמית. עדיף לטעות בגלל החלטה עצמית מאשר לטעות בגלל דעה של אחרים.

כאב לי לקרוא אותך ממשהמקורית

שולחת חיבוק


אם אני זוכרת נכון כתבת על זה פה פעם, ואני חושבת שההלקאה העצמית והשיפוטיות הן אבן נגף בדרך להצלחה, בדרך למקום שאת רוצה ושואפת להיות בו. זו כשלעצמה מטרה ראשונית שהייתי מנסה להשיג, וממנה יכול להיפתח הסכר.

לא להשלים עם המציאות הכואבת כוויתור, אלא להבין שבתוכה את עושה את הכי טוב שלך עם הכלים שיש לך, ולראות גם את הטוב שכן יש.

הרבה הורים חסרים את המימד הרגשי מול ילדיהם, אבל זה לא אומר שאין טוב בדברים אחרים, או שאין דרך לצאת משם ולהתרומם, אבל זה תהליך אישי שלך קודם ברובד הפנימי ורק אז אפשר לצאת איתו החוצה

אני לא יודעת איזה דברים כבר ניסית, אבל כלים פרקטיים בלבד כרשימת to do list לא יעזרו לדעתי אם את לא שם במימד המנטלי תודעתי רגשי כי בסוף זה חוזר לאותה נקודה פנימית ש״מתפרצת״ גם אם הצלחנו תקופה בשינוי כלפי חוץ


מאחלת לך שתצליחי להגיע למקום שבו את שלמה עם ההורות שלך ולרפא את הכאב הזה❤️

תודה על החיבוקשופטים
זה בסוף עליות וירידות ויש זמנים שאני כן מרגישה שאני עושה טוב..אבל כמו שהגדרת יפה לא מצאתי את הפיתרון לנקודה הפנימית הזאת, הלוואי ואמצא מרגישה שבנקודה הזאת ובכלים שקיבלתי אני עושה מעבר למה שאני יכולה ובכל זאת צובט לי זה לא מספיק
אף פעם לא נהיה בשיא שלנו לאורך זמןהמקורית

החיים בנויים מעליות וירידות, מה שחשוב זה להיות בתהליך של למידה ולראות איפה אפשר להתקדם ואיפה עשינו טוב ולא רק איפה טעינו

לראות את הנקודה הטובה זו ה- דרך להצלחה בעיניי


אחד הדברים שהכי קידמו אותי בדבר הזה, זה ללמוד את עצמי. מה מטרגר אותי, מה הופך אותי לפחות טובה כביכול, מה שם לי רגליים בגלגלים

זה כזה ברור מאליו למי שחי את זה, וככ לא למי שלא

דברים כמו עייפות, רעב, עומס, ריצוי, ביקורת עצמית, פרפקציוניזם ובגדול חוסר קשב לעצמי ולרצונות שלי בתוך ה- אני שלי הם הדברים שהכי מרחיקים אותי מה- אני האמיתית.

ולדעתי, זיהוי הדברים האלה שמטרגרים אותי ומורידים אותי והנעה לקשב לעצמי ולהבעה שלו ושמירה על הגבולות שלי הם הדבר הכי חשוב שעשיתי ואני עושה בדרך לשם. וזה מצריך חשיבה והתבוננות פנימה ותעצומות נפש הרבה פעמים כשאנחנו שקועים בצד השני אבל זה שריר שצריך לאמן


מול הילדים זה הרבה פעמים מורכב יותר כי הם דורכים לנו על המקומות הכי רגישים ומעמתים אותנו עם כל מה שאנחנו לא רוצים לראות וזה גורר עוד יותר ביקורת עצמית ותחושת כשלון כי ״נו, מה הפלא? זה דפוק כי אמא שלו דפוקה״  והרבה פעמים אנחנו בכזה עומס ובלבול עם עצמנו שאין לנו כח לזה עכשיו, זו התמודדות, אבל בצעדים קטנים לאט לאט התמונה מתבהרת


בקיצור (אחרי שכתבתי מגילה😅) אל תתיאשי אחותי ואל תייאשי את עצמך

תחשבי מה משמח אותך ואיפה את אוהבת את עצמך. כשאנחנו שמחות וטוב לנו, אנחנו טובות יותר. (או כמו שאני אומרת לבעלי - כשאנחנו ישנים טוב, אנחנו טובים יותר  )

כל מילהקמה ש.אחרונה
עונהדיאט ספרייט

א. לכאורה השקיעו בחינוך מאוד, אבל מבחינתי יצרו לחץ מאוד גדול. כל הזמן אמרו לי כמה אני חכמה וטובה, וכשלא הייתי במקצועות מסויימים זה הכניס אותי לתסכול מאוד מאוד גדול ולניסיונות הסתרה מהפחד לאכזב.

ב. חשוב לי להפגין אהבה וקבלה.

לייצר סביבה שמאפשרת טעויות ונפילות.

לייצר חוויות משמחות.

ג. אני מאפשרת מורים פרטיים וחוגים, עם זאת אינני דוחפת להישגיות כי אם להנאה מחוויית הלמידה ורכישת מיומנויות למידה.

ד. מאפשרת מרחב טעיות. הקשבה ללא שיפוטיות.

ה. כמו שכתבתי בג. אינני דוחפת למצויינות.

אני מעדיפה חוויות על פני מצויינות.

כמובן, שאסייע בידי כל ילד שארגיש שמעוניין ומסוגל להתקדם עוד. בעיני, אין מדובר באדישות, כי אם בסדר עדיפויות אחר.

עונה חלקית ולא בדיוק לפי הסעיפיםקמה ש.

בס״ד

 

ברמה הרגשית, חשוב לי שהילדים שלי יגיעו הכי רחוק שיש, שזה בשבילי - שהם ידעו להיות מאושרים, שיהיה להם חוסן נפשי מול טלטלות החיים, שהם יהיו אנשים אופטימיים, אוהבים ואהובים ושהם יתנהגו בצורה טובה. לשם אני בהחלט מכוונת את תפילותיי ומאמציי.

 

אני לא דוחפת למצוינות לימודית. כן חשוב לי שהם יהיו בעניינים, יעשו שיעורי בית וכו׳. אבל בעיקר כי כשמזניחים מדי אז כבר עלול להיות ממש קשה בשיעורים ולהביא למצבים בעייתיים - מהתנהגות שמפריעה לשיעור מתוך שעמום ועד תחושה של ביטחון עצמי ירוד ותחושת כישלון.
 

המצויינות הלימודית לא קריטית לי בכלל כי אני מאמינה שהלימודים איך שהם מוגשים היום לאו דווקא מתאימים לכל אחד. אז כברירת מחדל כל הילדים עוברים דרך אותה מערכת חינוך (פחות או יותר), אבל אני לא חושבת שמצוינות לימודית בהכרח חשובה כדי להצליח בחיים (כלכלית). או, וזה הדבר הכי חשוב, כדי להצליח את הדבר הגדול הזה שנקרא ״חיים״.

 

ההצלחה האולטימטיבית בשבילי היא שהם שיהיו מצוינים בתור בני אדם, כלומר אנשים באמת טובים, יהודים באמת טובים, עם לב טוב, ועם שמחה. אבל זה לא שאפשר לדחוף לשם. פשוט משתדלת לטפטף להם פה ושם שאלה הדברים החשובים והעיקריים בסופו של דבר.

 

מה שחשוב לי בחינוך ובגידול ילדיי הוא מה שאני מאמינה שיקדם את הדברים הנ״ל, כמו:
 

- להשתדל לראות ולזכור כל הזמן את הטוב שבהם

- להשתדל לאהוב לא משנה מה

- לנסות לראות מעבר להתנהגות כזאת או אחרת, להבין ממה זה בעצם נובע

-  להאמין בכוחות שבהם

- להאמין ביכולת שלהם לבחור נכון ולתקן

- להקדיש כמה שיותר זמן לקשר, לדעת מה עובר עליהם, לבלות איתם

- להשתדל להיות בפניות אליהם

- להשתדל להיות בנועם ובחיוך כלפיהם

- להשתדל להיות כתובת לשאלות, דילמות, קשיים וכו׳ שלהם

- להתפלל עליהם

- להחמיא להם, להביע הערכה, להביע אהבה, להביע התפעלות

- להקנות להם זהות יהודית, אמונה וערכים

- לדאוג להוואי משפחתי חיובי

- לחבק, לנשק, ללטף

- להשתדל להבין מה חשוב להם

- להוות דוגמא אישית, לעשות מודלינג

…
 

אני ממש לא תמיד בכל הדברים האלה. אבל שם בהחלט השאיפות שלי ואני משתדלת כל הזמן להוסיף עוד ועוד צעדים קטנים בכיוון…

 

אני עונהבשורות משמחות

על כל השאלות שלך

בגדול כילדה לא השקיעו בי מעבר למצופה

כהורה היום לי חשוב שהילדים גדלים עם אהבה ורצון לשתף מה שמציק להם, שלא יתביישו לשאול בכל נושא שהם רוצים

שיהיה בבית אווירה סהכ רגועה ולהיות הורה שמהווה דוג' איך ומה נכון להתנהל לא להחביא מהם מידע בתירוץ שהעולם שלנו זה עולם של מבוגרים והם קטנים ולא מבינים אלא לתת הסברים תואמים לגילם ולחשוף אותם לתחומי החיים ואם הם רוצים להתפתח בתחומים אז לאפשר וללוות גם אם יחוו כישלונות וגם לשתף מחיינו האישיים על אתגרים ואיך צלחנו אותם

זה בעיניי החינוך הנכון ללמד אותם לא לפחד מרגשות לא נעימים, כישלונות וכד' ללמוד להתמודד עם הכל ולא להתייאש מהדרך

עונהעדי7

בי לא השקיעו במיוחד. הייתי הילדה הקלה במשפחה גדולה, מוכשרת, חזקה, מצליחה חברתית וכו'

לא מתכוונת לעוף על עצמי בכלל, אבל יחסית לאחים שלי שכל אחד היה לו חולשה אחרת הגידול שלי היה קל

אחים שלי אחת הייתה שקטה וביישנית וחסרת בטחון אחד בעיית התנהגות אחד לא הפסיק לעשות בעיות בבית ספר, לא בהכרח דברים חריגים אבל ילדים שדורשים תשומת לב 

ההורים שלי פשוט הניחו שאני בסדר כי באמת הייתי חזקה, וידעתי להסתדר לבד

אני לא סוחבת משקעים מהילדות כי אני רואה את זה כנגזר עלי וטוב לי היום יותר כי אני מאומנת בלהתמודד לבד

כן לומדת מזה לילדים שלי שגם ילדים חלקים צריכים אהבה וחיזוק והתפקיד של ההורים זה לתמוך וחלילה לא להתמך גם עם הילד חזק 

ולדעתי עיקר החינוך זה דוגמה אישית בגיל גדול ובגיל קטן הקניית הרגלים טובים

ובעיקר לתת לילדים חום ואהבה ללא תנאי

עונה.אם_שמחה_הללויה

1. גם כשלא היה כסף היה ברור להורים שלי שמשקיעים בחינוך. חוגים, מורים פרטיים.  היה ברור הסדר עדיפויות, לפני בגדים, אפילו לפני אוכל, חינוך. (גדלתי במפשחה לעולים מבריה"מ)

על שאר סעיפים יענה בהמשך חחח

שאלות שדורשות חשיבה...עכבר בלוטוס

א. כן, אני חושבת שבעיקר חינוך לרגש. ההורים שלי שבו אתנו שעות ודיברו וטיפלו ולימדו אותנו לדבר בשפת הרגש. 

 

ב. חינוך לתורה ומצוות, חינוך ליושרה, חינוך לכבוד לאחרים ולשונה,לקחת אחריות

ג. האמת שאין לי מושג, גדלתי בגישת שפר+- והאחריות הלימודית (למעט הלחץ שכן נוציא בגרות) הייתה עלינו. כל אחד עשה כרצונו..חלק נשרו חלק נשארו

ד. איזון. גם לדבר בשפת הרגש (אני כועס/אני מתוסכל/אני מוצף/אתה מרגיש כך וכך? וכד') אבל גם איזושהי התאמה לעולם הגדול שם כל אחד חי לעצמו מהבחינה הזו וכבוגר אתה אמור להכיל את הרגש שלך לעצמך בלי לספר מה אתה חווה (זה היה לי שוק כשיצאתי מהבית לחוות את זה)

ה. מתחברת. עם החיים מגיע הרבה פעמים הרצון להתקדם יותר ולהצליח יותר. כן כדאי בגיל הבוגר של הבגרות להסביר את המכלול (אם תעשה 4 יח' מה יפתח לך ואם 5 יח' מה תוכל לעשות יותר וכו)

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

מזדהה ממששיפוראחרונה

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

תאמת כבר לא סומכים על אף אחדאםאני

גם הרופא המטפל בקופה היה מה זה שאנן

ואני הריון ראשון אין לי מושג כמה כואב אמור להיות התכווצויות,

אומרים לי זה רגיל הרחם גדלה אז ביי…

אבל ברוך ה נראה שנעצר כרגע.

אני כל הזמן מזהירה אותו שאין לו עוד מה לחפש בחוץ,

שייקח את הזמן בפנים,

מה הלחץ😅