ואין מקום למלווה לישון (יש כורסה, לא נוחה לשינה).

אני יודעת שבמקרים חריגים כן מרשים לבעלים להישאר. לדעתי זה לא בסדר... או לפחות זה חייב להיות בתיאום עם היולדת השנייה.

כשאני הייתי חייבת ליווי בלילה הראשון אחרי הלידה האחרונה, הבאתי דולה בתשלום. היא נמנמה על הכורסה אבל לא באמת ישנה.

למה לדעתך זה לא בסדר?

בהנחה שהוא מכבד את המקום של היולדת השניה ולא משתמש בשירותים בחדר אלא הולך לשירותים בחוץ, ונמצא בעיקר בתוך הוילון של אישתו...

היתה איתי בחדר מישהי שממש התנגדה (והוציאו בגללה את בעלי בשניה שהגעתי לחדר, שעה וקצת אחרי הלידה.. אפילו לא נתנו לו לעזור לי לארגן את הדברים) ואני באמת לא מצליחה להבין את ההתהנגדות.

כן מבינה למה זה מגעיל ומפריע שמשתמשים בשירותים למשל...

ואז מה אם יש וילון. זו לא באמת הפרדה הרמטית...

גם הגבר המכבד ביותר ידבר בלחש עם אשתו, ואני אשמע - כי לילה עכשיו ושומעים הכול, וארגיש פגיעה בפרטיות ובצניעות שלי...

אז לא אמרתי כלום בפעם היחידה שהיה בעל שנשאר עם אשתו במיטה ליד (זה היה במחלקה רגילה, לא ביות), והבנתי אותם בהחלט (היא הייתה אחרי לידה קשה), אבל כן כעסתי שלא שאלו אותי (ואת היולדת השלישית בחדר).

ולכן היה לי ברור שגם אם אהיה חייבת ליווי בלילה (והייתי חייבת - זה התנאי שלהם לביות מלא אחרי קיסרי) - אמצא מישהי, אישה, שתהיה איתי. ומכיוון שאף אחת מבנות משפחתי לא הייתה רלוונטית לשהיית לילה, שכרתי דולה בתשלום.

אבל עדיין זה היה מציק לי נורא...

וכן, מסתבר ששינו את ההנחיות🤷‍♀️ בנושא הזה אני עדיין "מיושנת"...

ההרגשה של פגיעה בפרטיות

האם זה רק בגלל אחריי הלידה או בכלל?

כי נגיד אישה מאושפזת במחלקה כירורגית אחרי אפנדציט (או כל אשפוז במחלקה אחרת)

אין דום הגבלה על מלווה

כן מקפידים שיהיה אישה בחדר עם אישה אבל גם זה אפילו לא תמיד

רק במחלקת יולדות יש את הענין של גירוש מלווים

(מבחינתי זה הזיה...)

ברור לי שגם במצב כזה לא יהיה לי נוח בכלל...

בכל אופן, מחלקת יולדול היא בהגדרה מחלקה של נשים, ומטבע הדברים יש בה עיסוק באיברים צנועים, ולכן נראה לי לא שייך שישנו שם גברים...

(בעלי למשל מקפיד לצאת מהחדר כשהוא מבקר אותי במהלך היום ובאים לבדוק את היולדת השנייה או לתת לה ייעוץ הנקה... כי הרי שומעים הכול, גם אם לא רואים)

גם לי היה מאוד מפריע לישון בחדר עם גבר שהוא לא בעלי.

הווילון לא משנה, התחושה היא חוסר צניעות

במיוחד במצב רגיש וחשוף כמע אחרי לידה

לסדר את המטפחת טובטוב ולהסתובב בחדר עם גרביים כדי לצאת מהוילון שלי לשירותים אפילו

ובביות מלא בעין כרם נניח יש בכל חדר עמדת החתלה ורחיצה משותפת לכל החדר, אז שוב כל פעם להתארגן כדי להחליף חיתול כי בהתחלה אני רוחצת טוסיק בכיור ולא מגבונים

כשאני לבד אני מבקשת ואנחנו סוגרות את הדלת של החדר אז אני יכולה להסתובב בלי גרביים או עליונית (כי החלוק של בית החולים לא מספיק צנוע)

וזה באמת לא רק ברמה הטכנית

זה פשוט לא נעים

פעם אחת ביקשתי שיעבירו אותי כשגבר נשאר בחדר ואכן עברתי 

אני שניה אחרי לידה. מסתובבת עם חלוק שלעיתים מוכתם מדם. ממש לא מתאים לי גברים שיסתובבו סביבי בלילה כשאני קמה להניק וכאלה.

מי שצריכה עזרה אחרי לידה- היא קיימת!!! בתינוקיה.

והגישה בשע"צ היא -את יכולה באמת להיות עם התינוקי המון זמן. ממש לכל אורך היום כמעט אבל אם את רוצה לנוח  כמו שהגיוני אחרי לידה יש לך מי שישמור עליו.

אז יש איזה מוסד של חוסר אמון בתינוקיה ואז עוברים לביות- אבל חייבים עזרה. ופתאום הבעל חייב להישאר וכמה זה 'לא מתחשב' כשליולדת שאיתך בחדר. לא נח לישון עם בעלך. אולי יותר לא מתחשב להיכנס לביות מלא כשהיולדת, בצדק גמור, לא מסוגלת בשלב זה לטפל בלעדית בתינוק?

את ו @1289

ובאמת, אם מישהי חשוב לה להיות בביות (כמוני) - אפשר גם למצוא עזרה נשית, של בת משפחה או דולה בתשלום.

אבל טוב, כנראה שכבר אין טעם למחות על זה

בטח כשהנכדה שלי תלד כבר זה יהיה מוזר שהבעל לא נשאר לישון עם היולדת... (או שאולי יתקדמו עד כדי כך ויהיו חדרים פרטיים לכל יולדת, ואז זה יהיה בסדר? הלוואי!)

זה נכנס בחלק מהבתי חולים. בסוף על יולדת מקבלים מלא כסף והם מנסים למשוך אליהם יולדות..

ב. בעין כרם שאלו אותי אם אני רוצה שבעלי יישאר ואז ממש שיבצו את החדרים לפי זה.

יש להם לוח שם והם מסמנים מי רוצה בעל, מי לא אכפת לה, ומי לא רוצה בעל ו"משדכים" לפי זה..

זה ממש יפה בעיני

שחברת החדר שלי תישן עם בעלה

הסכמתי

אבל בדיעבד זו הייתה טעות והיה לי לא נעים

הוא השתמש בשירותים שלנו וזה עצמו הרגיש לי מביך .

ישן צמוד לוילון בצמוד אליו הייתה המיטה שלי מהצד השני, תמיד הייתי צריכה לשמור על וילון סגור סגור כדי להיות בלי גרביים ולהניק בנוחות, וכן שפשוט שומעים הכל - כולל השאלות והתשובות שלי לאחיות על עצמי. 

וזה באמת נשמע מאוד לא נעים

תודה שפירטת לאחרות כאן בשרשור למה זה יכול להציק...

כמו שפעם היו כמה נשים יחד בחדר לידה (עם וילונות כמובן), והיום זה חדרים פרטיים.

למרות שלי לא מפריע שיש איתי עוד אנשים בחדר, כל עוד הם שקטים ומנומסים (בלידה האחרונה היו לי חוויות מוזרות עם השכנה לחדר ואמא שלה. נראה ששתיהן היו עם בעיה כלשהו. בסוף למזלי העבירו אותה חדר, כי התינוק שלי היה בכיין והפריע לה).

הלידות האחרונות שלי היו שם. ולא מסוגלת להבין איך בקודמות הייתי בחדר משותף. חוויה אחרת לגמרי.

יש חדרים פרטיים עם כל מה שצריך לביות מלא. ( אבל לא חייב ביות מלא כדי להיות בחדר פרטי) .הבדיקות  ליולדת ולתינוק נעשות בחדר לידי, את האוכל מגישים לחדר. יש מיטה נוספת עם מצעים למלווה

היולדת ובעלה הם ההורים של התינוק

מבחינתי הכי אידאלי שאני ובעלי נהיה אלה שנמצאים איתו, זה לא עניין של חוסר אמון מבחינתי זה הגיון בריא. לא רוצה להיפרד ממנו. לא רוצה שיהיה בתינוקיה אם אנחנו יכולים להיות איתו

אני אגב בכלל לא הייתי צריכה עזרה פיזית, זה יותר נפשי

אם יש נשים שלא רוצות גברים בחדר, הגיוני שישימו אותן באותו חדר. אבל לא למנוע מנשים שכן רוצות את האופציה

שיולדת תוכל לחזור הביתה, למקום הטבעי שלה, מיד לאחר הלידה

ואם זה לא אפשרי - אז שיהיה חדר פרטי לכל יולדת, ואז אין בעיה שהבעל יישאר בלילה. (לא שאני מבינה איך זה אפשרי כשמדובר בלידה שנייה ומעלה... הילדים האחרים גם זקוקים להורה איתם לאחר הלידה...)

אבל טוב, מה אני מתלוננת על התנאים פה.

אחותי גרה באנגליה וילדה עכשיו לידה ראשונה. היא אמרה שבמחלקת יולדות שם יש לא פחות מ-18 נשים בחדר😱

או עזרה נשית אחרת בתשלום

אז אולי אותו דבר עם שאר הילדים שנשארים בבית (לא יודעת, עוד לא הגעתי לגשר הזה)

גם אפשר להשתחרר יותר מוקדם ... 

לא מישהו זר...

אז בלידה עצמה יש פחות ברירה, כי באמת האישה לרוב חייבת את בעלה, אבל היא מוגבלת למספר שעות בדרך כלל, אז הגיוני להשאיר את הילדים עם מישהו אחר. אבל שהילדים לא יראו את שני ההורים כמה ימים - זה נראה לי כבר לא טוב בשבילם...

ותלוי עם מי הם נשארים...וגם זה בסהכ רק יומיים בד"כ...

וגם אפשר לנסות אולי לשלב,

נגיד בלילה להביא מישהי עם היולדת או להפך שבלילה הבעל יישאר...

בכל אופן כרגע אני מרגישה שזה צורך קריטי בשבילי, אולי עם הזמן דברים ירגישו אחרת ...

בקשר לבעל שישן במחלקת יולדות - אני עדיין לא חושבת שנוחות ונזקקות של יולדת אחת יכולות לבוא על חשבון אלה של יולדת אחרת.

אבל כנראה שלא נסכים על זה לעולם

והיא מבקשת, אז אני אשתדל לכבד...

גם אם יהיה לי קשה...

לא יודעת לי חשוב שמי שנמצאת איתי בחדר תרגיש בנח...

ואם אני מפריעה לה בצורה כזאת או אחרת זה לא נעים

ילדתי בחמישי בערב

הוא היה איתי עד שישי בבוקר, נסע הביתה להביא דברים לשבת ולקחת את הבן שלי מהדודים להורים שלי, חזר אלי לשבת וחזר שוב במוצש מאוחר יחד עם הבן שלי שבא לבקר(עם אבא שלי וחלק מהאחים שלי, ואז אחותי נשארה איתי ללילה וככה הוא יכל לנסוע הביתה-להביא ציוד לשחרור ולקחת את הבן שלי לגן..)

הבן שלי היה אצל דודים שלו שגרים קרוב אלינו ביום חמישי עד שישי

ואז אצל סבא וסבתא שבת

ואם לא היה מסתדר עם אחותי אז בעלי היה נשאר איתי עוד לילה והוא היה שוב ישן אצל סבא וסבתא(ואז אבא שלי היה מסיע אותו בבוקר לישוב לגן)

זה לא מישהו זר, זה אנשים שהוא מכיר ואוהב. אם לא היה מסתדר איתם, היה מסתדר עם שכנים שהוא מכיר ואוהב או חברים מהגן וכד'

מבחינתי האופציות האחרות לא רלוונטיות. שבת באשפוז בלי בעלי היא פשוט לא אופציה קיימת בסך האופציות. אין אפשרות כזו. זה לא לעניין ולא שייך ואני אסבול.

גם אחותי שהייתה איתי בלילה השלישי זה היה רק כי זה היה רק רק ללילה ורק ללילה האחרון והוא היה מגיע תוך שעה אם הייתי זקוקה לו.

בלידה הראשונה לא מבחירה חלק מהזמן הבן שלי היה בתינוקיה/השגחה וכל הזמן הזה הייתי באי שקט נורא ולא הצלחתי לנוח בכלל כשהוא היה רחוק ממני. וברגע שהוא היה לידי משהו בי נרגע. אז אני יודעת ש*בשבילי* אפס הפרדה זו האופציה היחידה שתאפשר לי לנוח, ורק עם בעלי..

אגב בחרתי בית חולים לפי זה שמאפשרים בלי דיונים שבעלי יהיה איתי כל הזמן..

כנראה שהיינו מחפשים בשבילו דירה בקרבת מקום או שהוא היה ישן בחדרי האירוח למלווים למאושפזים (יש בשע"צ, מן הסתם לא הכי נוח, אבל זה מה יש).

בעיניי אפשר למצוא פתרונות שלא כוללים שינה במחלקת יולדות...

(ואני שוב אזכיר פה את המצבים של חוסר ברירה מוחלט, שפשוט מכריחים אותך להתמודד: הייתי בטוחה שאין סיכוי שאשרוד חמישה ימים בלי לראות את בעלי - וזה אכן היה קשה מאוד-מאוד-מאוד - אבל שרדתי את זה, בגלל כורח הקורונה...)

אבל האם אנחנו צריכים להתנהל במציאות של חוסר ברירה מוחלט במצב שהוא לא כזה?

לפי זה גם עדיף לוותר על ביות כי לפעמים אין ברירה והתינוק חייב השגחה..

ודירה לא מספקת אותי כי הוא לא איתי ואין לי איך לקרוא לו.

גם זה ניסיתי בלידה הראשונה וזה היה נורא

אגב בכלל לא ילדתי בשע"צ, ובבית חולים שילדתי מבחינתם הלכתחילה זה שהבעל נשאר עם האישה. כשאחותי נשארה איתי ללילה השלישי זה היה תמוה מבחינתם..

בשע"צ אני כן מצפה שיתאמו עמדות עם היולדת השנייה...

(וכמובן שהכי טוב שיהיו חדרים פרטיים!)

אגב ממש מוזר לי שבביות מלא לא נותנים בהגדרה מקום מסודר לישון למלווה. מן הסתם שבביות יולדת תרצה מלווה אז למה לא לדאוג למשהו נוח?

ובכללי החוויה שלי מהמחלקת יולדות לא משהו בכלל...ממש מבאס שזה ככה

ואני לא צריכה עזרה בזה... כך שמלווה הוא לא חלק מהרעיון של ביות מלא בעיניי.

בכל אופן, יש לקוות שבעתיד (בימות המשיח) לא יהיה צורך במחלקות אחרות בבית החולים, ואז כולן יהיו מחלקות יולדות, וכל אחת תקבל חדר פרטי

(או שבימות המשיח גם יולדת לא תיחשב בגדר חולה, ואז לא תצטרך אשפוז🤔)

אבל יש מינימום

מבחינתי לילה אחד ובדיקות זה מספיק וביי. לוודא שאין צהבת וכו

אבל זה באמת תלוי בהמון גורמים כמו העובדה שסבא וסבתא רוצים ויכולים לעזור, שאנחנו גרים לידם והילדה יכולה להמשיך ללכת למסגרת כרגיל וגם בכמות הילדים. לא דומה לידה שניה או שלישית ללידות מתקדמות יותר 

יש לכן את כל החיים להיות איתו ביחד. אבא ואמא. .הסיבה שיולד.נשארת זה להשגחה אחרי הלידה וגן- החלמה ראשונית. היא צריכה את המנוחה. אין חולק על זה ולכן יש מערכת שנועדה לעזור. .

אני לא מתחברת לרומנטיקה הזו שחייבים להיות עם תינוק כל שניה ורגע. וכאמור בשערי צדק במרבית שעות היממה התינוק עם האמא גם במחלקה הרגילה. ההבדל הוא שיש סיוע נוסף. מה שאין בביות ולכן בביות כולן נזקקות לעוד עזרה.

אני מסתדרת בהחלט לבד בביות, רק ביממה הראשונה אחרי קיסרי זה לא אפשרי.

אני כן חושבת שביות הוא האידיאל, אבל הוא לא אמור לסתור את האידאל של מחלקה שבה ישנות נשים בלבד. וכבר כתבתי איך לדעתי אפשר להסתדר

לא יקרה שום דבר לתינוק כנראה בכל גישה שתבחרי...

לנו חשוב העטיפה הראשונית של התינוק, הימים הראשונים שלו בעולם, שיקבל את היחס, חום ואהבה מאיתנו, זה גם מעט קנאות כזאת מודה...

לא אומרת שזה חייב, ובטוחה שיש מצבים שאולי זה גם פחות מתאפשר

אבל משתדלים...

אני אגב לא מחסידות הביוץ המלא ואפס הפרדה ועדיין תמיכה בזמן האשפוז הייתה חשובה לי .. שמישהו יעזור לי עם ההתארגנות, עם להביא לי אוכל כשצריך (ילדתי בשישי בבוקר והוא הלך להביא לנו אוכל של שבת מהארגון שמחלק , ממש לא הייתי מסוגלת לעשות בעצמי) ועוד .. פשוט תמיכה

ולראות את הצד רק של עצמכן זה הכי קל, לא לכולן יש אישה להביא להיות איתן או לשלם לדולה 1000 שח ללילה (אני הוצאתי על דולה ללידה וזה היה יותר חשוב לי)

וחוץ מהפן הפיזי שלי היה חשוב (למרות ששמתי בתינוקיה בלילה) יש את הפן הנפשי, אני נשארתי לילה אחד לבד כי בשישי לא אמרו לו ללכת אבל מוצש כן וזה ממש דיכא אותי להיות לבד ..

(וכמה סבלתי בלידה הקודמת, כשהייתי חמישה ימים מאושפזת בלי לראות את בעלי בכלל, כי הוא היה בבית עם קורונה...)

ועדיין אני לא חושבת שהצורך הנפשי שלי יכול לבוא על חשבון הצורך הנפשי של היולדת לידי... (אולי באמת הפתרון הוא לשאול מראש את היולדת השנייה בחדר אם יפריע לה שהבעל של היולדת האחרת יישאר בחדר)

ואין פה שום רומנטיקה

זה בדיוק מה שאצ לא מבינה לדעתי

זה הבן/ הבת שלי. עד עכשיו היה אצלי בבטן, ופתאום אחליט לשים בתינוקייה בטיפול של מישו אחר? ממש לא, בעיניי.

זכותי להחליט שיישארו איתי. יותר מזכותי אפילו מתבקש בעיניי.   כמו שזכותי להחליט שבעלי יישאר בזמן שאני מאושפזת

לא מדברת על שעצ אלא בכלל

אם יש נשים שלא מעונינות בכלל במלווה גבר, זכותן שיהיו בחדר ללא מלווה גבר

לא סותר את הזכות שלי למלווה שלי ולזכות שלי להיות עם התינוק.

כל עוד זה מתאפשר חוקית, אני עומדת על זכותי הנפשית להישאר עם בעלי והילד. שבית החולים יאפשר חדר במפרד למי שלא רוצה.

אני לא כתבתי שמישהי שלא רוצה מלווים בחדר ימנע ממנה, כתבתי גם וגם. זה חשוב להחלמה הנפשית של היולדת חד משמעית. (ואם את שואלת אותי, מי בכלל נח בביהח? אני עפה הביתה מוקדם ככל הניתן בחתימה) את בתגובה שלך החלטת שרק ככה זה הגיוני וזהו ולא הגיוני לרצות להיות עם התינוק ועם בעלי. סליחה כאילו..?

מאוד שיפוטי האמת

לק"י

אז אני לרוב מסתדרת לבד בביות מלא.

וכשהייתי צריכה עזרה (כדי להתקלח או כשהתינוק צרח בלילה והייתי גמורה), הצוות עזר לי כשיכלו, ושמרו על התינוקות, גם בלי תינוקיה.

לי נוח בביות מלא. אני מניקה ונוח לי שהם איתי כל הזמן.

ותמיד נשארתי לבד בלילות. בכל מקרה, אני מעדיפה שבעלי יהיה עם הילדים הגדולים בבית.

זה נורא פשוט בעיני

זה זכותי

זכותי להיות עם התינוק

זכותי להיות עם מלווה

אני זאת שצריכה להתחבר לזה- לא את.

זה לא קשור בכלל למי צריכה עזרה או לא

נפשית או פיזית

שוב, כאמור- במחלקות אחרות באשפוז אין לך שום שליטה על מבקרים ואפילו עם יהיה איתך בחדר גבר או אישה (כן משתדלים, אבל זה לא בהכרח)

כי זכותך לפרטיות ולכן אורח- גבר או אישה לא יכנסו לשירותים

ויש וילון לכל תא

והלוואי וכל הנושא של לידה שעברה בשלום והחלמה יעבור להיות לא תחת מקרה רפואי וינוהל ככזה (כן ינתן מענה רפואי אם נדרש)

ואז כל אחת תקבל חדר פרטי ותוכל לנביא או לא להביא מלווה לפי רצונה

כתבתי ש*אני* לא מתחברת לזה. מותר לי?

הבאתי עוד גישה.

כמובן שיש רבות שחולקות עליי לכן נפתחים עוד ועוד חדרים של ביות מלא. השאלה מה המחירים וגם עד כמה זה פוגע בסביבתכן.

אז נכון- במרבית בתי החולים הבעל יכול להיות גם בלילה. אבל אני למשל הלכתי בכוונה לשע"צ כדי לא לישון עם גברים בחדר בלילה.

וכשששכנתי לחדר כעסה עליי שלא הסכמתי שבעלה יישן איתה (לא בביות מלא- כאמור אני לא מתחברת לזה) היה לי מאד לא נחמד.

מי שבכל מקרה חושבת שימי ההחלמה בבית חולים לא נועדו למנוחה. כי אי אפשר ובכל מקרה לא נח, אני באמת לא מבינה למה לא חותמת והולכת הביתה.  בהחלט הגיוני שתשתחרר מוקדם ותיעזר בבעלה בבית ויהיה לה אחלה ביות מלא. (באחת הלידות שלי- עשיתי את זה).

אבל להיות בבית חולים שרשמית לא אמורים להישאר שם גברים בלילה. ולהיכנס מלכתחילה למצב שבו חייבים עזרה צמודה ( ביות מלא) ואז להתפלא שבעלך מפריע לשכונתייך לחדר? ואיך הן לא מתחשבות? קצת מוזר בעיני.

באופן כללי אני חסידה של בחירה חופשית. מי שרוצה את התינוק צמוד אליה זה אחלה אין לי בעיה. אבל שתיקח בחשבון את כל המכלול.

הזכות למלווה באשפוז מעוגנת בחוק

אז זה יפה שהם עושים השתדלות כלפי מי שזה לא נעים לה אבל זה לא משו שאפשר לקחת כנוהל רשמי

ובכלל לא את הצד השני

ילדת קיסרי פעם? אחרי קיסרי בכל מחלקה תצטרכי מישהו לידך לעזרה, גם לא בביות.

אני רוצה לנוח בבית הולים. המחלקה רגילה בה כל שעה מזעיקים אותי לתינוריה אני לא מחה. באפס הפרדה הכל רורה לידי אני לא צריכה לזוז והתינוק רגוע. הכי מושלם.

ו, עוד משהו, אננ למשל עברתי דכאון קשה מאד בהריון, והייתי באמת בסיכון. והיה ברור לבעלי שהנוכחות שלו דם חשובה לנפש שלי.

ולא, לא חושבת שהייתי צריכה להתייעץ עם היולדת לידח, שן ישבו נדים 24 שעות ביממה, להזכירכן אשפוז ארוך היינו אחרי ניתוח, ופטפוטים כל שעות היום והלילה.

זה גם נפריע לח.

הן גם נשים אז הרגישו חופשי לעשות שימוש בשירותים שלי...

הרבה פעמים נתנו לה חדר לבד (מעייני, בלינסון, מאיר)

או מצוותים עם קיסרית אחרת

אני חושבת גם שלרוב נשים מדברות כאן על מקרים שבהם הצורך לא כ"כ גדול כמו אצלך בליווי של הבעל ולכן המצוקה של היולדת השניה למול נוכחות של גבר נוסף בחדר (מעידה על עצמי שזה מאוד מאוד לא נעים לי וגורם לי לא לצאת מהוילון אלא אם חייבת) לפי חוקי בית החולים עדיפה

אבל כמובן שאם יש מקרה קצה כמו שאת מתארת, מאמינה שרוב הנשים יתחשבו (ואם לא נעים להסביר אז אפשר לבקש מהצוות חדר אחר וזהו...)

והתאוששות מינימלית. זה לא שאפשר ללדת ולצאת הביתה פשוט. ואני אפילו לא ילדתי עם אפידורל

וגם, זה פשוט מותר שהבעל יישאר (לא יודעת לגבי שע״צ ספציפית, אלא בכללי אני יודעת שמאפשרים)

ושוב, לא חייב עזרה פיזית בביות מלא. אני בכל אופן לא הייתי צריכה אותה. אבל כן הייתי צריכה שבעלי והתינוק יהיו איתי. נפשית. גם אם ברור לכל שיש לנו כל החיים להיות יחד קדימה בעז״ה. לא סותר בכלל.

וכמובן, זכותך לגמרי לא להתחבר, אבל אני חושבת שהצורה שבה כתבת הייתה פחות נעימה לקריאה.

ואגב, גם נשים אחרות יכולות להפריע כמלוות. אין לזה סוף

כי מהחוויה שלי הן הרשו לעצמן יותר- לדבר בקול (גם באמצע הלילה), להשתמש בשירותים ובמקלחת (להרבה זמן), להעיף מבט אם הוילון שלי היה טיפה פתוח, לא לצאת מהחדר בזמן ביקור רופאים ולשמוע את כל המידע הרפואי שלי...

אגב, התעלתה על כולן דולה בתשלום של השכנה לחדר ששיגעהההה אותי לגמרי.

לכן לא מצליחה להבין למה כל כך מפריע שהבעל ישן במידה והוא מתחשב. בעיני כל מלווה או מבקר, גבר או אישה, צריך להיות בסופר תשומת לב שהוא לא מפריע ולא גולש לפרטיות של השכנות לחדר. כולל רעש, שירותים, יציאה בביקור רופאים, מינימום מבטים וכו'.

במיוחד שבחוויה האישית שלי מה שקרה זה שהיולדת לידי התעקשה שאחרי 10 ואפילו לא איפשרה שעה שהוא ישאר לעזור לי להתמקם בחדר, והרימה שם צעקות שזה כבר זמן לילה ולמה יש גברים במחלקה, למרות שהבהרנו שהוא רק עוזר לי להתמקם ונוסע... אז נכון שהצוות ניסה לעזור והסכים גם להתעמת מולה כי זה באמת לא סביר וקיצוני, אבל הרגשתי כבר לא נעים והוא הלך ופשוט לא הפסקתי לבכות כל הלילה כי לא יכלתי לקום בעצמי לקחת את הציוד שלי והאחיות ניסו קצת לחפש את הדברים אבל לא מצאו ולא היה להן המון זמן לזה.

בלידה אחכ כבר ביקשתי מהצוות שיכין מראש את היולדת השניה שמגיעה יולדת חדשה ובעלה יהיה איתה בהתחלה ויצא.

כבר לא העזתי לשאול על אפשרות שישאר כל הלילה (למרות ששמו אותי באפס הפרדה שלא מרצוני ובידיעה שאין לי מלווה אחר חוץ ממנו- לא היה מקום בביות חלקי ולא במחלקה הרגילה..)

אני לא מבינה איך אפשר לאפשר לזה לקרות? למה שאת תסבלי?... 

חוץ מזה שנראה לי לפי החוק אין בעיה מלווה גבר או אישה... 

ולכן התחילו לאפשר את זה בכל הבתי חולים.

מצד שני- אני גם לא אריב עם יולדת באמצע הלילה כשאני שניה אחרי לידה ובלי כוחות...

כמו שכתבתי הצוות היה ממש בסדר והסכים לעשות את המאמץ בשבילי. ועדיין... יצאתי ממש באנטי כלפי הגישה של לא לאפשר לבעל להיות.

ללידה הבאה מחפשת בע"ה בית חולים שמאפשר לבעל להישאר מראש, גם אם זה אומר יותר נסיעה... זה לא בכוחות שלי להישאר לבד מיד אחרי הלידה מחוסר ברירה. הוא יסע הביתה לישון כשאני ארגיש שהתמקמתי ואני בטוב ומסוגלת לזה.

באמת זה לא זמן למריבות, מצד שני לא הייתי מוותרת על התארגנות מינימלית, אחרי לידה בכל זאת... 

ונראה לי בכל בתי החולים מאפשרים, השאלה רק אם היולדת הנוספת בחדר תדרוש משהו אחר... 

מבחינתי זה בכלל לא שם

בלידה הראשונה לא ידעתי מה יהיה לי נכון והייתי במחלקה של ביות גמיש.

אני הרגשתי על עצמי שהדרך היחידה שלי להרפות ולנוח ולהתאושש זה כשהתינוק(שהיה בתוכי עד עכשיו מיינד יו!!) צמוד אלי

ובגלל שעד כה הלידות שלי היו קשות והתפקוד שלי אחרי לידה לא להיט, אני צריכה מלווה איתי רוב הזמן, בטח בלילה. (ביום כן נשארתי כמה שעות לבד..)

ובעלי הוא זה שהכי יודע לתמוך בי ולזהות את האש שעוטפת אותי ולאזן אותי..

זה לא רומנטיקה

זה לא מתוך אידיאל

זה פשוט הצורך שלי כיולדת.

לקרוא לזה רומנטיקה זה דיי מזלזל ופוגעני כלפי מי שזה הצורך שלה.

תינוקיה זה בכלל לא אופציה

הלידה האחרונה התישה אותי ובעלי עשה בערך הכל איתי בחדר...

לא חשבתי בכלל שיש נשים שזה מפריע להן...

כלומר, ברור לי שזה לא נוח, גם לי לא היה הכי נוח בעולם שגברים מסתובבים במחלקה, ויש שירותים ומקלחת אחד בחדר... ויועצות הנקה שמגיעות וצריכות לעזור ועוד מלא דברים,

אבל חשבתי שלוקחים את זה בחשבון כי תמיכה מהבעל זה ממש חשוב בעיניי...

כאילו גם לנו בחדר הגיעו זוגות והבעל היה עם האישה... ורק וילון מפריד

נכון זה לא אידאלי אבל זה בית חולים בסופו של דבר, הרבה דברים בהקשר של לידה ומנוחה לא הכי אידאלים שם...

התינוק הוא שלי

אני לא צריכה לתת אותו לאף אחד אם אני זקוקה לעזרה, אפס הפרדה הוא זכות בסיסית, לא פריבילגיה.

זכותי הכי בסיסית היא שהתינוק שלי יהיה קרוב אלי ולקבל עזרה מבעלי אם אני צריכה

מבינה את מי שזה לא נוח לה, אבל מפה ללהגיד שזה לא לגיטימי זה ממש לא נכון בעיני

ואני אומרת את זה כאחת שרק בלידה הראשונה זכיתי שבעלי יהיה איתי במחלקה, בלידות שמאז אני מפרגנת באהבה למי שהבעל שלה נמצא במחלקה למרות שזה לא נוח לי תמיד

בכלל אישה אחרי לידה צריכה את המשפחה שלה הרבה פעמים

הבידוד הזה לא הגיוני

האישה לבד

התינוק לבד בתינוקיה והבעל לא יכול להיות

זה ממש סותר את ההיגיון

אבל למזלי, הייתי עם נשים שלא הפריע להן וגם לי לא הפריע. ממש היה חשוב לי לא להישאר לבד, ויש לי רק את בעלי, דולה מבחינתי לא אופציה. לא מעונינת.  

ובעלי ממש לא חשב להשתמש בשירותים (בקושי אני רציתי להשתמש בהם כשיש עוד שותפה בחדר😵‍💫)

לא ילדתי בשעצ

(אני מכירה די טוב) נותנים לבעלים חופשי להשאר. אלא אם היולדת השניה ממש מבקשת מפורשות שלא, וגם אז יעשו מאמץ לעשות התאמה  ( לשים ביחד 2 נשים שלא רוצות בעלים בחדר)

אין מקום מוגדר למלווה לישון חוץ מכורסא לפעמים אפשר להשיג מזרון

נותנים לבעלי להישאר חופשי בשערי צדק. גם במחלקות לא ביות מלא. אין מיטה למלווה, יש כרוסא. אפשר אולי להביא מזרון מתנפח או פלציב אם יש  מקום ליד המיטה.

הדבר היחיד שכן מקפידים עליו זה שיש מלווה אחד לכל יולדת ולא יותר.

וגם אפשר לפעמים לקבל מזרון

אבל זה מעמיד את החברה לחדר במצב מאוד לא נעים לדעתי, במיוחד אם היא בוילון הראשון ולא בסוף החדר

וגם אם שואלים מאוד לא נעים לומר את ה'לא'...

יש במחלקת נשים פינת מועדון כזו נפרדת מהמחלקה קצת,עם ספות נוחות ארוכות, בעלי ישן שם כשהייתי ביולדות והיה לו מעולה (וכשהייתי מאושפזת בנשים ראיתי שהוא לא היחיד שהפך את המקום למגורי גברים בלילה)

בלידה האחרונה הגעתי פעם אחת מוקדם בבוקר לאזור הזה של הספות, ופתאום ראיתי ראש של גבר מתרומם מתחת לשמיכה שם... זה לא היה הכי נעים מבחינתי.

אבל במקרה הזה זו באמת הגזמה שלי, ואני מסכימה איתך שזה פתרון יחסית טוב. (אם כי - איך זה עוזר ליולדת כשבעלה ישן רחוק ממנה? לא עדיף שבוא כבר יישן בנוחות בבית?)

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!