ואין מקום למלווה לישון (יש כורסה, לא נוחה לשינה).

אני יודעת שבמקרים חריגים כן מרשים לבעלים להישאר. לדעתי זה לא בסדר... או לפחות זה חייב להיות בתיאום עם היולדת השנייה.

כשאני הייתי חייבת ליווי בלילה הראשון אחרי הלידה האחרונה, הבאתי דולה בתשלום. היא נמנמה על הכורסה אבל לא באמת ישנה.

למה לדעתך זה לא בסדר?

בהנחה שהוא מכבד את המקום של היולדת השניה ולא משתמש בשירותים בחדר אלא הולך לשירותים בחוץ, ונמצא בעיקר בתוך הוילון של אישתו...

היתה איתי בחדר מישהי שממש התנגדה (והוציאו בגללה את בעלי בשניה שהגעתי לחדר, שעה וקצת אחרי הלידה.. אפילו לא נתנו לו לעזור לי לארגן את הדברים) ואני באמת לא מצליחה להבין את ההתהנגדות.

כן מבינה למה זה מגעיל ומפריע שמשתמשים בשירותים למשל...

ואז מה אם יש וילון. זו לא באמת הפרדה הרמטית...

גם הגבר המכבד ביותר ידבר בלחש עם אשתו, ואני אשמע - כי לילה עכשיו ושומעים הכול, וארגיש פגיעה בפרטיות ובצניעות שלי...

אז לא אמרתי כלום בפעם היחידה שהיה בעל שנשאר עם אשתו במיטה ליד (זה היה במחלקה רגילה, לא ביות), והבנתי אותם בהחלט (היא הייתה אחרי לידה קשה), אבל כן כעסתי שלא שאלו אותי (ואת היולדת השלישית בחדר).

ולכן היה לי ברור שגם אם אהיה חייבת ליווי בלילה (והייתי חייבת - זה התנאי שלהם לביות מלא אחרי קיסרי) - אמצא מישהי, אישה, שתהיה איתי. ומכיוון שאף אחת מבנות משפחתי לא הייתה רלוונטית לשהיית לילה, שכרתי דולה בתשלום.

אבל עדיין זה היה מציק לי נורא...

וכן, מסתבר ששינו את ההנחיות🤷‍♀️ בנושא הזה אני עדיין "מיושנת"...

ההרגשה של פגיעה בפרטיות

האם זה רק בגלל אחריי הלידה או בכלל?

כי נגיד אישה מאושפזת במחלקה כירורגית אחרי אפנדציט (או כל אשפוז במחלקה אחרת)

אין דום הגבלה על מלווה

כן מקפידים שיהיה אישה בחדר עם אישה אבל גם זה אפילו לא תמיד

רק במחלקת יולדות יש את הענין של גירוש מלווים

(מבחינתי זה הזיה...)

ברור לי שגם במצב כזה לא יהיה לי נוח בכלל...

בכל אופן, מחלקת יולדול היא בהגדרה מחלקה של נשים, ומטבע הדברים יש בה עיסוק באיברים צנועים, ולכן נראה לי לא שייך שישנו שם גברים...

(בעלי למשל מקפיד לצאת מהחדר כשהוא מבקר אותי במהלך היום ובאים לבדוק את היולדת השנייה או לתת לה ייעוץ הנקה... כי הרי שומעים הכול, גם אם לא רואים)

גם לי היה מאוד מפריע לישון בחדר עם גבר שהוא לא בעלי.

הווילון לא משנה, התחושה היא חוסר צניעות

במיוחד במצב רגיש וחשוף כמע אחרי לידה

לסדר את המטפחת טובטוב ולהסתובב בחדר עם גרביים כדי לצאת מהוילון שלי לשירותים אפילו

ובביות מלא בעין כרם נניח יש בכל חדר עמדת החתלה ורחיצה משותפת לכל החדר, אז שוב כל פעם להתארגן כדי להחליף חיתול כי בהתחלה אני רוחצת טוסיק בכיור ולא מגבונים

כשאני לבד אני מבקשת ואנחנו סוגרות את הדלת של החדר אז אני יכולה להסתובב בלי גרביים או עליונית (כי החלוק של בית החולים לא מספיק צנוע)

וזה באמת לא רק ברמה הטכנית

זה פשוט לא נעים

פעם אחת ביקשתי שיעבירו אותי כשגבר נשאר בחדר ואכן עברתי 

אני שניה אחרי לידה. מסתובבת עם חלוק שלעיתים מוכתם מדם. ממש לא מתאים לי גברים שיסתובבו סביבי בלילה כשאני קמה להניק וכאלה.

מי שצריכה עזרה אחרי לידה- היא קיימת!!! בתינוקיה.

והגישה בשע"צ היא -את יכולה באמת להיות עם התינוקי המון זמן. ממש לכל אורך היום כמעט אבל אם את רוצה לנוח  כמו שהגיוני אחרי לידה יש לך מי שישמור עליו.

אז יש איזה מוסד של חוסר אמון בתינוקיה ואז עוברים לביות- אבל חייבים עזרה. ופתאום הבעל חייב להישאר וכמה זה 'לא מתחשב' כשליולדת שאיתך בחדר. לא נח לישון עם בעלך. אולי יותר לא מתחשב להיכנס לביות מלא כשהיולדת, בצדק גמור, לא מסוגלת בשלב זה לטפל בלעדית בתינוק?

את ו @1289

ובאמת, אם מישהי חשוב לה להיות בביות (כמוני) - אפשר גם למצוא עזרה נשית, של בת משפחה או דולה בתשלום.

אבל טוב, כנראה שכבר אין טעם למחות על זה

בטח כשהנכדה שלי תלד כבר זה יהיה מוזר שהבעל לא נשאר לישון עם היולדת... (או שאולי יתקדמו עד כדי כך ויהיו חדרים פרטיים לכל יולדת, ואז זה יהיה בסדר? הלוואי!)

זה נכנס בחלק מהבתי חולים. בסוף על יולדת מקבלים מלא כסף והם מנסים למשוך אליהם יולדות..

ב. בעין כרם שאלו אותי אם אני רוצה שבעלי יישאר ואז ממש שיבצו את החדרים לפי זה.

יש להם לוח שם והם מסמנים מי רוצה בעל, מי לא אכפת לה, ומי לא רוצה בעל ו"משדכים" לפי זה..

זה ממש יפה בעיני

שחברת החדר שלי תישן עם בעלה

הסכמתי

אבל בדיעבד זו הייתה טעות והיה לי לא נעים

הוא השתמש בשירותים שלנו וזה עצמו הרגיש לי מביך .

ישן צמוד לוילון בצמוד אליו הייתה המיטה שלי מהצד השני, תמיד הייתי צריכה לשמור על וילון סגור סגור כדי להיות בלי גרביים ולהניק בנוחות, וכן שפשוט שומעים הכל - כולל השאלות והתשובות שלי לאחיות על עצמי. 

וזה באמת נשמע מאוד לא נעים

תודה שפירטת לאחרות כאן בשרשור למה זה יכול להציק...

כמו שפעם היו כמה נשים יחד בחדר לידה (עם וילונות כמובן), והיום זה חדרים פרטיים.

למרות שלי לא מפריע שיש איתי עוד אנשים בחדר, כל עוד הם שקטים ומנומסים (בלידה האחרונה היו לי חוויות מוזרות עם השכנה לחדר ואמא שלה. נראה ששתיהן היו עם בעיה כלשהו. בסוף למזלי העבירו אותה חדר, כי התינוק שלי היה בכיין והפריע לה).

הלידות האחרונות שלי היו שם. ולא מסוגלת להבין איך בקודמות הייתי בחדר משותף. חוויה אחרת לגמרי.

יש חדרים פרטיים עם כל מה שצריך לביות מלא. ( אבל לא חייב ביות מלא כדי להיות בחדר פרטי) .הבדיקות  ליולדת ולתינוק נעשות בחדר לידי, את האוכל מגישים לחדר. יש מיטה נוספת עם מצעים למלווה

היולדת ובעלה הם ההורים של התינוק

מבחינתי הכי אידאלי שאני ובעלי נהיה אלה שנמצאים איתו, זה לא עניין של חוסר אמון מבחינתי זה הגיון בריא. לא רוצה להיפרד ממנו. לא רוצה שיהיה בתינוקיה אם אנחנו יכולים להיות איתו

אני אגב בכלל לא הייתי צריכה עזרה פיזית, זה יותר נפשי

אם יש נשים שלא רוצות גברים בחדר, הגיוני שישימו אותן באותו חדר. אבל לא למנוע מנשים שכן רוצות את האופציה

שיולדת תוכל לחזור הביתה, למקום הטבעי שלה, מיד לאחר הלידה

ואם זה לא אפשרי - אז שיהיה חדר פרטי לכל יולדת, ואז אין בעיה שהבעל יישאר בלילה. (לא שאני מבינה איך זה אפשרי כשמדובר בלידה שנייה ומעלה... הילדים האחרים גם זקוקים להורה איתם לאחר הלידה...)

אבל טוב, מה אני מתלוננת על התנאים פה.

אחותי גרה באנגליה וילדה עכשיו לידה ראשונה. היא אמרה שבמחלקת יולדות שם יש לא פחות מ-18 נשים בחדר😱

או עזרה נשית אחרת בתשלום

אז אולי אותו דבר עם שאר הילדים שנשארים בבית (לא יודעת, עוד לא הגעתי לגשר הזה)

גם אפשר להשתחרר יותר מוקדם ... 

לא מישהו זר...

אז בלידה עצמה יש פחות ברירה, כי באמת האישה לרוב חייבת את בעלה, אבל היא מוגבלת למספר שעות בדרך כלל, אז הגיוני להשאיר את הילדים עם מישהו אחר. אבל שהילדים לא יראו את שני ההורים כמה ימים - זה נראה לי כבר לא טוב בשבילם...

ותלוי עם מי הם נשארים...וגם זה בסהכ רק יומיים בד"כ...

וגם אפשר לנסות אולי לשלב,

נגיד בלילה להביא מישהי עם היולדת או להפך שבלילה הבעל יישאר...

בכל אופן כרגע אני מרגישה שזה צורך קריטי בשבילי, אולי עם הזמן דברים ירגישו אחרת ...

בקשר לבעל שישן במחלקת יולדות - אני עדיין לא חושבת שנוחות ונזקקות של יולדת אחת יכולות לבוא על חשבון אלה של יולדת אחרת.

אבל כנראה שלא נסכים על זה לעולם

והיא מבקשת, אז אני אשתדל לכבד...

גם אם יהיה לי קשה...

לא יודעת לי חשוב שמי שנמצאת איתי בחדר תרגיש בנח...

ואם אני מפריעה לה בצורה כזאת או אחרת זה לא נעים

ילדתי בחמישי בערב

הוא היה איתי עד שישי בבוקר, נסע הביתה להביא דברים לשבת ולקחת את הבן שלי מהדודים להורים שלי, חזר אלי לשבת וחזר שוב במוצש מאוחר יחד עם הבן שלי שבא לבקר(עם אבא שלי וחלק מהאחים שלי, ואז אחותי נשארה איתי ללילה וככה הוא יכל לנסוע הביתה-להביא ציוד לשחרור ולקחת את הבן שלי לגן..)

הבן שלי היה אצל דודים שלו שגרים קרוב אלינו ביום חמישי עד שישי

ואז אצל סבא וסבתא שבת

ואם לא היה מסתדר עם אחותי אז בעלי היה נשאר איתי עוד לילה והוא היה שוב ישן אצל סבא וסבתא(ואז אבא שלי היה מסיע אותו בבוקר לישוב לגן)

זה לא מישהו זר, זה אנשים שהוא מכיר ואוהב. אם לא היה מסתדר איתם, היה מסתדר עם שכנים שהוא מכיר ואוהב או חברים מהגן וכד'

מבחינתי האופציות האחרות לא רלוונטיות. שבת באשפוז בלי בעלי היא פשוט לא אופציה קיימת בסך האופציות. אין אפשרות כזו. זה לא לעניין ולא שייך ואני אסבול.

גם אחותי שהייתה איתי בלילה השלישי זה היה רק כי זה היה רק רק ללילה ורק ללילה האחרון והוא היה מגיע תוך שעה אם הייתי זקוקה לו.

בלידה הראשונה לא מבחירה חלק מהזמן הבן שלי היה בתינוקיה/השגחה וכל הזמן הזה הייתי באי שקט נורא ולא הצלחתי לנוח בכלל כשהוא היה רחוק ממני. וברגע שהוא היה לידי משהו בי נרגע. אז אני יודעת ש*בשבילי* אפס הפרדה זו האופציה היחידה שתאפשר לי לנוח, ורק עם בעלי..

אגב בחרתי בית חולים לפי זה שמאפשרים בלי דיונים שבעלי יהיה איתי כל הזמן..

כנראה שהיינו מחפשים בשבילו דירה בקרבת מקום או שהוא היה ישן בחדרי האירוח למלווים למאושפזים (יש בשע"צ, מן הסתם לא הכי נוח, אבל זה מה יש).

בעיניי אפשר למצוא פתרונות שלא כוללים שינה במחלקת יולדות...

(ואני שוב אזכיר פה את המצבים של חוסר ברירה מוחלט, שפשוט מכריחים אותך להתמודד: הייתי בטוחה שאין סיכוי שאשרוד חמישה ימים בלי לראות את בעלי - וזה אכן היה קשה מאוד-מאוד-מאוד - אבל שרדתי את זה, בגלל כורח הקורונה...)

אבל האם אנחנו צריכים להתנהל במציאות של חוסר ברירה מוחלט במצב שהוא לא כזה?

לפי זה גם עדיף לוותר על ביות כי לפעמים אין ברירה והתינוק חייב השגחה..

ודירה לא מספקת אותי כי הוא לא איתי ואין לי איך לקרוא לו.

גם זה ניסיתי בלידה הראשונה וזה היה נורא

אגב בכלל לא ילדתי בשע"צ, ובבית חולים שילדתי מבחינתם הלכתחילה זה שהבעל נשאר עם האישה. כשאחותי נשארה איתי ללילה השלישי זה היה תמוה מבחינתם..

בשע"צ אני כן מצפה שיתאמו עמדות עם היולדת השנייה...

(וכמובן שהכי טוב שיהיו חדרים פרטיים!)

אגב ממש מוזר לי שבביות מלא לא נותנים בהגדרה מקום מסודר לישון למלווה. מן הסתם שבביות יולדת תרצה מלווה אז למה לא לדאוג למשהו נוח?

ובכללי החוויה שלי מהמחלקת יולדות לא משהו בכלל...ממש מבאס שזה ככה

ואני לא צריכה עזרה בזה... כך שמלווה הוא לא חלק מהרעיון של ביות מלא בעיניי.

בכל אופן, יש לקוות שבעתיד (בימות המשיח) לא יהיה צורך במחלקות אחרות בבית החולים, ואז כולן יהיו מחלקות יולדות, וכל אחת תקבל חדר פרטי

(או שבימות המשיח גם יולדת לא תיחשב בגדר חולה, ואז לא תצטרך אשפוז🤔)

אבל יש מינימום

מבחינתי לילה אחד ובדיקות זה מספיק וביי. לוודא שאין צהבת וכו

אבל זה באמת תלוי בהמון גורמים כמו העובדה שסבא וסבתא רוצים ויכולים לעזור, שאנחנו גרים לידם והילדה יכולה להמשיך ללכת למסגרת כרגיל וגם בכמות הילדים. לא דומה לידה שניה או שלישית ללידות מתקדמות יותר 

יש לכן את כל החיים להיות איתו ביחד. אבא ואמא. .הסיבה שיולד.נשארת זה להשגחה אחרי הלידה וגן- החלמה ראשונית. היא צריכה את המנוחה. אין חולק על זה ולכן יש מערכת שנועדה לעזור. .

אני לא מתחברת לרומנטיקה הזו שחייבים להיות עם תינוק כל שניה ורגע. וכאמור בשערי צדק במרבית שעות היממה התינוק עם האמא גם במחלקה הרגילה. ההבדל הוא שיש סיוע נוסף. מה שאין בביות ולכן בביות כולן נזקקות לעוד עזרה.

אני מסתדרת בהחלט לבד בביות, רק ביממה הראשונה אחרי קיסרי זה לא אפשרי.

אני כן חושבת שביות הוא האידיאל, אבל הוא לא אמור לסתור את האידאל של מחלקה שבה ישנות נשים בלבד. וכבר כתבתי איך לדעתי אפשר להסתדר

לא יקרה שום דבר לתינוק כנראה בכל גישה שתבחרי...

לנו חשוב העטיפה הראשונית של התינוק, הימים הראשונים שלו בעולם, שיקבל את היחס, חום ואהבה מאיתנו, זה גם מעט קנאות כזאת מודה...

לא אומרת שזה חייב, ובטוחה שיש מצבים שאולי זה גם פחות מתאפשר

אבל משתדלים...

אני אגב לא מחסידות הביוץ המלא ואפס הפרדה ועדיין תמיכה בזמן האשפוז הייתה חשובה לי .. שמישהו יעזור לי עם ההתארגנות, עם להביא לי אוכל כשצריך (ילדתי בשישי בבוקר והוא הלך להביא לנו אוכל של שבת מהארגון שמחלק , ממש לא הייתי מסוגלת לעשות בעצמי) ועוד .. פשוט תמיכה

ולראות את הצד רק של עצמכן זה הכי קל, לא לכולן יש אישה להביא להיות איתן או לשלם לדולה 1000 שח ללילה (אני הוצאתי על דולה ללידה וזה היה יותר חשוב לי)

וחוץ מהפן הפיזי שלי היה חשוב (למרות ששמתי בתינוקיה בלילה) יש את הפן הנפשי, אני נשארתי לילה אחד לבד כי בשישי לא אמרו לו ללכת אבל מוצש כן וזה ממש דיכא אותי להיות לבד ..

(וכמה סבלתי בלידה הקודמת, כשהייתי חמישה ימים מאושפזת בלי לראות את בעלי בכלל, כי הוא היה בבית עם קורונה...)

ועדיין אני לא חושבת שהצורך הנפשי שלי יכול לבוא על חשבון הצורך הנפשי של היולדת לידי... (אולי באמת הפתרון הוא לשאול מראש את היולדת השנייה בחדר אם יפריע לה שהבעל של היולדת האחרת יישאר בחדר)

ואין פה שום רומנטיקה

זה בדיוק מה שאצ לא מבינה לדעתי

זה הבן/ הבת שלי. עד עכשיו היה אצלי בבטן, ופתאום אחליט לשים בתינוקייה בטיפול של מישו אחר? ממש לא, בעיניי.

זכותי להחליט שיישארו איתי. יותר מזכותי אפילו מתבקש בעיניי.   כמו שזכותי להחליט שבעלי יישאר בזמן שאני מאושפזת

לא מדברת על שעצ אלא בכלל

אם יש נשים שלא מעונינות בכלל במלווה גבר, זכותן שיהיו בחדר ללא מלווה גבר

לא סותר את הזכות שלי למלווה שלי ולזכות שלי להיות עם התינוק.

כל עוד זה מתאפשר חוקית, אני עומדת על זכותי הנפשית להישאר עם בעלי והילד. שבית החולים יאפשר חדר במפרד למי שלא רוצה.

אני לא כתבתי שמישהי שלא רוצה מלווים בחדר ימנע ממנה, כתבתי גם וגם. זה חשוב להחלמה הנפשית של היולדת חד משמעית. (ואם את שואלת אותי, מי בכלל נח בביהח? אני עפה הביתה מוקדם ככל הניתן בחתימה) את בתגובה שלך החלטת שרק ככה זה הגיוני וזהו ולא הגיוני לרצות להיות עם התינוק ועם בעלי. סליחה כאילו..?

מאוד שיפוטי האמת

לק"י

אז אני לרוב מסתדרת לבד בביות מלא.

וכשהייתי צריכה עזרה (כדי להתקלח או כשהתינוק צרח בלילה והייתי גמורה), הצוות עזר לי כשיכלו, ושמרו על התינוקות, גם בלי תינוקיה.

לי נוח בביות מלא. אני מניקה ונוח לי שהם איתי כל הזמן.

ותמיד נשארתי לבד בלילות. בכל מקרה, אני מעדיפה שבעלי יהיה עם הילדים הגדולים בבית.

זה נורא פשוט בעיני

זה זכותי

זכותי להיות עם התינוק

זכותי להיות עם מלווה

אני זאת שצריכה להתחבר לזה- לא את.

זה לא קשור בכלל למי צריכה עזרה או לא

נפשית או פיזית

שוב, כאמור- במחלקות אחרות באשפוז אין לך שום שליטה על מבקרים ואפילו עם יהיה איתך בחדר גבר או אישה (כן משתדלים, אבל זה לא בהכרח)

כי זכותך לפרטיות ולכן אורח- גבר או אישה לא יכנסו לשירותים

ויש וילון לכל תא

והלוואי וכל הנושא של לידה שעברה בשלום והחלמה יעבור להיות לא תחת מקרה רפואי וינוהל ככזה (כן ינתן מענה רפואי אם נדרש)

ואז כל אחת תקבל חדר פרטי ותוכל לנביא או לא להביא מלווה לפי רצונה

כתבתי ש*אני* לא מתחברת לזה. מותר לי?

הבאתי עוד גישה.

כמובן שיש רבות שחולקות עליי לכן נפתחים עוד ועוד חדרים של ביות מלא. השאלה מה המחירים וגם עד כמה זה פוגע בסביבתכן.

אז נכון- במרבית בתי החולים הבעל יכול להיות גם בלילה. אבל אני למשל הלכתי בכוונה לשע"צ כדי לא לישון עם גברים בחדר בלילה.

וכשששכנתי לחדר כעסה עליי שלא הסכמתי שבעלה יישן איתה (לא בביות מלא- כאמור אני לא מתחברת לזה) היה לי מאד לא נחמד.

מי שבכל מקרה חושבת שימי ההחלמה בבית חולים לא נועדו למנוחה. כי אי אפשר ובכל מקרה לא נח, אני באמת לא מבינה למה לא חותמת והולכת הביתה.  בהחלט הגיוני שתשתחרר מוקדם ותיעזר בבעלה בבית ויהיה לה אחלה ביות מלא. (באחת הלידות שלי- עשיתי את זה).

אבל להיות בבית חולים שרשמית לא אמורים להישאר שם גברים בלילה. ולהיכנס מלכתחילה למצב שבו חייבים עזרה צמודה ( ביות מלא) ואז להתפלא שבעלך מפריע לשכונתייך לחדר? ואיך הן לא מתחשבות? קצת מוזר בעיני.

באופן כללי אני חסידה של בחירה חופשית. מי שרוצה את התינוק צמוד אליה זה אחלה אין לי בעיה. אבל שתיקח בחשבון את כל המכלול.

הזכות למלווה באשפוז מעוגנת בחוק

אז זה יפה שהם עושים השתדלות כלפי מי שזה לא נעים לה אבל זה לא משו שאפשר לקחת כנוהל רשמי

ובכלל לא את הצד השני

ילדת קיסרי פעם? אחרי קיסרי בכל מחלקה תצטרכי מישהו לידך לעזרה, גם לא בביות.

אני רוצה לנוח בבית הולים. המחלקה רגילה בה כל שעה מזעיקים אותי לתינוריה אני לא מחה. באפס הפרדה הכל רורה לידי אני לא צריכה לזוז והתינוק רגוע. הכי מושלם.

ו, עוד משהו, אננ למשל עברתי דכאון קשה מאד בהריון, והייתי באמת בסיכון. והיה ברור לבעלי שהנוכחות שלו דם חשובה לנפש שלי.

ולא, לא חושבת שהייתי צריכה להתייעץ עם היולדת לידח, שן ישבו נדים 24 שעות ביממה, להזכירכן אשפוז ארוך היינו אחרי ניתוח, ופטפוטים כל שעות היום והלילה.

זה גם נפריע לח.

הן גם נשים אז הרגישו חופשי לעשות שימוש בשירותים שלי...

הרבה פעמים נתנו לה חדר לבד (מעייני, בלינסון, מאיר)

או מצוותים עם קיסרית אחרת

אני חושבת גם שלרוב נשים מדברות כאן על מקרים שבהם הצורך לא כ"כ גדול כמו אצלך בליווי של הבעל ולכן המצוקה של היולדת השניה למול נוכחות של גבר נוסף בחדר (מעידה על עצמי שזה מאוד מאוד לא נעים לי וגורם לי לא לצאת מהוילון אלא אם חייבת) לפי חוקי בית החולים עדיפה

אבל כמובן שאם יש מקרה קצה כמו שאת מתארת, מאמינה שרוב הנשים יתחשבו (ואם לא נעים להסביר אז אפשר לבקש מהצוות חדר אחר וזהו...)

והתאוששות מינימלית. זה לא שאפשר ללדת ולצאת הביתה פשוט. ואני אפילו לא ילדתי עם אפידורל

וגם, זה פשוט מותר שהבעל יישאר (לא יודעת לגבי שע״צ ספציפית, אלא בכללי אני יודעת שמאפשרים)

ושוב, לא חייב עזרה פיזית בביות מלא. אני בכל אופן לא הייתי צריכה אותה. אבל כן הייתי צריכה שבעלי והתינוק יהיו איתי. נפשית. גם אם ברור לכל שיש לנו כל החיים להיות יחד קדימה בעז״ה. לא סותר בכלל.

וכמובן, זכותך לגמרי לא להתחבר, אבל אני חושבת שהצורה שבה כתבת הייתה פחות נעימה לקריאה.

ואגב, גם נשים אחרות יכולות להפריע כמלוות. אין לזה סוף

כי מהחוויה שלי הן הרשו לעצמן יותר- לדבר בקול (גם באמצע הלילה), להשתמש בשירותים ובמקלחת (להרבה זמן), להעיף מבט אם הוילון שלי היה טיפה פתוח, לא לצאת מהחדר בזמן ביקור רופאים ולשמוע את כל המידע הרפואי שלי...

אגב, התעלתה על כולן דולה בתשלום של השכנה לחדר ששיגעהההה אותי לגמרי.

לכן לא מצליחה להבין למה כל כך מפריע שהבעל ישן במידה והוא מתחשב. בעיני כל מלווה או מבקר, גבר או אישה, צריך להיות בסופר תשומת לב שהוא לא מפריע ולא גולש לפרטיות של השכנות לחדר. כולל רעש, שירותים, יציאה בביקור רופאים, מינימום מבטים וכו'.

במיוחד שבחוויה האישית שלי מה שקרה זה שהיולדת לידי התעקשה שאחרי 10 ואפילו לא איפשרה שעה שהוא ישאר לעזור לי להתמקם בחדר, והרימה שם צעקות שזה כבר זמן לילה ולמה יש גברים במחלקה, למרות שהבהרנו שהוא רק עוזר לי להתמקם ונוסע... אז נכון שהצוות ניסה לעזור והסכים גם להתעמת מולה כי זה באמת לא סביר וקיצוני, אבל הרגשתי כבר לא נעים והוא הלך ופשוט לא הפסקתי לבכות כל הלילה כי לא יכלתי לקום בעצמי לקחת את הציוד שלי והאחיות ניסו קצת לחפש את הדברים אבל לא מצאו ולא היה להן המון זמן לזה.

בלידה אחכ כבר ביקשתי מהצוות שיכין מראש את היולדת השניה שמגיעה יולדת חדשה ובעלה יהיה איתה בהתחלה ויצא.

כבר לא העזתי לשאול על אפשרות שישאר כל הלילה (למרות ששמו אותי באפס הפרדה שלא מרצוני ובידיעה שאין לי מלווה אחר חוץ ממנו- לא היה מקום בביות חלקי ולא במחלקה הרגילה..)

אני לא מבינה איך אפשר לאפשר לזה לקרות? למה שאת תסבלי?... 

חוץ מזה שנראה לי לפי החוק אין בעיה מלווה גבר או אישה... 

ולכן התחילו לאפשר את זה בכל הבתי חולים.

מצד שני- אני גם לא אריב עם יולדת באמצע הלילה כשאני שניה אחרי לידה ובלי כוחות...

כמו שכתבתי הצוות היה ממש בסדר והסכים לעשות את המאמץ בשבילי. ועדיין... יצאתי ממש באנטי כלפי הגישה של לא לאפשר לבעל להיות.

ללידה הבאה מחפשת בע"ה בית חולים שמאפשר לבעל להישאר מראש, גם אם זה אומר יותר נסיעה... זה לא בכוחות שלי להישאר לבד מיד אחרי הלידה מחוסר ברירה. הוא יסע הביתה לישון כשאני ארגיש שהתמקמתי ואני בטוב ומסוגלת לזה.

באמת זה לא זמן למריבות, מצד שני לא הייתי מוותרת על התארגנות מינימלית, אחרי לידה בכל זאת... 

ונראה לי בכל בתי החולים מאפשרים, השאלה רק אם היולדת הנוספת בחדר תדרוש משהו אחר... 

מבחינתי זה בכלל לא שם

בלידה הראשונה לא ידעתי מה יהיה לי נכון והייתי במחלקה של ביות גמיש.

אני הרגשתי על עצמי שהדרך היחידה שלי להרפות ולנוח ולהתאושש זה כשהתינוק(שהיה בתוכי עד עכשיו מיינד יו!!) צמוד אלי

ובגלל שעד כה הלידות שלי היו קשות והתפקוד שלי אחרי לידה לא להיט, אני צריכה מלווה איתי רוב הזמן, בטח בלילה. (ביום כן נשארתי כמה שעות לבד..)

ובעלי הוא זה שהכי יודע לתמוך בי ולזהות את האש שעוטפת אותי ולאזן אותי..

זה לא רומנטיקה

זה לא מתוך אידיאל

זה פשוט הצורך שלי כיולדת.

לקרוא לזה רומנטיקה זה דיי מזלזל ופוגעני כלפי מי שזה הצורך שלה.

תינוקיה זה בכלל לא אופציה

הלידה האחרונה התישה אותי ובעלי עשה בערך הכל איתי בחדר...

לא חשבתי בכלל שיש נשים שזה מפריע להן...

כלומר, ברור לי שזה לא נוח, גם לי לא היה הכי נוח בעולם שגברים מסתובבים במחלקה, ויש שירותים ומקלחת אחד בחדר... ויועצות הנקה שמגיעות וצריכות לעזור ועוד מלא דברים,

אבל חשבתי שלוקחים את זה בחשבון כי תמיכה מהבעל זה ממש חשוב בעיניי...

כאילו גם לנו בחדר הגיעו זוגות והבעל היה עם האישה... ורק וילון מפריד

נכון זה לא אידאלי אבל זה בית חולים בסופו של דבר, הרבה דברים בהקשר של לידה ומנוחה לא הכי אידאלים שם...

התינוק הוא שלי

אני לא צריכה לתת אותו לאף אחד אם אני זקוקה לעזרה, אפס הפרדה הוא זכות בסיסית, לא פריבילגיה.

זכותי הכי בסיסית היא שהתינוק שלי יהיה קרוב אלי ולקבל עזרה מבעלי אם אני צריכה

מבינה את מי שזה לא נוח לה, אבל מפה ללהגיד שזה לא לגיטימי זה ממש לא נכון בעיני

ואני אומרת את זה כאחת שרק בלידה הראשונה זכיתי שבעלי יהיה איתי במחלקה, בלידות שמאז אני מפרגנת באהבה למי שהבעל שלה נמצא במחלקה למרות שזה לא נוח לי תמיד

בכלל אישה אחרי לידה צריכה את המשפחה שלה הרבה פעמים

הבידוד הזה לא הגיוני

האישה לבד

התינוק לבד בתינוקיה והבעל לא יכול להיות

זה ממש סותר את ההיגיון

אבל למזלי, הייתי עם נשים שלא הפריע להן וגם לי לא הפריע. ממש היה חשוב לי לא להישאר לבד, ויש לי רק את בעלי, דולה מבחינתי לא אופציה. לא מעונינת.  

ובעלי ממש לא חשב להשתמש בשירותים (בקושי אני רציתי להשתמש בהם כשיש עוד שותפה בחדר😵‍💫)

לא ילדתי בשעצ

(אני מכירה די טוב) נותנים לבעלים חופשי להשאר. אלא אם היולדת השניה ממש מבקשת מפורשות שלא, וגם אז יעשו מאמץ לעשות התאמה  ( לשים ביחד 2 נשים שלא רוצות בעלים בחדר)

אין מקום מוגדר למלווה לישון חוץ מכורסא לפעמים אפשר להשיג מזרון

נותנים לבעלי להישאר חופשי בשערי צדק. גם במחלקות לא ביות מלא. אין מיטה למלווה, יש כרוסא. אפשר אולי להביא מזרון מתנפח או פלציב אם יש  מקום ליד המיטה.

הדבר היחיד שכן מקפידים עליו זה שיש מלווה אחד לכל יולדת ולא יותר.

וגם אפשר לפעמים לקבל מזרון

אבל זה מעמיד את החברה לחדר במצב מאוד לא נעים לדעתי, במיוחד אם היא בוילון הראשון ולא בסוף החדר

וגם אם שואלים מאוד לא נעים לומר את ה'לא'...

יש במחלקת נשים פינת מועדון כזו נפרדת מהמחלקה קצת,עם ספות נוחות ארוכות, בעלי ישן שם כשהייתי ביולדות והיה לו מעולה (וכשהייתי מאושפזת בנשים ראיתי שהוא לא היחיד שהפך את המקום למגורי גברים בלילה)

בלידה האחרונה הגעתי פעם אחת מוקדם בבוקר לאזור הזה של הספות, ופתאום ראיתי ראש של גבר מתרומם מתחת לשמיכה שם... זה לא היה הכי נעים מבחינתי.

אבל במקרה הזה זו באמת הגזמה שלי, ואני מסכימה איתך שזה פתרון יחסית טוב. (אם כי - איך זה עוזר ליולדת כשבעלה ישן רחוק ממנה? לא עדיף שבוא כבר יישן בנוחות בבית?)

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

צריך שהבית יהיה מסודר בגדול כזה,

שלא יהיו שום אוכל וכלי אוכל מחוץ לארונות (כלומר על השיש),

ולצאת לכמה שעות.

אני תמיד העדפתי לצאת ליותר מכמה שעות, בפרט אם יש תינוק זוחל.

אם הצלחתי להביא מדביר ביום שישי או אפילו חמישי, ולצאת לשבת להורים למשל.

זה נותן שקט מוחלט לשנה ויותר!!

וזה גם לא יקר במיוחד, כ400 ש''ח, תלוי בגודל הדירה.

שווה כל שקל, אין לי פחד יותר ממקקים, ב"ה ויש מלא בסביבה שלנו, ברחוב או בבניין, לבית הם לא נכנסים

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

ויש לזה אחריות

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

ה"להיות בתפקיד" הזה, עם כל הברכה שבו, ב"ה, יכול גם להיות קשה ומכביד נפשית לפעמים

זה לא אומר שאת לא בסדר אם קשה לך, בעיניי את פשוט נורמלית כי זה הרבה להחזיק באמת לאורך שנים

ועם זאת, יש את התחושה שאת כלואה. מנסיוני תחושה כזו נובעת לפעמים ממצב שכביכול אין לנו בחירה במצב שדוחק אותנו לקיר ומאלץ אותנו להיות בסיטואתיה שאנחנו מרגישים בה לא בנח

אז אני רגע רוצה לשאול - מה היה נותן לך תחושה של חופש כביכול? תתפרעי רגע במחשבה עם עצמך

אולי באמת פיזית נפשית להתרחק רגע ייתן לך מילוי? יום יומיים מחוץ לבית נניח

לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אולי לפרק רגע את הריכוזיות בבית ולתת לעצמך את האופציה להתאוורר קצת מאחריות שמקשה עלייך לאורך זמן? להיעזר בילדים, לקנות אוכל, להוריד תלות של הילדים בך ולעודד אותם ליותר עצמאות? פחות לרצות אותם בכל דבר? כמה בעלך מעורב ונוכח?

את ישנה טוב? זה ממש משפיע על תחושות ייאוש מנסיוני

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

ההכרה במצב היא התחלה מצוינת

כדאי לקבל עזרה.

לדעתי זה באמת לא צריך להיות ככה..

למרות הקושי האובייקטיבי, התחושה שלך היא לא מחויבת המציאות ואפשר אחרת

ממליצה לך בחום לפנות לטיפול

במעיין שטוב חזיות הנקה עם ברזלים

רק עם ברזלים עומד טוב

אבל לא הכי נוח....

רק בסייפיש

יש להם תופרת שהופרת חזיחת רגילות להנקה

ואז לבנות עם חזה גדול (כמוני( יש פתרון שנראה טוב ואיכותי

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!