אני אתחיל קודם כל מהטוב.
הייתי במחלקת ביות מלא בשע"צ, האחיות שם מקסימות, היחס נעים, יכולתי להיות עם התינוק כל הזמן (חוץ מהקבלה שבה הכניסו אותי לחדר ובעלי היה איתו, אבל רק לכמה דקות).
שמחתי שעכשיו ההנחיה הרשמית היא שלא צריך לקלח ביום הראשון (פעם הייתי תמיד צריכה לבקש במיוחד שלא יקלחו את התינוק. עכשיו זו ההמלצה שלהם).
וכשבהתחלה הסוכר שלו היה נמוך, אז נתנו לי להניק אותו תוך כדי עור לעור, ואחרי כשעה בדקו שוב (פעם קודמת במצב דומה, לפני כ-9 שנים, רצו לקחת את התינוק לתינוקיה ולתת תמ"ל, ורק בזכות אמא שלי שהתעקשה לקרוא לראש המחלקה שתתן אישור שננסה קודם לתת לו עוד לינוק - אישרו לי לעשות את מה שהפעם נתנו לי לכתחילה).
אבל היו גם כמה דברים שבעיני די פשוט לתקן, וממש חבל שזה ככה.
אני הרגשתי שבאופן כללי אין מספיק מודעות לחשיבות של המנוחה לאחר לידה. וזה התבטא בכמה דרכים:
- בבוקר מגיעים רופאי ילדים לתינוקיה לבדוק את התינוקות. אז האחיות קראו לכל האמהות שבביות מלא שיגיעו עם התינוקות כדי שיבדקו גם אותם. אבל היה תור שכלל גם את התינוקות של התינוקיה, והיו רק שלושה כסאות לשבת, אז חלק מהנשים היו צריכות לעמוד ולחכות (לי בהתחלה היה מקום, אבל התינוק לא היה רגוע אז הלכתי לחדר הנקה להניק אותו וכשחזרתי כבר לא היה מקום, אבל היה עוד הרבה זמן לחכות. אחרי שחיכיתי קצת בעמידה חזרתי לחדר הנקה לשבת שם וביקשתי שיקראו לי).
- בזמן של הבדיקות עצמן בכלל אין כסאות לאמהות, גם בבדיקה נוספת שקראו לי לתינוקיה (הפעם רק לי ולא כולן ביחד) לא היה לי איפה לשבת.
- יש חדר נוסף שמיועד דווקא לבדיקות של התינוקות שבביות מלא. הייתי צריכה להיכנס לשם כדי לשקול את התינוק, לעשות בדיקת pku, לעשות זריקת אנטי די. אבל אין בחדר הזה שום כסא. הכל נעשה כשאני בעמידה (כולל הזריקה שנתנו לי…).
- בהדרכה לקראת השחרור דיברו המון על איך לטפל בתינוק, הנחיות בטיחות, וכו'. דיברו קצת על איך לטפל בעצמנו לאחר הלידה - בעיקר על התפרים, על הדימום, מתי לפנות לבירור וכו'. ולא דיברו כמעט כלום על המשכב לידה. רק דיברו על זה ששישה שבועות כדאי לא לקיים יחסים, עד התור לרופא. ואמרו שמי שאחרי ניתוח - שלא תרים שום דבר שכבד יותר מהתינוק.
בקיצור, אם לא הייתי לומדת על החשיבות של משכב הלידה ממקורות אחרים (מאמא שלי, מהפורום, ועוד) - הייתי יוצאת בהרגשה שרק מי שעברה ניתוח צריכה לנוח אחרי הלידה, אני אמורה לחזור לתפקד די כרגיל, אין הגבלות על נשיאת משקלים כבדים, לא צריך לנסות לנוח יותר מהרגיל, אם קשה לי לעמוד הרבה - זו כנראה בעיה אישית שלי ואני אמורה להתגבר.
ובעיני, ועל פי מה שאני יודעת, זה מסר ממש ממש בעייתי ומזיק.
לתקופת משכב הלידה יש חשיבות מאוד גדולה בשיקום של הגוף ובמיוחד של רצפת האגן. לא רק אחרי ניתוח אלא אחרי כל לידה - חשוב לנוח, לא להרים משקלים שכבדים מהתינוק, להמעיט בעמידה ממושכת, לעשות תרגילים של כיווץ רצפת האגן, וכו'.
כבר הרבה פעמים יצא לי לראות חברות שבתמונה המשפחתית בברית של הבן שלהן (שבוע אחרי שהן ילדו) מרימות את הילד הגדול יותר, והאבא מרים את התינוק. וכמובן שהן מרימות את הגדול לא רק לתמונה אלא בעוד הזדמנויות. ותמיד אני רוצה להגיד להן לשמור על עצמן (לפעמים אני מנסה, תלוי כמה אני קרובה ומרגישה שזה שייך. אבל לרוב התשובה היא 'אין ברירה, כשכבר יש ילדים אי אפשר באמת לנוח אחרי הלידה…').
ובאמת אני חושבת שהחינוך לזה אמור להתחיל מבית החולים, אבל עכשיו אני מבינה שבבית החולים לא רק שלא מחנכים לזה, אלא נותנים מסר ממש הפוך…
כשהייתי באשפוז לא אמרתי כלום לאף אחד, והסתדרתי עם מה שהיה.
אבל אני באמת תוהה אם יש מקום לפנות אליהם באיזושהי דרך ולהגיד את הדברים. כי זה באמת לא כל כך קשה לשנות, ובעיני מאוד מאוד חשוב.
(לדעתי צריך לפתור מהן יולדות ממספר ילדים מסוים ומעלה...)
זה באמת השתנה מאז שהייתי שם.
שרשור- נחשי מי הרבנית!