אז אותו חמודי משאלה קודמת
התחיל בשבועיים האחרונים (המון זמן בית) להרביץ לאחיו בן ה8 חודשים.
אני ממש אשמח לכיווני מחשבה והארות לגבי תהליך התגובה למכות מצידו.
האינסטינקט שלי רוצה לקחת את התינוקי אלי לחבק ולנשק ולהגיד בקול אמירות כמו: "אוי חמודי! ילדון התבלבל! בבית שלנו לא מרביצים! כואב לך? זה לא נעים לקבל מכה!! אני מחבקת ומנשקת אותך חזק חזק!!"
ופחות לתת יחס לילדון המרביץ.
אולי אם קדם למכה מעשה מרגיז של תינוקי כמו לפרק לו או לקחת לו אז להוסיף:
"מתוק שלי, אנחנו בשום אופן לא מרביצים, זה לא נעים שתינוקי שבר לך, אם תינוקי לוקח לך משהו תקרא לי מהר "אמא תינוקי מפרק לי!" ואבוא לקחת אותו. אבל לא מרביצים".
בעלי חושב שצריך תגובה חמורה לילדון, כי אם לא נגיב בחומרה, איך הוא ידע שזה מעשה חמור?
אני נוטה מאוד להתרחק מאמירות כמו "אני כועס/ת" או להחזיק לו את הידיים לכמה שניות.
אני גם חושבת שהמכות מגיעות בעיקר בשביל למשוך תשומת לב, וגם מתן תשומת לב שלילית הוא מספק. ולכן רוצה להימנע מזה.
ועוד שאלה:
האם יש הבדל בתגובה בין מכה שהגיעה בתגובה לזה שהאח הקטן זחל ופירק לו או הציק לו, או מכה סתם כי הוא היה באזור?
מוסיפה עוד שאלה בנושא-
ילדון מאוד אוהב לזרוק דברים. הכל, החל מהכפית כשאוכל, הבקבוק, החתיכות של האוכל שלו...
איך להגיב כשזה משהו שחוזר על עצמו שוב ושוב?
כרגע אנחנו ואמרים לו בנועם, ילדון אסור לזרוק. אם אתה כבר לא רוצה עוד לאכול או תניח פה, או תקרא לאמא שתקח. וזהו...
וזה כבר תקופה לא קצרה.. האם יש צורך בעוד תגובה? או שנתמיד באמירות ומתישהו זה יקלט?
תודה על כל תגובה והארה!