היום בבוקר משאית זבל עצרה בכביש וגרמה לפקק גדול. כלב שכב על הכביש ולא זז, בן אדם יצא מהמשאית, נעמד ליד הכלב והבין שהכלב לא זז, כי הוא מת. הוא משך בזנב הנבלה ושם אותה על המדרכה. חזר לאוטו, הפקק השתחרר. עברתי שם, הלב שלי התכווץ למראה הסצינה הזאת, חציתי את הכביש מבלי להסתכל על גופת הכלב המסכן.
ואז עברה לי המחשבה מה זה בן אדם. איזה ערך יש לחיים של בן אדם.
בעל חיים שמת זה עצוב. זה מזעזע במיוחד עם זאת חיה שגדלת בבית שלך. אך עם כל האהבה לבעל חיים, אי אפשר להשוות חייו לחיי אדם.
בן אדם שמת גם הפחות שבפחותים -זאת טרגדיה. כי אין עוד ממנו, יש רק מהדורה אחת שלו. אפילו בן אדם שאיבד צלם אנוש, תמיד נשאר בן אדם. צריך להביא אותו לקבורה מכובדת וכל העסק הזה.
כמה אנחנו צריכים להעריך את החיים שניתנו לנו בתוך הגוף הזה וחייהם של אחרים.
אסיים בכמה שורות מתוך #סיפורהתשובהשלי:
"לפעמים אנחנו פוגשים בן אדם שנראה מגושם ומדבר בגסות או שטוף מידות רעות. אך מבעד למראהו המחוספס, אם באמת נתאמץ, נראה שיש לו נשמה שכל רצונה להגיע לתכלית.
לעתים אנחנו עצמנו מתלכלכים, נמצאים עמוק בבוץ של התמכרויות או מידות רעות, מתייאשים מעצמנו ויש לנו תחושה מרה כלפי עצמנו, כאילו אין לנו תקנה חלילה.
עלינו לתת לנשמה שלנו יחס של כבוד, לזכור שיש לה תפקיד ייחודי בעולם הזה..."