אבל כרגע את זו. זה נתון. והשאלה היא בעיקר מה את עושה עם זה.

והאמת שיש הרבה מה לעשות.

את שואלת את השאלה הלא נכונה יקירתי

במקום "למה אני כזאת" תשאלי "איך אני יכולה לעזור לעצמי להתמודד עם הקושי שאני חווה"

זה יותר יקדם אותך, וזה יאפשר לך לקבל כלים להתמודד, במקום לרכז את האנרגיות בהלקאה עצמית

הכוונה למצלמה מקצועית הנדרשת לקורס צילום.  gracias!

כל חברותיי הצלמות קנו שם.

בס"ד

זה לא מנחם, אבל הרבה אנשים סובלים מזה;

האם היית עושה את מה שאתה עושה לעצמך למישהו אחר? באותה עוצמה? אז מה, יש לו דם יותר כחול משלך?

אתה בעצם לא שלך, אתה נשמה מהשם, מותר לפגוע בנשמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו מאמין בה? ואוהב אותה?

להרגיש טוב עם החסרונות (יען אני בן אדם, ושכזה, לא ייתכן שלא יהיו לי חסרונות, אחרת כמובן הייתי....מלאך).

ומה עם המעלות?  מותר לשקר ולהדגיש רק את החסרונות? זה כמו להסתכל תמיד על המינוס בבנק, זה קצת..

שקר!

לא מדברת ממרום כסאי. מי כמוני יודע ומכיר את התכונה הרעה והשקרית הזו שמכלה כל חלקה טובה. ממש.

אולי לכתוב לעצמך את המעלות שלך? דבר טוב או שניים שעשית לאחרונה?

אתה שקרן? גנב? רוצח?  מן הסתם, לא. נכון?

אני חושבת שזה הופך לנו להרגל. הרגל רע. קטלני. פעם, עשו לנו את זה, אולי, בגלל בעיה של זה שעשה

את זה, ואנחנו הפנמנו את זה, ומלקים את עצמנו ללא רחם!

כשבא השחור הזה, אתה לא מזין אותו ! שים מייד תמרור עצור! ותחשוב על משהו אחר.

לואיס היי אומרת לעמוד מול המראה ולאמר לעצמך: אני אוהב אותי. הקב"ה אוהב אותי

ואם משהו מפריע, תמיד אפשר לתקן (הסייפא של המשפט הוא משפט מפתח בשיטת המגירות

אם אתה מכיר.

יש ספר באנגלית המדבר על הקול הרשע הזה המלווה אותנו בלי הפסק (ימח שמו!) אבל לצערי

איני זוכרת את שם הספר.

שמע, תפתח ביוטיוב באתר "התבוננות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי; לבטח יש לו שיעור על

הבעיה הזו  כדאי מאוד.

חושבת שזה עניין של תרגול. ככל ששקענו והתמכרנו לקול הזה כך הוא מקבל חיות .

צריך אולי לתרגל את זה כל יום. הנה הוא מגיע הרשע הזה, לא אתן לו!

אני אדם, יהודי, ככל האחרים, רק יש לי איזה גו'ק טורדני שלא נותן לי לנשום,

לחיות!

בטוחה שתקבל כאן עצות טובות. אבל העבודה היא שלך. וזו עבודה לא קלה

אבל אפשר. אם השם אוהב אותך (כן!), אז אתה לא?  לא פייר מצידך.

בהצלחה רבה!

אגב, בטוח שאם תכתוב ביוטיוב "ביקרות והלקאה עצמית", תמצא הרבה

שיחות על כך. אבל העיקר, לקבל כלים ולעבוד על זה.

וגם להרפות מהשאיפות הלא מציאותיות. לעולם לא נגיע לשלמות.

אין כזה דבר. לקבל את עצמנו. בשלום.

"

תתחיל מלא לבקר את עצמך על הביקורת העצמית(;

זה נורא קשה וזה מקלות בגלגלים שאנחנו שמים לעצמנו.

לי עוזר לדמיין אותי בגיל של הילדים שלי, לדבר אליי כמו שאני מדברת אליהם.

לא כל הזמן, אבל כשנכנסת ללופ של ביקורת עצמית, אני תופסת את עצמי, עוצרת, מדמיינת אותי קטנה (יש לי תמונה ספציפית בראש)  לפעמים מחבקת את עצמי פיזית.

ואז אני משנה את הדיבור מביקורת לחמלה.

כן, תרחם על עצמך.

לא רחמים של אשמה על הורים ( טוב אפשר קצת) וחוסר לקיחת אחריות, רחמים של עיניים טובות.

אם אתה מדבר ככה לעצמך, כנראה ספגת את זה מילדות, כנראה שמעת הרבה ביקורת או שחסכו ממך מילים טובות.

נעמי. מקסים!!!!

לי עזר ברגעים של הלקאה עצמית- לעצור ולהחליף מחשבות.

ממש במודעות (זה לא קורה מיד, ולפעמים רק באמצע השיטפון שמתי לב מה עוללתי לעצמי)- לעצור ולהחליף את המחשבות.

הייתי מתחילה בשיר, רק להסיח את הדעת.

ולמצוא זמן של שתי דקות ביום ולראות איפה כן עשית טוב. איפה היית מרוצה מעצמך.

וכמובן שיש מלא פודקאסטים בנידון ששווה להקשיב להם, במיוחד בזמן נסיעה חזרה מיום עבודה לחיזוק הביטחון והערך העצמי.

בהצלחה!

Mel Robbins אם מתאים לך אנגלית

חושבים טוב - פרקים מסוימים

אם אזכר בעוד, אוסיף.

דברים מחזקים וחשובים... תודה רבה.

מי שיכול לכתוב עוד עצות אשמח...

תודה לכולכם

קודם - התרגשתי מהתגובות של קודמותי.

אני מאמינה בעבודה מול הילד הקטן שבתוכך.

חפש את אותה הרגשה באירועים וגילאים קודמים, עד שתגיע לילד הקטן שחווה את החוויה הזאת, בדרך כלל מול ההורים, אבל לא בהכרח.

כנס לדמות שלו, דבר את הכאב שלו, תבכה את הבכי שלו.

זה הוא שמפגיש אותך עם הרגש הזה.

הוא מחכה בכאב עצום שתבוא לשחרר אותו.

כמובן שתצרף לזה תפילות ודיבור עם ה' יתברך.

בדוק ומנוסה ועם הרבה הצלחה!

רואים ישועות ומרגישים משם את קרבת ה'.

אתה מתאר בצורה מדוייקת... מוכר וכואב וליבי איתך❤️

היית בטיפול?

אצלי טיפול דרך התת מודע (nlp) ועוד שיטות ממש נתנו ריפוי עמוק, אני מניח שיש לך פגיעות וכאבים שנמצאות בנפש פנימה, בתת מודע שהצטברו אצלך במשך השנים והתנועות שאתה מתאר הם רק ספטומים שלהם,

טיפול ממש יכל לעזור ולרפא את הפגיעות מהשורש.

והמון בהצלחה

כל כך נכון אני מתקשר לסיענים ואפילו לא מצליח לתקשר איתם 

 פשוט תקוע בטראומה ודיכאון, משווע לישועה וולא מה עושים טוב אני אצא החוצה לים לעשות צעדה לנשום אוויר ים ולהרהר מה הלאה בגיל מתקדם

תוהה במזל באלוהים בעצמי במי שפגע בי בבריאות הגיל תקוע בלי אישה חברה מישהו שיעודד ויעזור , לצערי מתיסכול לא שוכח לאכול קצת סלט עם ביתה בבוקר 

לא יוצא לעבודה כי אני בייאוש לא פונה לרשות לבקש עזרה כי אני מבוייש  אפילו לא לקבל עזרה כלשהי ממישהו החסכונות אוזלים וזה עוד יותר מדאיג , תקוע במשפט עם אישה רעה לא פחות משנים מאחיותיי אחת מתה מרעת ליבה ותיסכולה מהחיים והשנייה לא חסר לה כלום וסוחטת אותי 

כך גברים מואסים בנשים למרות הצורך בתמיכה  אחד בשני 

כולנו מתמודדים עם ביקורת עצמית! זה משהו נורמאלי וטבעי שכולם מתמודדים איתו.

ממליצה לך להזכיר לעצמך את כל האור והדברים הטובים שיש בך, אתה יכול אפילו לכתוב לעצמך רשימה של כל הדברים הטובים שאתה מעריך בעצמך.

ולשים את עצמך במרכז.יש לנו נטייה להשקיע באחרים יותר ממה שאנחנו משקיעים בעצמנו. יש משהו שאתה חולם לעשות? לך על זה! ספורט, יצירה או איזה תחביב, פשוט תשקיע בעצמך. 

לימוד אמונה. מודעות עצמית ברוח היהדות לגברים יכול להביא לריפוי שלם. להבין כמהטוב ועוצמה יש בך, שהרי יש בך חלק מה'. בנוסף הבנה שלא הכל תלוי בך, אתה משתדל אבל התוצאה מה' וזה לא בשליטתך.

יש ספריי לכה שהוא כמו ספריי גרפיטי, מרססים.. אולי החומר או הריח שלו ירתיע אותם, או לצבוע את העץ בצבע

אבל זה לא ירעיל אותם?

תודה רבה!

אחרי שזה יתייבש מן הסתם הם לא ינסו לאכול את זה... גם אם כן יאכלו אולי זה כמויות קטנות שלא יהיה להם נורא... מעלה סברה לא בטוח שאני צודק

הפתרונות הם לא מנסיון אלא סתם מסברה כנ"ל

ופסיכולוגיה.

לעיתים הסברה של אופי נפשי בתור פנימיות תורה עלולה לגרום לבעיות במקרי משבר.

למשל דוגמא אחרת שלא קשורה לעניין, אסור שאדם עם אוסידי יחשוב לעצמו שזה בעצם הנשמה הגבוהה שלו יראה מחטאים ולכן זו תופעה טבעית שלו של נשמתו הגבוהה. בעוד שמה שזה באמת זו תגובה פסיכולוגית.

או אדם שמרגיש דיכאון אם לא התפלל בכוונה, זה רע אם יאמר לעצמו שזה בעצם נשמתו הצמאה שלא קיבלה את מזונה הרוחני. לא, אם יש לו דיכאון אז זה דיכאון. לדוגמא

שכל אדם קיבל את מבנה הנפש שלו בתכנון מדויק של הבורא. 

וכן, אם הוא בכנות ומזהה בנפש שלו נטיה, גם היא שונה מהנרטיב המוכר, זוהי נפשו וזו עבודת, בהתאמה למבנה הנפש שלו.

כן, זו תפיסה לא מקובלת, אז אין צורך להוכיח לי את ההפך.. 

זו אמונתי.

שאלה נוספת - יש לך השגות על דברי הרב? סתם, מעניין..

בכל מקרה יישר כוח🙂

ששווה לנסות להבין מאיפה את לוקחת את "הערך" שלך.. כלומר - מרגיש לי מהצד (בלי להכיר אותך אז זה בהסתייגות) שבעצם המחשבות שלך תלויות בכללי למה יחשבו עלייך.

הערך שלך נמדד במה שאת עושה או באיך שאת נמדדת או משהו דומה לזה. כלומר הבעיה זה לא המכה והכינים אלא איך שאת מרגישה ביחס לסביבה שלך ששופטת אותך (אולי רק בדמיון שלך?) על הדבר הזה.

כדאי לך לפתוח את אתר "התבוננות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי ביוטיוב: בין מגוון השיעורים

הנפלאים שלו, יש גם שיעור על נושא זה. הנה הלינק

בקשר לכינים....נפלא! ילד שמעולם לא היו לו כינים....אז או שמעולם לא יצא מן הבית לאף מקום או שהוא מסכן...קרח.

אגב, כינים ותולעים זה סט מושלם...תשאלי את כל האמהות!  מהיכן את חושבת מגיעות הכינים לראשי הילדים?

מחברים וחברות שלהם בגן, בבית הספר, וחוזר חלילה...

בכל אופן, איך מחזקים את הבטחון העצמי - יש לבטח המון שיעורים על זה ביוטיוב. נסי אתר "הידברות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי

ולבטח יש עוד ועוד ועוד.

מה שבטוח, את בחברה טובה. מאמינה שכל אחד ואחת מרגישים חסרי בטחון, במינון זה או אחר; זה קשור לעצם היתנו בני אדם, אני מניחה.

באיזה מקום, אנו מרגישים את הקטנות שלנו כבני האדם, הנולדים, חיים והולכים לעולמם. מול הקב"ה אנחנו כלום. ואת זה מרגישים. 

זה בקטן. אבל העבודה זה לחזק את עצמנו; השם ברא אותנו, סימן שהוא מאמין בנו:...רבה אמונתך". אף אחד לא יותר מאיתנו וגם לא פחות

מאיתנו. כולם באותה סירה: בני אדם ויהודים.  אולי תרשמי לעצמך דברים שאת אוהבת בעצמך ותעברי על זה כל יום?

אגב, מבטיחה לך שאת לא האמא היחידה שבתה הסתובבה עם כינים. כ ל, כן,  אין ספק, שכ ל האמהות נמצאות בסיטואציה הזו,

הרבה, מדי פעם, אחת ל....   אי אפשר להמנע ממכת מצרים הזו.  באמת, זה כנראה משמים, המכה הספציפית הזו.

ולכולן (זוכרת שגם לי) הגננת מעירה מדי פעם .....   תודה שהזכרת לי, גננת, אני אבדוק ואשתדל. 

זהו.

קודם כל תודה על התשובה המושקעת)

כל הקטע הוא..  שאני מודעת לכל זה. ותוך כדי גם מבינה שהתגובה הרגשית שלי מאוד מוגזמת ולא תואמת סיטואציה. זה פשוט לא משנה... 

נדבקים בכינים.

זאת המציאות.

זה שיש לבן שלך כינים לא אומר כלום על כמה את אמא טובה או לא טובה.

במיוחד אם לא ידעת שיש לו כינים.

בס"ד

ביוטיוב - התבוננות פנימית. ד"ר יחיאל הררי. יש לו הרבה מאוד שיעורים בנושאים הקשורים לנפש. כדאי.

מכנה אצלי בראש את תחושת חוסר הנוחות שמתעוררת אצלי בסיטואציות חברתיות מורכבות או מביכות, מקומות הומי אדם וכדומה, מין צמרמורת קלה בכל הגוף

לא רק שם, אבל שממש מציק פיזי כשמשהו לא מסתדר.

זה עוזר לפעמים. אבל בעיניי זה רק כלי משלים ולא כלי לזהות את עומק הבעיה.

לשיטת תדרים.

לזכרוני הראשונה קשורה לגלי קול והיא מדעית (ככה נדמי לי לא בטוח), השניה לזכרוני זה תדרים של "אנרגיות חיוביות" והיא רפואה אלטרנטיבית