היום חשבתי על זה שאמנם בנות לא עוברות ברית מילה,
אבל אמהות, אוהו איזה ניסיון הן עוברות, ולפעמים יותר מפעם אחת.
היכולת במודע למסור תינוק שאך זה נולד לידי מוהל על מנת לבצע פעולה כירוגית כואבת ומדממת,
מתוך בחירה מודעת, ומתוך אמונה גדולה בשיוך ובשליחות של העם היהודי, זוהי מסירות נפש.
ניסיתי לחשוב למה דווקא עכשיו היכתה בי פתאום המחשבה הזאת, והבנתי שהימים הלאומיים מסמלים בדיוק את זה,
את היכולת להתעלות מאנשים פרטיים ולשרת את האומה מתוך תודעת שליחות עמוקה ומתוך ידיעה ברורה של המחירים האישיים הכואבים נורא.
אז בהזדמנות זו, שולחת חיבוק גדול לכל משפחות המגוייסים, המשפחות השכולות ומשפחות הפצועים.
אין מילים שיכולות להביע את גודל הכרת התודה וההערכה העצומה כלפי כל אחד ואחת מכם.
ומצרפת קישור לקטע שכתבתי לפני ארבע שנים כשהקטן שלי נולד בהקשר הזה:
קטני שלי (מענייני דיומא) - הריון ולידה
(מי דמיין מה נעבור מאז ועד היום..)
