ואין לי כוח לסחובבבב.
ורידים נפוחים שלא נותנים מנוחה ולפעמים עושים אותי חסרת סבלנות בטירוף. כבדות. עייפות. אנמיה שדורשת טיפול ועירוי שכבר מחכה לו. 2 קטנים בבית שדורשים את שלהם. ועבודה שאין לי כוחות אליה !!
רוצה לסחוב כמה שאפשר בשביל המשכורת. (עבודה שהתחלתי באמצע הריון אז גם לא נעים אבל מצד שני די הבריאות שלי חשובה יותר. ואני לא מתכוונת לעשות קריירה במקום הזה.. מתכננת למצוא משהו אחר הנסיעות מאוד קשות לי.
איך נשים סוחבות עד הסוף?? אין לי סבלנות קמה בבוקר עם צירונים ואחרי כמה זמן עובר. היום קמתי עם ורידים נפוחים הרמתי רגליים ואני לא יודעת איך אני מרימה את עצמי לעבודה חושבת להגיד למנהל שלא אגיע היום.. ומרגישה שמוותרת לעצמי !! כאילו מה הבעיה להתגבר להתלבש לעשות את הנסיעה לספוג את זה ולעבור את זה. אבל זה קשההה לי. וגם הנפש עמוסה ממש.
והרצון התמידי הזה להראות בסדר ולרצות את הסביבה בעבודה מתנגש לי עם הדאגה לעצמי שאני אומרת לעצמי כבר "די השם זן ומפרנס אני לא יכולה לעשות את זה לעצמי".
ואז אני אומרת אבל נשאר לך עוד ממש קצת מאמץ אחרון..
מבולבלת אוף. תעזרו לי לנרמל או לעודד אותי שלא רק אני נמצאת בשלב הזה של ההריון ככה תשושה וחלשה. רואה שיש נשים שמושכות ועובדות אולי יש להן תסמינים פחות כואבים אולי יותר חזקות וחדורות מטרה לא יודעת. רק יודעת שקשה לי.



