יהיה לנו עולם אמיתי יותר.

אנשים יוכלו לחיות איך שהם, לרגיש נוח עם עצמם.

אנשים יפתחו לטוב.

ילדים לא יצטרכו לרצות את ההורים, את החברים, את העולם.

פשוט יהיה לנו עולם אמיתי וטוב.

כאילו כל החיים שלנו אנחנו לא יכולים להפתח באמת אפילו אם לא שמים לב בגלל אחרים,

הביקורת הזאת פוגעת בכולנו

הקטע שאני חושב שיש הבדל בין ביקורת לבין ביקורתיות.

ביקורת יכולה להיות טובה, מועילה, בונה.

ביקורתיות זה לקחת את זה למקום אחר כבר, של ראיה ביקורתית, רעה, בלחפש את הרע

ביקורת חייבת לבוא מביקורתיות, השורש הזה לא מפריד בין ביקורת חיובית לשלילית.

אני מניח שהשאלה היא למה פותח השרשור התכוון

בִּיקּוֹרְתִיּוּת - שם עצם, נקבה

נוהַג להביע טענות כנגד איכותם, רמתם, חוקיותם וכד' של מעשים, רעיונות, יצירות, מוצרים, אנשים וכד'. תכונתו של מי שמרבה לבקר ולשפוט

יתפתחו כי אף אחד לא יעיר להם...

או שלא.. אני בדיוק במחשבות על זה.. כי אם אתה תמיד טוב- לא משנה מה תעשה, אתה תמיד אהוב ללא קשר לכלום- אתה בעצם לא תרצה להשתנות...

ועדיין אני חולמת למצוא איזשהו כוח, כמו שצוקו מצא איך לעשות כשפות אש לא משנאה..

בו אנשים שמניעים לפעולה- ינועו.

ואלה הפסיבים- יהיה להם שקט ומרגוע.

האם זה כדאי שיהיה ביום-יום... פחות.

אבל 2-4 ימים כאלה בשנה בצורה מודעת ואפילו מוכרז כימים לאומיים- יכול להיות אחלה רעיון

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....