מה הכוונה? איך אפשר להחליט לעשור הקרוב מה יתאים?

ולמה להלחץ מזה כעת.

אני תמיד מרגישה ששואלת את עצמי. האם מוכנה להריון הבא.

וכשמוכנה בעז"ה מפסיקה למנוע...

ומתפללת לה' שיהיו לי כמה שיותר ילדים לפי הכוחות...

אולי שווה לדון לעשות שינוי בלוז המשפחתי?

אולי לעבוד פחות אולי להעזר יותר בעזרה בתשלום או הילדים   

אי אפשר להחליט מה בטוח יתאים

אבל כמו אם מישהי רוצה להיות רופאה או אחות או עורכת דין, היא צריכה להסתכל על הטווח הארוך ולא רק על הכאן והעכשיו, כי אם היא תסתכל רק על הכאן ועכשיו לא בטוח שהיא תצליח להגשים את החלומות שלה

אז כן אם יש למישהי חלום ל10 ילדים הגיוני שהיא תחשוב קדימה ותנסה לראות איך היא מגשימה את החלום הזה

זה לא אומר שצריך להיות ראש בקיר וללכת על החלום בלי לחשוב על הכוחות ועל הילדים שכבר קיימים

ולפעמים צריך לחשב מסלול מחדש ולשנות חלומות

וילדים זה לא רק חלום אלא בני אדם שזקוקים להורים עם כוחות ואם אין כוחות לא

אבל להתעלם ורק לחשוב על ההריון הבא בלי פרספקטיבה של חיים שלמים זה יכול להיות הרבה פעמים פספוס

ביעד משפחתי הדרך חשובה יותר מהתוצאה הסופית.

אנחנו צריכים להשתדל שהגדילה שלהם תעשה במקסימום נחת, כוחות ותשומת לב שאפשר.

כמובן שתמיד יש תקופות, אבל מלכתחילה להיכנס להרבה תקופות קשות ומורכבות רק כדי שבסוף סביב השולחן ישבו ככה וככה ילדים, לדעתי זה לא נכון.

זאת הבחירה שלי בחיים, אני מאוד רגישה לכוחות שלי ופחות למספר וליעד הסופי.

מבחינתי בקריירה, אין לי חלום שאליו אני רוצה להגיע, יותר חשוב לי לעבוד בנחת, להנות מהעבודה עכשיו, אבל עד היום אין לי מושג מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, אני יותר זורמת בהקשר הזה (יש לי מקצוע ועבודה שלפחות בנתיים אני אוהבת אבל לא יודעת אם זה הגשמת חלום מבחינתי, וגם לא משהו שהשקעתי בו המון )

וכן מבחינת המשפחה יש לי חלום על מספר ילדים פחות או יותר, לא בגלל החלום לשולחן שבת עם מספר ילדים מסויים, אבל כן בגלל כל מיני סיבות אחרות, וזה משהו שאני רוצה להיות מכוונת אליו, יודעת שפחות ממספר מסוים יהיה לי צער, אז כן כרגע מכוונת למספר הזה, אולי אח''כ יהיו עוד (לא עשר, זה המוןןן מבחינתי)

ואני לא יולדת כל שנה, מסכימה עם זה שילדים זה אחריות ואם לא יהיה לי כוחות לגדל אותם אני אצטרך לעשות חישוב מסלול מחדש ולקבל את זה שהחיים דינימיים ולפעמים צריך לוותר על חלומות,

דרך אגב גם בקריירה לפעמים צריך לעשות חישוב מסלול, אבל זה לא אומר שאין שום משמעות לחלום ולהצבת היעד

בכל אופן זה מאוד אישי, כל אחת והחלומות שלה, זה ממש מובן לי הגישה שמסתכלת כל פעם רק על ילד אחד ועל ההריון הבא ולא על מספר סופי, אצלי זה אחרת ואני כן חושבת גם על ציור כללי של משפחה שאני חולמת עליו ומנסה לכוון לשם, הלוואי וה' תן לי כח.

זה קריטי לשים לב לכוחות, לדעת שילדים צריכים הורים נוכחים בחיים וללדת ילדים זה ממש לא רק חלום על תמונה משפחתית גדולה

ובאמת חשוב מאוד להיות קשובים לעצמנו

אבל אם אני לא אציב לעצמי את זה כיעד ואחכה רק לזה שיהיה לי מלא כח, אז כן יהיו לי הרבה פחות ילדים ממה שאני רוצה

אז אני מוצאת כח, מוותרת על דברים אחרים בחיים כרגע, משקיעה בזה תודעתית ופרקטית..

לא יודעת מה יהיה בסוף, חשוב לי להיות אמא נוכחת עם כח לילדים שיש לי, ואם יגמר הכח אז יהיו פחות ילדים ממה שחשבתי וזה גם טוב, אני אצטער אבל אדע שעשיתי הכי טוב בשביל הילדים שיש לי, אבל אני כן מנסה לכוון את עצמי לזה יודעת שכן זו תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני בוחרת ורוצה בזה. 

שהחלום והרצון והמשמעות נותנים כח ומוטיבציה

זה לא משתעל ים מחוסר כח ורק רוצים עוד ולא משנה מה

ברור שלא

בעיני הז משנה את הנקודת מבט והפרשנות לקושי

הוא מתפרש כחלק טבעי מגידול ילדים..

כמו שאם היתי רוצה להיות רופאה היתי מתיחסת לקשיים בלימודים כחלק מהדרך

זה לא סיבה לעזוב את החלום

ורוב האנרגיות לשי הושקעו במשך השנים בבניית מאגרי אנרגיות להתמודדות עם העומס, להתבוננות וקשר עם מה נותן לי כח ומה עושה לי טוב ואיך לייצר איזונים בריאים בחיים וסדרי עדיפויות..

וגם עם השנים מקבלת כח מהאוירה בבית..מהחיות..מההתרחשות מהמתיקות..

שהדרך (בכל נושא) היא החשובה ומשפיעה באופן משמעותי על התוצאה

הסתכלות על יעד בטווח של הרבה שנים, מבלי לתת חשיבות מיוחדת לדרך, יכולה לגרום לכמה דברים:

1. להביא איתה מחירים כבדים

2. בסוף הדרך היעד עלול להתגלות כלא שווה/ לא מדויק לרצונות

3. להפריע להתפתחות האישית בנושא בגלל הלחץ להגיע ליעד, מה שעלול לפגוע בהשגת היעד

אני תמיד הסתכלתי ומסתכלת על הדרך כיעד העיקרי בחיים

בכל נושא וגם בנושאי ילודה וקריירה

אפשר להגיד שאני בשלב התוצאות

לגבי ילודה הדרך הובילה אותי לרצות 3 ואח״כ לשנות דיעה ל4

לגבי קריירה הדרך הובילה אותי למשרה ושכר שלא חלמתי עליהם וזה כבר שלב שהקריירה ממשיכה להתפתח בלי שאני עושה למען זה משהו

כלומר ההתמקדות בדרך הנכונה והמתאימה לי ביותר, הביאה את היכולת להשיג יותר ממה שרציתי וגם להנות מרוב הדרך (תחילת הדרך היתה קשה, ניסוי טעייה ולמידה איך אני רוצה לסלול את הדרך)

היא נתנה את זה כדוגמה, אז זרמתי.

התכוונתי שבקריירה אני מוכנה להתפשר בשביל המטרה.

המסגרת של התואר למשל לא התאימה לי מבחינות מסוימות, אבל העדפתי להתפשר עליהן כדי להשיג את התוצאה- התואר.

היו זמנים שהעבודה שלי לא היתה עבודה שהיא בדיוק אני, אבל העדפתי להתפשר בשביל התוצאה, הכסף.

כמובן שלטווח הארוך אני לא מסכימה עם הרעיון של להתפשר גם בקריירה.

אבל כן היו זמנים שהייתי מוכנה והיה נכון לי להתפשר.

בילודה, מי שמשלם את המחיר של ההתפשרות הזאת אלה יכולים להיות הילדים, ולא את.

ולמרות שאולי זה נשמע ההפך, דווקא לא לדאוג לעצמך ולא לשים לב למוכנות שלך בעיניי יותר אגואיסטי.

אני שומעת חברות שאומרות״אלה גם ככה שנים שרופות, כבר אתקתק ילדים״

״נביא אותם צמודים ככה נסיים כבר עם הסיוט של הלילות ביחד״

קשה לי עם הגישה הזאת.

אני באופן אישי מרגישה שאהיה אמא פחות טובה ופחות נוכחת עם אלך בגישה של *כמה* במקום בגישה של *איך*.

כנראה שיש כאלה שמצליחות גם וגם.

כמובן שאי אפשר לחכות לרגע המושלם עם 100% מוכנות, כי הוא לא יגיע.

אבל צריך לעשות השתדלות ולהיות כנים עם עצמנו.

ועדיין, לאחרונה פגשתי חברות ומשפחה, זוגות צעירים בגילי, שיש להם את ה3 ילדים, וחשבתי לעצמי - מה, מקורית, לא יכלת להתאמץ כדי שגם לך יהיו שלושה? תראי, הם גדלים וזה נראה בסדר😅

צבט לי קצת

ואז חזרתי לסנטר שלי, ונזכרתי שבאמת לא יכלתי ״לתקתק״, וזה רק חכמה של בדיעבד, ונרגעתי

אני מאוד מסכימה איתך האמת

והכל תלוי במצב ובתחושות של כל אחת

ולכן לא כותבת לגבי אף אחת שהיא לא אני כי אין לי מושג לגבי אף אחת

יודעת על עצמי שאם לא היה מאוד חשוב לי ה'כמה'..במובן של חשוב לי משפחה גדולה.

ולא משנה לי מספר מדויק.

אז לא היתי מוצאת את הדרך ל'איך' ,ללעבור את הדרך בשמחה ובמקום טוב נפשית

בשנים הראשונות לאמהות היתי שקועה במשימה

של ללדת וללדת ולגדל ולהיות אמא

אחר כך לאט לאט הבנתי שככה זה לא יעבוד

ועשיתי שינוי מהותי

בעצמי מבפנים

ובהתנהלות בחוץ

שיושב על כל הזמן תקשורת עם המקום העצמי שלי .עם החיוניות והשמחת חיים שלי

אין מצב שאני רק רק אמא.

אפילו שאני  לא עובדת הרבה והרוב בבית

אבל חייבת לשמור על קשר עם עצמי.

היום שלי לא משועבד לנקיונות וכביסות

אני עושה מה שצריך.

אבל גם ממש משחררת את עצמי לעשות דברים שעושים לי טוב בלב

יושבת לקרוא בערב ולא מנקה

מרכזת סדר ואיפוס הבית תוך כדי שהם מתלבשים לשינה נגיד ובערב משאירה לי זמן פנוי לעצמי

ובעיקר בתשומת לב לעצמי ולכוחות

כשמדלדלים מנסה להבין למה ומה יכל לעזור

למדתי שאפשר ככה להרגיש בכוחות גם בהריון וגם עם תינוק קטן שלא ישן בלילות

כשהעצמי שלי חי ומקבל מקום וכבוד

אז הוא פחות תלותי בבחוץ.

 הוא לא תלוי בתינוק שרק אם יהיה רגוע וישן אז יהיה לו כח

משהו לומד להחליק סיטואציות..לתפקד טכנית אבל לא להשאב רגישת

ואז ממילא לא מאבדת את כל הכוחות על כל התמודדות עם איזה ילד.

העובדה היא שכמה שיש לי יותר

יותר קל לי

לא כי הם לא מעסיקים אותי או אין בעיות

פשוט כי אני ממוקמת אחרת

ולכן כל אחת מה שנכון לה

אבל הפוקוס הכי חושב בעיני זה לא הכמות

אלא הקשר עם עצמי

וגם כשמתפשרים על דרך בקריירה או בכל נושא אחר יכולים לפגוע בדרך בילדים בין השאר

לפעמים את המחיר רואים בדיליי של חודשים/ שנים

גם ויתור על הבאת ילדים יכל לגרום לנו לחרטה ולהשלכות מסוג אחר בהמשך

אבל האמת שאני מסכימה שבכל מקרה נכון לבחור לא רק לפי אי שם הרחק אלא מה נכון ומתאים לי גם כרגע..

ולשלב בין החלום לבין הכוחות

לא להיות ראש בקיר

על להביא ילדים אחרי שיש כבר 5 לא רואה אלה מחירים הויתור יכול להביא

בין לא לממש רצון מסוים לבין לפגוע באיכות חיים של הילדים או ההורים

רצונות יכולות להיות בלי סוף, לא רואה בזה ׳מחיר׳ לשלם

איכות חיים היא הבסיס של החיים, אם פוגעים בה זה ׳מחיר׳ שיכולות להיות לו משמעויות ארוכות טווח 

קדימה ולא יותר.

החיים כ"כ דינמיים ואין לנו באמת יכולת לתכנן הכל לפרטי פרטים.

השאיפה שלך לעוד הריון צריכה לבוא נטו מהאם מתאים לנו עכשיו עוד אחד או לא. ולא להיות בלחץ בגלל שבעתיד תרצי עוד.

מי אמר שעוד 5 שנים עדיין תרגישי אותו דבר?

שכרגע צועק מהמילים שלך שאת לא במקום של כוחות ושל תחושה כללית חיובית מהמציאות הנוכחית. אז עוד הריון ותינוק לא ממש ישפרו את המצב.

מהמם שאת רוצה בית ברוך ילדים. באמת. לא מובן מאליו בכלל. אבל כדי לעשות את זה בטוב לאורך שנים, בעיני הקטנות נכון לעשות רגע סטופ. לנסות לחשוב איך לשפר את ההווה כדי להרגיש בו יותר בטוב. אם זה בטיפול רגשי, או עבודה לפינוי משבצת לזמן אישי בלוז, יותר עזרה מהבעל או עזרה חיצונית. תעשו חשיבה זוגית.  

ואחרי תקופה ההשערה שלי ממה שאני קוראת אותך זה שהרצון והתחושה שזה הזמן פשוט יגיעו. כי הם שם במהות. אבל מחכים לזה שבנפש יהיה לך יותר כח ומקום.

לגבי מספר ילדים סופי, בעיני זה של ה'... זה טוב שיש לך שאיפה כדי לדעת באמת לאן לכוון באופן כללי. כי זה כן התכווננות שונה. אבל בסוף אני מאמינה שצריך לקבל החלטה נכונה בזמן נתון. לעשות את הטוב והנכון באותו רגע. החיים כ''כ דינאמיים. 

מאוד הגיוני שקשה ויש עומס בחיים.

מצד שני מבינה אותך שרוצה עוד ילד.

אולי לפני הריון נוסף תחשבו את ובעלך על שינויים בחיים?

שבעלך יעזור יותר או עזרה מבחוץ.

אולי להוריד פרופיל בעבודה?

נשמע ממך שבמצב הנתון עוד הריון יהיה קצת קשה

אבל זה שיקולים שלכם.

אתם צריכים לשבת ולחשוב ביניכם מה הכי נכון לכם ולבית שלכם.

ודרך אגב לא מבינה למה להתבייש בזה שהיית שמחה לעוד כמה ימים של שקט מהילדים

זה מאוד לגיטימי.

אנחנו אוהבים את הילדים ומשקיעים בהם את הנשמה ועדיין לפעמים באלנו חופש מהם.

צריך להחזיק בראש גם את היעד הסופי (המעורפל) שרוצים להגיע אליו (כולל את הגיל שבו את עדיין מוכנה ללדת), וגם את המצב הנוכחי.

לפי המצב הנוכחי - שוקלים את הילד הבא. לפי היעד הסופי - מנסים לבדוק מה יכול לעזור לנו להגיע לשם.

סיפרת שבפסח היה לכם טוב - וזה מקסים ממש! לא ברור מאליו שבזמן חופש, כשכולם נמצאים בבית ומטבע הדברים יכולות לקרות יותר התנגשויות, האווירה תהיה טובה יותר...

אז נסי לחשוב: בזכות מה היה לכם טוב כל כך? האם יש אפשרות "למשוך" מהטוב הזה לכל ימות השנה?

אחרי שתגיעו למסקנות מתוך כך, תוכלו להתחיל לנסות ליישם את התהליך הזה, ואז לחשוב אם באמת יש אפשרות כבר להגיע לילד הבא.

בכל אופן, תמיד כדאי לזכור שמה שחשוב הוא האיכות ולא הכמות... (איך לא חיבבתי את המשפט הזה בעבר... אבל אני מבינה שהוא נכון) ואם את חושבת שמשפחה גדולה היא חלק מהייעוד שלך בחיים - אז לכי להשקיע בזה, ללמוד את זה, לייעל את ההורות שלך, כי זו באמת עבודת חיים!

וכמובן - הכי חשוב - להתפלל על זה. להתפלל שהמשפחה שלך תהיה שמחה ובנויה היטב, להתפלל שיהיו לכם את הכוחות לגדל את הילדים הקיימים ואלה שיהיו, להתפלל שהילדים הבאים יגיעו בלי קשיים...

החלטות טובות!

שבית עם ילדים, בטח עם חמישה, אומר שנהיה סביב הבית בזמנים שאנחנו לא בעבודה

אם הם אוכלים צהריים בבית, אז בכלל

אם אין מקום מוגדר לכל דבר שהם דואגים שיגיע לשם, כנל

לי יש ״רק״ 2, ואני רואה את זה

זה חלק מהתפקיד פשוט. זה מגיע עם ההורות.

אפשר לנסות להקל עם כל מיני טיפים להתנהלות קלה יותר, אבל בסוף - זה שנים של עבודה סביב הבית כדי לדאוג שיש את התנאים להתקיים בו

וכשאת עובדת משרה מלאה, ובעלך לא נוכח בערב, זה אומר שבהכרח מתווסף לזה טריגר של עייפות ועומס. ואז זה באמת יכול להיות קשה.

אבל לא כתבתי כדי לייאש, אלא קודם כל כדי לומר שאם הציפייה היא למשו אחר כשאת עובדת משרה מלאה ובעלך לא נמצא כדי לעזור, אז לא. ככה נראה בית עם ילדים בתנאים הנל ב״ה וכדאי להתאים ציפיות למציאות

בנוסף, לחשוב מה היה בחויה בחג שאת לא חווה כרגע

למשל - זמן התארגנות בוקר יכול להיות מאוד לחוץ. את קמה מספיק מוקדם? מעירה אותם בזמן סביר להתארגנות ובלתמים? יש בגדים זמינים?

אתם יוצאים קצת אחהצ כדי להתאוורר ושיפרקו אנרגיה?

יש לך זמן לעצמך מדי פעם שלא סובב רק סביב הבית?

את ישנה טוב?

בעלך מתחלק איתך במטלות הבית?

יש לך איך להקל, דוגנת מדיח/ מייבש/ חדפ/ אוכל קל הכנה?

כנל לגבי זמן התארגנות לערב - בחג כנראה היהפחות לחץ סביב הזמן שהם הולכים לישון, אז לחשוב איך אפשר להקל על החוויה גם במהלך השבוע

הכי חשוב לדעתי שבתוך כל המפעל הזה שאת רוצה לנהל - תהיה לך חוויה חיובית ככל הניתן. זמנים קשים ברור שיש, אבל שהחוויה הכללית תהיה טובה

חידדת לי דברים חשובים

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל