מה הכוונה? איך אפשר להחליט לעשור הקרוב מה יתאים?

ולמה להלחץ מזה כעת.

אני תמיד מרגישה ששואלת את עצמי. האם מוכנה להריון הבא.

וכשמוכנה בעז"ה מפסיקה למנוע...

ומתפללת לה' שיהיו לי כמה שיותר ילדים לפי הכוחות...

אולי שווה לדון לעשות שינוי בלוז המשפחתי?

אולי לעבוד פחות אולי להעזר יותר בעזרה בתשלום או הילדים   

אי אפשר להחליט מה בטוח יתאים

אבל כמו אם מישהי רוצה להיות רופאה או אחות או עורכת דין, היא צריכה להסתכל על הטווח הארוך ולא רק על הכאן והעכשיו, כי אם היא תסתכל רק על הכאן ועכשיו לא בטוח שהיא תצליח להגשים את החלומות שלה

אז כן אם יש למישהי חלום ל10 ילדים הגיוני שהיא תחשוב קדימה ותנסה לראות איך היא מגשימה את החלום הזה

זה לא אומר שצריך להיות ראש בקיר וללכת על החלום בלי לחשוב על הכוחות ועל הילדים שכבר קיימים

ולפעמים צריך לחשב מסלול מחדש ולשנות חלומות

וילדים זה לא רק חלום אלא בני אדם שזקוקים להורים עם כוחות ואם אין כוחות לא

אבל להתעלם ורק לחשוב על ההריון הבא בלי פרספקטיבה של חיים שלמים זה יכול להיות הרבה פעמים פספוס

ביעד משפחתי הדרך חשובה יותר מהתוצאה הסופית.

אנחנו צריכים להשתדל שהגדילה שלהם תעשה במקסימום נחת, כוחות ותשומת לב שאפשר.

כמובן שתמיד יש תקופות, אבל מלכתחילה להיכנס להרבה תקופות קשות ומורכבות רק כדי שבסוף סביב השולחן ישבו ככה וככה ילדים, לדעתי זה לא נכון.

זאת הבחירה שלי בחיים, אני מאוד רגישה לכוחות שלי ופחות למספר וליעד הסופי.

מבחינתי בקריירה, אין לי חלום שאליו אני רוצה להגיע, יותר חשוב לי לעבוד בנחת, להנות מהעבודה עכשיו, אבל עד היום אין לי מושג מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, אני יותר זורמת בהקשר הזה (יש לי מקצוע ועבודה שלפחות בנתיים אני אוהבת אבל לא יודעת אם זה הגשמת חלום מבחינתי, וגם לא משהו שהשקעתי בו המון )

וכן מבחינת המשפחה יש לי חלום על מספר ילדים פחות או יותר, לא בגלל החלום לשולחן שבת עם מספר ילדים מסויים, אבל כן בגלל כל מיני סיבות אחרות, וזה משהו שאני רוצה להיות מכוונת אליו, יודעת שפחות ממספר מסוים יהיה לי צער, אז כן כרגע מכוונת למספר הזה, אולי אח''כ יהיו עוד (לא עשר, זה המוןןן מבחינתי)

ואני לא יולדת כל שנה, מסכימה עם זה שילדים זה אחריות ואם לא יהיה לי כוחות לגדל אותם אני אצטרך לעשות חישוב מסלול מחדש ולקבל את זה שהחיים דינימיים ולפעמים צריך לוותר על חלומות,

דרך אגב גם בקריירה לפעמים צריך לעשות חישוב מסלול, אבל זה לא אומר שאין שום משמעות לחלום ולהצבת היעד

בכל אופן זה מאוד אישי, כל אחת והחלומות שלה, זה ממש מובן לי הגישה שמסתכלת כל פעם רק על ילד אחד ועל ההריון הבא ולא על מספר סופי, אצלי זה אחרת ואני כן חושבת גם על ציור כללי של משפחה שאני חולמת עליו ומנסה לכוון לשם, הלוואי וה' תן לי כח.

זה קריטי לשים לב לכוחות, לדעת שילדים צריכים הורים נוכחים בחיים וללדת ילדים זה ממש לא רק חלום על תמונה משפחתית גדולה

ובאמת חשוב מאוד להיות קשובים לעצמנו

אבל אם אני לא אציב לעצמי את זה כיעד ואחכה רק לזה שיהיה לי מלא כח, אז כן יהיו לי הרבה פחות ילדים ממה שאני רוצה

אז אני מוצאת כח, מוותרת על דברים אחרים בחיים כרגע, משקיעה בזה תודעתית ופרקטית..

לא יודעת מה יהיה בסוף, חשוב לי להיות אמא נוכחת עם כח לילדים שיש לי, ואם יגמר הכח אז יהיו פחות ילדים ממה שחשבתי וזה גם טוב, אני אצטער אבל אדע שעשיתי הכי טוב בשביל הילדים שיש לי, אבל אני כן מנסה לכוון את עצמי לזה יודעת שכן זו תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני בוחרת ורוצה בזה. 

שהחלום והרצון והמשמעות נותנים כח ומוטיבציה

זה לא משתעל ים מחוסר כח ורק רוצים עוד ולא משנה מה

ברור שלא

בעיני הז משנה את הנקודת מבט והפרשנות לקושי

הוא מתפרש כחלק טבעי מגידול ילדים..

כמו שאם היתי רוצה להיות רופאה היתי מתיחסת לקשיים בלימודים כחלק מהדרך

זה לא סיבה לעזוב את החלום

ורוב האנרגיות לשי הושקעו במשך השנים בבניית מאגרי אנרגיות להתמודדות עם העומס, להתבוננות וקשר עם מה נותן לי כח ומה עושה לי טוב ואיך לייצר איזונים בריאים בחיים וסדרי עדיפויות..

וגם עם השנים מקבלת כח מהאוירה בבית..מהחיות..מההתרחשות מהמתיקות..

שהדרך (בכל נושא) היא החשובה ומשפיעה באופן משמעותי על התוצאה

הסתכלות על יעד בטווח של הרבה שנים, מבלי לתת חשיבות מיוחדת לדרך, יכולה לגרום לכמה דברים:

1. להביא איתה מחירים כבדים

2. בסוף הדרך היעד עלול להתגלות כלא שווה/ לא מדויק לרצונות

3. להפריע להתפתחות האישית בנושא בגלל הלחץ להגיע ליעד, מה שעלול לפגוע בהשגת היעד

אני תמיד הסתכלתי ומסתכלת על הדרך כיעד העיקרי בחיים

בכל נושא וגם בנושאי ילודה וקריירה

אפשר להגיד שאני בשלב התוצאות

לגבי ילודה הדרך הובילה אותי לרצות 3 ואח״כ לשנות דיעה ל4

לגבי קריירה הדרך הובילה אותי למשרה ושכר שלא חלמתי עליהם וזה כבר שלב שהקריירה ממשיכה להתפתח בלי שאני עושה למען זה משהו

כלומר ההתמקדות בדרך הנכונה והמתאימה לי ביותר, הביאה את היכולת להשיג יותר ממה שרציתי וגם להנות מרוב הדרך (תחילת הדרך היתה קשה, ניסוי טעייה ולמידה איך אני רוצה לסלול את הדרך)

היא נתנה את זה כדוגמה, אז זרמתי.

התכוונתי שבקריירה אני מוכנה להתפשר בשביל המטרה.

המסגרת של התואר למשל לא התאימה לי מבחינות מסוימות, אבל העדפתי להתפשר עליהן כדי להשיג את התוצאה- התואר.

היו זמנים שהעבודה שלי לא היתה עבודה שהיא בדיוק אני, אבל העדפתי להתפשר בשביל התוצאה, הכסף.

כמובן שלטווח הארוך אני לא מסכימה עם הרעיון של להתפשר גם בקריירה.

אבל כן היו זמנים שהייתי מוכנה והיה נכון לי להתפשר.

בילודה, מי שמשלם את המחיר של ההתפשרות הזאת אלה יכולים להיות הילדים, ולא את.

ולמרות שאולי זה נשמע ההפך, דווקא לא לדאוג לעצמך ולא לשים לב למוכנות שלך בעיניי יותר אגואיסטי.

אני שומעת חברות שאומרות״אלה גם ככה שנים שרופות, כבר אתקתק ילדים״

״נביא אותם צמודים ככה נסיים כבר עם הסיוט של הלילות ביחד״

קשה לי עם הגישה הזאת.

אני באופן אישי מרגישה שאהיה אמא פחות טובה ופחות נוכחת עם אלך בגישה של *כמה* במקום בגישה של *איך*.

כנראה שיש כאלה שמצליחות גם וגם.

כמובן שאי אפשר לחכות לרגע המושלם עם 100% מוכנות, כי הוא לא יגיע.

אבל צריך לעשות השתדלות ולהיות כנים עם עצמנו.

ועדיין, לאחרונה פגשתי חברות ומשפחה, זוגות צעירים בגילי, שיש להם את ה3 ילדים, וחשבתי לעצמי - מה, מקורית, לא יכלת להתאמץ כדי שגם לך יהיו שלושה? תראי, הם גדלים וזה נראה בסדר😅

צבט לי קצת

ואז חזרתי לסנטר שלי, ונזכרתי שבאמת לא יכלתי ״לתקתק״, וזה רק חכמה של בדיעבד, ונרגעתי

אני מאוד מסכימה איתך האמת

והכל תלוי במצב ובתחושות של כל אחת

ולכן לא כותבת לגבי אף אחת שהיא לא אני כי אין לי מושג לגבי אף אחת

יודעת על עצמי שאם לא היה מאוד חשוב לי ה'כמה'..במובן של חשוב לי משפחה גדולה.

ולא משנה לי מספר מדויק.

אז לא היתי מוצאת את הדרך ל'איך' ,ללעבור את הדרך בשמחה ובמקום טוב נפשית

בשנים הראשונות לאמהות היתי שקועה במשימה

של ללדת וללדת ולגדל ולהיות אמא

אחר כך לאט לאט הבנתי שככה זה לא יעבוד

ועשיתי שינוי מהותי

בעצמי מבפנים

ובהתנהלות בחוץ

שיושב על כל הזמן תקשורת עם המקום העצמי שלי .עם החיוניות והשמחת חיים שלי

אין מצב שאני רק רק אמא.

אפילו שאני  לא עובדת הרבה והרוב בבית

אבל חייבת לשמור על קשר עם עצמי.

היום שלי לא משועבד לנקיונות וכביסות

אני עושה מה שצריך.

אבל גם ממש משחררת את עצמי לעשות דברים שעושים לי טוב בלב

יושבת לקרוא בערב ולא מנקה

מרכזת סדר ואיפוס הבית תוך כדי שהם מתלבשים לשינה נגיד ובערב משאירה לי זמן פנוי לעצמי

ובעיקר בתשומת לב לעצמי ולכוחות

כשמדלדלים מנסה להבין למה ומה יכל לעזור

למדתי שאפשר ככה להרגיש בכוחות גם בהריון וגם עם תינוק קטן שלא ישן בלילות

כשהעצמי שלי חי ומקבל מקום וכבוד

אז הוא פחות תלותי בבחוץ.

 הוא לא תלוי בתינוק שרק אם יהיה רגוע וישן אז יהיה לו כח

משהו לומד להחליק סיטואציות..לתפקד טכנית אבל לא להשאב רגישת

ואז ממילא לא מאבדת את כל הכוחות על כל התמודדות עם איזה ילד.

העובדה היא שכמה שיש לי יותר

יותר קל לי

לא כי הם לא מעסיקים אותי או אין בעיות

פשוט כי אני ממוקמת אחרת

ולכן כל אחת מה שנכון לה

אבל הפוקוס הכי חושב בעיני זה לא הכמות

אלא הקשר עם עצמי

וגם כשמתפשרים על דרך בקריירה או בכל נושא אחר יכולים לפגוע בדרך בילדים בין השאר

לפעמים את המחיר רואים בדיליי של חודשים/ שנים

גם ויתור על הבאת ילדים יכל לגרום לנו לחרטה ולהשלכות מסוג אחר בהמשך

אבל האמת שאני מסכימה שבכל מקרה נכון לבחור לא רק לפי אי שם הרחק אלא מה נכון ומתאים לי גם כרגע..

ולשלב בין החלום לבין הכוחות

לא להיות ראש בקיר

על להביא ילדים אחרי שיש כבר 5 לא רואה אלה מחירים הויתור יכול להביא

בין לא לממש רצון מסוים לבין לפגוע באיכות חיים של הילדים או ההורים

רצונות יכולות להיות בלי סוף, לא רואה בזה ׳מחיר׳ לשלם

איכות חיים היא הבסיס של החיים, אם פוגעים בה זה ׳מחיר׳ שיכולות להיות לו משמעויות ארוכות טווח 

קדימה ולא יותר.

החיים כ"כ דינמיים ואין לנו באמת יכולת לתכנן הכל לפרטי פרטים.

השאיפה שלך לעוד הריון צריכה לבוא נטו מהאם מתאים לנו עכשיו עוד אחד או לא. ולא להיות בלחץ בגלל שבעתיד תרצי עוד.

מי אמר שעוד 5 שנים עדיין תרגישי אותו דבר?

שכרגע צועק מהמילים שלך שאת לא במקום של כוחות ושל תחושה כללית חיובית מהמציאות הנוכחית. אז עוד הריון ותינוק לא ממש ישפרו את המצב.

מהמם שאת רוצה בית ברוך ילדים. באמת. לא מובן מאליו בכלל. אבל כדי לעשות את זה בטוב לאורך שנים, בעיני הקטנות נכון לעשות רגע סטופ. לנסות לחשוב איך לשפר את ההווה כדי להרגיש בו יותר בטוב. אם זה בטיפול רגשי, או עבודה לפינוי משבצת לזמן אישי בלוז, יותר עזרה מהבעל או עזרה חיצונית. תעשו חשיבה זוגית.  

ואחרי תקופה ההשערה שלי ממה שאני קוראת אותך זה שהרצון והתחושה שזה הזמן פשוט יגיעו. כי הם שם במהות. אבל מחכים לזה שבנפש יהיה לך יותר כח ומקום.

לגבי מספר ילדים סופי, בעיני זה של ה'... זה טוב שיש לך שאיפה כדי לדעת באמת לאן לכוון באופן כללי. כי זה כן התכווננות שונה. אבל בסוף אני מאמינה שצריך לקבל החלטה נכונה בזמן נתון. לעשות את הטוב והנכון באותו רגע. החיים כ''כ דינאמיים. 

מאוד הגיוני שקשה ויש עומס בחיים.

מצד שני מבינה אותך שרוצה עוד ילד.

אולי לפני הריון נוסף תחשבו את ובעלך על שינויים בחיים?

שבעלך יעזור יותר או עזרה מבחוץ.

אולי להוריד פרופיל בעבודה?

נשמע ממך שבמצב הנתון עוד הריון יהיה קצת קשה

אבל זה שיקולים שלכם.

אתם צריכים לשבת ולחשוב ביניכם מה הכי נכון לכם ולבית שלכם.

ודרך אגב לא מבינה למה להתבייש בזה שהיית שמחה לעוד כמה ימים של שקט מהילדים

זה מאוד לגיטימי.

אנחנו אוהבים את הילדים ומשקיעים בהם את הנשמה ועדיין לפעמים באלנו חופש מהם.

צריך להחזיק בראש גם את היעד הסופי (המעורפל) שרוצים להגיע אליו (כולל את הגיל שבו את עדיין מוכנה ללדת), וגם את המצב הנוכחי.

לפי המצב הנוכחי - שוקלים את הילד הבא. לפי היעד הסופי - מנסים לבדוק מה יכול לעזור לנו להגיע לשם.

סיפרת שבפסח היה לכם טוב - וזה מקסים ממש! לא ברור מאליו שבזמן חופש, כשכולם נמצאים בבית ומטבע הדברים יכולות לקרות יותר התנגשויות, האווירה תהיה טובה יותר...

אז נסי לחשוב: בזכות מה היה לכם טוב כל כך? האם יש אפשרות "למשוך" מהטוב הזה לכל ימות השנה?

אחרי שתגיעו למסקנות מתוך כך, תוכלו להתחיל לנסות ליישם את התהליך הזה, ואז לחשוב אם באמת יש אפשרות כבר להגיע לילד הבא.

בכל אופן, תמיד כדאי לזכור שמה שחשוב הוא האיכות ולא הכמות... (איך לא חיבבתי את המשפט הזה בעבר... אבל אני מבינה שהוא נכון) ואם את חושבת שמשפחה גדולה היא חלק מהייעוד שלך בחיים - אז לכי להשקיע בזה, ללמוד את זה, לייעל את ההורות שלך, כי זו באמת עבודת חיים!

וכמובן - הכי חשוב - להתפלל על זה. להתפלל שהמשפחה שלך תהיה שמחה ובנויה היטב, להתפלל שיהיו לכם את הכוחות לגדל את הילדים הקיימים ואלה שיהיו, להתפלל שהילדים הבאים יגיעו בלי קשיים...

החלטות טובות!

שבית עם ילדים, בטח עם חמישה, אומר שנהיה סביב הבית בזמנים שאנחנו לא בעבודה

אם הם אוכלים צהריים בבית, אז בכלל

אם אין מקום מוגדר לכל דבר שהם דואגים שיגיע לשם, כנל

לי יש ״רק״ 2, ואני רואה את זה

זה חלק מהתפקיד פשוט. זה מגיע עם ההורות.

אפשר לנסות להקל עם כל מיני טיפים להתנהלות קלה יותר, אבל בסוף - זה שנים של עבודה סביב הבית כדי לדאוג שיש את התנאים להתקיים בו

וכשאת עובדת משרה מלאה, ובעלך לא נוכח בערב, זה אומר שבהכרח מתווסף לזה טריגר של עייפות ועומס. ואז זה באמת יכול להיות קשה.

אבל לא כתבתי כדי לייאש, אלא קודם כל כדי לומר שאם הציפייה היא למשו אחר כשאת עובדת משרה מלאה ובעלך לא נמצא כדי לעזור, אז לא. ככה נראה בית עם ילדים בתנאים הנל ב״ה וכדאי להתאים ציפיות למציאות

בנוסף, לחשוב מה היה בחויה בחג שאת לא חווה כרגע

למשל - זמן התארגנות בוקר יכול להיות מאוד לחוץ. את קמה מספיק מוקדם? מעירה אותם בזמן סביר להתארגנות ובלתמים? יש בגדים זמינים?

אתם יוצאים קצת אחהצ כדי להתאוורר ושיפרקו אנרגיה?

יש לך זמן לעצמך מדי פעם שלא סובב רק סביב הבית?

את ישנה טוב?

בעלך מתחלק איתך במטלות הבית?

יש לך איך להקל, דוגנת מדיח/ מייבש/ חדפ/ אוכל קל הכנה?

כנל לגבי זמן התארגנות לערב - בחג כנראה היהפחות לחץ סביב הזמן שהם הולכים לישון, אז לחשוב איך אפשר להקל על החוויה גם במהלך השבוע

הכי חשוב לדעתי שבתוך כל המפעל הזה שאת רוצה לנהל - תהיה לך חוויה חיובית ככל הניתן. זמנים קשים ברור שיש, אבל שהחוויה הכללית תהיה טובה

חידדת לי דברים חשובים

לא דומה הרטבת לילה בגיל 4-5 לגיל 8-9 (שגם אז יכול להיות עוד תקין)

בנוסף צריך לבדוק אם יש קשר גנטי.

בכל מקרה לא הייתי מתחילה טיפול בעונת מעבר, ובכלל אם מתאים לך לחכות לתחילת הקיץ אולי עדיף.

בכל מקרה את הבירורים המקדימים וקביעת תור אפשר לעשות בכל עונה.

בהצלחה

גיל 6.5...

באסה ואי נעימות כל בוקר.

כן, היה אצל אחד ההורים. 

למה לחכות? 

יותר קשה לקום בלילה להתפנות.

בעונת מעבר בכלל יותר נפוץ שהפספוסים חוזרים (גם אם הייתה הטבה לפני כן)

לכן אינטואיטיבית נשמע לי פחות נכון להתחיל תהליך דווקא עכשיו וכדאי לחכות עוד חודש ככה שמזג האוויר יתייצב ולא ישבש את התהליך.

באופן כללי, כשיש רכיב גנטי בהטבת לילה צריך להבין שהמערכת עדיין לא בשלה וזה תקין ונורמלי.

אפשר לעזור ולנסות להתגבר על זה,

אבל הגישה צריכה להיות לא כמו טיפול בבעיה שצריך לתקן, אלא משהו שנחמד אם יקרה.

(טיפול שיניים הוא תיקון, לק גל זה נחמד)

זה חשוב כי יש כל מיני סוגי טיפולים ולא תמיד זה עובד על כל הילדים וחשוב לא לגרום לתחושת כישלון אצל הילד.

עוד לפני טיפול הייתי פותרת את עניין הבאסה סביב הנושא ומחזקת את הקבלה העצמית של הילד/ה (ושל ההורה אם רלוונטי)

כן צריך סבלנות, לקח כמה חודשים וזה עבר.

אני שמחה תחתון לילה (שזה כמו חיתול)

אצלנו זה היה טבעי כי פשוט מעולם לא נגמלה.. לא היה לה לילה אחד יבש. אז אין סיבה שבבוקר נקום להכל רטוב... ונחכה שלאט לאט משהו ישתנה

ואז כבר יש פחוץ מתח ועצבים סביב העניין הזה...

לגבי עצם הקושי, וסיבת ההרטבה, תתחילו באורולוג ילדים, יתשאל אתכם שאלות... יעזור לכם לעשות בירור קצת יותר עמוק

וממליצה גם בחום על פזיותרפיסטית רצפת אגן לילדים.

וממליצה מאוד מאוד על לאה טנא.

בהצלחה רבה! 

לפעמים באמצע הלילה מתעורר רטוב. 

דבר ראשון, זה לא כזה חריג או יוצא דופן.

דבר שני אצלנו עבד טיפול בפעמונית שצפצפה והעירה את הילד כל פעם שהרטיב, נגמר תוך מספר שבועות

חוצפן הילד הזה.

את שומעת מהבן שלך סיפורים אבל לכי תדעי כמה מסתיר ממך (אולי גם מקצין לצד השני)

בכל מקרה הייתי עושה שיחה בהקדם.

חשוב לי רק לציין שאין לי ניסיון עם ילדים בגיל הזה ככה שכל מה שכתבתי זה ממה שנראה לי בלי הבנה בתחום 

כתבת שהילד ''הרע'' מקנא בבן שלך

יכול להיות שאת שולחת במודע דברים שגורמים לקנאה?

לדוגמה אם את שולחת מוצרים מיוחדים, ממתקים, אוכל מיוחד, בגדים שווים מידי

יכול להיות שזה באמת קורה מקנאה

ככה שכדאי קצת להוריד את הרמה

אני שומעת מהבן שלי לפעמים שהוא לא חבר של ילד מסוים בכיתה. למה? כי הוא הביא ממתק ולא חילק לאחרים. ברור שזה נובע מקנאה.

יכול להיות שאת לא עושה את כל אלה ככה שקבלי ביטול על הדברים האלה. 

כן חושבת שהרבה פעמים ירידות מצד ילד אחד על ילד אחר ז נובע מקנאה

לא מניסיון שהיה לי

כי באמת אף פעם לא נתקלנו בכזה דבר

אבל יצא לי לראות אפילו במשפחה

ילד יורד על בנדוד בתחום מסוים

ולאחר זמן התברר שזה היה מקנאה בתחום אחר שהוא לא הצליח בו

את צודקת 

אבל לא חושבת שהפעם זה קנאה במשהו חיצוני בכא

זה מצב מוכר שילד יורד על ילד אחר כי הוא לא מצליח במשהו אז נטפל לילדים 

למה דווקא אליו באמת שאלה

לא יודעת אם יש עוד ילדים שגם יורד עליהם חוץ ממנו

או שפורק עליו את זה שאח הגדול שלו חזק ממנו.

התכוונתי שיכול להיות שלילד המציק יש גם מישהו גדול וחזק ממנו שמציק לו, ואז הוא פורק את זה על הבן שלך.

זה כמובן לא תקין, כתבתי את זה רק כדי להגיד שלא תמיד זה נובע מקינאה אלא יכולות להיות סיבות אחרות

ולא צריך להגיע למצב של בריונות כלפי מי שאני מקנא בו...
אם היא אמא ברמה גבוהה- מדהים.
הילד השני, הבריון צריך טיפול, עזרה, תמיכה, הורים עיקביים, צוות שידע מה לעשות איתו, חינוך...וקודם כל צריך ליידע את הצוות וההורים על זה.
 

אני חושבת שלפעמים כשילד מזמין בכח את הבריונות אי אפשר להאשים את כולם חוץ מאת הילד עצמו.

ככה אני חושבת, אולי אני טועה. 

להבדיל, לא עלינו, וסליחה על ההשוואה

זה כמו שאומרים שבחורה לא צנועה הזמינה עליה את האונס.

בואי נאמר שגם אם אמא שלו תרד ברמה, הבריונות כלפיו תמשיך.

הבריון צריך עזרה!!

אני חושבת שברגע שאישה מסתובבת עם חוטיני שלא תופתע מהצורה שבה גברים מתייחסים אליה, מסתכלים עליה.

לא מצדיקה אונס אבל גם לא חושבת שאישה יכולה להסתובב איך שבא לה ולהגיע בתלונות.

כנל גם על ילד חלילה בלי שום קשר לפותחת,

הייתה לנו חברה בכיתה שהתנהגה בצורה מזעזעת לגמרי מבחירה את לא יכולה לדרוש מ 20 בנות ללקק לה כשהיא בעצמה מזמינה את ההתנהגות הזאת.

גם כאן לא מצדיקה אלימות אבל כן אומרת שיש פעמים שהקורבן מזמין את זה בעצמו שלא יבוא בתלונות.

שני הצדדים צריכים עזרה.

רגע אם חוזרת לנושא השרשור, נשמע שהבן של הפותחת מתנהג בהתאם לנורמה החברתית כך שבמקרה הזה הבעיה היא של הילד הבריון..

הדוגמה למעלה לא משקפת לרגע את הנכתב בשרשור אלא נכתב רק כתגובה למה שכתבת

שחלילה אף אחת לא תבין אחרת 

זו דעתי כמובן שלא חייבת להסכים 🫡

לק"י

אם יש ילד שמושך אש, צריך לתת גם לו כלים. לא כי הוא לא בסדר, אלא כדי לעזור לו.

למשל אם יש ילד שמציקים לו כי הוא עדין מידי, אז צריך ללמד אותו איך לשדר יותר עוצמה.

במקביל כמובן שצריך לטפל גם ב"מציקים". זה לא שאני חושבת שזה בסדר שהם מציקים, וברור שגם הם צריכים טיפול. 

וגם לדעתי אישה לא צריכה להסתובב ברחוב כמו בחוף היום, זה עניין של כבוד אישי, זה ערך, צניעות.

לא מצפה גם מבנות שילקקו לילדה בכיתה כי זה מה שהיא דורשת, אין לי בעיה עם זה, היא יכולה לצפות לזה עד מחר...

אני מדברת על אלימות- בריונות זה אלימות פיזית או מילולית. זו התנהגות לא יפה וצריך להוקיע אותה וזה לא משנה אם הילד שאליו התנהגו בבריונות מכוער או מוזנח או מטופח, או מושפל.
בריונות צריך להוקיע
הבריון אשם
הנפגע אין לו על מה להיות אשם. 

לפעמים ילדים אלימים (פיזית או מילולית) כלפי ילדים אחרים כי הנפגע בעצמו מזמין את זה;

הנפגע מתנהג בצורה לא נעימה בלשון המעטה, הנפגע גורם לזה בכח שיקנאו בו וילדים כשהם מקנאים - דעתם משתבשת, הנפגע מתנהג בצורה לא יפה עד דוחה. מתנשא מול החברים ועוד שלל דוגמאות

ככה שבמקרה כזה שני הצדדים אשמים.

צריך להוקיע את ההתנהגות הבריונית ולצד זה להתייחס גם להתנהגות של הנפגע שמזמינה את זה.

או כמו שיעל הגדירה את זה - לטפל בשני הצדדים אם זה במתן עזרה הכוונה או כלים שיעזרו לו להתמודד עם זה.

את יכולה לרצות להוקיע בריונות אבל את לא יכולה לצפות מכל ילדי הכיתה להתנהג כקדושים מעונים.. 

לסיכומו של עניין אפשר להסכים שאנחנו לא מסכימות, וזה בסדר

וודאי שאם ילד מדבר לא נעים לילד אחר, יחזירו לו.
וודאי שאם ילד ירביץ לילד אחר גם יכו אותו.
נפגע שמתנהג בצורה לא נעיימה- יתיחסו אליו בצורה לא נעימה. אין שום סתירה למה שכתבתי.
כן ילד בריון או אלים כלפי ילד אחר שלא עשה כלום וכל מה שעשה זה לבוש יפה או מטופח כי משקיעים בו, אין פה שום עילה לאלימות ולא בריונות כלפיו.

דבריי לא הופנו לילד שמתנהג לא יפה לאחרים ולכן מחזירים לו (שהרי אז שניהם מבחינתי אלימים או בבעיות רגשיות כאלו ואחרות).
דבריי הופנו לילד שהטענה הייתה שמטופח ומושקע מידי וזה מה שגורם לקנאה ולמכות כלפיו, על זה הגבתי מלכתחילה, ועל זה הדיון הספציפי שנוצר פה כתת כותרת)
ילד שמקנא בילד אחר ולכן מכה אותו- לא מוצדק!! והילד האלים וודאי שצריך טיפול ועזרה, לא הילד המטופח והמושקע שאמא שלו משקיעה בו יותר מידי בבגדים ואוכל......!!!!!

אני יכולה להבין את הילד שמקנא

מקנא בחבר שלו שכל יום מגיע עם ממתק נורא מיוחד

אני מבינה את הילד שמקנא בחבר שמגיע עם לא יודעת מה מקובל אצלכם אבל נגיד איזה חולצה ממותג מטורף

שעון כנל

בקבוק או קופסת אוכל גרנדיוזיים

ילדים מקנאים וזה לא מתבטא טוב.

אני קניתי לבן שלי בתחילת שנה בקבוק מים מגניב עם ציורים וקש משוכלל.  כמה ימים אחרי תחילת שנה הגננת אמרה לי שילדים אחרים מקנאים כי זה מיוחד בפער ממה שיש לילדים אחרים (בעיניי זה לא היה כזה מיוחד כמו שהוא היה חמוד ומגניב) מאותו יום הבן שלי לא לקח את הבקבוק לגן אני לא רואה שום סיבה לזה שינקר עיניים לאחרים.

אני יודעת ומבינה את הילד המקנא ולא רוצה שהבן שלי יהיה שק החבטות שלו בגלל הקנאה.

כשהבן שלי מקבל בבוקר קוביית שוקולד אני מעדיפה שיסיים לאכול את זה לפני שמגיע לגן גם מהסיבה הזאת.

יש ימים שהוא מעדיף דווקא כן לקחת את זה לגן ולהשוויץ, ב''ה שזה לא קורה יותר מידי. כי באמת לא רואה עניין. כבר בכניסה אני רואה את המבטים של הילדים - אני אישית פחות מתחברת. 

ככה גדלתי וככה אני רוצה לגדל את ילדיי.

תאמיני לי שהבן שלי מטופח, לובש טומי דרך זארה ועד טימו. הוא מקבל אוכל טעים ובשפע

אבל - לא מנקר עיניים. הוא לא חריג.

ילד חריג עלול להזמין בריונות, בכל גיל.

ילדים הם לא מלאכים ולא כולם יודעים לאכול את זה שיש לאחרים יותר ממה שיש להם.

אני לרגע לא שוכחת שהם בסה''כ עדיין ילדים.

לגופו של עניין,

כמובן שילד שמתנהג כרגיל

ילד שלא מזמין אליו את הבריונות

כמובן שבמקרה כזה הבריונות ממש לא מתקבלת על הדעת ושלרגע לא יישמע מדבריי שאני מצדיקה אלימות - חס וחלילה.

לצד זה אני חושבת שקריטי להתייחס גם לצד השני של המטבע. 

והוא נוטה להתלונן ולהגזים ביחס לאחרים אליו

ולכן ממש התפלאתי

סיטואציה שלא הכרתי עד עכשיו

להיכנס לשטח לפעול ולא לתת לילד להתמודד עם עצמו ולרכוש יכולות ועצמאות וכו זה בבריונות. (זה ניסוח שלי כמובן)

תחשבי על זה

אם את היית חווה בריונות מאדם מבוגר, היית פונה למשטרה ככל הנראה. אין איך להתמודד עם אדם שפשוט החליט להיטפל אליך ולמרר לך את החיים.

חיבוק גדול גדול ושתצליחו למצוא לזה פתרון מהיר וחותך בעז"ה

כי באמת לא מכירה כזה צד ל ילדים

לשמחתי הרבה כמובן

אולי זה דבר יומיומי שמורים נתקלים בו כל הזמן

באמת לא יודעת

זה כנראה לא היה סתם...

זה נשמע כמו דפוס התנהגות 

לק"י

ואם המורה לא מצליח לטפל, אז לבקש ממנו להתייעץ עם היועצת וכו'.

במקביל אני כן חושבת שיש ילדים שמושכים יותר אש, וצריך לטפל גם בהם (לא יודעת איך. אבל תנסו לחשוב אם מדובר בילד עדין מידי או שמתרגז בקלות ולכן לאחרים "כיף" לעצבן אותו. או שעושה דברים שמרגיזים אחרים, גם בלי כוונה רעה וכו').

שזה לא "ילד כאפות" שקל או מושך יותר להטפל אליו.

עבר כבר שנות יסודי חלק

וגם רואה התנהלות בין החברים הקודמים

לדעתי, זה לא המקרה בכלל

ויכול להיות שיש סיבה שהילד ההוא נטפל אליו, וצריך ללמד את הבן שלך איך להתמודד (במקביל לטיפול של הצוות החינוכי).

(גם לי יש ילד, שסך הכל החברים אוהבים אותו. אבל יש ילד שמציק לו מידי תקופה. אני כן חושבת שאנחנו צריכים לתת לילד שלנו כלים איך לשדר יותר עוצמה, כי הוא די עדין. עוד לא יודעת מה ואיך).

אבל גם בגיל תיכון- צריך לבקש את עזרת הצוות החינוכי, ואולי כדאי לבקש שיתנהלו בחוכמה ולא שיהיה ברור שאתם ההורים פניתם ו"הלשנתם".

וניסיתי לתווך לו כלים לעצמה מולו

מניסיון  אצלו לא לזמן ארוך אמנם , יש כאלו שמה שלא תעשי מולם לא יעזור...

ולא תמיד חייבת להיות סיבה לכך מצד הנפגע

מציעה לפנות לצוות החינוכי בכל מקרה.

ואם אין מענה וסיוע מידי לבנך, ליידע את המערכת שאת גם פונה להורים שידאגו שהבן שלהם לא יכה ילדים אחרים.

אם יש לך אופציה ללכת לרופא שלך מחר בבוקר ,לדעתי עדיף

במיון אין ככ מה לעשות, עדיין לא רואים כלום.

עשית בטא?

מקסימום לוקחים בטא ורואים הכפלה

ממליצה לך לשאול את הרופא על תמיכה של פרוגסטרון.

אני בהיריון ראשון היה הכתמה שהמשיכה לדימום והפלה, ובהיריון השני גם התחילה הכתמה וביקשתי פרוגסטרון (לא זוכרת מה השם שלו) ונחתי ממש, שום מאמץ. וההיריון הצליח בה 

לפי הצ'ט... (הבוקר התוצאה היתה 848 להורמון, שזה עלייה של 83% ב-48 שעות, ו-86 לפרוגסטרון)
 

אז ברמה הזו עדיין רלבנטי בכלל לבקש תמיכה?

והאם המנוחה קשורה לפרוגסטרון שביקשת או לגורם אחר? בצ'ט מוזכר מאמץ ביחס לרגישות בצואר רחם כגורם אפשרי להכתמה הקלה, אבל היה לי בראש שעניינים בצואר הרחם זה משהו של המשך ההיריון...

בכל מקרה לא הלכתי, ואלך בבוקר למרכז בריאות האישה, בינתיים ב"ה לא רואה עוד כתם ומקווה שבע"ה יימשך כך.

שאלה שניה - אם זה באמת מהרגישות בצואר הרחם, אז אולי בכלל גם עדיף לא להיבדק (לוודא מיקום תקין) אלא רק להראות את התמונה של ההכתמה שצילמתי?  הא"ס הווגינלי עובר בכלל דרך צואר הרחם?

לק"י

כך שלא חושבת שהייתי נוסעת עכשיו למיון. מקסימום בבוקר הולכת למרכז בריאות האשה.
(את יכולה להתייעץ עם מוקד אחיות).

אם זה מעודד אותך, אצלי ברוב ההריונות היו הכתמות חומות בשבועות הראשונים. הבנתי אז שזה רווח, ולא הלכתי להבדק (לא לוקחת אחריות).

ב"ה הכל היה בסדר.

בשורות טובות!

זה ממש נפוץ

האמת לדעתי בשלב כזה אין טעם לנוח אבל אני לא רופאה או משהו

אם זה ירגיע אותך תלכי

אם זה יעיק עלייך אין צורך

היו לי הכתמות בלפחות מחצית ההריונות שלי. כולם נולדו בריאים ושלמים

שולחן וכיסאות בר הרבה שנים

לא היו פה נפילות משמעותיות או פציעות

גם כשהילדים היו קטנים

הם למדו להיזהר

(שכבר לא כ"כ קטן 5.5)

בגיל קטן הוא ישב רק שם

היום הוא בוחר איפה לשבת 

(אולי מגיל 3 הוא ידע לעלות ולשבת בבטחה בבר)

אלא כי אני רוצה שיוכלו לעלות ולרדת בעצמם ברגע שאפשר.

יש עוד כמה חסרונות בעיני לאי גבוה, אבל זה העיקרי.

מקווה שזו לא טעות

עוד לא בנינו 😅 רק בתוכניות..

כשאנחנו אצל אחותי אני רואה שהם מסתדרים יפה.

מאד

עץ מלא

החיסרון - כבדים

בת ה2.5 מטפסת ויורדת (כמו על הר) בלי בעיות,

ובעיקר הם לא נופלים אחורה

לכן פשוט להתמקד בכסא יציב

(נגיד חשבתי על כסא בר עץ של איקאה וכשראיתי אותו בפועל היה נראה שקל לעוף ממנו)

עברו כמעט 10 שנים ורואה מצויין

אצלי אחרי כל לידה השתנה המספר. אז מפחדת לקחת סיכון לעשות לייזר ושיחזור בגלל שאני יודעת שהלידות משפיעות..

ועברתי מאז 2 הריונות ולידות וב"ה לא חזר לי המספר.

עשיתי ולא חזר

ב"ה זה כמו נס הלייזר הזה

אבל יותר נמוך ממה שהיה קודם.

גם יכול להיות שהמספר יעלה וירד בחזרה, יש כאלה שזה גם קורה להן (בלי קשר ללייזר)

חזר לי אחרי לידה רביעית, בערך לאותו מספר

אחרי 3 לידות

הרופא שניתח אותי אמר שזה מיתוס, אבל נשמע פה שיש מקרים שחוזרת המידה 

אם זה משהו שאת רוצה וחשוב לך.

אני הצלחתי בעזרתו יתברך בעזרת יועצת הנקה והרבה עבודה להגיע להנקה מלאה אחרי כחודש וחצי, בהתחלה הייתה על תמ"ל בלבד.

יש במקום שאני גרה מישהי שהיא מדריכת הנקה

לא יועצת, זה גם טוב?

אגב אם את רוצה משהו בזול יותר יש גם יועצות הנקה בקופת חולים,  כמו בפרטי לא כולן מדהימות, אבל יש מצוינות

יכול להיות שהשאיבה לוקחת ממנה את החלב שהיא צריכה ולכן צריך להוסיף תמ"ל?

אישית הייתי מפסיקה לשאוב, ופשוט נותנת לילדה "לגור" עליי כל עוד זה אפשרי (למשל בבוקר אם אין ילדים בבית.).

ממש ממש מבינה אותך

מקווה שמצאת משהו אחר טעים לאכול

זה לא פריקה טפשית בכלל!!

זה הכי מבעס שיש

עד שאישה מצליחה לאסוף את עצמה לאכול משהו מפנק ולא את השאריות של הילדים... זה די אכזרי