מה הכוונה? איך אפשר להחליט לעשור הקרוב מה יתאים?

ולמה להלחץ מזה כעת.

אני תמיד מרגישה ששואלת את עצמי. האם מוכנה להריון הבא.

וכשמוכנה בעז"ה מפסיקה למנוע...

ומתפללת לה' שיהיו לי כמה שיותר ילדים לפי הכוחות...

אולי שווה לדון לעשות שינוי בלוז המשפחתי?

אולי לעבוד פחות אולי להעזר יותר בעזרה בתשלום או הילדים   

אי אפשר להחליט מה בטוח יתאים

אבל כמו אם מישהי רוצה להיות רופאה או אחות או עורכת דין, היא צריכה להסתכל על הטווח הארוך ולא רק על הכאן והעכשיו, כי אם היא תסתכל רק על הכאן ועכשיו לא בטוח שהיא תצליח להגשים את החלומות שלה

אז כן אם יש למישהי חלום ל10 ילדים הגיוני שהיא תחשוב קדימה ותנסה לראות איך היא מגשימה את החלום הזה

זה לא אומר שצריך להיות ראש בקיר וללכת על החלום בלי לחשוב על הכוחות ועל הילדים שכבר קיימים

ולפעמים צריך לחשב מסלול מחדש ולשנות חלומות

וילדים זה לא רק חלום אלא בני אדם שזקוקים להורים עם כוחות ואם אין כוחות לא

אבל להתעלם ורק לחשוב על ההריון הבא בלי פרספקטיבה של חיים שלמים זה יכול להיות הרבה פעמים פספוס

ביעד משפחתי הדרך חשובה יותר מהתוצאה הסופית.

אנחנו צריכים להשתדל שהגדילה שלהם תעשה במקסימום נחת, כוחות ותשומת לב שאפשר.

כמובן שתמיד יש תקופות, אבל מלכתחילה להיכנס להרבה תקופות קשות ומורכבות רק כדי שבסוף סביב השולחן ישבו ככה וככה ילדים, לדעתי זה לא נכון.

זאת הבחירה שלי בחיים, אני מאוד רגישה לכוחות שלי ופחות למספר וליעד הסופי.

מבחינתי בקריירה, אין לי חלום שאליו אני רוצה להגיע, יותר חשוב לי לעבוד בנחת, להנות מהעבודה עכשיו, אבל עד היום אין לי מושג מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, אני יותר זורמת בהקשר הזה (יש לי מקצוע ועבודה שלפחות בנתיים אני אוהבת אבל לא יודעת אם זה הגשמת חלום מבחינתי, וגם לא משהו שהשקעתי בו המון )

וכן מבחינת המשפחה יש לי חלום על מספר ילדים פחות או יותר, לא בגלל החלום לשולחן שבת עם מספר ילדים מסויים, אבל כן בגלל כל מיני סיבות אחרות, וזה משהו שאני רוצה להיות מכוונת אליו, יודעת שפחות ממספר מסוים יהיה לי צער, אז כן כרגע מכוונת למספר הזה, אולי אח''כ יהיו עוד (לא עשר, זה המוןןן מבחינתי)

ואני לא יולדת כל שנה, מסכימה עם זה שילדים זה אחריות ואם לא יהיה לי כוחות לגדל אותם אני אצטרך לעשות חישוב מסלול מחדש ולקבל את זה שהחיים דינימיים ולפעמים צריך לוותר על חלומות,

דרך אגב גם בקריירה לפעמים צריך לעשות חישוב מסלול, אבל זה לא אומר שאין שום משמעות לחלום ולהצבת היעד

בכל אופן זה מאוד אישי, כל אחת והחלומות שלה, זה ממש מובן לי הגישה שמסתכלת כל פעם רק על ילד אחד ועל ההריון הבא ולא על מספר סופי, אצלי זה אחרת ואני כן חושבת גם על ציור כללי של משפחה שאני חולמת עליו ומנסה לכוון לשם, הלוואי וה' תן לי כח.

זה קריטי לשים לב לכוחות, לדעת שילדים צריכים הורים נוכחים בחיים וללדת ילדים זה ממש לא רק חלום על תמונה משפחתית גדולה

ובאמת חשוב מאוד להיות קשובים לעצמנו

אבל אם אני לא אציב לעצמי את זה כיעד ואחכה רק לזה שיהיה לי מלא כח, אז כן יהיו לי הרבה פחות ילדים ממה שאני רוצה

אז אני מוצאת כח, מוותרת על דברים אחרים בחיים כרגע, משקיעה בזה תודעתית ופרקטית..

לא יודעת מה יהיה בסוף, חשוב לי להיות אמא נוכחת עם כח לילדים שיש לי, ואם יגמר הכח אז יהיו פחות ילדים ממה שחשבתי וזה גם טוב, אני אצטער אבל אדע שעשיתי הכי טוב בשביל הילדים שיש לי, אבל אני כן מנסה לכוון את עצמי לזה יודעת שכן זו תקופה מאתגרת ומתישה אבל אני בוחרת ורוצה בזה. 

שהחלום והרצון והמשמעות נותנים כח ומוטיבציה

זה לא משתעל ים מחוסר כח ורק רוצים עוד ולא משנה מה

ברור שלא

בעיני הז משנה את הנקודת מבט והפרשנות לקושי

הוא מתפרש כחלק טבעי מגידול ילדים..

כמו שאם היתי רוצה להיות רופאה היתי מתיחסת לקשיים בלימודים כחלק מהדרך

זה לא סיבה לעזוב את החלום

ורוב האנרגיות לשי הושקעו במשך השנים בבניית מאגרי אנרגיות להתמודדות עם העומס, להתבוננות וקשר עם מה נותן לי כח ומה עושה לי טוב ואיך לייצר איזונים בריאים בחיים וסדרי עדיפויות..

וגם עם השנים מקבלת כח מהאוירה בבית..מהחיות..מההתרחשות מהמתיקות..

שהדרך (בכל נושא) היא החשובה ומשפיעה באופן משמעותי על התוצאה

הסתכלות על יעד בטווח של הרבה שנים, מבלי לתת חשיבות מיוחדת לדרך, יכולה לגרום לכמה דברים:

1. להביא איתה מחירים כבדים

2. בסוף הדרך היעד עלול להתגלות כלא שווה/ לא מדויק לרצונות

3. להפריע להתפתחות האישית בנושא בגלל הלחץ להגיע ליעד, מה שעלול לפגוע בהשגת היעד

אני תמיד הסתכלתי ומסתכלת על הדרך כיעד העיקרי בחיים

בכל נושא וגם בנושאי ילודה וקריירה

אפשר להגיד שאני בשלב התוצאות

לגבי ילודה הדרך הובילה אותי לרצות 3 ואח״כ לשנות דיעה ל4

לגבי קריירה הדרך הובילה אותי למשרה ושכר שלא חלמתי עליהם וזה כבר שלב שהקריירה ממשיכה להתפתח בלי שאני עושה למען זה משהו

כלומר ההתמקדות בדרך הנכונה והמתאימה לי ביותר, הביאה את היכולת להשיג יותר ממה שרציתי וגם להנות מרוב הדרך (תחילת הדרך היתה קשה, ניסוי טעייה ולמידה איך אני רוצה לסלול את הדרך)

היא נתנה את זה כדוגמה, אז זרמתי.

התכוונתי שבקריירה אני מוכנה להתפשר בשביל המטרה.

המסגרת של התואר למשל לא התאימה לי מבחינות מסוימות, אבל העדפתי להתפשר עליהן כדי להשיג את התוצאה- התואר.

היו זמנים שהעבודה שלי לא היתה עבודה שהיא בדיוק אני, אבל העדפתי להתפשר בשביל התוצאה, הכסף.

כמובן שלטווח הארוך אני לא מסכימה עם הרעיון של להתפשר גם בקריירה.

אבל כן היו זמנים שהייתי מוכנה והיה נכון לי להתפשר.

בילודה, מי שמשלם את המחיר של ההתפשרות הזאת אלה יכולים להיות הילדים, ולא את.

ולמרות שאולי זה נשמע ההפך, דווקא לא לדאוג לעצמך ולא לשים לב למוכנות שלך בעיניי יותר אגואיסטי.

אני שומעת חברות שאומרות״אלה גם ככה שנים שרופות, כבר אתקתק ילדים״

״נביא אותם צמודים ככה נסיים כבר עם הסיוט של הלילות ביחד״

קשה לי עם הגישה הזאת.

אני באופן אישי מרגישה שאהיה אמא פחות טובה ופחות נוכחת עם אלך בגישה של *כמה* במקום בגישה של *איך*.

כנראה שיש כאלה שמצליחות גם וגם.

כמובן שאי אפשר לחכות לרגע המושלם עם 100% מוכנות, כי הוא לא יגיע.

אבל צריך לעשות השתדלות ולהיות כנים עם עצמנו.

ועדיין, לאחרונה פגשתי חברות ומשפחה, זוגות צעירים בגילי, שיש להם את ה3 ילדים, וחשבתי לעצמי - מה, מקורית, לא יכלת להתאמץ כדי שגם לך יהיו שלושה? תראי, הם גדלים וזה נראה בסדר😅

צבט לי קצת

ואז חזרתי לסנטר שלי, ונזכרתי שבאמת לא יכלתי ״לתקתק״, וזה רק חכמה של בדיעבד, ונרגעתי

אני מאוד מסכימה איתך האמת

והכל תלוי במצב ובתחושות של כל אחת

ולכן לא כותבת לגבי אף אחת שהיא לא אני כי אין לי מושג לגבי אף אחת

יודעת על עצמי שאם לא היה מאוד חשוב לי ה'כמה'..במובן של חשוב לי משפחה גדולה.

ולא משנה לי מספר מדויק.

אז לא היתי מוצאת את הדרך ל'איך' ,ללעבור את הדרך בשמחה ובמקום טוב נפשית

בשנים הראשונות לאמהות היתי שקועה במשימה

של ללדת וללדת ולגדל ולהיות אמא

אחר כך לאט לאט הבנתי שככה זה לא יעבוד

ועשיתי שינוי מהותי

בעצמי מבפנים

ובהתנהלות בחוץ

שיושב על כל הזמן תקשורת עם המקום העצמי שלי .עם החיוניות והשמחת חיים שלי

אין מצב שאני רק רק אמא.

אפילו שאני  לא עובדת הרבה והרוב בבית

אבל חייבת לשמור על קשר עם עצמי.

היום שלי לא משועבד לנקיונות וכביסות

אני עושה מה שצריך.

אבל גם ממש משחררת את עצמי לעשות דברים שעושים לי טוב בלב

יושבת לקרוא בערב ולא מנקה

מרכזת סדר ואיפוס הבית תוך כדי שהם מתלבשים לשינה נגיד ובערב משאירה לי זמן פנוי לעצמי

ובעיקר בתשומת לב לעצמי ולכוחות

כשמדלדלים מנסה להבין למה ומה יכל לעזור

למדתי שאפשר ככה להרגיש בכוחות גם בהריון וגם עם תינוק קטן שלא ישן בלילות

כשהעצמי שלי חי ומקבל מקום וכבוד

אז הוא פחות תלותי בבחוץ.

 הוא לא תלוי בתינוק שרק אם יהיה רגוע וישן אז יהיה לו כח

משהו לומד להחליק סיטואציות..לתפקד טכנית אבל לא להשאב רגישת

ואז ממילא לא מאבדת את כל הכוחות על כל התמודדות עם איזה ילד.

העובדה היא שכמה שיש לי יותר

יותר קל לי

לא כי הם לא מעסיקים אותי או אין בעיות

פשוט כי אני ממוקמת אחרת

ולכן כל אחת מה שנכון לה

אבל הפוקוס הכי חושב בעיני זה לא הכמות

אלא הקשר עם עצמי

וגם כשמתפשרים על דרך בקריירה או בכל נושא אחר יכולים לפגוע בדרך בילדים בין השאר

לפעמים את המחיר רואים בדיליי של חודשים/ שנים

גם ויתור על הבאת ילדים יכל לגרום לנו לחרטה ולהשלכות מסוג אחר בהמשך

אבל האמת שאני מסכימה שבכל מקרה נכון לבחור לא רק לפי אי שם הרחק אלא מה נכון ומתאים לי גם כרגע..

ולשלב בין החלום לבין הכוחות

לא להיות ראש בקיר

על להביא ילדים אחרי שיש כבר 5 לא רואה אלה מחירים הויתור יכול להביא

בין לא לממש רצון מסוים לבין לפגוע באיכות חיים של הילדים או ההורים

רצונות יכולות להיות בלי סוף, לא רואה בזה ׳מחיר׳ לשלם

איכות חיים היא הבסיס של החיים, אם פוגעים בה זה ׳מחיר׳ שיכולות להיות לו משמעויות ארוכות טווח 

קדימה ולא יותר.

החיים כ"כ דינמיים ואין לנו באמת יכולת לתכנן הכל לפרטי פרטים.

השאיפה שלך לעוד הריון צריכה לבוא נטו מהאם מתאים לנו עכשיו עוד אחד או לא. ולא להיות בלחץ בגלל שבעתיד תרצי עוד.

מי אמר שעוד 5 שנים עדיין תרגישי אותו דבר?

שכרגע צועק מהמילים שלך שאת לא במקום של כוחות ושל תחושה כללית חיובית מהמציאות הנוכחית. אז עוד הריון ותינוק לא ממש ישפרו את המצב.

מהמם שאת רוצה בית ברוך ילדים. באמת. לא מובן מאליו בכלל. אבל כדי לעשות את זה בטוב לאורך שנים, בעיני הקטנות נכון לעשות רגע סטופ. לנסות לחשוב איך לשפר את ההווה כדי להרגיש בו יותר בטוב. אם זה בטיפול רגשי, או עבודה לפינוי משבצת לזמן אישי בלוז, יותר עזרה מהבעל או עזרה חיצונית. תעשו חשיבה זוגית.  

ואחרי תקופה ההשערה שלי ממה שאני קוראת אותך זה שהרצון והתחושה שזה הזמן פשוט יגיעו. כי הם שם במהות. אבל מחכים לזה שבנפש יהיה לך יותר כח ומקום.

לגבי מספר ילדים סופי, בעיני זה של ה'... זה טוב שיש לך שאיפה כדי לדעת באמת לאן לכוון באופן כללי. כי זה כן התכווננות שונה. אבל בסוף אני מאמינה שצריך לקבל החלטה נכונה בזמן נתון. לעשות את הטוב והנכון באותו רגע. החיים כ''כ דינאמיים. 

מאוד הגיוני שקשה ויש עומס בחיים.

מצד שני מבינה אותך שרוצה עוד ילד.

אולי לפני הריון נוסף תחשבו את ובעלך על שינויים בחיים?

שבעלך יעזור יותר או עזרה מבחוץ.

אולי להוריד פרופיל בעבודה?

נשמע ממך שבמצב הנתון עוד הריון יהיה קצת קשה

אבל זה שיקולים שלכם.

אתם צריכים לשבת ולחשוב ביניכם מה הכי נכון לכם ולבית שלכם.

ודרך אגב לא מבינה למה להתבייש בזה שהיית שמחה לעוד כמה ימים של שקט מהילדים

זה מאוד לגיטימי.

אנחנו אוהבים את הילדים ומשקיעים בהם את הנשמה ועדיין לפעמים באלנו חופש מהם.

צריך להחזיק בראש גם את היעד הסופי (המעורפל) שרוצים להגיע אליו (כולל את הגיל שבו את עדיין מוכנה ללדת), וגם את המצב הנוכחי.

לפי המצב הנוכחי - שוקלים את הילד הבא. לפי היעד הסופי - מנסים לבדוק מה יכול לעזור לנו להגיע לשם.

סיפרת שבפסח היה לכם טוב - וזה מקסים ממש! לא ברור מאליו שבזמן חופש, כשכולם נמצאים בבית ומטבע הדברים יכולות לקרות יותר התנגשויות, האווירה תהיה טובה יותר...

אז נסי לחשוב: בזכות מה היה לכם טוב כל כך? האם יש אפשרות "למשוך" מהטוב הזה לכל ימות השנה?

אחרי שתגיעו למסקנות מתוך כך, תוכלו להתחיל לנסות ליישם את התהליך הזה, ואז לחשוב אם באמת יש אפשרות כבר להגיע לילד הבא.

בכל אופן, תמיד כדאי לזכור שמה שחשוב הוא האיכות ולא הכמות... (איך לא חיבבתי את המשפט הזה בעבר... אבל אני מבינה שהוא נכון) ואם את חושבת שמשפחה גדולה היא חלק מהייעוד שלך בחיים - אז לכי להשקיע בזה, ללמוד את זה, לייעל את ההורות שלך, כי זו באמת עבודת חיים!

וכמובן - הכי חשוב - להתפלל על זה. להתפלל שהמשפחה שלך תהיה שמחה ובנויה היטב, להתפלל שיהיו לכם את הכוחות לגדל את הילדים הקיימים ואלה שיהיו, להתפלל שהילדים הבאים יגיעו בלי קשיים...

החלטות טובות!

שבית עם ילדים, בטח עם חמישה, אומר שנהיה סביב הבית בזמנים שאנחנו לא בעבודה

אם הם אוכלים צהריים בבית, אז בכלל

אם אין מקום מוגדר לכל דבר שהם דואגים שיגיע לשם, כנל

לי יש ״רק״ 2, ואני רואה את זה

זה חלק מהתפקיד פשוט. זה מגיע עם ההורות.

אפשר לנסות להקל עם כל מיני טיפים להתנהלות קלה יותר, אבל בסוף - זה שנים של עבודה סביב הבית כדי לדאוג שיש את התנאים להתקיים בו

וכשאת עובדת משרה מלאה, ובעלך לא נוכח בערב, זה אומר שבהכרח מתווסף לזה טריגר של עייפות ועומס. ואז זה באמת יכול להיות קשה.

אבל לא כתבתי כדי לייאש, אלא קודם כל כדי לומר שאם הציפייה היא למשו אחר כשאת עובדת משרה מלאה ובעלך לא נמצא כדי לעזור, אז לא. ככה נראה בית עם ילדים בתנאים הנל ב״ה וכדאי להתאים ציפיות למציאות

בנוסף, לחשוב מה היה בחויה בחג שאת לא חווה כרגע

למשל - זמן התארגנות בוקר יכול להיות מאוד לחוץ. את קמה מספיק מוקדם? מעירה אותם בזמן סביר להתארגנות ובלתמים? יש בגדים זמינים?

אתם יוצאים קצת אחהצ כדי להתאוורר ושיפרקו אנרגיה?

יש לך זמן לעצמך מדי פעם שלא סובב רק סביב הבית?

את ישנה טוב?

בעלך מתחלק איתך במטלות הבית?

יש לך איך להקל, דוגנת מדיח/ מייבש/ חדפ/ אוכל קל הכנה?

כנל לגבי זמן התארגנות לערב - בחג כנראה היהפחות לחץ סביב הזמן שהם הולכים לישון, אז לחשוב איך אפשר להקל על החוויה גם במהלך השבוע

הכי חשוב לדעתי שבתוך כל המפעל הזה שאת רוצה לנהל - תהיה לך חוויה חיובית ככל הניתן. זמנים קשים ברור שיש, אבל שהחוויה הכללית תהיה טובה

חידדת לי דברים חשובים

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

וממש מתאים לחנוכה!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי