ניקוי אוזניים רק חיצוני

עור ברגל לא חייב רק אם את מקפידה בכללי

קשקשים מה? איך אפשר להוריד הכל?

שמפו שטיפה רגילה יחסית יסודית מספיק

פצעים- לרכך, להוריד מה שמתנתק

את יכולה לפתוח פניני הלכה פשוט...

בגדול הכל זה מה שאת מקפידה בכללי...

ובעלך צודק

חשוב שתרגישי טהורה!

שהרבה פעמים פחד וחרדה נובעים מחוסר ידע, במיוחד בכל מה שקשור להלכה.

ולכן מה שיעזור זה ללמוד בצורה מסודרת.

זה לא חייב להיות דרך ספר, אפשר גם לשאול.

אבל לברר פעם אחת ולתמיד מה *צריך* ואז לדבוק בזה.

אני מאוד ממליצה על יועצות ההלכה של נשמת. יש להן גם אתר שממנו אפשר ללמוד, וגם קו פתוח אנונימי שאפשר לשאול הכל.

באופן כללי אני אגיד (מבלי לפסוק הלכה), שבעלך צודק. ההליכה למקווה היא חלק מהחיים. כן, צריך שלא תהיה חציצה. אבל זה לא ברמה של להשיל מעצמך כל פיסה אפשרית.

חפפת שיער היטב? שטפת היטב? העברת מסרק לבדוק שאין קשרים? הלאה.

כנ"ל לגבי אוזניים, ניקית עם מנקה אוזניים (לא עמוק, כי זה לא בריא)? זה נקי? נקסט.

את לא אמורה להיפצע! אם את פוצעת את עצמך כחלק מההכנות, אני מבקשת ממך לעשות את הבירור הזה עוד לפני הטבילה הבאה. כי זה לא אמור לקרות.

לא צריך לאהוב מקווה.

אבל את גם לא אמורה לסבול.

והידיעה, יכולה לפתור לך הרבה מהסבל.

בטח שיהיה קשה לך עם המצווה הזאת...

וואו

נכנסתי ללחץ רק מלקרוא את ההודעה שלך...

המדריכה כלות שלי אמרה לי- ''אל תכאיבי לעצמך ''

זה היה לפני הרבה שנים, אבל כל פעם שאני נכנסת לפינה כזאת של מאבקים בטבור/ מאבקים בפצע, אני מבינה שאני לא בכיוון הנכון כי אין סיבה להכאיב לעצמך. לא כך נראית המצווה.

פעם כשבאתי לטבול אמרתי לבלנית (שהיא תלמידת חכמים) שיש לי מלא קילופים ברגליים וכמה שאני מורידה יוצא עוד, אז היא אמרה לי - ככה את הולכת? אמרתי להק כן. אז היא מיד אמרה - אז זה שום דבר. זהו. לנשום.

אם יש קילוף שהוא ממש תלוש מהעור כזה ורק נשאר לתלוש את הקצה - זה חציצה, אבל לא צריך לשפשף שעות...

עיון במישוש- אף פעם לא שמעתי על זה. עיון בגב צריך מראה לדעתי שאר הגוף לא חייב מראה.

לפי מה שאני זוכרת לא צריך לפקוח עיניים, אבל לא לעצום חזק מידי.

והפיסוק בפה/ברגליים לא צריך להיות ענק, העיקר שיכנסו המים ביניהם.

ונגיד כפות רגליים, מספיק במקלחת בבית או צריך שוב במקווה?

לק"י

מסתכלת בעיניים או מול המראה. ומה שלא רואים- נוגעת עם היד.

תלוי גם בגודל המראה.

חושבת שמספיק בבית. אם את לא הולכת ומתלכלכת בדרך. אני עושה את העיון במקווה, כי ככה נוח לי.

ויש עניין להצמיד כמה שניתן את העיון לטבילה, אבל אם עיינה בבית ומאותו רגע עד לטבילה בטוחה שלא התלכלכה (איך אפשר ברגליים להיות בטוחים? הרי הלכנו עם נעליים כלשהן על הרצפה... אפילו מהרכב הרגליים יכולות להתלכלך) אז סבבה לא חייב לעיין שוב...

ואת צריכה להפסיק לחשוב מה היה בטבילות עבר שלך..

התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים.

את יוצאת מהמקווה ובגדול משאירה את מה שהיה שם - שם. כן יש מקרים שצריך לבדוק ולפעמים לחזור לטבול.אבל הם מיעוט שבמיעוט, ואת לא צריכה לחפש אותם, רק אם את נזכרת במשהו.

וגם אם נזכרת אם עבר זמן הרבה פעמים זה כבר משהו שיתירו
 

תמיד צריך ללמוד עוד ולהשתפר בידיעות אבל כל מה שהיה עד עכשיו הוא לא - לא כשר בגלל שגילית משהו שלא זכרת שאמורים לעשות...

אמא שלי למדה הדרכת כלות לכלות חילוניות מאוד רחוקות מהמסורת (לפני שיצאה לשליחות) הנחו אותה ללמד שמתקלחים, גוזזים צפרניים, מסתרקים וזהו!!! והטבילה עולה להן!

כלל מנחה בהכנות לטבילה הוא "ככל שידה מגעת" הורדת קשקשים ונשארו עוד? אין מה לעשות.. ככה זה. עשית את המקסימום שלך. כנל לגבי עור יבש ברגל. זה באמת לא דבר שנגמר.

שמעתי פעם טיפ שאהבתי.. תמצאי את מה שמקל עלייך בהכנות מראש. לא הכל צריך להיות באותו היום. יש לך שבוע שלם לפני שאת יודעת לטבול וגם באופן כללי את יודעת שזה מגיע כל כמה זמן.

אז למצוא את השמפו המדויק לך יכול לעזור בעניין הקשקשים. תטפחי את כפות הרגליים שלך כך שאם יהיה עור יבש זה יהיה זניח.. ואני מניחה שיש עוד דברים שיכולים לעזור להקל על עצמך בהכנות.. )טיפ שעוד לא יישמתי כי שמעתי אותו שניה לפני שנכנסתי להריון..)

כל מה שכתבת נכון צריך

אבל לאט לאט , בנחת , אין לחץ

אני עושה הכל לא ביום של המקווה כדי לא להיות בלחץ

ברגל צריך אבל רק מה שאת מצליחה להוציא, לא חפיף אבל גם לא במתח

אני רואה את הטבילה כעיקר

מצווה עם עניינים

זה עניין רוחני, עושים מה שיכולים בלי פחדים

העיקר זה המצווה .

את מתכוננת

את הולכת למקווה

את עושה עיון

את טובלת

את לומדת את ההלכות

מקווה שהכל כהלכתו

כל זה מכלול המצווה

ולכן אין עניין להיות שמא לא עשית כדין

העיקר הוא ההשתדלות , הלהיות בתוך כל זה

זה מה שה' רוצה . זה שנקיים את המצווה

כי אם כן תמיד אפשר לחפש מה לא היה בסדר

כי אם אני חושבת על זה זה לטבול במים טהורים,זה משהו ממש עם עומקים רוחניים, שאני לא מבינה אותו בכלל

למה דווקא מים גורמים לאישה להיות טהורה,ולמה היא בככל לא טהורה למה צריך את כל המסביב, למה צריך בלנית ,ולמה כל זה

יש הרבה דברים מסביב

זה דרך שה' יצר לנו לצורך המצווה בעולם הזה הגשמי ועושים מה שיכולים

העיקר הוא קיום והשתדלות

זה מה שאני חושבת

לא כל מה שהיא כתבה צריך.

לפחות לא לפי כל הדעות.

אני לא למדתי בשום מקום שצריך לפקוח עיניים או לפתוח פה בזמן הטבילה. לפי מה שאני למדתי - הם נקראים 'בית הסתרים' - אלו מקומות שמנקים מחציצות באופן שיהיו ראויים לביאת מים ללא חציצה, אבל בפועל לא צריך שהמים יכנסו לתוכם.

וגם בדברים האחרים - מה שלא מקפידים עליו, לא נחשב כחוצץ. זו ההלכה.

זה לא העניין שמספיק להשתדל, ואז לא נורא אם לא עשינו מושלם, העיקר שהשתדלנו.

מבחינת ההלכה עצמה - מספיק להוריד רק מה שמקפידים עליו, ויוצאים ידי חובת הטבילה.

לכתחילה כן יש עניין להוריד כל חציצה, גם כזו שלא מקפידים עליה. אבל בזה באמת מספיק להשתדל, ואם נשארה חציצה קטנה שאנחנו לא מקפידים עליה - זה באמת לא מעכב, וממש לא צריך להשתגע בשביל זה.

עבר עריכה על ידי Eliana a בתאריך ל' בניסן תשפ"ה 13:11

נכון לא הכל חייב . לא שמתי לב

באתי לכתוב בגדול את הרעיון שלי...

מנסה לערוך שורה ראשונה לא מצליחה 
 

אף פעם לא שמעתי לפתוח עיניים ופה

לגבי  השאר , זה מה שהתכוונתי. אנחנו עושות לפי ההלכה מה שיכולות , משתדלות וזה עולה לנו

להשתדל - מה שצריך לפי ההלכה וחוץ מזה גם מה שכתבת על שאר חציצות שלא מקפידים 

דווקא בגלל שקשה לי כל כך, אני לא מחפשת החמרות בכלל.

אבל פתאום קוראת שצריך לנקות בחורי העגילים, איך עושים את זה בכלל? קוראת שצריך לנקות את הטבור, כאילו זה משימה בפני עצמה? איך עושים? עם צמר גפן? אתן יודעות, אני עוברת את זה כחלק מהמקלחת בתור משהו שצריך לזכור במקלחת יסודית, כמו מאחורי האוזניים, לא מתחילה לחטט שם..  זה ממש משימה בפני עצמה? גם להסתרק, השיער שלי נוטה לקשרים ולנשירה, עד המקווה כבר יש שוב קשרים! כמה להסתרק? ואם כל הזמן נושר.. איך אדע שלא נשר עליי? זה לא מספיק שאני טובלת 3 פעמים אז אם הייתה שערה בטח הייתה נופלת במים? כי זה הרבה דברים שאין להם סוף. או נגיד זה חובה להתקלח עם ספוג או ליפא? כי אין לי בבית, חייב לקנות במיוחד? או נגיד אין מראת גוך במקלחת בבית שלי, אז לישות עיון בחדר שינה? כי גם במקווה זה רק חצי מראת גוף. ומה הגדר ההלכתי של עיון? מבט זריז? או מעבר לזה...?

אז אני רוצה לדעת מה המינימום ההלכתי כדי לא כל פעם להישרט מזה נפשית שאני לא טהורה, כי זה ברור שיש אינסוף. השאלה מה הדד ליין ההלכתי. מה החובה המינימלית. מעבר לזה אני אוסיף רק מה שנעים לי.

יש למישהי רשימה כזאת? פשוט שאהיה רגועה. כי אני תמיד עצבנית ביום של המקווה ורק רוצה להיות אחרי וזה גורם לי לשכוח נגיד להרפות. אבל לא יודעת, אם לא פיסקתי? בטוח המים נגעו בהכל ב3 טבילות, לא מספיק? ממש חייב להקפיד על רוחב פיסוק? זה כאילו להחזיק המון בראש. לא לכווץ ידיים, לפסק את הפה, לפתוח את העיניים בין טבילה לטבילה, להרפות את העיניים...

מרוב שזה קשה לי מדיי, אני פשוט אומרת יאללה תהיי רפויה ואל תתחילי לחשוב יותר מדיי, שלוש טבילות בטוח הכל תקין.

אומרת לעצמי יאללה מקלחת מפנקת של חצי שעה בטוח את מצוחצחת יותר מאימהותינו שלא היה להם מים זורמים, גם אם שכחת משהו זה כשר.

כאילו מקלה מעל עצמי...

ואז אחרי הטבילה פתאום אוכלת סרטים ששכחתי משהו קריטי, שלא השתדלתי מספיק, ששיחררתי יותר מדיי... וגם כל פעם מגלה הקפדות חדשות! פה בפורום, בווצאפ נשי, בשיחות גני שעשועים... ולא יודעת מה חובה ומה רשות.

לקחתי על עצמי לקרוא ב"איש ואישה" או אולי בפניני הלכה כמו שהצעתן

אבל אם למישהי יש "צ'ק ליסט" מאוד יקל עליי ♥️

טבור פשוט לנקות רגיל, אם הוא מאוד עמוק אז עם האצבע או מקל אוזניים. לא משהו מורכב.

עיון לדעתי מה שאת לא רואה אז למשש.

פעם שאלתי בלנית על נשירה כשיצאתי מהבור ויצאה שערה היא אמרה שזה ככה תמיד ולא להקפיד.

הרב בורשטיין אומר כמו בעלך, איך שתצאי לחתונה של אחותך זה מספיק.

ממליצה לעבור על ההלכות והכי טוב פגישת רענון עם מדריכת כלות כדי להרגיע את עצמך.

תוח פה ועיניים במים????

מההההה

לאאאאאא

אחרי מקלחת רגילה, יש לכלוך על הטבור? נכון שלא?

אז אין שום סיבה לנקות שם באופן מיוחד, מספיק שבעיון הרגיל את עוברת על כל הגוף, אם היה שם לכלוך היית כבר רואה אותו

עכשיו נגיד הלכתי לפי הרשימה, ופיספסתי משהו קטן, או אולי אפילו שניים - כמו למשל, לעיין מתחת לברך, או לנקות אוזניים, או את חורי העגילים, או לקנח את האף (כשלא מצוננת), או לפסק את השפתיים של הפה, או שפיספסתי 3 שערות בגילוח של הרגל... בהנחה ועשיתי את שאר ההכנות רציני ובעיקר מקלחת ארוכה של חצי שעה + אז סביר להניח שהגוף באמת נקי.

אז אם נזכרתי בזה אחרי שחזרתי הבייתה והיינו כבר ביחד, נגיד יומיים אחרי טבילה פתאום מתחילה להרהר בזה, או רואה הודעה בפורום שמזכירה לי ששכחתי משהו, בדיעבד הכל בסדר.. הבנתי נכון?

ועוד שאלה - אתן מתקלחות "שטיפה זריזה" עוד פעם במקווה? או שזה לא חובה אם אני מגיעה ישר מהבית למקווה? ובשבת מה עושים?

לק"י

כל פעם מתגלה לי משהו חדש.

ותמיד יכול להיות שלא בדקתי משהו בעיון.

אני לא עושה שטיפה של כל הגוף במקווה. בדרך כלל שוטפת רגליים, ואם יש עוד אזור שאני חושבת שצריך.

לך ככה, פעם גיליתי אחרי שנשאר לי ממש מעט שעווה. ביררתי ואמרו לי שזה בסדר!! לא לכתחילה, ובוודאי שאם הייתי שמה לב לזה הייתי מורידה אותה.

אבל עשיתי עיון, ועשיתי הכל כמו שצריך ופספסתי. קורה, אנחנו בני אדם.

בטח בדברים כמו מעט שיער למשל, שזה ממש חלק מהגוף שלך, וזה מיעוט שלא מקפידים עליו.

אני באמת ממליצה לך פשוט לשאול דמות תורנית.

חוזרת על ההמלצה על יועצות ההלכה של נשמת. ובכל שתדעי יותר, ותביני את הרציונאל יותר, יהיה לך קל יותר.

לא כי זה אומר להחמיר יותר, להיפך. לפעמים החמרה נוסעת מחוסר ידיעה. וכשיודעים ומבינים, לא מוסיפים החמרות מיותרות.

הלכות נידה לרמב"ן פרק ט אות כה:

"ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל, כי אם כן אין לדבר סוף, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף, כגון עצמה עיניה ביותר קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר".

את יכולה גם לקבוע מפגש רענון עם מדריכת כלות, שתעזור לך ללמוד מה באמת חשוב, ותרגיע אותך על מה שלא. (אם את רוצה עזרה אני יכולה לעזור לך לחפש מישהו מתאימה, מוזמנת לפנות בפרטי).

אז זהו כשר

תשכחי ממה שהיה.

כשר זהו נגמר.

באמת אני חושבת שזה עצת היצר להכניס לנו ספקות ובלבולים.

וכל הקולות האלו של רגע אולי לא עשיתי את זה ואולי לא עשיתי את זה 

זה לא צריך להיות ככה.

ההכנות והטבילה עצמה צריכים להיות בנחת ובשמחה!

אני חושבת שכדאי לך ללמוד את ההלכה הבסיסית של מה שצריך לעשות.

תעשי לעצמך רשימה כזאת של מה צריך לעשות.

תעשי וי וי וי וי וזהו.

כל מה שכתבת עכשיו זה בכלל בכלל לא חובה

עשית את ההכנות כמיטב יכולתך ומרגע שטבלת זהו נגמר

וכן מאוד מבינה את הלחץ והחרדה סביב זה

גם אני בתחילת חיי הנישואים הייתי חוזרת הביתה בתחושה שאסור לי לגעת בבעלי כי הטבילה לא טובה ולא עשיתי הכנות כמו שצריך

הייתי תמיד לוקחת במקווה טופי כזה שהן נותנת כדי שאם ארגיש משהו בפה לא אתחיל לחשוב שאולי לא צחצחתי שיניים כמו שצריך וכו'

ון זה מלחיץ ולדעתי הנוסח בספר הלכה שלמדתי עם המדריכת כלות קצת מלחיץ מידי

אבל זה כמו כל מצווה שאנחנו עושים

כמו ששבת אנחנו ברוגע ובנחת וכמו שאנחנו נוטלות ידים לארוחה בכייף ולא מתחילות לבדוק בהיסטריה שאין חציצה

ככה גם המצווה הזאת צריכה להיות בשמחה וברוגע....

וחיבוק גדול!!

ממש חזק, אלא בצורה רפויה.

אני זוכרת שכשלמדתי בהדרכת כלות ההגדרה הייתה שכל מקום צריך להיות נקי וראוי לטבילה - ולכן צריך למשל לצחצח שיניים ולנקות את הפה, אבל אין חובה שהמים יגיעו לבית הסתרים, שכולל גם את חלל הפה.

נראה לי שיש דעה לפיה אם טובלים כחצי שעה באמבט חם, אז ממילא כל מה שהתרכך ונפל זה טוב, ומה שנשאר מבחינת גלדים וכו' לא נחשב חציצה. אולי זה יעזור אם יש לך אפשרות כזו, לא שזה חובה אבל פשוט שלא תחשבי אחר כך שהיית צריכה להוריד יותר עור או גלדים וכו' ( למיטב הבנתי אין צורך לגרד גלדים בכלל וזה גם לא בריא. רק כמו שכתבו, אם יש חתיכת עור שעבר כמעט התנתקה מעצמה, אז להוריד אותה)

חוצץ- מה שאת מקפידה עליו- הכוונה מה שאת רוצה להסיר מהגוף שלך שלא יהיה!!!!

פשוט

מה שלא מפריע לך. נגיד 3 שערות על הרגל. לא חוצץ

המלצה ישר אחרי המקווה לאכול משהו

כדי שלא תוכלי חלילה למצוא משהו בין השיניים..

מזה אפשר להבין את הגישה, את עושה מה שאת יכולה וסומכת על השם שעשית טוב

ואני באמת מבינה אותך, זה פרטים כל כך קטנים שממש צריך להחזיק את עצמך לא להיגרר למקום לא טוב עם זה..

ביציאה, נראה לי שזו הסיבה 🙏

וכיף שיש תירוץ טוב לאכול טופי 😋

אני גם נוהגת לפי בעלך.

בכלל אני רואה את המקווה ודיני הרחקות כמחזוריות של תשוקת האישה.

את האמבט כדי להרפות את הגוף ולחבר אותי מחדש לגוף שלי

את הורדת השיער והציפורניים- כהתייפות.

גם את העדים- כחיבור אל האיבר המיוחד הזה.

מעיינת במה שרואה ולא מחטטת.

כדי להתחבר לגוף שלי, ולא כדי לפחד אולי משהו לא בסדר.

גם במקווה עצמו משתדלת להינות. למרות שזה עושה לי פקקים באוזן.

בקיצור, הסטרס הזה רק מכאיב לך יקירתי.... חבל על כל הסטרס.

לכי להיכן שאת הכי פחות מתנגדת.

להיכן שקצת יש לך חיבור.

משם תתחילי...

בעיניי הלכה שאינה אנחנו נלחמים, זה אומר שאנחנו עוד לא שם, וזה בסדר.

הקבלה לא רוצה אותנו כעוסים ועצבניים.

אם זו המדרגה- זו המדרגה.

ולאט לאט לקחת עוד משהו... רק לאט לאט. לא לדחוק בנפש.

מה יעזור אם הלכה תגרום לנו לכעס, לשנאה לחוסר שלמות בתוך הנפש ואז עם הבעל? סתם נתרחק מהכל, ואז יהיה באמת חבל...

מה פתאום!

איך אפשר? זה שורף נורא!

ופה פתוח??? מה פתאום!

פשוט לעצום חלש ולסגור חלש את הפה לא קפוץ

זכיתי ללמוד לעומק את ההלכות של זה ואנסה לכתוב לך מה שלמדתי מרבנים ממכון פועה לפני כמה שנים, כל הזמן לומדת עוד וזה ממש מרגיע לי את הטבילות

דבר ראשון: הפה והעיניים צריכים להיות נקיים ובלי חציצות אבל המים לא חייבים להגיע לשם.

צריך להוריד כל דבר שחוצץ אפילו הכי קטן. לגבי שערות וקילופי עור יש שיגידו שזה עדיין חלק מהגוף לכן זה בכלל לא חציצה. אבל אם את רגילה ומקפידה לאורן צריך גם את זה להוריד. חורים באוזניים אם בדיוק הורדת עגילים אז מן הסתם אין שם לכלוך לכן את לא חייבת לנקות שם. טבור ואוזניים ללקות חלש בכלל לא צריך מקל אוזניים אלא עד שהזרת מגיעה. שיניים לצחצח כמו שאת רגילה לא חייב עם חוט דנטלי. לא חייב להוריד עור קשה ברגליים זה לא חציצה. לא חייב לסדר גבות אם את לא מקפידה. אם יש לך עגיל שלא יורד פליקס או משהו כזה עם רופף ואת לא מורידה אותו בחיים לא צריך להוריד.

אם טבלת והתברר שהיה לך משהו שלא הורדת בדיעבד יש דברים שלא צריך לחזור עליהם . הכלל הוא שאם זה משהו קטן ואת לא מקפידה עליו אז הטבילה כשרה. מה הכוונה לא מקפידה עליו? לא צריך שככה תלכי לחתונה של אחותך או חברה אלא  איך שהיית הולכת לעבודה, למפגש חברות וכולי.

אם זה משהו שאת כן מקפידה (שבטח כבר הבנת שזה בטח לא קורה הרבה) עליו צריך לשאול רב ולפעמים יגיד לחזור לטבול, לפעמים אפילו אם שימשתם. אבל בהרבה מהמקרים הרב יגיד שזה בסדר.

אם התקלחת בבית את לא חייבת להתקלח שוב.

בקשר לעיון – צריך לעשות את זה סמוך לטבילה ממש רגע לפני שאת מצלצלת לבלנית. לעבור איבר איבר להסתכל ואם אפשר טוב למה שיש את יכולה תוך כדי להודות להשם על האיברים, להתפלל עליהם וכולי.

בטבילה עצמה תכווני לצאת ידי חובה ותתפללי להשם שיקבל את ההכנות שלך ושמה שעשית היה מספיק.

אחרי שטבעת תשתדלי כמה שפחות לעשות חשבונות ולחשוב וכולי

היית מספיק רפויה שהמים יגעו בכל הגוף... את גם יכולה להירגע לגבי זה, כן לשים לב שיהיה רווח ברגליים וכולי אבל גם אם לא מספיק שרטוב באותו אזור אז זה בסדר. נגיד כשירדת למקווה כשזזת בתוך הבור בתוך הרטבת בין הרגלים אז בדיעבד הטבילה כשרה. אולי אפילו מלכתחילה  

מקווה שהובנתי 

קשה לשמוע אותך ככה! את יקרה ואהובה וטהורה!

אני ממש ממליצה לך על חזרה קצרה אצל מדריכת כלות שנותנת מעבר..

אני עברתי לא מזמן חזרה כזאת וזה עושה ככ טוב! החיבור בחזרה לעצמי, לראות כמה ה' אוהב אותי וכמה זה מדויק לנו הנשים! (עברתי אצל אותה אחת שכבר למדתי אצלה אבל זה מאד שונה מלפני החתונה במקום בו אני נמצאת כנשואה.,)

ממש ממש ממליצה! אפילו אם את לא מצליחה להגיע אז רק שיחת טלפון עם מדריכה נעימה יכולה להרגיע ולחבר..

אשמח להמליץ לך בפרטי אם יעזור לך באזור ירושלים (מאמינה שהיא תשמח לעזור לכל אישה גם בטלפון)..

ממש אין צורך, בעיקרון מספיק מקלחת רגילה (או אמבטיה, אבל זה לא מעכב), צחצוח שיניים, סירוק ועיון.

עיון זה אומר לעבור 2-3 דקות על הגוף לראות שאין משהו בולט לעין.

לגבי הטבילה עצמה, עוצמים את העיניים, והפה סגור אך לא קמוץ חזק. ולא צריך לייסר את עצמך בשאלות האם עצמת ובאיזה עוצמה, ממש ממש לא!

"כתבו ראשונים שלא טוב היות האדם מחמיר יותר מדי ומחפש אחר הספיקות לפסול הטבילה בדבר קל, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק ורחצה כל גופה בחמים, ונזהרה שלא לגעת בשום דבר חוצץ, וטבלה כשהיא פושטת אבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף, כגון לחוש שמא עצמה עיניה ביותר או קרצה שפתותיה ביותר, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר".8

בטח שעוד עם כל הכלור שם...

הפה סגור ורפוי

דוקא מבחינתי ההתעסקות היא כל ההכנות. במקווה עצמו אני יחסית רגועה, קחי נשימה לפני, תירגעי ותטבלי.

מדריכת הכלות שלי אמרה לי "הבא להיטהר, מסייעין בידו"

בלי לחץ, הכל בסדר. בעלך צודק מצד הדין הבסיסי ולהלכה נקבע גם וגם- מכסה את הגוף וגם מקפידים עליו, כך שחתיכת תרד בשיניים זה כן בעייתי. גם היום נהוג להקפיד יותר בניקיון...

אין לי כוח להתייחס לכל הדברים שכתבת אולי כדאי לעשות מפגש עם מדריכת כלות לרענון...

גם כדי להוריד את מפלס הלחץ

עכשיו- זה לא הלכה למעשה כמובן ואנחנו כן עושות הכנות לטבילה, וטובלות בלי חצציה ובלי בגדים וכו וכו אבל אני תמיד שמה לעצמי את זה בראש שבדיעבד גם טבילה כזו הייתה יכולה להחשב אז וודאי שאני עשיתי מספיק

יש גם עניין בחציצה של הקפדה.. אם את מקפידה על זה או לא.. (אפ היית הולכת ככה לחתונה וכו)

אם נזכרת במשהו יומיים אחרי, כנראה שאת לא ככ מקפידה עליו והיית הולכת ככה גם לחתונה.. 

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו