ניקוי אוזניים רק חיצוני

עור ברגל לא חייב רק אם את מקפידה בכללי

קשקשים מה? איך אפשר להוריד הכל?

שמפו שטיפה רגילה יחסית יסודית מספיק

פצעים- לרכך, להוריד מה שמתנתק

את יכולה לפתוח פניני הלכה פשוט...

בגדול הכל זה מה שאת מקפידה בכללי...

ובעלך צודק

חשוב שתרגישי טהורה!

שהרבה פעמים פחד וחרדה נובעים מחוסר ידע, במיוחד בכל מה שקשור להלכה.

ולכן מה שיעזור זה ללמוד בצורה מסודרת.

זה לא חייב להיות דרך ספר, אפשר גם לשאול.

אבל לברר פעם אחת ולתמיד מה *צריך* ואז לדבוק בזה.

אני מאוד ממליצה על יועצות ההלכה של נשמת. יש להן גם אתר שממנו אפשר ללמוד, וגם קו פתוח אנונימי שאפשר לשאול הכל.

באופן כללי אני אגיד (מבלי לפסוק הלכה), שבעלך צודק. ההליכה למקווה היא חלק מהחיים. כן, צריך שלא תהיה חציצה. אבל זה לא ברמה של להשיל מעצמך כל פיסה אפשרית.

חפפת שיער היטב? שטפת היטב? העברת מסרק לבדוק שאין קשרים? הלאה.

כנ"ל לגבי אוזניים, ניקית עם מנקה אוזניים (לא עמוק, כי זה לא בריא)? זה נקי? נקסט.

את לא אמורה להיפצע! אם את פוצעת את עצמך כחלק מההכנות, אני מבקשת ממך לעשות את הבירור הזה עוד לפני הטבילה הבאה. כי זה לא אמור לקרות.

לא צריך לאהוב מקווה.

אבל את גם לא אמורה לסבול.

והידיעה, יכולה לפתור לך הרבה מהסבל.

בטח שיהיה קשה לך עם המצווה הזאת...

וואו

נכנסתי ללחץ רק מלקרוא את ההודעה שלך...

המדריכה כלות שלי אמרה לי- ''אל תכאיבי לעצמך ''

זה היה לפני הרבה שנים, אבל כל פעם שאני נכנסת לפינה כזאת של מאבקים בטבור/ מאבקים בפצע, אני מבינה שאני לא בכיוון הנכון כי אין סיבה להכאיב לעצמך. לא כך נראית המצווה.

פעם כשבאתי לטבול אמרתי לבלנית (שהיא תלמידת חכמים) שיש לי מלא קילופים ברגליים וכמה שאני מורידה יוצא עוד, אז היא אמרה לי - ככה את הולכת? אמרתי להק כן. אז היא מיד אמרה - אז זה שום דבר. זהו. לנשום.

אם יש קילוף שהוא ממש תלוש מהעור כזה ורק נשאר לתלוש את הקצה - זה חציצה, אבל לא צריך לשפשף שעות...

עיון במישוש- אף פעם לא שמעתי על זה. עיון בגב צריך מראה לדעתי שאר הגוף לא חייב מראה.

לפי מה שאני זוכרת לא צריך לפקוח עיניים, אבל לא לעצום חזק מידי.

והפיסוק בפה/ברגליים לא צריך להיות ענק, העיקר שיכנסו המים ביניהם.

ונגיד כפות רגליים, מספיק במקלחת בבית או צריך שוב במקווה?

לק"י

מסתכלת בעיניים או מול המראה. ומה שלא רואים- נוגעת עם היד.

תלוי גם בגודל המראה.

חושבת שמספיק בבית. אם את לא הולכת ומתלכלכת בדרך. אני עושה את העיון במקווה, כי ככה נוח לי.

ויש עניין להצמיד כמה שניתן את העיון לטבילה, אבל אם עיינה בבית ומאותו רגע עד לטבילה בטוחה שלא התלכלכה (איך אפשר ברגליים להיות בטוחים? הרי הלכנו עם נעליים כלשהן על הרצפה... אפילו מהרכב הרגליים יכולות להתלכלך) אז סבבה לא חייב לעיין שוב...

ואת צריכה להפסיק לחשוב מה היה בטבילות עבר שלך..

התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים.

את יוצאת מהמקווה ובגדול משאירה את מה שהיה שם - שם. כן יש מקרים שצריך לבדוק ולפעמים לחזור לטבול.אבל הם מיעוט שבמיעוט, ואת לא צריכה לחפש אותם, רק אם את נזכרת במשהו.

וגם אם נזכרת אם עבר זמן הרבה פעמים זה כבר משהו שיתירו
 

תמיד צריך ללמוד עוד ולהשתפר בידיעות אבל כל מה שהיה עד עכשיו הוא לא - לא כשר בגלל שגילית משהו שלא זכרת שאמורים לעשות...

אמא שלי למדה הדרכת כלות לכלות חילוניות מאוד רחוקות מהמסורת (לפני שיצאה לשליחות) הנחו אותה ללמד שמתקלחים, גוזזים צפרניים, מסתרקים וזהו!!! והטבילה עולה להן!

כלל מנחה בהכנות לטבילה הוא "ככל שידה מגעת" הורדת קשקשים ונשארו עוד? אין מה לעשות.. ככה זה. עשית את המקסימום שלך. כנל לגבי עור יבש ברגל. זה באמת לא דבר שנגמר.

שמעתי פעם טיפ שאהבתי.. תמצאי את מה שמקל עלייך בהכנות מראש. לא הכל צריך להיות באותו היום. יש לך שבוע שלם לפני שאת יודעת לטבול וגם באופן כללי את יודעת שזה מגיע כל כמה זמן.

אז למצוא את השמפו המדויק לך יכול לעזור בעניין הקשקשים. תטפחי את כפות הרגליים שלך כך שאם יהיה עור יבש זה יהיה זניח.. ואני מניחה שיש עוד דברים שיכולים לעזור להקל על עצמך בהכנות.. )טיפ שעוד לא יישמתי כי שמעתי אותו שניה לפני שנכנסתי להריון..)

כל מה שכתבת נכון צריך

אבל לאט לאט , בנחת , אין לחץ

אני עושה הכל לא ביום של המקווה כדי לא להיות בלחץ

ברגל צריך אבל רק מה שאת מצליחה להוציא, לא חפיף אבל גם לא במתח

אני רואה את הטבילה כעיקר

מצווה עם עניינים

זה עניין רוחני, עושים מה שיכולים בלי פחדים

העיקר זה המצווה .

את מתכוננת

את הולכת למקווה

את עושה עיון

את טובלת

את לומדת את ההלכות

מקווה שהכל כהלכתו

כל זה מכלול המצווה

ולכן אין עניין להיות שמא לא עשית כדין

העיקר הוא ההשתדלות , הלהיות בתוך כל זה

זה מה שה' רוצה . זה שנקיים את המצווה

כי אם כן תמיד אפשר לחפש מה לא היה בסדר

כי אם אני חושבת על זה זה לטבול במים טהורים,זה משהו ממש עם עומקים רוחניים, שאני לא מבינה אותו בכלל

למה דווקא מים גורמים לאישה להיות טהורה,ולמה היא בככל לא טהורה למה צריך את כל המסביב, למה צריך בלנית ,ולמה כל זה

יש הרבה דברים מסביב

זה דרך שה' יצר לנו לצורך המצווה בעולם הזה הגשמי ועושים מה שיכולים

העיקר הוא קיום והשתדלות

זה מה שאני חושבת

לא כל מה שהיא כתבה צריך.

לפחות לא לפי כל הדעות.

אני לא למדתי בשום מקום שצריך לפקוח עיניים או לפתוח פה בזמן הטבילה. לפי מה שאני למדתי - הם נקראים 'בית הסתרים' - אלו מקומות שמנקים מחציצות באופן שיהיו ראויים לביאת מים ללא חציצה, אבל בפועל לא צריך שהמים יכנסו לתוכם.

וגם בדברים האחרים - מה שלא מקפידים עליו, לא נחשב כחוצץ. זו ההלכה.

זה לא העניין שמספיק להשתדל, ואז לא נורא אם לא עשינו מושלם, העיקר שהשתדלנו.

מבחינת ההלכה עצמה - מספיק להוריד רק מה שמקפידים עליו, ויוצאים ידי חובת הטבילה.

לכתחילה כן יש עניין להוריד כל חציצה, גם כזו שלא מקפידים עליה. אבל בזה באמת מספיק להשתדל, ואם נשארה חציצה קטנה שאנחנו לא מקפידים עליה - זה באמת לא מעכב, וממש לא צריך להשתגע בשביל זה.

עבר עריכה על ידי Eliana a בתאריך ל' בניסן תשפ"ה 13:11

נכון לא הכל חייב . לא שמתי לב

באתי לכתוב בגדול את הרעיון שלי...

מנסה לערוך שורה ראשונה לא מצליחה 
 

אף פעם לא שמעתי לפתוח עיניים ופה

לגבי  השאר , זה מה שהתכוונתי. אנחנו עושות לפי ההלכה מה שיכולות , משתדלות וזה עולה לנו

להשתדל - מה שצריך לפי ההלכה וחוץ מזה גם מה שכתבת על שאר חציצות שלא מקפידים 

דווקא בגלל שקשה לי כל כך, אני לא מחפשת החמרות בכלל.

אבל פתאום קוראת שצריך לנקות בחורי העגילים, איך עושים את זה בכלל? קוראת שצריך לנקות את הטבור, כאילו זה משימה בפני עצמה? איך עושים? עם צמר גפן? אתן יודעות, אני עוברת את זה כחלק מהמקלחת בתור משהו שצריך לזכור במקלחת יסודית, כמו מאחורי האוזניים, לא מתחילה לחטט שם..  זה ממש משימה בפני עצמה? גם להסתרק, השיער שלי נוטה לקשרים ולנשירה, עד המקווה כבר יש שוב קשרים! כמה להסתרק? ואם כל הזמן נושר.. איך אדע שלא נשר עליי? זה לא מספיק שאני טובלת 3 פעמים אז אם הייתה שערה בטח הייתה נופלת במים? כי זה הרבה דברים שאין להם סוף. או נגיד זה חובה להתקלח עם ספוג או ליפא? כי אין לי בבית, חייב לקנות במיוחד? או נגיד אין מראת גוך במקלחת בבית שלי, אז לישות עיון בחדר שינה? כי גם במקווה זה רק חצי מראת גוף. ומה הגדר ההלכתי של עיון? מבט זריז? או מעבר לזה...?

אז אני רוצה לדעת מה המינימום ההלכתי כדי לא כל פעם להישרט מזה נפשית שאני לא טהורה, כי זה ברור שיש אינסוף. השאלה מה הדד ליין ההלכתי. מה החובה המינימלית. מעבר לזה אני אוסיף רק מה שנעים לי.

יש למישהי רשימה כזאת? פשוט שאהיה רגועה. כי אני תמיד עצבנית ביום של המקווה ורק רוצה להיות אחרי וזה גורם לי לשכוח נגיד להרפות. אבל לא יודעת, אם לא פיסקתי? בטוח המים נגעו בהכל ב3 טבילות, לא מספיק? ממש חייב להקפיד על רוחב פיסוק? זה כאילו להחזיק המון בראש. לא לכווץ ידיים, לפסק את הפה, לפתוח את העיניים בין טבילה לטבילה, להרפות את העיניים...

מרוב שזה קשה לי מדיי, אני פשוט אומרת יאללה תהיי רפויה ואל תתחילי לחשוב יותר מדיי, שלוש טבילות בטוח הכל תקין.

אומרת לעצמי יאללה מקלחת מפנקת של חצי שעה בטוח את מצוחצחת יותר מאימהותינו שלא היה להם מים זורמים, גם אם שכחת משהו זה כשר.

כאילו מקלה מעל עצמי...

ואז אחרי הטבילה פתאום אוכלת סרטים ששכחתי משהו קריטי, שלא השתדלתי מספיק, ששיחררתי יותר מדיי... וגם כל פעם מגלה הקפדות חדשות! פה בפורום, בווצאפ נשי, בשיחות גני שעשועים... ולא יודעת מה חובה ומה רשות.

לקחתי על עצמי לקרוא ב"איש ואישה" או אולי בפניני הלכה כמו שהצעתן

אבל אם למישהי יש "צ'ק ליסט" מאוד יקל עליי ♥️

טבור פשוט לנקות רגיל, אם הוא מאוד עמוק אז עם האצבע או מקל אוזניים. לא משהו מורכב.

עיון לדעתי מה שאת לא רואה אז למשש.

פעם שאלתי בלנית על נשירה כשיצאתי מהבור ויצאה שערה היא אמרה שזה ככה תמיד ולא להקפיד.

הרב בורשטיין אומר כמו בעלך, איך שתצאי לחתונה של אחותך זה מספיק.

ממליצה לעבור על ההלכות והכי טוב פגישת רענון עם מדריכת כלות כדי להרגיע את עצמך.

תוח פה ועיניים במים????

מההההה

לאאאאאא

אחרי מקלחת רגילה, יש לכלוך על הטבור? נכון שלא?

אז אין שום סיבה לנקות שם באופן מיוחד, מספיק שבעיון הרגיל את עוברת על כל הגוף, אם היה שם לכלוך היית כבר רואה אותו

עכשיו נגיד הלכתי לפי הרשימה, ופיספסתי משהו קטן, או אולי אפילו שניים - כמו למשל, לעיין מתחת לברך, או לנקות אוזניים, או את חורי העגילים, או לקנח את האף (כשלא מצוננת), או לפסק את השפתיים של הפה, או שפיספסתי 3 שערות בגילוח של הרגל... בהנחה ועשיתי את שאר ההכנות רציני ובעיקר מקלחת ארוכה של חצי שעה + אז סביר להניח שהגוף באמת נקי.

אז אם נזכרתי בזה אחרי שחזרתי הבייתה והיינו כבר ביחד, נגיד יומיים אחרי טבילה פתאום מתחילה להרהר בזה, או רואה הודעה בפורום שמזכירה לי ששכחתי משהו, בדיעבד הכל בסדר.. הבנתי נכון?

ועוד שאלה - אתן מתקלחות "שטיפה זריזה" עוד פעם במקווה? או שזה לא חובה אם אני מגיעה ישר מהבית למקווה? ובשבת מה עושים?

לק"י

כל פעם מתגלה לי משהו חדש.

ותמיד יכול להיות שלא בדקתי משהו בעיון.

אני לא עושה שטיפה של כל הגוף במקווה. בדרך כלל שוטפת רגליים, ואם יש עוד אזור שאני חושבת שצריך.

לך ככה, פעם גיליתי אחרי שנשאר לי ממש מעט שעווה. ביררתי ואמרו לי שזה בסדר!! לא לכתחילה, ובוודאי שאם הייתי שמה לב לזה הייתי מורידה אותה.

אבל עשיתי עיון, ועשיתי הכל כמו שצריך ופספסתי. קורה, אנחנו בני אדם.

בטח בדברים כמו מעט שיער למשל, שזה ממש חלק מהגוף שלך, וזה מיעוט שלא מקפידים עליו.

אני באמת ממליצה לך פשוט לשאול דמות תורנית.

חוזרת על ההמלצה על יועצות ההלכה של נשמת. ובכל שתדעי יותר, ותביני את הרציונאל יותר, יהיה לך קל יותר.

לא כי זה אומר להחמיר יותר, להיפך. לפעמים החמרה נוסעת מחוסר ידיעה. וכשיודעים ומבינים, לא מוסיפים החמרות מיותרות.

הלכות נידה לרמב"ן פרק ט אות כה:

"ומדיני החציצה לא טוב היות האדם מחמיר יותר מדאי ומחפש אחר הספיקות לפסול טבילתה בדבר הקל, כי אם כן אין לדבר סוף, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק וחפפה ורחצה כל גופה בחמין ונזהרה לבלתי תגע בשום דבר חוצץ ותעשה טבילתה בפשיטות איבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להן קץ וסוף, כגון עצמה עיניה ביותר קרצה שפתותיה ביותר ומשאר הספיקות, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר".

את יכולה גם לקבוע מפגש רענון עם מדריכת כלות, שתעזור לך ללמוד מה באמת חשוב, ותרגיע אותך על מה שלא. (אם את רוצה עזרה אני יכולה לעזור לך לחפש מישהו מתאימה, מוזמנת לפנות בפרטי).

אז זהו כשר

תשכחי ממה שהיה.

כשר זהו נגמר.

באמת אני חושבת שזה עצת היצר להכניס לנו ספקות ובלבולים.

וכל הקולות האלו של רגע אולי לא עשיתי את זה ואולי לא עשיתי את זה 

זה לא צריך להיות ככה.

ההכנות והטבילה עצמה צריכים להיות בנחת ובשמחה!

אני חושבת שכדאי לך ללמוד את ההלכה הבסיסית של מה שצריך לעשות.

תעשי לעצמך רשימה כזאת של מה צריך לעשות.

תעשי וי וי וי וי וזהו.

כל מה שכתבת עכשיו זה בכלל בכלל לא חובה

עשית את ההכנות כמיטב יכולתך ומרגע שטבלת זהו נגמר

וכן מאוד מבינה את הלחץ והחרדה סביב זה

גם אני בתחילת חיי הנישואים הייתי חוזרת הביתה בתחושה שאסור לי לגעת בבעלי כי הטבילה לא טובה ולא עשיתי הכנות כמו שצריך

הייתי תמיד לוקחת במקווה טופי כזה שהן נותנת כדי שאם ארגיש משהו בפה לא אתחיל לחשוב שאולי לא צחצחתי שיניים כמו שצריך וכו'

ון זה מלחיץ ולדעתי הנוסח בספר הלכה שלמדתי עם המדריכת כלות קצת מלחיץ מידי

אבל זה כמו כל מצווה שאנחנו עושים

כמו ששבת אנחנו ברוגע ובנחת וכמו שאנחנו נוטלות ידים לארוחה בכייף ולא מתחילות לבדוק בהיסטריה שאין חציצה

ככה גם המצווה הזאת צריכה להיות בשמחה וברוגע....

וחיבוק גדול!!

ממש חזק, אלא בצורה רפויה.

אני זוכרת שכשלמדתי בהדרכת כלות ההגדרה הייתה שכל מקום צריך להיות נקי וראוי לטבילה - ולכן צריך למשל לצחצח שיניים ולנקות את הפה, אבל אין חובה שהמים יגיעו לבית הסתרים, שכולל גם את חלל הפה.

נראה לי שיש דעה לפיה אם טובלים כחצי שעה באמבט חם, אז ממילא כל מה שהתרכך ונפל זה טוב, ומה שנשאר מבחינת גלדים וכו' לא נחשב חציצה. אולי זה יעזור אם יש לך אפשרות כזו, לא שזה חובה אבל פשוט שלא תחשבי אחר כך שהיית צריכה להוריד יותר עור או גלדים וכו' ( למיטב הבנתי אין צורך לגרד גלדים בכלל וזה גם לא בריא. רק כמו שכתבו, אם יש חתיכת עור שעבר כמעט התנתקה מעצמה, אז להוריד אותה)

חוצץ- מה שאת מקפידה עליו- הכוונה מה שאת רוצה להסיר מהגוף שלך שלא יהיה!!!!

פשוט

מה שלא מפריע לך. נגיד 3 שערות על הרגל. לא חוצץ

המלצה ישר אחרי המקווה לאכול משהו

כדי שלא תוכלי חלילה למצוא משהו בין השיניים..

מזה אפשר להבין את הגישה, את עושה מה שאת יכולה וסומכת על השם שעשית טוב

ואני באמת מבינה אותך, זה פרטים כל כך קטנים שממש צריך להחזיק את עצמך לא להיגרר למקום לא טוב עם זה..

ביציאה, נראה לי שזו הסיבה 🙏

וכיף שיש תירוץ טוב לאכול טופי 😋

אני גם נוהגת לפי בעלך.

בכלל אני רואה את המקווה ודיני הרחקות כמחזוריות של תשוקת האישה.

את האמבט כדי להרפות את הגוף ולחבר אותי מחדש לגוף שלי

את הורדת השיער והציפורניים- כהתייפות.

גם את העדים- כחיבור אל האיבר המיוחד הזה.

מעיינת במה שרואה ולא מחטטת.

כדי להתחבר לגוף שלי, ולא כדי לפחד אולי משהו לא בסדר.

גם במקווה עצמו משתדלת להינות. למרות שזה עושה לי פקקים באוזן.

בקיצור, הסטרס הזה רק מכאיב לך יקירתי.... חבל על כל הסטרס.

לכי להיכן שאת הכי פחות מתנגדת.

להיכן שקצת יש לך חיבור.

משם תתחילי...

בעיניי הלכה שאינה אנחנו נלחמים, זה אומר שאנחנו עוד לא שם, וזה בסדר.

הקבלה לא רוצה אותנו כעוסים ועצבניים.

אם זו המדרגה- זו המדרגה.

ולאט לאט לקחת עוד משהו... רק לאט לאט. לא לדחוק בנפש.

מה יעזור אם הלכה תגרום לנו לכעס, לשנאה לחוסר שלמות בתוך הנפש ואז עם הבעל? סתם נתרחק מהכל, ואז יהיה באמת חבל...

מה פתאום!

איך אפשר? זה שורף נורא!

ופה פתוח??? מה פתאום!

פשוט לעצום חלש ולסגור חלש את הפה לא קפוץ

זכיתי ללמוד לעומק את ההלכות של זה ואנסה לכתוב לך מה שלמדתי מרבנים ממכון פועה לפני כמה שנים, כל הזמן לומדת עוד וזה ממש מרגיע לי את הטבילות

דבר ראשון: הפה והעיניים צריכים להיות נקיים ובלי חציצות אבל המים לא חייבים להגיע לשם.

צריך להוריד כל דבר שחוצץ אפילו הכי קטן. לגבי שערות וקילופי עור יש שיגידו שזה עדיין חלק מהגוף לכן זה בכלל לא חציצה. אבל אם את רגילה ומקפידה לאורן צריך גם את זה להוריד. חורים באוזניים אם בדיוק הורדת עגילים אז מן הסתם אין שם לכלוך לכן את לא חייבת לנקות שם. טבור ואוזניים ללקות חלש בכלל לא צריך מקל אוזניים אלא עד שהזרת מגיעה. שיניים לצחצח כמו שאת רגילה לא חייב עם חוט דנטלי. לא חייב להוריד עור קשה ברגליים זה לא חציצה. לא חייב לסדר גבות אם את לא מקפידה. אם יש לך עגיל שלא יורד פליקס או משהו כזה עם רופף ואת לא מורידה אותו בחיים לא צריך להוריד.

אם טבלת והתברר שהיה לך משהו שלא הורדת בדיעבד יש דברים שלא צריך לחזור עליהם . הכלל הוא שאם זה משהו קטן ואת לא מקפידה עליו אז הטבילה כשרה. מה הכוונה לא מקפידה עליו? לא צריך שככה תלכי לחתונה של אחותך או חברה אלא  איך שהיית הולכת לעבודה, למפגש חברות וכולי.

אם זה משהו שאת כן מקפידה (שבטח כבר הבנת שזה בטח לא קורה הרבה) עליו צריך לשאול רב ולפעמים יגיד לחזור לטבול, לפעמים אפילו אם שימשתם. אבל בהרבה מהמקרים הרב יגיד שזה בסדר.

אם התקלחת בבית את לא חייבת להתקלח שוב.

בקשר לעיון – צריך לעשות את זה סמוך לטבילה ממש רגע לפני שאת מצלצלת לבלנית. לעבור איבר איבר להסתכל ואם אפשר טוב למה שיש את יכולה תוך כדי להודות להשם על האיברים, להתפלל עליהם וכולי.

בטבילה עצמה תכווני לצאת ידי חובה ותתפללי להשם שיקבל את ההכנות שלך ושמה שעשית היה מספיק.

אחרי שטבעת תשתדלי כמה שפחות לעשות חשבונות ולחשוב וכולי

היית מספיק רפויה שהמים יגעו בכל הגוף... את גם יכולה להירגע לגבי זה, כן לשים לב שיהיה רווח ברגליים וכולי אבל גם אם לא מספיק שרטוב באותו אזור אז זה בסדר. נגיד כשירדת למקווה כשזזת בתוך הבור בתוך הרטבת בין הרגלים אז בדיעבד הטבילה כשרה. אולי אפילו מלכתחילה  

מקווה שהובנתי 

קשה לשמוע אותך ככה! את יקרה ואהובה וטהורה!

אני ממש ממליצה לך על חזרה קצרה אצל מדריכת כלות שנותנת מעבר..

אני עברתי לא מזמן חזרה כזאת וזה עושה ככ טוב! החיבור בחזרה לעצמי, לראות כמה ה' אוהב אותי וכמה זה מדויק לנו הנשים! (עברתי אצל אותה אחת שכבר למדתי אצלה אבל זה מאד שונה מלפני החתונה במקום בו אני נמצאת כנשואה.,)

ממש ממש ממליצה! אפילו אם את לא מצליחה להגיע אז רק שיחת טלפון עם מדריכה נעימה יכולה להרגיע ולחבר..

אשמח להמליץ לך בפרטי אם יעזור לך באזור ירושלים (מאמינה שהיא תשמח לעזור לכל אישה גם בטלפון)..

ממש אין צורך, בעיקרון מספיק מקלחת רגילה (או אמבטיה, אבל זה לא מעכב), צחצוח שיניים, סירוק ועיון.

עיון זה אומר לעבור 2-3 דקות על הגוף לראות שאין משהו בולט לעין.

לגבי הטבילה עצמה, עוצמים את העיניים, והפה סגור אך לא קמוץ חזק. ולא צריך לייסר את עצמך בשאלות האם עצמת ובאיזה עוצמה, ממש ממש לא!

"כתבו ראשונים שלא טוב היות האדם מחמיר יותר מדי ומחפש אחר הספיקות לפסול הטבילה בדבר קל, אלא אחר שחפפה ראשה וסרקה במסרק ורחצה כל גופה בחמים, ונזהרה שלא לגעת בשום דבר חוצץ, וטבלה כשהיא פושטת אבריה וכל גופה, לא יכניס אדם ראשו בספיקות החמורות אשר אין להם קץ וסוף, כגון לחוש שמא עצמה עיניה ביותר או קרצה שפתותיה ביותר, כי מי יוכל להבחין בין עצמה ביותר ובין לא עצמה ביותר".8

בטח שעוד עם כל הכלור שם...

הפה סגור ורפוי

דוקא מבחינתי ההתעסקות היא כל ההכנות. במקווה עצמו אני יחסית רגועה, קחי נשימה לפני, תירגעי ותטבלי.

מדריכת הכלות שלי אמרה לי "הבא להיטהר, מסייעין בידו"

בלי לחץ, הכל בסדר. בעלך צודק מצד הדין הבסיסי ולהלכה נקבע גם וגם- מכסה את הגוף וגם מקפידים עליו, כך שחתיכת תרד בשיניים זה כן בעייתי. גם היום נהוג להקפיד יותר בניקיון...

אין לי כוח להתייחס לכל הדברים שכתבת אולי כדאי לעשות מפגש עם מדריכת כלות לרענון...

גם כדי להוריד את מפלס הלחץ

עכשיו- זה לא הלכה למעשה כמובן ואנחנו כן עושות הכנות לטבילה, וטובלות בלי חצציה ובלי בגדים וכו וכו אבל אני תמיד שמה לעצמי את זה בראש שבדיעבד גם טבילה כזו הייתה יכולה להחשב אז וודאי שאני עשיתי מספיק

יש גם עניין בחציצה של הקפדה.. אם את מקפידה על זה או לא.. (אפ היית הולכת ככה לחתונה וכו)

אם נזכרת במשהו יומיים אחרי, כנראה שאת לא ככ מקפידה עליו והיית הולכת ככה גם לחתונה.. 

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה.