לא תמיד לוקח ככ הרבה זמן , ולפחות כדאי לנסות כדי להבין את הכיוון.

גירושין וזוגיות חדשה מסכימה איתך שיכול לקחת זמן .

חוץ מזה שבעיני את צריכה להיות הוגנת עם בעלך ולומר לו גם את הנתון הזה שאת שוקלת גירושין לפני שמחליטים על הריון נוסף. 

מתגרשים כי הכאן ועכשיו הוא רע

והלבד עדיף על הביחד

אפחד לא מבטיח לה שתהיה עוד זוגיות

או עוד ילד 

במידה ולא מצליח

את ההחלטה להתגרש צריכים לקבל לא כי חותרים לזוגיות אחרת

כי אפחד לא מבטיח כלום

יכול להיות שהיא תשאר לבד...

מתגרשים רק אם להישאר ביחד זה רע מאוד

שכבר מעדיפים להישאר לבד

"בעיני, טיפול זוגי ואז אם חלילה גירושין - יהיה לו בע"ה חצי אח מזוגיות חדשה שלך. לכל אחד מגיע לחתור ולזכות בזוגיות אוהבת"

אז תקראי בבקשה שוב ותראי שבעצמי אמרתי שהיא צריכה *לחתור* לזוגיות אוהבת, ושבעצמי אמרתי *שהחתירה הזו נעשית קודם כל בטיפול זוגי.*

אם הבעיה לדעתך זה שכתבתי "לחתור ולזכות" - זה כמו בהגרלה... אין הבטחה שחתירה מביאה זכיה אבל צריך להשתדל ולפחות למלא כרטיס... את יכולה להתעלם מהאות ו' כמובן אם זה יותר מסתדר לך.

גירושים לא יכולה להיות כחלק מהשאיפה למצוא זוגיות טובה יותר

כי זה עלול להיות צעד בלתי הפיך שסופו בדידות - כי הזוגיות הטובה יותר לא בהכרח תגיע

החלטה על גירושים היא כי היא לא רואה עתיד והווה לזוגיות הנוכחית ואין מצב להישאר בה- והגירושים עדיפים גם אם התוצאה שלהם תהיה בדידות וחוסר זוגיות

את התקווה והשאיפה לפרק ב - צריך להשאיר אחרי שתם פרק א

גם כי היא לא מאפשרת הזדמנות לפרק א להשתקם

וגם כי היא לא בהכרח תגיע ואי אפשר ולא נכון לקבל החלטה להתגרש על סמך תקווה שכזו

לעצמה את הזוגיות ומתוך כך את החיים.

ההמלצה שלי היתה על טיפול זוגי כדי ליצור לעצמה משהו טוב ואוהב בזוגיות. בגלל שכן, זה דבר חשוב שראוי לחתור אליו... משימת חיים כמו שנשים פה בפורום מגדירות את זה גם בנישואין טובים...

ובגלל שהיא עצמה כתבה שאולי מעוניינת בגירושים, ציינתי שהזכות (ובעיני, גם החובה) *לחתור* לזוגיות טובה היא חשובה ומגיעה לכל אחד, ובכל מקרה קודמת לרצון בעוד ילד לתוך נישואין רעים רק לשם הטבת מצבו של הגדול, והוספתי שאם הטיפול הזוגי *לא יצלח* (בהגדרה שלך, שאני כמובן מסכימה איתה - שכלו כל הקיצין) אז תהיה לה האפשרות *לחתור* למציאת זוגיות אוהבת *גם אם היא לא תמצא כזו*... ובטח לא להביא יחד למצב כזה. אח"כ היא ציינה שמבוגרת אז הצעתי לשמר פוריות (כולל עוברים, איתו) שוב כדי לאפשר להתפנות בשקט להצלחת הטיפול הזוגי...

חד משמעית לטפל קודם כל בזוגיות ומחליטה ברצינות מה לעשות איתה , צריך לקחת בחשבון גם את ההשלכות של אותו ילד או ילדה שיוולדו.

ממליצה לך לקרוא קצת על ההשפעות של גירושין על הילדים, אם ככ חשוב לך הרגשות של הילד שלך אולי כדאי קודם לדאוג לו לבית יציב. 

אני יכולה להבין אותך ואת הרצון לאח בשביל הילד שלך, גם במקרה של גירושים-יהיה לו אח שחווה את זה איתו , זה לא כמו בע''ה אח מזוגיות פרק ב... זה אח שחווה איתו הכל.

אני כן חושבת שהריון ולידה זאת תקופה מאתגרת גם ככה, וכן כדאי ללכת לטיפול זוגי או טיפול אישי עבורך כדי לשמור על יציבות בזמן הזה, ואולי -מי יודע? אולי גם תצליחו כן לשקם את הזוגיות שלכם, וגם אם לא-אולי זה יאפשר פרידה ממקום שלם יותר...

מה בעלך חושב על עוד ילד?

זה תלוי באווירה בבית

אם היא טובה, הגיוני להביא עוד ילד. אם יש מתחים לעיתים קרובות, לא כדאי להביא ילד נוסף.

אין מריבות

אבל אני מבפנים לא אוהבת, לא מעריכה ולא מעוניינת בו בכלל. 

הרבה (מלא) פעמים החיים שוחקים, ושוכחים. ושטף והעומס והיומיום וההרגלים..

ואגלה לך סוד.. אנחנו 20 שנה נשואים: כן, אצל כולם יש עליות ומורדות.. ולא, לא סרט הוליווד.. בעיקר השקעה, עבודה על המידות, על הכעס, על העין טובה על הסבלנות. מסתבר כשהרבה לחץ יורד, והרבה אי הבנות מדוברות- אפשר למצוא את הרגעין הזה שאיתו התחלת ורצית את בעלך-

תשמעי זוגיות זה וואחד השקעה מידותית, אם לא עושים את העבודה הזאת: לא רואה סיכוי בכלל לזוגות להשאר אחריי כמה שנים טובות.. אין מצב.. אבל זה בכל זוגיות ever.

וכשמבינים שזה הבעל שלי, זה לא שמחכה לי בעל אחר מאחורי הסיבוב, והוא אב לילדיי, ויש לו והוא בעצמו עם גרעין טוב- פשוט יש לו עומס כרגע/ פוסט טראומה מהמלחמה/ עייף/ עובר עליו משהו: אז עובדים על הזוגיות. ולא פוזלים הצידה, אלא עובדים עובדים עובדים. 

ממש קיוויתי שהוא יבטל את החתונה לפני החתונה. לי לא היה אומץ לעשות את זה כמו שלא היה לי אומץ להיפרד ממנו בתחילת הקשר.

הוא היה מאוהב בי.

אז זה יכול להיות רעיון טוב ללדת עוד ילד ואולי בינתיים לחזק את החלק של השותפות עם בן הזוג שצריכה להיות טובה בכל סיטואציה עתידית שתבחרי

בעיני זה לא כזאת מחשבה הזויה

אבל בשני תנאים

1. רק בשקיפות מלאה מול הבן זוג

2. רק בתנאי שהיה ואת מחליטה להתגרש- את יודעת שתצליחו להתנהל בהורות משותפת רגועה וטובה ויצירת סביבה בריאה לילדים

(וזה לא יקרה אם לא יתקיים סעיף 1 ותתייחסי לזה כתרומת זרע)

שזה לא כזה הזוי בעיניי

אבל ממליצה על טיפול אישי במקביל

נראה לי תמוה שאת מרגישה ככ שונה מבעלך

1. את יודעת להצביע על הנקודה שבגללה את לא חווה את הזוגיות שלכם כטובה? כי נראה לי שנדיר שיש פער כזה בתחושות של בני הזוג, שאחד מרגיש טוב מאוד בזוגיות והשני מרגיש רע מאוד...

לי נשמע שכדאי ללכת לטיפול זוגי - לא עם בעלך, אלא לבדך.

2. כדאי לבדוק אם מבחינה הלכתית מותר להיות ביחד כשלך יש מחשבות להתגרש. אם זה הפוך אני יודעת שזה נקרא "בני גרושת הלב"...

3. אם המצב כל כך גרוע מבחינתך - איך את מסוגלת לקיים יחסי אישות? אישה בדרך כלל צריכה להרגיש קרבה נפשית בשביל להגיע לקרבה פיזית...

ואם את מסוגלת לקיים אישות - אז אולי המצב לא נורא כל כך?...

4. אני חושבת שיש סיכוי קלוש שילד נוסף דווקא יקרב ביניכם. אבל לא יודעת אם כדאי לקחת את הסיכון.

5. באמת נשמע לי שיש פה דווקא בסיס לעבודה זוגית טובה כדי שתוכלו להמשיך לחיות ביחד. כלומר - לא פירטת בכלל, אבל גם לא כתבת דברים נוראיים. ובאמת - לא כדאי לחשוב על גירושין רק כדי למצוא אולי מישהו אחר טוב יותר... רוב הסיכויים שפשוט תמצאי את עצמך לבד, עם ילד או שניים ועם אבא שלהם שלא נעלם מהשטח, אלא צריך גם הוא את הקשר איתם, וכבר הרבה יותר קשה ככה לנהל את ההורות...

הרבה הצלחה וטוב בכל מה שתבחרי!❤️

האם הלכתם לטיפול מקצועי ממושך?

כי נמשע שיש דברים שלא דוברו

או שלא דוברו נכון

מנסיוני אפשר גם שנים להתקע באותה צורת תקשורת בה כל אחד מדבר מהזוית שלו ומהץפיסת עולם שלו ולא באמת קולט וקשוב ומבין את הצד השני

ומגיב באוטומט של עצמו

ומטפל יכל לזוג לצאת מהלופ בתקשורת ולפחות ללבן את הדברים עד הסוף

הז מאוד כללי לומר 'לא טוב לי'

יש לזה סיבה

זה לא ה-כ-ל לא טוב..

את לא מתארת גבר עם מידות רעות או אלים או פוגעני.. נשמע יותר שלא מקבלת מענה לצרכים שלך בנושאים מסוימים..

ואיך עובדים עם הבקשה שלא מתממשת ואיך

מתנהלים מולה יחד זה דבר שכדאי לעבוד וללמוד עם איש מקצוע מנסיון..לבד זה קשה

לא התחתנתי מאהבה אלא מלחץ ואני די מתחרטת על זה

יש בינינו הרבה פערים

בכל מקרה ניסיתי לאהוב ולתת צ'אנס לזוגיות הזאת

בעלי לעומת זאת היה מאוהב מעל הגג וברגע שהתחתנו אני חושבת שהוא הרגיש שאני בידיים שלו כבר ולא צריך להתאמץ

זה כמובן הוריד לי ממנו מאוד והקשה עליי לפתח כלפיו רגשות חיוביים

הוא הסתיר ממני דברים משמעותיים ושיקר לגביהם לא מרוע אלא מפחד שאגלה כי הוא ידע טוב מאוד שזה עלול לסכן את הנישואים שלנו. לא מדובר על בגידה אבל מבחינתי זו היתה פגיעה קשה באמון ולמרות שמבחינתו זה היה ועבר אני לא באמת סולחת לו מה גם שהוא לא ממש ניסה לתקן את המצב

יש בי המון כעס כלפיו וגם חוסר הערכה

לגבי יחסים אני מתחמקת מזה כמה שאפשר אבל בהחלט תקופות ארוכות קיימתי יחסים תוך כדי סבל וגם עם כאבים ורק התפללתי שזה ייגמר כבר.

ניסיתי ללכת לייעוץ זוגי לבד חוץ מלחדד אצלי את הרצון להתגרש זה לא קידם אותי

בעלי לא מעוניין בטיפול זוגי

דווקא המחשבה על להישאר לבד ממש לא מפחידה אותי ואני בהחלט מצפה ומקווה שגם אם נתגרש הוא יישאר מעורב בחיי הילדים. אני ממש לא מתכוונת לריב

לא יודעת מה עוד לומר חוץ מלהמליץ שוב ללכת לייעוץ טוב, כדי לפחות לא לעשות את התהליך הזה לבד... וגם כדי לקבל הדרכה איך להעלות בפני בעלך את המחשבות שלך בלי שהוא ינפנף אותך.

בכל אופן, לא נשמע לי שכדאי להביא ילד מראש למצב מעורער כזה. במיוחד שהורמונים של היריון ולידה עלולים להשפיע עלייך לרעה... את צריכה לשמור על הנפש שלך חזקה❤️

האם זה נכון להביא ילד לזוגיות כשההורים רוצים להתגרש?

לך יש את התשובה- את רוצה.

מן ההגינות לשאול לדעתו. מה שכנראה לא תעשי.

אז להניח אותה.

את מניחה שלא? אז אל תביאי.

שמתוך ניסיוני הלא רב בינתיים בעולם טיפולי הפוריות זה לא נשמע לי משהו הזוי. אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים הייתי עונה אחרת לגמרי.

מה שבעיקר מפריע לי במה שכתבת זה שאין לך רצון. הייתי עובדת על הנקודה הזו כי זה יכול להוביל למקומות לא טובים, דיכאון חלילה וכזה. כי עוד ילד זה מתנה אבל גם ''תיק'' לכל החיים. וצריך רצון מעבר לרצון שהוא נטו בשביל הילד הראשון. כי ההשלכות הן עליך לתמיד. לא חייב רצון יוקד ושורף. אבל כן רצון כלשהו בעיני. גם לטובתך אבל גם לטובת הילד שייוולד...

ומישהי כתבה פה על בעיה הלכתית אז כדאי לבדוק את העניין. אני לא יודעת.

החלטות טובות. 

אני מאמינה שאם אלד עוד ילד אני אוהב אותו.

אבל זה בהחלט יהיה קשה

אם את לא מתכננת להתגרש היום

הגיל שלך מתקדם, את לא פה ולא שם, שלא תשארי קרחת.

לפחות שיהיו לך עוד ילדים ,תתמקדי באהבה שלך אליהם זה ימלא לך את החיים.

כמובן שמלכתחילה זה לא תחליף לבעל, אבל את במילא לא הולכת להתגרש מחר זה נשמע.

אם תתגרשו עוד מספר שנים הוא תמיד יוכל להתחתן עם אישה צעירה וללדת עוד, את הרכבת שלך תעבור.

ולכי תדעי אולי דוקא עוד ילד יפתח אצלו משהוא בלב.

נראה לי הרבה יותר חשוב להבין למה את לא מעוניינת לשפר את הזוגיות ולמה בעלך לא רואה את הקושי שלך ומרגיש שהכל מצוין

נקודה נוספת, לא בטוחה שנכון להביא ילד רק בשביל אח שלו, צריך לרצות את הילד בעצמו

זה היה נורא.

חבל שהם לא התגרשו כשהיינו קטנים.

אני לא מעוניינת לשפר את הזוגיות כי אני לא אוהבת לא נמשכת ומרגישה שהגעתי לנישואים האלה מחוסר ברירה ובטעות.

חוץ מזה שבמשך השנים למרות נתוני הפתיחה הלא מזהירים האלה בהחלט ניסיתי לעבוד ולהשקיע ולא ראיתי שזה עזר, להיפך. בעלי רק הרגיש יותר ויותר נח לעשות מה שהוא רוצה

לבעלי טוב כי ברמה הטכנית אנחנו מסתדרים לא משגעים יותר מידי אחד את השני, חיה ותן לחיות. ואצלו יש את המשיכה והאהבה הראשונית מה שאצלי אין.

גם כשאני מנסה להציף את הקושי הוא כמובן מתחמק ומנסה להדחיק ומחכה שזה פשוט 'יעבור לי' ואני אשכח מזה

ממה שכתבת נראה שאת באמת מנסה לעבוד על הזוגיות ולפתוח קשיים ובעלך לא משתף פעולה, והוא  לא מאפשר לך לפתוח דיון על זה עקב קושי שיש לו לפתוח דברים בתחום ( חסימה שיושבת על קושי רגשי  אבל אני לא מכירה והדרך שלי לראות דברים דרך מה שכתבת..)

ברגע שאת צוברת את הקשיים בתוכך והדברים לא נפתחים באופן מיטבי זה גורם לריחוק רגשי כי כל אחד מתבצר בעמדות ובתפיסתו ואין מרחב רגשי משותף שמאפשר לפתוח גם הכאב ולברר יחד את ההשקפה של כל אחד וביחד לנסות להתקדם.  

נשמע שכדאי ללכת לייעוץ אם לא ביחד אז לפחות לחוד..

נשמע שאת לא רוצה לשחזר אבל רק ברמה נמוכה של מאמץ.

ההורים לא הסתדרו ונשארו בכל זאת ואת לא רוצה לשחזר את זה.

אז את רוצה להתגרש. למה לא התגרשת עד עכשיו?

אפשר גם לשנות את הדפוס של ההורים בדרכים אחרות. כמו לחזק את הנישואים. משיכה והערכה זה דבר שניתן לעבוד עליו.

הייתי מתחילה מטיפול שיעזור לי לשנות דפוסים. ולהאמין ממש שאפשר לזכות לזוגיות טובה ממש!

מנסיון

לכתוב שהגעת לנישואין האלה בטעות ובחוסר ברירה זה קצת הכחשה של הבחירה שלך בו 

יכול להיות שבחרת בו ממניעים שהיום נראים לך לא נכונים, אבל אז זו היתה בחירה חופשית, כפי המקום שהיית בו. ולכן,  להסתכל על זה כטרימינולוגיה של טעויות קודם כל לא מקדמת את היכולת להיפתח באמת לאופציה שהיחסים שלכם יכולים להיות טובים, כי כל הזמן נושפת לך בעורף הידיעה שעשית טעות, ושממילא לא יכול להיות שיהיה טוב באמת. אולי רק חצי כזה, כי זו בכל זאת טעות, אז כמה נתקדם כבר..?

וזה עניין שלפעמים אנחנו לא מודעים אליו אפילו אבל משפיע.

בנוסף לכך,הרבה פעמים אנחנו מתאמצות המון, אבל בכיוונים הלא נכונים. וזה גורם לריחוק רגשי כי מרגישים חוסר היענות של בן הזוג שיוצרת מסך בינינו, גורמת לירידה במשיכה, גורמת לרתיעה, לתחושה של אין אהבה בינינו.  זוגיות זה דבר שצריך לתחזק תחזוק אישי של כל אחד מאיתנו קודם כל, ותחזוק של התקשורת והאינטימיות הרגשית 

כתבת שאתם מתנהלים על מי מנוחות כביכול, אבל בפנים מבעבע בך קושי עצום וחוסר, שגם אינו נענה על ידו כשאת באה לנסות לפתוח את זה, אבל לא רק זה - את גם סוג של משלימה עם זה (אני כותבת את זה על סמך העובדה שכתבת שתקופות ארוכות קיימתם יחסים למרות הקושי, למרות שכאב לך וכו, התנהלות על מי מנוחות, אין ריבים וכו) ואני חושבת שכבר חצית את הקו שבו מתנהלים על מי מנוחות וזה הזמן להחליט "לשבור את הכלים" ברמה התאורטית ולפעול ממקום שיותר יקדם אותך.

בפועל למה אני מתכוונת.? לשינוי ההתנהלות שלך מול האדישות שלו לקושי שלך 

כשאת מקבלת התנהגות שלא נכונה לך רגשית, לא מדויקת לצורך שלך, זה לא נכון להישאר על מי מנוחות.

 זה גם לא מאותת לבן הזוג על הקושי ברמה שאת חווה אותו (וגם כשאותתת הוא מחכה שיעבור לך, כי בסוף הכל ממשיך כרגיל וע"על מי מנוחות") וזה מה שיוצר מטענים רגשיים קשים ותחושה של חוסר רגישות ואדישות וניכור לקושי שאת חווה.

כשאת לא נשארת בפגיעות שלך ומנכיחה אותה, ו"מעבירה" את זה (גם אם זה נובע מתוך אמונה שכלום לא ישתנה, אבל בפנים הציפייה עדיין קיימת) ובן הזוג לא מקבל את האיתות הנכון ממך שכלו כל הקיצין, זה גורם לכך שהוא לא מבדיל בין מצבים בהם הוא צריך להתאמץ ולשנות עבורך, לבין מצבים בהם הכל בסדר וזה המצב המעפן הרגיל שלנו (יעבור לה)

ולכן, הדבר שהייתי שואלת את עצמי פה  - היא האם הצבתי את הגבולות שלי נכון 

זה לא בא להגיד שזה בסדר כשהוא מתעלם מקושי ניכר שלך, זה בא בעצם לשאול כמה הוא מודע לו, לשבר הזה שמתחולל בתוכך, ולעוצמה שלו באמת

הצבת גבולות זה בהחלט משהו שאני לומדת

לגבי הבחירה זה חד משמעית היה טעות. הרגשתי במלכוד ושאני לא יכולה לסרב. זו ממש לא הייתה בחירה חופשית אלא הסכמה בלית ברירה. וכן זה אוכל אותי

שלאכול את עצמך זה להיכנס למצב קורבני, שגם בהווה לא מאפשר לך בחירה. לפחות מבחינה תודעתית.

מה את רוצה בסופו של דבר? זוגיות מאושרת? להרגיש אהובה, שמישו רואה אותך, קשוב אלייך, מישהו להישען עליו, לא? כמו כולנו בעצם.. שיא ההגיוני

את יכולה לנסות לדחוף לבחירה הזו גם היום

בהצבת גבול

בהרמת דגל

בלא להרגיש כנועה ולתת לחיים לחלוף על פנייך כצופה מן הצד

מה הדרייב להשאר יחד? נוחות?

את מאמינה שיכול להיות טוב?

למה התחתנתם?

את חושבת שהפרווה הזה יהיה עם כל גבר שתתחתני איתו או ספציפית עם בעלך?

מאמינה שאפשר לחיות כמו שאנחנו חיים עכשיו אולי עם תקשורת יותר טובה, לא מאמינה שאצליח לאהוב אותו

התחתנתי משילוב של רצון לברוח מהבית, הרבה לחץ מצידו ואמונות שגויות לגבי זוגיות (למשל שלא חייבים לאהוב בשביל להתחתן ואהבה נבנית עם הזמן. האמנתי בזה מאוד והיום אני חושבת שזו גישה הרסנית ואיומה)

הפרווה הזה הוא עם בעלי

היו גברים בעבר שרציתי והייתי מאוהבת בהם 

אבל שאם כבר ה' שם אתכם יחד ובעלך מרגיש שסבבה אז יש פוטנציאל.

חוץ מזה שלפעמים אנחנו רואות יותר במיקרו וגברים יותר במאקרו אז במקרו סבבה לכם ובמיקרו יש דברים שכדאי לעבוד עליהם כי הם דורשים תיקון

לטובת הילד לנסות לעבוד על הזוגיות.

דווקא עכשיו שהוא בן 5 ועצמאי, לשים אצל ההוגים לסופ"ש וללכת לחופשה זוגית.

לצאת לדייטים, להחיות את הזוגיות אם אפשר.

אם סה"כ בעלך אדם טוב ואבא טוב, אז לעבוד על הזוגיות.

זה הרבה יותר יתרום לבן מעוד אח/ות ובמיוחד שאת גם לא ממש מעוניינת. ילד הוא ילד, במלוא מובן המילה. הוא לא צריך להגיע לעולם כילד לא רצוי, כדי לספק חברה לבן הבכור. כשגם ילד מוסיף הרבה מתח בזוגיות ורוב הסיכויים שהזןגיות לא תשרוד דוקא בגלל זה

ילד הוא עולם מלא בפני עצמו.

הוא לא אמור למלא פונקציה "בשביל האח הגדול שלו"

נכון שגם במצב של גירושים יותר קל לילדים להתמודד כשיש אח נוסף בתמונה, אבל אותי זה מחריד לחשוב שמביאים ילד שלא מתוך רצון שהוא יהיה קיים בעולם, כעולם בפני עצמו. זה עוד לפני הדיון על הזוגיות.

את אומרת שאת תאהבי את הילד, ועדיין אם האהבה הזאת מגיעה ממקום של ליהטיב עם הגדול- אז לא. השיקולים לא מונחים במקום הנכון.

ואם הדעה הזאת עצבנה אותך, אז אולי את כן רוצה עוד ילד כאדם בפני עצמו. זה חלק מהבירור.

ואולי כמו שהצגתי את זה זה קצת קיצוני

אבל אני חושבת שכל אחד שמתכנן להביא ילדים מביא אותם משיקולים מסוימים

חלק עושים את זה כי הם רוצים ומשתוקקים לילד. זה בעיניי סופר אגואיסטי.

השיקולים שלי קצת שונים ולמען האמת אני חושבת שהם פחות אגואיסטים מסתם רק לרצות שיהיה לי עוד ילד.

מאחורי הכמיהה הזאת לילד עומד רצון לבנות עולם והמשכיות הדורות ורצון להיטיב עם הילד.

אולי יש הורים יוצאי דופן שמביאים ילד בתור שעשוע בשבילם, אבל אם כן אז עדיף לגדל כלב, הוא חמוד גם ודורש הרבה פחות.

ילד הוא עולם והוא דורש את המשאבים לכך, ולכן גם צריך להגיע משיקולים של לרצות *אותו* קיים בעולם.

לצורך העניין נניח כשהילדים יתבגרו הם יחליטו כל אחד לצאת לדרכו לחיות איך חייו בנפרד,

לא מתוך מריבה או משבר, סתם מתוך החלטה אישית חופשית.

האם מבחינתך זה יהיה בזבוז בדיעבד שגידלת ילד נוסף?

הרי ממילא הגדול יחיה כאדם ללא אחים וללא הורים מתישהו. (כנראה שבשלב הזה יהיה לו כבר נכדים אגב)

או נגיד חס וחלילה, אבל רק בשביל ההמחשה של הסיטואציה, נניח והילד הנוסף יהיה ילד עם צרכים מיוחדים שלא יוכל לספק לאח הגדול את החברות הזאת שבין אחים, האם תתבאסי לגדל אותו?

לא שואלת אן תתבאסי שהם לא חברים. האם תתבאסי שהוא קיים בעולם? שסחבת אותו 9 חודשים ועכשיו גם צריך לגדל אותו.

תחשבי שזה גם יותר מאמץ וגם לכאורה ללא תועלת כי הוא לא יוכל לספק את הצורך בשבילו הוא בא לעולם..

כמובן הכל רק בתיאוריה, בע"ה תזכי לילדים שמחים ומאושרים שיהיו חברים טובים.

רק מחדדת את הדילמה לתרחישים שונים כדי שאת תוכלי לוודא איפה את מונחת ביחס לסוגיה הזאת.

כי איפה שאין קונפליקט אין בירור.

אם תחשבי על זה בתור או או, תוכלי לברר עם עצמך אם את באמת רוצה עוד ילד או לא.

כמובן שאף אחד לא מבטיח לי שאם אביא עוד ילד הם יהיו חברים

ותמיד יכול להיות ח"ו מצב של ילד לא בריא

אני אוהב אותו בכל מצב ואין בי שום ציפיה שימלא תפקיד מסוים

פשוט מטבע הדברים משפחה שיש בה יותר מילד אחד יש יותר אינטראקציות (חיוביות ושליליות) יש יותר ביחד ויותר הרגשה של משפחה.

להיות בן יחיד מרגיש לי כמו משהו מאוד עצוב ובודד 

את רוצה את הילד בפני עצמו. זה שהם יהיו שניים זה בונוס, לא השיקול הקובע.

בעיני זה ממש לא מוסרי להביא עוד ילד, כל עוד שיש לך מחשבה על גירושין. 
בעלך חייב להיות מיודע על התכנון של גירושין, ולהיות חלק מהדיון הזה.

אני ממש מזועזעת מהמחשבה הזאת! מנסה לדמיין אם חס ושלום היה מקרה אצלינו, שאני אוהבת את בעלי, ולא יודעת שהוא מתכנן להתגרש ולמרות זאת מסיבות אגואיסטיות שלו הוא היה גורם לי להביא עוד ילד. זה נורא! 

ומאחלת לך שלעולם לא תגיעי אליה

לגבי הרצון להתגרש העליתי את זה מול בעלי כמה פעמים

והוא יודע טוב מאוד שיש דברים שמפריעים לי מאוד אבל פשוט נהנה לחיות בהכחשה

דווקא אני לא רואה פה אגואיסטיות להיפך, אני מבחינתי טוב לי ככה אני חושבת על טובת הילד שלי.

לדעתי אנשים שמביאים ילד כי *הם* רוצים זה סופר אגואיסטי.

בעצם בכלל להביא ילדים זה אגואיסטי.

מציעה לך לא לשפוט אנשים עד שתגיעי למקומם בתקווה שלא תגיעי. 

לא שופטת את המקום שלך, רק כותבת שבגלל שילד זה דבר שעושים בשניים - אז גם הוא חייב לדעת.
אם שיתפת אותו כבר שאת רוצה להתגרש, ולמרות זאת הוא מכחיש את זה ומוכן להביא עוד ילד - אז מצויין.

כתבתי אגואיסטי וזה אולי מה שהתפרש כשפיטה. סליחה!
הכוונה שלי היתה שאם הוא לא באותה דעה איתך להביא ילד למרות גירושין בעתיד - אז זה בעצם רק רצון שלך (לא משנה מאיפה הוא נובע), כי מאוד הגיוני שאם הוא היה יודע שתתגרשו בעתיד - הוא לא היה רוצה להביא ילד. 
 

למה לא לשתף אותו??

בעל יקר, אתה יודע שאנחנו רואים את הנישואים האלו באופן שונה ואתה מכיר את המחשבות שלי לגהי העתיד ואיפה אני עומדת

וגם אם אני לא יודעת צה צופן לנו העתיד ואני לא סגורה אם אנחנו טובים כבני זוג

אני כן יודעת שאתה אבא טוב

ולאחרונה יצא לי לחשוב על הבן שלנו

ואני חושבת שלטובתו אנחנו צריכים לשקול להביא לו אח

מהיכרות שלך, מה הוא יגיד?

ד.א. ההכחשה היא לא רק של בעלך

להגיע למצב שאת מתחתנת. מביאה ילד וחיה את החיים בלי רגש ואהבה ורק מקווה שהוא יעשה צעד -  לא הייתי קוראת לזה להכיר במציאות

הכחשה/הכרה זה לא רק תודעתי

הכרה במציאות שלא מגיע עם מעשים ונסיון לתקן במשך הרבה שנים - זה לא שונה בהרבה

הוא נשוי לאישה שהוא אוהב ורוצה להישאר נשוי לה

את מתארת מציאות שמעולם לא אהבת אותו

ואולי כל מה שעשה (לא פירטת) והאי אמון שיש לך כלפיו- באהבה הדדית היה נסלח

אבל למה לסלוח ולנסות לבנות אמון ולבנות מחדש זוגיות כלפי שאת לא אוהבת?

מה את מצפה שיעשה?

הוא היה מתאמץ קצת

אבל הוא די לוקח אותי כמשהו מובן מאליו ועושה מה שבא לו גם אם הוא יודע שזה יפגע בי 

אם הוא עושה מה שנח לו

נשמע שאת רוצה ילד ! תעשי את זה. תעשי מה שטוב לך…

מלא ילדים מגיעים לעולם לא בגלל שבאמת ישבו ההורים ותכננו אותם. מלא ילדים מגיעים בטעות גמורה וחשבו מלא פעמים להפיל אותם

מי ישמע שצריך פה איזה תכנון

אני רואה מצב שאת אוכלת את הלב שנשארת רק עם ילד אחד… בסוף הרי תאשימי אותו שגם נתקעת איתו וגם את כבר לא יכולה ללכת

התשובה אצלך. את רוצה עוד ילדים. תעשי את זה. בהצלחה

לפי מה שאת כותבת - את בתפיסה שהכל קורה לך

ושום דבר מזה הוא לא משו שאת גרמת לו

גם בהודעה בהמשך את כותבת שניסית להיפאד ואני האמת לא מבינה את הפרשנות שלך על החיים

לפי מה שאני יודעת- כדי להתחצן צריך הסכמה של שניים וכדי להיפרד מספיק רק צד אחד

אבל אצלך זה הפוך

את חושבת כדי להתחתן הספיק שהוא רצה

וכדי להיפרד- את מחכה להסכמה ורצון שלו

אבל משום מה - על לעשות ילד בהורות משותפת ללא זוגיות את חושבת שמספיק שאת רוצה

אני באמת שלא חושבת שהרעיון לעשות ילד לפני גירושים כדי שיהיה אח הוא רעיון מופרך

להיפך, אני חושבת שבהסכמה של שניכם ורצון של שניכם בהורות משותפת זה דוקא רעיון טוב

אבל זה מסוג הדברים שצריך לעשות בעניים פקוחות לקושי ולאתגר

והבנה מלאה של הסיטואציה וההשלכות שלה

וממה שאת כותבת פה- לא נראה שאת שם

סליחה מראש, אבל את מדברת על חוסר אמון בבעלך שהסתיר ממך דברים.

בעיני, החוסר אמון שלך גם לא תקין... בעלך התחתן איתך בידיעה שאת רוצה אותו , שמחה להתחתן איתו ומה מסתבר? שמעולם לא התאהבת/ נמשכת אליו.

עכשיו חוסר אמון נוסף זה להביא ילד, להוריד נשמה לעולם יחד עם גבר שאת מניחה על השולחן אופציה לפרק את המשפחה הזאת. אז למה לבנות משהו בידיעה שאת הולכת לפרק?

לדעתי העניה, את חייבת לקחת אחריות על המשפחה שלך, זה לא עובד ככה. משפחה זה דבר קדוש מעל הכל, כשבונים עושים זאת מתוך ידיעה ומתוך אחריות, וכשמפרקים - לא מביאים ילד על הדרך. סורי, ניסיתי להכנס לנעליים שלך, אבל זה פשוט מזעזע אותי מידי. 

חשבתי על אותם דברים

וכן גם אני די מזועזעת.

למרות שהתחתנת לא מבחירה ממש

ועדיין בעלך לא היה אשם!!

זה בעיני חוסר אמון ראשון !!

והבסיס להמון דברים

אז מה אם הוא היה מאוהב בך??

אני חושבת בנוסף שאולי הבסיס של הקשר של ההורים שלך אולי מביאים אותך למחשבות לא הכי בריאות בקשר למוסד נישואים והבאת ילדים בעולם.

רוב העולם רוצה בילדים וזו הסיבה שלו להביא ילדים לעולם (חוץ מעוד כמה סיבות גם חשובות לא פחות)

אם את מביאה ילדים מתוך רצון לגדל להעניק אהבה ולהתמסר גם אם זה ממלא אותך (מילוי אולי זה איגואיסטי) זו בחירה שמביאה אהבה.

ניסיתי להיפרד ממנו בעדינות כמה וכמה פעמים לפני שהחלטנו להתחתן

הוא לא היה מוכן לשמוע לא

תשמחי שאת לא נמצאת בנעליים שלי ואת כ"כ רחוקה מהמצב שלי שאת אפילו לא מסוגלת לדמיין אותו.

כולי קנאה באמת

הלוואי שזה היה נראה אחרת הלוואי שהייתי מצליחה לאהוב

תאמיני לי שניסיתי למרות כל הקושי שלי

ושלקחתי ואני לוקחת הרבה מאוד אחריות על המעשים שלי ועל המשפחה שלי

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!