לא תמיד לוקח ככ הרבה זמן , ולפחות כדאי לנסות כדי להבין את הכיוון.

גירושין וזוגיות חדשה מסכימה איתך שיכול לקחת זמן .

חוץ מזה שבעיני את צריכה להיות הוגנת עם בעלך ולומר לו גם את הנתון הזה שאת שוקלת גירושין לפני שמחליטים על הריון נוסף. 

מתגרשים כי הכאן ועכשיו הוא רע

והלבד עדיף על הביחד

אפחד לא מבטיח לה שתהיה עוד זוגיות

או עוד ילד 

במידה ולא מצליח

את ההחלטה להתגרש צריכים לקבל לא כי חותרים לזוגיות אחרת

כי אפחד לא מבטיח כלום

יכול להיות שהיא תשאר לבד...

מתגרשים רק אם להישאר ביחד זה רע מאוד

שכבר מעדיפים להישאר לבד

"בעיני, טיפול זוגי ואז אם חלילה גירושין - יהיה לו בע"ה חצי אח מזוגיות חדשה שלך. לכל אחד מגיע לחתור ולזכות בזוגיות אוהבת"

אז תקראי בבקשה שוב ותראי שבעצמי אמרתי שהיא צריכה *לחתור* לזוגיות אוהבת, ושבעצמי אמרתי *שהחתירה הזו נעשית קודם כל בטיפול זוגי.*

אם הבעיה לדעתך זה שכתבתי "לחתור ולזכות" - זה כמו בהגרלה... אין הבטחה שחתירה מביאה זכיה אבל צריך להשתדל ולפחות למלא כרטיס... את יכולה להתעלם מהאות ו' כמובן אם זה יותר מסתדר לך.

גירושים לא יכולה להיות כחלק מהשאיפה למצוא זוגיות טובה יותר

כי זה עלול להיות צעד בלתי הפיך שסופו בדידות - כי הזוגיות הטובה יותר לא בהכרח תגיע

החלטה על גירושים היא כי היא לא רואה עתיד והווה לזוגיות הנוכחית ואין מצב להישאר בה- והגירושים עדיפים גם אם התוצאה שלהם תהיה בדידות וחוסר זוגיות

את התקווה והשאיפה לפרק ב - צריך להשאיר אחרי שתם פרק א

גם כי היא לא מאפשרת הזדמנות לפרק א להשתקם

וגם כי היא לא בהכרח תגיע ואי אפשר ולא נכון לקבל החלטה להתגרש על סמך תקווה שכזו

לעצמה את הזוגיות ומתוך כך את החיים.

ההמלצה שלי היתה על טיפול זוגי כדי ליצור לעצמה משהו טוב ואוהב בזוגיות. בגלל שכן, זה דבר חשוב שראוי לחתור אליו... משימת חיים כמו שנשים פה בפורום מגדירות את זה גם בנישואין טובים...

ובגלל שהיא עצמה כתבה שאולי מעוניינת בגירושים, ציינתי שהזכות (ובעיני, גם החובה) *לחתור* לזוגיות טובה היא חשובה ומגיעה לכל אחד, ובכל מקרה קודמת לרצון בעוד ילד לתוך נישואין רעים רק לשם הטבת מצבו של הגדול, והוספתי שאם הטיפול הזוגי *לא יצלח* (בהגדרה שלך, שאני כמובן מסכימה איתה - שכלו כל הקיצין) אז תהיה לה האפשרות *לחתור* למציאת זוגיות אוהבת *גם אם היא לא תמצא כזו*... ובטח לא להביא יחד למצב כזה. אח"כ היא ציינה שמבוגרת אז הצעתי לשמר פוריות (כולל עוברים, איתו) שוב כדי לאפשר להתפנות בשקט להצלחת הטיפול הזוגי...

חד משמעית לטפל קודם כל בזוגיות ומחליטה ברצינות מה לעשות איתה , צריך לקחת בחשבון גם את ההשלכות של אותו ילד או ילדה שיוולדו.

ממליצה לך לקרוא קצת על ההשפעות של גירושין על הילדים, אם ככ חשוב לך הרגשות של הילד שלך אולי כדאי קודם לדאוג לו לבית יציב. 

אני יכולה להבין אותך ואת הרצון לאח בשביל הילד שלך, גם במקרה של גירושים-יהיה לו אח שחווה את זה איתו , זה לא כמו בע''ה אח מזוגיות פרק ב... זה אח שחווה איתו הכל.

אני כן חושבת שהריון ולידה זאת תקופה מאתגרת גם ככה, וכן כדאי ללכת לטיפול זוגי או טיפול אישי עבורך כדי לשמור על יציבות בזמן הזה, ואולי -מי יודע? אולי גם תצליחו כן לשקם את הזוגיות שלכם, וגם אם לא-אולי זה יאפשר פרידה ממקום שלם יותר...

מה בעלך חושב על עוד ילד?

זה תלוי באווירה בבית

אם היא טובה, הגיוני להביא עוד ילד. אם יש מתחים לעיתים קרובות, לא כדאי להביא ילד נוסף.

אין מריבות

אבל אני מבפנים לא אוהבת, לא מעריכה ולא מעוניינת בו בכלל. 

הרבה (מלא) פעמים החיים שוחקים, ושוכחים. ושטף והעומס והיומיום וההרגלים..

ואגלה לך סוד.. אנחנו 20 שנה נשואים: כן, אצל כולם יש עליות ומורדות.. ולא, לא סרט הוליווד.. בעיקר השקעה, עבודה על המידות, על הכעס, על העין טובה על הסבלנות. מסתבר כשהרבה לחץ יורד, והרבה אי הבנות מדוברות- אפשר למצוא את הרגעין הזה שאיתו התחלת ורצית את בעלך-

תשמעי זוגיות זה וואחד השקעה מידותית, אם לא עושים את העבודה הזאת: לא רואה סיכוי בכלל לזוגות להשאר אחריי כמה שנים טובות.. אין מצב.. אבל זה בכל זוגיות ever.

וכשמבינים שזה הבעל שלי, זה לא שמחכה לי בעל אחר מאחורי הסיבוב, והוא אב לילדיי, ויש לו והוא בעצמו עם גרעין טוב- פשוט יש לו עומס כרגע/ פוסט טראומה מהמלחמה/ עייף/ עובר עליו משהו: אז עובדים על הזוגיות. ולא פוזלים הצידה, אלא עובדים עובדים עובדים. 

ממש קיוויתי שהוא יבטל את החתונה לפני החתונה. לי לא היה אומץ לעשות את זה כמו שלא היה לי אומץ להיפרד ממנו בתחילת הקשר.

הוא היה מאוהב בי.

אז זה יכול להיות רעיון טוב ללדת עוד ילד ואולי בינתיים לחזק את החלק של השותפות עם בן הזוג שצריכה להיות טובה בכל סיטואציה עתידית שתבחרי

בעיני זה לא כזאת מחשבה הזויה

אבל בשני תנאים

1. רק בשקיפות מלאה מול הבן זוג

2. רק בתנאי שהיה ואת מחליטה להתגרש- את יודעת שתצליחו להתנהל בהורות משותפת רגועה וטובה ויצירת סביבה בריאה לילדים

(וזה לא יקרה אם לא יתקיים סעיף 1 ותתייחסי לזה כתרומת זרע)

שזה לא כזה הזוי בעיניי

אבל ממליצה על טיפול אישי במקביל

נראה לי תמוה שאת מרגישה ככ שונה מבעלך

1. את יודעת להצביע על הנקודה שבגללה את לא חווה את הזוגיות שלכם כטובה? כי נראה לי שנדיר שיש פער כזה בתחושות של בני הזוג, שאחד מרגיש טוב מאוד בזוגיות והשני מרגיש רע מאוד...

לי נשמע שכדאי ללכת לטיפול זוגי - לא עם בעלך, אלא לבדך.

2. כדאי לבדוק אם מבחינה הלכתית מותר להיות ביחד כשלך יש מחשבות להתגרש. אם זה הפוך אני יודעת שזה נקרא "בני גרושת הלב"...

3. אם המצב כל כך גרוע מבחינתך - איך את מסוגלת לקיים יחסי אישות? אישה בדרך כלל צריכה להרגיש קרבה נפשית בשביל להגיע לקרבה פיזית...

ואם את מסוגלת לקיים אישות - אז אולי המצב לא נורא כל כך?...

4. אני חושבת שיש סיכוי קלוש שילד נוסף דווקא יקרב ביניכם. אבל לא יודעת אם כדאי לקחת את הסיכון.

5. באמת נשמע לי שיש פה דווקא בסיס לעבודה זוגית טובה כדי שתוכלו להמשיך לחיות ביחד. כלומר - לא פירטת בכלל, אבל גם לא כתבת דברים נוראיים. ובאמת - לא כדאי לחשוב על גירושין רק כדי למצוא אולי מישהו אחר טוב יותר... רוב הסיכויים שפשוט תמצאי את עצמך לבד, עם ילד או שניים ועם אבא שלהם שלא נעלם מהשטח, אלא צריך גם הוא את הקשר איתם, וכבר הרבה יותר קשה ככה לנהל את ההורות...

הרבה הצלחה וטוב בכל מה שתבחרי!❤️

האם הלכתם לטיפול מקצועי ממושך?

כי נמשע שיש דברים שלא דוברו

או שלא דוברו נכון

מנסיוני אפשר גם שנים להתקע באותה צורת תקשורת בה כל אחד מדבר מהזוית שלו ומהץפיסת עולם שלו ולא באמת קולט וקשוב ומבין את הצד השני

ומגיב באוטומט של עצמו

ומטפל יכל לזוג לצאת מהלופ בתקשורת ולפחות ללבן את הדברים עד הסוף

הז מאוד כללי לומר 'לא טוב לי'

יש לזה סיבה

זה לא ה-כ-ל לא טוב..

את לא מתארת גבר עם מידות רעות או אלים או פוגעני.. נשמע יותר שלא מקבלת מענה לצרכים שלך בנושאים מסוימים..

ואיך עובדים עם הבקשה שלא מתממשת ואיך

מתנהלים מולה יחד זה דבר שכדאי לעבוד וללמוד עם איש מקצוע מנסיון..לבד זה קשה

לא התחתנתי מאהבה אלא מלחץ ואני די מתחרטת על זה

יש בינינו הרבה פערים

בכל מקרה ניסיתי לאהוב ולתת צ'אנס לזוגיות הזאת

בעלי לעומת זאת היה מאוהב מעל הגג וברגע שהתחתנו אני חושבת שהוא הרגיש שאני בידיים שלו כבר ולא צריך להתאמץ

זה כמובן הוריד לי ממנו מאוד והקשה עליי לפתח כלפיו רגשות חיוביים

הוא הסתיר ממני דברים משמעותיים ושיקר לגביהם לא מרוע אלא מפחד שאגלה כי הוא ידע טוב מאוד שזה עלול לסכן את הנישואים שלנו. לא מדובר על בגידה אבל מבחינתי זו היתה פגיעה קשה באמון ולמרות שמבחינתו זה היה ועבר אני לא באמת סולחת לו מה גם שהוא לא ממש ניסה לתקן את המצב

יש בי המון כעס כלפיו וגם חוסר הערכה

לגבי יחסים אני מתחמקת מזה כמה שאפשר אבל בהחלט תקופות ארוכות קיימתי יחסים תוך כדי סבל וגם עם כאבים ורק התפללתי שזה ייגמר כבר.

ניסיתי ללכת לייעוץ זוגי לבד חוץ מלחדד אצלי את הרצון להתגרש זה לא קידם אותי

בעלי לא מעוניין בטיפול זוגי

דווקא המחשבה על להישאר לבד ממש לא מפחידה אותי ואני בהחלט מצפה ומקווה שגם אם נתגרש הוא יישאר מעורב בחיי הילדים. אני ממש לא מתכוונת לריב

לא יודעת מה עוד לומר חוץ מלהמליץ שוב ללכת לייעוץ טוב, כדי לפחות לא לעשות את התהליך הזה לבד... וגם כדי לקבל הדרכה איך להעלות בפני בעלך את המחשבות שלך בלי שהוא ינפנף אותך.

בכל אופן, לא נשמע לי שכדאי להביא ילד מראש למצב מעורער כזה. במיוחד שהורמונים של היריון ולידה עלולים להשפיע עלייך לרעה... את צריכה לשמור על הנפש שלך חזקה❤️

האם זה נכון להביא ילד לזוגיות כשההורים רוצים להתגרש?

לך יש את התשובה- את רוצה.

מן ההגינות לשאול לדעתו. מה שכנראה לא תעשי.

אז להניח אותה.

את מניחה שלא? אז אל תביאי.

שמתוך ניסיוני הלא רב בינתיים בעולם טיפולי הפוריות זה לא נשמע לי משהו הזוי. אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים הייתי עונה אחרת לגמרי.

מה שבעיקר מפריע לי במה שכתבת זה שאין לך רצון. הייתי עובדת על הנקודה הזו כי זה יכול להוביל למקומות לא טובים, דיכאון חלילה וכזה. כי עוד ילד זה מתנה אבל גם ''תיק'' לכל החיים. וצריך רצון מעבר לרצון שהוא נטו בשביל הילד הראשון. כי ההשלכות הן עליך לתמיד. לא חייב רצון יוקד ושורף. אבל כן רצון כלשהו בעיני. גם לטובתך אבל גם לטובת הילד שייוולד...

ומישהי כתבה פה על בעיה הלכתית אז כדאי לבדוק את העניין. אני לא יודעת.

החלטות טובות. 

אני מאמינה שאם אלד עוד ילד אני אוהב אותו.

אבל זה בהחלט יהיה קשה

אם את לא מתכננת להתגרש היום

הגיל שלך מתקדם, את לא פה ולא שם, שלא תשארי קרחת.

לפחות שיהיו לך עוד ילדים ,תתמקדי באהבה שלך אליהם זה ימלא לך את החיים.

כמובן שמלכתחילה זה לא תחליף לבעל, אבל את במילא לא הולכת להתגרש מחר זה נשמע.

אם תתגרשו עוד מספר שנים הוא תמיד יוכל להתחתן עם אישה צעירה וללדת עוד, את הרכבת שלך תעבור.

ולכי תדעי אולי דוקא עוד ילד יפתח אצלו משהוא בלב.

נראה לי הרבה יותר חשוב להבין למה את לא מעוניינת לשפר את הזוגיות ולמה בעלך לא רואה את הקושי שלך ומרגיש שהכל מצוין

נקודה נוספת, לא בטוחה שנכון להביא ילד רק בשביל אח שלו, צריך לרצות את הילד בעצמו

זה היה נורא.

חבל שהם לא התגרשו כשהיינו קטנים.

אני לא מעוניינת לשפר את הזוגיות כי אני לא אוהבת לא נמשכת ומרגישה שהגעתי לנישואים האלה מחוסר ברירה ובטעות.

חוץ מזה שבמשך השנים למרות נתוני הפתיחה הלא מזהירים האלה בהחלט ניסיתי לעבוד ולהשקיע ולא ראיתי שזה עזר, להיפך. בעלי רק הרגיש יותר ויותר נח לעשות מה שהוא רוצה

לבעלי טוב כי ברמה הטכנית אנחנו מסתדרים לא משגעים יותר מידי אחד את השני, חיה ותן לחיות. ואצלו יש את המשיכה והאהבה הראשונית מה שאצלי אין.

גם כשאני מנסה להציף את הקושי הוא כמובן מתחמק ומנסה להדחיק ומחכה שזה פשוט 'יעבור לי' ואני אשכח מזה

ממה שכתבת נראה שאת באמת מנסה לעבוד על הזוגיות ולפתוח קשיים ובעלך לא משתף פעולה, והוא  לא מאפשר לך לפתוח דיון על זה עקב קושי שיש לו לפתוח דברים בתחום ( חסימה שיושבת על קושי רגשי  אבל אני לא מכירה והדרך שלי לראות דברים דרך מה שכתבת..)

ברגע שאת צוברת את הקשיים בתוכך והדברים לא נפתחים באופן מיטבי זה גורם לריחוק רגשי כי כל אחד מתבצר בעמדות ובתפיסתו ואין מרחב רגשי משותף שמאפשר לפתוח גם הכאב ולברר יחד את ההשקפה של כל אחד וביחד לנסות להתקדם.  

נשמע שכדאי ללכת לייעוץ אם לא ביחד אז לפחות לחוד..

נשמע שאת לא רוצה לשחזר אבל רק ברמה נמוכה של מאמץ.

ההורים לא הסתדרו ונשארו בכל זאת ואת לא רוצה לשחזר את זה.

אז את רוצה להתגרש. למה לא התגרשת עד עכשיו?

אפשר גם לשנות את הדפוס של ההורים בדרכים אחרות. כמו לחזק את הנישואים. משיכה והערכה זה דבר שניתן לעבוד עליו.

הייתי מתחילה מטיפול שיעזור לי לשנות דפוסים. ולהאמין ממש שאפשר לזכות לזוגיות טובה ממש!

מנסיון

לכתוב שהגעת לנישואין האלה בטעות ובחוסר ברירה זה קצת הכחשה של הבחירה שלך בו 

יכול להיות שבחרת בו ממניעים שהיום נראים לך לא נכונים, אבל אז זו היתה בחירה חופשית, כפי המקום שהיית בו. ולכן,  להסתכל על זה כטרימינולוגיה של טעויות קודם כל לא מקדמת את היכולת להיפתח באמת לאופציה שהיחסים שלכם יכולים להיות טובים, כי כל הזמן נושפת לך בעורף הידיעה שעשית טעות, ושממילא לא יכול להיות שיהיה טוב באמת. אולי רק חצי כזה, כי זו בכל זאת טעות, אז כמה נתקדם כבר..?

וזה עניין שלפעמים אנחנו לא מודעים אליו אפילו אבל משפיע.

בנוסף לכך,הרבה פעמים אנחנו מתאמצות המון, אבל בכיוונים הלא נכונים. וזה גורם לריחוק רגשי כי מרגישים חוסר היענות של בן הזוג שיוצרת מסך בינינו, גורמת לירידה במשיכה, גורמת לרתיעה, לתחושה של אין אהבה בינינו.  זוגיות זה דבר שצריך לתחזק תחזוק אישי של כל אחד מאיתנו קודם כל, ותחזוק של התקשורת והאינטימיות הרגשית 

כתבת שאתם מתנהלים על מי מנוחות כביכול, אבל בפנים מבעבע בך קושי עצום וחוסר, שגם אינו נענה על ידו כשאת באה לנסות לפתוח את זה, אבל לא רק זה - את גם סוג של משלימה עם זה (אני כותבת את זה על סמך העובדה שכתבת שתקופות ארוכות קיימתם יחסים למרות הקושי, למרות שכאב לך וכו, התנהלות על מי מנוחות, אין ריבים וכו) ואני חושבת שכבר חצית את הקו שבו מתנהלים על מי מנוחות וזה הזמן להחליט "לשבור את הכלים" ברמה התאורטית ולפעול ממקום שיותר יקדם אותך.

בפועל למה אני מתכוונת.? לשינוי ההתנהלות שלך מול האדישות שלו לקושי שלך 

כשאת מקבלת התנהגות שלא נכונה לך רגשית, לא מדויקת לצורך שלך, זה לא נכון להישאר על מי מנוחות.

 זה גם לא מאותת לבן הזוג על הקושי ברמה שאת חווה אותו (וגם כשאותתת הוא מחכה שיעבור לך, כי בסוף הכל ממשיך כרגיל וע"על מי מנוחות") וזה מה שיוצר מטענים רגשיים קשים ותחושה של חוסר רגישות ואדישות וניכור לקושי שאת חווה.

כשאת לא נשארת בפגיעות שלך ומנכיחה אותה, ו"מעבירה" את זה (גם אם זה נובע מתוך אמונה שכלום לא ישתנה, אבל בפנים הציפייה עדיין קיימת) ובן הזוג לא מקבל את האיתות הנכון ממך שכלו כל הקיצין, זה גורם לכך שהוא לא מבדיל בין מצבים בהם הוא צריך להתאמץ ולשנות עבורך, לבין מצבים בהם הכל בסדר וזה המצב המעפן הרגיל שלנו (יעבור לה)

ולכן, הדבר שהייתי שואלת את עצמי פה  - היא האם הצבתי את הגבולות שלי נכון 

זה לא בא להגיד שזה בסדר כשהוא מתעלם מקושי ניכר שלך, זה בא בעצם לשאול כמה הוא מודע לו, לשבר הזה שמתחולל בתוכך, ולעוצמה שלו באמת

הצבת גבולות זה בהחלט משהו שאני לומדת

לגבי הבחירה זה חד משמעית היה טעות. הרגשתי במלכוד ושאני לא יכולה לסרב. זו ממש לא הייתה בחירה חופשית אלא הסכמה בלית ברירה. וכן זה אוכל אותי

שלאכול את עצמך זה להיכנס למצב קורבני, שגם בהווה לא מאפשר לך בחירה. לפחות מבחינה תודעתית.

מה את רוצה בסופו של דבר? זוגיות מאושרת? להרגיש אהובה, שמישו רואה אותך, קשוב אלייך, מישהו להישען עליו, לא? כמו כולנו בעצם.. שיא ההגיוני

את יכולה לנסות לדחוף לבחירה הזו גם היום

בהצבת גבול

בהרמת דגל

בלא להרגיש כנועה ולתת לחיים לחלוף על פנייך כצופה מן הצד

מה הדרייב להשאר יחד? נוחות?

את מאמינה שיכול להיות טוב?

למה התחתנתם?

את חושבת שהפרווה הזה יהיה עם כל גבר שתתחתני איתו או ספציפית עם בעלך?

מאמינה שאפשר לחיות כמו שאנחנו חיים עכשיו אולי עם תקשורת יותר טובה, לא מאמינה שאצליח לאהוב אותו

התחתנתי משילוב של רצון לברוח מהבית, הרבה לחץ מצידו ואמונות שגויות לגבי זוגיות (למשל שלא חייבים לאהוב בשביל להתחתן ואהבה נבנית עם הזמן. האמנתי בזה מאוד והיום אני חושבת שזו גישה הרסנית ואיומה)

הפרווה הזה הוא עם בעלי

היו גברים בעבר שרציתי והייתי מאוהבת בהם 

אבל שאם כבר ה' שם אתכם יחד ובעלך מרגיש שסבבה אז יש פוטנציאל.

חוץ מזה שלפעמים אנחנו רואות יותר במיקרו וגברים יותר במאקרו אז במקרו סבבה לכם ובמיקרו יש דברים שכדאי לעבוד עליהם כי הם דורשים תיקון

לטובת הילד לנסות לעבוד על הזוגיות.

דווקא עכשיו שהוא בן 5 ועצמאי, לשים אצל ההוגים לסופ"ש וללכת לחופשה זוגית.

לצאת לדייטים, להחיות את הזוגיות אם אפשר.

אם סה"כ בעלך אדם טוב ואבא טוב, אז לעבוד על הזוגיות.

זה הרבה יותר יתרום לבן מעוד אח/ות ובמיוחד שאת גם לא ממש מעוניינת. ילד הוא ילד, במלוא מובן המילה. הוא לא צריך להגיע לעולם כילד לא רצוי, כדי לספק חברה לבן הבכור. כשגם ילד מוסיף הרבה מתח בזוגיות ורוב הסיכויים שהזןגיות לא תשרוד דוקא בגלל זה

ילד הוא עולם מלא בפני עצמו.

הוא לא אמור למלא פונקציה "בשביל האח הגדול שלו"

נכון שגם במצב של גירושים יותר קל לילדים להתמודד כשיש אח נוסף בתמונה, אבל אותי זה מחריד לחשוב שמביאים ילד שלא מתוך רצון שהוא יהיה קיים בעולם, כעולם בפני עצמו. זה עוד לפני הדיון על הזוגיות.

את אומרת שאת תאהבי את הילד, ועדיין אם האהבה הזאת מגיעה ממקום של ליהטיב עם הגדול- אז לא. השיקולים לא מונחים במקום הנכון.

ואם הדעה הזאת עצבנה אותך, אז אולי את כן רוצה עוד ילד כאדם בפני עצמו. זה חלק מהבירור.

ואולי כמו שהצגתי את זה זה קצת קיצוני

אבל אני חושבת שכל אחד שמתכנן להביא ילדים מביא אותם משיקולים מסוימים

חלק עושים את זה כי הם רוצים ומשתוקקים לילד. זה בעיניי סופר אגואיסטי.

השיקולים שלי קצת שונים ולמען האמת אני חושבת שהם פחות אגואיסטים מסתם רק לרצות שיהיה לי עוד ילד.

מאחורי הכמיהה הזאת לילד עומד רצון לבנות עולם והמשכיות הדורות ורצון להיטיב עם הילד.

אולי יש הורים יוצאי דופן שמביאים ילד בתור שעשוע בשבילם, אבל אם כן אז עדיף לגדל כלב, הוא חמוד גם ודורש הרבה פחות.

ילד הוא עולם והוא דורש את המשאבים לכך, ולכן גם צריך להגיע משיקולים של לרצות *אותו* קיים בעולם.

לצורך העניין נניח כשהילדים יתבגרו הם יחליטו כל אחד לצאת לדרכו לחיות איך חייו בנפרד,

לא מתוך מריבה או משבר, סתם מתוך החלטה אישית חופשית.

האם מבחינתך זה יהיה בזבוז בדיעבד שגידלת ילד נוסף?

הרי ממילא הגדול יחיה כאדם ללא אחים וללא הורים מתישהו. (כנראה שבשלב הזה יהיה לו כבר נכדים אגב)

או נגיד חס וחלילה, אבל רק בשביל ההמחשה של הסיטואציה, נניח והילד הנוסף יהיה ילד עם צרכים מיוחדים שלא יוכל לספק לאח הגדול את החברות הזאת שבין אחים, האם תתבאסי לגדל אותו?

לא שואלת אן תתבאסי שהם לא חברים. האם תתבאסי שהוא קיים בעולם? שסחבת אותו 9 חודשים ועכשיו גם צריך לגדל אותו.

תחשבי שזה גם יותר מאמץ וגם לכאורה ללא תועלת כי הוא לא יוכל לספק את הצורך בשבילו הוא בא לעולם..

כמובן הכל רק בתיאוריה, בע"ה תזכי לילדים שמחים ומאושרים שיהיו חברים טובים.

רק מחדדת את הדילמה לתרחישים שונים כדי שאת תוכלי לוודא איפה את מונחת ביחס לסוגיה הזאת.

כי איפה שאין קונפליקט אין בירור.

אם תחשבי על זה בתור או או, תוכלי לברר עם עצמך אם את באמת רוצה עוד ילד או לא.

כמובן שאף אחד לא מבטיח לי שאם אביא עוד ילד הם יהיו חברים

ותמיד יכול להיות ח"ו מצב של ילד לא בריא

אני אוהב אותו בכל מצב ואין בי שום ציפיה שימלא תפקיד מסוים

פשוט מטבע הדברים משפחה שיש בה יותר מילד אחד יש יותר אינטראקציות (חיוביות ושליליות) יש יותר ביחד ויותר הרגשה של משפחה.

להיות בן יחיד מרגיש לי כמו משהו מאוד עצוב ובודד 

את רוצה את הילד בפני עצמו. זה שהם יהיו שניים זה בונוס, לא השיקול הקובע.

בעיני זה ממש לא מוסרי להביא עוד ילד, כל עוד שיש לך מחשבה על גירושין. 
בעלך חייב להיות מיודע על התכנון של גירושין, ולהיות חלק מהדיון הזה.

אני ממש מזועזעת מהמחשבה הזאת! מנסה לדמיין אם חס ושלום היה מקרה אצלינו, שאני אוהבת את בעלי, ולא יודעת שהוא מתכנן להתגרש ולמרות זאת מסיבות אגואיסטיות שלו הוא היה גורם לי להביא עוד ילד. זה נורא! 

ומאחלת לך שלעולם לא תגיעי אליה

לגבי הרצון להתגרש העליתי את זה מול בעלי כמה פעמים

והוא יודע טוב מאוד שיש דברים שמפריעים לי מאוד אבל פשוט נהנה לחיות בהכחשה

דווקא אני לא רואה פה אגואיסטיות להיפך, אני מבחינתי טוב לי ככה אני חושבת על טובת הילד שלי.

לדעתי אנשים שמביאים ילד כי *הם* רוצים זה סופר אגואיסטי.

בעצם בכלל להביא ילדים זה אגואיסטי.

מציעה לך לא לשפוט אנשים עד שתגיעי למקומם בתקווה שלא תגיעי. 

לא שופטת את המקום שלך, רק כותבת שבגלל שילד זה דבר שעושים בשניים - אז גם הוא חייב לדעת.
אם שיתפת אותו כבר שאת רוצה להתגרש, ולמרות זאת הוא מכחיש את זה ומוכן להביא עוד ילד - אז מצויין.

כתבתי אגואיסטי וזה אולי מה שהתפרש כשפיטה. סליחה!
הכוונה שלי היתה שאם הוא לא באותה דעה איתך להביא ילד למרות גירושין בעתיד - אז זה בעצם רק רצון שלך (לא משנה מאיפה הוא נובע), כי מאוד הגיוני שאם הוא היה יודע שתתגרשו בעתיד - הוא לא היה רוצה להביא ילד. 
 

למה לא לשתף אותו??

בעל יקר, אתה יודע שאנחנו רואים את הנישואים האלו באופן שונה ואתה מכיר את המחשבות שלי לגהי העתיד ואיפה אני עומדת

וגם אם אני לא יודעת צה צופן לנו העתיד ואני לא סגורה אם אנחנו טובים כבני זוג

אני כן יודעת שאתה אבא טוב

ולאחרונה יצא לי לחשוב על הבן שלנו

ואני חושבת שלטובתו אנחנו צריכים לשקול להביא לו אח

מהיכרות שלך, מה הוא יגיד?

ד.א. ההכחשה היא לא רק של בעלך

להגיע למצב שאת מתחתנת. מביאה ילד וחיה את החיים בלי רגש ואהבה ורק מקווה שהוא יעשה צעד -  לא הייתי קוראת לזה להכיר במציאות

הכחשה/הכרה זה לא רק תודעתי

הכרה במציאות שלא מגיע עם מעשים ונסיון לתקן במשך הרבה שנים - זה לא שונה בהרבה

הוא נשוי לאישה שהוא אוהב ורוצה להישאר נשוי לה

את מתארת מציאות שמעולם לא אהבת אותו

ואולי כל מה שעשה (לא פירטת) והאי אמון שיש לך כלפיו- באהבה הדדית היה נסלח

אבל למה לסלוח ולנסות לבנות אמון ולבנות מחדש זוגיות כלפי שאת לא אוהבת?

מה את מצפה שיעשה?

הוא היה מתאמץ קצת

אבל הוא די לוקח אותי כמשהו מובן מאליו ועושה מה שבא לו גם אם הוא יודע שזה יפגע בי 

אם הוא עושה מה שנח לו

נשמע שאת רוצה ילד ! תעשי את זה. תעשי מה שטוב לך…

מלא ילדים מגיעים לעולם לא בגלל שבאמת ישבו ההורים ותכננו אותם. מלא ילדים מגיעים בטעות גמורה וחשבו מלא פעמים להפיל אותם

מי ישמע שצריך פה איזה תכנון

אני רואה מצב שאת אוכלת את הלב שנשארת רק עם ילד אחד… בסוף הרי תאשימי אותו שגם נתקעת איתו וגם את כבר לא יכולה ללכת

התשובה אצלך. את רוצה עוד ילדים. תעשי את זה. בהצלחה

לפי מה שאת כותבת - את בתפיסה שהכל קורה לך

ושום דבר מזה הוא לא משו שאת גרמת לו

גם בהודעה בהמשך את כותבת שניסית להיפאד ואני האמת לא מבינה את הפרשנות שלך על החיים

לפי מה שאני יודעת- כדי להתחצן צריך הסכמה של שניים וכדי להיפרד מספיק רק צד אחד

אבל אצלך זה הפוך

את חושבת כדי להתחתן הספיק שהוא רצה

וכדי להיפרד- את מחכה להסכמה ורצון שלו

אבל משום מה - על לעשות ילד בהורות משותפת ללא זוגיות את חושבת שמספיק שאת רוצה

אני באמת שלא חושבת שהרעיון לעשות ילד לפני גירושים כדי שיהיה אח הוא רעיון מופרך

להיפך, אני חושבת שבהסכמה של שניכם ורצון של שניכם בהורות משותפת זה דוקא רעיון טוב

אבל זה מסוג הדברים שצריך לעשות בעניים פקוחות לקושי ולאתגר

והבנה מלאה של הסיטואציה וההשלכות שלה

וממה שאת כותבת פה- לא נראה שאת שם

סליחה מראש, אבל את מדברת על חוסר אמון בבעלך שהסתיר ממך דברים.

בעיני, החוסר אמון שלך גם לא תקין... בעלך התחתן איתך בידיעה שאת רוצה אותו , שמחה להתחתן איתו ומה מסתבר? שמעולם לא התאהבת/ נמשכת אליו.

עכשיו חוסר אמון נוסף זה להביא ילד, להוריד נשמה לעולם יחד עם גבר שאת מניחה על השולחן אופציה לפרק את המשפחה הזאת. אז למה לבנות משהו בידיעה שאת הולכת לפרק?

לדעתי העניה, את חייבת לקחת אחריות על המשפחה שלך, זה לא עובד ככה. משפחה זה דבר קדוש מעל הכל, כשבונים עושים זאת מתוך ידיעה ומתוך אחריות, וכשמפרקים - לא מביאים ילד על הדרך. סורי, ניסיתי להכנס לנעליים שלך, אבל זה פשוט מזעזע אותי מידי. 

חשבתי על אותם דברים

וכן גם אני די מזועזעת.

למרות שהתחתנת לא מבחירה ממש

ועדיין בעלך לא היה אשם!!

זה בעיני חוסר אמון ראשון !!

והבסיס להמון דברים

אז מה אם הוא היה מאוהב בך??

אני חושבת בנוסף שאולי הבסיס של הקשר של ההורים שלך אולי מביאים אותך למחשבות לא הכי בריאות בקשר למוסד נישואים והבאת ילדים בעולם.

רוב העולם רוצה בילדים וזו הסיבה שלו להביא ילדים לעולם (חוץ מעוד כמה סיבות גם חשובות לא פחות)

אם את מביאה ילדים מתוך רצון לגדל להעניק אהבה ולהתמסר גם אם זה ממלא אותך (מילוי אולי זה איגואיסטי) זו בחירה שמביאה אהבה.

ניסיתי להיפרד ממנו בעדינות כמה וכמה פעמים לפני שהחלטנו להתחתן

הוא לא היה מוכן לשמוע לא

תשמחי שאת לא נמצאת בנעליים שלי ואת כ"כ רחוקה מהמצב שלי שאת אפילו לא מסוגלת לדמיין אותו.

כולי קנאה באמת

הלוואי שזה היה נראה אחרת הלוואי שהייתי מצליחה לאהוב

תאמיני לי שניסיתי למרות כל הקושי שלי

ושלקחתי ואני לוקחת הרבה מאוד אחריות על המעשים שלי ועל המשפחה שלי

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

קו קלוש

❤️

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי

ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך

מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה

וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב

ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה

איך מכילים את 2 הצדדים יחד

איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים

אני מרגישה לא נורמלית

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת