תהיה מעניינתאביה20

מחשבה מוזרה שעולה לי לאחרונה

בגדול סיימתי עם 2 ילדים מרוצה מהכמות

לא מעונינת בעוד אחד כלל וכלל

אבל משום מה עולות בי תהיות שעוד הרבה שנים מהיום, יכול להיות שהגידול יהיה אחרת ושאז אני אשכרה אצליח להנות רחמנא לצלן. הרי בילד הראשון את דרמטית כי זה ילד ראשון. בילד שני הבאת אותו יחסית כשהבכור עוד קטן ואז יש המון אתגרים עם שניים קטנטנים.

אבל לחוות עוד אחד, כשהגדולים כבר בני 10+ נגיד. שהם פחות תלותיים יחסית. זה נשמע לי הרבה יותר כיף. משהו בלצאת לחוויות ולדאוג רק לילד אחד אבל בלי החרדה של ילד ראשון אלא לגדל ולהנות ולחוות חוויה הרבה יותר משוחררת ומתוקנת.

מישהי חוותה או מכירה נשים שחוו? מעניינת אותי התהיה הזו כדי לדעת עד כמה לשדר ליקום אנטי על ילד שלישי חח. 

אני מגדלת ילד יחידכבתחילה

הוא בן 5 ורק בתקופה האחרונה נהיה ממש סבבה.

הוא עצמאי והטיפול הוא לא רק פיזי וסיזיפי.

באמת יש בזה משהו משחרר שלא צריך לשים עיניים או לרדוף אחרי כמה ילדים, אלא על ילד אחד שאת ממוקדת בו וזהו.


רק לא הבנתי,

אם תביאי ילד כשהגדולים יהיו בני 10+ זה לא יפטור אותך מלקחת גם אותם לחוויות, ולספק להם תעסוקה.


אני לא יודעת לענות מניסיון כי יש לי 2 ילדיםדיאן ד.

אבל כל הסביבה שלי משדרת לי שהילדים הבאים זה הרבה יותר קל.

 

אחותי אמרה לי שהיא אומרת לחברות שלה בעבודה שהן מפסיקות ללדת בדיוק כשזה נהיה קל והרבה יותר מהנה....

 

וכשהאחים גדולים הם כ"כ מתלהבים מעוד תינוק והם עוזרים הרבה

ככה ממה שאני רואה. שוב לא מניסיון שלי.

רק לגבי מה שאחותך אמרהבכינוי אחר

אני אישית לא מסכימה.

יש לי שלושה ילדים ולא קל לי איתם,

אני מוכנה להשקיע כל מה שצריך בחינוך ילדים עושה מה שאפשר

אבל לא מרגישה שנהיה לי יותר קל מילד לילד

ולכן גם חושבת טוב כמה עוד ילדים אביא.

 

האמת שבעיני 3 ילדים זה בדיוק השלב הקשה🫢סבב ולא סבבה

אצלי נהיה יותר קל מהחמישי וכל אלה שאחריו


לא בגלל שהגדולים עוזרים

בגלל שאני למדתי להיות אחרת בהכל כמעט

האמהות שלי השתנתה

אני השתנתי

ובאחרון אז כן זה שהגדולה שלי יכולה לשמור עליו ואני אלך לנוח בצהרים או אקפוץ להביא מהגנים בלי להסיב גם איתו או אפילו ללכת לשרותים רגע חח

זה לא מובן מאליו..כי בכל הראשונים לא היה מצב כזה

אין לי באמת עזרה כי הם קטנים, גם הבכורה

אבל הז כן יותר קל טכנית

ובעיקר בעיקר נפשית


פשוט במחילה 3 ילדים זה בדיוק השלב שרוב האנשים מפסיקים כי קשה..

ובהמשך בעיני הז כן לאט לאט מתאזן ומשתפר


גם אצלי מרגישה שהילד החמישי ברבה יותר קלפרח חדש

עד הרביעי היה קשה מאוד מאוד

ברמה שבאמת מנעתי 3 שנים כי לא הייתי מסוגלת

כשהקטן היה בן 5 נולד החמישי ואי אפשר להשוות בכלללל פשוט מרגישה שנסיון העבר לימד אותי להתייחס לכל הקשיים האלו אחרת' בנוסף לזה שהבכור כבר היה בן 12 וזה שאחריו בן 10 והם יכולים לעזור לי איתו

אפילו עכשיו בערב פסח יכולתי לשלוח את הגדול למכולת לקנות לי כמה דברים ועל הדרך כבר לקח את הקטן איתו בעגלה זה נותן קצת מרחב ותימרון

אני לא חושבת שבכלל אפשר לתת כללים כאלה...מתואמת

לאחת יהיה קל יותר מהילד החמישי או השישי ומעלה, אבל לאחרת דווקא בנקודה הזו יהיה קשה יותר, כי בדיוק נולד לה ילד מאתגר מאוד או שהילדים הקודמים פיתחו אתגרים שמכבידים על הגידול...

אז אי אפשר להבטיח כלום לאף אחת וכל אחת צריכה לחשוב אם היא רוצה להמשיך להתנסות בגידול ילדים (עם ההבנה שמה שיהיה בעתיד הוא לא בהכרח מה שכבר היה - לטוב או למוטב), או לא לקחת את הסיכון או הסיכוי...

אה ברור בכלל לא התכוונתי להבטיחסבב ולא סבבה

אין פה שום נוסחא מתמטית והכל בהשגחה פרטית כל אחת לפי הסיפור שלה..

השאלה מה הפעראמאשוני

רוב מי שמביא 3 ילדים, הקטן נולד כששני הראשונים גדולים ועצמאיים יחסית.

אם ההפרשים אצלך כשהיו 3 ילדים הם 4,2,0

או אפילו צפופים יותר,

אז ברור שזה לא יהיה יותר קל.


אצלי הגילאים בלידה של השלישי היו:

6,4,0 והיה ממש כיף הגידול שלהם.

נכון..אצלי הם היו באמת צפופים ,הגדולה בת 3סבב ולא סבבה

אבל גם בהמשך היה ככה ולא הרגי שלי אותו דבר

אבל נכון

הז באמת שונה אצל כל אחת


אני ממש לא התכוונתי לנבא מה א

עומד להיות ..

נכון אני אומרת שהמקרה שלך לא סותר את "הנבואה"אמאשוני

שילד שלישי יותר קל,

כי כשאומרים את זה מתכוונים לפערים אחרים משלך.

בד"כ לא מדייקים את זה כי זה לא נפוץ בציבור הכללי שכשהשלישי נולד הגדול בן 3..

אבל לזאת הכוונה בד"כ.

לדעתי זה משתנה אצל כל אחתבכינוי אחר

אצלי יש 2 גדולים והקטן עם רווח של חמש שנים ועדיין מאוד מאתגר לי עם הילדים..

הדבר שהכי הייתי רוצה להצליח זה בחינוך הילדים ושם הכי קשה לי.

מניחה שתלוי כמה הם גדוליםהמקורית

ובמצב האישי של כל אמא מול העניין

כל החברות שלי שעם רצף צמודים (נגיד שנתיים הפרש, אולי 3 בין ילד לילד) מאוד מתקשות בג׳ינגול ומתלוננות המון שקשה להן

אני כשהרגשתי קושי החלטתי לעצור ולא לנסות עוד, כי התקווה שיהיה יותר קל כשעכשיו כבר קשה היא קלושה, מאחר ועוד ילד זה המון שמחה ובמקביל גם עוד עבודה ועוד עומס

לא יודעת על מה הסביבה שלך מדברתפה לקצת

כל ילד מוסיף אתגרים וקשיים וגם שמחה וסיפוק ואהבה.


אבל להגיד ש4 ילדים יותר קל מ2? אולי אם ההפרש בין כל ילד הןא 4-5 שנים שאז בשלישי והרביעי שני הגדולים כבר גדולים ועצמאיים.


אני כרגע עם 4, מאתגר מאוד.

עם 2 היה יותר קל, סתם לדוגמא ביציאה מהבית לאטרקציה- אני עם אחד, בעלי עם אחד. עם 4 זה כל אחד על 2, הבדל משמעותי ולא מרגישה שזה קל יותר.


(שלא ישמע שאני מתלוננת, שמחה על כל אחד מהילדים ובעז"ה מקווים לקבל עוד הרבה מתנות כאלה מהקב''ה אבל לא מסכימה עם זה שהילדים הבאים זה יותר קל. לא בשלב שלנו)

כי הילדים שלך פיציםאפונה

כשהגדול עובר את גיל 8 בערך מתחילים לחוש הקלה.


אני ילדתי את השלישי שלי כשאחותי ילדה את התשיעית שלה. הגדול שלי היה אז בן 5. היה לי נורא קשה! (הרבה יותר מאשר כשהראשונים נולדו).

אמרתי לאחותי אז: "מה תגידי את, לך יש תשעה..."

אז היא אמרה לי, ועכשיו אני רואה כמה היא צדקה - זה השלב הכי קשה.

היום הגדול שלי בן 11. הם חבורה עליזה (בד"כ), עוזרים אחד לשני. בבוקר תמיד יש מי ששמח לבלות עם תינוק ואני יכולה לנמנם עוד קצת, הם יכולים לעזור לאח קטן (למזוג לו מים, לספר סיפור) ולא הכל תמיד עלי. אני יכולה לצאת רגע בלי לקחת איתי את כולם לכל מקום, הם לוקחים יותר חלק במטלות הבית...

אין מה להשוות.

ברור, כמו שאמרתי שזה תלוי גיל.פה לקצת
אני הבנתי מהפותחת שהילדים שלה עוד קטנים, אז להגיד לה שהילדים הבאים זה יותר קל- זה לא מדוייק בשלב הנוכחי.


אם כמו בתכנון שלה, כשהילדים בני 10 אז זה באמת עולם אחר.

בראש שלי אני מבינה את זהדיאן ד.

כי נגיד אני עכשיו עם שני קטנטנים. בן שלוש ובת שנה

ומאוד קשה לי לצאת איתם בבקרים. לוקחת את הקטנה על הידיים וצריכה לזכור לקחת 3 תיקים: שלי, של הגדול (שלפעמים מסכים לשים על הגב) ושל הקטנה.

והולכת איתה והתיקים והגדול בורח לי למטה ישר ליד הכביש.

 

לפעמים עובר לי בראש שאם היה לי ילד/ה בן 6 אז אולי היה עוזר לי נגיד לקחת את התיקים או לתת יד לבן שלוש.

 

אני רואה את גיסי שמוציא כל בוקר 5 ילדים ששני הקטנים בדיוק בגיל של הילדים שלי.

הגדולים שלו בת 10 ובן 9 לוקחים את הגדול לגן,

גיסי עם בת ה6 מלווה את הקטן בן שנה וחצי למעון

 

בפירוש יותר קל לו בבקרים מאשר לי.

 

לא סותר שבטוח יש לו ולאחותי על הראש אלף עניינים שקשורים לגדולים: אבחונים, בעיות התנהגות, עניינים רפואיים וכו'.

 

כל ילד זה חבילה. וברור לי שלא יותר קל עם עוד ילדים

אבל נשמע לי הגיוני שהגידול של ילד נוסף כשיש ברקע ילד גדול הוא יותר קל מאשר הילד הראשון והשני.

מצד שני לא תמיד הגדולים עוזריםבכינוי אחר
הבת שלי עוזרת כשהיא יכולה אבל נגיד בבקרים בעלי יוצא לעבודה מוקדם ואני אחראית לפזר את כולם למסגרות וגם להספיק להגיע לעבודה בזמן
אכן נקודה חשובה..ממ שלא תמיד הם עוזריםסבב ולא סבבה

ואז י שמלא.תסכולי ציפיות ואכזבות בלב

וגם

יש מלאאא מריבות

ומלא בקשות בו זמנית

ויותר קשה להרגיע עצבים של גדולים חח


אז כאילו לא לדמיין איזה פסטורליה של ילדים שחצי מהיום ושטפים כלים ועושים בייביסיטר ואת נחה במיטה חח


אם בין הראשון לשני יש 3 שנים של הפרש, זה אחרתירושלמית במקור
ובטח אם הפרש של 3.5 או 4
למה את לא לוקחת עגלה?יעל מהדרום

לק"י


בימים שאני מפזרת 3 ילדים וממשיכה ישר לעבודה זה באמת מבצע בלי עגלה (אין למטפלת של הבן שלי מקום מסודר לעגלות).

ואני סוחבת להם את התיקים... אז בנוסף לתיק גן ולתיק שלי, יש לי גם ילקוט (כבד לבת שלי).

אני לוקחת עגלהדיאן ד.

אבל העגלה למטה, ואני צריכה לרדת 3 קומות בלי עגלה (כי להעלות את העגלה למעלה זה יותר קשה)

וכשמגיעה למטה לקשור את התינוקת בעגלה.

 

אבל אני מסתדרת ב"ה. לא כזה נורא.

רק לפעמים עובר הרהור שמישהו קצת יותר גדול יכל היה לעזור.

אבל כמו שאמרו פה לא בטוח שהיה עוזר, אולי היה מפריע

זה באמת תלוי בגיל של הגדול ובאופי שלויעל מהדרוםאחרונה
לק"י


שלי בני 7 ו-10, ויש דברים שהם בהחלט עוזרים לי כשאני יוצאת עם ארבעתם.

אני עם 2המקורית

ובאנת שככל שהם גדלים זה נהיה קל יותר ומחשבה על עוד ילד לפעמים לא נראית לי מופרכת

עם זאת, לקחת בחשבון שזה עוד תינוק במלוא מובן המילה בנוסף לקיים. קרי, לילות ללא שינה, שיניים, שנצ במעון וכו


אגב, אני בילד הראשון נהניתי מכל רגע. לא לחוצה ולא כלום. זרם לי על מי מנוחות לגמרי. יש לו אחות צמודה, ודווקא ילד יחיד נוסף נראה לי קשה יותר משניים לטווח הרחוק מאשר צמודים עם קושי בטווח הקרוב

אני חוויתי ועדין חווהoo

הקטן שלי בן 5 ובהפרש של 9 שנים מהקודם ועוד 2 יותר גדולים


אין ספק שהגידול שלו היה ועדין טוב בפער משמעותי מהשאר

בגלל כמה דברים:

הניסיון ההורי

מצב כלכלי טוב יותר

הסתכלות רגועה ושלווה יותר על החיים


את יכולה לשדר כמה אנטי שאת רוצה, זה מה שאני עשיתי אחרי 3 ואז שיניתי את דעתי וילדתי את הרביעי 😉 

אני מרגישה אותו דבר אבל עם הרבה וצפופיםסבב ולא סבבה

שעם השנים

הנסיון

הפרופורציות ובניית סדרי עדיפויות מדויקים יותר בחיים

האמהות נהית יותר ויותר קלה ואני מצליחה להיות נוכחת ולהנות. לצד האתגרים.

גם הניסיוןoo
אבל לי אישית הדבר המשמעותי שמביא את השלווה הוא הקצב האיטי שמתאפשר בזה שהוא קטן יחיד בין גדולים, יש הרבה מטפלים ומטופל אחד.
מכירה כמה משפחות שהילד השלישי הגיע אחרי כעשר שניםמתואמת

מהילד הקודם.

נשמע לי שזה באמת לבוא להורות ממקום אחר של בשלות ושל רצון לחוות שוב את המתיקות של הגיל הקטן.


אבל לא הבנתי למה את צריכה לשדר לעולם אנטי לרעיון של ילד שלישי... זה משהו שלך ושל בעלך בלבד, ואחרים לא צריכים בכלל לדעת עם המחשבות שלך בעניין...

ובקשר לעצמך - לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אם הם מתחת לגיל חמש הגיוני שאת מרגישה עדיין בהישרדות ובלי כוחות לחשוב על עוד ילדים❤️ אז תתמקדי כרגע בילדים הקיימים, תנסי לחזק את עצמך ולמצוא מה ייתן לך כוח וכיף בגידול שלהם - ואת לא צריכה בינתיים לצאת בהצהרות אפילו מול עצמך...

מה הקשר לשדר ליקום?ים...

גידלתי תאומים, האמת נראה לי שצמודים יותר קשה כי צריך לדאוג לשלבים שונים בהתפתחות...

תאומים עם כל הקושי זכור לי כפחות קשה מהאחת שיש לי עכשיו. אבל עכשיו אני גם במקום שונה בחיים והם כבר גדולים. עדין לא 10 אבל עצמאיים ויכולים לעזור.

כן ילד נוסף זה שוב לחזןר לתקופה מאתגרת יותר. פחות שינה בלילה, חיתולים ןכו. אבל זה עניין של החלטה ומוכנות. את לא צריכה לדעת מעכשיי מה יהיה עוד x שנים.

בינתיים לא מתאיח עוד ילד, ב"ה יש לנו יכולת למנןע היום ולתכנן את המשפחה פלוס-מינוס כרצוננו.

זה לא שאת עושה קשירת חצוצרות, גם אסור הלכתית. אם בעתיד תרצי עוד ילד, עדין תוכלי להביא...

ברור שיש בזה משהו יותר משחרראמאשוני

אבל כן כדאי לקחת בחשבון שפער של 10 שנים, זה כמו לגדל ילד יחיד,

כי עד שהוא יגדל ויהיה ממש ילד הם יהיו בני 14-15 שזה תחומי עניין שונים לגמרי.

וזה קושי בפני עצמו. (וגם כהורים, אנו נשחקים)

חוץ מזה שמגיל 9-10 זה התמודדויות אחרות של סף גיל ההתבגרות. ויש בזה קטע קשוח של מצד אחד רצון עד לחוות איתם את הגיל והתקופה של טיולים ושיחות ולנצל את זה שהם עדיין תמימים וחמודים ובאים עם ההורים. ומצד שני לתמרן בין הנקות ללילות ללא שינה.

אז תחשבי גם על זה.


בן כמה הקטן כרגע?

לדעתי פער של 4 שנים זה מושלם אבל עדיין דורש.

אם את רוצה ממש לחכות לגיל שהם יהיו יותר עצמאיים מגיל 4,

אז תחכי לגיל 6-7 מקסימום, לא יותר מזה, ככה הם יחסית יגדלו יחד, ויהיה יותר כיף, וגם מסיימים עם ההורות יותר מוקדם ואפשר לעשות דברים אחרים בחיים שקשה לעשות כשיש קטנים.

(אם ממילא את לא מתכננת משפחה גדולה בכל מקרה)

תשובה פרקטית וממצה חחאביה20
א. אל תשדרי ליקום כלוםהשקט הזה
תעשי מה שטוב לך, אף אחד לא צריך לדעת אפ סיימת כבר ללדת או מתכננת עוד בהמשך


ב. לגמרי חושבת שדברים יכולים להשתנות ולהתהפך ורואה על אחותי שהגידול של השלישי שלה שהגיע כשהגדולים היו בני חמש ושש בערך הוא אחר כי הגדולים יותר עצמאיים, יותר מביניפ וכו'


ג. מצד שני- האח הכי קטן שלי נולד כשהאח שמעליו היה בן 5. ובשנים הראשונות שלו ברור שהיה לאמא שלי יותר קל- אני הייתי חוזרת מבי"ס ומבלה איתו כל אחהצ, אחותי הגדולה יותר קילחה אותו, אמא שלי יכלה לנוח קצת בזמן הזה.. בקיצור חוויה שונה. אבל היום כשכולנו כבר מחוץ לבית והוא מתבגר משועמם ומפונק יש לאמא שלי קשיים איתו שלא היו לה איתנו כי אנחנו היינו חבורה. אז לכל בחירה יש את הצדדים שלה

בנות הפתעתן אותי וקראתי הכלאביה20
דיון ממש מעניין ומאיר עיניים
בעיינירק טוב!

אחרי כל לידה הבית צריך להתארגן מחדש. מבחינת הלו"ז, מבחינת התנהלות וכו. אני חושבת שלוקח בערך 4 חודשים למצוא את האיזון החדש. זה לא אומר שיהיה קל או קשה אבל שיש שגרה כלשהיא שנכנסים אליה או למדו אותה כבר.


לגבי קל או קשה- בעייני זה מאוד תלוי בחוויות מול הילד וההריון. יש ילדים שיותר קל איתם כי ההנקה הולכת טוב, ואין בעיות גזים ואין שאלות רפואיות שצצות כל פעם. ויש ילדים שיותר מאתגר כי בתינוק פחות רגוע, ולא תמיד יודעים מה יש לו, או בעיות באכילה או ריפלוקס, או קשיי הרדמות וכו. ואז זה משליך כמובן על הכוחות של ההורים וכל הבית. (כנ"ל ההתאוששות מההריון והלידה ששונים מפעם לפעם)


גם אזור מגורים משפיע. אני גרה במקום שמאוד קל להעזר אחרי לידה. בקלות אפשר למצוא מהרגע לרגע מישהו שיוציא את הילדים מהגן. יש ארוחות ליולדות ובכללי יש עזרה הדדית. לעומת זאת ראיתי את גיסתי בחורף עם 4 ילדים בינהם תינוק שרק נולד צריכה לקחת ולהחזיר מהמסגרות חינוך, אין הרבה במי להעזר, הכל יותר מסובך. גם אם אתה מתנדב להיות נחמד ולהוציא ילד בכיתה א מביה"ס, לך תמצא אותו בבי"ס של 900 תלמידים,עם פקקים מחוץ לביה"ס, וקח אותו הביתה לבניין שהוא גר שכמובן אין חניה לידו.


גם גידול הילדים אחרי שעברנו את שלב התינוקות שונה ממקום למקום. יש מקומות שצריך להעסיק את הילדים אחה"צ ויש מקומות שהילדים יותר חופשיים ללכת לחברים, לצאת מחוץ לבית וכו. ככה שאתה לא מרגיש שאתה כל היום סובב רק סביבם.


עוד דבר- גם הפניות של שני ההורים משפיעה. לא דומה בית ששני ההורים נמצאים אחה"צ בבית, לבית שבו האמא לבד עם הילדים עד ההשכבות.


בקיצור, יש הרבה גורמים שמשפיעים על איך תהיה חווית גידול הילדים. כל משפחה צריכה לבחון את מירב הנתונים התלויים בנו, ולחשוב מה נכון לה באותו זמן נתון.

(אני לא בעד הצהרות לשום כיוון ובטח לא לסביבה. אם כבר רוצים לשדר משהו אז לומר שאנחנו עושים מה שנכון לנו וכרגע אין צורך לדבר איתנו על התוכניות העתידיות).


בהצלחה והרבה שמחה וכוחות במה שתחליטו ותעשו.

נקודות חשובות מאד!ירושלמית במקור
ופירטת יפהירושלמית במקור
התייעצות לגבי איך לחגוג יום הולדת?אובדת חצות

תאומים בני 6

אוהבת לחגוג עם המשפחה המורחבת

מצד שני הגיע גיל 6 וצריך עם חברים

הבעיה שהפרדנו אותם לשתי כיתות

וזה נראה לי מטורף להזמין שתי כיתות לחדר דיירים או רק בנים מכל כיתה ואז זו כמות ילדים של כיתה אחת אבל אין בנות

לא כ"כ יודעת מה לעשות …

וזה עוד לפני האירגון שזה חתיכת עבודה

איך אפשר לעשות את זה קליל?

ואף פעם אני לא יכולה להתחלק עם עוד אמא כי אני כבר עושה לשני המתוקים שלי

בטוחה שחייבים?אפונה

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

כל ההורים האחרים מזמינים את כל הכיתה?ירושלמית במקור

אולי בכלל שווה להסדיר "מדיניות קבועה" עם המורהירושלמית במקור

בגיל כזה שיחגגו בכתהאורוש3

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

הם רק בני 6, רק תחילת כיתה א..טארקו

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

חייבים לעשות לכל הכיתה? אי אפשר להזמין קצת חברים?לפניו ברננה!

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

נשמע הגיוני להזמין רק את הבנים משתי הכיתותחילזון 123

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

אנחנו בגיל הזהנעמי28

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

במקום להזמין כיתה שלמהכורסא ירוקה.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

אולי כדאידווקא לחגוג להם בנפרדמקקה

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

אנחנו חגגנו כמה פעמים לתאומים עם החברים משתי הכיתומתואמת

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

ומוסיפה שלרוב אצלנו חוגגים בכיתהמתואמת

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

למה לא לחגוג לכל אחד בכיתה שלו?המקוריתאחרונה

שבוע 39-לחץ מהסביבהמנסה לענות

שבוע 39

לידה מתקדמת

צירים באים והולכים ומתעתעים

ואני יודעת שאני לא יולדת לפני התאריך

וכבר שבועיים לחץ לחץ

בעבודה-את לא רוצה ללדת? את עדיין פה?

וחמותי ששולחת הודעות לחץ מה קורה/מתקשרת/מתקשרת וידאו!! פעם או פעמיים ביום (ברור לי שזה מדאגה אבל בכל זאת)

ודודה של בעלי שמחליטה באיזה תאריך בדיוק אני צריכה ללדת.. ועוד

אני בן אדם יחסית רגוע אבל עוד לא הגעתי לשבוע 40 וככ הרבה לחץ! איך מרגיעים את זה ולא כועסים על כולם? מרגישה לחץ בפנים שעושה כאב ראש ולא נעים לי בכלל..

מטריף. תנסי לסנן ככל הניתןאורוש3

לפעם הבאההשם שלי

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

לא שואלים מתי.. פשוט קובעים חחמנסה לענות

בעיני כדאי להגיד לאנשים שאת פוגשת או מדברת איתםכתבתנו

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

יווו זה מחרפןןןדיאן ד.

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

חח זה טווובמנסה לענות

איזה חפירה🤦‍♀️🤦‍♀️יעל מהדרום

זו הסיבה שאף פעם לא שיתפתי תאריך לידהממתקית

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

אני אמרתי לכולם תאריך שבועיים אחרישושנושי

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

רוב האנשים לא יודעיםמנסה לענות

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

אני משחקת אותה שוכחת...ממתקית

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

חחחמנסה לענותאחרונה

לקחתי יומיים חופש ואני בדיכאוןאנונימית בהו"ל

אולי תעזרו לי לנצל את החצי יום שנשאר לי?

אני עובדת במשרה מלאה פלוס פלוס בהייטק

עם שלושה ילדים, הגדול בן 7

רגילה לחיים מאוד אינטנסיביים של נסיעות מחוץ לעיר וג'ינגול של בית עבודה ילדים זוגיות וכו.

הרגשתי שעמוס לי מאוד ולקחתי לי את אתמול והיום חופש

ואני לאאא יודעת מה עושים עם הזמן הפנוי שלי

ניסיתי לישון (ואני אוהבת בדרכ) אבל פשוט לא הצלחתי

אני קצת מסדרת את הבית

חשבתי לאפות

כמובן בצהריים אני עם הילדים אז זה לא חופש מוחלט

אבל עדיין

הלכתי לאיבוד וזה עושה לי דיכאון החוסר מעש זה וגם ההבנה שאני לא יודעת להיות עם עצמי, להעסיק את עצמי, להירגע, לחיות את הרגע.

ממש עצוב לי

אולי לצאת לעשות קניות?מישהי מאיפשהו

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

ותנסי לא לשקוע בעצבותמישהי מאיפשהו

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

יש יום יפה בחוץדיאן ד.

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

לקבוע קפה עם חברהיום שני
  • ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

  • למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

  • ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

  • להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

  • ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

  • אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

  • אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

לצאת לקניון ולפנק את עצמךעוזרת

זה לא אומר שאת לא יודעתבאתי מפעם

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

נכוןנעמי28

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

איזה כיף לך!!! וכל הכבוד לך שלקחת זמן לעצמךממתקית

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

תודה לכן!!!אנונימית בהו"לאחרונה

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

לא קשור אבל אתן תמיד עוזרות אז..השם גדולל

שוקלים להשאיר את הבן שלנו כיתה, כרגע הוא בכיתה ו כיתה קטנה, ואנחנו רוצים להעביר אותו לבית הספר אחר מכמה סיבות

  1. קטן במחזור

  2. חוסר בשלות ריגשית

  3. קושי חברתי- מנסה להדביק את הפער בכל מחיר ולא מצליח וכל המשאבים הולכים לזה.

  4. בעיית קשב וריכוז ואימפולסיביות.

    בקיצור הוא בהישרדות וממש רואים את הפער מבחינת הבשלות שלו והבגרות שרחוקה שנות אור מהילדים בשכבה שלו.

    בית הספר מודע לכל ההיסטוריה שלו מאז כיתה א. הוא מנסה להתחקות אחרי ילדים שלא בהכרח הולכים בדרכים טובות ואנחנו ממש חוששים מה יהיה איתו בהמשך. רוצים להוריד ממנו את מפלס הלחץ לרצות ולהיות בקו ישר עם ילדים שהם יותר גדולים ממנו פיזית וגם יותר גדולים בראש.

    יש לנו תקשורת מהממת איתו ואני יודעת שגם אם בהתחלה הוא יתנגד עם הזמן הוא יתרכך.

    אשמח לתובנות, לניסיון שלכן מי שהייתה בצומת הזו..

השאלה הראשונה שעולה לי היא אם התייעצםהמקורית

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

אנחנו אמורים להיפגש להתייעצותהשם גדולל

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

לכן בדיוק שאלתיהמקורית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הוא מטופל תרופתיתהשם גדולל

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

יש כזו אפשרות בכלל?מתיכון ועד מעון

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

ישהשם גדולל

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

האם הוא אמור להשאר כיתה באותו בית ספרזמינה

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

ממש לא! מעבירים אותו.השם גדולל

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

שואלת בעדינות כי אני בסירה דומהמולהבולה

האם עשיתם אבחון תקשורת?

עשינו אבחון שבודק גם את זההשם גדולל

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

קודם כל בהצלחהוהרי החדשה

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

המטרה כי להקל עליוהשם גדולל

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

נשמע רעיון הגיוני לפי הנתונים. בהצלחה בהחלטה!!!שיפור

תודה רבה, אמן!השם גדוללאחרונה

בית החלמההחלמה

אני לקראת לידה בעז"ה ושוקלת ללכת לבית החלמה.

תמיד היה נראה לי מוזר ומשעמם ללכת לבד.

אני מרגישה הפעם מכל מיני סיבות שאם לא אלך לא אצליח לנוח כמו שצריך.

אשמח לכל מידע מנשים שנסעו לבד.

איךזה?

בחדר זוגי יש פרטיות? או ששווה להשקיע בחדר פרטי? באמת טוב ומפנק?

המלצות על בית החלמה?

ושאלה אחרונה- כדי לשים את התינוק בתינוקיה חייבים להגיע ישר מבית החולים?

תודה לעונות!

אין לי מושג אבל הייתי הולכת לחדר לבדאורוש3

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

מצטרפת לשאלות-גם לי יש מחשבה ללכתמחכה עד מאוד

ממליצה בחום ♥️מולהבולה

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

מנסה לענות.דיליה

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

באמת גרביים?רק לרגע9

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

לא חייביםאפונה

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

אבות גם כן מסתובבים שם? או שיש גברים בצוות?ירושלמית במקור

יש גבריםאפונה

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

רק לגבי תינוקיהשלומית.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

ואני הלכתי לבד והיה לי מושלםשלומית.

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

אני גם הייתי כמוך עד שילדתי בקיסרימולהבולה

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

תודה לעונות!החלמהאחרונה

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!

רופא/ת עיניים לילדיםאפונה

אשמח להמלצות באיזור ירושלים דרך לאומית, אם יש חיה כזו שגם עונה בטלפון וגם עם תורים סבירים.

פתוחה גם לשאר חלקי הארץ כי אני כבר מלא זמן בסרט הזה ונשבר לי.

תודה!

בהצלחה לצערי זו חיה נדירה.....אמהלה

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

כשאני פעם הייתי צריכה תור ולא קבעתי מספיק מראשבארץ אהבתי

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

גם אני פעם קבעתי ככההשם שלי

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

חושבת שהן אומרות להתקשר ב 11 כל יום לגבי ביום שאחראחת כמוני

בהצלחה

יש לך לאומית זהב?עודהפעם

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לאחד הילדים ישאפונה

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

לא יודעת אם רלוונטימתיכון ועד מעון

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

נבדוק תודה!אפונה

הוא מדהים!טארקו

תבדקי באתר דוקטוריםרק טוב=)

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

תחפשי דר דורון שדהאחות אחת

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

אם את בקטע של פרטימישהי מאיפשהו

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

האמתאפונה

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

מבינה אותך מאודמישהי מאיפשהואחרונה

גם אותי זה פוגש בסיטואציות כאלה וזה מרגיז ממש

מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל

אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..

אני חושבת שסיפרנוהשם שלי

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

סיפרתיירושלמית במקור

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושית

בדרך כלל אני מספרת לילדים בשבוע 18מבורכת

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

באחרון סיפרנו לגדולות ממש מוקדםמוריה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

אני לא יוזמת..הם שואלים אותי מיום אחרי הלידה ועדאולי תדעו

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

תודה למי שענתה!אבןישראל

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

השיקולים שלירק טוב!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

סיפרתי בשלבים לכל ילד לפי גילוהרמה

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

סיפרתי בסביבות שבוע 14, ממש לפני שסיפרתי לכולםשיפור

למה לחכות?112233445566אחרונה

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

איך אפשר לטשטש בטן הריונית,?מעיין34

יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן

לפעמים חולצת טוניקה בגזרה רחבה ומתחתיום שני

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

זה שלב שקצת קשה לטשטש בונעמי28

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

יש שמלות קומות שיכולות להתאיםפצלושון

שולחת לך בפרטי תמונה

וואו בחודש שישי?מבורכת

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

חח כנ"ל רואים עלי מההתחלה..הגדילה לעשות חמותיאולי תדעו

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

אני יכולה לייעץ לך שלי מאוד עזר פשוט לשחרר את זההרמה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

תודה רבה על התגובותמעיין34

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות

אני בעד שמחה רחבה!!!יעל...אחרונה

לא שמלה, אלא באמת שמחה.

תשמחי בהריון ושאחרים ישמחו איתך

ותבקשי מכולם שיתפללו עלייך. אני ממש בעד לאסוף תפילות. יהיה טוב בעזרת ה'!!!

למה לטשטש? זה הדבר הכי יפה שיש בעולם!שושנושי

מי שלא מפרגן שיטפל בעצמו..

לפעמים להסתיר ולטשטש גורם לזה להיראות גדול יותר

קוראת עכשיו את התגובה הבאה שלך - אני הייתי מנצלת את האירוע כדי לפרסם את הנס הגדול שבורא עולם עשה איתכם.

אם כי כמובן עניין של תחושה אישית.

מזל טוב *2

אולי יעניין אותך