הוא בן 5 ורק בתקופה האחרונה נהיה ממש סבבה.

הוא עצמאי והטיפול הוא לא רק פיזי וסיזיפי.

באמת יש בזה משהו משחרר שלא צריך לשים עיניים או לרדוף אחרי כמה ילדים, אלא על ילד אחד שאת ממוקדת בו וזהו.

רק לא הבנתי,

אם תביאי ילד כשהגדולים יהיו בני 10+ זה לא יפטור אותך מלקחת גם אותם לחוויות, ולספק להם תעסוקה.

אבל כל הסביבה שלי משדרת לי שהילדים הבאים זה הרבה יותר קל.

אחותי אמרה לי שהיא אומרת לחברות שלה בעבודה שהן מפסיקות ללדת בדיוק כשזה נהיה קל והרבה יותר מהנה....

וכשהאחים גדולים הם כ"כ מתלהבים מעוד תינוק והם עוזרים הרבה

ככה ממה שאני רואה. שוב לא מניסיון שלי.

אני אישית לא מסכימה.

יש לי שלושה ילדים ולא קל לי איתם,

אני מוכנה להשקיע כל מה שצריך בחינוך ילדים עושה מה שאפשר

אבל לא מרגישה שנהיה לי יותר קל מילד לילד

ולכן גם חושבת טוב כמה עוד ילדים אביא.

אצלי נהיה יותר קל מהחמישי וכל אלה שאחריו

לא בגלל שהגדולים עוזרים

בגלל שאני למדתי להיות אחרת בהכל כמעט

האמהות שלי השתנתה

אני השתנתי

ובאחרון אז כן זה שהגדולה שלי יכולה לשמור עליו ואני אלך לנוח בצהרים או אקפוץ להביא מהגנים בלי להסיב גם איתו או אפילו ללכת לשרותים רגע חח

זה לא מובן מאליו..כי בכל הראשונים לא היה מצב כזה

אין לי באמת עזרה כי הם קטנים, גם הבכורה

אבל הז כן יותר קל טכנית

ובעיקר בעיקר נפשית

פשוט במחילה 3 ילדים זה בדיוק השלב שרוב האנשים מפסיקים כי קשה..

ובהמשך בעיני הז כן לאט לאט מתאזן ומשתפר

עד הרביעי היה קשה מאוד מאוד

ברמה שבאמת מנעתי 3 שנים כי לא הייתי מסוגלת

כשהקטן היה בן 5 נולד החמישי ואי אפשר להשוות בכלללל פשוט מרגישה שנסיון העבר לימד אותי להתייחס לכל הקשיים האלו אחרת' בנוסף לזה שהבכור כבר היה בן 12 וזה שאחריו בן 10 והם יכולים לעזור לי איתו

אפילו עכשיו בערב פסח יכולתי לשלוח את הגדול למכולת לקנות לי כמה דברים ועל הדרך כבר לקח את הקטן איתו בעגלה זה נותן קצת מרחב ותימרון

לאחת יהיה קל יותר מהילד החמישי או השישי ומעלה, אבל לאחרת דווקא בנקודה הזו יהיה קשה יותר, כי בדיוק נולד לה ילד מאתגר מאוד או שהילדים הקודמים פיתחו אתגרים שמכבידים על הגידול...

אז אי אפשר להבטיח כלום לאף אחת וכל אחת צריכה לחשוב אם היא רוצה להמשיך להתנסות בגידול ילדים (עם ההבנה שמה שיהיה בעתיד הוא לא בהכרח מה שכבר היה - לטוב או למוטב), או לא לקחת את הסיכון או הסיכוי...

אין פה שום נוסחא מתמטית והכל בהשגחה פרטית כל אחת לפי הסיפור שלה..

רוב מי שמביא 3 ילדים, הקטן נולד כששני הראשונים גדולים ועצמאיים יחסית.

אם ההפרשים אצלך כשהיו 3 ילדים הם 4,2,0

או אפילו צפופים יותר,

אז ברור שזה לא יהיה יותר קל.

אצלי הגילאים בלידה של השלישי היו:

6,4,0 והיה ממש כיף הגידול שלהם.

אבל גם בהמשך היה ככה ולא הרגי שלי אותו דבר

אבל נכון

הז באמת שונה אצל כל אחת

אני ממש לא התכוונתי לנבא מה א

עומד להיות ..

שילד שלישי יותר קל,

כי כשאומרים את זה מתכוונים לפערים אחרים משלך.

בד"כ לא מדייקים את זה כי זה לא נפוץ בציבור הכללי שכשהשלישי נולד הגדול בן 3..

אבל לזאת הכוונה בד"כ.

אצלי יש 2 גדולים והקטן עם רווח של חמש שנים ועדיין מאוד מאתגר לי עם הילדים..

הדבר שהכי הייתי רוצה להצליח זה בחינוך הילדים ושם הכי קשה לי.

ובמצב האישי של כל אמא מול העניין

כל החברות שלי שעם רצף צמודים (נגיד שנתיים הפרש, אולי 3 בין ילד לילד) מאוד מתקשות בג׳ינגול ומתלוננות המון שקשה להן

אני כשהרגשתי קושי החלטתי לעצור ולא לנסות עוד, כי התקווה שיהיה יותר קל כשעכשיו כבר קשה היא קלושה, מאחר ועוד ילד זה המון שמחה ובמקביל גם עוד עבודה ועוד עומס

כל ילד מוסיף אתגרים וקשיים וגם שמחה וסיפוק ואהבה.

אבל להגיד ש4 ילדים יותר קל מ2? אולי אם ההפרש בין כל ילד הןא 4-5 שנים שאז בשלישי והרביעי שני הגדולים כבר גדולים ועצמאיים.

אני כרגע עם 4, מאתגר מאוד.

עם 2 היה יותר קל, סתם לדוגמא ביציאה מהבית לאטרקציה- אני עם אחד, בעלי עם אחד. עם 4 זה כל אחד על 2, הבדל משמעותי ולא מרגישה שזה קל יותר.

(שלא ישמע שאני מתלוננת, שמחה על כל אחד מהילדים ובעז"ה מקווים לקבל עוד הרבה מתנות כאלה מהקב''ה אבל לא מסכימה עם זה שהילדים הבאים זה יותר קל. לא בשלב שלנו)

כשהגדול עובר את גיל 8 בערך מתחילים לחוש הקלה.

אני ילדתי את השלישי שלי כשאחותי ילדה את התשיעית שלה. הגדול שלי היה אז בן 5. היה לי נורא קשה! (הרבה יותר מאשר כשהראשונים נולדו).

אמרתי לאחותי אז: "מה תגידי את, לך יש תשעה..."

אז היא אמרה לי, ועכשיו אני רואה כמה היא צדקה - זה השלב הכי קשה.

היום הגדול שלי בן 11. הם חבורה עליזה (בד"כ), עוזרים אחד לשני. בבוקר תמיד יש מי ששמח לבלות עם תינוק ואני יכולה לנמנם עוד קצת, הם יכולים לעזור לאח קטן (למזוג לו מים, לספר סיפור) ולא הכל תמיד עלי. אני יכולה לצאת רגע בלי לקחת איתי את כולם לכל מקום, הם לוקחים יותר חלק במטלות הבית...

אין מה להשוות.

אם כמו בתכנון שלה, כשהילדים בני 10 אז זה באמת עולם אחר.

כי נגיד אני עכשיו עם שני קטנטנים. בן שלוש ובת שנה

ומאוד קשה לי לצאת איתם בבקרים. לוקחת את הקטנה על הידיים וצריכה לזכור לקחת 3 תיקים: שלי, של הגדול (שלפעמים מסכים לשים על הגב) ושל הקטנה.

והולכת איתה והתיקים והגדול בורח לי למטה ישר ליד הכביש.

לפעמים עובר לי בראש שאם היה לי ילד/ה בן 6 אז אולי היה עוזר לי נגיד לקחת את התיקים או לתת יד לבן שלוש.

אני רואה את גיסי שמוציא כל בוקר 5 ילדים ששני הקטנים בדיוק בגיל של הילדים שלי.

הגדולים שלו בת 10 ובן 9 לוקחים את הגדול לגן,

גיסי עם בת ה6 מלווה את הקטן בן שנה וחצי למעון

בפירוש יותר קל לו בבקרים מאשר לי.

לא סותר שבטוח יש לו ולאחותי על הראש אלף עניינים שקשורים לגדולים: אבחונים, בעיות התנהגות, עניינים רפואיים וכו'.

כל ילד זה חבילה. וברור לי שלא יותר קל עם עוד ילדים

אבל נשמע לי הגיוני שהגידול של ילד נוסף כשיש ברקע ילד גדול הוא יותר קל מאשר הילד הראשון והשני.

ואז י שמלא.תסכולי ציפיות ואכזבות בלב

וגם

יש מלאאא מריבות

ומלא בקשות בו זמנית

ויותר קשה להרגיע עצבים של גדולים חח

אז כאילו לא לדמיין איזה פסטורליה של ילדים שחצי מהיום ושטפים כלים ועושים בייביסיטר ואת נחה במיטה חח

לק"י

בימים שאני מפזרת 3 ילדים וממשיכה ישר לעבודה זה באמת מבצע בלי עגלה (אין למטפלת של הבן שלי מקום מסודר לעגלות).

ואני סוחבת להם את התיקים... אז בנוסף לתיק גן ולתיק שלי, יש לי גם ילקוט (כבד לבת שלי).

אבל העגלה למטה, ואני צריכה לרדת 3 קומות בלי עגלה (כי להעלות את העגלה למעלה זה יותר קשה)

וכשמגיעה למטה לקשור את התינוקת בעגלה.

אבל אני מסתדרת ב"ה. לא כזה נורא.

רק לפעמים עובר הרהור שמישהו קצת יותר גדול יכל היה לעזור.

אבל כמו שאמרו פה לא בטוח שהיה עוזר, אולי היה מפריע

שלי בני 7 ו-10, ויש דברים שהם בהחלט עוזרים לי כשאני יוצאת עם ארבעתם.

ובאנת שככל שהם גדלים זה נהיה קל יותר ומחשבה על עוד ילד לפעמים לא נראית לי מופרכת

עם זאת, לקחת בחשבון שזה עוד תינוק במלוא מובן המילה בנוסף לקיים. קרי, לילות ללא שינה, שיניים, שנצ במעון וכו

אגב, אני בילד הראשון נהניתי מכל רגע. לא לחוצה ולא כלום. זרם לי על מי מנוחות לגמרי. יש לו אחות צמודה, ודווקא ילד יחיד נוסף נראה לי קשה יותר משניים לטווח הרחוק מאשר צמודים עם קושי בטווח הקרוב

הקטן שלי בן 5 ובהפרש של 9 שנים מהקודם ועוד 2 יותר גדולים

אין ספק שהגידול שלו היה ועדין טוב בפער משמעותי מהשאר

בגלל כמה דברים:

הניסיון ההורי

מצב כלכלי טוב יותר

הסתכלות רגועה ושלווה יותר על החיים

את יכולה לשדר כמה אנטי שאת רוצה, זה מה שאני עשיתי אחרי 3 ואז שיניתי את דעתי וילדתי את הרביעי 😉 

שעם השנים

הנסיון

הפרופורציות ובניית סדרי עדיפויות מדויקים יותר בחיים

האמהות נהית יותר ויותר קלה ואני מצליחה להיות נוכחת ולהנות. לצד האתגרים.

מהילד הקודם.

נשמע לי שזה באמת לבוא להורות ממקום אחר של בשלות ושל רצון לחוות שוב את המתיקות של הגיל הקטן.

אבל לא הבנתי למה את צריכה לשדר לעולם אנטי לרעיון של ילד שלישי... זה משהו שלך ושל בעלך בלבד, ואחרים לא צריכים בכלל לדעת עם המחשבות שלך בעניין...

ובקשר לעצמך - לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אם הם מתחת לגיל חמש הגיוני שאת מרגישה עדיין בהישרדות ובלי כוחות לחשוב על עוד ילדים❤️ אז תתמקדי כרגע בילדים הקיימים, תנסי לחזק את עצמך ולמצוא מה ייתן לך כוח וכיף בגידול שלהם - ואת לא צריכה בינתיים לצאת בהצהרות אפילו מול עצמך...

גידלתי תאומים, האמת נראה לי שצמודים יותר קשה כי צריך לדאוג לשלבים שונים בהתפתחות...

תאומים עם כל הקושי זכור לי כפחות קשה מהאחת שיש לי עכשיו. אבל עכשיו אני גם במקום שונה בחיים והם כבר גדולים. עדין לא 10 אבל עצמאיים ויכולים לעזור.

כן ילד נוסף זה שוב לחזןר לתקופה מאתגרת יותר. פחות שינה בלילה, חיתולים ןכו. אבל זה עניין של החלטה ומוכנות. את לא צריכה לדעת מעכשיי מה יהיה עוד x שנים.

בינתיים לא מתאיח עוד ילד, ב"ה יש לנו יכולת למנןע היום ולתכנן את המשפחה פלוס-מינוס כרצוננו.

זה לא שאת עושה קשירת חצוצרות, גם אסור הלכתית. אם בעתיד תרצי עוד ילד, עדין תוכלי להביא...

אבל כן כדאי לקחת בחשבון שפער של 10 שנים, זה כמו לגדל ילד יחיד,

כי עד שהוא יגדל ויהיה ממש ילד הם יהיו בני 14-15 שזה תחומי עניין שונים לגמרי.

וזה קושי בפני עצמו. (וגם כהורים, אנו נשחקים)

חוץ מזה שמגיל 9-10 זה התמודדויות אחרות של סף גיל ההתבגרות. ויש בזה קטע קשוח של מצד אחד רצון עד לחוות איתם את הגיל והתקופה של טיולים ושיחות ולנצל את זה שהם עדיין תמימים וחמודים ובאים עם ההורים. ומצד שני לתמרן בין הנקות ללילות ללא שינה.

אז תחשבי גם על זה.

בן כמה הקטן כרגע?

לדעתי פער של 4 שנים זה מושלם אבל עדיין דורש.

אם את רוצה ממש לחכות לגיל שהם יהיו יותר עצמאיים מגיל 4,

אז תחכי לגיל 6-7 מקסימום, לא יותר מזה, ככה הם יחסית יגדלו יחד, ויהיה יותר כיף, וגם מסיימים עם ההורות יותר מוקדם ואפשר לעשות דברים אחרים בחיים שקשה לעשות כשיש קטנים.

(אם ממילא את לא מתכננת משפחה גדולה בכל מקרה)

ב. לגמרי חושבת שדברים יכולים להשתנות ולהתהפך ורואה על אחותי שהגידול של השלישי שלה שהגיע כשהגדולים היו בני חמש ושש בערך הוא אחר כי הגדולים יותר עצמאיים, יותר מביניפ וכו'

ג. מצד שני- האח הכי קטן שלי נולד כשהאח שמעליו היה בן 5. ובשנים הראשונות שלו ברור שהיה לאמא שלי יותר קל- אני הייתי חוזרת מבי"ס ומבלה איתו כל אחהצ, אחותי הגדולה יותר קילחה אותו, אמא שלי יכלה לנוח קצת בזמן הזה.. בקיצור חוויה שונה. אבל היום כשכולנו כבר מחוץ לבית והוא מתבגר משועמם ומפונק יש לאמא שלי קשיים איתו שלא היו לה איתנו כי אנחנו היינו חבורה. אז לכל בחירה יש את הצדדים שלה

אחרי כל לידה הבית צריך להתארגן מחדש. מבחינת הלו"ז, מבחינת התנהלות וכו. אני חושבת שלוקח בערך 4 חודשים למצוא את האיזון החדש. זה לא אומר שיהיה קל או קשה אבל שיש שגרה כלשהיא שנכנסים אליה או למדו אותה כבר.

לגבי קל או קשה- בעייני זה מאוד תלוי בחוויות מול הילד וההריון. יש ילדים שיותר קל איתם כי ההנקה הולכת טוב, ואין בעיות גזים ואין שאלות רפואיות שצצות כל פעם. ויש ילדים שיותר מאתגר כי בתינוק פחות רגוע, ולא תמיד יודעים מה יש לו, או בעיות באכילה או ריפלוקס, או קשיי הרדמות וכו. ואז זה משליך כמובן על הכוחות של ההורים וכל הבית. (כנ"ל ההתאוששות מההריון והלידה ששונים מפעם לפעם)

גם אזור מגורים משפיע. אני גרה במקום שמאוד קל להעזר אחרי לידה. בקלות אפשר למצוא מהרגע לרגע מישהו שיוציא את הילדים מהגן. יש ארוחות ליולדות ובכללי יש עזרה הדדית. לעומת זאת ראיתי את גיסתי בחורף עם 4 ילדים בינהם תינוק שרק נולד צריכה לקחת ולהחזיר מהמסגרות חינוך, אין הרבה במי להעזר, הכל יותר מסובך. גם אם אתה מתנדב להיות נחמד ולהוציא ילד בכיתה א מביה"ס, לך תמצא אותו בבי"ס של 900 תלמידים,עם פקקים מחוץ לביה"ס, וקח אותו הביתה לבניין שהוא גר שכמובן אין חניה לידו.

גם גידול הילדים אחרי שעברנו את שלב התינוקות שונה ממקום למקום. יש מקומות שצריך להעסיק את הילדים אחה"צ ויש מקומות שהילדים יותר חופשיים ללכת לחברים, לצאת מחוץ לבית וכו. ככה שאתה לא מרגיש שאתה כל היום סובב רק סביבם.

עוד דבר- גם הפניות של שני ההורים משפיעה. לא דומה בית ששני ההורים נמצאים אחה"צ בבית, לבית שבו האמא לבד עם הילדים עד ההשכבות.

בקיצור, יש הרבה גורמים שמשפיעים על איך תהיה חווית גידול הילדים. כל משפחה צריכה לבחון את מירב הנתונים התלויים בנו, ולחשוב מה נכון לה באותו זמן נתון.

(אני לא בעד הצהרות לשום כיוון ובטח לא לסביבה. אם כבר רוצים לשדר משהו אז לומר שאנחנו עושים מה שנכון לנו וכרגע אין צורך לדבר איתנו על התוכניות העתידיות).

בהצלחה והרבה שמחה וכוחות במה שתחליטו ותעשו.

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

נסעתי ברכבת לצפון, אז בנהריה הייתה תחנת רכבת. שם ירדתי.
ומשם הזמנתי מונית למלון ונפגשתי עם בעלי ושאר הילדים.
לרכבת לקחתי תמיד את התינוק ואת הבכור שיעזור לי, לסחוב עגלה וכו...
אבל אצלך זה תאומים. מסובך יותר.

היום ב"ה הגדוליםן כבר עם רשיון, ממש עוזר... להם יש אומץ מה שלי אין.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

אם יש לך משחת סילברול עוזרת מאד לעזרה ראשונה.

אבל הטיפול הלאה תלוי באיך זה נראה. אם "רק" אדום בטח יעבור תוך יום יומיים, אם יש שלפוחיות כדאי לך להתייעץ עם גורם רפואי.

טיפלתי בברנדשילד ופד פראפין. במקום כוויה מפושטת נשארה רק 3 שלפוחיות קטנות.

@אמהלה, מבינה שלא היה לך צורך להתייעץ, שמחה שהיתה לך משחה טובה לשים והסתדרת.

תרגישי טוב

וניסיתי להבין האם אני צריכה להתייעץ עם גורם רפואי.

אני לגמרי בעד להתייעץ עם הפורום! וזה מה שעשיתי בעצמי

החלמה מהירה גם לך

נשארו שלפוחיות אבל ממש קטנות ב"ה.

שמן קצח/ג'ל אלוורה 100% טבעי למרוח על הכוויות

ולעשות קומפרס קר ץ-

לוקחת זוג גרביים מכותנה

אחת לחה וגורבת על היד

ועל זה גורבת גרב יבשה

וביניהם מכניסה קוביות קרח

וצריך לשמור על לחות שהעור לא יהיה יבש כדי שלא תישאר צלקת

על כוויית שמש האמת

זה לשים חלבון של ביצה חיה כמה שיותר זמן

ההסבר היה שזה מחזיר לגוף איזה חומר שחסר בגלל הכוויה

צחקתי כששמעתי את זה

וקצת אח"כ נכוויתי ממש בשמש וזה עזר לי מאוד

רפואה שלמה!

מרחתי את המשחה של גרין ופזרתי את הטלק שמצורף שקונים את המשחה.

מעניין אם זה טלק רגיל.

ונזכרתי שבעבר אמרו לי שצריך להדק את הכל עם ניילון נצמד, זה מה עשיתי.

משהו כמו עשרים דק אחרי המריחה. רגשתי הקלה.

מקווה שיחלים מהר, יש לי המון  פעילות בסופ"ש עם הידיים והכיורים מלאים (אין מי שיעשה כלים במקומי).

בבקשה באמת.

כל אחת שתעשה מה שטוב לה, אבל כשזה פורום ציבורי אני חייבת למחות.

זה כל כך לא שווה את הזיהום חס וחלילה שיכול להגרם מכזה דבר.

ובדיוק ראיתי מישהו שכתבה באריכות ובמקצועיות על כמה שזה נפוץ ומסוכן להשתמש בחומרים מהמטבח כדי לרפא פציעות - והיא כתבה נתונים על אנשים שהגיעו למיון בגלל זה, סליחה שאין לי את המקור.

ביצים חיות זה כל כך ריסקי, בבקשה

גם אני עשיתי דברים נואשים בגלל כוויה שהוציאה אותי מדעתי, ואני מסתכלת אחורה ולא מאמינה.

אז אני מבינה מאיפה זה מגיע, אבל בכל זאת - להזהר מתרופות סבתא, גם אם הן "עובדות" כי הסיכון לא שווה את זה.

פצעים פתוחים וכוויות זה דבר רגיש לזיהומים, ומוצרי מזון הם לא דברים שמיוצרים בהגיינה הנדרשת לטיפול רפואי. גם לא ניילון נצמד.

ורפואה שלמה לפותחת, אני ממליצה גם על משכך כאבים, כוויה זה אחד הדברים הכואבים 

אם כן, שמים אותה מהרגע הראשון ועוטפים הניילון ומעל חבישה

לגבי התוקף לא יודעת, אפשר לשאול

ביד היה נראה ממש לא רציני אבל בבוקר קמתי עם שלפוחית מפחידה בכל כף היד...

הבנתי אז שלא שמים את האזור מתחת לזרם מים זה מחמיר את הפציעה

יתכן ויש הבדל בין כוויה משמן רותח/תנור חם/מים רותחים.

הבוקר, ממש שיפור, רמת הכאב פחותה ויש מקומות שנוצרה אדמומיות.

לי היה כוויה מאדים. פתחתי סיר וכל האדים היו על היד שלי, שרף מאוד הייתי.תחת מים זורמים , בהמשך שמתי סילברול אבל בבוקר שמתי למשהו זוועה...לא שישנתי בלילה אבל זה מה שקרה

לפני הרבה שנים אבל

פושרים, רגיל מהברז.

יש הנחיה אחרת?

יכול להיות שאצלך זו פשוט היתה כוויה יותר חמורה, ושאם לא היית שוטפת במים היה אולי עוד יותר חמור. 

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

ואלך לנוח

המינימום הזה כולל לצורך העניין להתיישב ולהדריך ילדים בינוניים להמשיך לארגן

וכמובן שלא אמשיך את המטלות...

ומלכתחילה לא להכין משו רציני

אבל אם אני מרגישה שאני קורסת אז אני יעצור וילך לנוח 

אבל באמת מינימום

את מעט האנרגיות שי שעדיף להשקיע ברמה הרגשית...

לצרכים הפיזיים לעשות רק את החייב

זה הזמן לאוכל מוכן

טוסטים

חדפ

וכו..

ולכן היה לי חשוב לדעת אם הגוף שלי חלש או שפשוט אני לא דואגת לעצמי בהריון.

אפשר לראות בזה גם עזרה.

תלוי פרשנות וכנראה מכלול של היחסים שלכן.

אני הייתי שמחה אם חמותי היתה עוזרת לי במקרה כזה. ואם ישנים אצלה זה ויש כינים זה באמת יכול להיות מורכב וליצור הדבקות.

הכל תלוי בצורה שזה נעשה ובטיב היחס ביניכן.

אולי זה הרגל שלה שאני לא מודעת אליו,

כמובן שלא עשתה את זה לידי,אלא בערב שאני ובעלי יצאנו לקניה של משהו

הרגשתי לא נעים עם זה 

אז היא הבינה שהיא צריכה להשלים את הטיפול בהם,

בדיוק כמו ששולחים לפיפי לפני השינה וכמו שמצחצחים להם שיניים.

אבא שלי קבוע גוזז ציפורניים לכל הנכדים (הקטנים)

ואמא שלי מיישרת שיער (זה כמובן היא מתקשרת לשאול)

אולי גם גיסות שלי חושבות שזה חוצפה שאבא שלי גוזז ציפורניים בלי לבקש רשות?

לא יודעת זה כ"כ טבעי לי שאף פעם לא חשבתי שיכול להיות בזה משהו מוזר.

אם כבר, אם הייתי משאירה את הילדים שלי אחרי מקלחת וממהרת לצאת לסידורים ולילדים היה חשש אולי לכינים, הייתי מתבאסת אם אמא שלי לא הייתה מעבירה סירוק רק מחשש להיכנס למקומות לא לה. (אצלנו לא מעבירים בשגרה, רק כשיש חשש)

אם זה קורה כל הזמן ומפריע לך, אפשר לבקש לחדול מהמנהג אם זה מפריע לך.

אם זה היה בגלל הסיפור של הלידה, אז היה נגמר, תחליקי.

זה חלק מהרחצה.

כשאנחנו נוסעים להורים/חמים זה חלק בילט אין מהאירוח האמת 🤔

מקלחת, מסרק כינים, צחצוח שיניים

וזה הרבה פעמים עליהם

אישית הייתי שמחה מהעזרה

אבל את מכירה אותה כדי לדעת יותר טוב 

לנכדים שלהם.

אני רואה שאת ממש לא היחידה שכתבת, רק מראה כמה משפחות יכולות להיות שונות זו מזו וכמה חשוב לדון לכף זכות, שאולי מישהו אחר פשוט פועל לפי הרגל שונה משלי, וללא שום כוונה רעה או נסתרת. 

אלא שגרתי שמיד אחרי מקלחת מסרקים כינים.

אני עושה את זה לילדים שלי באופו קבוע, חלק מהשגרה, חופפים ומסרקים כינים. אולי זה גם השגרה של הסבתא

אם היא שמה לב שאחד היה מגרד קצת יותר מדי מתיישבת איתו ובודקת לו.

לא הפריע לי.

גם לא היה מפריע אם חמותי ז"ל היתה עושה את זה.

כל עזרה - ברכה מבחינתי.

כי אם לא, וזה סתם עזרה, לא רואה בזה בעיה.

חמותי קבוע גוזזת ציפורניים לילדים

היא אפילו אמרה לי בפירוש לא לגזוז להם לפני שאנחנו מגיעים...

האמת תחביב מוזר אבל אני ממש לא מתנגדת

חוץ מזה שהיא ממש עדינה, הרבה יותר ממני כנראה, וזה מעלה להם את הסטנדרט ...

גם כינים יצא לה לעשות אבל לעתים רחוקות.

שתבדוק תמיד, תחסוך לך..

אבל מודה שהייתי מצפה שהיא תשאל אותי לפני..