כותבת מאנונימי מחשש של זיהוי של הניק או של ההריון 
אז תודה על המקום לשתף
אז ב"ה זכינו בהריון
שמח ומרגש
אבל גם מאתגר
לא משתפת בינתיים את הסביבה והמשפחה
ותכלס קשה לי
ובאלי לשתף
ואני טיפה אפרט
אשמח אם למישהי יש עצות או תמיכה
הייתי בשלב בחיים של פריחה ועשייה
אני עצמאית
והתעסקתי באיזה פרויקט באינטנסיביות לפני פסח
בכללי ב"ה העבודה שלי בנוייה על זה שאני רוצה, יוצרת, מתניעה דברים וחיה את מה שאני אוהבת.
פתאום
אין לי חשק לכלום
אני מרגישה באיזה דכדוך.. דכאון.. איך שתקראו לזה
מצידי להיות כל היום במיטה ולקרוא ספר.
אין לי חשק לכלום ושום דבר לא משמח אותי.
אין סדר יום- אני אמורה ליצור אותו בעצמי.
זה מכניס אותי ליותר דכדוך.. אין לי למה לקום בבוקר. וככה היום שלי נראה
לא באלי ליצור קשר עם אנשים ולהתחיל להניע דברים. לא עונה לאנשים להודעות. (לא נעים)
בהריונות הקודמים הייתי שכירה, היה לי סדר יום ומחוייבות. היה קשוח אבל שרדתי. ולא הרגשתי בעיה עם הרגשות שלי.
עכשיו אני מרגישה שאני חייבת את החשק בשביל ליצור משהו. והכל יבש....
הפרויקט שעבדתי עליו לפני פסח מעלה לי בחילה רק במחשבה עליו,
ניסיתי לפתוח תיקייה שלו במחשב וכמעט הקאתי קטע מצחיק. חשבתי שבחילות באות בהקשר לאוכל או ריח.
תודה לה' אני יחסית בסדר (שומעת תיאורים של חברות וגם קוראת כאן אז יש לי פרופרציה)
אז ב"ה אני לא מקיאה, ויחסית מתפקדת. סובלת טיפה מבחילות, ריחות וחולשה.
נמנעת ממאכלים שעושים לי בחילה
(נושא אחר - אבל אני ממליצה לנסות להוריד מהתפריט לגמרי בשר, דגים, ביצים וחלבי - לי זה מנטרל כמעט לגמרי את הבחילות)
בעיקר משגע אותי החוסר חשק, הלהיות כבויה. ושאין את מי לשתף.
ושאני לא יודעת מה לעשות עם הזמן שלי.
מפחדת לגשת לדברים בכוח
מפחדת להניע דברים וא ליפול כזה לדכדוך ולא לענות לאף אחד.
לא רוצה ניסון של להרגיש זוועה- אבל אז אולי היה לי ברור שהכל טוב וככה זה התקופה הזאת.
תודה על התגובה!