מצדיעה לך. את גם אמא, גם אמא ל-3 וגם עובדת במשרה מלאה! וואו...

(אני גם גרה בחור אבל במצב שונה, פחות ממשרה מלאה ועם תינוק אחד. באמת מאתגר יותר לגור רחוק מההורים. לא רצינו לגור לידם והשלמתי עם הצדדים לכאן ולכאן.)

מה עם להכניס עזרה לבית? לשאול חברות אם לפעמים הם יוכלו לקחת ילד אחד או שניים שישחק עם הילד שלהן?

עזרה בבית זה לא מותרות, זה בסיס למשפחה עם הרבה ילדים. בייביסיטר/עוזרת נקיון.

השאלה אם את מחפשת עצות איך לקבל עזרה? כי נשמע שאת צריכה עוד יד ואם בעלך לא יכול לקחת חלק מהמשימות מעבר למה שעושה היום (לפעמים זה האיך לבקש ואיך לתקשר את הצרכים שלך ושל הבית כדי שיבין שהוא חלק מזה)

ואם העלויות של עוזרת כבדות אולי כדאי לחפש ילדה / בחורה צעירה שתוכל לתת לך יד עם הילדים בערב או בעבודות הבית בצהרים? 

אין עזרה ולא היו הצעות לעזרה גם כשממש היה לי מורכב

לא בקשתי מעולם עזרה ולא חשבתי שמישהו אמור לעזור לי

אלא

למדתי שצריך לתכנן את החיים כדי שיתאימו לכוחות ולרצונות שלי

לכן

ילדתי ברווחים גדולים ובעלי נהיה שותף מלא במשימות הבית והילדים

עם שלושה קטנים הגדולה קצת יותר גדולה משלך, בעל שחוזר הביתה אחרי ההשכבות, בבוקר מתחלקים בפיזור שלהם, עובדת חמישה ימים בשבוע. 

לא שרדתי את השנה הזאת, הייתי בהישרדות עד שקרסתי והדיכאון התפרץ.

עכשיו בימים האחרונים בעלי חוזר הביתה בצהריים ואני נחה הרבה יותר, הרבה יותר טוב לי. ובעלי קורס.

היום הוא חזר בארבע, אני הייתי איתם משתיים עד ארבע והוא מארבע עד שבע (שלושתם הולכים לישון בשבע ברוך ה') הוא היה גמור. ממש התאפקתי לא להגיד לו תראה מה עובר עלי יום אחרי יום בשנה הזאת, כי זה לא הוגן, עד שהוא בא ועוזר, מותר לו לקרוס אפילו אם אני שרדתי הרבה יותר ממנו.

חיבוק גדול אהובה!!

אני חושבת שכדאי לך למצוא עזרה ברמה של בייביסיטר.

שתיקח את הילדים קצת ויהיה לך זמן אחה"צ לנוח קצת ולצבור כוחות.

אפילו פעם פעמיים בשבוע.

לא יודעת איפה את גרה אבל אצלנו בייביסיטר זה יחסית זול בטח לעומת עוזרת.

חוץ מזה תקלי על עצמך בבית כמה שאת יכולה.

כלים- אולי לעבור לחד פעמי

כביסות - אולי לקנות מייבש 

גם להוריד דרישות מעצמך ברמת הסדר והניקיון בבית

גם לשבת עם עצמך ולראות מה הכי קשוח לך מה הזמנים הקשים ואיך אפשר להקל אותם.

לגבי עצמי, אני לא מרגישה שאני מקבלת עזרה ביום יום, אבל גרה ליד המשפחה

אז כן יודעת שאם יש יום שאני לא מרגישה טוב או משהו כזה אז יכולה לבקש מאמא שלי שהילדים יהיו אצלה

בפועל זה ב"ה לא קורה כמעט. אבל אולי עצם הידיעה שיש מישהו זה כבר נותן כוחות.

אולי כדאי לך לנסות למצוא שכנה שאתן יכולות לסייע אחת לשניה.

אני חושבת שזה מאוד חשוב שתהיה תמיכה.

מרוב שאני מבינה את המקום שלך והייתי בו בשנים האחרונות.

ב"ה כבר במקום אחר מול זה.

אמא לצפופים ובהריון

ההורים גרים שעתיים + נסיעה

עובדת משרה מלאה ואני המפרנסת העיקרית (וכמובן גם רצה לאסוף את הילדים בשניה האחרונה)

בעלי מחוץ לבית ברוב שעות היום (אברך ועוד כמה עיסוקים)

אני לא אבקש עזרה מהשכנות- ורובן גם לא בסיטואציה שיכולות לעזור לי. אני ב"ה מהעוזרות...

מה שעוזר לי:

להתמלא- בקודש. באידיאלים. בזמן לעצמי. בתחביבים. בכל מה שממלא אותי. כשאני מלאה - יש לי סבלנות וכוחות להתמודד עם דברים, והאתגרים פחות מציפים אותי.

לא לצבור משימות- לסדר את הבית כל ערב (יאמר לזכות בעלי שהבין שזה התפקיד שלו אם הוא רוצה אישה שפויה. אני עוזרת כמובן, אבל האחריות עליו) וזה כולל להעביר שואב שוטף, כביסות, סדר, תיכנון הארוחות למחר ואם צריך להפשיר בשר למשל...

ראינו שברגע שנצברים דברים, ההר גדל בצורה אקספוננציאלית, ואי אפשר כבר להתמודד עם זה.

להנמיך ציפיות- כבר אין לי שאיפה לעשות עם הילדים יצירות פאר מרהיבות ואז להמשיך לחיתוך ירקות משותף בחיוך ובחיבוק ומשם בדילוגים לפיקניק בשירה ובנגינה להמשיך למקלחות ובששון ובשמחה ובלי שום התנגדות כולם מתקלחים, הוקוס פוקוס הבית מסודר פיקס וכל הילהים ישנים.

זה לא המציאות אצלנו.

אנחנו נעשה יצירות, אבל הן יהיו להדביק מדבקות לפי הרמה שלך - על קו, על ציור, או סתם ברחבי בדף.

אנחנו נלך לשחק בגינה, ואני אשגיח גם, אבל זה אחלה זמן גם לדבר עם חברה ולהתעדכן או לשמוע שיעור שחשוב לי. הילדים יסתדרו גם אם הם בוכים קצת...

(אני עוצרת פה, מקווה להמשיך

ואם לא אז בהצלחה!)

אבל התגובה שלך ממש עזרה לי. 

תודה

בעלי עובד בעבודה אינטנסיבית מאד. הוא אף פעם לא מפזר או אוסף. לרוב חוזר אחרי ההשכבות.

בנוסף אחד מהילדים גם ילד מאתגר מאד, אנחנו בדיוק בתהליך של בירור ואיבחונים.

לא אשקר, קשה לי. לפעמים אני ממש מתפרקת.

ואז קמה , כי אין ברירה.

אבל אני לא עובדת במשרה מלאה.

אבל זה התחיל יותר בשנתיים שלוש האחרונות רק בצורה שממש מאפשרת לי שפיות, עד אז כל עניין הילדים חוץ אולי מאיסוף מהמסגרות היה שלי, כולל בית, קניות, בישולים וכו, אבל גם הייתי בבית ולא עבדתי

אולי לתקופה מאוד ספציפית אבל לא כדרך חיים.

אני רוצה לחוות את החיים ולהנות ולשמוח על כל יום בנפרד.

יש לי קצת עזרה. (מוזמנים לשבתות פעם בכמה חודשים ויכולה לשלוח את הגדולים באוטובוס מדי פעם)

אבל לא מסתמכת על זה בכלל.

בעלי שותף מלא בבית ושנינו עובדים משרה מלאה.

הרווחים בין הילדים הם כאלה שאיפשרו לפתח קריירה ולהנות מהגידול ולהיות נוכחת בחוויה ולא רק בהתרוצצות סביב הטכני.

אני לא חושבת שאפשר גם וגם וגם וגם (אלא אם משרה מלאה הכוונה למשרת הוראה נניח)

צריך לדעת לתכנן נכון. בלתמים ותקופות קשות זה חלק מהחיים. אם בשגרה את בקושי נושמת, מה קורה בזמנים עוד יותר קשים?

אם חיפשת לשמוע אם זה שפוי או לא, אז לדעתי לא.

של 5 ו9 שנים

בדיעבד 5 שנים לא היה לי רווח מספיק גדול

9 היה מושלם

חשוב לי להגיד שגם בהפרש של 4 שנים הם חברים טובים ומשחקים ממש יפה ביחד אפילו ממינים שונים.

תראי בשגרה-

כן משתדלים שיהיה איהז 2 אחה''צ שחוזר קצת יותר מוקדם וכן נמצא איתם בארוחת ערב...

ואגב -אז אני לוקחת לעצמי עשה מנוחה בחדר ..להתאוורר קצת

והוא כן עוזר לי בבקרים בדר''כ

אבל רוב הזמן אני איתם לבד

אפילו עכשיו כשמכוייס מרגישה שההבדל הוא לא ענק פיזית כי גם בשגרה הרוב עלי

(אבל זה לגמרי הבדל ענקקקק כשמגוייס..נפשית וגם פיזית בכל מיני מובנים כמובן)

בכללי חושבת שמה משפיל זה ההשוואה

הלהסתכל על ההיא שנוסעת לאמא להתפנק בשבתות( נגיד עכשיו כשסוגר שבתות אני אך ורק לבד עם עצמי וזה מדכאאא)

ואחרי לידה והתחושה שלאחרות יש 'גב'.. ולי לא

זה מרגיש תלוש ובודד כזה

אז משתדלת

לא לא לא להשוות

לא לתת למחשבות האלה כח

לא אמור להיות משהו אחר

זה החיים לשי וזאת המציאות שלי

ולא יכל להיות מהו שונה

ולא תמיד מצליחה

לפעמים

ולפעמים נופלת קצת למסכנות

ואז קמה

ומתגברת וממשיכה

חו'בת שעוזר כן להשקיע מחשבה בשגרה שיש בה מקום לעצמך ומקומות שנותנים לך חיות ותנועה ואיוורור

זה מאוד מוציא מרירות ותסכול

גם בתקופות מאתגרות (מילואים, תקופה של אחרי לידה...). גם בשבתות, ברוב המוחלט בבית, ואני זאת שמבשלת עושה קניות מכבסת מסדרת וכו.

בעלי גם מאוד עמוס ונמצא מעט מאוד בבית.

יש לנו חמישה ברוך ה

מה שעזר לי, זה לצאת לעצמאות. לא אפשרי להתחייב לעבודה קבועה  עם בעל מאוד עסוק וילדים שדורשים הרבה (מאובחנים).

אני לא יודעת איך את עובדת ככה משרה מלאה. זה קשוח ממש.

צהרונים עד כיתה א.

אם קשה לי, עובדת פחות. חיים ממה שיש ומסתדרים.

מתפללים לה שיתן כוחות.

כשהיו לי 3 מתחת לגיל 4, הייתי מביאה ילדה בכיתה ו או קצת יותר שתעסיק את הקטנים וככה היה לי זמן לבשל, לנקות, לסדר. היא היתה גם עוזרת לי לפעמים לסדר קצת את הבית. זה יוצא לא מידי יקר אבל אי אפשר עם שלושה קטנים לבד.

ולדעת את הגבולות שלך.

השנה בעלי התחיל יותר להיות מידי פעם בערבים בבית כי היה לי כבר לא פשוט...

נקודת ההנחה היא שאף אחד לא חייב לנו כלום

ושאם ה נתן לנו את הילדים היקרים האלו, הוא גם יתן לנו את הכוחות לגדל אותם.

רחוק מהמשפחה אז אנחנו נעזרים רק פעם ב.... כשאנחנו רוצים לטייל או לעשות סידורים באזור

אבל! אני גרה בקהילה ואנחנו עוזרות אחת לשניה במה שמתאפשר וזה לכשלעצמו המון עבורי

בעלי מאוד שותף ועוזר בבית בכל מה שאפשר

אז למרות הריחוק מהמשפחות שלנו אני כן מוצאת פתרונות יצירתיים איך להקל

וכן אם מתאפשר לקנות מכשירים ועזרים שיכולים לתת מענה בסדר ואירגון אז לא אהסס ואעדיף להשקיע עליהם וזה גם מאוד עוזר

קודם כל אשריך

את מותמדדת מול אתגר עצום, קשה, מורכב

אבל גם הכי חשוב בעולם!!

גידול ילדים.

רציתי גם לעודד קצת, זאת תקופה עוברת. יש גיל שבו הילדים גדלים ונהיה קל יותר. מאמינה שאם הגדול שלך בן 4 והשני באזור 3 (כתבת שהולך לגן) שנה הבאה תהיה קלה יותר

עצה טובה שאני מיישמת בחיים וממליצה גם לך היא- פשרות

נגיד בעיני (יתכן שלמישהי אחרת לא מרגיש ככה, הרגשה פרטית שלי) לא היה אידיאלי לשלוח ילד לגן/מעון עד 4. אבל אם האופציה השניה היא אמא בקריסה, להתפשר בנושא זה הפתרון הטוב ביותר

כנל חדפ בכל ארוחה

כנל לקחת גם ילדה בת 6 שתעשה להם 'קייטנה' אחהצ

כנל ארוחת ערב קורנפלקס עם חלב או פרוסה מרוחה (ולא חביתות וכו')

עוד דברים שיכולים להקל- ללמד את הגדולים לעשות דברים כמו להתקלח, למרוח סנדוויץ

לצאת לגן שעשועים

להתחיל התארגנות ערב בשעה מוקדמת יחסית ובנחת כדי לא להגיע למצב מפורק תוך כדי

בעלי מאוד שותף ב״ה עוזר בהכל מכלים וכביסה ועד מקלחות הרדמות טיולים בגינה… בגדול למדנו שזה אני והוא ולא להסתמך על אחרים שהציעו עזרה ובזמן אמת נעלמו…

אבל האימהות שלנו עוזרות לפעמים בבייביסיטר/קניות/כלכלית. וזהו כזה.

עוזרת הייתה לנו פעם עובדת זרה ואז עזבה כי היה קשוח, באו אחריה עוד 2 וגם עזבו מאותה סיבה…

בקיצור אם אין אני לי מי לי

ואת אלופה ממש. שהקדוש ברוך הוא ישלח לך מלא כוחות בעזרת השם 

זה הבית של שנינו. (ברור שבתקופות של עומס/ חולי/ הריון השני יקח יותר עליו)

אין עזרה מהמשפחה ביום יום ואנחנו מנהלים את החיים שלנו לפי זה (למשל, אחוזי משרה וכאלה)

יש לי 3, הגדול בגן חובה

אני עובדת כ6-7 שעות ביוםבעלי בהייטק ועם קרוב ל300 ימי מילואים

בבקרים שהוא פה- הוא מפזר את שני הגדולים

ואני את התינוק

אחהצ - אני אוספת את שלושתם

אכלים, נקיון, כביסה בישול - לרוב עלי

פעם ב... אני מביאה מישי שתקפל כביסה

שבת שאנחנו בבית (לרוב כשהוא נמצא אנחנו נשארים) אנחנו מרימים ביחד (הוא בעיקר עם הידיים המלאות שלנו ואני מתקתקת בישולים)

קניות- רק עליו.

לא יודעת בכלל מה המלאי בבית- מצפה תמיד לראות ארונות מלאים ואם בא לי משו וחסר- אני רונה נקודתית

כמעט ולא נעזרת בהורים ביום יום, כן נוסעת אליהם בשבתות שהוא היה מגויס

אבל- וזה אבל גדול

אני יודעת שאם רק אבקש-

הם יתיצבו פה

החיים עמוסים מאוד, אני עושה הרבה לבד

אבל לא מרגישה לבד

לא מצד בעלי

ולא מצד ההורים של שנינו

יודעת שאם אני אקרוס- יש לי רשת ביטחון

ולכן אני חושבת שהקושי המנטלי משפיע מאוד על ההתמודגות עם עומס האוביקטיבי

תודה על העידוד!!

מוצאת את עצמי פתאום בוכה מרוב עומס של החיים..

אנסה לקחת לעצמי יותר זמן , להשקיע בתחביבים

ודברים שישמחו וירעננו..

חשוב לציין שאני רק עם שני ילדים (בגלל בעלי שלא רוצה, זה כבר נושא לשרשור אחר 😂)

עובדת במשרה מלאה אבל לא המון שעות (חינוך על יסודי)

בעלי עובד המוןןןן וגם המפרנס העיקרי (תפקיד חשוב מאוד הקשור לביטחון עם ישראל, ברוך השם).. פעם בשבוע מגיע בחמש שזה נחשב מוקדם, שאר הימים מאוחר יותר.

אוסף קניות שאני מזמינה באונליין.

מצטרפת למי שאמרה שאינה מתחברת ל"להחזיק ראש מעל המים".. חשוב לי להיות בנחת, גם ככה אני אדם חסר סבלנות באופי שלי.. אז עומס תמידי לא יעשה לי טוב.

ההורים שלי גרים על ידי, שיהיו בריאים, עוזרים.

עוזרת זה ממש לא מותרות מבחינתי, אפשר להצטמצם במשהו אחר, הכוחות שלך חשובים יותר.

לא מרגישה חייבת לשעשע את הילדים, הם משחקים ואני עושה את ענייני ברקע (מאוד אוהבת בישול ואפייה, מתעסקת בזה הרבה).. נחה עם הטלפון כשהם משחקים להם.. מתערבת רק במקרים שחייב או שצריך תיווך.

אולי אם הוא לא עובד בימי שישי, יכול לצאת עם הילדים, ויהיו לך כמה שעות לעצמך? לבשל / לקרוא / לראות סרט או כל דבר אחר... עכשיו שעון קיץ, אז שישי בנחת... את חייבת אוויר...

באמת מעריצה אנשים כמוך... אני עם הרבההה פחות עומס, ומאבדת סבלנות מהר יחסית (אופי.. אני בן אדם מאוד מהיר - בחשיבה, בעשייה, בדיבור.. קשה לי להתעכב על דברים קטנים)

את מהממת, אני בטוחה שהילדים זכו בך.. אני לא קיבלתי כוחות כאלה מהקב"ה.. תהיי גאה בעצמך, מגיע לך!!!

קצת לפני תחילת המלחמה עברנו.

ואז בעל מגוייס פלוס סטודנט לתחום קשוח ואינטנסיבי מאוד.

במקרי קיצון שלא הצלחתי למצוא סידור לילדים אז אמא שלי הגיעה.

אבל לרוב נעזרים בקהילה המהממת פה. וגם עוזרים כשיכולים וצריך.

בניקיון יותר קשה למצוא פה עזרה כי הנוער לומד מחוץ לישוב וגם בייביסיטר זה מאתגר.

אבל השכנות עוזרות פה אחת לשנייה.

ובעלי שותף. יש משימות שהן רק שלו.

כשצריך אני מבקשת לוותר על למידה כדי לעזור.

הוא נוכח בבית וכשהוא עם הילדים הוא מאה אחוז איתם..

אנחנו עם תאומים בני 3 ועוד תאומים בדרך ... לפני שנה וחצי יצאתי מהייטק ללימודי הסבה למיילדות ובעלי מפקד בצבא.

אמא שלי עוזרת לנו אחת לשבועיים לשעתיים מדיי ראשון וכל השאר זה אנחנו...

איך? האמת שבעלי שבורכתי בו ממש ממלא תקן אמא שנייה והלימודים שלי שלקחתי הם בוקר וההתנסויות בבתי החולים לרוב הם בוקר כך שאני מסנכרנת בין הדברים, גם שעבדתי משרה מלאה הייתי יוצאת ב5 וחצי בבוקר כדי להספיק לאסוף אותך ולהיות איתם ...

לא פשוט שאין עזרה אבל ברוך ה' תודה לאל אין על משפחה

את כותבת שפעם בשבועיים אמא שלך מגיעה.

גם לא גרים קרוב להורים, אבל ב"ה מסתדרת.

בעלי גם לא נמצא כמעט עובד ממוקדם בבוקר עד הערב.

עוזר עם הילדים בעיקר בשבתות.

בעלי/חמותי עוזרים בערך פעמיים בשבוע עם ילדים כי אני עובדת משמרות ערב

אמא שלי בערך כשהבת השנייה נולדה התעקשה שתעזור לנו (לא רציתי) וכל חודש הביאה סכום (כמו מעשר ממשכורת שלה). בדיוק החודש קיבלתי החלטה אמיצה לפני יום הולדת שלי וביקשתי ממנה שתפסיק, הרגיש לי נכון לנו ושהגיע הזמן שנהיה עצמאים לגמרי בתחום הזה.

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

ומאוד האיר את עיני.

מאז זה נמצא אצלי בראש.

תודה שהזכרת לכולנו♡

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

וממש מתאים לחנוכה!

שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה

אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי