ככה היא לא תלמד מתי היא צריכה 

זה גם תלוי אם היא זורמת שלי לא הסכימה בכלל ללכת כשהצעתי לה רק כשהיא הרגישה שיש לה. אם היא זורמת ללכת כשאת מציעה לה אז אולי הייתי לוקחת רק אחרי שינה בוקר/שנצ ולפני השינה.

אם מתחיל פיספוס הייתי רצה איתה לשירותים שתבין את הקונספט ואז אפילו אם עשתה טיפה אחת בשירותים מתלהבים איתה.

היא תלמד לאט לאט

וכן יש כאלה שבהתחלה מפספסים הרבה

אל תבהלי

תכיני מגבונים או סמרטוט נגיש

אני מקפלת שטיח בהתחלה חח

כן אפשר להזכיר מדי פעם

אבל

כשאת מרגישה שאת צריכה אני מזכירה שאת יכולה ללכת לשרותים

לא לקחת את התפקיד לעצמך

מנסיון רב זה יותר מהר נלמד ככה מאשר נסיון למנוע פספוסים ואחריות יתר שלך

בינתיים אז רק הזכרתי וכל הזמן אומרת לא (אבל גם בינתיים לא ברח)

מקווה שתדע להגיד כשכן🤣

פספוסים בלי הפסקה רק יעצבנו אותי.

נכנסתי שנייה לשירותים ופספסה 💩😅

לא התעצנבתי כי זה היה על משטח פעילות כביס כך שתכלס לא הייתי צריכה לנקות פשוט שטפתי ולמכונה…

אני חושבת שהיא ידעה אבל

כי אני לא הייתי לידה

ואיך שבאתי שאלתי אותה אם יש לה קקי והיא אמרה כן כזה של ׳או הנה את׳

אז אולי הסתבכה פשוט…

בינתיים היא לא שמה לב לפני הפיפי, רק תות כדי/ אחרי

עד שהיא תלמד את התחושות ואיך מתפנים הצורה טובה, זה בנתיים האחריות שלך.

לומר שעכשיו הולכים.

עם הזמן (לרוב כמה ימים( אפשר בהדרגתיות להעביר את האחריות אליה.

תהיי קשובה לסימנים שהיא מראה לפני וכמובן לחזק על כל הצלחה.

בהצלחה!

שלי חוגג 3 באוגוסט והוא לא מוכן לדבר על זה

אין סיכוי מבחינתו.

את גומלת בוקר וערב ביחד?

מנסה יום ולילה

בוא נראה איך יחלך

יש מצב בלילה אשים לה טיטול תחתון ואשווק כתחתוני לילה חח

תלוי…

אני האצת לא כלכך שאלתי

אמרתי לה לפני שבועיים, ביום העצמאות ביום העצמאות

ופשוט הורדנו

אני מנסה

לא בטוחה שהיא בשלה

אבל מנסה בנחת

ואם לא יילך- היתה חשיפה, הכל בסדר, ננסה שוב בחופש…

כל פעם כשנכנסים להתקלח, הצעתי לו לעשות שירותים באמבטיה בעמידה. אם עשה- עשיתי מזה שואו והבאתי לו שוקולד צ'יפס אחד.

בפועל לפעמים עשה ולפעמים לא, אבל באמת לפעמים אין לו באותו הרגע.

לא לחצתי עליו, רק הצעתי, אם רוצה סבבה ואם לא - גם סבבה.

הצעתי לו גם בתור משחק לכוון את הפיפי לתוך החור באמבטיה.

זה בעצם התנסות, לא מלכלכת כי הוא בלי בגדים ועוד שניה מתקלח, ובתוך המקלחת עצמה ככה ששניה אח''כ שוטפים וזהו..

ההתנסות הזאת עוזרת לו להרגיש איך יוצא הפיפי, איך זה מרגיש, והכניסה לתהליך הגמילה יותר קל.

אישית, הבן שלי יליד מרץ אז לא רציתי לגמול בחורף וחיכינו לגיל 3 לגמילה שב"ה היתה תוך כמה ימים וזהו. 

ואם עשתה, אז הייתי מרווחת ואומרת לה אחרי שעה.

ועוד פעם לפני השנץ וכלום

אבל סבבה הגיוני היה בניהם רק חצי שעה…

נראה אם תקום רטובה

(קשים לי דברים בלי דד ליין, אני יכולה להיות ממש סבלנית גם חודש אם אני יודעת שזה חודש וזהו, אבל ככה זה לא מוגדר זה קשה לי יותר ואני רק ביופ הראשון)

תחשבי שהיא צריכה ללמוד איך הדבר הזה עובד

עד עכשיו היא לא מספיק הרגישה את התחושה שזה מתמלא ומתרוקן ומה קורה כשבורח

תהיו הרבה בחוץ ואז לא כואב הלב כשבורח כי זה לא על הרצפה

הייתי נושמת מאה פעם ביום ונושכת שפתיים כדי לא להגיד לו כל דקה מה עם השירותים אז כדי להרגיע את עצמי מדי פעם רק הייתי מזכירה לו שהוא עם תחתונים ואם הוא ירצה אז הוא יכול ללכת לשירותים

בהתחלה כל 40 דק' עד שעה.

להושיב בשירותים ולתגמל כל פעם שעושה בשירותים (מדבקה למשל)

לחגוג כל הצלחה ולעשות מזה עסק רציני.

כשתכיר את העניין עוד כמה ימים אפשר לרווח את התזכורות.

 בהחלט

אחכ כבר לא

כל 40 דקות עד שעה (תלוי בקצב הפספוסים).

זה חדש בשבילה והיא צריכה מבוגר שילמד אותה בכלל מה ואיך זה מתנהל לפני שמצפים ממנה לקחת אחריות.

זה חוסך הרבה חוויות שליליות של פספוס ומלמד אותה מה בעצם מצופה ממנה.

כל הרגל חדש בעצמאות אנחנו לרוב מדרגים ומתווכים, כך נעשית רכישה נכונה עם חווית יכולת והצלחה.

אבל אני שואלת היא אומרת שלא תריכה

לקחת אותה ופשוט לשבת עד שיוצא?

כי אפשר לשבת שלוש ארבע דקות, כלום

קמים ודקה אחרי פספוס…

לק"י

אפשר לספר סיפור כדי למתוח את זמן הישיבה, ואולי היא תהיה יותר רפויה ויצא לה.

לתת לה לשתות יותר, ואחרי 20 דקות ללכת לשירותים (נראה לי שזה הזמן).

היא עשתה פעם בשירותים?

הבאנו לשם ספר

ושיחקנו בלהפריח בועות סבון😂

אבל תהיתי אם זה טוב או שזה גורם לה להתייחס לשירותים כמו משחק ולא כמו מקום שבאים לצורך ספציפי חח

חשוב לוודא שזה לא משניא עליה את העניין. אלא להפוך את זה לחוויה נחמדה (גם זה לא מידי .

אולי יעזור לה ספר או משחק קליל. לפעמים הסחת דעת עוזרת.

זה גם תהליך בשבילך ללמוד מה עוזר לה. יש ילדים שצריכים שקט וריכוז, יש ילדים שצריכים הסחת דעת או קצת זמן.

אתם רק בהתחלה.... תוך כמה ימים בעז"ה תלמדו את זה וזה יתחיל להשתפר עד לעצמאות מלאה.

בשלב הזה אין עניין לשאול אותה.

"אנחנו עכשיו לומדים להתפנות בשירותים. פיפי וקקי עושים בשירותים" עכשיו אמא תלך איתך כל כמה זמן, אחר כך את כבר תרגישי לבד ותוכלי להגיד לי או ללכת בעצמך"

אם היא יוזמת אז חשוב מאוד לחזק את זה: "כל הכבוד הרגשת שאת צריכה לשירותים והלכת/אמרת!"

גם אם מפספסת (זה חלק בלתי נמנע מתהליך הלמידה) לתמלל: "עשית פיפי, עכשיו את רטובה, נחליף. פיפי עושים בשירותים"

חשוב להחליף ולנקות רק בצורה עניינית שלא תחווה חוויה שלילית או להיפך, חיזוק (יחס מכל עניין ההחלפה והנקיון).

בעיקר כי אני יודעת שזה באמת למידה שלה

כמו שאני לא כועסת כשיש לה טעויות בדיבור, ככה לומדים🤓

היא בינתיים אמרה רק ץוך כדי/ אחרי אבל אמרתי לה שטוב שהיא אומרת, וכדאי להגיד לפני כדי שלא נרטב

את רואה שהוא רטוב, לא לומר 'אויש פספסת'

אלא 'אתה רטוב, צריך להחליף לבגדים יבשים' ואם הוא קצת עצמאי- להזכיר לו איפה הבגדים היבשים ושילך להביא... ותוך כדי שמחליפים/בזמן רגוע כלשהו, שואלים אותו 'הרגשת שהיה לך פיפי/קטנים?' הוא יענה מה שיענה, ובסוף הוא יתחיל לשאול את עצמו אם הוא מרגיש ולאט לאט ילמד לשים לב לתחושה הזאת של לפני שיש לו פיפי... בהתחלה זה יהיה הממש רגע לפני ועם הזמן ילמד להרגיש את התחושה שלא יותר זמן לפני...

באמת אין סיבה לכעוס בכלל, אנחנו יחד איתו בתהליך למידה מקסים ומצמיח. 

׳אוי מאמי יש לי פיפי פה׳😂

אז מייבשים ומחליפים

ואני אומרת לה שפעם הבאה אפשר לנסות לשים לב לפני ולרוץ מהר מהר לשירותים

תנסי לשאול אותה אחרי ההחלפה, בזמן רגוע, 'מותק, הרגשת לפני שיש לך פיפי?'

לא כ"כ משנה מה היא תענה, עצם השאלה גורמת לה ללמוד שיש תחושה לפני... 

(אצלי היה להרבה מהילדים שלב שהם שמו לב תוך כדי וניסו לעצור ולהתאפק, אבל כן דרשו להחליף בגדים בגלל הטיפה שכן נרטב, ואז הלכנו לשירותים והם לא הצליחו להמשיך, ואחרי כמה דקות פספסו שוב טיפה, וכן הלאה. אבל נראה לי שתוך יום-יומיים מהשלב הזה הם למדו כבר ללכת לשירותים לפני שמפספסים). 

אני רק חוזרת כמו מנטרה "למי שמרגיש שיש שירותים, הולך לשירותים"

וככה הפ לומדים לזהות - לאט לאט - להרגיש את התחושה טרום השירותים... והולכים לבד...

ברור שבלימוד הזה יש מלא פעמים שעושים לא בשירותים, כן? אבל ככה אני מלמדת... 

מורידה לגמרי טיטול

ובשבוע הראשון לוקחת פעם בשעה לשרותים.

הם בכל אופן תופסים את זה מעצמם...

ועדיין זה משמעותי. לוקחת. היא מבינה שהיא שולטת בזה ומנסה להתפנות

ברובלאיוצא

מחכה 3 דק

משהו כמו עדש שוקולד

בהתחלה הם לא עושים כלום בשירותים וזה סתם בשביל להכיר והרגל

לוקחת, יושבים, קורים סיפור קצרצר ויוצאים לקבל הפתעה

אחרי כמה ימים הם קוראים לי כבר ואין צורך לקחת כל שעה

אחרי עוד כמה ימים

כשאני רואה שהם כבר גם קוראים לי וגם עושים באמת כמעט בכל פעם אני נותנת פרסון רק כשהם עושים

זה פשוט גרם לי להיות מאד נינוחה כלפיי הפספוסים וב"ה תוך יומיים- שלושה נגמלה לחלוטין

ברוך ה׳ מאז אתמול בלילה לא פספסה

פעם אחת לקחנו אותה מתוך שינה לפני שנכנסנו אנחנו לישון

ובבוקר היא בבר אמרה לנו

ממש משמח לקרוא את זה

חמודה שלי יש לנו רק שירותים אחד ובעלי בסוקר היה במקלחת

היא פותחת את הדלת לרווחה

דאדי!!! אני צריכה פיפי!!!

😂😂😂

באמת מזמןר לתודה

(אני משתדלת לא לשמוח מידי כי אולי סתם התפלק לנו לנו יום טוב ויכול גם מחר הפוך, אבל מקווה שזה בעזרת ה׳ הולך לכיוון טוב)

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק