בעלי קיבל בהפתעה הודעה שבתחילת שבוע יגוייס לסבב מילואים של עד 3 חודשים. מהרגע שאמר לי את זה שלשום אני חסרת מוטיבציה ללמוד (סטודנטית), עייפה (ישנתי שעה בצהריים ועוד שעה אחהצ ועכשיו גם עייפה כשברגיל אני מסתדרת בלי שנצים בכלל), ופשוט בלי מצברוח.
וגם לו זה ממש קשה, והוא כן מנסה ומשתדל ומצליח לראות את החיובי ואיך אפשר לצמוח מזה ולעשות דברים שיקלו עלינו ויעשו לנו טוב ומבקש גם ממני שאתאמץ ופשוט אני לא שם.
אני רוצה לצאת מזה, לחזור לגרסה שלי האנרגטית, השמחה, בראבק עם הלימודים והמטלות בבית ולא מצליחה לגרור את עצמי לעשות דברים שיעשו לי טוב.
מרגישה שחסר לי חברות לדבר איתן ולשתף מה שעובר עליי.
מבואסת שלא יצאתי להרקדה בליל העצמאות למרות שיש פה יחסית קרוב ובעלי ממש רצה שאצא כי יעשה לי טוב אבל אני כבר עייפה ונראה לי בלאגן ובטח כבר סיימו שם.
מבואסת שאין לנו תכנונים למחר שיהיו נחמדים גם עם הקטנה.
אוף, לבת שלי ולבעלי יש קשר ככ טוב, היא ככ אוהבת אותו. פשוט קשה לי המחשבה שהיא תגיד שבוע הבא "אבא אבא אבא" ואני אצטרך להגיד לה שאבא לא בבית ובתקופה הקרובה לא ככ יהיה.
תודה למי שקראה.
אם יש לכן עצות איך לצאת מזה אני אשמח. בינתיים בא לי רק לשכב במיטה ולישון..
)