בס״ד
ממש יכולה להבין את הדאגה לגבי בעלך אתמול!! איזה פחד…
אם מתאים לך לקרוא זווית ראייה שונה ממה שחווית, אני אספר לך איך היה לי היום.
אתחיל מזה שאתמול גם לי היה יום קשהההההה.
עצוב, מדאיג, מפחיד, הכל.
ממש הרגשתי לא עצמי.
שבורה. מודאגת מאד.
אבל קישטנו את הבית בכל זאת,
התלבשנו חגיגי,
הלכנו לתפילה של יום העצמאות,
שקדמה לה שיחה קצרה של לוחם (לוחם שהוא כבר סבא לנכדים!) שהיה בעזה ובלבנון וסיפר דברים מרוממים על החיילים, על מסירות הנפש שלהם (בין השאר כל המאמצים שלהם לאתר חטוף מסוים) ועל הניסים שהם ראו.
התפללנו מתוך הודיה גדולה על זה שיש לנו עם כזה ומדינה משלנו, אחרי 2000 שנה.
היום דבר ראשון פתחנו את החדשות וגילינו שאין החמרה של המצב ב״ה ולא רק זה אלא שהכבישים פתוחים, מה שאתמול לא העזנו לקוות שיקרה עד הבוקר.
נסענו למקום יפיפיה בטבע שב״ה לא נפגע בגל השריפות.
טיילנו עם חברים.
לבושים בכחול לבן, לכבוד מדינתנו היקרה והאהובה.
אחד מאיתנו הכין הדרכה קצרה על המקום, ממש שיעור על מורשת קרב, גבורה ושורשים.
הרגשנו כל היום שזה נס שכמו בשני לילות השימורים שאיראן תקפה אותנו,
גם פה לא היו הרוגים ב״ה,
וגם הפצועים לא הוגדרו עם פציעות קשות מדי ב״ה (שה׳ ישלח להם רפואה שלמה בקרוב ממש!!).
הערכנו את עצמינו, את העם הזה שרק אתמול ראה שוב איך רוצים לפגוע בו, והיום ממשיך בתפילות, טיולים, והודיה על ארצנו היפה.
והרגשנו כמו בשיר ״לא, לא, לא תנצחו אותי, לא מנצחים אותי כי-כך מהר״.
הרגשנו שאנחנו מנצחים אותם רק על זה שאנחנו לא נותנים להם להשבית אותנו ב״ה.
ואיך שאני רואה ותופסת את הדברים, אנחנו כל יום בונים את המדינה!
וממש לא רק עסוקים בלשמור עליה.
אם זה פיזית בנקודות התיישבות חדשות,
חוות חקלאיות, גבעות,
ישובים חדשים,
שיקום העוטף!
אם זה בפיתוח הגשמי, החברתי והרוחני של ישראל,
אם זה בהבאה לעולם ובגידול של דור חדש,
ואם זה דרך כל הגבורה של החיילים שלנו שמעצים גבורתם מעמיקים את הקשר שלנו לאדמה הקדושה הזאת.
מקווה שזה עוזר…
חיבוק שוב.
אנחנו באמת עוברים דברים מאד לא פשוטים, אין ספק.
❤️
וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...
