כתבתי כבר בעבר, אבל רציתי לכתוב בפירוט, מעין חוברת הסבר. נמנעתי מזה בגלל שככל שהתעסקתי בזה יותר זה גרם לי לבלבול גדול יותר, מחשבות מה כן נכון, מה לא שקר. אז סוג של די דחיתי את זה, ואפילו שכתבתי את הסיבות שוב, לא התעמקתי בהן.

כן תכתוב ואז תבקש שיפתרו לך את השאלות או לא יודעת מה שנתקלת בהם.

דווקא רעיון טוב

שונה כאשר אתה כותב ממש את איך שאתה רואה את הדברים ולמה אתה חושב x וy ואיך הגעת לz נראלי אם תכתוב בצורה ברורה הכל אז גם יבינו לאיזה תשובות אתה מכוון. כאילו לא שימציאו בשבילך תשובה אלא שיבינו איך להגיד לך את התשובה. זה אולי נשמע לא ברור אבל יש בסיס למה שאני אומרת.

כאילו אני לא חושבת שזה ראוי להחליט החלטה או להישאר בשאלות כל עוד לא בדקנו וניסינו למצוא את התשובות בכל מקום שאפשר.

ברור, גם אני לא חושב ככה, אם הייתי חושב ככה מזמן הייתי מוריד את הכיפה והפאות.

רוצה רשימה?

הרב אורי שרקי

הרב יצחק שילת

הרב זאב סולטנוביץ

הרב אליהו זייני

הרב ראובן פיירמן

ולא זוכר עוד כרגע

חוקרים דתיים בענייני הוכחות רציונאליות דתיות:

ד"ר משה רט

ד"ר מיכאל אברהם (לא יודע עליו מספיק רק שמעתי קצת)

אם רב מתחמק מנושא הלכתי, משהו פסול אצלו.

אם הוא מסרב לענות כהלכה מחששות שונים, משהו לא תקין.

אין משוא פנים בתורה.

שרקי הוא קיצוני בעניין לומר את האמת תמיד ולא משנה מה.  

דווקא בעניין עליה להר הבית הוא מתחמק, אבל רק בזה, ויש לו נימוקים. בנימוקים הוא לא מתחמק למה הוא מתחמק. נדמה לי כי הוא סובר שמותר אבל סה עניין של היתר הרבנות ולכן הוא לא יאמר את דעתו אבל לא בטוח.  תשאל אותו.

בכל מקרה יש כזה דבר הלכה ואען מורין כן כך שרב שמתחמק לא פסול אצלו כלום

סוגי רבנים

לא, אז טוב שתנסה לשאול

ייתקבל עליך?  שווה לנסות. מקסימום לא תקבל

אני לא מחפש משהו אמוני, כי אי אפשר להוכיח כלום בצורת אמונה.

אני מחפש משהו רציונאלי הרבה יותר. כי אני מפש תירוצים לקושיות על היהדות, לא דמגוגיות אמוניות.

וזה לא דמגוגיה. אם רק תלמד לעומק תראה שזה לא דמגוגיה.

איזה קושיות יש על היהדות?  דת ומדע וכו'?  או שאתה מתכוון ללמה האמונה לא וודאית?

יודע מה, אפשר למצת את הוויכוח במסרים לשתי עמדות, ולעשות סקר באחד הפורומים האם זה דמגוגיה או לא.

איזה קושיות? קח לך את הבסיסית מביניהם, למה ה' ברא את העולם?

זה, וראיתיח שזה לא שטויות.

לא כל מה שלא עובר מסך הוא לא אמת. אתה זה שצריך להאמין, לא הניקים האחרים.

למה ה ברא את העולם זה לא קושיא אלא שאלה.   אולי הוא ברא ללא מטרה? אולי אנו מכלל לא מבינים מה זה מטרה אצל ה'?  אולי זה כי כך גזר רצונו?   אולי זה כי רצה להיטיב לברואיו?    בכל מקרה גם אם נשאר ללא תשובה זה לא מקשה על האמונה, זה רק מעורר סקרנות.   אם אני רואה אדם עם חולצה צהובה אני יכול לתמוה עד מחר למה הוא בחר חולצה צהובה, אבל זה לא קושיא על עצם העובדה שהוא אכן לובש אותה.

באותה מידה אפשר להקשו תעל האתיאסט - למה העולם קיים?

זה אומר שלא חשבת על זה מספיק.

קודם כל גם הניקים האחרים צריכים להאמין, אם זו האמת, ורק רציתי להסביר לך שדבריך כל כך מגוחכים שגם הניקים האחרים יבינו זאת.

זו לא קושייה, זו שאלה שמכל תשובה שתענה תתפתח הקושייה.

טיפש, אם נישאר ללא תשובה בוודאי שזה מקשה על האמונה. הרי אם אין תשובה, מי אמר שזה נכון?! אם אני מספר לך שבניתי את מגדל אייפל, ואין לי תשובה בשבילך איך בניתי אותו, אז אולי לא בניתי אותו!!!

כמובן, זו לא קושייה מספיקה בשביל לנטוש את היהדות, אבל כשכל הסיבות מצטרפות זה גורם ליהדות להיראות שקר מוחלט.

הדוגמה שלך עם החולצה היא דמגוגיה, כי אתה רואה שהוא לובש אותה, אתה רק תוהה למה, אני לא רואה שה' יצר את העולם, רק מספרים לי שזה מה שהוא עשה.

אפשר בהחלט, אולי לאתאיסט לא תהיה תשובה, אבל הוא לא מתיימר לומר שבגלל שאין לו תשובה אז יש אל.

סיבה.

מי אמר ש ה צריך סיבה לברוא עולם?   מי  אמר שהוא מתנהג כמו בן אדם שלכל מה שעושה יש סיבה?

יש הבדל בין השאלה "איך ה ברא" לבין "למה ברא".   איך ה ברא - הוא פשוט ברא!  ללא שום אמצעי עזר כי הוא לא צריך.  למה? לא יודע

אם אתה לא יודע למה, איך אתה יודע שזה הוא?! איזה הוכחה יש לך שזה הוא?!

לברואיו מספקת אותך?

וזה שהוא מטיב לברואיו זה כי הוא מושלם כלומר טוב,   ודרך הטוב להיטיב.     כלומר מאלוקים מושלם יצא מצב יותר מושלם,  ויותר מושלם שיש עולם (כי אז יש ברואים שאפשר להיטיב להם) מאשר מצב ש אין עולם

אם לא עולה במוחך הקושייה המתבקשת זו בעיה שלך.

כל אדם בר דעת יקשה על הסיבה הזו.

תשובה - כי כך עלה לפני רצונו.

למה יש רע בעולם?

תשובה - בעתיד יהיה טוב לגמרי ואז יוטב לברואים בשלמות

השאלה למה ה' גזר שדרך הטוב להיטיב היא לא השאלה שאמורה להישאל.

והתשובה לשאלה למה יש רע בעולם דמגוגית, כי אני לא שאלתי מה יהיה בעתיד, שאלתי למה עכשיו.

אם ה' ברא את העולם כדי להיטיב, למה הוא יצר רוע?

יש לזה גם הסברים - שכדי שיהיה לנו טוב לגמרי צריך שנקנה את הטוב בבחירה חפשית כדי שיהיה שייך לנו בזכות וחא בחסד.   ובשביל זה העולם הזה יש בו רע כי זה חלק מהנסיון שיוצר בחירה חפשית.   עיין בפרקים ראשונים של דרך ה' לרמחל

ולזה תצטרף השאלה, ה' יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?

מכיוון שהרוע הוא זמני אז יבוא יום שכבר לא יהיה רע, אלא רק טוב, ואז כבר לא יהיה אכפת לנו למה פעם היה רע

למה המשולש מרובע זה סתירה.

אם היה רוע נצחי זה היה סותר.

מה לא מובן?

אם הוא ברא את העולם כדי להיטיב, הוא לא היה צריך לברוא רע.

מה זה "בסוף"?! למה יש רע?! זה סתירה.

והתירוץ שלך שבסוף יהיה טוב דמגוגי, כי אני לא מדבר על הסוף, ואנחנו לא נמצאים בסוף, ואנחנו לא יודעים מה יהיה בסוף אם יהיה סוף, זה רק המצאות שלך ודמגוגיה.

מושלם וטוב לגמרי, אז וודאי שבסוף יהיה בעולם טוב לגמרי.

זה שרע עכשיו זה אמנם שאלה, אבל זה לא סתירה.

אילו היה רוע נצחי אז שום תשובה לא היתה יכולה לתרץ את הסתירה, כי ה' מושלם =/ עולם עם רוע נצחי.

(=/ סימן "לא שווה").

רוע זמני אבל לא סותר, רק מעורר תמיהה ותו לא

הנחת היסוד שכן המצאת היא שבסוף יהיה טוב, ושלכן אין סתירה, והנחת יסוד נוספת היא שאם בסוף יהיה טוב אז זה לא משנה מה היה בהתחלה, ואז גם איזה משהו על זה שאם ה' מושלם לא יכול להיות רוע נצחי, בקיצור הרבה חירטוטים ודמגוגיה.

אתה שוב מחרטט הנחות יסוד, מחליט שמכיוון שאנחנו שואפים לאושר ומשמעות, אז זאת אומרת שהאושר עדיף על הסבל ושבהכרח יש משמעות, ולכן בהכרח יש מקור חיצוני, והוא מושלם.

למה?! ככה. זוהי דמגוגיה. בוקר טוב.

אני אומנם חמדמד אבל אני נושך

ראאררר

מצאנו גג ממש מגניב ליד מחנה והשתלטנו עליו בהזדמנות נראה לך יש דיבור על להקים שם את פייט קלאב הירושלמי🥰🤗

אגב, יש משו ס*** יותר מלדמם מהאף?

כל שאר העולם (הגברי) מחפש אחר החיבור המשלים, ההדדיות והעומק הרגשי שהנוכחות הנשית מביאה לעולם ולנפש. כמיהה לשותפות אינטימית, בה שני העולמות נפגשים ויוצרים שלם גדול יותר מסך חלקיו

וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה אֲשֶׁר־הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹקים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶדבָּהּ: (קהלת פרק ז פסוק כו)

את התאווה לנאוף עם נשים מרה ממוות, כדברי סוף הפסוק "חוטא ילכד בה".

כמו דמות האשה הזרה ממשלי, שמפתה את הפתי לנאוף איתה "לכה נתעלסה באהבים נרווה דודים עד הבוקר. כי אין האיש בביתו צרור הכסף לקח עמו ליום הכסה יבוא ביתו. 

אל תקרב אל פתח ביתה, רגליה יורדות מוות, שאול תמכו צעדיה. כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים... ולמה תשגה בני בזרה, ותחבק חיק נכריה.

 שתה נוזלים מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, ושמח מאשת נעוריך. איילת אהבים ויעלת חן בהאהבתה תשגה תמיד. יהיו לך לבדך ולזרים אין חלק עימך"

(זה גם משל להתרחק מאפיקורסות ולדבוק בתורה. אבל גם כפשוטו - שאדם יהיה נאמן לאשתו ולא ינאף עם זרה)

היי רות

את אמרת שאני עוד לא מוכן

אני חושב על זה הרבה

איך לפעמים אנ'לא רואה את מה שלכולם מאד מובן

אבל איזה עוד מרחק עלי לגחון

עד שגם אני אדע לנחש אשה נכון?

- - - - - - -

קשה להבין אתכן. בחיים שלי לא התגמשתי, הרפיתי, הרגעתי ותוך כדי התמסרתי והייתי יציב בקשר כמו עכשיו. אני ממש לא רוצה להיפרד ממנה

בנים ובנות חושבים בראש אחר לגמרי

שצריך לרפא, אלא לדעת איך לתפקד יותר טוב בקשר זוגי.

לדעתי כל אדם צריך ללכת לאימון זוגי/קאווצ'ינג. שיתן לו כלים.

לעיתים כדי שגבר יבין נפש של אשה טוב שהוא יקבל כלים במסגרת של אימון. כמובן שגם בנות טוב שתלכנה לאימון.

אין מה להפסיד, רק להרוויח מזה.

וגם אם יש לה בעיה ואתה רוצה את הקשר הזה, אימון יכול לעזור לך לגשר על הבעיה ולתת לך כלים איך לעזור לה לרפא את הבעיה שלה , וכמובן טוב שגם היא תלך לאימון (השאלה אם נכון לומר לה). ואולי הבעיה לא אצלך ולא אצלה אלא בקשר ביניכם,ואז אימון יכול לתת כלים לפתור את הבעיה.

בסוף על כל בעיה שלך/שלה , שיח כנה ורגיש ביניכם הוא הכי טוב. ואימון עוזר לך לתת כלים לעצמך לשיח יעיל כזה

מאמצים זה חשוב אבל איך תדע שאתה מתאמץ בכיוון הנכון? 

זה דבר שהרבה פעמים מביא זוגות לתסכול כי כל אחד בטוח שהוא נותן מעצמו מלא והוא באמת נותן רק שהוא מסתכל מהתפיסה שלו וזה בכלל לא מה שהשני צריך ממנו...

אגב, מכירה זוג שהם נשואים והולכים לטיפול זוגי אחת לשנה מבחינתם כמו שעושים טסט לרכב וזה גאוני בעיניי

במקום להתייחס לזה כבעיה שצריך לרפא בטיפול, תתייחס לזה כאתגר שמזמן לך לרכוש כלים לזוגיות טובה יותר

שני אנשים נפגשים. אחד משקיע מאוד בקשר ואחד פסיבי ומשועמם.

האם זו בעיה? האם שני האנשים זקוקים להדרכה ושיפור?

לא יותר הגיוני להגיד שזה לא יפה מצידו/ה של זה שפחות משקיע ושהבחור שיותר השקיע צריך לשמור על עצמו ולא לכלות את רצונו ותקוותיו על אבן שאין לה הופכין?

וכמובן שאם תגיד שעצם ההשקעה יכולה להיות הבעייתית תוסיף שמן למדורת הפדגוגיה. נכון שזה עלול לקרות אבל כרגע זה לא המקרה 💁🏻‍♂️

בפועל היא עברה תהליך עם עצמה והתחזקה. אבל המעמד הזה שבו זה לא הדדי לא פשוט לי.

אנחנו לא מחפשים "מי פה צודק/אשם בסיפור" , אלא "מה הכלים שניתן לקבל כדי להטיב עם הקשר" כמובן בהנחה שאתה מעוניין בקשר.

וכמובן שיח כנה ורגיש ביניכם על זה הוא הכי טוב. 

כמובן אם אתה מרגיש שהיא ממש מנצלת אותך מתוך רוע לב זה סיפור אחר

אז לא הבנתי ממך מה הבעיה.

ולמה זה נשמע שאתה היחיד שמתאמץ בקשר...?

ובבירור אני גם חווה פחד ולחץ מבנות קודמות שההיכרות איתן הלכה בנתיב דומה

שבו להרגשתי הן היו פסיביות ומשועממות ואני הייתי מסור ומשקיע, ובשלב מסוים הן פשוט חתכו

עכשיו זה לא בדיוק ככה והיא טובה מהן בהרבה, אבל הצורך שלי בנוכחות של הצד השני משמעותי. לא כיף להרגיש שהקשר הוא עליי ולא גם עליה. אני מרגיש כאילו היא קרובה ללהחליט להיפרד, ולא יודע לענות לעצמי איך היא תרגיש אם אני אגיד לה שאני רוצה להיפרד. אם היא תהיה אדישה או לא תושפע מזה אין לי כוח להתאמץ עוד. אני חייב לדעת שהיא רואה בי משהו טוב....

וואי מבינה ממש את הצורך בהדדיות, זה חובה... 

השאלה אם זה מתפתח לאט... מעניין איך היא רואה את זה. לפעמים הכל טוב חוץ ממשהו אחד קטן שחוסם. אין סיכוי שתדברו על זה? יכולת של זוג לדבר פתוח אחד עם השני זה מרכיב מאד חשוב. 

אני לא באמת חושבת שיש לי משהו לייעץ לך שלא חשבת עליו כבר אבל בכ"ז... ואולי כן הייתי מנסה לקחת עמדה פסיבית יותר ולראות אם זה גורם לה להביע עניין יותר.

בצל יכול לעמוד אם אין לו רגליים?

אבל עדיין תימה לגבי הרגליים