תן לעצמך להתפרק, לבכות, לצעוק, לכאוב.

זה קשה

שבוע עד חודש, מבחינתך היא מתה.

תתאבל עליה

לאט לאט הדברים יתבררו לך, אתה תצא מהכאב ותתחיל חיים חדשים.

אם קשה לך ואין לך יום ולא לילה, כדאי לעבד את הכאב עם איש מקצוע.

חיבוק 

כאילו זה מרגיש לי בגידה. לא יודע..

למרות שהיא נפרדה. עדיין..

לי לקח שנה וחצי ככה להסתדר

אל תכעס על עצמך

תכיל את הרגשות והם קשים מאוד 

הלוואי שתראה את השם איתך

ושתצליח למצוא מזור לנפש

מתפלל שה' יאיר לך

אני בטוח שתקום מזה חזק

מה יש לומר?

כלום.

לב שבור זה הכאב הכי כואב שקיים...

חיזוקים..

זה עוד טרי.

אתה תלמד לחיות ולהחלים מזה.

מניסיון- יש חיים יפים אחרי ה"מוות" הזה.

אני מניחה שמה שהיא התכוונה זה שמכל קושי יש צמיחה,
והשם מכוון כל דבר למטרה טובה,
ובסוף הדברים מתסדרים בצורה יותר טובה משחשבנו.
באופן כללי בשאר תחומי החיים בטוח...
שוב, למי שלא עבר אין זכות בכלל לומר משהו פה לכאן או לכאן,
רק להכיל את הכאב הנורא שאתה שרוי בו..

בקצרה: 

תן לעצמך זמן להתאבל, זה רצוי מאד.

תדבר עם איש מקצוע, משפחה וחברים.

תפתח לך תחביבים עם הילדים (אם ישנם).

תשקיע יותר בנפש ובגוף שלך עכשו.

ולך תדע מה צופן בחובו העתיד שלך.

(כותבת מי שהיתה גרושה 7 שנים ועברה הרבה תהליכי אבל וצמיחה מאז...)

יכולים למצוא חיים מלאי משמעות

קח לך את הזמן להתאבל על זה..

אל תתייאש, ובע"ה אני מקווה שעוד תזכה לראות אור גדול!!

בסופו של דבר הזמן הוא המרפא הטוב ביותר.

דברים שנראים קשים מאוד בהתחלה, בפרספקטיבה של זמן כמעט שוכחים מהן.

אתה מוזמן לאישי אם תרצה.

אחרי גירושין אולי לא רגילים להיות לבד ורגילים לחשוב במושגי הביחד

סתם ככה אם באמת אוהבים אז מה? הגט ניתן שלא ברצון?

זה עלול להיות בעייתי ממש!

אלא אם כן זה לא באמת רגש זה סתם כמו רעב ותיאבון

אם זה מה שהוא רוצה.

לפעמים דוקא לשחרר זה בגלל שאוהבים.

עם כאלה תיאורים לא מבין למה התגרשתם?

דבר שני, איך זה קשור?
גירושין זה לא תמיד הדדי.

בסדר. תצטרך להתגבר. ולאסוף כוחות להמשך הדרך. אבל אל תתגעגע למה שלא תוכל להשיג יותר. אז להתגעגע קצת. ממש קצת. כמו כל אחרי פרידה מקשר. אבל כמה שנאמר. לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב... ולהתחיל מבראשית. והכי חשוב, תלמד מהטעויות. אם היו. בהצלחה.

מה שכן, יש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן, ולא מתגעגעים "רק קצת".

יש גישה שאומרת שגירושין זה כמעט כמו קטיעת איבר מהגוף,  יכול להיות נצרך אבל עדיין כואב.

לפותח השרשור, יש ספר בשם "גברים עם לב שבור ", שאולי יעזור לך.

תלוי באיזה שלב בקשר אבל לרוב כשנפרדים מרגישים שאין אוויר לנשום.
זה שלב של התהליך שקשה להכיל אותו והוא כואב בכל ס"מ בגוף ובנשמה.
אבל הכי חשוב לזכור שזה מגיע, זה עובר. נכון לוקח זמן אבל עובר.
בע"ה יש אחריו אור וטוב גדולים.
והרבה בבחירה שלנו. ובתפילות שלנו
 

מה יש פה לא להבין?
שחרר אותה כי היא לא רוצה,
אבל הוא עדיין אוהב ורוצה אותה.

 נראלי יותר בעייתי לא לתת גט לאשה שהחליטה שהיא לא רוצה יותר.
חוץ מזה הבנאדם בא לשתף, למה הכנסנו אותו לדתומטר?
הוא לא שאל אם זה מותר לפי ההלכה

אם לכאורה הגט בעייתי מבחינה הלכתית, אז הם נשארים נשואים.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית שלו, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

רק עניתי לה שכשרות הגט נקבעת לפי ההלכה ולא לפי רגשות

אבל, מעבר לכל דבר, גם אם כפו עליו - לבי"ד יש חזקת כשרות וגט שבית דין כשר כפה, הוא גט כשר לכל דבר. איני יודע מאיפה עזות המצח וחוסר האחריות להוציא לעז על גט שנעשה בבי"ד, בלי לחשוש להשלכות החמורות מאוד של לעז כזה.

רק כתבתי בתגובה ל-'לאחדשה' שכשרות הגט נקבעת לפי הגדרות הלכתיות ולא לפי רגשות.

לא התייחסתי בכלל לגט המדובר.

אני לגמרי מסכים שלו יצוייר שכפו על מישהו לתת גט שלא כדין - הוא פסול. אבל חשוב להבהיר חד משמעית שגט שניתן בבית דין רבני הוא כשר!

אמנם, כנראה לא קשור לנושא השרשור, אבל אם כבר נכנסנו לדיון, כדאי שמי שמתכוון להתגרש, ידע גם את זה.

ובכל מקרה,

גם צאן מרעיתם של הרבנים החתומים על המכתב הנ"ל,

לא מכינים עצי שורשים בשביל לבדוק מי התגרש איפה.

כלומר הם לא באמת חוששים לממזרות,

אולי חוששים מאובדן כוח וכסף.

נערך

מנסיוני, מסתבר שאם תלך אחד אחד לחותמים, הם יגידו לך שבכלל לא על זה הם חתמו/לא התכוונו/ עסקן הטעה אותם וכד'.

משום מה, תלמידיהם מאוד רוצים תעסוקה בבתי הדין הללו (ומשכורת שאין בבתי דינים פרטיים...)

בתי הדין אכן קרסו תחת לחץ פמיניסטי והיום הם אפילו נותנים יותר מבתי המשפט לנשים (בעבר זה היה הפוך). האם זה פוסל את הגיטין? אין לי מושג. אני לא למדתי. אבל תברר עם גברים גרושים ותשמע הרבה "תשבחות" על המערכת.

זה באמת לא נשמע טוב בעולם של היום, "לכבול" מישהו שרוצה ללכת.

אבל זה לא פותר את הבעיה ההלכתית בהפעלת הלחץ לתת גט.

בכל מקרה, אם כבר עברת לנושא המזונות ושות', הבעיה ברבני שהוא יצור כלאיים שרוקד על כל החתונות,  מצד אחד לוקחים את בתפיסה המודרנית ה"שיוויונית" בנוגע לחלוקת רכוש (שמעיקר הדין הרכוש כולו שייך לגבר, והיום מכריחים לחלק אפילו את הפנסיה שלו שזה גזל גמור לכל הדעות ).

כך גם בנושא הגט,  לא קל להכריח גבר לתת גט כשהוא לא רוצה ואין "עילה" הלכתית ברורה.

אבל היום מקלים בזה מאוד (וזה בלשון המעטה).

אבל מצד שני כשרוצים לדפוק את הגברים, אז פתאום שכחנו את השוויון המהולל, וצריך לדפוק את הגברים בשם פרשנות מחמירה של הלכות + תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד...

אתה כותב ש"בעולם של היום", זה לא נשמע טוב "לכבול" (עם מרכאות! כאילו זו סתם גוזמה או המצאה).

עזוב רגע את הדיון ההלכתי, שגם עליו יש הרבה מה להגיד.

אתה בכלל לא מסכים עם עצם הטענה שזה אכזרי ומתעלל להיות סרבן גט. מבחינתך, לפי מה שאתה כתבת עכשיו, זה סתם עניין של תרבות המערב או הפרוגרס או לא יודע מה, ולא באמת התעללות נוראית להישאר נשוי לאדם שלא מעוניין להיות נשוי לך.

ואם זו דעתך, אז מה הפלא שמבחינתך לא צריך למצוא פתרונות לבעיה שבכלל לא קיימת. היא קיימת רק בתוך מרכאות, וגם זה רק "בעולם של היום".

(עריכה:

הסתכלתי בכרטיס האישי ולא התפלאתי לראות את הסטטוס...)

כשהאישה יכולה להרוויח יותר מהגבר,  ובכל זאת מחייבים אותו במזונות מופרכים וגם במשמורת משותפת, זה כן הגיוני?

כל מה שאמרתי הוא שיש תפיסה הלכתית מקורית,  במסגרתה לגבר יש יותר זכויות ויותר חובות.

והאישה נתפסת כמן מישהו עם פחות אחריות ופחות "זכויות" במובן המודרני (כולל הזכות לעזוב כשמתחשק לה) אבל הבעל צריך לדאוג לה דווקא בגלל זה (וגם הכתובה היא על אותו רקע).

הבעיה היום היא הסלט בין הכול כאמור, מטילים את כל החובות היתרות על הגברים, ואת כל הזכויות צריך לתת לאישה.

זה המשך של הפרוגרסיביות שמצדיקה את הערבים במלחמתם איתנו כי הרי הם "מוחלשים" ו"מסכנים"...

לגבי הגרשיים על הכבולה ולגבי הירידה לאד הומניזם על הסטטוס האישי שלי.

אגיד במילה אחת, שגם לי היה נראה בעבר כאילו יש הרבה נשים מסכנות שלא מקבלות גט.

אבל אחרי שנחשפתי למה שקורה, הבנתי שיש 2 צדדים למטבע (יכול להיות שהדעות שלי הגיעו בשל הסטטוס שלי ולא להיפך ?).

בנוסף , נראה שכל אישה שמרגישה קצת קושי, ישר מקבלת עצות מכל מיני "חברות" ו"עוזרים" למיניהם לרוץ להתגרש, בלי לנסות לתקן.

שם מתאימים באמת הגרשיים של הכבולות.

לסיכום- שמתי גרשיים, כי הרבה פעמים מדובר על מהומה על לא מאומה (אישה שדוחפים אותה מהר מדי להתגרש , ו/או אישה שמשתמשת בפריבילגיות של הפרשנות המחמירה ביותר בהלכה כלפי גברים, לגיטימי שהגבר ישתמש בכוח שהוא קיבל כנגד זה).

עריכה- אני רואה שגם אתה שייך למין המופלה "אפלייה מתקנת",מברך אותך שתחיה באושר ובעושר עם בת זוגך עד 120.

אבל אם חלילה וחס תחווה משהו אחר, ממליץ לך לדבר איתי מהר, לפני שתדבר הרבה יותר קיצוני ממני וד"ל.  

ברור שהתכוונתי שהדעות הגיעו בעקבות הסטטוס ולא להפך.

התכוונתי להגיד שכנראה עברת חוויה לא טובה בנישואין ובגירושין, ובהתאם - יש לך דעות נחרצות נגד זכויות נשים, כולל הזכות הבסיסית לא להיות נשואות למי שהן לא רוצות.

פה ספציפית אני לצערי מכיר מקרוב, ויודע במה מדובר.

נכון שלפעמים השיח הוא מוגזם.

אתה יכול לחפש בגוגל את הספר משפטי ישראל, שגם כתוב בניסוח קצת "פשקווילי" אבל טוען טענות שחלקן מבוססות .

אז תראה שכתבתי בדיוק ההיפך:

לא אמור להיות בעייתי - נשואים טריים

בתגובה המדוברת אני רק הגבתי לזאת שהגיבה

ונראה שאנשים איכשהו הבינו שיש לי דעה כלשהי על הגט של פותח השרשור.

כל מה שאמרתי שכשרות הגט נקבעת בהגדרות הלכתיות ולא עפ"י רגשות,

וזה נכתב כתגובה להודעה לפני.

אשמח אם תוכל להסביר לי איך היה ניתן להבין אחרת..

אז התלבשו עלייך
הכל טוב צדיק, כולנו הבנו את מה שאמרת
וזו בכלל לא מטרת השרשור.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית *שלו*, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

הם, שלו .. על מי דובר כאן אם לא על פותח השרשור?

הוא סך הכןל אמר שקשה לו עם הסטטוס החדש ושהוא מתגעגע לגרושה.

איכשהו נבנו ספקולציות כאילו אולי הוא לא נתן את הגט בלב שלם, ואז זה מעלה שאלות על כשרות הגט.

אבל כמובן שהוא לא רמז על כלום בכיוון.

איך זה שמכל ההודעה הצלחת להתעלם דווקא מהמילה המודגשת??

אז עכשיו אכתוב לך ובגדול

לכאורה

אמנם דילגת על מילה אחת, אבל זו בדיוק המילה שהופכת את משמעות המשפט.

וגם במשפט ההמשך כתבתי לא קשור לרמה הדתית שלו

אם אני אגיד "לכאורה משה יעקובוביץ' הוא פדופיל", סביר להניח שאותו משה יעקובוביץ' יתבע אותי. השימוש במילה הזאת לא אומר שאתה לא חושב שהמשך המשפט נכון.

כשכתבת "לא קשור לרמה הדתית שלו", שוב התייחסת באופן מפורש לפותח השרשור, מה שגורם לכך שהתגובה בהחלט נראית כקשורה לסיפור האישי שלו.

בכל אופן אחרי שהבהרת שדיברת על משהו תיאורטי ולא על הגט שלו, אז אני לא רואה למה להמשיך את הדיון הזה... פשוט שאלת איך זה שכמה אנשים הבינו מדבריך דבר מסוים, אז הראיתי איך מהטקסט שלך אפשר להבין את זה. זה הכל.

בדוגמה שנתת

במקום לכתוב "סביר להניח שעברתי

על לשון הרע"

כתבת שסביר שיעקובוביץ יתבע אותך לדין

וצריך להוסיף קצת יראת חטא

תכתוב "אוי לי שעברתי על לשון הרע

כלפי יעקובוביץ", בין אם יתבע או לא יתבע

לא איך הקב"ה קורא ומבין.

כלומר רציתי להבהיר שהוא ייעלב, כי המילה "לכאורה" לא באמת אומרת שאני לא מאמין במה שכתבתי אחריה.

לכאורה אחלה של מילה

מעולה לתפילות קשות

אתה אומר מה שאתה רוצה

ומשרבב לכאורה כל 3 מילים

ואז גם אמרת וגם לא אמרת כלום

הרצון המדובר שצריך בשביל למסור גט בצורה כשרה, זה לא שיהיה לו רצון להתגרש.

אלא שהוא מוסר את הגט מתוך מודעות והבנה,

ושיש לו בחירה לבצע את הפעולה, גם אם פעולה זו היא לא הבחירה המועדפת עליו.

ואולי בצורת התבטאות אחרת, הוא מדבר ומניע את שריריו לפי הצורך באמצעות המוח שלו, וזאת גם מבלי שיש לו בזמן מתן הגט תחושה של סכנה מיידית לגופו או נפשו.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך כ' בתשרי תשפ"ו 16:56

.

יכול להיות שהצד השני רצה להתגרש, והוא החליט "לשחרר" כמו שאמרו כאן.

בנוסף, לא מקובל היום להשאיר מישהו בכוח, גם ביה"ד לא מתלהב מזה (נכון שזה יכול לפעמים לעורר שאלות על כשרות הגט, וכבר כתבו על זה ה"גדולים" לגבי הגיטין המעושין ברבנות).

אבל יכול להיות שיש לו רגשות מורכבים, וגם אם הייתה סיבה לגירושין, זה לא אומר שבהכרח כל האהבה נמחקה...

ואולי אפילו יותר כואב כי רואים אותה - אבל היא לא מושגת.

אבל התרבות שלנו לא רואה את הפרדה כמשהו כזה נורא 

לכן  אתה כואב - אבל לא מבין למה.

אז כואב לך

וזה מצויין שזה כואב לך

אוי ואבוי אם לא היה כואב - זה לא 100 שח שהלכו לאיבוד - זה חיים שלמים שרצית - וחלמת - וחית בתוכם

ופתאום - פוף - הם לא שם

ועם כל הצער על המצב תן לעצמך את הזמן - זה כמו פצע ביד - אין טעם להסתכל עליו ולהדיע לו להבריא ולהעלם.

הוא שם

עם הזמן הוא יבריא - ישאיר צלקת לפעמים - אבל יבריא.

תן לכאב ולך את הזמן

תן לעצמך לגדול מהכאב

ואני מאחל לך שתמצא את האושר.

ושהוא יהיה אפילו יותר גדול

שתגיע למצב שבו תודה ותשמח על כך שנפרדתם ויכולת להמשיך לחיים אחרים

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר