תן לעצמך להתפרק, לבכות, לצעוק, לכאוב.

זה קשה

שבוע עד חודש, מבחינתך היא מתה.

תתאבל עליה

לאט לאט הדברים יתבררו לך, אתה תצא מהכאב ותתחיל חיים חדשים.

אם קשה לך ואין לך יום ולא לילה, כדאי לעבד את הכאב עם איש מקצוע.

חיבוק 

כאילו זה מרגיש לי בגידה. לא יודע..

למרות שהיא נפרדה. עדיין..

לי לקח שנה וחצי ככה להסתדר

אל תכעס על עצמך

תכיל את הרגשות והם קשים מאוד 

הלוואי שתראה את השם איתך

ושתצליח למצוא מזור לנפש

מתפלל שה' יאיר לך

אני בטוח שתקום מזה חזק

מה יש לומר?

כלום.

לב שבור זה הכאב הכי כואב שקיים...

חיזוקים..

זה עוד טרי.

אתה תלמד לחיות ולהחלים מזה.

מניסיון- יש חיים יפים אחרי ה"מוות" הזה.

אני מניחה שמה שהיא התכוונה זה שמכל קושי יש צמיחה,
והשם מכוון כל דבר למטרה טובה,
ובסוף הדברים מתסדרים בצורה יותר טובה משחשבנו.
באופן כללי בשאר תחומי החיים בטוח...
שוב, למי שלא עבר אין זכות בכלל לומר משהו פה לכאן או לכאן,
רק להכיל את הכאב הנורא שאתה שרוי בו..

בקצרה: 

תן לעצמך זמן להתאבל, זה רצוי מאד.

תדבר עם איש מקצוע, משפחה וחברים.

תפתח לך תחביבים עם הילדים (אם ישנם).

תשקיע יותר בנפש ובגוף שלך עכשו.

ולך תדע מה צופן בחובו העתיד שלך.

(כותבת מי שהיתה גרושה 7 שנים ועברה הרבה תהליכי אבל וצמיחה מאז...)

יכולים למצוא חיים מלאי משמעות

קח לך את הזמן להתאבל על זה..

אל תתייאש, ובע"ה אני מקווה שעוד תזכה לראות אור גדול!!

בסופו של דבר הזמן הוא המרפא הטוב ביותר.

דברים שנראים קשים מאוד בהתחלה, בפרספקטיבה של זמן כמעט שוכחים מהן.

אתה מוזמן לאישי אם תרצה.

אחרי גירושין אולי לא רגילים להיות לבד ורגילים לחשוב במושגי הביחד

סתם ככה אם באמת אוהבים אז מה? הגט ניתן שלא ברצון?

זה עלול להיות בעייתי ממש!

אלא אם כן זה לא באמת רגש זה סתם כמו רעב ותיאבון

אם זה מה שהוא רוצה.

לפעמים דוקא לשחרר זה בגלל שאוהבים.

עם כאלה תיאורים לא מבין למה התגרשתם?

דבר שני, איך זה קשור?
גירושין זה לא תמיד הדדי.

בסדר. תצטרך להתגבר. ולאסוף כוחות להמשך הדרך. אבל אל תתגעגע למה שלא תוכל להשיג יותר. אז להתגעגע קצת. ממש קצת. כמו כל אחרי פרידה מקשר. אבל כמה שנאמר. לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב... ולהתחיל מבראשית. והכי חשוב, תלמד מהטעויות. אם היו. בהצלחה.

מה שכן, יש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן, ולא מתגעגעים "רק קצת".

יש גישה שאומרת שגירושין זה כמעט כמו קטיעת איבר מהגוף,  יכול להיות נצרך אבל עדיין כואב.

לפותח השרשור, יש ספר בשם "גברים עם לב שבור ", שאולי יעזור לך.

תלוי באיזה שלב בקשר אבל לרוב כשנפרדים מרגישים שאין אוויר לנשום.
זה שלב של התהליך שקשה להכיל אותו והוא כואב בכל ס"מ בגוף ובנשמה.
אבל הכי חשוב לזכור שזה מגיע, זה עובר. נכון לוקח זמן אבל עובר.
בע"ה יש אחריו אור וטוב גדולים.
והרבה בבחירה שלנו. ובתפילות שלנו
 

מה יש פה לא להבין?
שחרר אותה כי היא לא רוצה,
אבל הוא עדיין אוהב ורוצה אותה.

 נראלי יותר בעייתי לא לתת גט לאשה שהחליטה שהיא לא רוצה יותר.
חוץ מזה הבנאדם בא לשתף, למה הכנסנו אותו לדתומטר?
הוא לא שאל אם זה מותר לפי ההלכה

אם לכאורה הגט בעייתי מבחינה הלכתית, אז הם נשארים נשואים.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית שלו, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

רק עניתי לה שכשרות הגט נקבעת לפי ההלכה ולא לפי רגשות

אבל, מעבר לכל דבר, גם אם כפו עליו - לבי"ד יש חזקת כשרות וגט שבית דין כשר כפה, הוא גט כשר לכל דבר. איני יודע מאיפה עזות המצח וחוסר האחריות להוציא לעז על גט שנעשה בבי"ד, בלי לחשוש להשלכות החמורות מאוד של לעז כזה.

רק כתבתי בתגובה ל-'לאחדשה' שכשרות הגט נקבעת לפי הגדרות הלכתיות ולא לפי רגשות.

לא התייחסתי בכלל לגט המדובר.

אני לגמרי מסכים שלו יצוייר שכפו על מישהו לתת גט שלא כדין - הוא פסול. אבל חשוב להבהיר חד משמעית שגט שניתן בבית דין רבני הוא כשר!

אמנם, כנראה לא קשור לנושא השרשור, אבל אם כבר נכנסנו לדיון, כדאי שמי שמתכוון להתגרש, ידע גם את זה.

ובכל מקרה,

גם צאן מרעיתם של הרבנים החתומים על המכתב הנ"ל,

לא מכינים עצי שורשים בשביל לבדוק מי התגרש איפה.

כלומר הם לא באמת חוששים לממזרות,

אולי חוששים מאובדן כוח וכסף.

נערך

מנסיוני, מסתבר שאם תלך אחד אחד לחותמים, הם יגידו לך שבכלל לא על זה הם חתמו/לא התכוונו/ עסקן הטעה אותם וכד'.

משום מה, תלמידיהם מאוד רוצים תעסוקה בבתי הדין הללו (ומשכורת שאין בבתי דינים פרטיים...)

בתי הדין אכן קרסו תחת לחץ פמיניסטי והיום הם אפילו נותנים יותר מבתי המשפט לנשים (בעבר זה היה הפוך). האם זה פוסל את הגיטין? אין לי מושג. אני לא למדתי. אבל תברר עם גברים גרושים ותשמע הרבה "תשבחות" על המערכת.

זה באמת לא נשמע טוב בעולם של היום, "לכבול" מישהו שרוצה ללכת.

אבל זה לא פותר את הבעיה ההלכתית בהפעלת הלחץ לתת גט.

בכל מקרה, אם כבר עברת לנושא המזונות ושות', הבעיה ברבני שהוא יצור כלאיים שרוקד על כל החתונות,  מצד אחד לוקחים את בתפיסה המודרנית ה"שיוויונית" בנוגע לחלוקת רכוש (שמעיקר הדין הרכוש כולו שייך לגבר, והיום מכריחים לחלק אפילו את הפנסיה שלו שזה גזל גמור לכל הדעות ).

כך גם בנושא הגט,  לא קל להכריח גבר לתת גט כשהוא לא רוצה ואין "עילה" הלכתית ברורה.

אבל היום מקלים בזה מאוד (וזה בלשון המעטה).

אבל מצד שני כשרוצים לדפוק את הגברים, אז פתאום שכחנו את השוויון המהולל, וצריך לדפוק את הגברים בשם פרשנות מחמירה של הלכות + תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד...

אתה כותב ש"בעולם של היום", זה לא נשמע טוב "לכבול" (עם מרכאות! כאילו זו סתם גוזמה או המצאה).

עזוב רגע את הדיון ההלכתי, שגם עליו יש הרבה מה להגיד.

אתה בכלל לא מסכים עם עצם הטענה שזה אכזרי ומתעלל להיות סרבן גט. מבחינתך, לפי מה שאתה כתבת עכשיו, זה סתם עניין של תרבות המערב או הפרוגרס או לא יודע מה, ולא באמת התעללות נוראית להישאר נשוי לאדם שלא מעוניין להיות נשוי לך.

ואם זו דעתך, אז מה הפלא שמבחינתך לא צריך למצוא פתרונות לבעיה שבכלל לא קיימת. היא קיימת רק בתוך מרכאות, וגם זה רק "בעולם של היום".

(עריכה:

הסתכלתי בכרטיס האישי ולא התפלאתי לראות את הסטטוס...)

כשהאישה יכולה להרוויח יותר מהגבר,  ובכל זאת מחייבים אותו במזונות מופרכים וגם במשמורת משותפת, זה כן הגיוני?

כל מה שאמרתי הוא שיש תפיסה הלכתית מקורית,  במסגרתה לגבר יש יותר זכויות ויותר חובות.

והאישה נתפסת כמן מישהו עם פחות אחריות ופחות "זכויות" במובן המודרני (כולל הזכות לעזוב כשמתחשק לה) אבל הבעל צריך לדאוג לה דווקא בגלל זה (וגם הכתובה היא על אותו רקע).

הבעיה היום היא הסלט בין הכול כאמור, מטילים את כל החובות היתרות על הגברים, ואת כל הזכויות צריך לתת לאישה.

זה המשך של הפרוגרסיביות שמצדיקה את הערבים במלחמתם איתנו כי הרי הם "מוחלשים" ו"מסכנים"...

לגבי הגרשיים על הכבולה ולגבי הירידה לאד הומניזם על הסטטוס האישי שלי.

אגיד במילה אחת, שגם לי היה נראה בעבר כאילו יש הרבה נשים מסכנות שלא מקבלות גט.

אבל אחרי שנחשפתי למה שקורה, הבנתי שיש 2 צדדים למטבע (יכול להיות שהדעות שלי הגיעו בשל הסטטוס שלי ולא להיפך ?).

בנוסף , נראה שכל אישה שמרגישה קצת קושי, ישר מקבלת עצות מכל מיני "חברות" ו"עוזרים" למיניהם לרוץ להתגרש, בלי לנסות לתקן.

שם מתאימים באמת הגרשיים של הכבולות.

לסיכום- שמתי גרשיים, כי הרבה פעמים מדובר על מהומה על לא מאומה (אישה שדוחפים אותה מהר מדי להתגרש , ו/או אישה שמשתמשת בפריבילגיות של הפרשנות המחמירה ביותר בהלכה כלפי גברים, לגיטימי שהגבר ישתמש בכוח שהוא קיבל כנגד זה).

עריכה- אני רואה שגם אתה שייך למין המופלה "אפלייה מתקנת",מברך אותך שתחיה באושר ובעושר עם בת זוגך עד 120.

אבל אם חלילה וחס תחווה משהו אחר, ממליץ לך לדבר איתי מהר, לפני שתדבר הרבה יותר קיצוני ממני וד"ל.  

ברור שהתכוונתי שהדעות הגיעו בעקבות הסטטוס ולא להפך.

התכוונתי להגיד שכנראה עברת חוויה לא טובה בנישואין ובגירושין, ובהתאם - יש לך דעות נחרצות נגד זכויות נשים, כולל הזכות הבסיסית לא להיות נשואות למי שהן לא רוצות.

פה ספציפית אני לצערי מכיר מקרוב, ויודע במה מדובר.

נכון שלפעמים השיח הוא מוגזם.

אתה יכול לחפש בגוגל את הספר משפטי ישראל, שגם כתוב בניסוח קצת "פשקווילי" אבל טוען טענות שחלקן מבוססות .

אז תראה שכתבתי בדיוק ההיפך:

לא אמור להיות בעייתי - נשואים טריים

בתגובה המדוברת אני רק הגבתי לזאת שהגיבה

ונראה שאנשים איכשהו הבינו שיש לי דעה כלשהי על הגט של פותח השרשור.

כל מה שאמרתי שכשרות הגט נקבעת בהגדרות הלכתיות ולא עפ"י רגשות,

וזה נכתב כתגובה להודעה לפני.

אשמח אם תוכל להסביר לי איך היה ניתן להבין אחרת..

אז התלבשו עלייך
הכל טוב צדיק, כולנו הבנו את מה שאמרת
וזו בכלל לא מטרת השרשור.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית *שלו*, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

הם, שלו .. על מי דובר כאן אם לא על פותח השרשור?

הוא סך הכןל אמר שקשה לו עם הסטטוס החדש ושהוא מתגעגע לגרושה.

איכשהו נבנו ספקולציות כאילו אולי הוא לא נתן את הגט בלב שלם, ואז זה מעלה שאלות על כשרות הגט.

אבל כמובן שהוא לא רמז על כלום בכיוון.

איך זה שמכל ההודעה הצלחת להתעלם דווקא מהמילה המודגשת??

אז עכשיו אכתוב לך ובגדול

לכאורה

אמנם דילגת על מילה אחת, אבל זו בדיוק המילה שהופכת את משמעות המשפט.

וגם במשפט ההמשך כתבתי לא קשור לרמה הדתית שלו

אם אני אגיד "לכאורה משה יעקובוביץ' הוא פדופיל", סביר להניח שאותו משה יעקובוביץ' יתבע אותי. השימוש במילה הזאת לא אומר שאתה לא חושב שהמשך המשפט נכון.

כשכתבת "לא קשור לרמה הדתית שלו", שוב התייחסת באופן מפורש לפותח השרשור, מה שגורם לכך שהתגובה בהחלט נראית כקשורה לסיפור האישי שלו.

בכל אופן אחרי שהבהרת שדיברת על משהו תיאורטי ולא על הגט שלו, אז אני לא רואה למה להמשיך את הדיון הזה... פשוט שאלת איך זה שכמה אנשים הבינו מדבריך דבר מסוים, אז הראיתי איך מהטקסט שלך אפשר להבין את זה. זה הכל.

בדוגמה שנתת

במקום לכתוב "סביר להניח שעברתי

על לשון הרע"

כתבת שסביר שיעקובוביץ יתבע אותך לדין

וצריך להוסיף קצת יראת חטא

תכתוב "אוי לי שעברתי על לשון הרע

כלפי יעקובוביץ", בין אם יתבע או לא יתבע

לא איך הקב"ה קורא ומבין.

כלומר רציתי להבהיר שהוא ייעלב, כי המילה "לכאורה" לא באמת אומרת שאני לא מאמין במה שכתבתי אחריה.

לכאורה אחלה של מילה

מעולה לתפילות קשות

אתה אומר מה שאתה רוצה

ומשרבב לכאורה כל 3 מילים

ואז גם אמרת וגם לא אמרת כלום

הרצון המדובר שצריך בשביל למסור גט בצורה כשרה, זה לא שיהיה לו רצון להתגרש.

אלא שהוא מוסר את הגט מתוך מודעות והבנה,

ושיש לו בחירה לבצע את הפעולה, גם אם פעולה זו היא לא הבחירה המועדפת עליו.

ואולי בצורת התבטאות אחרת, הוא מדבר ומניע את שריריו לפי הצורך באמצעות המוח שלו, וזאת גם מבלי שיש לו בזמן מתן הגט תחושה של סכנה מיידית לגופו או נפשו.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך כ' בתשרי תשפ"ו 16:56

.

יכול להיות שהצד השני רצה להתגרש, והוא החליט "לשחרר" כמו שאמרו כאן.

בנוסף, לא מקובל היום להשאיר מישהו בכוח, גם ביה"ד לא מתלהב מזה (נכון שזה יכול לפעמים לעורר שאלות על כשרות הגט, וכבר כתבו על זה ה"גדולים" לגבי הגיטין המעושין ברבנות).

אבל יכול להיות שיש לו רגשות מורכבים, וגם אם הייתה סיבה לגירושין, זה לא אומר שבהכרח כל האהבה נמחקה...

ואולי אפילו יותר כואב כי רואים אותה - אבל היא לא מושגת.

אבל התרבות שלנו לא רואה את הפרדה כמשהו כזה נורא 

לכן  אתה כואב - אבל לא מבין למה.

אז כואב לך

וזה מצויין שזה כואב לך

אוי ואבוי אם לא היה כואב - זה לא 100 שח שהלכו לאיבוד - זה חיים שלמים שרצית - וחלמת - וחית בתוכם

ופתאום - פוף - הם לא שם

ועם כל הצער על המצב תן לעצמך את הזמן - זה כמו פצע ביד - אין טעם להסתכל עליו ולהדיע לו להבריא ולהעלם.

הוא שם

עם הזמן הוא יבריא - ישאיר צלקת לפעמים - אבל יבריא.

תן לכאב ולך את הזמן

תן לעצמך לגדול מהכאב

ואני מאחל לך שתמצא את האושר.

ושהוא יהיה אפילו יותר גדול

שתגיע למצב שבו תודה ותשמח על כך שנפרדתם ויכולת להמשיך לחיים אחרים

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)