תן לעצמך להתפרק, לבכות, לצעוק, לכאוב.

זה קשה

שבוע עד חודש, מבחינתך היא מתה.

תתאבל עליה

לאט לאט הדברים יתבררו לך, אתה תצא מהכאב ותתחיל חיים חדשים.

אם קשה לך ואין לך יום ולא לילה, כדאי לעבד את הכאב עם איש מקצוע.

חיבוק 

כאילו זה מרגיש לי בגידה. לא יודע..

למרות שהיא נפרדה. עדיין..

לי לקח שנה וחצי ככה להסתדר

אל תכעס על עצמך

תכיל את הרגשות והם קשים מאוד 

הלוואי שתראה את השם איתך

ושתצליח למצוא מזור לנפש

מתפלל שה' יאיר לך

אני בטוח שתקום מזה חזק

מה יש לומר?

כלום.

לב שבור זה הכאב הכי כואב שקיים...

חיזוקים..

זה עוד טרי.

אתה תלמד לחיות ולהחלים מזה.

מניסיון- יש חיים יפים אחרי ה"מוות" הזה.

אני מניחה שמה שהיא התכוונה זה שמכל קושי יש צמיחה,
והשם מכוון כל דבר למטרה טובה,
ובסוף הדברים מתסדרים בצורה יותר טובה משחשבנו.
באופן כללי בשאר תחומי החיים בטוח...
שוב, למי שלא עבר אין זכות בכלל לומר משהו פה לכאן או לכאן,
רק להכיל את הכאב הנורא שאתה שרוי בו..

בקצרה: 

תן לעצמך זמן להתאבל, זה רצוי מאד.

תדבר עם איש מקצוע, משפחה וחברים.

תפתח לך תחביבים עם הילדים (אם ישנם).

תשקיע יותר בנפש ובגוף שלך עכשו.

ולך תדע מה צופן בחובו העתיד שלך.

(כותבת מי שהיתה גרושה 7 שנים ועברה הרבה תהליכי אבל וצמיחה מאז...)

יכולים למצוא חיים מלאי משמעות

קח לך את הזמן להתאבל על זה..

אל תתייאש, ובע"ה אני מקווה שעוד תזכה לראות אור גדול!!

בסופו של דבר הזמן הוא המרפא הטוב ביותר.

דברים שנראים קשים מאוד בהתחלה, בפרספקטיבה של זמן כמעט שוכחים מהן.

אתה מוזמן לאישי אם תרצה.

אחרי גירושין אולי לא רגילים להיות לבד ורגילים לחשוב במושגי הביחד

סתם ככה אם באמת אוהבים אז מה? הגט ניתן שלא ברצון?

זה עלול להיות בעייתי ממש!

אלא אם כן זה לא באמת רגש זה סתם כמו רעב ותיאבון

אם זה מה שהוא רוצה.

לפעמים דוקא לשחרר זה בגלל שאוהבים.

עם כאלה תיאורים לא מבין למה התגרשתם?

דבר שני, איך זה קשור?
גירושין זה לא תמיד הדדי.

בסדר. תצטרך להתגבר. ולאסוף כוחות להמשך הדרך. אבל אל תתגעגע למה שלא תוכל להשיג יותר. אז להתגעגע קצת. ממש קצת. כמו כל אחרי פרידה מקשר. אבל כמה שנאמר. לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב... ולהתחיל מבראשית. והכי חשוב, תלמד מהטעויות. אם היו. בהצלחה.

מה שכן, יש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן, ולא מתגעגעים "רק קצת".

יש גישה שאומרת שגירושין זה כמעט כמו קטיעת איבר מהגוף,  יכול להיות נצרך אבל עדיין כואב.

לפותח השרשור, יש ספר בשם "גברים עם לב שבור ", שאולי יעזור לך.

תלוי באיזה שלב בקשר אבל לרוב כשנפרדים מרגישים שאין אוויר לנשום.
זה שלב של התהליך שקשה להכיל אותו והוא כואב בכל ס"מ בגוף ובנשמה.
אבל הכי חשוב לזכור שזה מגיע, זה עובר. נכון לוקח זמן אבל עובר.
בע"ה יש אחריו אור וטוב גדולים.
והרבה בבחירה שלנו. ובתפילות שלנו
 

מה יש פה לא להבין?
שחרר אותה כי היא לא רוצה,
אבל הוא עדיין אוהב ורוצה אותה.

 נראלי יותר בעייתי לא לתת גט לאשה שהחליטה שהיא לא רוצה יותר.
חוץ מזה הבנאדם בא לשתף, למה הכנסנו אותו לדתומטר?
הוא לא שאל אם זה מותר לפי ההלכה

אם לכאורה הגט בעייתי מבחינה הלכתית, אז הם נשארים נשואים.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית שלו, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

רק עניתי לה שכשרות הגט נקבעת לפי ההלכה ולא לפי רגשות

אבל, מעבר לכל דבר, גם אם כפו עליו - לבי"ד יש חזקת כשרות וגט שבית דין כשר כפה, הוא גט כשר לכל דבר. איני יודע מאיפה עזות המצח וחוסר האחריות להוציא לעז על גט שנעשה בבי"ד, בלי לחשוש להשלכות החמורות מאוד של לעז כזה.

רק כתבתי בתגובה ל-'לאחדשה' שכשרות הגט נקבעת לפי הגדרות הלכתיות ולא לפי רגשות.

לא התייחסתי בכלל לגט המדובר.

אני לגמרי מסכים שלו יצוייר שכפו על מישהו לתת גט שלא כדין - הוא פסול. אבל חשוב להבהיר חד משמעית שגט שניתן בבית דין רבני הוא כשר!

אמנם, כנראה לא קשור לנושא השרשור, אבל אם כבר נכנסנו לדיון, כדאי שמי שמתכוון להתגרש, ידע גם את זה.

ובכל מקרה,

גם צאן מרעיתם של הרבנים החתומים על המכתב הנ"ל,

לא מכינים עצי שורשים בשביל לבדוק מי התגרש איפה.

כלומר הם לא באמת חוששים לממזרות,

אולי חוששים מאובדן כוח וכסף.

נערך

מנסיוני, מסתבר שאם תלך אחד אחד לחותמים, הם יגידו לך שבכלל לא על זה הם חתמו/לא התכוונו/ עסקן הטעה אותם וכד'.

משום מה, תלמידיהם מאוד רוצים תעסוקה בבתי הדין הללו (ומשכורת שאין בבתי דינים פרטיים...)

בתי הדין אכן קרסו תחת לחץ פמיניסטי והיום הם אפילו נותנים יותר מבתי המשפט לנשים (בעבר זה היה הפוך). האם זה פוסל את הגיטין? אין לי מושג. אני לא למדתי. אבל תברר עם גברים גרושים ותשמע הרבה "תשבחות" על המערכת.

זה באמת לא נשמע טוב בעולם של היום, "לכבול" מישהו שרוצה ללכת.

אבל זה לא פותר את הבעיה ההלכתית בהפעלת הלחץ לתת גט.

בכל מקרה, אם כבר עברת לנושא המזונות ושות', הבעיה ברבני שהוא יצור כלאיים שרוקד על כל החתונות,  מצד אחד לוקחים את בתפיסה המודרנית ה"שיוויונית" בנוגע לחלוקת רכוש (שמעיקר הדין הרכוש כולו שייך לגבר, והיום מכריחים לחלק אפילו את הפנסיה שלו שזה גזל גמור לכל הדעות ).

כך גם בנושא הגט,  לא קל להכריח גבר לתת גט כשהוא לא רוצה ואין "עילה" הלכתית ברורה.

אבל היום מקלים בזה מאוד (וזה בלשון המעטה).

אבל מצד שני כשרוצים לדפוק את הגברים, אז פתאום שכחנו את השוויון המהולל, וצריך לדפוק את הגברים בשם פרשנות מחמירה של הלכות + תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד...

אתה כותב ש"בעולם של היום", זה לא נשמע טוב "לכבול" (עם מרכאות! כאילו זו סתם גוזמה או המצאה).

עזוב רגע את הדיון ההלכתי, שגם עליו יש הרבה מה להגיד.

אתה בכלל לא מסכים עם עצם הטענה שזה אכזרי ומתעלל להיות סרבן גט. מבחינתך, לפי מה שאתה כתבת עכשיו, זה סתם עניין של תרבות המערב או הפרוגרס או לא יודע מה, ולא באמת התעללות נוראית להישאר נשוי לאדם שלא מעוניין להיות נשוי לך.

ואם זו דעתך, אז מה הפלא שמבחינתך לא צריך למצוא פתרונות לבעיה שבכלל לא קיימת. היא קיימת רק בתוך מרכאות, וגם זה רק "בעולם של היום".

(עריכה:

הסתכלתי בכרטיס האישי ולא התפלאתי לראות את הסטטוס...)

כשהאישה יכולה להרוויח יותר מהגבר,  ובכל זאת מחייבים אותו במזונות מופרכים וגם במשמורת משותפת, זה כן הגיוני?

כל מה שאמרתי הוא שיש תפיסה הלכתית מקורית,  במסגרתה לגבר יש יותר זכויות ויותר חובות.

והאישה נתפסת כמן מישהו עם פחות אחריות ופחות "זכויות" במובן המודרני (כולל הזכות לעזוב כשמתחשק לה) אבל הבעל צריך לדאוג לה דווקא בגלל זה (וגם הכתובה היא על אותו רקע).

הבעיה היום היא הסלט בין הכול כאמור, מטילים את כל החובות היתרות על הגברים, ואת כל הזכויות צריך לתת לאישה.

זה המשך של הפרוגרסיביות שמצדיקה את הערבים במלחמתם איתנו כי הרי הם "מוחלשים" ו"מסכנים"...

לגבי הגרשיים על הכבולה ולגבי הירידה לאד הומניזם על הסטטוס האישי שלי.

אגיד במילה אחת, שגם לי היה נראה בעבר כאילו יש הרבה נשים מסכנות שלא מקבלות גט.

אבל אחרי שנחשפתי למה שקורה, הבנתי שיש 2 צדדים למטבע (יכול להיות שהדעות שלי הגיעו בשל הסטטוס שלי ולא להיפך ?).

בנוסף , נראה שכל אישה שמרגישה קצת קושי, ישר מקבלת עצות מכל מיני "חברות" ו"עוזרים" למיניהם לרוץ להתגרש, בלי לנסות לתקן.

שם מתאימים באמת הגרשיים של הכבולות.

לסיכום- שמתי גרשיים, כי הרבה פעמים מדובר על מהומה על לא מאומה (אישה שדוחפים אותה מהר מדי להתגרש , ו/או אישה שמשתמשת בפריבילגיות של הפרשנות המחמירה ביותר בהלכה כלפי גברים, לגיטימי שהגבר ישתמש בכוח שהוא קיבל כנגד זה).

עריכה- אני רואה שגם אתה שייך למין המופלה "אפלייה מתקנת",מברך אותך שתחיה באושר ובעושר עם בת זוגך עד 120.

אבל אם חלילה וחס תחווה משהו אחר, ממליץ לך לדבר איתי מהר, לפני שתדבר הרבה יותר קיצוני ממני וד"ל.  

ברור שהתכוונתי שהדעות הגיעו בעקבות הסטטוס ולא להפך.

התכוונתי להגיד שכנראה עברת חוויה לא טובה בנישואין ובגירושין, ובהתאם - יש לך דעות נחרצות נגד זכויות נשים, כולל הזכות הבסיסית לא להיות נשואות למי שהן לא רוצות.

פה ספציפית אני לצערי מכיר מקרוב, ויודע במה מדובר.

נכון שלפעמים השיח הוא מוגזם.

אתה יכול לחפש בגוגל את הספר משפטי ישראל, שגם כתוב בניסוח קצת "פשקווילי" אבל טוען טענות שחלקן מבוססות .

אז תראה שכתבתי בדיוק ההיפך:

לא אמור להיות בעייתי - נשואים טריים

בתגובה המדוברת אני רק הגבתי לזאת שהגיבה

ונראה שאנשים איכשהו הבינו שיש לי דעה כלשהי על הגט של פותח השרשור.

כל מה שאמרתי שכשרות הגט נקבעת בהגדרות הלכתיות ולא עפ"י רגשות,

וזה נכתב כתגובה להודעה לפני.

אשמח אם תוכל להסביר לי איך היה ניתן להבין אחרת..

אז התלבשו עלייך
הכל טוב צדיק, כולנו הבנו את מה שאמרת
וזו בכלל לא מטרת השרשור.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית *שלו*, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

הם, שלו .. על מי דובר כאן אם לא על פותח השרשור?

הוא סך הכןל אמר שקשה לו עם הסטטוס החדש ושהוא מתגעגע לגרושה.

איכשהו נבנו ספקולציות כאילו אולי הוא לא נתן את הגט בלב שלם, ואז זה מעלה שאלות על כשרות הגט.

אבל כמובן שהוא לא רמז על כלום בכיוון.

איך זה שמכל ההודעה הצלחת להתעלם דווקא מהמילה המודגשת??

אז עכשיו אכתוב לך ובגדול

לכאורה

אמנם דילגת על מילה אחת, אבל זו בדיוק המילה שהופכת את משמעות המשפט.

וגם במשפט ההמשך כתבתי לא קשור לרמה הדתית שלו

אם אני אגיד "לכאורה משה יעקובוביץ' הוא פדופיל", סביר להניח שאותו משה יעקובוביץ' יתבע אותי. השימוש במילה הזאת לא אומר שאתה לא חושב שהמשך המשפט נכון.

כשכתבת "לא קשור לרמה הדתית שלו", שוב התייחסת באופן מפורש לפותח השרשור, מה שגורם לכך שהתגובה בהחלט נראית כקשורה לסיפור האישי שלו.

בכל אופן אחרי שהבהרת שדיברת על משהו תיאורטי ולא על הגט שלו, אז אני לא רואה למה להמשיך את הדיון הזה... פשוט שאלת איך זה שכמה אנשים הבינו מדבריך דבר מסוים, אז הראיתי איך מהטקסט שלך אפשר להבין את זה. זה הכל.

בדוגמה שנתת

במקום לכתוב "סביר להניח שעברתי

על לשון הרע"

כתבת שסביר שיעקובוביץ יתבע אותך לדין

וצריך להוסיף קצת יראת חטא

תכתוב "אוי לי שעברתי על לשון הרע

כלפי יעקובוביץ", בין אם יתבע או לא יתבע

לא איך הקב"ה קורא ומבין.

כלומר רציתי להבהיר שהוא ייעלב, כי המילה "לכאורה" לא באמת אומרת שאני לא מאמין במה שכתבתי אחריה.

לכאורה אחלה של מילה

מעולה לתפילות קשות

אתה אומר מה שאתה רוצה

ומשרבב לכאורה כל 3 מילים

ואז גם אמרת וגם לא אמרת כלום

הרצון המדובר שצריך בשביל למסור גט בצורה כשרה, זה לא שיהיה לו רצון להתגרש.

אלא שהוא מוסר את הגט מתוך מודעות והבנה,

ושיש לו בחירה לבצע את הפעולה, גם אם פעולה זו היא לא הבחירה המועדפת עליו.

ואולי בצורת התבטאות אחרת, הוא מדבר ומניע את שריריו לפי הצורך באמצעות המוח שלו, וזאת גם מבלי שיש לו בזמן מתן הגט תחושה של סכנה מיידית לגופו או נפשו.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך כ' בתשרי תשפ"ו 16:56

.

יכול להיות שהצד השני רצה להתגרש, והוא החליט "לשחרר" כמו שאמרו כאן.

בנוסף, לא מקובל היום להשאיר מישהו בכוח, גם ביה"ד לא מתלהב מזה (נכון שזה יכול לפעמים לעורר שאלות על כשרות הגט, וכבר כתבו על זה ה"גדולים" לגבי הגיטין המעושין ברבנות).

אבל יכול להיות שיש לו רגשות מורכבים, וגם אם הייתה סיבה לגירושין, זה לא אומר שבהכרח כל האהבה נמחקה...

ואולי אפילו יותר כואב כי רואים אותה - אבל היא לא מושגת.

אבל התרבות שלנו לא רואה את הפרדה כמשהו כזה נורא 

לכן  אתה כואב - אבל לא מבין למה.

אז כואב לך

וזה מצויין שזה כואב לך

אוי ואבוי אם לא היה כואב - זה לא 100 שח שהלכו לאיבוד - זה חיים שלמים שרצית - וחלמת - וחית בתוכם

ופתאום - פוף - הם לא שם

ועם כל הצער על המצב תן לעצמך את הזמן - זה כמו פצע ביד - אין טעם להסתכל עליו ולהדיע לו להבריא ולהעלם.

הוא שם

עם הזמן הוא יבריא - ישאיר צלקת לפעמים - אבל יבריא.

תן לכאב ולך את הזמן

תן לעצמך לגדול מהכאב

ואני מאחל לך שתמצא את האושר.

ושהוא יהיה אפילו יותר גדול

שתגיע למצב שבו תודה ותשמח על כך שנפרדתם ויכולת להמשיך לחיים אחרים

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.