תן לעצמך להתפרק, לבכות, לצעוק, לכאוב.

זה קשה

שבוע עד חודש, מבחינתך היא מתה.

תתאבל עליה

לאט לאט הדברים יתבררו לך, אתה תצא מהכאב ותתחיל חיים חדשים.

אם קשה לך ואין לך יום ולא לילה, כדאי לעבד את הכאב עם איש מקצוע.

חיבוק 

כאילו זה מרגיש לי בגידה. לא יודע..

למרות שהיא נפרדה. עדיין..

לי לקח שנה וחצי ככה להסתדר

אל תכעס על עצמך

תכיל את הרגשות והם קשים מאוד 

הלוואי שתראה את השם איתך

ושתצליח למצוא מזור לנפש

מתפלל שה' יאיר לך

אני בטוח שתקום מזה חזק

מה יש לומר?

כלום.

לב שבור זה הכאב הכי כואב שקיים...

חיזוקים..

זה עוד טרי.

אתה תלמד לחיות ולהחלים מזה.

מניסיון- יש חיים יפים אחרי ה"מוות" הזה.

אני מניחה שמה שהיא התכוונה זה שמכל קושי יש צמיחה,
והשם מכוון כל דבר למטרה טובה,
ובסוף הדברים מתסדרים בצורה יותר טובה משחשבנו.
באופן כללי בשאר תחומי החיים בטוח...
שוב, למי שלא עבר אין זכות בכלל לומר משהו פה לכאן או לכאן,
רק להכיל את הכאב הנורא שאתה שרוי בו..

בקצרה: 

תן לעצמך זמן להתאבל, זה רצוי מאד.

תדבר עם איש מקצוע, משפחה וחברים.

תפתח לך תחביבים עם הילדים (אם ישנם).

תשקיע יותר בנפש ובגוף שלך עכשו.

ולך תדע מה צופן בחובו העתיד שלך.

(כותבת מי שהיתה גרושה 7 שנים ועברה הרבה תהליכי אבל וצמיחה מאז...)

יכולים למצוא חיים מלאי משמעות

קח לך את הזמן להתאבל על זה..

אל תתייאש, ובע"ה אני מקווה שעוד תזכה לראות אור גדול!!

בסופו של דבר הזמן הוא המרפא הטוב ביותר.

דברים שנראים קשים מאוד בהתחלה, בפרספקטיבה של זמן כמעט שוכחים מהן.

אתה מוזמן לאישי אם תרצה.

אחרי גירושין אולי לא רגילים להיות לבד ורגילים לחשוב במושגי הביחד

סתם ככה אם באמת אוהבים אז מה? הגט ניתן שלא ברצון?

זה עלול להיות בעייתי ממש!

אלא אם כן זה לא באמת רגש זה סתם כמו רעב ותיאבון

אם זה מה שהוא רוצה.

לפעמים דוקא לשחרר זה בגלל שאוהבים.

עם כאלה תיאורים לא מבין למה התגרשתם?

דבר שני, איך זה קשור?
גירושין זה לא תמיד הדדי.

בסדר. תצטרך להתגבר. ולאסוף כוחות להמשך הדרך. אבל אל תתגעגע למה שלא תוכל להשיג יותר. אז להתגעגע קצת. ממש קצת. כמו כל אחרי פרידה מקשר. אבל כמה שנאמר. לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב... ולהתחיל מבראשית. והכי חשוב, תלמד מהטעויות. אם היו. בהצלחה.

מה שכן, יש כאלו שלוקח להם קצת יותר זמן, ולא מתגעגעים "רק קצת".

יש גישה שאומרת שגירושין זה כמעט כמו קטיעת איבר מהגוף,  יכול להיות נצרך אבל עדיין כואב.

לפותח השרשור, יש ספר בשם "גברים עם לב שבור ", שאולי יעזור לך.

תלוי באיזה שלב בקשר אבל לרוב כשנפרדים מרגישים שאין אוויר לנשום.
זה שלב של התהליך שקשה להכיל אותו והוא כואב בכל ס"מ בגוף ובנשמה.
אבל הכי חשוב לזכור שזה מגיע, זה עובר. נכון לוקח זמן אבל עובר.
בע"ה יש אחריו אור וטוב גדולים.
והרבה בבחירה שלנו. ובתפילות שלנו
 

מה יש פה לא להבין?
שחרר אותה כי היא לא רוצה,
אבל הוא עדיין אוהב ורוצה אותה.

 נראלי יותר בעייתי לא לתת גט לאשה שהחליטה שהיא לא רוצה יותר.
חוץ מזה הבנאדם בא לשתף, למה הכנסנו אותו לדתומטר?
הוא לא שאל אם זה מותר לפי ההלכה

אם לכאורה הגט בעייתי מבחינה הלכתית, אז הם נשארים נשואים.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית שלו, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

רק עניתי לה שכשרות הגט נקבעת לפי ההלכה ולא לפי רגשות

אבל, מעבר לכל דבר, גם אם כפו עליו - לבי"ד יש חזקת כשרות וגט שבית דין כשר כפה, הוא גט כשר לכל דבר. איני יודע מאיפה עזות המצח וחוסר האחריות להוציא לעז על גט שנעשה בבי"ד, בלי לחשוש להשלכות החמורות מאוד של לעז כזה.

רק כתבתי בתגובה ל-'לאחדשה' שכשרות הגט נקבעת לפי הגדרות הלכתיות ולא לפי רגשות.

לא התייחסתי בכלל לגט המדובר.

אני לגמרי מסכים שלו יצוייר שכפו על מישהו לתת גט שלא כדין - הוא פסול. אבל חשוב להבהיר חד משמעית שגט שניתן בבית דין רבני הוא כשר!

אמנם, כנראה לא קשור לנושא השרשור, אבל אם כבר נכנסנו לדיון, כדאי שמי שמתכוון להתגרש, ידע גם את זה.

ובכל מקרה,

גם צאן מרעיתם של הרבנים החתומים על המכתב הנ"ל,

לא מכינים עצי שורשים בשביל לבדוק מי התגרש איפה.

כלומר הם לא באמת חוששים לממזרות,

אולי חוששים מאובדן כוח וכסף.

נערך

מנסיוני, מסתבר שאם תלך אחד אחד לחותמים, הם יגידו לך שבכלל לא על זה הם חתמו/לא התכוונו/ עסקן הטעה אותם וכד'.

משום מה, תלמידיהם מאוד רוצים תעסוקה בבתי הדין הללו (ומשכורת שאין בבתי דינים פרטיים...)

בתי הדין אכן קרסו תחת לחץ פמיניסטי והיום הם אפילו נותנים יותר מבתי המשפט לנשים (בעבר זה היה הפוך). האם זה פוסל את הגיטין? אין לי מושג. אני לא למדתי. אבל תברר עם גברים גרושים ותשמע הרבה "תשבחות" על המערכת.

זה באמת לא נשמע טוב בעולם של היום, "לכבול" מישהו שרוצה ללכת.

אבל זה לא פותר את הבעיה ההלכתית בהפעלת הלחץ לתת גט.

בכל מקרה, אם כבר עברת לנושא המזונות ושות', הבעיה ברבני שהוא יצור כלאיים שרוקד על כל החתונות,  מצד אחד לוקחים את בתפיסה המודרנית ה"שיוויונית" בנוגע לחלוקת רכוש (שמעיקר הדין הרכוש כולו שייך לגבר, והיום מכריחים לחלק אפילו את הפנסיה שלו שזה גזל גמור לכל הדעות ).

כך גם בנושא הגט,  לא קל להכריח גבר לתת גט כשהוא לא רוצה ואין "עילה" הלכתית ברורה.

אבל היום מקלים בזה מאוד (וזה בלשון המעטה).

אבל מצד שני כשרוצים לדפוק את הגברים, אז פתאום שכחנו את השוויון המהולל, וצריך לדפוק את הגברים בשם פרשנות מחמירה של הלכות + תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד...

אתה כותב ש"בעולם של היום", זה לא נשמע טוב "לכבול" (עם מרכאות! כאילו זו סתם גוזמה או המצאה).

עזוב רגע את הדיון ההלכתי, שגם עליו יש הרבה מה להגיד.

אתה בכלל לא מסכים עם עצם הטענה שזה אכזרי ומתעלל להיות סרבן גט. מבחינתך, לפי מה שאתה כתבת עכשיו, זה סתם עניין של תרבות המערב או הפרוגרס או לא יודע מה, ולא באמת התעללות נוראית להישאר נשוי לאדם שלא מעוניין להיות נשוי לך.

ואם זו דעתך, אז מה הפלא שמבחינתך לא צריך למצוא פתרונות לבעיה שבכלל לא קיימת. היא קיימת רק בתוך מרכאות, וגם זה רק "בעולם של היום".

(עריכה:

הסתכלתי בכרטיס האישי ולא התפלאתי לראות את הסטטוס...)

כשהאישה יכולה להרוויח יותר מהגבר,  ובכל זאת מחייבים אותו במזונות מופרכים וגם במשמורת משותפת, זה כן הגיוני?

כל מה שאמרתי הוא שיש תפיסה הלכתית מקורית,  במסגרתה לגבר יש יותר זכויות ויותר חובות.

והאישה נתפסת כמן מישהו עם פחות אחריות ופחות "זכויות" במובן המודרני (כולל הזכות לעזוב כשמתחשק לה) אבל הבעל צריך לדאוג לה דווקא בגלל זה (וגם הכתובה היא על אותו רקע).

הבעיה היום היא הסלט בין הכול כאמור, מטילים את כל החובות היתרות על הגברים, ואת כל הזכויות צריך לתת לאישה.

זה המשך של הפרוגרסיביות שמצדיקה את הערבים במלחמתם איתנו כי הרי הם "מוחלשים" ו"מסכנים"...

לגבי הגרשיים על הכבולה ולגבי הירידה לאד הומניזם על הסטטוס האישי שלי.

אגיד במילה אחת, שגם לי היה נראה בעבר כאילו יש הרבה נשים מסכנות שלא מקבלות גט.

אבל אחרי שנחשפתי למה שקורה, הבנתי שיש 2 צדדים למטבע (יכול להיות שהדעות שלי הגיעו בשל הסטטוס שלי ולא להיפך ?).

בנוסף , נראה שכל אישה שמרגישה קצת קושי, ישר מקבלת עצות מכל מיני "חברות" ו"עוזרים" למיניהם לרוץ להתגרש, בלי לנסות לתקן.

שם מתאימים באמת הגרשיים של הכבולות.

לסיכום- שמתי גרשיים, כי הרבה פעמים מדובר על מהומה על לא מאומה (אישה שדוחפים אותה מהר מדי להתגרש , ו/או אישה שמשתמשת בפריבילגיות של הפרשנות המחמירה ביותר בהלכה כלפי גברים, לגיטימי שהגבר ישתמש בכוח שהוא קיבל כנגד זה).

עריכה- אני רואה שגם אתה שייך למין המופלה "אפלייה מתקנת",מברך אותך שתחיה באושר ובעושר עם בת זוגך עד 120.

אבל אם חלילה וחס תחווה משהו אחר, ממליץ לך לדבר איתי מהר, לפני שתדבר הרבה יותר קיצוני ממני וד"ל.  

ברור שהתכוונתי שהדעות הגיעו בעקבות הסטטוס ולא להפך.

התכוונתי להגיד שכנראה עברת חוויה לא טובה בנישואין ובגירושין, ובהתאם - יש לך דעות נחרצות נגד זכויות נשים, כולל הזכות הבסיסית לא להיות נשואות למי שהן לא רוצות.

פה ספציפית אני לצערי מכיר מקרוב, ויודע במה מדובר.

נכון שלפעמים השיח הוא מוגזם.

אתה יכול לחפש בגוגל את הספר משפטי ישראל, שגם כתוב בניסוח קצת "פשקווילי" אבל טוען טענות שחלקן מבוססות .

אז תראה שכתבתי בדיוק ההיפך:

לא אמור להיות בעייתי - נשואים טריים

בתגובה המדוברת אני רק הגבתי לזאת שהגיבה

ונראה שאנשים איכשהו הבינו שיש לי דעה כלשהי על הגט של פותח השרשור.

כל מה שאמרתי שכשרות הגט נקבעת בהגדרות הלכתיות ולא עפ"י רגשות,

וזה נכתב כתגובה להודעה לפני.

אשמח אם תוכל להסביר לי איך היה ניתן להבין אחרת..

אז התלבשו עלייך
הכל טוב צדיק, כולנו הבנו את מה שאמרת
וזו בכלל לא מטרת השרשור.

וזה לא משנה אם הרגש אומר שראוי לתת לאישה גט.

וזה גם לא קשור לרמה הדתית *שלו*, אלא נטו שאלה של גט כשר שניתן בכשרות או לא..

הם, שלו .. על מי דובר כאן אם לא על פותח השרשור?

הוא סך הכןל אמר שקשה לו עם הסטטוס החדש ושהוא מתגעגע לגרושה.

איכשהו נבנו ספקולציות כאילו אולי הוא לא נתן את הגט בלב שלם, ואז זה מעלה שאלות על כשרות הגט.

אבל כמובן שהוא לא רמז על כלום בכיוון.

איך זה שמכל ההודעה הצלחת להתעלם דווקא מהמילה המודגשת??

אז עכשיו אכתוב לך ובגדול

לכאורה

אמנם דילגת על מילה אחת, אבל זו בדיוק המילה שהופכת את משמעות המשפט.

וגם במשפט ההמשך כתבתי לא קשור לרמה הדתית שלו

אם אני אגיד "לכאורה משה יעקובוביץ' הוא פדופיל", סביר להניח שאותו משה יעקובוביץ' יתבע אותי. השימוש במילה הזאת לא אומר שאתה לא חושב שהמשך המשפט נכון.

כשכתבת "לא קשור לרמה הדתית שלו", שוב התייחסת באופן מפורש לפותח השרשור, מה שגורם לכך שהתגובה בהחלט נראית כקשורה לסיפור האישי שלו.

בכל אופן אחרי שהבהרת שדיברת על משהו תיאורטי ולא על הגט שלו, אז אני לא רואה למה להמשיך את הדיון הזה... פשוט שאלת איך זה שכמה אנשים הבינו מדבריך דבר מסוים, אז הראיתי איך מהטקסט שלך אפשר להבין את זה. זה הכל.

בדוגמה שנתת

במקום לכתוב "סביר להניח שעברתי

על לשון הרע"

כתבת שסביר שיעקובוביץ יתבע אותך לדין

וצריך להוסיף קצת יראת חטא

תכתוב "אוי לי שעברתי על לשון הרע

כלפי יעקובוביץ", בין אם יתבע או לא יתבע

לא איך הקב"ה קורא ומבין.

כלומר רציתי להבהיר שהוא ייעלב, כי המילה "לכאורה" לא באמת אומרת שאני לא מאמין במה שכתבתי אחריה.

לכאורה אחלה של מילה

מעולה לתפילות קשות

אתה אומר מה שאתה רוצה

ומשרבב לכאורה כל 3 מילים

ואז גם אמרת וגם לא אמרת כלום

הרצון המדובר שצריך בשביל למסור גט בצורה כשרה, זה לא שיהיה לו רצון להתגרש.

אלא שהוא מוסר את הגט מתוך מודעות והבנה,

ושיש לו בחירה לבצע את הפעולה, גם אם פעולה זו היא לא הבחירה המועדפת עליו.

ואולי בצורת התבטאות אחרת, הוא מדבר ומניע את שריריו לפי הצורך באמצעות המוח שלו, וזאת גם מבלי שיש לו בזמן מתן הגט תחושה של סכנה מיידית לגופו או נפשו.

עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך כ' בתשרי תשפ"ו 16:56

.

יכול להיות שהצד השני רצה להתגרש, והוא החליט "לשחרר" כמו שאמרו כאן.

בנוסף, לא מקובל היום להשאיר מישהו בכוח, גם ביה"ד לא מתלהב מזה (נכון שזה יכול לפעמים לעורר שאלות על כשרות הגט, וכבר כתבו על זה ה"גדולים" לגבי הגיטין המעושין ברבנות).

אבל יכול להיות שיש לו רגשות מורכבים, וגם אם הייתה סיבה לגירושין, זה לא אומר שבהכרח כל האהבה נמחקה...

ואולי אפילו יותר כואב כי רואים אותה - אבל היא לא מושגת.

אבל התרבות שלנו לא רואה את הפרדה כמשהו כזה נורא 

לכן  אתה כואב - אבל לא מבין למה.

אז כואב לך

וזה מצויין שזה כואב לך

אוי ואבוי אם לא היה כואב - זה לא 100 שח שהלכו לאיבוד - זה חיים שלמים שרצית - וחלמת - וחית בתוכם

ופתאום - פוף - הם לא שם

ועם כל הצער על המצב תן לעצמך את הזמן - זה כמו פצע ביד - אין טעם להסתכל עליו ולהדיע לו להבריא ולהעלם.

הוא שם

עם הזמן הוא יבריא - ישאיר צלקת לפעמים - אבל יבריא.

תן לכאב ולך את הזמן

תן לעצמך לגדול מהכאב

ואני מאחל לך שתמצא את האושר.

ושהוא יהיה אפילו יותר גדול

שתגיע למצב שבו תודה ותשמח על כך שנפרדתם ויכולת להמשיך לחיים אחרים

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)

אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏