מרגישה קצת שיעמום משבתות לאחרונה.
אני גרה בשכונה דתית (עברנו בעקבות בעלי) ומשעמם לי שכולם נראים אותו דבר, צובאים בהמונם על הגינה הקטנה וההמונית, וגם בכללי מרגישה חוסר עניין בשבתות שכאלו (בערב אנחנו בבית, בבוקר באופן קבוע אצל הורי בעלי).
בנוסף, הגינה זה כאילו האירוע המרכזי וכולם נפגשים שם ומרגישה שהכל נורא שטחי ולא מעמיק מול שכנות ואמהות של ילדים אחרים, כל אחת משגיחה על ילדיה או במקרה הטוב אם בכלל מחליפות מילה שתיים שלא מתפתחות לשום מקום ולפיכך שוב- משעמם!
גם הייתי אולי רוצה לארח חברים פה ושם במקום ללכת קבוע לחמי וחמותי אבל מצד שני- אין לי כוח לבשל ומעדיפה לטייל לעגלות קפה בשישי בבוקר אז ברור שזה עוזר ללכת אליהם. בנוסף, הם מקסימים וכיף להיות שם אבל שוב- מרגישה שאנחנו צריכים קצת לפרוס כנף, שאני אבשל יותר ושאנחנו נעשה גם דברים יותר מגניבים מרק להיות עם המשפחה (חברים למשל).
הכל נראה קצת אותו הדבר בשבת עבורנו.
בנוסף, לארח זו טרחה וגם צריך התאמה למשל יש זוגות עם חמישי ילדים אז זה פחות יעבוד. ובכללי לפעמים הילדים שלי משגעים ואנחנו מותשים.
אני מרגישה שאת בעלי מה שאנחנו עושים בשבתות מספק אבל אני מרגישה שלקחת ילדים לגינה ולהיות באותו מקום כל שבת זה שיעמום המחץ.
זוכרת שפעם עשיתי דברים מעניינים, הייתי בשבתות מגוונות, למדתי דברים וראיתי אנשים שונים אבל זה היה הרבה לפני שנולדו הילדים.
אני רואה זוגות שמתארגנים לעשות ארוחה משותפת בחדרי דיירים, אנשים שהם מסמרי השכונה ומלאי חברים ואני לא מבינה איך השבתות שלי הפכו למשמימות. אולי גם כי אני לא מגיעה ללקרוא ספר וכו.
אנחנו נוסעים לשבתות אצל אמא שלי בעיר הגדולה
ואז פוגשים משפחה שלי (לעיתים יותר רחוקות וזה נחמד) וצריך לעשות את זה יותר- אבל גם בעיר הולדתי חבריי התבגרו ואפילו לא מגיעים לשבתות בבית אז לא יכולה לומר שזה מסעיר.
ודבר אחרון,
כשהייתה הרצאה בערב שבת בשכונה
היה לי אור בעיניים לצאת עם בעלי כשיש תוכנית מעניינת ושיעור מרתק אבל זה פעם בשנה אולי במקרה הטוב. מרגישה שחבל שאין בשכונה יותר דברים כאלו.
בפעמים האחרונות שאפילו תכננתי בערב שבת להתנפל על העיתון או ספר או שיחה עם בעלי פשוט הותשתי סופית וקורסת למיטה אז עונג שבת מכל סוג שהוא ובפרט חברים בלילה לא רלוונטי!
)