צריכה עצות רגישות - נושא שהעלתי פה בעבר.רחלי:)

אחות מעורבת מידי ריגשית עם הילדים.


יש לי אחות מקסימה מקסימה, אבל חוצה גבולות בקשר למוערבות שלה עם הילדים, וזה לא קשור לכמה פותחים לה שם דלת, פשוט בכל נוכחות שלה עם הילדים שלי ועם אחיינים אחרים שלה.

היא רווקה שיותר מהכל צמאה להיות אמא בעצמה, לומדת על היום דרך הרשת ואפילו קונה קורסים על שינה של תינוקות, הנקה, הגישה ההיקשרותית והגישה המונטסורית וכל נושא שקשור בגידול של תינוקות ככה שמבחינה ריגשית ופיזית הם יהיו במצב הכי טוב שיכול להיות (בעיניה כמובן) .

מאוד מאוד נוגע לה כאב או חסך שיכול להיות לתינוק - וככל שהתינוק יותר קרוב לליבה ככה זה עולה.

הכל טוב ויפה, אבל זה מאודדד מפריע לי ולאחים שלי, ברמה שאם היא מגיעה לאחד מאיתנו הביתה או בסתם מפגשים היא דואגת לאחיינים יותר מאמא ואבא שלהם (שוב,בעיניה) לפעמים זה מרגיש שנפגשים עם יועצת הנקה, שינה, יועצת ריגשית, פיזיותרפיסטית לילדים ותינוקות וזה מתיש מאוד מאוד- בין אם תרצה ובין אם לא גם אם אומרים לה לעצור - היא תתווכח עם ההורה של הילד על המידה הנכונה לילד שלו בטיטול, על הצורה שבה הוא מתייחס להנקה ומה הם היו צריכים לעשות אחרת, איך נכון להרדים את הילד שלו ועוד ועוד ועוד שלפעמים אנחנו לא מבינים מאיפה זה בא לנו.

אמרנו המון המון המון פעמים שזה מפריע ולא נעים ושזה לא המקום שלה - וזה לא עוזר.


העלתי פה בעבר שהיא קונה יותר מידי דברים לבנות שלי למרות שאני מסרבת ומציבה גבול. לאחרונה היא קנתה (!) כמה סוגים של מנשאים ועריסות מטחברות ועוד כמה דברים והדברים עוברים בתוך המשפחה והחברות הנשואות שלה.

היא לא הייתה בארץ תקופה וזה היה נוח וטוב לכולם, אבל עכשיו כשהיא כאן בעלי לא מוכן שהיא תגיע אלינו הביתה והיא מבחינתה לא ראתה את הבנות שבועיים וזה מלא זמן והיא לא יכולה יותר 🙄 אני באמת אוהבת אותה ואני עוד איכשהו יכולה לענות לה ולהתמודד איתה אבל מבחינת בעלי השליטה שלה על המרחב מציקה מאוד והוא לא מוכן יותר .

אני לא יודעת איך להעביר לה את המסר הזה בלי לשבור אותה באמירה שמשתמעת מזה שהיא לא רצויה - היא ריקה ככ שאני יודעת בוודאות שתשבר, כשאמירה דומה הבית הגיעה מאח שלי היא הייתה שבועיים בדיכאון ממש עד שהיא טסה לחו"ל.

היא עוברת המון דברים באישי סוחבת איתה נכות שלא מאפשרת לה לעבוד והמון לחץ ממשפט שיש לה מול חברת ביטוח ככה שגם ככה לא פשוט לה.

אשמח לעצות איך להעביר את המסר בלי לשבור אותה...


תודה ממש למי שקראה עד כאן

חיבוק גדולאמונה :)

זה רק השנקל שלי, לא מקצועית או משהו-
בסוף הבית שלך ובעלך במקום הראשון, ולא הייתי עושה משהו שגורם לך להיות במריבה/מחלוקת איתו.
כן הייתי מנסה לבחור גישה שמשותפת לשניכם בנושא הזה- מתוך הנחה שהיא חשובה לשניכם/ חשובה לך ואת חשובה לבעלך... לשקף מה את מרגישה (גם לך קשה, אבל היא אחותך ואת דואגת לה וכו) ולבחור מה המינון שמתאים לכם- כי בסוף היא אחות ובמצב רגיש ואתם רוצים ביחד גם לעזור לה.
לבחור מה האיזון שמתאים לשניכם ביחד מול ההתלבטות הזו. 
ואז כשאתם ביחד אפילו חיוך של עידוד עוזר לאזן...
המון בהצלחה!

זה באמת יוצר מתחרחלי:)

ואחכ כשקורים דברים שאין לי דרך לאגוף או למנוע זה סתם עושה לנו לא טוב ביננו.

ניסינו הרבה בעבר והוא מצידו תרם מספיק לעניין כמה שנים.

באמת שגם שיחות איתה לא ככ הועילו, מרגיש כאילו הנושא של ילדים חזק ממנה.


תודה על העצות. כמובן שזה יועיל אם באמת נמצא גישה משותפת - כרגע באופן טבעי יש ביננו פער כי אני נוטה להיות יותר סלחנית כלפיה והוא מצפה שהגבולות שלי יהיו ברורים יותר גם אם לא יהיה נעים. (הערת אגב, הוא בנאדם מאוד מאוד סבלני ונעים) 

..אמונה :)

זה ממש מחמם לב שאת אומרת שהוא מאוד מאוד סבלני ונעים!
כיף לשמוע אישה שזו ההסתכלות שלה,
ובטוחה שמתוך זה אפשר גם להגיע להבנה משותפת מה מתאים- ורצוי מראש, כדי שתוך כדי הסיטואציה יהיה ברור שאתם ביחד בזה...
והמון בהצלחה!! שה' ישלח לה בית משלה בקרוב ממש!

אמן אמן תודה לך ❤️רחלי:)
רק מאירה שיש מצבירושלמית במקור

שהיא צריכה אולי, אפילו בתת מודע, את האהבה שלכם יותר מהאהבה של האחיינים אבל זו הדרך להביע את זה או לתת לזה לצאת,

כי כהורים קשה לה לבוא אליכם כאחות ולהגיד בא לי לי חיבוק בא לי חום בא לי פינוק. בא לי שתעזרו לי (על דרך משל...) באיזה "קורס" שתלמדו כביכול, שקשור להבנת העולם שלי...  נניח להתעמק טיפה בטענות שלי מול הביטוח... כל דבר שמבטא אכפתיות גדולה מאד, מהסוג שנותנים לילדים...


לא ציינת את המקום של ההורים שלכן ולכן זה עוד יותר בולט לי.


ואז יש לקוות שביטויי אהבה שלכם אליה ירגיעו את הכאב, ויביאו הכלה וכיבוד של הגבולות שלכם מול האחיינים.

(הכוונה לגרום להירושלמית במקור
להרגיש יותר כמו אחות קטנה ואהובה שמגיע לה יחס חם)
היא אחותי הגדולה אמנם, אבל יכולה להבין את הכוונהרחלי:)

שלך..

אני לא בטוחה שזה באמת העניין כי ברור שיש לה אישו מאוד גדול עם ילדים, מרגיש כאילו היא מחפשת לממש את הצורך שלה באימהות ובנתינה וקבלה הורית דרכנו.

זה לא סותר את מה שאמרת כי אני מזהה בה גם את הצורך הזה. 

אני דווקא חושבת שכן נכון וחשוב לשקף לההמקורית

שהיא מגזימה

הייתי יושבת איצה לשיחת אחיות בבית קפה ומשקפת לה איך זה נראה מהצד

אומרת שאתם שמחים בנוכחות שלה, כשהיא במידה הנכונה ולא מתערבת מדי

בסוף בסוף, גם מאשת מקצוע תותחית (ובעיקר לדעתי) מצופה להרפות ולהיות קשובה לרחשי האנשים סביבה. והיא אפילו לא שם

היא נורא מרוכזת בעצמה וברצון שלה עד שהיא יוצאת שיפוטית, מתנשאת, אובר מתערבת ומעיקה בעיני אחרים

לדעתי זה חשוב מאוד השיקוף הזה, זה בדיוק ה- אפור שבין השחור ולבן שהיא לא מבינה. זה מתבקש כדי לשמור על היחסים במשפחה בריאים

אם צריך תייעצי לה שתיגש לטיפול, אפשר אפילו פגישה בנוכחותך כדי להסביר את התמונה


לדעתי זה יעשה לכם טוב. לא רק להדוף אותה אלא גם לעטוף במקביל.  

דיברנו על זה כמה פעמים.רחלי:)

אולי אני לא מספיק ברורה בשיקוף שלי- לא יודעת . גם אחי שיקף לה בצורה מאוד מאוד מאוד ברורה, ואפילו קצת קשה.

אבל היא מאוד מהר חוזרת להתנהלות הרגילה שלה.

אם העניין היה השפרצת ידע שכלי - אולי זה היה עובד והגבולות שלה היו נשמרים , אבל היא פשוט מרגישה לדוגמא שאם מרדימים ילד לא נכון - אז עושים לו עוול ונזק, והיא לא מסוגלת ריגשית להיות שם ולראות אתזה, היא יכולה לבכות ולא לישון בלילה - ברמה כזו, כאילו זה הילד שלה, אז ההבנה השכלית עוזרת לכמה ימים בלבד ולא מעבר..

בגלל זה כתבתי להכווין אותה לטיפולהמקורית

כי רק ייעוץ שכלי לא עוזר, ושיקוף של התחושות שלכם כלפי היחס שלה אולי כן יעזור

לא בשכל, ברגש.

אבל אולי גם זה לא

ולדעתי היא חייבת טיפול אם היא מגיבה ככה האמת

היא מטופלת כבר כמה שנים, לא יודעת כמה זה מועילרחלי:)
נשמע שאולי המפתח הוא בלהחליף מטפל/תאני10

יש מטפלים טובים וטיפולים טובים ויש כאלה שבמקרה הטוב לא מועילים ובמקרה הרע מזיקים.

אם היא מסוגלת לבכות כי מישהו עשה משהו שונה ממנה ואין לה שום דבר משל עצמה בחיים ואי אפשר להעיר לה על כלום וכל זה אחרי טיפול של כמה שנים - אלא אם היא התחילה במקום הרבה הרבה הרבה יותר גרוע, הטיפול לא טוב.

לא יודעת כמה יש לכם מקום לדבר איתה על הנושא, אבל משהו פה נשמע בעייתי מאד, בטיפול עצמו, מעבר לכל מה שתיארת.


ואני חושבת שבעיקר באמת צריך להכווין אותה לעשיה. דוקא לא סביב ילדים. אבל כן סביב משהו, שתהיה קופאית, מוקדנית. שתמצא תעסוקה. התלישות הזאת היא בעצמה דבר להשתגע ממנו, וגם האובססיה לנושא שעם כל ההבנה לכמיהה אליו - היא מתנהלת כאילו היא כבר שם, גם לא הכי תקין.

מסכימהרחלי:)

רק שהמטפל היא סוג של 'פרה קדושה'.

תראי בתור אחותה משום מה היא מאוד מעריכה את האמירות שלי ויש כן סיכוי שתקשיב לי גם לגבי המטפלת כי אני מהתחום.


אבל המעורבות שלי והמודעות שלי בתהליכים הנפשיים שלה גורמים לי לפעמים להימנע מלהציב גבול הוגן וחזק יותר בתוך הבית שלי.

אני חושבת שלכן אני מוצאת את עצמי לא מוצאת דרך להגיד לה אתזה, לא כל האנשים עושים את החשבונות האלה של הצד השני עד לעומק שלהם, ובגלל שהיא משתפת אותי ואני מצד עצמי גם מבינה לאן זה יוביל קשה לי עם ההבנה כמה יהיה לה קשה . 

נשמע שהיא נאחזת בטיפולאני10
אבל אם היא מקשיבה לך הייתי מכוונת אותה לחפש מטפל אחר, ואם זה יהיה מטפל טוב נשמע שזה יהיה טיפול לא קל אז כן הייתי מסבירה לה שאולי היא צריכה עליית מדרגה, שהטיפול עד היום נתן מה שנתן ומעולה ואת לא נגד הטיפול אבל אולי כדאי להתקדם קצת.


ולא יודעת אם רלוונטי אבל אפשר לשאול אותה אם נגיד עלה בטיפול הנושא של היחסים מול האח שהיא נפגעה ממנו, ואיזה יחס היה לזה בטיפול ולהבין אם זה סתם טיפול לא מועיל או שהוא מזיק (מבחוץ את רואה שינוי לרעה עם הזמן או שזה די סטטי?) ואם לא אז להציע למשל למקד טיפול בנושא הזה, מתוך תקווה שמטפל *טוב* יצליח לראות משם את התמונה הגדולה יותר של היחסים שלה עם הסביבה. 

דעתי האישיתאמאחת

שאחותך נשמעת מאד לא מאושרת - נכה, לא עובדת, במשפט,בודדה, רווקה שמשתוקקת לילדים (לא כתבת בת כמה היא). החלק של לבזבז כסף (שאין לה אולי? אם היא לא עובדת) על מוצרים קורסים שאין לה שום שימוש בהם נשמע כמו התנהגות מאד לא בריאה שלה ואפילו מדאיגה. כל אחד יש לו את האג'נדה שלו בקשר לאחריות משפחתית אבל אישית כמו שאני מצפה מילדיי לתמוך זה בזה בקושי לא עלינו ובחולי לא עלינו אני מנסה לנהוג כך עם אחיי ואחיותיי. מבינה את הקושי אי הנעימות ואי הנוחות אבל בשום אופן לא הייתי מרחיקה אותה. מי יהיה לה בעולם אם לא אתם? תמשיכי להציב לה גבולות במקומות שאת רואה לנכון, לשקף לה מה בהתנהלות שלה פחות נעים ומתאים ותמשיכי להזמין אותה.

אולי היא יכולה להתנדב באיזה מקום עם ילדים? אולי היא תמצא שם תחושת משמעות שלא קשורה לילדיי המשפחה.

אני חושבת שהילדים שלך ילמדו פה שיעור לחיים שיותר משמעותי מעוד מתנה פחות מתנה.

מהממת את!רחלי:)

אני לגמרי חושבת שאת צודקת ובאמת השבר אצלה יהיה גדול מידי. אבל גם את החוסר אונים הזה אנחנו לא יכולים למלא כשאין לה מילוי של עצמה וסדר יום נורמלי , היא יכולה למלא את השבוע שלה בסיבובים אצל האחים (שבכלל לא גרים קרוב אחד לשני), זה מרגיש כמו בור בלי תחתית ככה שהדבר היחיד שאני חושבת שיעשה לה טוב זה פשוט כמה שיותר מהר להתכוונן למימוש החיים שלה בפני עצמה- היכרויות, נישואים..

כאילו להמשיך לנסות למלא לה את הבור כמו שעשינו עד עכשיו לא יודעת אם זה לא בדיעבד להשאיר אותה בחשיבה הזו על עצמה שהיא מסכנה ןאין לה כלום כביכול... היא חייבת להתקדם ולדאוג לעתיד המשפחתי שלה.

היא רוצה להיכנס לאיזה מדרשה, מקווה שזה יצור איזה איזון. 

אני מסכימה עם המחשבה שלך האמתהמקורית
ואיך את חושבת שאפשר לעשות אתזה?רחלי:)

לומר אתזה בלי לשבור אותה?

אני בפנים מרגישה שאין לי איך להגן עליה משבירה .

לא בטוח שתוכלי לעשות את זההמקורית

ז"א, המחשבה שלך הגיונית ונכונה אבל לא בטוח שתוכלי לשלוט בתגובה שלה או בהככח לעזור ולקדם אותה

אגב, איפה ההורים שלכם בתמונה?


ולכן אני חושבת שקודם כל, הדבר הכי חשוב הוא לשמור על הגבולות שלכם מולה ולהפריד בין מה שבשליטתכם למה שלא. ברמה הפנימית בעיקר, ברגש.

לכל אחד בחיים יש את המסע שלו לעבור ולפעמים לא משנה כמה נראה מהצד וננסה לעזור או נדע את הדרך לשם..  אין הרבה מה לעשות, זה בקצב של כל אחד עם עצמו. וזהיכול להיות כואב להסתכל על זה מצד ולהרגיש שאין איך לעזור.


לגבי פרקטית מה לעשות לדעתי יש 2 דרכים

1. להזמין אותה כשאפשר לזמן מוגבל ולקבל אותה כמו שהיא עד כמה שניתן. להנהן ולא להתווכח. להעביר את זה. ומצד שני גם לא להתלונן לבעלך. ולהגדיר את הביקור ככזה שבו נושכים שפתיים. זו הכלה מה שנקרא  

לא יקרה נזק לילדים לדעתי מביקור של אחת לכמה זמן כשלדודה יש גישה מסוימת גם אם היא שונה. ילדים קולטים שזה שונה וכל עוד הגישה שלכם בבית היא העיקרית, לא הייתי ככ נבהלת ממנה או מנסה לשמור עליהם מפניה. ז"א, אתם במצב של חזית מולה ומאבק שגוזל מלא אנרגיה וחבל.

תגדירי שעות בין 4 ל7, שלא תישאר להשכבות, ואם כן לומר לה שזה על אחריותה (ורק אם מתאים לכם. גם במחיר שתיפגע כביכול). חלק מזה שיהיה בחוץ בפארק וזהו. תדאגי לשמור על מסגרת השעות וחוץ מזה - זהו. ולא בתדירות גבוהה שתרוקן אותך

אם את מצליחה להכניס בין לבין שיחה על מה איתה וכו זה נחמד. לא בכח.

2. לנסות להיכנס לעובי הקורה ולקחת עליה אחריות ולנסות לשנות אותה. להמשיך את השיחות, ההתנגחות וכו. לדעתי זה לא בהככח יעזור.

אבל בכל אופן צריכה להיות שיחה עם בעלך לפני ותיאום ציפיות ברור

מכירה את זה מחמותי❤️

היא עדינה אבל חושבת שהעצות שלה הם פנינים

אני עונה אבל בכבוד

אם היא אומרת אולי תתני מוצץ למשל , אני אומרת החלטתי שאני לא נותנת מוצץ .

ועוד כאלה דברים שאני מנסה לעשות גבול

צריך פשוט להיות עם ביטחון מול כזה דבר

לא פשוט ולא קל , זה מעצבן

שונה מאד חמות מאחות... גיל, נסיון חיים, המוטיבציהירושלמית במקור
בעיניי ההתנהגות דומה❤️
כי אני לא תמיד מסכימה אתה. 
מבינה. כלפי חוץ אולי. אבל המוטיבציה של האחותירושלמית במקור
זה רצון בשייכות וכמיהה לאהבה. לא היתה נשואה ולא הולידה והתמודדה עם פחות דברים שהיו יכולים להפוך אותה לפחות ילדותית.


אצל חמות נהוג לזהות דפוס כזה בתור צורך בשליטה. לרוב. ובכלהמקרה אמורים להיות לה יותר כלים להתמודדות.

אני מסכימה איתך על המניע השונהרחלי:)
רק שלדעתי מילוי שלו - מגדיל את החוסר שלה במקום שהיא תהיה מסוגלת להסתכל למציאות בעיניים לראות את החוסר שלה ולהתחיל לסלול דרך עצמאית למילוי שלו (ולהאמין שזה באמת אפשרי והיא לא מסכנה!)  כשאני כל הזמן בלחץ על מה היא יכולה להרגיש אם לא מתאים לי שתגיע שבת, או לביקור. זה הופך את העניין לבילתי נסבל 
לפעמים לחמה יש התנהגות שתלטנית לא מודעתהמקורית

גם בעיניי זה לא שונה מאוד

הרבה אנשים פועלים מתוך החוסר שלהם כלפי אחרים

ואו. עניי עירך קודמיםשלומית2

נשמע שהיא זקוקה לכם

זה לא שצריך לאפשר לה התנהלות שפוגעת בכם

אבל גם לא לפגןע בה

הייתי מנסה לחשוב בכובד ראש איך תוכלו לעזור לה בחיים

נשמע שהיא זקוקה נואשות לאיזה צורך נפשי


כתבת שעכשיו בעלך לא מוכן שהיא תבואצלולה

ומה *את* רוצה עכשיו?

אם בעלך לא היה מציב קו אדום, איך היית רוצה להתנהל?

לדעתי חשוב שתביני עם עצמך מה הרצון שלך ואז תוכלו לחשוב שניכם על פתרון ביניים.

(אולי שהיא תבוא כשבעלך לא בבית? אולי בגינה? או שגם את לא מעוניינת לפגוש אותה עם הבנות ואז להציג את זה שאת רוצה זמן אחות איתה לבד? לצאת לבית קפה? וכד')

^^ להפגש בזמן/מקום שבעלך לא נמצארינת 35
אני רוצה באמת לפגוש אותה מחוץ לביתרחלי:)

אחד על אחד, וסיכמנו לנו על פגישה כזו שלנו השבוע.

רק שהיא מאוד מאוד רוצה גם זמן עם הבנות בכל מקרה, ולהגיע קודם אליי הביתה.

היא רוצה גם "לתת לי יום בשבוע שהיא תבוא לעזור לי"

אני כרגע לא רוצה, גם בגלל שאין לי שום עניין לגרום לבעלי מתח מיותר שוב, איפה היא תנסה להתערב ועל מה נצטרך להתווכח איתה.

כי באמת כואב לי להגיד את זה אבל זה על כל דבר, ילדים זה הכי בולט אבל זה לא רק שם- זה בניקיון, בבישול, באיך לכבס הכי טוב. מתיש מאוד.  


נראה לי שאני אהיה חיבת להסביר לה את המצב

אולי לתת לה לצאת עם הילדים לגן שעשועים או משהו?יעל מהדרום
לק"י


אם אתם סומכים עליה שתשגיח טוב, זה יכול להיות כיף לכולכם.

בעלי לא סומך עליה שהיא תכבד את ההתנהלות שלנורחלי:)

איתן גם לבד ובחוץ .

היא מנסה "לחנך" ולא באמת מתנהגת כדודה בצורה פשוטה. לכן הוא לא מוכן.

מאמינה שזה פשוט מעצבן אותו ולא שבאמת זה עושה איזה נזק. היא אחלה סך הכל. אבל מעצבן זה כן... 

אז אולי לצאת ביחד?יעל מהדרום
לק"י


יכול להיות שבגן שעשועים בחוץ היא תחנך פחות, ויותר תהיה דודה כיפית?

ומה לגבי שהיא תשמור על הבנות בלעדיכם?יראת גאולה

ואולי להזמין אותה נקודתית לקפה ועוגה?

או לעזור לך לקפל כביסה / לנקות ? 🤔

כשהילדות לא נמצאות או ישנות... ואולי עדיף גם כשבעלך לא נמצא...

אני פשוט חושבת שגם אם יש הערות על כביסה וניקיון אפשר שלא לקחת את זה ללב כל כך,

זה לא אותו דבר כמו בילוי של כמה שעות יחד עם הילדות, שאז מסתובבים בכל הבית, ויש הרבה סיטואציות גם עם הילדים וגם עם כל מיני פינות של ניקיון וכו', וזה כבר ממש מעיק.

אם היא מגיעה זה ליום שלם בדרכרחלי:)

כי היא מגיעה מרחוק.

אני צריכה למצוא את המילים לתחום את הביקור שלה בזמן - כי היא מצידה להגיע בבוקר ולצאת בתשע עשר בלילה +


אפשר שתציעו לי איך לעשות אתזה, זה יעזור 

וואו. נשמע כמו סחיטה רצינית אחרי יום כזהבאתי מפעם

אני נגמרת מלארח כמה שעות אנשים חביבים סך הכל, אז איתה נשמע סופר סופר מאתגר.

וואו. מצדיעה לך שאת כ''כ נשארת רגישה כלפיה, זה נשמע דפוס התנהלות די חולני, לא במובן מעליב , אלא באמת שסובלת מאיזושהי הפרעה נפשית כלשהי. רק לתת לך חיבוק גדול על ההתמודדות הלא פשוטה שאת בין הפטיש ובין הסדן וזה ממש מקשה בשלום בית. אולי כדאי לך להיפגש עם יועצת/ משהו בסגנון. 

להזמין אותה רק בארבע-חמש בערב?יעל מהדרום
לק"י


סביר להניח שבשעות הבוקר אתם לא בבית.

וואי זה לגמרי חלק מהבעיה!יראת גאולה
הרבה יותר קל להחליק ולהתעלם כשמדובר על ביקור תחום. יום שלם זה מתיש ונכנס לפרטיות.
אני מתקשה להבין איך היא תוכל לנהל זוגיותטרכיאדה

עם האובססיה הזאת להעברת ביקורת, זה בלתי נסבל לחיות עם אדם כל כך ביקורתי

מה עם לשקף לה את הרצונות שלהאמאשוני

ולהחמיא עליהן?

לומר לה: "אני רואה ומאוד מעריכה את הרצון שלך לעזור ולהיות חלק"

כרגע הדבר שהכי יעזור זה שניפגש לכיף לצאת למסעדה או סתם להסתובב איפשהו או אם גם זה מתיש אז ללכת להרצאה/ הופעה שפחות אפשר לחפור שם.

נשמע שהיא מחפשת הכרה ברצון העז שלה לעזור, וכשהיא מקבלת תגובות צוננות זה רק גורם לה לנסות להוכיח את האהבה שלה בכל מחיר.

וברור להציב גבולות של זמנים ומקומות. אין מה להרגיש לא נעים.

את עובדת? את יכולה לומר לה שתאספי אותה אחרי העבודה או משהו כזה.

בכל מקרה כשהיא אצלכם בבית ממש עדיף כשבעלך לא נמצא.

חבל על הטינה שמצטברת.

תנצלו את זה בשביל לשחרר אותו לעיסוקיו והתחביבים שלו. אני בטוחה שהוא ימצא מה לעשות בזמן הפנוי.


את גם יכולה לומר לה מפורשות, נשמח שתבואי, אנחנו בבית מ17:00, אבל שתדעי ב20:00 הוא חוזר הביתה ויש לנו תוכניות לאחר מכן.

ברבע ל20:00 את נכנסת להתארגן ליציאה, משוחחת איתו בטלפון בדבר העיסוק שלכם (גם אם זה לסדר את הבית ביחד 😀)

וזהו בלי להרגיש לא נעים.


בהתחלה זה קשה, אבל גבולות זה דבר חשוב.

וכמובן כשהיא באה לנסות להסתכל עליה בעין טובה ולהנות ולמצות את הביקור.


לגבי זה שהיא אומרת לך שהיא התגעגעה לבנות, תנסי לתת מקום לתחושות שלה מבלי להיכנע לביקור.


אולי בשיחות אחת על אחת שלכן, תצליחי לדבר איצה באווירה רגועה על גבולות ואהבה. שאהבה זה דבר טוב רק כשזה בא עם איפוק וגבולות. וזה שמשפחה רוצה פרטיות ושגרה זה לא מחוסר אהבה.


לגבי ניקיון והנקה וכאלה, תגידי לה כמנטרה, זה מעולה שיש את הדרך שאת מאמינה בה, אני מאמינה שלכל הורה/ בן אדם יש את הדרך שנכונה לו.

זה מקסים שאת מאמינה ב.. אני מאמינה ב.. וזה בסדר גמור שכל אחד יפעל כאמונתו.

זה נכון לגבי חיסונים, לידות בית, הנקה ומלא נושאים נפיצים. קל וחומר על נושאים איזוטריים. לכל אחד יש את הדעה שלו ואין מה לשכנע, רק לשקף לצד השני שרואים אותו ושומעים את דעתו גם כשלא שומעים לדעתו, ולהבהיר גבולות.

את גם יכולה לומר לה במפורש שהיא אהובה גם כשהדרך שלה לא מתקבלת אצלכם.


בגדול הייתי מכוונת אותה לקורס NLP

אולי לקנות לה ספר או משהו..

כי ברור שיש משהו לא מאוזן אצלה בצורך בקשר,  זה נשמע שיש שם בלבלה רצינית

שימו לב לעצמכם ומשפחתכם ..חסד קודם עם הקרוביםאור עולה בבוקר
תפרידו בין מה שקשור אליכם למה שלאיעל מהדרום

לק"י


מנשאים ומיטות שהיא קנתה, לא עניינכם. ואם זה עושה לה טוב, אז למה לא?

לקנות דברים לבנות- אם זה רק הכמויות, ולא דברים שאתם מתנגדים להם, אולי עדיף לא לסרב.


לגבי העיצות זה באמת נשמע מעיק. אולי לסנן, לנסות להעביר נושא.

אולי תפגשי איתה מחוץ לבית, אם לבעלך מפריע שהיא מגיעה הרבה.

מחילה שכותבת ,אבל אולי יועיל.הפרעה נפשית או רצף134

יתכן ומדובר בכיוון שהיא על הרצף האוטיסטי,בתפקוד גבוה.  בנשים קשה לפעמים לזהות.משהו באובססיה ובחוסר הבנת הגבולות . מחילה ממש שכותבת אם זה מעיק או מעיב עליך

.. אבל אולי יפקח את העיניים להבין איך להתמודד עם זה. לפעמים כשמבינים את הבעיה יותר קל להתמודד. כמובן שלא מאבחנת בשום צורה.

יש הפרעות שזה לא פשוט 'לעזור לאדם מסכן ' אלא צריך להתנהל מולן בצורה מותאמת , לפעמים לקבל ייעוץ, ולשמור על הבריאות הנפשית שלך , של בעלך, הילדים , וכל המשפחה.

הרבה כוחות

והלוואי והכל יסתדר בע"ה על הצד הטוב

קודם כל חיבוק גדול, זה השמע ממש מורכבממשיכה לחלום

אני חושבת שקודם כל צריכה להיות הפרדה

את מאוד מתערבבת עם מה שהיא מרגישה וחווה, וזה מאוד הגיוני כי היא אחותך ואת אוהבת אותה מאוד. שומעים כמה אכפת לך ממנה

אבל כמו שהיא חשובה, גם את

והגבולות שלך, של בעלך ושל הבית שלכם חשובים ויקרים.

ואת לא צריכה לחוש אשמה על זה שאת שומרת עליהם..

ההתנהלות שלה באמת לא מתוקנת, את לא סתם מנסה להציב גבול, זה חשוב ומשמעותי.

צריך להחזיק את זה חזק בזמן שאת מציבה את הגבול, לא להרגיש אשמה אלא להיות בביטחון פנימי שאת יושה מה שנכון לכם. כשתעשי מה שנכון לכם ויהיה לכם נוח יותר תוכלו להכיל אותה יותר בקלות וזה גם טוב עבורה.


איך היא מגיבה וכמה קשה היא לוקחת את זה זאת כבר בחירה שלה.

זה מאוד מאוד כואב ולכן את עושה חשיבה איך להציב את הגבולות הכי נכון ומכבד שאפשר אבל זה משהו שאת חייבת לעשות. איך היא בוחרת לקבל את זה זה כבר לא בידיים שלך.


ממליצה פשוט להתפלל על זה

היא ילדה של השם

שיעזור לך לעשות הכי נכון בסיטואציה


ומתייגת את @אמאשוני שיש לה הבנה ממש מיוחדת על מערכות יחסים

מצטרפת לעצה (מקוה שזה בא בחשבון מצד בעלך)כתבתנו

להיפגש איתה מחוץ לבית.

נשמע שהיא מכירה את העניין שאתם לא אוהבים שהיא מתערבת, ושלבעלך קשה כשזה מול העיניים שלו.

אני מאמינה שדודים, כמו גם סבא וסבתא, לא יבואו על חשבון ההורים אלא רק מהצד או על גבי הגישה שלהם. כלומר, ילדים הם של ההורים שלהם בנאמנות על, בודאי בגיל הרך, ורק במקרי קיצון (ובדרך כלל אחרי שההורים עצמם שברו את האמון הזה שוב ושוב) ואף פעם לא בלב שלם הם יעבירו את הנאמנות הזו לאחרים. ככה שבעיני אין מה לדאוג מההשפעה של הדודה על הבנות.

ועוד, שבעיני הילדים ירוויחו המון מלראות שלמרות שאבא ואמא לא כזה אוהבים את ההתנהלות של הדודה (או של סבא וסבתא) ויודעים להציב גבולות או להוציא מהאוזן השניה איפה שזה טו מאצ', ועדיין שומרים על קשר אוהב ומכבד ובאים לקראת במה שאפשר. זה כלי לחיים.

בעצם, אני מנסה להגיד שאם בעלך דואג על ההשפעה- בעיני אין מה לדאוג, אבל אם מציקה לו המערכת יחסים איתה, אז ודאי לכבד את זה ולא להכניס את זה אליו הביתה.

נשמע גם שאחותך מכירה את העובדה שקשה לכם שהיא מתערבת, ולכן לקבוע מפגשים במקום נייטרלי ומוגבלים בזמן אמורה להיות פשרה מניחה את הדעת. אם לא, זה הזמן להיות פחות מעורפלים מולה ולהגיד ברור (כמה שאפשר ברגישות, אבל אין מנוס מלהבהיר את הגבולות שלכם).

בנוסף, במסגרת האחים, לנסות למלא בגבולות היכולת שלכם את הצרכים הרגשיים שלה- לראות אותה, להתעניין בה וברצונותיה, להיות בשבילה (כדוגמה, לבוא אליה עם מרק מפנק אחרי יום בבית משפט), להחמיא לה על החוזקות שלה ועל הטעם שלה ועל כל מה שאולי היא מחפשת אישור עליו. לארגן מפגשי אחים (ללא ילדים) שהיא תשתתף בהם, ואפילו איזו תורנות של מפגשים אחד על אחד איתה. לא אומרת שאתם לא עושים את זה, ומחזקת מאוד את ידיכם אם כן.

את אחות מהממת ורגישה! ואני ממש בטוחה שהילדים שלך מושפעים *מזה* מאוד לטובה!

מצטרפת להשערה שיש פה משהו עמוק יותרשוקולד פרה.

פסיכולוגית.

זה נשמע מצב לא תקין וחורג מהנורמה.

תארי לך היא תתחתן ותוליד ילדים. מה יקרה אז? היא תהיה באובססיה מטורפת. היא תאבד ככה גם את בעלה וגם את הילדים.

היא לא יכולה להתחתן כשזה כ"כ שולט בה. אולי זה ocd כלשהו?

בקיצור, 

איפה ההורים שלך בעניין? האם הם יכולים להשפיע עליה ללכת לאיזשהו אבחון?

נשמע שזה שם אותך במצב של מתח, ושאת בין הפטיש לסדן.

אני חושבת שצריך לדחוף אותה לטפל בעצמה. בסוף זה יתפרץ עליה ואז יהיה הרבה יותר קשה...

בנות אני בקושי מספיקה להגיב אחת אחתרחלי:)אחרונה

רק לומר שקראתי הכל, ותודה גדולה גדולה, אני בהמשך יגיב יותר מפורט .

מה שכן לקחתי זה

א לברר יותר לעומק מה הם הרצונות האישיים שלי, כי אני עומדת מול שני רצונות חזקים של בעלי ושל אחותי.

ב. להבין שיכול להיות שאני חלק מהדרך שלה בהבנה על עצמה, ולפעמים גם אם זה הפוך מהאופי שלנו לאהוב מישהו זה לא רק 'ללטף' אותו, לצערי.

ג. חיזקתן לי את ההבנה וההכרה שבאמת זה לא תקין בכלל בכלל ומה שאנחנו מרגישים זה לא כי אנחנו קנאים לפרטיות שלנו אלא כי באמת היא מתערבבת וחוצה גבולות.


אגיב יותר מאוחר מפורט יותר.

תודה! 

יש בי כאב מטורף (פריקה, מילואים)אנונימית בהו"ל

אין לי אפילו כח לכתוב

אבל אני במצב נפשי מזעזע

בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב

לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם

יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד

אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע

לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!

וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך

מרגישה שיש שני יקומים

של נשות המילואים ושל כל השאר

ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי

ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים

מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..

משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי

עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר

פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם

המשךאנונימית בהו"ל

וכן, גם אם הוא באיוש הוא מסכן את עצמו!! כשאת שומעת על דברים שהוא עושה זה פשוט מחרפן לראות את הזלזול מצד האנשים שאין להם חצי מושג מה זה צה''ל

אין לי כח לפרט, גם לא רוצה שיהיה אאוטינג

אבל לשמוע כמו אמירות תגידי תודה שהוא באיו"ש זה מחליש בטירוף.. בטח כשאני יודעת שהוא מסתכן שם יום יום, דקה דקה

שה' ישמור עליו ועל כולם

לא את תגידי תודה. אנחנו נגיד תודה1112

תודה רבה רבה על השירות שלכם.

בזכותכם עם ישראל חי.

עם ישראל חי לא קורה מעצמו. זה קורה בזכותך.

אני אומרת תודה!מולהבולה

מעריצה!!!!!

אני כותבת מכיוון אחר של התמודדות בחיים והתמודדות מאוד מאוד לא פשוטה

אנשים לא יבינו לעולם את הניסיון של השני

ואת תמצאי תמיד את אלה שיזלזלו ויקטינו, לא יבינו למה בכלל את צריכה תמיכה

ובמילים אחרות-זו בעיה שלך תתמודדי (כביכול)

וכואב לי ושורף לי שלא קיבלת שום משלוח, אם את מסכימה תכתבי לי בפרטי מאיפה את ואני באה להביא לך עד הבית

וואי אני כל כך מבינה אותך…רוני 1234

המצב הזה פשוט בלתי!!! 🤬

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך.


הלוואי שתסכימי לכתוב איפה את נמצאת ואולי מישהי פה תשלח לך ארוחה או תעזור לך למצוא נערה שתשחק קצת עם הילדים ותעסיק אותם קצת.

🫂אוזן הפיל

כואבת ובוכה איתך

בעיקר מתפללת

זה נשמע כל כך כל כך כל כך קשה

כל הכבוד לך, באמת, על כל רגע שלך שאת מתפקדת, ולא משנה איך וכמה

את אלופה ממש🫂🫂🫂🫂

תודה❤️אנונימית בהו"ל
קוראת אתכן ופשוט בוכה ובוכה.. כל כך הייתי צריכה לשמוע את זה
חיבוק גדולאישהואימא
מבינה אותך מאד מאד
🩷🩷Devora

כל כך מזדהה.

ונגעת לי בלב.

בדיוק היום דמיינתי כמה המלחמה הזו (קודמותיה) היתה שונה כל כך ואפשרית, אם הוא היה בבית.

ומזדהה גם בקשר לשכחה של כל העולם.

איפה את גרה?

הייתי רוצה לתת לך משהו אם את קרוב.

זה בטוח לא סתם גם אם לא רואיםאמאשוני

חיבוק גדול גדול!

לא כולם מפנימים באיזה ימים אנחנו.

את יודעת וזה מה שחשוב

בהצלחה עם הילדונת 💚

ההתחלה הכי קשה, להתרגל למקום חדש, בלי גן, הכל הפוך, לאט לאט..

מקווה שישתפר בהמשך 🤗

ואו הלוואי שתרגישי את הערכה שלי מכאן עד אליךעכבר בלוטוס

הערכה בסיסית אבל גדולה מאוד לזה שאת אמא. אחרי שילדתי את הילד הראשון שלי הערכתי כל אמא על פני היקום בצורה מטורפת.

ועל כמה וכמה לכמה פיצקים. 

הערכת אקסטרה על זה שאת בהריון, מביאה נשמה חדשה לעם ישראל כולו!! וואו

ואקסטרה אקסטרה שאת מחזיקה את המשפחה לבד בלי הבעל בשביל כולנו

ה' יברך אותך המון המון!! והשכר שמור

 

הלוואי היה לי איך לעזור לך חוץ מתפילות. אשתדל לפחות להתפלל

אם יש דרך אחרת להועיל את מוזמנת לכתוב, נראה לי שישמחו כאן מי שיכולה

 

מתואמת

קראתי משהו שפסיכולוגית כתבה שעכשיו כל התפקיד שלנו כאימהות הוא להשאיר את הילדים בחיים, אולי גם להוסיף ארוחה או שתיים ביום.

אז את, שאת גם מגויסת ובלי בעל איתך, וגם נמצאת במקום זר ולא מכיל - על אחת כמה וכמה!

מותר שהילדים לא יתקלחו, מותר שהם יעשו שטויות (גם אם ירימו עלייך מבטים בסביבה), מותר שהם יזללו ממתקים ומותר שהם יישארו עם אותם בגדים כמה ימים.

וזהו, תטפחי לעצמך על השכם על זה שעברתם למקום שבו הילדים יכולים להישאר בחיים, ושאת בכלל מצליחה קצת לכתוב את מה שעובר לך בלב❤️❤️

מקווה ממש שתמצאי מקור תמיכה כלשהו בטרפת הזו... גם הפורום זה טוב, אבל אם אפשר גם מעבר...

ותודה רבה וגדולה לך על הכול!!!

וואי וואי, מרגישה שצריך לכתוב לך המון כמה את נפלאהקופצת רגע

וכמה תודה והערכה מגיע לך מכולם!!

ובינתיים לפחות שולחת חיבוק,

ותודה!

ואולי אם מתאים לך לכתוב, אפילו דרך מנהלת, איפה את כדי שאם את קרובה אולי מישהו מכאן תוכל להושיט יד.

אפשר שתכתבי כאן שכתבת למנהלת, ומי שרוצה לעזור תכתוב למנהלת הזו ואם זה קרוב ישדכו ביניכן, משהו כזה אולי? 

תודה רבה❤️אנונימית בהו"ל

עונה לגבי השאלות איפה אני, כרגע אני בעיר אחרת מאיפה שאני גרה. אני אצל המשפחה שלי אבל הם ממש מתעללים בי. ממרידים את הילדים נגדי ומשפילים אותי עד עפר.

אני על הקרשים, שוב אחרי סשן ארוך של בכי. בדיוק התקשרתי לבעלי ואנחנו חושבים לסיים את הסבב ולעבור לגור בנתיים במקלט, אין לי אוויר

אני ממש מעריכה את כל הרצון לעזור אבל גם מתפדחת להחשף אחרי הפריקות האישיות כאן

חיבוק וחם ומבין של לב אוהב.ממתקית

שמחה שהחלטתם לסיים את הסבב, אני חושבת שעם כל הכבוד לצבא ולמצה היום, בתקופות מסוימות מותר להגיד לצבא גם "לא"!!!

יש תחליף לכל אחד...הכל יהיה בסדר
תחזרו למקלט למקום בטוח ונעים בשבילכם ותשתקמו יחד
 

תודה, רק מחדדת שלא החלטנו עדייןאנונימית בהו"ל

מתלבטים מאוד מאוד

דווקא כי אין כמעט סד"כ, ובפועל אין מחליף ... וזה אומר שעל חברות שלי יפול הרבה יותר וגם הן על הקרשים

מבינה ממש. מצב לא פשוטממתקית

של צורך גדול במשפחתיות ומצד שני, יודעים שזה יפול על מישהו אחר
לא יודעת מה לומר
אבל יש אולי פתרון ביניים?
למשל שבעלך יצא לחופשה ארוכה יותר?

כרגע אין יציאות בכלל בכללאנונימית בהו"ל
ואין גם צפי ליציאות בקרוב
חיבוק ענקדרשתי קרבתךך

מאוד מבינה אותך ...

אני העדפתי להישאר בבית לבד עם הילדים למרות שאין לי ממד (אבל יש מקלט וברור שאם אין מקלט אז המצב שונה) לא כי המשפחה לא תומכת אבל אני יודעת שחוסר שגרה ביתית ישגע עוד יותר את הילדים שלי .. אז עוד יותר כשאין תמיכה לא שווה להישאר בסביבה רעילה

כמובן שהביטחון מעל הכל ואני ממש ממש מקווה שתמצאו פתרון , חיבוק ענקי ענקי

מזדההשיר הרוח

גם אני עם שניים + הריון והקפיצו את בעלי בשבת.

לפחות יש לנו ממ"ד תודה לה'.


ראיתי שכתבת שאתם חושבים לסיים את הסבב ובתור אשת מילואימניק אני תומכת בך!!

אין שוויון, העולם לא פייר והמילואים בפרט ויש מקום להחליט שעד כאן. חיבוק גדול. מקווה בשבילך שבעלך יזרום עם זה וכמה שיותר מהר.


ומי החסר טקט שאמר לך להגיד תודה שהוא לא בעזה??? נראה לכם שקל לנו יותר?? איזה הזיה!

מילואים זה קשוח נקודה.

דווקא אלה שבעזה לפעמים היציאות שלהם יותר טובות מאלה ביו"ש.

את כל כך מדהימה. מדהימה!שוקולד פרה.

תני לי משהו אחד מהרשימה הזאת שלך ואני מתרסקת,

אז עם מצב כזה?

את מדהימה. ואני רוצה לשלוח לך גם חיבוק גדול ומחזק, וגם שתפנימי כמה את חזקה עם כוחות נפש שלא מהעולם הזה, וכמה את מסוגלת להתפנות ולראות את הילדים, כשאת בעצמך בתוך טירוף.

את מדהימה!

בול!!!!!!!!!!!!!ממתקית
וואי תודה, ממש חיזקת❤️אנונימית בהו"לאחרונה
בואו לקטר, יחד לא נשבר!!הרבנית הקדושה

הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר

ימים לא קלים וזה לא נגמר

אל תשאלו מה שכאן נשאר

בוקה ומבלוקה עליי נאמר

 

 

מתחת הרגליים הילדים מסתובבים

גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲

מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב 

להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭

 

וההתרעה פה מצפצפת כל דקה

רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה

בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏

ובמקלט למטה מצטופפים

 

ושלא תדעו מה ששם קרה

כל השכונה וכל החבורה

רציתי להצטנף, לשבת בפינה

להגיד תהילים מכריכה לכריכה

אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯

 

"היא כבר את פסח כמעט גמרה

את כל הארונות ואת כל המגירה"

 

ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן

אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן 

נשאר לי רק לנקות החדרים

את הארונות ואת המדפים

 

יש צעצועים לנקות ולשמור

ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚

על המטבח עדיף שלא לפתוח

כמה עבודה בא לי לברוח

 

בקיצור, אהובות קדושות יקרות

אנא שתפוני בקשיים ובצרות

שאזכור ואדע שאני לא בדד

קבוצת תמיכה נפתח הידד!

 

אני מתייגת כאן באהבה

כל אחת שבשרשוריי הגיבה

וכל אחת ואחת בתשובה

אנא תייגו נוספת בחדווה

ואם חלילה וחס מישהי התפספסה

אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏

 

יאלה עלמות נצא לדרך

אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!

 

 

@באתי מפעם 

@,שגרה ברוכה 

@❤️ 

@דיאט ספרייט 

@לפניו ברננה! 

@אהבה. 

@אבןישראל 

@אחת פשוטה 

@פצלשהריון 

@הבוקר יעלה 

@אנונימית בהריון 

@מתיכון ועד מעון 

@תוהה לעצמי 

@חושבת בקופסא 

@רוני_רון 

@ואני שר 

@רקאני 

@ממתקית 

@יעל מהדרום 

@בארץ אהבתי 

@מכחול 

@ממצולות 

@שוקולד פרה. 

@אמאשוני 

@לומדת כעת 

@Seven 

@חשבתי שאני חזקה 

@שושנושי 

@Doughnut 

@אשת מקצוע 

@פרח חדש 

@לפניו ברננה! 

@אמהלה 

@דרקונית ירוקה 

@מקקה 

@נפש חיה. 

@אוהבת את השבת 

@צלולה 

@הבוקר יעלה 

@נחלת 

@איזמרגד1 

@ילדה של אבא 

@יהלומה.. 

@nik 

@דיאן ד. 

@לאחדשה 

@קופצת רגע 

@שירה_11 

@ראשונית 

@חגהבגה 

@המקורית 

@מחי 

@יערת דבש 

@אמא טובה---דיה! 

@עוד מעט פסח 

@עכבר בלוטוס 

@שמש בשמיים 

@א.ק.צ 

 

 

אוהו, איזה שרשור נחמדחגהבגה

יכולה לכתוב בו סיפורים לעד

אבל מה יותר מבאס

מאצל החמות באזעקות להיתפס?

כל ההכנות לתחפושות ומשלוחים

נשארו בגדר חלומות יפים


(שלא יצא פה לשון הרע

את חמותי אני אוהבת נורא)


יסלח לי אלוקים אבל אני שונאת את פוריםניק חדש2

מאז שהתחתנתי.

לפני מאד מאד אהבתי

מאז שהתחתנתי לא יכולה לסבול את הלחץ להספיק.

הלחץ להכין.

אבל בראש ובראשונה- שונאת שבעלי שיכור.

אני לא מכירה את זה.

במשפחה שלי אף אחד לא היה עד כדי כך אלא רק תופסים ראש בקטנה.

הוא משתכר לגמרי.

לא זוכר כלום אח"כ.

כל התפעול של הילדים והארגון עלי.

כל הפדיחות שהוא עושה.

כל שנה היו מתקשרים אלי לעדכן אותי מה בעלי עושה (כי לא הסכמתי לחגוג איתו בצורה כזו. והיינו עושים חג בנפרד)


והנה שוב מתחיל החג.

והפעם אני חייבת להיות צמודה אליו כי מלחמה.

ולא באלי.

לא יודעת אם מאוחר מדיכורסא ירוקה

אבל את יכולה לבקש שלא ישתכר.

זה נכון בכל שנה, בטח השנה.


לגבי הלחץ לארגן - לשנים הבאות תדעי שאפשר את הרוב להכין מראש בנחת.

אבל ממש מבינה את הסלידה מהשכרות. הייתי מנסה לעמוד על זה, אם הוא עדיין פיכח כרגע

לגמריאיזמרגד1
ואם לא-לפחות לבקש שלא יעדכנו אותך במה שהוא עושה. למה את צריכה לדעת?
אי אפשר לבקשניק חדש2
הנה הוא כבר מסטול. אחרי שהשתגע פה 
כאילו כתבת אותי...שאלה גנים
מאז החתונה לא אוהבת את החג. חיבוק ❤️
❤️💙💛💜💚 מבינה אותך ! מאחלת רק טוב.נפש חיה.
וואו אני כל כך מזדהה. חשבתי שזה רק אני🫣nik
לקח לי הרבה זמן לקבל את השכרות של בעלי בפוריםמתואמת

ולראות בה גם את הטוב. (הוא באמת אומר דברים חמודים כשהוא שיכור...)

עדיין קשה לי עם זה שהוא לא ב"עניינים", ובעיקר קשה לי עם התגובה שלו אחר כך (הוא הרבה פעמים מקיא הרבה), אבל לרוב מסתדרת עם זה, ומקבלת מחמאות על השכרות היפה שלו.

אבל:

גם כשהוא שיכור הוא עדיין אחראי על חלק מהילדים (הגדולים) ועל חלוקת משלוחי המנות המרוחקים.

ויש שנים שאני מבקשת ממנו לא להשתכר (כמו סביב הריונות ולידות או כשהוא או אני לא מרגישים טוב), והוא מקבל את זה מיד. השנה למשל הוא לא ישתכר (אנחנו בירושלים) כי ההוא צריך להיות מפוקס בשביל זמני האזעקות.


מקווה שגם אתם תצליחו להגיע לעמק השווה בנושא הזה❤️

(ואם תרצי, אשלח לך קטע שכתבתי פעם בנושא...)

הוא גם לא משתכר מגעילניק חדש2

אלא אומר דברי תורה ומצחיק פה את כולם.

אבל אין לי סיכוי לבקש ממנו לא להשתכר.

הוא לא מקבל את זה.

אשמח לקרוא.

ניסית פעם לנבין לעומק למה חשוב לו להשתכר?מתואמת

ולחלופין - ניסית להסביר לו למה קשה לך כשהוא משתכר?

כמו בכל עניין זוגי, ההבנה ההדדית חשובה פה...❤️


אחפש ואשלח לך בע"ה.

קיבלתי תודה רבהניק חדש2

הסברתי

כל שנה אנחנו עושים בנפרד.

השנה לא הסתדר בגלל המלחמה.

זה ממש ממש קשה לי.

למרות שאני כאילו הכי זורמת וצחוקים ואנשים שפה כזה רואים אותי בסבבה אבל בלב אני גמורה.

והנה נגמר היום

הוא ישן במיטה

הילדים רחוצים אכולים

אני קצת מתאפסת.

תודה לאל דיי מסודר פה.

אבל אשאיר לן חלק למחר.

❤️❤️❤️הרבה כוח!מתואמתאחרונה
יש כאן מי שצמה היום?קופצת רגע

אני צמה, אבל גרועה בצומות וכבר כואב לי הראש.

בא לי לאכול ולשתות...


יודעת שאין כאן ממש פואנטה, סורי. 

את מניקה? בהריון?ממתקית

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

לא לא, אין לי שום תירוץקופצת רגע

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל


וואו כל הכבוד לך!!!! אלופה!!!!ממתקית

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

תבדקי עם רברקאני

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

בהריון והנקהרקאני

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

חחחח צוחקת כאן...ממתקית

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

זה בכלל לא קשור לצדיקהאמא לאוצר❤אחרונה
באמת לא צריך לצום צומות קלים בהריונות ובהנקה
אני. לשעבר אבל. לא מזמן פתחתיהמקורית

דיברתי עם רב והתיר לי

אנידרקונית ירוקה

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

אתן אוכלות לפני מקרא מגילה?אנונימית בהו"ל

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

לשתות בטוח אפשרדרקונית ירוקה
בגלל שאני הולכת לקריאה מאוחרת יותר (בעלי לראשונה ואני לשניה) אז אנחנו נוהגים שמותר לאכול כמות שאינה סעודה, בתנאי שממנים מישהו שיזכיר את קריאת המגילה (במקרה שלנו, זה שבעלי חזר מהתפילה)
יש בזה פסקים שוניםדרקונית ירוקה
תבררי מה המנהג שלכם
למה לא?ניק חדש2

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

כדי שלא ישכחו לשמועדרקונית ירוקה
כמו שאסור לאכול לפני הבדלה
בחיים לא נתקלתי בזהניק חדש2

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

 

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

 

ירושלמית?ים...

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

לאניק חדש2

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

במעלה אדומים חוגגים בי"ד, אז הוא לא נחשב ירושלמיבארץ אהבתי

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

אז אין לי מושג למה הוא לא מכירניק חדש2

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

אני ירושלמית במקורשומשומונית

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

פעם ראשונההשם שלי

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

לנשים מותרלפניו ברננה!
לא אכילה של קבעלפניו ברננה!
תנסי לבלוע כדור בלי מים, זה ממש הציל אותי פעם בצוםבאתי מפעם
אני צמהרק לרגע9

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

אני צמההשם שלי

עובר בסדר.

אני צמה קל בדרך כלל ב"הDoughnut
בינתיים די סביר, תקתקתי עבודה במטבח ועכשיו התיישבתי לנוח קצת.
איך אתן מתארגנות על קריאת מגילה היום,?אנונימית בהו"ל
התייעצתי גם בקבוצת המשפחה, לכן מאנונימי
שאלה שכולן שואלות. אין צורך באנונימי מנגואית
מתחלקים עם הבעל והולכים לאיפה שיש
אני עם תינוק ועוד בן 3, + כמה גדולים שיכולים ללכתאנונימית בהו"ל

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

אני לא לוקחת בגיל הזהמנגואית
בגיל שלוש לא לוקחים לקריאת מגילהמתואמת

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

בעיני זה קביעה שהיא לא חד משמעיתמתיכון ועד מעון

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

אני אגיד לך משהו-יעל מהדרום

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

 

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

 

כתבתי שיש ילדים נדירים שיכולים לשבת בשקט בגיל הזהמתואמת

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

אני באמת תוהה האם ילד צריך לשבת בשקט מוחלטמתיכון ועד מעון

בעיני זו ציפייה לא מחויבת בטח לא בקריאת מגילה שיש בה את הזמן שמרעישים ברעשן אבל גם אם ילד אומר מילה או שתיים זה לא אסון באופן בו אני תופסת את חינוך הילדים לתפילה ולשהות בבית הכנסת.

כמובן שאם ילד מתקשה לשבת, בוכה, צועק אז לא מתאים אבל ילד רגוע יחסית לא רואה סיבה שלא יבוא

בעיקרון במגילה השקט יותר נצרךמתואמת

כי צריך לא לפספס כמעט אף מילה מהקריאה.

כן, גם הרעשים בהמן הם לא בסדר... אבל מכיוון שהקורא מכוונן עליהם, בדרך כלל הוא חוזר אחר כך על הפסוק האחרון.

בקריאת מגילה מילה-שתיים זה כן בעייתינירה22
וגם בתפילות רגילות-אנחנו לוקחים רק ילדים בוגרים שמסוגלים להתפלל או לפחות לשתוק כל התפילה. זה ב"ה הסטנדרט בבית כנסת שלנו. אין עניין להפריע לציבור, ויחס נכון לתפילה הוא מתוך כבוד לתפילה.
הסיבה שהוא לא אמור להגיע אם הוא מרעישפה לקצת
זה כי צריך גם לחנך אותו להתחשב באחרים.

אני הסברתי לבת שלי שרצתה לבוא שהיא לא יכולה כי צריך להיות בשקט הרבה זמן וזה יכול להיות לה קשה וזה יפריע לאחרים אז נחכה שתגדל.


ולצורך החינוך אני לוקחת אותם בזמנים שבהם זה פחות מפריע אם יש רעש ושיש לי אפשרות להוציא אותם

מוסיפה על הנאמריעל מהדרום
לק"י

שכשיש הרבה ילדים, וכל אחד אומר רק מילה-שתיים, זה הרבה רעש.


בזמנים שלא צריך שקט כמו בקריאת מגילה, אני נוטה להסכים איתך.

אני באתי לקריאהעוד מעט פסח

יחד עם בן השלוש, מתוך ידיעה שאצא באמצע.

רק רציתי שיחווה קצת את פורים בבית כנסת ויעשה קצת רעש בהמן. הוא לא שרד בשקט אפילו פרק אחד.

אח''כ הלכתי לקריאת נשים בבית של מישהי, שכנה הביאה ילד נוסף בן אותו גיל (בעלה מגויס- לא היתה אופציה אחרת), והוא פשוט נרדם עליה במהלך הקריאה.


נראה לי ממש תלוי ילד (ותלוי באורך הקריאה. יש מקומות שמסיימים בחצי שעה, יש כאלה בשעה וחצי...)

שעה וחצי? יעל מהדרוםאחרונה
שנה שעברהפה לקצת

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

אצל אשה מבוגרת שלא יכולה לצאת מהביתאמאשוני

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

אין לי שמץ.פצלשהריון

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

יש קריאה מקוונת של צוהראמאשוני

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

כדאי לכל אחת לבדוק אם לפי הפסיקה שלהם זה מספקאמהלה

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

אצלנו מארגנים קריאה אצל מי שלא יכול לצאתשם משתמש:

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.


או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

נראה לי בעל של חברה יקרא לכמה נשים ביחדהשקט הזה
בקרבת ממד.. 
אצלנו ביישוב התארגנו על קריאות מגילהקופצת רגע

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.


מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

האמת שדי דומה לשנים אחרותהשם שלי

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

ומקסימוםהשם שלי
בעלי יכול לקרוא לי גם בבית.
שכן קורא לכל הבנייןניגון של הלב

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

אצלנו התארגנו עם קריאה לנשים, בחניון תת קרקעיאמהלה

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

מאז שהתחתנו - לא הייתי בבית כנסת בקריאהמקרמה

בעלי קורא לי בבית

והשנה אני מודה על זה במיוחד

ציפייה למשיחהריון ולידה

אתן יכולות לעזור לי לחכות לו?

כולם מחכים מצפים ומייחלים לבואו

ואני? לא יודעת למה אבל אני ממש פוחדת, המחשבה על משיח שיבוא מכניסה אותי להתקף חרדה ואני לא מגזימה


למה כולם מחכים ואני לא? למה המילה גאולה מלחיצה אותי???


אני יותר מאשמח אם תוכלו להאיר את עניי

אני גם רוצה לחכות לו מתוך הבנה אמיתית ולא מתוך ייסורים 💔

חח נווו מזה שכחתי!! , עכשיו הזכרת לי גם את החלש מזעדינה אבל בשטח
שירשור: השנה הייתי חכמה ו..פרח חדש

הצטיידתי מראש בורמוקס 😁

 

ברצינות.. כבר התחילו פה חגיגות וגירודים 😬🤐 

השנה הייתי חכמה ו..Doughnut
דחיתי את הכנת משלוח מנות למורה ולגננת ברגע האחרון, בסוף לא היו לימודים ולא שלחו כלום🤣
זה באמת חכם מאוד!! זכית 😄פרח חדש
חחחח זו כבר בינה! לא סתם חכמהעדינה אבל בשטח
נבואה🤣 (או נבואה שמגשימה את עצמה)יעל מהדרום
אוי ואבוי🫢 אז מה זה אומר עלי?🤣Doughnut

שוטה או תינוקת?🤣🤣🤣

צעירה😅יעל מהדרום
השנה הייתי חכמה ואנונימית בהו"ל

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

 

השנה הייתי חכמה ו...מחי
לא נשארנו הרבה זמן בבית הכנסת בפעילות לילדים אחרי קריאת המגילה. הילדים התלוננו שיצאנו מוקדם, אבל בבית שרנו ורקדנו, כל ילד בתורו הראה את היצירות שלו מהגן והיה פשוט כייף רגוע בקצב שלנו. 
השנה הייתי חכמה ו...עוד מעט פסח

לא קניתי מארזים למשלוחי מנות.

סוף סוף התחלתי להיפטר מכמויות החד''פ שיש לי כבר בבית.

השנה היינו חכמים ו...מתואמת

דבר ראשון קנינו את הממתקים בשביל משלוחי המנות של הילדים.

לולא זה - מה הם היו אוכלים בימים טרופים אלה, שאין חשק וזמן לעמוד במטבח??


(לא משנה שהם מתעקשים בכל זאת לשלוח משלוחים, ולכן נאלצנו לעשות עוד גיחות של קניות... ולא משנה שבעצם הבכורה שלי לא ויתרה על הרעיונות המקוריים שלה למשלוחים, ולכן עומדת הרבה זמן במטבח... בקיצור, זה רק תירוץ שלי🤭🙈)

וקניתי מראש דברים למשלוחיםנפש חיה.אחרונה
והכנתי יום קודם את הבסיס למשלוח.

ותודה לאל שעבר בסדר  . 

עשו לנו ונהפוך הוא על פורים השנה-אין חגיגותאובדת חצות

איזה מן פורים זה?

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

ובינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבח"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו הצלחה ובלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג?

בסוף ברור לי שימים הסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

מתחברת כ"כהבוקר יעלה

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

ערכתי שוב את ההודעה המקורית-כאןאובדת חצות

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

מותר להתבעס כשמשהו שאוהבים מתפספס....יעל מהדרום

לק"י

 

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

לא צריך קרנבל כדי לשמוחאמאשוני

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.


לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריכים סבלנות, אנחנו באמצע לכתוב את החג הבאשם משתמש:

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)


אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה

מה הכוונה, יחזירו לנו את שמחת החג?רקלתשוהנ

למי הפניה? ממי את מצפה? אף אחד לא התחייב לנו לפורים רגיל, ובכללי אין אף אחד שחתם לנו חוזה שהכל יהיה כמו שציפינו. לא בפורים ולא בחיים...


זה זמן לעבוד על בחירה על מה להתמקד, לבחור מה נרצה שכן יהיה השנה.

לפתוח את הראש ולשים לב שלמרות השינוי במה שציפינו לו (ומסכימה לגמרי שקשה לשנות את התכניות ואת מה שציפינו לו, במיוחד עם כל המאמץ של התחפושות והציפיות והמשלוחי מנות...), ברוך השם אין פה טרגדיה או צרה שהרסה לנו את החג, אלא שמחה גדולה וגאולה ועוצמת, שבדיוק בדיוק זה פורים. 

איך את?מנגואית
היה לכם משהו היום ברחוב ?
היום היה משמח יותר…אובדת חצות
טוב לשמועמנגואיתאחרונה

אולי יעניין אותך