צריכה עצות רגישות - נושא שהעלתי פה בעבר.רחלי:)

אחות מעורבת מידי ריגשית עם הילדים.


יש לי אחות מקסימה מקסימה, אבל חוצה גבולות בקשר למוערבות שלה עם הילדים, וזה לא קשור לכמה פותחים לה שם דלת, פשוט בכל נוכחות שלה עם הילדים שלי ועם אחיינים אחרים שלה.

היא רווקה שיותר מהכל צמאה להיות אמא בעצמה, לומדת על היום דרך הרשת ואפילו קונה קורסים על שינה של תינוקות, הנקה, הגישה ההיקשרותית והגישה המונטסורית וכל נושא שקשור בגידול של תינוקות ככה שמבחינה ריגשית ופיזית הם יהיו במצב הכי טוב שיכול להיות (בעיניה כמובן) .

מאוד מאוד נוגע לה כאב או חסך שיכול להיות לתינוק - וככל שהתינוק יותר קרוב לליבה ככה זה עולה.

הכל טוב ויפה, אבל זה מאודדד מפריע לי ולאחים שלי, ברמה שאם היא מגיעה לאחד מאיתנו הביתה או בסתם מפגשים היא דואגת לאחיינים יותר מאמא ואבא שלהם (שוב,בעיניה) לפעמים זה מרגיש שנפגשים עם יועצת הנקה, שינה, יועצת ריגשית, פיזיותרפיסטית לילדים ותינוקות וזה מתיש מאוד מאוד- בין אם תרצה ובין אם לא גם אם אומרים לה לעצור - היא תתווכח עם ההורה של הילד על המידה הנכונה לילד שלו בטיטול, על הצורה שבה הוא מתייחס להנקה ומה הם היו צריכים לעשות אחרת, איך נכון להרדים את הילד שלו ועוד ועוד ועוד שלפעמים אנחנו לא מבינים מאיפה זה בא לנו.

אמרנו המון המון המון פעמים שזה מפריע ולא נעים ושזה לא המקום שלה - וזה לא עוזר.


העלתי פה בעבר שהיא קונה יותר מידי דברים לבנות שלי למרות שאני מסרבת ומציבה גבול. לאחרונה היא קנתה (!) כמה סוגים של מנשאים ועריסות מטחברות ועוד כמה דברים והדברים עוברים בתוך המשפחה והחברות הנשואות שלה.

היא לא הייתה בארץ תקופה וזה היה נוח וטוב לכולם, אבל עכשיו כשהיא כאן בעלי לא מוכן שהיא תגיע אלינו הביתה והיא מבחינתה לא ראתה את הבנות שבועיים וזה מלא זמן והיא לא יכולה יותר 🙄 אני באמת אוהבת אותה ואני עוד איכשהו יכולה לענות לה ולהתמודד איתה אבל מבחינת בעלי השליטה שלה על המרחב מציקה מאוד והוא לא מוכן יותר .

אני לא יודעת איך להעביר לה את המסר הזה בלי לשבור אותה באמירה שמשתמעת מזה שהיא לא רצויה - היא ריקה ככ שאני יודעת בוודאות שתשבר, כשאמירה דומה הבית הגיעה מאח שלי היא הייתה שבועיים בדיכאון ממש עד שהיא טסה לחו"ל.

היא עוברת המון דברים באישי סוחבת איתה נכות שלא מאפשרת לה לעבוד והמון לחץ ממשפט שיש לה מול חברת ביטוח ככה שגם ככה לא פשוט לה.

אשמח לעצות איך להעביר את המסר בלי לשבור אותה...


תודה ממש למי שקראה עד כאן

חיבוק גדולאמונה :)

זה רק השנקל שלי, לא מקצועית או משהו-
בסוף הבית שלך ובעלך במקום הראשון, ולא הייתי עושה משהו שגורם לך להיות במריבה/מחלוקת איתו.
כן הייתי מנסה לבחור גישה שמשותפת לשניכם בנושא הזה- מתוך הנחה שהיא חשובה לשניכם/ חשובה לך ואת חשובה לבעלך... לשקף מה את מרגישה (גם לך קשה, אבל היא אחותך ואת דואגת לה וכו) ולבחור מה המינון שמתאים לכם- כי בסוף היא אחות ובמצב רגיש ואתם רוצים ביחד גם לעזור לה.
לבחור מה האיזון שמתאים לשניכם ביחד מול ההתלבטות הזו. 
ואז כשאתם ביחד אפילו חיוך של עידוד עוזר לאזן...
המון בהצלחה!

זה באמת יוצר מתחרחלי:)

ואחכ כשקורים דברים שאין לי דרך לאגוף או למנוע זה סתם עושה לנו לא טוב ביננו.

ניסינו הרבה בעבר והוא מצידו תרם מספיק לעניין כמה שנים.

באמת שגם שיחות איתה לא ככ הועילו, מרגיש כאילו הנושא של ילדים חזק ממנה.


תודה על העצות. כמובן שזה יועיל אם באמת נמצא גישה משותפת - כרגע באופן טבעי יש ביננו פער כי אני נוטה להיות יותר סלחנית כלפיה והוא מצפה שהגבולות שלי יהיו ברורים יותר גם אם לא יהיה נעים. (הערת אגב, הוא בנאדם מאוד מאוד סבלני ונעים) 

..אמונה :)

זה ממש מחמם לב שאת אומרת שהוא מאוד מאוד סבלני ונעים!
כיף לשמוע אישה שזו ההסתכלות שלה,
ובטוחה שמתוך זה אפשר גם להגיע להבנה משותפת מה מתאים- ורצוי מראש, כדי שתוך כדי הסיטואציה יהיה ברור שאתם ביחד בזה...
והמון בהצלחה!! שה' ישלח לה בית משלה בקרוב ממש!

אמן אמן תודה לך ❤️רחלי:)
רק מאירה שיש מצבירושלמית במקור

שהיא צריכה אולי, אפילו בתת מודע, את האהבה שלכם יותר מהאהבה של האחיינים אבל זו הדרך להביע את זה או לתת לזה לצאת,

כי כהורים קשה לה לבוא אליכם כאחות ולהגיד בא לי לי חיבוק בא לי חום בא לי פינוק. בא לי שתעזרו לי (על דרך משל...) באיזה "קורס" שתלמדו כביכול, שקשור להבנת העולם שלי...  נניח להתעמק טיפה בטענות שלי מול הביטוח... כל דבר שמבטא אכפתיות גדולה מאד, מהסוג שנותנים לילדים...


לא ציינת את המקום של ההורים שלכן ולכן זה עוד יותר בולט לי.


ואז יש לקוות שביטויי אהבה שלכם אליה ירגיעו את הכאב, ויביאו הכלה וכיבוד של הגבולות שלכם מול האחיינים.

(הכוונה לגרום להירושלמית במקור
להרגיש יותר כמו אחות קטנה ואהובה שמגיע לה יחס חם)
היא אחותי הגדולה אמנם, אבל יכולה להבין את הכוונהרחלי:)

שלך..

אני לא בטוחה שזה באמת העניין כי ברור שיש לה אישו מאוד גדול עם ילדים, מרגיש כאילו היא מחפשת לממש את הצורך שלה באימהות ובנתינה וקבלה הורית דרכנו.

זה לא סותר את מה שאמרת כי אני מזהה בה גם את הצורך הזה. 

אני דווקא חושבת שכן נכון וחשוב לשקף לההמקורית

שהיא מגזימה

הייתי יושבת איצה לשיחת אחיות בבית קפה ומשקפת לה איך זה נראה מהצד

אומרת שאתם שמחים בנוכחות שלה, כשהיא במידה הנכונה ולא מתערבת מדי

בסוף בסוף, גם מאשת מקצוע תותחית (ובעיקר לדעתי) מצופה להרפות ולהיות קשובה לרחשי האנשים סביבה. והיא אפילו לא שם

היא נורא מרוכזת בעצמה וברצון שלה עד שהיא יוצאת שיפוטית, מתנשאת, אובר מתערבת ומעיקה בעיני אחרים

לדעתי זה חשוב מאוד השיקוף הזה, זה בדיוק ה- אפור שבין השחור ולבן שהיא לא מבינה. זה מתבקש כדי לשמור על היחסים במשפחה בריאים

אם צריך תייעצי לה שתיגש לטיפול, אפשר אפילו פגישה בנוכחותך כדי להסביר את התמונה


לדעתי זה יעשה לכם טוב. לא רק להדוף אותה אלא גם לעטוף במקביל.  

דיברנו על זה כמה פעמים.רחלי:)

אולי אני לא מספיק ברורה בשיקוף שלי- לא יודעת . גם אחי שיקף לה בצורה מאוד מאוד מאוד ברורה, ואפילו קצת קשה.

אבל היא מאוד מהר חוזרת להתנהלות הרגילה שלה.

אם העניין היה השפרצת ידע שכלי - אולי זה היה עובד והגבולות שלה היו נשמרים , אבל היא פשוט מרגישה לדוגמא שאם מרדימים ילד לא נכון - אז עושים לו עוול ונזק, והיא לא מסוגלת ריגשית להיות שם ולראות אתזה, היא יכולה לבכות ולא לישון בלילה - ברמה כזו, כאילו זה הילד שלה, אז ההבנה השכלית עוזרת לכמה ימים בלבד ולא מעבר..

בגלל זה כתבתי להכווין אותה לטיפולהמקורית

כי רק ייעוץ שכלי לא עוזר, ושיקוף של התחושות שלכם כלפי היחס שלה אולי כן יעזור

לא בשכל, ברגש.

אבל אולי גם זה לא

ולדעתי היא חייבת טיפול אם היא מגיבה ככה האמת

היא מטופלת כבר כמה שנים, לא יודעת כמה זה מועילרחלי:)
נשמע שאולי המפתח הוא בלהחליף מטפל/תאני10

יש מטפלים טובים וטיפולים טובים ויש כאלה שבמקרה הטוב לא מועילים ובמקרה הרע מזיקים.

אם היא מסוגלת לבכות כי מישהו עשה משהו שונה ממנה ואין לה שום דבר משל עצמה בחיים ואי אפשר להעיר לה על כלום וכל זה אחרי טיפול של כמה שנים - אלא אם היא התחילה במקום הרבה הרבה הרבה יותר גרוע, הטיפול לא טוב.

לא יודעת כמה יש לכם מקום לדבר איתה על הנושא, אבל משהו פה נשמע בעייתי מאד, בטיפול עצמו, מעבר לכל מה שתיארת.


ואני חושבת שבעיקר באמת צריך להכווין אותה לעשיה. דוקא לא סביב ילדים. אבל כן סביב משהו, שתהיה קופאית, מוקדנית. שתמצא תעסוקה. התלישות הזאת היא בעצמה דבר להשתגע ממנו, וגם האובססיה לנושא שעם כל ההבנה לכמיהה אליו - היא מתנהלת כאילו היא כבר שם, גם לא הכי תקין.

מסכימהרחלי:)

רק שהמטפל היא סוג של 'פרה קדושה'.

תראי בתור אחותה משום מה היא מאוד מעריכה את האמירות שלי ויש כן סיכוי שתקשיב לי גם לגבי המטפלת כי אני מהתחום.


אבל המעורבות שלי והמודעות שלי בתהליכים הנפשיים שלה גורמים לי לפעמים להימנע מלהציב גבול הוגן וחזק יותר בתוך הבית שלי.

אני חושבת שלכן אני מוצאת את עצמי לא מוצאת דרך להגיד לה אתזה, לא כל האנשים עושים את החשבונות האלה של הצד השני עד לעומק שלהם, ובגלל שהיא משתפת אותי ואני מצד עצמי גם מבינה לאן זה יוביל קשה לי עם ההבנה כמה יהיה לה קשה . 

נשמע שהיא נאחזת בטיפולאני10
אבל אם היא מקשיבה לך הייתי מכוונת אותה לחפש מטפל אחר, ואם זה יהיה מטפל טוב נשמע שזה יהיה טיפול לא קל אז כן הייתי מסבירה לה שאולי היא צריכה עליית מדרגה, שהטיפול עד היום נתן מה שנתן ומעולה ואת לא נגד הטיפול אבל אולי כדאי להתקדם קצת.


ולא יודעת אם רלוונטי אבל אפשר לשאול אותה אם נגיד עלה בטיפול הנושא של היחסים מול האח שהיא נפגעה ממנו, ואיזה יחס היה לזה בטיפול ולהבין אם זה סתם טיפול לא מועיל או שהוא מזיק (מבחוץ את רואה שינוי לרעה עם הזמן או שזה די סטטי?) ואם לא אז להציע למשל למקד טיפול בנושא הזה, מתוך תקווה שמטפל *טוב* יצליח לראות משם את התמונה הגדולה יותר של היחסים שלה עם הסביבה. 

דעתי האישיתאמאחת

שאחותך נשמעת מאד לא מאושרת - נכה, לא עובדת, במשפט,בודדה, רווקה שמשתוקקת לילדים (לא כתבת בת כמה היא). החלק של לבזבז כסף (שאין לה אולי? אם היא לא עובדת) על מוצרים קורסים שאין לה שום שימוש בהם נשמע כמו התנהגות מאד לא בריאה שלה ואפילו מדאיגה. כל אחד יש לו את האג'נדה שלו בקשר לאחריות משפחתית אבל אישית כמו שאני מצפה מילדיי לתמוך זה בזה בקושי לא עלינו ובחולי לא עלינו אני מנסה לנהוג כך עם אחיי ואחיותיי. מבינה את הקושי אי הנעימות ואי הנוחות אבל בשום אופן לא הייתי מרחיקה אותה. מי יהיה לה בעולם אם לא אתם? תמשיכי להציב לה גבולות במקומות שאת רואה לנכון, לשקף לה מה בהתנהלות שלה פחות נעים ומתאים ותמשיכי להזמין אותה.

אולי היא יכולה להתנדב באיזה מקום עם ילדים? אולי היא תמצא שם תחושת משמעות שלא קשורה לילדיי המשפחה.

אני חושבת שהילדים שלך ילמדו פה שיעור לחיים שיותר משמעותי מעוד מתנה פחות מתנה.

מהממת את!רחלי:)

אני לגמרי חושבת שאת צודקת ובאמת השבר אצלה יהיה גדול מידי. אבל גם את החוסר אונים הזה אנחנו לא יכולים למלא כשאין לה מילוי של עצמה וסדר יום נורמלי , היא יכולה למלא את השבוע שלה בסיבובים אצל האחים (שבכלל לא גרים קרוב אחד לשני), זה מרגיש כמו בור בלי תחתית ככה שהדבר היחיד שאני חושבת שיעשה לה טוב זה פשוט כמה שיותר מהר להתכוונן למימוש החיים שלה בפני עצמה- היכרויות, נישואים..

כאילו להמשיך לנסות למלא לה את הבור כמו שעשינו עד עכשיו לא יודעת אם זה לא בדיעבד להשאיר אותה בחשיבה הזו על עצמה שהיא מסכנה ןאין לה כלום כביכול... היא חייבת להתקדם ולדאוג לעתיד המשפחתי שלה.

היא רוצה להיכנס לאיזה מדרשה, מקווה שזה יצור איזה איזון. 

אני מסכימה עם המחשבה שלך האמתהמקורית
ואיך את חושבת שאפשר לעשות אתזה?רחלי:)

לומר אתזה בלי לשבור אותה?

אני בפנים מרגישה שאין לי איך להגן עליה משבירה .

לא בטוח שתוכלי לעשות את זההמקורית

ז"א, המחשבה שלך הגיונית ונכונה אבל לא בטוח שתוכלי לשלוט בתגובה שלה או בהככח לעזור ולקדם אותה

אגב, איפה ההורים שלכם בתמונה?


ולכן אני חושבת שקודם כל, הדבר הכי חשוב הוא לשמור על הגבולות שלכם מולה ולהפריד בין מה שבשליטתכם למה שלא. ברמה הפנימית בעיקר, ברגש.

לכל אחד בחיים יש את המסע שלו לעבור ולפעמים לא משנה כמה נראה מהצד וננסה לעזור או נדע את הדרך לשם..  אין הרבה מה לעשות, זה בקצב של כל אחד עם עצמו. וזהיכול להיות כואב להסתכל על זה מצד ולהרגיש שאין איך לעזור.


לגבי פרקטית מה לעשות לדעתי יש 2 דרכים

1. להזמין אותה כשאפשר לזמן מוגבל ולקבל אותה כמו שהיא עד כמה שניתן. להנהן ולא להתווכח. להעביר את זה. ומצד שני גם לא להתלונן לבעלך. ולהגדיר את הביקור ככזה שבו נושכים שפתיים. זו הכלה מה שנקרא  

לא יקרה נזק לילדים לדעתי מביקור של אחת לכמה זמן כשלדודה יש גישה מסוימת גם אם היא שונה. ילדים קולטים שזה שונה וכל עוד הגישה שלכם בבית היא העיקרית, לא הייתי ככ נבהלת ממנה או מנסה לשמור עליהם מפניה. ז"א, אתם במצב של חזית מולה ומאבק שגוזל מלא אנרגיה וחבל.

תגדירי שעות בין 4 ל7, שלא תישאר להשכבות, ואם כן לומר לה שזה על אחריותה (ורק אם מתאים לכם. גם במחיר שתיפגע כביכול). חלק מזה שיהיה בחוץ בפארק וזהו. תדאגי לשמור על מסגרת השעות וחוץ מזה - זהו. ולא בתדירות גבוהה שתרוקן אותך

אם את מצליחה להכניס בין לבין שיחה על מה איתה וכו זה נחמד. לא בכח.

2. לנסות להיכנס לעובי הקורה ולקחת עליה אחריות ולנסות לשנות אותה. להמשיך את השיחות, ההתנגחות וכו. לדעתי זה לא בהככח יעזור.

אבל בכל אופן צריכה להיות שיחה עם בעלך לפני ותיאום ציפיות ברור

מכירה את זה מחמותי❤️

היא עדינה אבל חושבת שהעצות שלה הם פנינים

אני עונה אבל בכבוד

אם היא אומרת אולי תתני מוצץ למשל , אני אומרת החלטתי שאני לא נותנת מוצץ .

ועוד כאלה דברים שאני מנסה לעשות גבול

צריך פשוט להיות עם ביטחון מול כזה דבר

לא פשוט ולא קל , זה מעצבן

שונה מאד חמות מאחות... גיל, נסיון חיים, המוטיבציהירושלמית במקור
בעיניי ההתנהגות דומה❤️
כי אני לא תמיד מסכימה אתה. 
מבינה. כלפי חוץ אולי. אבל המוטיבציה של האחותירושלמית במקור
זה רצון בשייכות וכמיהה לאהבה. לא היתה נשואה ולא הולידה והתמודדה עם פחות דברים שהיו יכולים להפוך אותה לפחות ילדותית.


אצל חמות נהוג לזהות דפוס כזה בתור צורך בשליטה. לרוב. ובכלהמקרה אמורים להיות לה יותר כלים להתמודדות.

אני מסכימה איתך על המניע השונהרחלי:)
רק שלדעתי מילוי שלו - מגדיל את החוסר שלה במקום שהיא תהיה מסוגלת להסתכל למציאות בעיניים לראות את החוסר שלה ולהתחיל לסלול דרך עצמאית למילוי שלו (ולהאמין שזה באמת אפשרי והיא לא מסכנה!)  כשאני כל הזמן בלחץ על מה היא יכולה להרגיש אם לא מתאים לי שתגיע שבת, או לביקור. זה הופך את העניין לבילתי נסבל 
לפעמים לחמה יש התנהגות שתלטנית לא מודעתהמקורית

גם בעיניי זה לא שונה מאוד

הרבה אנשים פועלים מתוך החוסר שלהם כלפי אחרים

ואו. עניי עירך קודמיםשלומית2

נשמע שהיא זקוקה לכם

זה לא שצריך לאפשר לה התנהלות שפוגעת בכם

אבל גם לא לפגןע בה

הייתי מנסה לחשוב בכובד ראש איך תוכלו לעזור לה בחיים

נשמע שהיא זקוקה נואשות לאיזה צורך נפשי


כתבת שעכשיו בעלך לא מוכן שהיא תבואצלולה

ומה *את* רוצה עכשיו?

אם בעלך לא היה מציב קו אדום, איך היית רוצה להתנהל?

לדעתי חשוב שתביני עם עצמך מה הרצון שלך ואז תוכלו לחשוב שניכם על פתרון ביניים.

(אולי שהיא תבוא כשבעלך לא בבית? אולי בגינה? או שגם את לא מעוניינת לפגוש אותה עם הבנות ואז להציג את זה שאת רוצה זמן אחות איתה לבד? לצאת לבית קפה? וכד')

^^ להפגש בזמן/מקום שבעלך לא נמצארינת 35
אני רוצה באמת לפגוש אותה מחוץ לביתרחלי:)

אחד על אחד, וסיכמנו לנו על פגישה כזו שלנו השבוע.

רק שהיא מאוד מאוד רוצה גם זמן עם הבנות בכל מקרה, ולהגיע קודם אליי הביתה.

היא רוצה גם "לתת לי יום בשבוע שהיא תבוא לעזור לי"

אני כרגע לא רוצה, גם בגלל שאין לי שום עניין לגרום לבעלי מתח מיותר שוב, איפה היא תנסה להתערב ועל מה נצטרך להתווכח איתה.

כי באמת כואב לי להגיד את זה אבל זה על כל דבר, ילדים זה הכי בולט אבל זה לא רק שם- זה בניקיון, בבישול, באיך לכבס הכי טוב. מתיש מאוד.  


נראה לי שאני אהיה חיבת להסביר לה את המצב

אולי לתת לה לצאת עם הילדים לגן שעשועים או משהו?יעל מהדרום
לק"י


אם אתם סומכים עליה שתשגיח טוב, זה יכול להיות כיף לכולכם.

בעלי לא סומך עליה שהיא תכבד את ההתנהלות שלנורחלי:)

איתן גם לבד ובחוץ .

היא מנסה "לחנך" ולא באמת מתנהגת כדודה בצורה פשוטה. לכן הוא לא מוכן.

מאמינה שזה פשוט מעצבן אותו ולא שבאמת זה עושה איזה נזק. היא אחלה סך הכל. אבל מעצבן זה כן... 

אז אולי לצאת ביחד?יעל מהדרום
לק"י


יכול להיות שבגן שעשועים בחוץ היא תחנך פחות, ויותר תהיה דודה כיפית?

ומה לגבי שהיא תשמור על הבנות בלעדיכם?יראת גאולה

ואולי להזמין אותה נקודתית לקפה ועוגה?

או לעזור לך לקפל כביסה / לנקות ? 🤔

כשהילדות לא נמצאות או ישנות... ואולי עדיף גם כשבעלך לא נמצא...

אני פשוט חושבת שגם אם יש הערות על כביסה וניקיון אפשר שלא לקחת את זה ללב כל כך,

זה לא אותו דבר כמו בילוי של כמה שעות יחד עם הילדות, שאז מסתובבים בכל הבית, ויש הרבה סיטואציות גם עם הילדים וגם עם כל מיני פינות של ניקיון וכו', וזה כבר ממש מעיק.

אם היא מגיעה זה ליום שלם בדרכרחלי:)

כי היא מגיעה מרחוק.

אני צריכה למצוא את המילים לתחום את הביקור שלה בזמן - כי היא מצידה להגיע בבוקר ולצאת בתשע עשר בלילה +


אפשר שתציעו לי איך לעשות אתזה, זה יעזור 

וואו. נשמע כמו סחיטה רצינית אחרי יום כזהבאתי מפעם

אני נגמרת מלארח כמה שעות אנשים חביבים סך הכל, אז איתה נשמע סופר סופר מאתגר.

וואו. מצדיעה לך שאת כ''כ נשארת רגישה כלפיה, זה נשמע דפוס התנהלות די חולני, לא במובן מעליב , אלא באמת שסובלת מאיזושהי הפרעה נפשית כלשהי. רק לתת לך חיבוק גדול על ההתמודדות הלא פשוטה שאת בין הפטיש ובין הסדן וזה ממש מקשה בשלום בית. אולי כדאי לך להיפגש עם יועצת/ משהו בסגנון. 

להזמין אותה רק בארבע-חמש בערב?יעל מהדרום
לק"י


סביר להניח שבשעות הבוקר אתם לא בבית.

וואי זה לגמרי חלק מהבעיה!יראת גאולה
הרבה יותר קל להחליק ולהתעלם כשמדובר על ביקור תחום. יום שלם זה מתיש ונכנס לפרטיות.
אני מתקשה להבין איך היא תוכל לנהל זוגיותטרכיאדה

עם האובססיה הזאת להעברת ביקורת, זה בלתי נסבל לחיות עם אדם כל כך ביקורתי

מה עם לשקף לה את הרצונות שלהאמאשוני

ולהחמיא עליהן?

לומר לה: "אני רואה ומאוד מעריכה את הרצון שלך לעזור ולהיות חלק"

כרגע הדבר שהכי יעזור זה שניפגש לכיף לצאת למסעדה או סתם להסתובב איפשהו או אם גם זה מתיש אז ללכת להרצאה/ הופעה שפחות אפשר לחפור שם.

נשמע שהיא מחפשת הכרה ברצון העז שלה לעזור, וכשהיא מקבלת תגובות צוננות זה רק גורם לה לנסות להוכיח את האהבה שלה בכל מחיר.

וברור להציב גבולות של זמנים ומקומות. אין מה להרגיש לא נעים.

את עובדת? את יכולה לומר לה שתאספי אותה אחרי העבודה או משהו כזה.

בכל מקרה כשהיא אצלכם בבית ממש עדיף כשבעלך לא נמצא.

חבל על הטינה שמצטברת.

תנצלו את זה בשביל לשחרר אותו לעיסוקיו והתחביבים שלו. אני בטוחה שהוא ימצא מה לעשות בזמן הפנוי.


את גם יכולה לומר לה מפורשות, נשמח שתבואי, אנחנו בבית מ17:00, אבל שתדעי ב20:00 הוא חוזר הביתה ויש לנו תוכניות לאחר מכן.

ברבע ל20:00 את נכנסת להתארגן ליציאה, משוחחת איתו בטלפון בדבר העיסוק שלכם (גם אם זה לסדר את הבית ביחד 😀)

וזהו בלי להרגיש לא נעים.


בהתחלה זה קשה, אבל גבולות זה דבר חשוב.

וכמובן כשהיא באה לנסות להסתכל עליה בעין טובה ולהנות ולמצות את הביקור.


לגבי זה שהיא אומרת לך שהיא התגעגעה לבנות, תנסי לתת מקום לתחושות שלה מבלי להיכנע לביקור.


אולי בשיחות אחת על אחת שלכן, תצליחי לדבר איצה באווירה רגועה על גבולות ואהבה. שאהבה זה דבר טוב רק כשזה בא עם איפוק וגבולות. וזה שמשפחה רוצה פרטיות ושגרה זה לא מחוסר אהבה.


לגבי ניקיון והנקה וכאלה, תגידי לה כמנטרה, זה מעולה שיש את הדרך שאת מאמינה בה, אני מאמינה שלכל הורה/ בן אדם יש את הדרך שנכונה לו.

זה מקסים שאת מאמינה ב.. אני מאמינה ב.. וזה בסדר גמור שכל אחד יפעל כאמונתו.

זה נכון לגבי חיסונים, לידות בית, הנקה ומלא נושאים נפיצים. קל וחומר על נושאים איזוטריים. לכל אחד יש את הדעה שלו ואין מה לשכנע, רק לשקף לצד השני שרואים אותו ושומעים את דעתו גם כשלא שומעים לדעתו, ולהבהיר גבולות.

את גם יכולה לומר לה במפורש שהיא אהובה גם כשהדרך שלה לא מתקבלת אצלכם.


בגדול הייתי מכוונת אותה לקורס NLP

אולי לקנות לה ספר או משהו..

כי ברור שיש משהו לא מאוזן אצלה בצורך בקשר,  זה נשמע שיש שם בלבלה רצינית

שימו לב לעצמכם ומשפחתכם ..חסד קודם עם הקרוביםאור עולה בבוקר
תפרידו בין מה שקשור אליכם למה שלאיעל מהדרום

לק"י


מנשאים ומיטות שהיא קנתה, לא עניינכם. ואם זה עושה לה טוב, אז למה לא?

לקנות דברים לבנות- אם זה רק הכמויות, ולא דברים שאתם מתנגדים להם, אולי עדיף לא לסרב.


לגבי העיצות זה באמת נשמע מעיק. אולי לסנן, לנסות להעביר נושא.

אולי תפגשי איתה מחוץ לבית, אם לבעלך מפריע שהיא מגיעה הרבה.

מחילה שכותבת ,אבל אולי יועיל.הפרעה נפשית או רצף134

יתכן ומדובר בכיוון שהיא על הרצף האוטיסטי,בתפקוד גבוה.  בנשים קשה לפעמים לזהות.משהו באובססיה ובחוסר הבנת הגבולות . מחילה ממש שכותבת אם זה מעיק או מעיב עליך

.. אבל אולי יפקח את העיניים להבין איך להתמודד עם זה. לפעמים כשמבינים את הבעיה יותר קל להתמודד. כמובן שלא מאבחנת בשום צורה.

יש הפרעות שזה לא פשוט 'לעזור לאדם מסכן ' אלא צריך להתנהל מולן בצורה מותאמת , לפעמים לקבל ייעוץ, ולשמור על הבריאות הנפשית שלך , של בעלך, הילדים , וכל המשפחה.

הרבה כוחות

והלוואי והכל יסתדר בע"ה על הצד הטוב

קודם כל חיבוק גדול, זה השמע ממש מורכבממשיכה לחלום

אני חושבת שקודם כל צריכה להיות הפרדה

את מאוד מתערבבת עם מה שהיא מרגישה וחווה, וזה מאוד הגיוני כי היא אחותך ואת אוהבת אותה מאוד. שומעים כמה אכפת לך ממנה

אבל כמו שהיא חשובה, גם את

והגבולות שלך, של בעלך ושל הבית שלכם חשובים ויקרים.

ואת לא צריכה לחוש אשמה על זה שאת שומרת עליהם..

ההתנהלות שלה באמת לא מתוקנת, את לא סתם מנסה להציב גבול, זה חשוב ומשמעותי.

צריך להחזיק את זה חזק בזמן שאת מציבה את הגבול, לא להרגיש אשמה אלא להיות בביטחון פנימי שאת יושה מה שנכון לכם. כשתעשי מה שנכון לכם ויהיה לכם נוח יותר תוכלו להכיל אותה יותר בקלות וזה גם טוב עבורה.


איך היא מגיבה וכמה קשה היא לוקחת את זה זאת כבר בחירה שלה.

זה מאוד מאוד כואב ולכן את עושה חשיבה איך להציב את הגבולות הכי נכון ומכבד שאפשר אבל זה משהו שאת חייבת לעשות. איך היא בוחרת לקבל את זה זה כבר לא בידיים שלך.


ממליצה פשוט להתפלל על זה

היא ילדה של השם

שיעזור לך לעשות הכי נכון בסיטואציה


ומתייגת את @אמאשוני שיש לה הבנה ממש מיוחדת על מערכות יחסים

מצטרפת לעצה (מקוה שזה בא בחשבון מצד בעלך)כתבתנו

להיפגש איתה מחוץ לבית.

נשמע שהיא מכירה את העניין שאתם לא אוהבים שהיא מתערבת, ושלבעלך קשה כשזה מול העיניים שלו.

אני מאמינה שדודים, כמו גם סבא וסבתא, לא יבואו על חשבון ההורים אלא רק מהצד או על גבי הגישה שלהם. כלומר, ילדים הם של ההורים שלהם בנאמנות על, בודאי בגיל הרך, ורק במקרי קיצון (ובדרך כלל אחרי שההורים עצמם שברו את האמון הזה שוב ושוב) ואף פעם לא בלב שלם הם יעבירו את הנאמנות הזו לאחרים. ככה שבעיני אין מה לדאוג מההשפעה של הדודה על הבנות.

ועוד, שבעיני הילדים ירוויחו המון מלראות שלמרות שאבא ואמא לא כזה אוהבים את ההתנהלות של הדודה (או של סבא וסבתא) ויודעים להציב גבולות או להוציא מהאוזן השניה איפה שזה טו מאצ', ועדיין שומרים על קשר אוהב ומכבד ובאים לקראת במה שאפשר. זה כלי לחיים.

בעצם, אני מנסה להגיד שאם בעלך דואג על ההשפעה- בעיני אין מה לדאוג, אבל אם מציקה לו המערכת יחסים איתה, אז ודאי לכבד את זה ולא להכניס את זה אליו הביתה.

נשמע גם שאחותך מכירה את העובדה שקשה לכם שהיא מתערבת, ולכן לקבוע מפגשים במקום נייטרלי ומוגבלים בזמן אמורה להיות פשרה מניחה את הדעת. אם לא, זה הזמן להיות פחות מעורפלים מולה ולהגיד ברור (כמה שאפשר ברגישות, אבל אין מנוס מלהבהיר את הגבולות שלכם).

בנוסף, במסגרת האחים, לנסות למלא בגבולות היכולת שלכם את הצרכים הרגשיים שלה- לראות אותה, להתעניין בה וברצונותיה, להיות בשבילה (כדוגמה, לבוא אליה עם מרק מפנק אחרי יום בבית משפט), להחמיא לה על החוזקות שלה ועל הטעם שלה ועל כל מה שאולי היא מחפשת אישור עליו. לארגן מפגשי אחים (ללא ילדים) שהיא תשתתף בהם, ואפילו איזו תורנות של מפגשים אחד על אחד איתה. לא אומרת שאתם לא עושים את זה, ומחזקת מאוד את ידיכם אם כן.

את אחות מהממת ורגישה! ואני ממש בטוחה שהילדים שלך מושפעים *מזה* מאוד לטובה!

מצטרפת להשערה שיש פה משהו עמוק יותרשוקולד פרה.

פסיכולוגית.

זה נשמע מצב לא תקין וחורג מהנורמה.

תארי לך היא תתחתן ותוליד ילדים. מה יקרה אז? היא תהיה באובססיה מטורפת. היא תאבד ככה גם את בעלה וגם את הילדים.

היא לא יכולה להתחתן כשזה כ"כ שולט בה. אולי זה ocd כלשהו?

בקיצור, 

איפה ההורים שלך בעניין? האם הם יכולים להשפיע עליה ללכת לאיזשהו אבחון?

נשמע שזה שם אותך במצב של מתח, ושאת בין הפטיש לסדן.

אני חושבת שצריך לדחוף אותה לטפל בעצמה. בסוף זה יתפרץ עליה ואז יהיה הרבה יותר קשה...

בנות אני בקושי מספיקה להגיב אחת אחתרחלי:)אחרונה

רק לומר שקראתי הכל, ותודה גדולה גדולה, אני בהמשך יגיב יותר מפורט .

מה שכן לקחתי זה

א לברר יותר לעומק מה הם הרצונות האישיים שלי, כי אני עומדת מול שני רצונות חזקים של בעלי ושל אחותי.

ב. להבין שיכול להיות שאני חלק מהדרך שלה בהבנה על עצמה, ולפעמים גם אם זה הפוך מהאופי שלנו לאהוב מישהו זה לא רק 'ללטף' אותו, לצערי.

ג. חיזקתן לי את ההבנה וההכרה שבאמת זה לא תקין בכלל בכלל ומה שאנחנו מרגישים זה לא כי אנחנו קנאים לפרטיות שלנו אלא כי באמת היא מתערבבת וחוצה גבולות.


אגיב יותר מאוחר מפורט יותר.

תודה! 

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעיםאחרונה

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️