פגשת זוג אחד שלא טוב לו, מי אמר שזה בגלל מספר הילדים?

או מה בדיוק מפחיד אותך?
 

אני מתכוונת שזה טילטל אותך כי זה פגש אותך על איזה מפגש שהיה לך או הנחה או שאלה שכבר יש לך, כי לא חסרות משפחות מרובות ילדים עם זוגיות מהממת.

ולא חסר משפחות עם מעט ילדים וזוגיות קשה

מפחיד אותי שבגלל שראיתי דפוסים כאלה

זה משפיע עלי

תקשורת נכונה זה משהו שלא כולם זוכים

לחיות לתוכו..

ותכף ילד משיני בעז''ה

העומס בחיים יכל לקרות גם עם חצי מהכמות

ועומס הוא רק טריגר

כשיש מקומות צשריכים ברור ודיוק ועבודה הם יצופו בכל מקרה בפן הזוגי.

הז יכל להיות טריגר של 8 ילדים.ויכל להיות גם כשיש רק ילד וכלב.

גם עומס יכל לאתגר

וגם ריקנות יכולה לאתגר

וכל אחד והסיפור לשו

מה שקרה לאחרים לא אומר כלום לגביך

ילדים זה חד משמעית עומס

תקשורת טובה? בהחלט יכולה לעזור אבל עומס קיים.

אנשים מתחתנים ברוב המקרים מתוך אהבה,

אבל הצורך לפרנס, והלילות ללא שינה עם הילדים

ועוד ועוד

יכולים לשחוק את הזוגיות

וגם אנשים טובים אבל תמימים ובלי הרבה מודעות

יכולים למצוא את עצמם במקום זוגי לא טוב

אבל הכל תלוי במקום בו מונחים בני הזוג

כשיש חמלה, הבנה שאנחנו צוות, התחשבות ודאגה לאחר - זה נראה אחרת

ועומס של ילדים קטנים ועייפות ושחיקה בהחלט יכול למסך את כל זה

מצד שני, כל הזוגות חווים קשיים מתישהו.

אני לא חושבת שזו אקסיומה, אבל בהחלט כשיש יותר ילדים, מסתמא הפניות לזוגיות יורדת מטבע הדברים 

אני מבינה את מה שאת אומרת

אז איך אני רואה מקרוב זוג שבוחר לריב בתדירות

גבוהה על דברים קטנים כמו: למה לא קנית מספיק חלב, ההורים שלך לא מסתדרים וכנראה זה עובר בגנים אליך, את מדברת שטויות, וכו וכו

מבטלים אחד את השני, לא מספיק מכבדים, ועוד.

והם אנשים מדהימים בנפרד וזה כואב ולא ברור

לא אומר שאין זוגות שחיים בטוב

אין תשובה אחת לשאלה שלך, אבל סביר להניח שזה נובע ממשקעים קודמים שלא נפתרו ומתקשורת בעייתית

בלי השוואות

ההורים שלי כל אחד מהם עם אישיות משלו, שונה ממני ומבעלי...

כל הדינמיקה שונה...

אנחנו בני אדם שונים

אצל ההורים שלי בבית יכול להיות הרבה צעקות

אצלנו לא! גם אם אנחנו רבים אין צעקות, פשוט כי בעלי לא מסוגל לשמוע צעקות...

כל זוג זה משהו אחר צריך להבין שמה שהולך שם לא קשור למה שהולך פה

ההורים שלי שותפים על מלא, אבל חוויתי כילדה וגם כבוגרת המון ריבים שלהם ומצבים לא פשוטים, בעיקר מצד אמא שלי

להגיד לך שזה לא שרט אותי? שרט

אבל לכל אדם שחווה דברים קשים יש 2 אוםציות: לשקוע ולאמץ את הדפוס הלא בריא, או להחליט שהוא נלחם בו

בסוף, כולנו שואפים לחיים זוגיים בריאים. רוצים לאהוב ולהיות נאהבים. גם בלי קשר למה שהילדים רואים.

לפעמים הילדים הם המנוע לשינוי, לפעמים זה בגלל שזה משליך גם על הזוגיות וגם על עוד תחומים בחיים

אבל צריך מודעות ורצון והבנה שהזוגיות שלי היא לא הזוגיות שלהם, ואני זה לא הם

לחמי וחמתי יש זוגיות מדהימה ועדיין בעלי היה צריך לעבוד על עצמו כנל

אז זה לא בהכרח שרק זוגיות משפיעה על הילדים. כלומר, ברור שזה משפיע, אבל לא רק זה

זה קשור לאופי שלהם ולצורת התקשורת שהם רגילים לה.

ברור שילדים עלולים לשחוק את ההורים (בין אם בגלל מספרם ובין אם בגלל קשיים ספציפיים שלהם), אבל כל עוד הבסיס בין שניהם איתן ואוהב - לא זה מה שיפרק אותם...

הז מאתגר את הזוגיות

לא בהכרח פוגע.

היכולת של העומס לפגוע היא כשבגללו שוכחים איך דברים נשמעים ומתקבלים אצל השני...ומרשים לעצמינו להגיב על הכל מהבטן בלי מחשבה..או לחושב שהצדק כולו אצלי ושוכחים שיש דרכים שונות להביט על אותה מציאות..

או לא מספיק משקיעים בקשר ובזמן איכות יחד

וכו וכו

אבל כל אלו לא קשורים בהכרח למספר ילדים

זה יכל לקרות גם עם הרבה פחות

וגם כשיש יותר ילדים ויותר עומס- הז לא מחייב להתנהל ככה. וכמה שיותר מודעים וקשובים אז מזהים יותר ומתקנים יותר את הקשר ביננו..

וזה טבעי שיש קשיים

אני לא מדברת ממקום שאין

אבל לא חושבת שזה מקדם לקשר למספר ילדים

יותר מקדם להתבונן- איפה הנק' פער בינכם. מה אפשר לעשות כדי להתקרב שם.

אז יכול להיות שכשהיו להם קצת ילדים הנזק התקשורתי לא היה גדול והיה אפשר לחיות איתו, אבל כשנוספו עוד ילדים והתקשורת גם ככה לא היתה הכי טובה זה הוביל לפיצוצים באופן תמידי.

אני יוצאת בעצם מנקודת הנחה שאולי משהו בבסיס או בחוסר השקעה בתקשורת בהמשך הוביל לזה.

אבל שוב, יש אנשים שלא היו חברותיים מלפני זה, ובאו לזוגיות מרצון תמים להצליח ולרפא, ובתוכה לא מספיק הצליחו להתאמץ. אוף זה כואב.

ויכל להיות כמו שתיארת שהעומס החריף את המצב הקיים..

אבל לא חושבת שאפשר לדעת מבחוץ..

ולא חושבת שנכון לקשר לנסיבות כגורם

כי בלי לשים לב זה יוצר לך הפנים פחד כזה מהחיים..מהעומס מהילדים..

מן השלכה סמויה כזאת ..כאילו מי יודע מה יקרה..

כשילדתי צפופים חברות נחמדות דאגו לספר לי כמה וכמה נשים התחילו ככה וחשבו שסבבה ובסוף קרסו..

ונכון יש בטח כאלו

אבל אני לא הרגשתי שאני מעל לכוחות והיתי בטוב עם הבחירה שלי אבל זה הכניס לי מן חרדה סמויה כזאת..אולי פתאם אקרוס ?

אולי זה פתאם יקרה גם לי?

למרות שבמציאות לא היה לי שום חשש או סימן..ודאגתי לכוחות שלי גם

ועדיין זה משפיע

לראות מהצד זוגיות מורכבת זה מאוד מטלטל אני גם מכירה מקרוב את התחושה הזאת..והמחשבות איך זה קרה להם..וכו

והעיקר זה לא להסחף מדי עם זה

לזכור שכל אחד עובר את המסלול שלו

אתם תהיו בשלכם..תרגישו איפה חורק ואיפה יציב..תדברו..תלבנו..אם אנחנו בקשב אנחנו עובדים נכון

וכן לנו נגיד המילואים היו טלטלה רצינית אבל בכלל לא צפויה לכל הזוגיות ובכלל

אז בהתחלה נבהלים

ואחר כך לומדים לאט לאט לעבוד גם שם

אם מבחינתם הקריירה או הספורט או דברים אחרים הם בחשיבות גדולה יותר מהזוגיות

ברור שהרבה ילדים זה מוסיף משימות

ומשימות זה טריגר שמעמיד את הזוגיות במבחן

וגם ברור שלא כל זוג יכול להביא הרבה ילדים כל אחד ומה שמתאים לכוחות שלו

אבל הפרמטר העיקרי הוא המקום הנפשי ותודעתי שנמצאים בו.

מכירה זוגות עם המון ילדים ויש להם זוגיות מהממת

אולי זה בא על חשבון הקריירה שלהם אולי הם הולכים לישון עם כלים בכיור והר כביסה על הספה או שהם יושבים ומנהלים שיחת נפש כשהם מקפלים אותה

לא יודעת

ברור שיש מחיר למשפחה ברוכה

אבל ממש לא בהכרח המחיר הזוגי

(וכמובן יש גם הרבה טוב ושפע מצד שני)

פעם שמעתי משפט ציני על גידול ילדים שאותי הצחיק

(לא יעבור חלק בגרון לכולם)

תזכרו

זה לא שאתם אחד נגד השני

זה שאתם שניכם ביחד מול הילדים

ילדים זה עומס

וככל שיש יותר ילדים זה יותר עמוס

אבל אם מגיעים בגישה של התחשבנות ופנקסנות מי עשה מה וזה לא פייר אז מתחילה עין רעה וביקורת ומרמור

אבל אם מגיעם לזה בגישה של- אנחנו ביחד בזה

כל אחד עושה את המקסימום שלו

ויש עין טובה אחד על השני

ושותפות (גורל)

ואכפתיות אחד כלפי השני וראיה גם של מה הבן זוג עושה והערכה

אז ההתחשבות, החמלה, האהבה נשארת

זה לא אומר שלפעמים אין שיחות של חלוקת מטלות

או ביקורת

או הרמת דגל של אני קורסת וצריכה יותר עזרה

אבל הוויב הוא של אנחנו ביחד בזה

ולא אחד נגד השני

כמובן, אף אחד כאן לא נגד אף אחד -

אבל ככל שיש יותר ילדים יש יותר צרכים שצריך לדאוג להם, וזה ממש כמו ניהול של מפעל או משהו כזה - אם אין שותפות וכנות בין המנהלים-ההורים, קשה מאוד להחזיק את המפעל ואת הבית על כל יושביו וצרכיו...

אז לכן בעיניי ריבוי ילדים מחזק את הזוגיות בתור ברירת מחדל. כשזה לא קורה כך - זה החריג...

מפעלים ומשפחות יכולים להתנהל שנים בצורה כושלת ומזיקה

יש כ״כ הרבה זוגות שמביאים ילדים על אוטומט

בלי קשר אם הזוגיות שלהם טובה או לא 

עונה לך ול @בארץ אהבתי -

זוגיות היא עבודה בכל מקרה. אבל כשיש הרבה מה לנהל בתוך המשפחה, חייבים ללמוד לתקשר היטב כדי שהמשפחה לא תיפול ותיכשל.

סתם דוגמה:

התינוק לא מתפתח בהתאם לגילו. אמא שלו סוברת שהוא צריך פיזיותרפיה, אבל אבא שלו חושב שזו השקעה מיותרת. הם יהיו חייבים לתקשר ביניהם היטב כדי להחליט מה לעשות.

ונניח שבסוף האם תחליט להשקיע לבד וללכת והאב ינער את ידיו מזה - זה יהיה טוב ויפה כל עוד מדובר בילד אחד או שניים או שלושה. כשיש שישה ילדים, שאחד צריך פיזיותרפיה, השני צריך קלינאית תקשורת, השלישי צריך יותר עזרה בשיעורי הבית, לרביעי יש חוג רחוק שצריך לקחת אותו אליו והחמישי והשישי סתם צריכים תשומת לב הורית מוגברת - אין סיכוי שרק הורה אחד יוכל לתפעל את כל מה שהילדים זקוקים לו. אז ההורים יהיו חייבים להתחלק, ויהיו חייבים לסדר את החלוקה בצורה שתשמח את שניהם. והם יהיו חייבים להחליט מה נצרך יותר ומה פחות, ולהגיע להחלטה ביחד.

אז בהכרח הם יהיו חייבים לתקשר ביניהם בצורה טובה כדי שה"מפעל" הזה יצליח...

תמיד יכול להיות שהם לא יצליחו... אבל אני חושבת שאם הבסיס ביניהם טוב, תהיה להם יותר מוטיבציה לתחזק את הקשר הטוב ביניהם כדי להצליח לנהל את כל מה שילדיהם זקוקים לו.

מקווה שקצת הסברתי את כוונתי...

כמובן, עדיין הבסיס העיקרי לזוגיות טובה לא תלוי במספר הילדים, לכאן או לכאן...

בשביל שהזוגיות תתחזק צריך להשקיע בה.

זה שיש יותר ילדים לא יגרום לזוגיות להתחזק מעצמה כברירת מחדל.

אבל אני כן חושבת שזוגות שמחליטים באופן מודע לגדל משפחה ברוכה, הרבה פעמים זה מגיע מתוך אמונה בחשיבות של המשפחה, ולכן הם גם ישקיעו במשפחה - גם בילדים וגם בזוגיות.

כמובן שזה לא תמיד ולא בכל משפחה, אבל אני כן מכירה הרבה משפחות ברכות ילדים שהזוגיות של ההורים מהממת (לפחות מאיך שזה נראה מנקודת המבט שלי), ואני חושבת שזה בהחלט יכול להיות קשור.

(וכמובן שיש גם משפחות קטנות יותר שההורים רואים ערך בהשקעה במשפחה - גם בילדים וגם בזוגיות. החשיבות שנותנים למשפחה לא בהכרח תתבטא במספר הילדים...).

וזוגות עם עשרה ילדים עם זוגיות מופלאה.

אני באופן אישי מרגישה שעם כל ילד האהבה שלנו רק גדלה.

גם כשעברנו הריונות בסיכון וטיפולים וכד'.

ממש לא מסכימה עם המשוואה שכתבת: הרבה ילדים = זוגיות מלאת מריבות בלי הרבה חיבה אהבה

מי שהזוגיות שלו מושתת על דברים חיצוניים, כל דבר עלול לערער אותה.

אך זוג שבנה זוגיות טובה ומיטיבה, כל סערה רק תחזק את החיבור והאהבה.

הורים שמכבדים אחד את השני 

נותנים לילדים שלהם קרקע יציבה ובטוחה לבניית החיים שלהם.

שוב, אני לא רואה שום קשר למספר הילדים!

אבל נניח וגדלת במקום שהזוגיות בין ההורים לא הכי מכבדת, אז ברור שלא עולה לך שעם כל ילד גדלה האהבה... כי את רואה שאתם הרבה ילדים וההורים ממש לא במקום הזה..

אז איך בתור מישהי שגדלה לדבר כזה

היא יכולה לדעת לכבד

וליצור תקשורת טובה

זה נשמע שזה טבעי..

אבל באמת שזה לא כזה פשוט לדעת איך עושים את זה נכון

הפוכה ממה שאני זוכה לו היום.

ודווקא לכן, הבנתי שזה בידיי

בידינו

ואנחנו עמלים ועובדים על הזוגיות שלנו.

רואה מול עיני את הורי בעלי שמתייחסים אחד לשני כמו מלך ומלכה

ומהיום הראשון להכרות שלנו, אמרתי לבעלי- כזה ראה וקדש.

וב"ה, אנחנו זוכים לזה בכל יום מחדש.  עם הרבה עמל ויגיעה

עם תקשורת טובה, פתוחה ומכילה

ועם אין סוף כבוד והערכה הדדיים.

ויש אתגרים בחיים

ויש אתגרים בגידול הילדים

ויש עומס ויש בלתמי"ם

אבל אנחנו 100% ביחד בזה

אז הכל הרבה יותר פשוט.

וכשאני מסתכלת לאחור

וחושבת איך אני גדלתי ואיך אני מגדלת את ילדיי

אני מאושרת

כי הצלחתי להפוך את הקערה על פיה

וב"ה אנחנו מעניקים לילדים שלנו את המתנה הכי טובה

קרקע יציבה ובריאות הנפש

אני מתרגשת בעצמי על עצמי

כי זה נתן לי מראה

להבחין שוב ולראות כמה זכיתי ב"ה

תודה שגרמתן לי לקרוא את זה שוב

ותודה על ההערכה

נותן מלא כח

@וואלה באלה @אורוש3

לגמרי התפילות שלי...

אצלנו שנינו מגיעים מבתים עם זוגיות לא בריאה בכלל, עובדים קשה מאוד מאוד על כל הישג עם הזוגיות שלנו.

הדבר הראשון לדעתי הוא להבין מה מנהל אותנו ולהבין גם איך הדפוסים של ההורים משפיעים עלינו כיום, שם מתחילה הבחירה, להעלות את מה שנכנס מאחורי הראש למודעות קדימה ולהתחיל לעקור דפוסים לא טובים ולשתול במקומם חדשים. אין עבודה מתגמלת יותר מזו 🤍

כלומר, לא סיבה ותוצאה

לחמותי יש 12 ילדים וזוגיות יפה ושמחה הרבה כבוד וחיבה

וראיתי זוגות עם 2 ו4 ילדים וזוגיות מזעזעת...

לא קשור בדווקא לכמות הילדים.

אחד לשני זו זוגיות עם בסיס טוב

ולהיפך, אם אין כבוד והערכה ויש זלזול זה זוגיות לא טובה

גם אני מכירה זוג שהתגרש אחרי שנולדו להם תשעה ילדים... אבל זה נדיר!

מכירה הרבה זוגות הורים למשפחות ברוכות (כולל אותנו) שחיים בשלום ובשמחה ובאהבה רבה, והמשפחה הברוכה שלהם היא חלק מהאהבה שלהם...

מכירה גם זוג ברוך ילדים, שהיחס ביניהם מנוכר בלשון המעטה...

אבל זה לא קשור לילדים. זה קשור לאופי. זה קשור בעובדה שהאישה מאוד מאוד מאוד ביקורתית.

וביקורתיות זה גם אם יש לכם כלב. זה לא משנה. דווקא הייתי מצפה שריבוי הילדים יקטין את הביקורת, כי בכל זאת הנפש מתרגלת בנתינה ונתינה ונתינה, וביציאה מעצמי לכיוון הזולת,

אבל זה לא מה שקורה.

דווקא זוג מרובה ילדים יש להם אינטרס יותר גדול לשמור על שלום בית, ולעבוד על הזוגיות ביניהם:

הגבר- כי אם יתגרשו הלך עליו בגלל המזונות

והאישה- כי לגרושה +8 כמעט בלתי מציאותי למצוא פרק ב. וזה קושי מטורףףף.

ולכו עכשיו תאספו שברים של 8 ילדים

ולכו עכשיו תממנו להם טיפולים לרפא את הפצעים בנפש

קיצור- אינטרס גדול פי 8 לשמור על הבית

ומאהבים עד הגג. מאחלת לכולם זוגיות כזאת...

לדעתי מס ילדים יכול להשפיע אבל זה ממש לא משוואה

והחיכוכים שיש ביננו לא קשורות לילדים

תמיד אומרת תודה על זה שי ביננו תקשורת

אולי זה יכול להיות מאתגר אבל זה לא המהות

ומוצאים זמן זוגי גם עם 7

אני מרגישה שאם כל ילד נולד, (וגם עם הגיל ההולך ועולה של הילדים, לפעמים קצת קשה להפריד ביניהם)- ''רמת הקושי'' של החיים הולכת ועולה.

כלומר, זה לא רק העומס הטכני. זה גם הפניות הרגשית, הצורך להיות יותר מדויק. להיות מסוגל לענות לילד X ככה ולילד Y אחרת, לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון לפני שהדברים יחמירו... 

בקיצור, זו אכן עבודת חיים, ועבודה קשה מאוד. מצד שני, זו גם העבודה הכי מתגמלת עלי אדמות.

ולכן, אני חושבת שאם מצליחים לגדול יחד עם רמת העומס והקושי- זה ממש מופלא. ולגדול זה גם כל הורה בפני עצמו, וגם יחד, כזוג.

וזוג שמצליח לגדל כמות ילדים יפה, בטוב, מתוך נחת ושמחה ואהבה גדולה ביניהם- זו זכות עצומה וגם נחת אינסופית כאן בעולם הזה.

מצד שני, אם לא מצליחים לגדול ונשארים באותם אוטומטים שהיו לפני- אז אכן עלולים להגיע למצב שלא מצליחים לעמוד באתגר שהחיים מזמנים.

ולכן לדעתי ממש לא נכון לקבוע מראש מספר ילדים אופטימלי שאליו רוצים להגיע. מתחילים לאט לאט, ובכל שלב בוחנים את המצב הקיים והאם הוא מספיק יציב ואנחנו במצב מספיק טוב כדי לעמוד באתגר של הילד הבא.

ויכול להיות שלך באופן אישי, המקום שבו את צריכה לעשות עבודה זה להצליח לשחרר את הדפוסים הזוגיים השליליים שראית ולבנות אמון מחודש בזוגיות.

אמנם נסיבות החיים יכולים להשפיע על היחס אבל המקור שלו הוא בחירה פנימית של האדם ולא הנסיבות עצמן

ככה שיכולה להיות זוגיות מעלפת/ מזעזעת עם מעט/ הרבה ילדים

אם חיים בלי מודעות תכנון ומחשבה, ונותנים לחיים להוביל לאן שיובילו כמו במקרה המתואר מבחינת הולדת הילדים, כנראה גם הזוגיות מתנהלת ככה, הסיכוי של זוגיות כזו להצליח הוא קטן.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..