פגשת זוג אחד שלא טוב לו, מי אמר שזה בגלל מספר הילדים?

או מה בדיוק מפחיד אותך?
 

אני מתכוונת שזה טילטל אותך כי זה פגש אותך על איזה מפגש שהיה לך או הנחה או שאלה שכבר יש לך, כי לא חסרות משפחות מרובות ילדים עם זוגיות מהממת.

ולא חסר משפחות עם מעט ילדים וזוגיות קשה

מפחיד אותי שבגלל שראיתי דפוסים כאלה

זה משפיע עלי

תקשורת נכונה זה משהו שלא כולם זוכים

לחיות לתוכו..

ותכף ילד משיני בעז''ה

העומס בחיים יכל לקרות גם עם חצי מהכמות

ועומס הוא רק טריגר

כשיש מקומות צשריכים ברור ודיוק ועבודה הם יצופו בכל מקרה בפן הזוגי.

הז יכל להיות טריגר של 8 ילדים.ויכל להיות גם כשיש רק ילד וכלב.

גם עומס יכל לאתגר

וגם ריקנות יכולה לאתגר

וכל אחד והסיפור לשו

מה שקרה לאחרים לא אומר כלום לגביך

ילדים זה חד משמעית עומס

תקשורת טובה? בהחלט יכולה לעזור אבל עומס קיים.

אנשים מתחתנים ברוב המקרים מתוך אהבה,

אבל הצורך לפרנס, והלילות ללא שינה עם הילדים

ועוד ועוד

יכולים לשחוק את הזוגיות

וגם אנשים טובים אבל תמימים ובלי הרבה מודעות

יכולים למצוא את עצמם במקום זוגי לא טוב

אבל הכל תלוי במקום בו מונחים בני הזוג

כשיש חמלה, הבנה שאנחנו צוות, התחשבות ודאגה לאחר - זה נראה אחרת

ועומס של ילדים קטנים ועייפות ושחיקה בהחלט יכול למסך את כל זה

מצד שני, כל הזוגות חווים קשיים מתישהו.

אני לא חושבת שזו אקסיומה, אבל בהחלט כשיש יותר ילדים, מסתמא הפניות לזוגיות יורדת מטבע הדברים 

אני מבינה את מה שאת אומרת

אז איך אני רואה מקרוב זוג שבוחר לריב בתדירות

גבוהה על דברים קטנים כמו: למה לא קנית מספיק חלב, ההורים שלך לא מסתדרים וכנראה זה עובר בגנים אליך, את מדברת שטויות, וכו וכו

מבטלים אחד את השני, לא מספיק מכבדים, ועוד.

והם אנשים מדהימים בנפרד וזה כואב ולא ברור

לא אומר שאין זוגות שחיים בטוב

אין תשובה אחת לשאלה שלך, אבל סביר להניח שזה נובע ממשקעים קודמים שלא נפתרו ומתקשורת בעייתית

בלי השוואות

ההורים שלי כל אחד מהם עם אישיות משלו, שונה ממני ומבעלי...

כל הדינמיקה שונה...

אנחנו בני אדם שונים

אצל ההורים שלי בבית יכול להיות הרבה צעקות

אצלנו לא! גם אם אנחנו רבים אין צעקות, פשוט כי בעלי לא מסוגל לשמוע צעקות...

כל זוג זה משהו אחר צריך להבין שמה שהולך שם לא קשור למה שהולך פה

ההורים שלי שותפים על מלא, אבל חוויתי כילדה וגם כבוגרת המון ריבים שלהם ומצבים לא פשוטים, בעיקר מצד אמא שלי

להגיד לך שזה לא שרט אותי? שרט

אבל לכל אדם שחווה דברים קשים יש 2 אוםציות: לשקוע ולאמץ את הדפוס הלא בריא, או להחליט שהוא נלחם בו

בסוף, כולנו שואפים לחיים זוגיים בריאים. רוצים לאהוב ולהיות נאהבים. גם בלי קשר למה שהילדים רואים.

לפעמים הילדים הם המנוע לשינוי, לפעמים זה בגלל שזה משליך גם על הזוגיות וגם על עוד תחומים בחיים

אבל צריך מודעות ורצון והבנה שהזוגיות שלי היא לא הזוגיות שלהם, ואני זה לא הם

לחמי וחמתי יש זוגיות מדהימה ועדיין בעלי היה צריך לעבוד על עצמו כנל

אז זה לא בהכרח שרק זוגיות משפיעה על הילדים. כלומר, ברור שזה משפיע, אבל לא רק זה

זה קשור לאופי שלהם ולצורת התקשורת שהם רגילים לה.

ברור שילדים עלולים לשחוק את ההורים (בין אם בגלל מספרם ובין אם בגלל קשיים ספציפיים שלהם), אבל כל עוד הבסיס בין שניהם איתן ואוהב - לא זה מה שיפרק אותם...

הז מאתגר את הזוגיות

לא בהכרח פוגע.

היכולת של העומס לפגוע היא כשבגללו שוכחים איך דברים נשמעים ומתקבלים אצל השני...ומרשים לעצמינו להגיב על הכל מהבטן בלי מחשבה..או לחושב שהצדק כולו אצלי ושוכחים שיש דרכים שונות להביט על אותה מציאות..

או לא מספיק משקיעים בקשר ובזמן איכות יחד

וכו וכו

אבל כל אלו לא קשורים בהכרח למספר ילדים

זה יכל לקרות גם עם הרבה פחות

וגם כשיש יותר ילדים ויותר עומס- הז לא מחייב להתנהל ככה. וכמה שיותר מודעים וקשובים אז מזהים יותר ומתקנים יותר את הקשר ביננו..

וזה טבעי שיש קשיים

אני לא מדברת ממקום שאין

אבל לא חושבת שזה מקדם לקשר למספר ילדים

יותר מקדם להתבונן- איפה הנק' פער בינכם. מה אפשר לעשות כדי להתקרב שם.

אז יכול להיות שכשהיו להם קצת ילדים הנזק התקשורתי לא היה גדול והיה אפשר לחיות איתו, אבל כשנוספו עוד ילדים והתקשורת גם ככה לא היתה הכי טובה זה הוביל לפיצוצים באופן תמידי.

אני יוצאת בעצם מנקודת הנחה שאולי משהו בבסיס או בחוסר השקעה בתקשורת בהמשך הוביל לזה.

אבל שוב, יש אנשים שלא היו חברותיים מלפני זה, ובאו לזוגיות מרצון תמים להצליח ולרפא, ובתוכה לא מספיק הצליחו להתאמץ. אוף זה כואב.

ויכל להיות כמו שתיארת שהעומס החריף את המצב הקיים..

אבל לא חושבת שאפשר לדעת מבחוץ..

ולא חושבת שנכון לקשר לנסיבות כגורם

כי בלי לשים לב זה יוצר לך הפנים פחד כזה מהחיים..מהעומס מהילדים..

מן השלכה סמויה כזאת ..כאילו מי יודע מה יקרה..

כשילדתי צפופים חברות נחמדות דאגו לספר לי כמה וכמה נשים התחילו ככה וחשבו שסבבה ובסוף קרסו..

ונכון יש בטח כאלו

אבל אני לא הרגשתי שאני מעל לכוחות והיתי בטוב עם הבחירה שלי אבל זה הכניס לי מן חרדה סמויה כזאת..אולי פתאם אקרוס ?

אולי זה פתאם יקרה גם לי?

למרות שבמציאות לא היה לי שום חשש או סימן..ודאגתי לכוחות שלי גם

ועדיין זה משפיע

לראות מהצד זוגיות מורכבת זה מאוד מטלטל אני גם מכירה מקרוב את התחושה הזאת..והמחשבות איך זה קרה להם..וכו

והעיקר זה לא להסחף מדי עם זה

לזכור שכל אחד עובר את המסלול שלו

אתם תהיו בשלכם..תרגישו איפה חורק ואיפה יציב..תדברו..תלבנו..אם אנחנו בקשב אנחנו עובדים נכון

וכן לנו נגיד המילואים היו טלטלה רצינית אבל בכלל לא צפויה לכל הזוגיות ובכלל

אז בהתחלה נבהלים

ואחר כך לומדים לאט לאט לעבוד גם שם

אם מבחינתם הקריירה או הספורט או דברים אחרים הם בחשיבות גדולה יותר מהזוגיות

ברור שהרבה ילדים זה מוסיף משימות

ומשימות זה טריגר שמעמיד את הזוגיות במבחן

וגם ברור שלא כל זוג יכול להביא הרבה ילדים כל אחד ומה שמתאים לכוחות שלו

אבל הפרמטר העיקרי הוא המקום הנפשי ותודעתי שנמצאים בו.

מכירה זוגות עם המון ילדים ויש להם זוגיות מהממת

אולי זה בא על חשבון הקריירה שלהם אולי הם הולכים לישון עם כלים בכיור והר כביסה על הספה או שהם יושבים ומנהלים שיחת נפש כשהם מקפלים אותה

לא יודעת

ברור שיש מחיר למשפחה ברוכה

אבל ממש לא בהכרח המחיר הזוגי

(וכמובן יש גם הרבה טוב ושפע מצד שני)

פעם שמעתי משפט ציני על גידול ילדים שאותי הצחיק

(לא יעבור חלק בגרון לכולם)

תזכרו

זה לא שאתם אחד נגד השני

זה שאתם שניכם ביחד מול הילדים

ילדים זה עומס

וככל שיש יותר ילדים זה יותר עמוס

אבל אם מגיעים בגישה של התחשבנות ופנקסנות מי עשה מה וזה לא פייר אז מתחילה עין רעה וביקורת ומרמור

אבל אם מגיעם לזה בגישה של- אנחנו ביחד בזה

כל אחד עושה את המקסימום שלו

ויש עין טובה אחד על השני

ושותפות (גורל)

ואכפתיות אחד כלפי השני וראיה גם של מה הבן זוג עושה והערכה

אז ההתחשבות, החמלה, האהבה נשארת

זה לא אומר שלפעמים אין שיחות של חלוקת מטלות

או ביקורת

או הרמת דגל של אני קורסת וצריכה יותר עזרה

אבל הוויב הוא של אנחנו ביחד בזה

ולא אחד נגד השני

כמובן, אף אחד כאן לא נגד אף אחד -

אבל ככל שיש יותר ילדים יש יותר צרכים שצריך לדאוג להם, וזה ממש כמו ניהול של מפעל או משהו כזה - אם אין שותפות וכנות בין המנהלים-ההורים, קשה מאוד להחזיק את המפעל ואת הבית על כל יושביו וצרכיו...

אז לכן בעיניי ריבוי ילדים מחזק את הזוגיות בתור ברירת מחדל. כשזה לא קורה כך - זה החריג...

מפעלים ומשפחות יכולים להתנהל שנים בצורה כושלת ומזיקה

יש כ״כ הרבה זוגות שמביאים ילדים על אוטומט

בלי קשר אם הזוגיות שלהם טובה או לא 

עונה לך ול @בארץ אהבתי -

זוגיות היא עבודה בכל מקרה. אבל כשיש הרבה מה לנהל בתוך המשפחה, חייבים ללמוד לתקשר היטב כדי שהמשפחה לא תיפול ותיכשל.

סתם דוגמה:

התינוק לא מתפתח בהתאם לגילו. אמא שלו סוברת שהוא צריך פיזיותרפיה, אבל אבא שלו חושב שזו השקעה מיותרת. הם יהיו חייבים לתקשר ביניהם היטב כדי להחליט מה לעשות.

ונניח שבסוף האם תחליט להשקיע לבד וללכת והאב ינער את ידיו מזה - זה יהיה טוב ויפה כל עוד מדובר בילד אחד או שניים או שלושה. כשיש שישה ילדים, שאחד צריך פיזיותרפיה, השני צריך קלינאית תקשורת, השלישי צריך יותר עזרה בשיעורי הבית, לרביעי יש חוג רחוק שצריך לקחת אותו אליו והחמישי והשישי סתם צריכים תשומת לב הורית מוגברת - אין סיכוי שרק הורה אחד יוכל לתפעל את כל מה שהילדים זקוקים לו. אז ההורים יהיו חייבים להתחלק, ויהיו חייבים לסדר את החלוקה בצורה שתשמח את שניהם. והם יהיו חייבים להחליט מה נצרך יותר ומה פחות, ולהגיע להחלטה ביחד.

אז בהכרח הם יהיו חייבים לתקשר ביניהם בצורה טובה כדי שה"מפעל" הזה יצליח...

תמיד יכול להיות שהם לא יצליחו... אבל אני חושבת שאם הבסיס ביניהם טוב, תהיה להם יותר מוטיבציה לתחזק את הקשר הטוב ביניהם כדי להצליח לנהל את כל מה שילדיהם זקוקים לו.

מקווה שקצת הסברתי את כוונתי...

כמובן, עדיין הבסיס העיקרי לזוגיות טובה לא תלוי במספר הילדים, לכאן או לכאן...

בשביל שהזוגיות תתחזק צריך להשקיע בה.

זה שיש יותר ילדים לא יגרום לזוגיות להתחזק מעצמה כברירת מחדל.

אבל אני כן חושבת שזוגות שמחליטים באופן מודע לגדל משפחה ברוכה, הרבה פעמים זה מגיע מתוך אמונה בחשיבות של המשפחה, ולכן הם גם ישקיעו במשפחה - גם בילדים וגם בזוגיות.

כמובן שזה לא תמיד ולא בכל משפחה, אבל אני כן מכירה הרבה משפחות ברכות ילדים שהזוגיות של ההורים מהממת (לפחות מאיך שזה נראה מנקודת המבט שלי), ואני חושבת שזה בהחלט יכול להיות קשור.

(וכמובן שיש גם משפחות קטנות יותר שההורים רואים ערך בהשקעה במשפחה - גם בילדים וגם בזוגיות. החשיבות שנותנים למשפחה לא בהכרח תתבטא במספר הילדים...).

וזוגות עם עשרה ילדים עם זוגיות מופלאה.

אני באופן אישי מרגישה שעם כל ילד האהבה שלנו רק גדלה.

גם כשעברנו הריונות בסיכון וטיפולים וכד'.

ממש לא מסכימה עם המשוואה שכתבת: הרבה ילדים = זוגיות מלאת מריבות בלי הרבה חיבה אהבה

מי שהזוגיות שלו מושתת על דברים חיצוניים, כל דבר עלול לערער אותה.

אך זוג שבנה זוגיות טובה ומיטיבה, כל סערה רק תחזק את החיבור והאהבה.

הורים שמכבדים אחד את השני 

נותנים לילדים שלהם קרקע יציבה ובטוחה לבניית החיים שלהם.

שוב, אני לא רואה שום קשר למספר הילדים!

אבל נניח וגדלת במקום שהזוגיות בין ההורים לא הכי מכבדת, אז ברור שלא עולה לך שעם כל ילד גדלה האהבה... כי את רואה שאתם הרבה ילדים וההורים ממש לא במקום הזה..

אז איך בתור מישהי שגדלה לדבר כזה

היא יכולה לדעת לכבד

וליצור תקשורת טובה

זה נשמע שזה טבעי..

אבל באמת שזה לא כזה פשוט לדעת איך עושים את זה נכון

הפוכה ממה שאני זוכה לו היום.

ודווקא לכן, הבנתי שזה בידיי

בידינו

ואנחנו עמלים ועובדים על הזוגיות שלנו.

רואה מול עיני את הורי בעלי שמתייחסים אחד לשני כמו מלך ומלכה

ומהיום הראשון להכרות שלנו, אמרתי לבעלי- כזה ראה וקדש.

וב"ה, אנחנו זוכים לזה בכל יום מחדש.  עם הרבה עמל ויגיעה

עם תקשורת טובה, פתוחה ומכילה

ועם אין סוף כבוד והערכה הדדיים.

ויש אתגרים בחיים

ויש אתגרים בגידול הילדים

ויש עומס ויש בלתמי"ם

אבל אנחנו 100% ביחד בזה

אז הכל הרבה יותר פשוט.

וכשאני מסתכלת לאחור

וחושבת איך אני גדלתי ואיך אני מגדלת את ילדיי

אני מאושרת

כי הצלחתי להפוך את הקערה על פיה

וב"ה אנחנו מעניקים לילדים שלנו את המתנה הכי טובה

קרקע יציבה ובריאות הנפש

אני מתרגשת בעצמי על עצמי

כי זה נתן לי מראה

להבחין שוב ולראות כמה זכיתי ב"ה

תודה שגרמתן לי לקרוא את זה שוב

ותודה על ההערכה

נותן מלא כח

@וואלה באלה @אורוש3

לגמרי התפילות שלי...

אצלנו שנינו מגיעים מבתים עם זוגיות לא בריאה בכלל, עובדים קשה מאוד מאוד על כל הישג עם הזוגיות שלנו.

הדבר הראשון לדעתי הוא להבין מה מנהל אותנו ולהבין גם איך הדפוסים של ההורים משפיעים עלינו כיום, שם מתחילה הבחירה, להעלות את מה שנכנס מאחורי הראש למודעות קדימה ולהתחיל לעקור דפוסים לא טובים ולשתול במקומם חדשים. אין עבודה מתגמלת יותר מזו 🤍

כלומר, לא סיבה ותוצאה

לחמותי יש 12 ילדים וזוגיות יפה ושמחה הרבה כבוד וחיבה

וראיתי זוגות עם 2 ו4 ילדים וזוגיות מזעזעת...

לא קשור בדווקא לכמות הילדים.

אחד לשני זו זוגיות עם בסיס טוב

ולהיפך, אם אין כבוד והערכה ויש זלזול זה זוגיות לא טובה

גם אני מכירה זוג שהתגרש אחרי שנולדו להם תשעה ילדים... אבל זה נדיר!

מכירה הרבה זוגות הורים למשפחות ברוכות (כולל אותנו) שחיים בשלום ובשמחה ובאהבה רבה, והמשפחה הברוכה שלהם היא חלק מהאהבה שלהם...

מכירה גם זוג ברוך ילדים, שהיחס ביניהם מנוכר בלשון המעטה...

אבל זה לא קשור לילדים. זה קשור לאופי. זה קשור בעובדה שהאישה מאוד מאוד מאוד ביקורתית.

וביקורתיות זה גם אם יש לכם כלב. זה לא משנה. דווקא הייתי מצפה שריבוי הילדים יקטין את הביקורת, כי בכל זאת הנפש מתרגלת בנתינה ונתינה ונתינה, וביציאה מעצמי לכיוון הזולת,

אבל זה לא מה שקורה.

דווקא זוג מרובה ילדים יש להם אינטרס יותר גדול לשמור על שלום בית, ולעבוד על הזוגיות ביניהם:

הגבר- כי אם יתגרשו הלך עליו בגלל המזונות

והאישה- כי לגרושה +8 כמעט בלתי מציאותי למצוא פרק ב. וזה קושי מטורףףף.

ולכו עכשיו תאספו שברים של 8 ילדים

ולכו עכשיו תממנו להם טיפולים לרפא את הפצעים בנפש

קיצור- אינטרס גדול פי 8 לשמור על הבית

ומאהבים עד הגג. מאחלת לכולם זוגיות כזאת...

לדעתי מס ילדים יכול להשפיע אבל זה ממש לא משוואה

והחיכוכים שיש ביננו לא קשורות לילדים

תמיד אומרת תודה על זה שי ביננו תקשורת

אולי זה יכול להיות מאתגר אבל זה לא המהות

ומוצאים זמן זוגי גם עם 7

אני מרגישה שאם כל ילד נולד, (וגם עם הגיל ההולך ועולה של הילדים, לפעמים קצת קשה להפריד ביניהם)- ''רמת הקושי'' של החיים הולכת ועולה.

כלומר, זה לא רק העומס הטכני. זה גם הפניות הרגשית, הצורך להיות יותר מדויק. להיות מסוגל לענות לילד X ככה ולילד Y אחרת, לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון לפני שהדברים יחמירו... 

בקיצור, זו אכן עבודת חיים, ועבודה קשה מאוד. מצד שני, זו גם העבודה הכי מתגמלת עלי אדמות.

ולכן, אני חושבת שאם מצליחים לגדול יחד עם רמת העומס והקושי- זה ממש מופלא. ולגדול זה גם כל הורה בפני עצמו, וגם יחד, כזוג.

וזוג שמצליח לגדל כמות ילדים יפה, בטוב, מתוך נחת ושמחה ואהבה גדולה ביניהם- זו זכות עצומה וגם נחת אינסופית כאן בעולם הזה.

מצד שני, אם לא מצליחים לגדול ונשארים באותם אוטומטים שהיו לפני- אז אכן עלולים להגיע למצב שלא מצליחים לעמוד באתגר שהחיים מזמנים.

ולכן לדעתי ממש לא נכון לקבוע מראש מספר ילדים אופטימלי שאליו רוצים להגיע. מתחילים לאט לאט, ובכל שלב בוחנים את המצב הקיים והאם הוא מספיק יציב ואנחנו במצב מספיק טוב כדי לעמוד באתגר של הילד הבא.

ויכול להיות שלך באופן אישי, המקום שבו את צריכה לעשות עבודה זה להצליח לשחרר את הדפוסים הזוגיים השליליים שראית ולבנות אמון מחודש בזוגיות.

אמנם נסיבות החיים יכולים להשפיע על היחס אבל המקור שלו הוא בחירה פנימית של האדם ולא הנסיבות עצמן

ככה שיכולה להיות זוגיות מעלפת/ מזעזעת עם מעט/ הרבה ילדים

אם חיים בלי מודעות תכנון ומחשבה, ונותנים לחיים להוביל לאן שיובילו כמו במקרה המתואר מבחינת הולדת הילדים, כנראה גם הזוגיות מתנהלת ככה, הסיכוי של זוגיות כזו להצליח הוא קטן.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

יש מטפלות באמצעות אמנות/מוסיקה/תנועה.

שאז בעצם הרעיון להתשמש בכלים השלכתיים- לפעמים יותר קל להביע ככה מאשר במילים, בייחוד רגשות שקשה לבטא

או אנשים שהם סתם פחות וורבליים.

טוענים שטיפול בכלים השלכתיים קצר יותר מטיפול פסיכולוגי רגיל, אני חושבת שמה שחשוב זה חיבור למטפלת