הנסיגה מארץ ישראל נועדה להשיג שלום. אולם, התברר שהיא אינה מביאה שלום, ובפרט ביהודה ושומרון ובחבל עזה, שכן גורמים עוינים לישראל יצרו נרטיב של עם פלסטיני, במטרה לטעון כי ארץ ישראל (פלסטין) שייכת להם ולא ליהודים שעלו מאירופה ויבשות אחרות.
²אבל אצל חסידי נסיגות, הנסיגה הפכה למטרה בפני עצמה, נסיגה בכל מחיר.
בהתחלה הם המציאו שהם ייסוגו משטחי ארץ ישראל ויעבירו את השטחים לירדן ומצרים. אז הם עדיין הבינו שאם יעבירו לאלו שטוענים שהם פלסטינים, בהכרח שפלסטינים אלו ידרשו הכול, והשטח שיקבלו רק ישמש להם כמקפצה לדרוש את כל ארץ ישראל.
זה היה מסוכן מאוד, כי מה הבעייה, שבאותו יום שירדן ומצרים יקבלו את השטח הם יעבירו אותו לידי אלו שנקראים פלסטינאים, מרצונם הם או בגלל לחץ ואיומי מחבלים. אבל היות והנסיגה הפכה להיות מטרה בפני עצמה, חסידי הנסיגות לא יכלו לעמוד בפיתוי ולוותר על התענוג של נסיגה.
אבל היה נס, וירדן ומצרים לא רצו לקחת את השטחים שמדינת ישראל התחננה אליהם לקבל.
למרות זה, חסידי הנסיגות לא נסוגו אחור מתוכניותיהם לבצע נסיגה בכל מחיר, כי הנסיגה נהפכה למטרה בפני עצמה, והם החליטו לבצע נסיגה ולהעביר שטחים לאלו שקוראים לעצמם פלסטינאים, והם המשיכו עם זה למרות שהטרור רק התגבר.
זו זוהי דוגמה מובהקת לאופן שבו ניתוק מהמטרה המרכזית מוביל להפיכת האמצעים למטרה בפני עצמה.
וזה המשיך עם תוכנית ההתנתקות לבצע נסיגה מעזה, למרות שלא הושג עליה שום הסכם שלום, ואף מחנה פליטים לא פורק, שזה סימן ברור שהמחבלים מתכננים לחזור ליפו, עכו וכל שאר המקומות שהם טוענים שגורשו מהם.
הסיפור של "משפט שלמה", גם הוא קשור עם הפיכת אמצעי למטרה.
הקטע של האישה שניסתה לגנוב את הילד לא מובן כאשר היא אמרה: "גם לי גם לך לא יהיה, גזורו". הרי רצונה היה "רק" לגנוב לעצמה את הילד ולגדל אותו, ואיך היא פתאום נהפכה לרוצחת, ועוד דורשת בתוקף לרצוח את הילד, למרות שהאישה השנייה ⁷וויתרה על הילד.
אך הנקודה פה שהאישה הגנבת שניסתה לגנוב את הילד היו לה ניקופי מצפון שהיא לוקחת לעצמה תינוק של אישה אחרת במרמה, היא הייתה מודעת לכאב העצום של אישה שלקחו ממנה את התינוק, אבל למען המטרה של אימוץ תינוק חמוד וטיפולו, היא הייתה מוכנה בתור אמצעי להתאכזר לאישה השנייה.
תחילה, האכזריות והשנאה היו אמצעי, אך בהמשך הפכו למטרה בפני עצמה. לכן, כאשר המלך הורה להמית את התינוק, היא ראתה בכך התאמה מושלמת למטרותיה, שכן האכזריות, שהחלה כאמצעי, הפכה למטרה.
ככה היה גם בהתנתקות, היו את אלו שטעו והיו בטוחים שההתנתקות תשפר את הביטחון של המדינה, אבל מצד שני ידעו שאנשים שעוקרים אותם מבתיהם, סובלים מאוד. אבל התעלמו מהסבל שלהם, וגם פיתחו שנאה כלפי המתנחלים למען המטרה של שלום. אחר כך השנאה למתנחלים הפכה להיות מטרה בפני עצמה, ולכן גם כאשר התברר מעל ומעבר לכל ספק שהנסיגות רק הורסות את הביטחון ואת השלום, הם המשיכו מתוך שנאה למתנחלים.
)