זה נראה לי ממש מספיק.

אפשר גם אוכל בריא למגוייסת עצמה. אותי אישית זה מאוד משמח

של כל נשות המילואים

אני פשוט פונה פעם בשבוע למישהי

איזה יום מתי לה שאגיע לנקות/לקפל כביסה

דברים של הבית.

והולכת.

הם ממש שמחות עלזה

בנוסף לבישולים..

אפשר לבדוק אם מתאים.

רק צריך קצת להיות עדינים

אשתף במשהו שקרה לי

ניקיתי למישהי שבעלה במילואים את הבית

הילדים היו ישנים, והיא יצאה לסידורים

שהגיעה הדלקתי לה לפני נרות ריחניים כאלה לאווירה נעימה בבית

והכל היה נקי וכו והיא ממש בכתה לי,

ולא הבנתי..

אחרכך סיפרה שהיא טבלה היום ובעלה בכלל לא זמין.

וכל האווירה עשתה לה קווצ בלב.

אלופה שאת!

או מלוכלכת ואת תחזירי לה נקי יבש ומקופל.

ואז לקחת אלייך הביתה ב21:30 זה סבבה, זה לא שאת מתנחלת אצלה שעה.

זה כמו לשים מכונה וללכת לישון.

ובבוקר להחזיר לה את זה ליד הדלת בארגזים או משהו.

לדעתי זה סופר עוזר.

ובסוף ביקשה שדווקא אשאר ואארח לה לחברה.

אז קיפלנו כביסה ביחד עם כוס שוקו, והיה שווה וכיף!

תודה על הרעיונות.

בזכותכן מרגישה שמצליחה (קצת) יותר להבין ולעזור

שבתות..

להזמין לארוחה

להזמין את הילדים בצהרים/אחה"צ זה מאוד מקל.. השבתות ארוכות עכשיו ולבד זה מאוד מאתגר

להזמין אותה לארוחת ערב, או סתם לשבת לדבר ביחד על כוס קפה.

או לקפוץ אליה אם אצלך רועש מדי.

הבדידות הזאת קשה מאוד!

אצלנו זה מצרך נדיר כי כולם במילואים

לי הכי היה עוזר אוכל, לשטוף כלים, להזמין לסעודה בשבת

מוסיפה דברים שלי היה קשוח

יום של חוגים, קשוח לצאת עם כולם מהבית. אז או לשמור על שאר הילדים או להקפיץ לחוגים.

ארוחות שבת. אני הולכת להורים אבל יודעת מחברות שאצלם זה לא אפשרי תמיד שזה קשוח ממש. אז אפילו להתעניין.

ניקיון הבית וכביסות. האמת שזה פחות ישים כי בינינו גם את הבית שלנו אין זמן לנקות 😉 אבל זה משהו שהיה עוזר ממש.

לפנק את הילדים מידי פעם בממתק נחמד או משהו שיתן להם תחושה שמעריכים את ההתגייסות המשפחתית. הבת שלי כל הזמן שאלה למה מחליטים על אבא שלה ולוקחים אותו למילואים ואבות אחרים לא. אז כן משהו שיתן להם תחושה מיוחדת יכול להיות נחמד.

ותכלס, הכי הייתי שמחה, אם חברה הייתה אומרת לי אם אפשר לבוא בערב לשבת ולדבר קצת ולהביא משהו טעים לאכול.. כי הבדידות קשה. לצערי מתרגלים גם לזה אבל קצת לשבור את השגרה עוזר.

וכל הכבוד לך כבר על העזרה

לי מה שעושה טוב  זה להרגיש שרואים אותי ומתעניינים..

בסוף ביום יום לא מרגישה המון צורך בעזרה פיזית משכנות

אבל י ש דברים קטנים שעושים לי טוב

שכנה שמביאה לי משהו טעים לאכול לארוחת ערב- לא צריך לטרוח להכין אפילו על בסיס קנוי..אפילו סתם משהו קטן .. עושה תחושה טובה

וגם

יש משהו ממש מדכא בערבים

קשה לי להסביר אבל זה שונה לגמרי מסתם ערב שהבעל לא נמצא

אני מסיימת כל ערב מותשת

השקט כאילו זועק לשמיים

אין למי לספר מה שלומי ואיך עבר עלי עוד יום מטורף

מלחמה במחשבות של- איך נשרוד ככה עוד חודשיים וחצי?!?

אין מישהו שאומר מילה טובה

או מכין לך חביתה כי לקום מהספה מרגיש כמו משימה לא אפשרית.

ומתה לישון אבל גם לא מסוגלת במקביל..כי אין כזה למה כי מחר יהיה כמו היום וכמו אתמול. וכי רק אתמול הוא נסע אז יש לי לפחות שבועיים רצופים לבד לבד לבד

אז רק התשומת לב הקטנה הזאת.. עושה טוב בעיני

גם לבא לקפוץ לשאול מה שלומי.. לשבת קצת להקשיב

זה נשמע נזקק אבל זה קשה חודשיים וחצי להחזיק הכל בלב

עם הבעל מדברת כשפנוי אבל בקושי יש קליטה..וגם הוא בעולם שלו.הוא מקשיב ואפילו נחמד. אבל זה פשוט עולמות מקבילים הוא פורח וחיוני ומוקף אנשים ושיחות והתרחשיות

ואצלי הריק והלבד זועק לשמיים

וכמה אפשר להתלונן

אז התעניינות היא חשובה

כמובן לא תמיד ולא לכולן יתאים אז לברר

אבל מרגישים בלב כשמישהי אכפת לה וזה עושה טוב

ובצד הפרקטי יותר-

לשלוח את הבעל לזרוק את הזבל🫢 אני בהריון והפח רחוקקקק ושקיות קטנות שמתמלאות 4 פעמים ביום וזה מעייף

קניות- כשאת במילא בסופר להציע שתשלח רשימה. לשדר שזה סבבה ועל הדרך

זה מקל

לקחת כמה ילדים שלה כשאת במילא יוצאת לגינה-זה בדר''כ גם תעסוקה לשלך..ולא קשה ולה נותן קצת שקט.

וגם בלי לשמור על ילדים- להזמין אותה עם הילדים אחה''צ או לגינה יחד

אם בבוקר אתן בבית- אז להזמין אותה לקפה וקצת לפטפט

ושבתות בעיני-זה הכי הכי נצרך

אני לבד לבד בשבתות עם כל הילדים

זה היום הכי אומלל

אם יכלתי להביע משאלה-

אז לגבי יום שישי הלוואייייי ושכנה תשלח את הגדולה שלה או תבוא בעצמה רק רק לרבע שעה  אפילו ותשלח אותי להתקלח!! זה כל כך קשה כשיש קטנים שלא משחררים ומלאאא משימות גם אם בקושי בישלתי

ורק שיתנו לי להתקלח לפחות בנחת ולא עם דפיקות בדלת ומריבות ברקע.

גם עוגה לשבת הז נחמד כי למי יש כח לאפות.

אבל רצוי לעדכן מראש כדי שלא יהיה כבר אחרי שהכנתי...

ולשבת עצמה- בבקשה תסתכלו סביב ..תזמינו לארוחה מדי פעם🙏 מצידי לבשל ולבא עם האוכל

רק לא להיות לבד לבד

סעודות שבת עם קטנים זה לא זה

זה בעיקר מריבות מי יושב איפה

גוש בגרון כשאני עושה קידוש וקולטת כמה הוא חסר.

להתרוצץ להגיש לכולם

ואז זהו בערך.

קשה לייצר אווירה. מנסה אבל הז מחזיק קצת.

ואז מלא שעות בין לבין לבד

אפשר גם בלי סעודה- רק להזמין אותה אחה''צ בשבת לגינה.או הכי מבורך- לקחת לה את הילדים לשעה אחת במהלך השבת שתוכל לנוח..זה קשה שבת בלי מנוחה בכלל.

ובאמת שהשדר הוא הכי חשוב יותר מכל עזרה

אני בהריון קשוח ועם הילדים שלי בקושי מסתדרת (וזו אחת הסיבות שאחרי שנה וחצי שיחררנו את המלחמה שיגייסו את בעלי למילואים),

אני לא אקח אחריות לשמור על ילדים של אחרים כשאני לא יכולה להשגיח כמו שצריך, ולכן זה לא רלוונטי.

והשעות הפנויות שלי זה שעות הערב המאוחרות (21:30 והלאה) כשאז אני מרגישה קצת יותר טוב, או ארוחת ערב שאני גם ככה צריכה להכין ולהכפיל כמות זה אפשרי לי... (וגם את זה מכינה מה שאפשר ערב קודם..)

ופה כולן נוסעות בשבתות... אבל אולי צריכה לנסות להזמין בשבתות שאנחנו בבית אפילו רק בשביל שאם מישהי כן נשארת תהיה לה הזמנה פתוחה.

במצב אשת מתארת אולי תדייקי את השאלה- מה אפשר לעשות מ9וחצי בערב ולא כולל עזרה עם הילדים

ובאמת להביא מהשו טעים זה מתוק וממשח

וגם להציע קצת קניות

או זבל

או הזמנה לשבת לארוחה לפעמים

לא רלוונטי

בעיקר כי זה ברור שעוזר, אבל זה לא בכוחות וביכולות שלי.

זבל האמת מצחיק אותי כי אני זו שמפנה את הפח, אז מרגיש מוזר להציע לחברה שאבוא לפנות לה את הפח.. אבל אולי אתגבר על הפאדיחה.

קיוויתי קצת שיהיה איזה רעיון מקורי שלא חשבתי עליו

(אם היא רוצה כמובן)

ממש כמו שהיא זו שמבשלת, אבל תשמח שמישהו יפנק אותה בחביתה וסלט.

ולדעתי גם לשלוח מדי פעם הודעה, מה איתך חושבת עליך, אם תצטרכי עזרה תזכרי שאני כאן... משהו כזה, כדי שבמצב חירום, או כשהיא באמת מרגישה צורך - היא תרגיש בנוח לפנות אליך לבקש עזרה.

גם כי זה משימה שבוצעה, עול שיורד

עוזר לשמור על הסדר..

וגם כי יש הרבה נשים שבגלל שזה תפקיד שלו זה מנכיח להם את החוסר של הבעל...

וגם כי אם אנחנו שנינו בבית אז אחד מאיתנו יוצא רגע עם הזבל וזה לא סיפור גדול.

אבל כשהוא במילואים ויש רק קטנים זה אומר לצאת עם כולם לפח או לחכות שהם יישנו...

תודה שאת פותחת לנו את הלב להבין מה ההתמודדות!

והלוואי שנזכה לעזור בצורה הנכונה ❤️

לי היה עוזר שמישהי תבוא לאיזה רבע שעה בלילה שאוכל להכנס להתקלח בנחת בלי לחשוש שהקטנה תתעורר ותתחיל לבכות.

סתם לשבת לדבר, להסיח את המחשבות מהקושי.

והאמת שאפילו הודעה שבאמת שואלת בשלומי תשמח.

לי אחד הדברים שהיה הכי מאתגר זה הפחד שיקרה משהו בלילה ולא יהיה לי את מי להזעיק לשמור על הילדים

(ילד שצריך לקחת למיון -כבר קרה לנו בלילה, או שהייתי בסוף הריון)

אז להציע להתקשר אליך אם יש צורך באמצע הלילה שתבואי לשמור על הילדים עד שימצא סידור אחר

בהנחה שאת לא מכבה את הטלפון בלילה

ערב מגוייסות לזמן יצירה, זומבה, יוגה בלי הילדים

זה ממש נותן כוחות או סתם ערב חברות ולאכלל אוכל בריא וקינוח טעים

וגם בבית הקודם שלי שהיה מדרגות לפח אז זה היה מורכב יותר כזה להשאיר את הילדים ולצאת או לצאת איתם וכזה יותר סיפור.

וגם בבית עכשיו הפח צמוד אבל זה מעצבן לזרוק וזה ממש תפקיד בלעדי של בעלי...

חח הכי 'לא ילבש' מבחינתי 🫢

סתם בטח פיניתי כשנסע רחוק או משהו כזה

אבל הז לחלוטין האחריות לשו מאז ומעולם

לא עלה בדעתי מעולם לפנות

ככה מכירה גם מהבית

זה שאתם כבר עוזרים בארוחות ובקניות זה כבר מדהים, באמת. ובוודאי כשאת באמצע הריון מורכב. תרגישי טוב ושיהיה בקלות ובטוב גלוי!❤️

פח - ביקשתי משכן שמוריד לי קבוע

התעניינות - זה ממש חשוב ונותן המון. אני חושבת שאני מחזיקה את זה הרבה יותר טוב כשאני מרגישה תמיכה מהאנשים סביב, מילה טובה, התעניינות כנה.

חוזרת על משהו שנכתב - משהו כיף לילדים. הפתעה קטנה, משהו מתוק, משחק קופסה, חומרי יצירה, לפי התקציב והגילאים שלהם. הם גיבורים בכל כרחם וזקוקים לתשומת לב ולחיזוק.

פינוק קטן - מעוגיה מיוחדת לסלט מפנק ודרך משהו נחמד שלא אוכל, העיקר הלב.

פתק מפרגן למה שאת מביאה - כמה זה נותן כוח!!

וכמו שאמרו - לשלוח הודעה ולומר ״אני פנויה בערבים החל מ-9:30. את צריכה עזרה עם הכביסה? אפשר לבוא לשטוף לך כלים? וכו״.

ו

בס״ד
 

על כמה העזרה למשפחות מילואים נצרכת וקריטית, ובמיוחד לאור זה שהמלחמה הזאת ככ ארוכה:

נוי הצדיקה, אשת מילואמניק, כתבה טקסט חשוב ביותר. קצת

ארוך אבל פרקטי אז  נא לקרוא וליישם:

**

יכול להיות מאד שהיום הזה הוא יום שימשי רגיל אצלכם. עוד שבוע. אבל סביבכם עשרות אלפי משפחות שהלב שלהם נפל קלות או קשות, כשקיבלו בימים האחרונים הודעה ששוב שגרת החיים המבורכת נפסקת והם נקראים בצו 8 לשרת שוב. בקודש.

המלחמה הזאת היא הארוכה שידענו. כבר מתקרבים לשנתים. היא מלחמת קיום ומלחמת אין ברירה. לוחמי המילואים נקראים שוב ושוב , חלקם בפעם השביעית בשנה וחצי. מי שלא בתוך האירוע הזה לא תמיד מבין מה ההשלכות של כל קריאה כזאת.  אני שומעת חברות שלי שמקבלות תגובות של "שווה לכם ים של כסף בטח אתם עושים שם", או "יאלה מנוחה  מהעבודה, שבוע שבוע עכשיו בטח לא?"

אז חשוב לי להבהיר כאן באופן מאד מאד ברור. אני מוקפת במשפחות מילואים. לא מכירה מי שנהנה מזה בשלב הזה של המלחמה. לא מכירה. זה שאתה בסבב שביעי והפסקת לספור אחרי 200 או 300 ימי מילואים לא הופך את זה להיות קל. אני חוזרת על זה שוב-

זה בשום פנים ואופן לא נהיה יותר קל.

השחיקה בשמים. הזוגיות עייפה. הילדים איבדו את זה לגמרי. לא נשארו הרבה כוחות. זה לא מגניב (עבר זמן מהשביעי באוקטובר), וגם המוטיבציה עייפה (בטח שאתה מבין שהרבה אנשים סביבך כבר לא מוכני לשלם את המחיר הזה.זה קשוח. קשוח קשוח קשוח.

אני רואה סביבי כל כך הרבה חברות שפשוט מתפרקות.

זה לא פוסט על גיוס חרדים, הפסקתי להתעסק בזה כי זה רק מחליש אותי. אבל זה פוסט לכולנו, כי אין כאן מישהו שקורא את זה ואין סביבו משפחה שגוייסה (ומי שאין לו דברו איתי אתן לכם כמה לאימוץ

המלחמה הזאת היא על הכתפיים שלנו.

נכון שהמילואימניקים בחזית, אבל כמו שברור שמאחורי כל מילואימניק גיבור צריך שתעמוד אישה גיבורה ולביאה שתחזיק את הכל, אני מבקשת לצעוק כאן-מאחורי כל לביאה גיבורה חייב, אבל חייב קהילה ומעטפת תומכת, כי הלביאה המתוקה והגיבורה הזאת כבר מותשת וגמורה ואם היא תקרוס אז גם האיש שלה לא יוכל להילחם.

הריני להכריז כאן, הנשים קורסות. הקושי עולה מסבב לסבב בסדרה הנדסית. והן גיבורות. הן שולחות שוב את האיש שלהן,  כי אין ברירה, כי אין מישו אחר. והן מבינות ש"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, ואם החרש תחרישי בעת הזאת....". קיצור הבנתם.

אבל הן חייבות אתכם. אני ממש מתחננת. החשיבות של התמיכה החברתית והקהילתית הן כרגע קריטיות להצלחת המערכה הזאת, לא פחות מהחייל שיושב על הטנק בעזה. תשאלו כל מילואימניק והוא יגיד לכם את זה, שהידיעה שאשתו עטופה נותנת לו באופן ישיר כוח, מוטיבציה ורוח שמאפשרת לו לעשות את העבודה שלו.

ועכשיו לחלק הפרקטי, מה אפשר לעשות? למילואימניקיות מאד מאד קשה לבקש עזרה. כשמישהי באה אלי כשהיתי חודש אחרי לידה עם 2 צוציקים בבית בקול מלא רחמים ואמרה לי "יואו איזה גיבורה, איך אפשר לעזור לך?", אני לא באמת יכולתי לענות על השאלה הזאת ולהגיד שבין 3 בלילה ל6 בבוקר אשמח לישון קצת.

אז מה כן עוזר?

1. לקבוע עובדות.

אני באה אליך בצהרים לקחת לך תילדים, בסדר?

מחר אני מכניסה לך ארוחת צהרים, אתם אוהבים עוף?

בשבוע הקרוב אני מכינה לבן שלך שעם הבן שלי בגן את הקופסאת אועל. מה הוא אוהב?

פשוט לקחת ממשימות החיים מה שאפשר. כביסות. בישולים. ילדים. כבר הכנת סיר , תכיני קצת יותר ותפנקי את השכנה שלך.

2. וולט זה החיים.

ביום עייף במיוחד כשחשבתי לתלוש את שערות ראשי מתסכול נשמעו דפיקות בדלת, ועמד שם שליח וולט עם שקית נייר שהיה בה מנת המבורגר וצ'יפס. לקח לי כמה רגעים להבין מה האירוע, כשהסתכלתי על הקבלה היה כתוב שם" אהובה שלנו שולחים לך כוחות וחיבוקים, רחלי וניב. רחל וניב בר-אב ויצמן החברים שלנו מרמת הגולן (!!!!!) מצאו דרך להגיע עד באר שבע!!! וואי כמה טעים ומנחם זה היה עד היום אני מרגישה את זה בלשון. עכשיו תבינו, זה גם האוכל שמזכיר לך שהשעה שתים ולא אכלת מהבוקר, אבל זה בעיקר הלב והתחושה שאתה לא לבד . זה ככ ככ ככ משמעותי...

חברה שלכן גרה בחור??? קודם כל תנחומי שאין לה וולט , זה אחלה דבר, אבל בטח יש פיצה, או טיפול רפלקסולוגיה שמישי בישוב עושה... תיהיו יצירתיות

3. חמצן זה מוצר צריכה בסיסי.

נגיד שהסתדרתי עם כביסות כי הבאתי מנקה, והכנתי חביתה בבוקר אז אני גם לא רעבה.

אני רוצה לספר לכם על היום שהבנתי מה הכי קשה לי.

יום אחד אילה המעלפת, ראתה אותי עם שקים מתחת לעיניים ואמרה לי , נוי, אני מגיעה אליך ביום חמישי בין תשע לעשר וחצי, ואת הולכת לשתות קפה ולהתרענן.

עכשיו שמעו, אני הייתי במצב כ''כ הישרדותי שלא יכולתי אפילו לחשוב על אופציה כזאת. אבל היא פשוט קלטה שאני זקוקה ל...אוויר. רגע להיזכר מי אני. זה קריטי הרבה הרבה יותר מאוכל וכביסה, וזה היה מתנה עצומה, שנתנה לי ימבה כוח.

4. אפשר גם פשוט לשאול, לשלוח הודעה, חיבוק, חושבת עליך. בימים שבהם מילואימניקיות מספרות שהן מקבלות על בסיס יומי נזיפות בעבודה ומהמורה שהילד לא הגיע בזמן, נשאר רק להיות עם עינים טובות וחיבוק להזכיר להן שיש פה עם שלם מאחוריהם, ושהן לא נשארו לבד בחזית.

5. שבתות

אני זכיתי במשפחה שנעים לי לברוח אליה בשבתות, אבל בקבוצה של נשות הגדוד לפני כל שבת היה התרחשות. שבת לבד זה דבר מאד קשוח למשפחה. תפקחו עין ושימו לב. לפעמים החברה תעדיף שתבואו אתם אליה כי היא לא רוצה לטלטל את כולם, אז בואו עם אוכל ופינוקים, ותגידו לה אנחנו איתך. לפעמים ארוחה, לקחת תילדים לתפילה, כל אחת והצרכים שלה. אבל פקחו עין ולב.

אפשר לכתוב עוד הרבה אבל ניראלי הבנתן תעיקרון. ואחיותי למילואים, אני אוהבת ומעריצה אתכן. אין לי מילים. לכן אני אומרת כאן- תבקשו עזרה!! תתפנקו!! קחו מנקה!! תגידו מה אתן צריכות!!

עם ישראל חי ושכולם יחזרו הביתה כבר כשעטרת ניצחון על ראשם.

@חוזרת1 אלופה, נראה לי שזה ממש ממחיש כמה עם ישראל זקוק לאנשים כמוכם שתומכים פשוטו כמשמעו במאמץ המלחמה. אם וכאשר ננצח בע״ה, תדעו שזה היה גם בזכותכם.

כל הכבוד לכן נשות המילואים,

תודה שאתן מעלות למודעות מה אתן צריכות, ומה עוזר לכן.

זה כ"כ חשוב בשבילנו!!

ומצטרפת לברכה בסוף, שבע"ה כולם יחזרו הביתה במהרה כשעטרת ניצחון על ראשם

שיחתכו לי סלט.

זהו, זה כל משאלותיי.

וגם שיישאלו מה שלומי ויקשיבו לי.

הלבד מדכא כל כך.

ואת מהממת❤️

להציע לבוא לשטוף כלים או לאפס את המטבח/הבית

לזרוק את הזבל!

להציע לבוא בערב לכמה דקות לשים עין על הילדים שתוכל להתקלח!! זה ככ משמעותי 

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .

וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה

הטא לא מחפש שלא אעבוד

הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

והז כבר קורה כל המזן במילא

וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה

יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים

ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות

הוא גם לא מבקש כלום ספציפי

מבקש את זה כדרך חיים

לא יודעת בדיוק לא מבינה

מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה

נגמר לי הכח לחןשב מעבר

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..

נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?

אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור

מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?

אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...

לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן

והוא לא חושב ככה

מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר

ואני עושה

אבל קשהההה לי מאוד

וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים

זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום

אוף אני סתם משגעת אתכן

אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי

הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי

לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב

אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?

ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?

ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן

זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל

בלב פתוח..

שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2

ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו

אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב

עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית

כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו

תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.

הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..

ולגמרי חושבת שאני חשובה

ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

לבעלי מפריע

הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו

הוא לא דורש את זה

הוא משתף בתחושות שלו

כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים

והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי

ו

שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק

אוף וזה קשוח לי ההכל יחד

אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...

זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה

ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל

יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים 

זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...

אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?

אבל טלפון זה איכס

וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים

ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן

בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי

הוא אמור להכנס ללבנון

והוא יודע כל מה שקשה לי.

קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי

מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד

השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.

ובאמת טלפון זה איכס ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...

יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...

בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...

שאישה תחזיק על עצמה את הכל לבד. במצב סטנדרטי אתם זוג ואמורים להתחלק באחריות הטכנית והנפשית.

ובעיני נכון להבהיר שזה שאת עושה מאמץ מטורף כשהוא יוצא למילואים זה לא הטבעי ולא אמור להיות בסדר ונחמד לך עם זה. וזה שהוא מצפה ככה זה רק מגביר את הקושי, כי גם קשה לך (וזה הכי הגיוני בעולם כי זה באמת אמור להיות ככה) וגם אין לך לגיטימציה מבחינתו לקושי...

להסביר שזה שהוא מבחינתו מגשים את החלומות שלו, לא אומר שאת אמורה גם להחזיק בית וילדים לבד וגם להיות סבבה עם זה שאת לבד....

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.

הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.

בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.

שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.

אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.

אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

מה מתאים *לך*?

מה מתאים לאיש *שלך*?

זה מה שחשוב.

גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.

תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.

ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.

אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.

מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.

מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת. 

מעלה אופציה

שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)

ומילואים יכולים להציף מאוד

גם כשהם לא קרביים.

ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.

ומילואים יכולים לטלטל

ולהיות קשים רגשית

ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.

ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו

וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.

ואולי משם זה בא.

וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.

אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן

פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.

ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו

לא פיסית

לרוב היתי לבד רוב הזמן

הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית

ממקום של גבר שמה שממלא אותו באמת זה לדעת שהוא מצליח לתת לאשתו את המקסימום ומצליח לעשות אותה מאושרת.

ונשמע גם שלפני המילואים ככה היה,

כי כתבת שהוא הגבר הכי עוזר וכולם מקנאות.

אבל עכשיו הוא במילואים, והוא מרגיש שיש לו משהו שיותר גדול, שמונע ממנו להצליח לעשות אותך מאושרת.

ולגבר זה נקודה מאד כואבת.

וזה יוצא ממנו בצורה של 'הבעיה היא שאת לא מצליחה להיות יציבה וגיבורה מספיק'

אבל באמת הוא מתכוון 'אני ממש רוצה להצליח לעשות אותך מאושרת וקלילה וחגיגית גם כשאני מגויס'.

יש מצב?

אולי זה יתן לך הסתכלות אחרת קצת..

וחיבוק ענק. כל כך קשה.

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

ממגוון סיבות

יחד עם זה שלא רואים ערך מיוחד בהמתנה...

גם אנחנו סיפרנו את הבן בגיל שנתיים

זה לקח באמת כמה ימים להתרגל אבל אחכ היה סבבה.. 

ממש בכיתי שגזרנו בגיל 3 ועוד הייתי שם אז זה בטח פי כמה יותר קשה ( ופשוט הלם טוטאלי ) ממש הרגשתי שהילד ניהיה ענק!

זה בטח יגדל לו מהר או שאת יכולה להשאיר קצר

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת

מישהי יודעת?

זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?

והאם דין iherb כדין אליאקספרס?

אני פעם אחת הזמנתי והשתמשתי באחת כשלא היתה בתוקף, ויצא חיובי ולא הייתי בהריון.

השני, שהמשלוח השני, משרד הבריאות עיכב לנו את החבילה והיא לא הגיעה מעולם..

אז חזרנו לקנות בדיקות הריון בארץ

אולי הנסיונות הבאים ננסה שוב

כרגע אני בהריון ברוך ה'