זה נראה לי ממש מספיק.

אפשר גם אוכל בריא למגוייסת עצמה. אותי אישית זה מאוד משמח

של כל נשות המילואים

אני פשוט פונה פעם בשבוע למישהי

איזה יום מתי לה שאגיע לנקות/לקפל כביסה

דברים של הבית.

והולכת.

הם ממש שמחות עלזה

בנוסף לבישולים..

אפשר לבדוק אם מתאים.

רק צריך קצת להיות עדינים

אשתף במשהו שקרה לי

ניקיתי למישהי שבעלה במילואים את הבית

הילדים היו ישנים, והיא יצאה לסידורים

שהגיעה הדלקתי לה לפני נרות ריחניים כאלה לאווירה נעימה בבית

והכל היה נקי וכו והיא ממש בכתה לי,

ולא הבנתי..

אחרכך סיפרה שהיא טבלה היום ובעלה בכלל לא זמין.

וכל האווירה עשתה לה קווצ בלב.

אלופה שאת!

או מלוכלכת ואת תחזירי לה נקי יבש ומקופל.

ואז לקחת אלייך הביתה ב21:30 זה סבבה, זה לא שאת מתנחלת אצלה שעה.

זה כמו לשים מכונה וללכת לישון.

ובבוקר להחזיר לה את זה ליד הדלת בארגזים או משהו.

לדעתי זה סופר עוזר.

ובסוף ביקשה שדווקא אשאר ואארח לה לחברה.

אז קיפלנו כביסה ביחד עם כוס שוקו, והיה שווה וכיף!

תודה על הרעיונות.

בזכותכן מרגישה שמצליחה (קצת) יותר להבין ולעזור

שבתות..

להזמין לארוחה

להזמין את הילדים בצהרים/אחה"צ זה מאוד מקל.. השבתות ארוכות עכשיו ולבד זה מאוד מאתגר

להזמין אותה לארוחת ערב, או סתם לשבת לדבר ביחד על כוס קפה.

או לקפוץ אליה אם אצלך רועש מדי.

הבדידות הזאת קשה מאוד!

אצלנו זה מצרך נדיר כי כולם במילואים

לי הכי היה עוזר אוכל, לשטוף כלים, להזמין לסעודה בשבת

מוסיפה דברים שלי היה קשוח

יום של חוגים, קשוח לצאת עם כולם מהבית. אז או לשמור על שאר הילדים או להקפיץ לחוגים.

ארוחות שבת. אני הולכת להורים אבל יודעת מחברות שאצלם זה לא אפשרי תמיד שזה קשוח ממש. אז אפילו להתעניין.

ניקיון הבית וכביסות. האמת שזה פחות ישים כי בינינו גם את הבית שלנו אין זמן לנקות 😉 אבל זה משהו שהיה עוזר ממש.

לפנק את הילדים מידי פעם בממתק נחמד או משהו שיתן להם תחושה שמעריכים את ההתגייסות המשפחתית. הבת שלי כל הזמן שאלה למה מחליטים על אבא שלה ולוקחים אותו למילואים ואבות אחרים לא. אז כן משהו שיתן להם תחושה מיוחדת יכול להיות נחמד.

ותכלס, הכי הייתי שמחה, אם חברה הייתה אומרת לי אם אפשר לבוא בערב לשבת ולדבר קצת ולהביא משהו טעים לאכול.. כי הבדידות קשה. לצערי מתרגלים גם לזה אבל קצת לשבור את השגרה עוזר.

וכל הכבוד לך כבר על העזרה

לי מה שעושה טוב  זה להרגיש שרואים אותי ומתעניינים..

בסוף ביום יום לא מרגישה המון צורך בעזרה פיזית משכנות

אבל י ש דברים קטנים שעושים לי טוב

שכנה שמביאה לי משהו טעים לאכול לארוחת ערב- לא צריך לטרוח להכין אפילו על בסיס קנוי..אפילו סתם משהו קטן .. עושה תחושה טובה

וגם

יש משהו ממש מדכא בערבים

קשה לי להסביר אבל זה שונה לגמרי מסתם ערב שהבעל לא נמצא

אני מסיימת כל ערב מותשת

השקט כאילו זועק לשמיים

אין למי לספר מה שלומי ואיך עבר עלי עוד יום מטורף

מלחמה במחשבות של- איך נשרוד ככה עוד חודשיים וחצי?!?

אין מישהו שאומר מילה טובה

או מכין לך חביתה כי לקום מהספה מרגיש כמו משימה לא אפשרית.

ומתה לישון אבל גם לא מסוגלת במקביל..כי אין כזה למה כי מחר יהיה כמו היום וכמו אתמול. וכי רק אתמול הוא נסע אז יש לי לפחות שבועיים רצופים לבד לבד לבד

אז רק התשומת לב הקטנה הזאת.. עושה טוב בעיני

גם לבא לקפוץ לשאול מה שלומי.. לשבת קצת להקשיב

זה נשמע נזקק אבל זה קשה חודשיים וחצי להחזיק הכל בלב

עם הבעל מדברת כשפנוי אבל בקושי יש קליטה..וגם הוא בעולם שלו.הוא מקשיב ואפילו נחמד. אבל זה פשוט עולמות מקבילים הוא פורח וחיוני ומוקף אנשים ושיחות והתרחשיות

ואצלי הריק והלבד זועק לשמיים

וכמה אפשר להתלונן

אז התעניינות היא חשובה

כמובן לא תמיד ולא לכולן יתאים אז לברר

אבל מרגישים בלב כשמישהי אכפת לה וזה עושה טוב

ובצד הפרקטי יותר-

לשלוח את הבעל לזרוק את הזבל🫢 אני בהריון והפח רחוקקקק ושקיות קטנות שמתמלאות 4 פעמים ביום וזה מעייף

קניות- כשאת במילא בסופר להציע שתשלח רשימה. לשדר שזה סבבה ועל הדרך

זה מקל

לקחת כמה ילדים שלה כשאת במילא יוצאת לגינה-זה בדר''כ גם תעסוקה לשלך..ולא קשה ולה נותן קצת שקט.

וגם בלי לשמור על ילדים- להזמין אותה עם הילדים אחה''צ או לגינה יחד

אם בבוקר אתן בבית- אז להזמין אותה לקפה וקצת לפטפט

ושבתות בעיני-זה הכי הכי נצרך

אני לבד לבד בשבתות עם כל הילדים

זה היום הכי אומלל

אם יכלתי להביע משאלה-

אז לגבי יום שישי הלוואייייי ושכנה תשלח את הגדולה שלה או תבוא בעצמה רק רק לרבע שעה  אפילו ותשלח אותי להתקלח!! זה כל כך קשה כשיש קטנים שלא משחררים ומלאאא משימות גם אם בקושי בישלתי

ורק שיתנו לי להתקלח לפחות בנחת ולא עם דפיקות בדלת ומריבות ברקע.

גם עוגה לשבת הז נחמד כי למי יש כח לאפות.

אבל רצוי לעדכן מראש כדי שלא יהיה כבר אחרי שהכנתי...

ולשבת עצמה- בבקשה תסתכלו סביב ..תזמינו לארוחה מדי פעם🙏 מצידי לבשל ולבא עם האוכל

רק לא להיות לבד לבד

סעודות שבת עם קטנים זה לא זה

זה בעיקר מריבות מי יושב איפה

גוש בגרון כשאני עושה קידוש וקולטת כמה הוא חסר.

להתרוצץ להגיש לכולם

ואז זהו בערך.

קשה לייצר אווירה. מנסה אבל הז מחזיק קצת.

ואז מלא שעות בין לבין לבד

אפשר גם בלי סעודה- רק להזמין אותה אחה''צ בשבת לגינה.או הכי מבורך- לקחת לה את הילדים לשעה אחת במהלך השבת שתוכל לנוח..זה קשה שבת בלי מנוחה בכלל.

ובאמת שהשדר הוא הכי חשוב יותר מכל עזרה

אני בהריון קשוח ועם הילדים שלי בקושי מסתדרת (וזו אחת הסיבות שאחרי שנה וחצי שיחררנו את המלחמה שיגייסו את בעלי למילואים),

אני לא אקח אחריות לשמור על ילדים של אחרים כשאני לא יכולה להשגיח כמו שצריך, ולכן זה לא רלוונטי.

והשעות הפנויות שלי זה שעות הערב המאוחרות (21:30 והלאה) כשאז אני מרגישה קצת יותר טוב, או ארוחת ערב שאני גם ככה צריכה להכין ולהכפיל כמות זה אפשרי לי... (וגם את זה מכינה מה שאפשר ערב קודם..)

ופה כולן נוסעות בשבתות... אבל אולי צריכה לנסות להזמין בשבתות שאנחנו בבית אפילו רק בשביל שאם מישהי כן נשארת תהיה לה הזמנה פתוחה.

במצב אשת מתארת אולי תדייקי את השאלה- מה אפשר לעשות מ9וחצי בערב ולא כולל עזרה עם הילדים

ובאמת להביא מהשו טעים זה מתוק וממשח

וגם להציע קצת קניות

או זבל

או הזמנה לשבת לארוחה לפעמים

לא רלוונטי

בעיקר כי זה ברור שעוזר, אבל זה לא בכוחות וביכולות שלי.

זבל האמת מצחיק אותי כי אני זו שמפנה את הפח, אז מרגיש מוזר להציע לחברה שאבוא לפנות לה את הפח.. אבל אולי אתגבר על הפאדיחה.

קיוויתי קצת שיהיה איזה רעיון מקורי שלא חשבתי עליו

(אם היא רוצה כמובן)

ממש כמו שהיא זו שמבשלת, אבל תשמח שמישהו יפנק אותה בחביתה וסלט.

ולדעתי גם לשלוח מדי פעם הודעה, מה איתך חושבת עליך, אם תצטרכי עזרה תזכרי שאני כאן... משהו כזה, כדי שבמצב חירום, או כשהיא באמת מרגישה צורך - היא תרגיש בנוח לפנות אליך לבקש עזרה.

גם כי זה משימה שבוצעה, עול שיורד

עוזר לשמור על הסדר..

וגם כי יש הרבה נשים שבגלל שזה תפקיד שלו זה מנכיח להם את החוסר של הבעל...

וגם כי אם אנחנו שנינו בבית אז אחד מאיתנו יוצא רגע עם הזבל וזה לא סיפור גדול.

אבל כשהוא במילואים ויש רק קטנים זה אומר לצאת עם כולם לפח או לחכות שהם יישנו...

תודה שאת פותחת לנו את הלב להבין מה ההתמודדות!

והלוואי שנזכה לעזור בצורה הנכונה ❤️

לי היה עוזר שמישהי תבוא לאיזה רבע שעה בלילה שאוכל להכנס להתקלח בנחת בלי לחשוש שהקטנה תתעורר ותתחיל לבכות.

סתם לשבת לדבר, להסיח את המחשבות מהקושי.

והאמת שאפילו הודעה שבאמת שואלת בשלומי תשמח.

לי אחד הדברים שהיה הכי מאתגר זה הפחד שיקרה משהו בלילה ולא יהיה לי את מי להזעיק לשמור על הילדים

(ילד שצריך לקחת למיון -כבר קרה לנו בלילה, או שהייתי בסוף הריון)

אז להציע להתקשר אליך אם יש צורך באמצע הלילה שתבואי לשמור על הילדים עד שימצא סידור אחר

בהנחה שאת לא מכבה את הטלפון בלילה

ערב מגוייסות לזמן יצירה, זומבה, יוגה בלי הילדים

זה ממש נותן כוחות או סתם ערב חברות ולאכלל אוכל בריא וקינוח טעים

וגם בבית הקודם שלי שהיה מדרגות לפח אז זה היה מורכב יותר כזה להשאיר את הילדים ולצאת או לצאת איתם וכזה יותר סיפור.

וגם בבית עכשיו הפח צמוד אבל זה מעצבן לזרוק וזה ממש תפקיד בלעדי של בעלי...

חח הכי 'לא ילבש' מבחינתי 🫢

סתם בטח פיניתי כשנסע רחוק או משהו כזה

אבל הז לחלוטין האחריות לשו מאז ומעולם

לא עלה בדעתי מעולם לפנות

ככה מכירה גם מהבית

זה שאתם כבר עוזרים בארוחות ובקניות זה כבר מדהים, באמת. ובוודאי כשאת באמצע הריון מורכב. תרגישי טוב ושיהיה בקלות ובטוב גלוי!❤️

פח - ביקשתי משכן שמוריד לי קבוע

התעניינות - זה ממש חשוב ונותן המון. אני חושבת שאני מחזיקה את זה הרבה יותר טוב כשאני מרגישה תמיכה מהאנשים סביב, מילה טובה, התעניינות כנה.

חוזרת על משהו שנכתב - משהו כיף לילדים. הפתעה קטנה, משהו מתוק, משחק קופסה, חומרי יצירה, לפי התקציב והגילאים שלהם. הם גיבורים בכל כרחם וזקוקים לתשומת לב ולחיזוק.

פינוק קטן - מעוגיה מיוחדת לסלט מפנק ודרך משהו נחמד שלא אוכל, העיקר הלב.

פתק מפרגן למה שאת מביאה - כמה זה נותן כוח!!

וכמו שאמרו - לשלוח הודעה ולומר ״אני פנויה בערבים החל מ-9:30. את צריכה עזרה עם הכביסה? אפשר לבוא לשטוף לך כלים? וכו״.

ו

בס״ד
 

על כמה העזרה למשפחות מילואים נצרכת וקריטית, ובמיוחד לאור זה שהמלחמה הזאת ככ ארוכה:

נוי הצדיקה, אשת מילואמניק, כתבה טקסט חשוב ביותר. קצת

ארוך אבל פרקטי אז  נא לקרוא וליישם:

**

יכול להיות מאד שהיום הזה הוא יום שימשי רגיל אצלכם. עוד שבוע. אבל סביבכם עשרות אלפי משפחות שהלב שלהם נפל קלות או קשות, כשקיבלו בימים האחרונים הודעה ששוב שגרת החיים המבורכת נפסקת והם נקראים בצו 8 לשרת שוב. בקודש.

המלחמה הזאת היא הארוכה שידענו. כבר מתקרבים לשנתים. היא מלחמת קיום ומלחמת אין ברירה. לוחמי המילואים נקראים שוב ושוב , חלקם בפעם השביעית בשנה וחצי. מי שלא בתוך האירוע הזה לא תמיד מבין מה ההשלכות של כל קריאה כזאת.  אני שומעת חברות שלי שמקבלות תגובות של "שווה לכם ים של כסף בטח אתם עושים שם", או "יאלה מנוחה  מהעבודה, שבוע שבוע עכשיו בטח לא?"

אז חשוב לי להבהיר כאן באופן מאד מאד ברור. אני מוקפת במשפחות מילואים. לא מכירה מי שנהנה מזה בשלב הזה של המלחמה. לא מכירה. זה שאתה בסבב שביעי והפסקת לספור אחרי 200 או 300 ימי מילואים לא הופך את זה להיות קל. אני חוזרת על זה שוב-

זה בשום פנים ואופן לא נהיה יותר קל.

השחיקה בשמים. הזוגיות עייפה. הילדים איבדו את זה לגמרי. לא נשארו הרבה כוחות. זה לא מגניב (עבר זמן מהשביעי באוקטובר), וגם המוטיבציה עייפה (בטח שאתה מבין שהרבה אנשים סביבך כבר לא מוכני לשלם את המחיר הזה.זה קשוח. קשוח קשוח קשוח.

אני רואה סביבי כל כך הרבה חברות שפשוט מתפרקות.

זה לא פוסט על גיוס חרדים, הפסקתי להתעסק בזה כי זה רק מחליש אותי. אבל זה פוסט לכולנו, כי אין כאן מישהו שקורא את זה ואין סביבו משפחה שגוייסה (ומי שאין לו דברו איתי אתן לכם כמה לאימוץ

המלחמה הזאת היא על הכתפיים שלנו.

נכון שהמילואימניקים בחזית, אבל כמו שברור שמאחורי כל מילואימניק גיבור צריך שתעמוד אישה גיבורה ולביאה שתחזיק את הכל, אני מבקשת לצעוק כאן-מאחורי כל לביאה גיבורה חייב, אבל חייב קהילה ומעטפת תומכת, כי הלביאה המתוקה והגיבורה הזאת כבר מותשת וגמורה ואם היא תקרוס אז גם האיש שלה לא יוכל להילחם.

הריני להכריז כאן, הנשים קורסות. הקושי עולה מסבב לסבב בסדרה הנדסית. והן גיבורות. הן שולחות שוב את האיש שלהן,  כי אין ברירה, כי אין מישו אחר. והן מבינות ש"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, ואם החרש תחרישי בעת הזאת....". קיצור הבנתם.

אבל הן חייבות אתכם. אני ממש מתחננת. החשיבות של התמיכה החברתית והקהילתית הן כרגע קריטיות להצלחת המערכה הזאת, לא פחות מהחייל שיושב על הטנק בעזה. תשאלו כל מילואימניק והוא יגיד לכם את זה, שהידיעה שאשתו עטופה נותנת לו באופן ישיר כוח, מוטיבציה ורוח שמאפשרת לו לעשות את העבודה שלו.

ועכשיו לחלק הפרקטי, מה אפשר לעשות? למילואימניקיות מאד מאד קשה לבקש עזרה. כשמישהי באה אלי כשהיתי חודש אחרי לידה עם 2 צוציקים בבית בקול מלא רחמים ואמרה לי "יואו איזה גיבורה, איך אפשר לעזור לך?", אני לא באמת יכולתי לענות על השאלה הזאת ולהגיד שבין 3 בלילה ל6 בבוקר אשמח לישון קצת.

אז מה כן עוזר?

1. לקבוע עובדות.

אני באה אליך בצהרים לקחת לך תילדים, בסדר?

מחר אני מכניסה לך ארוחת צהרים, אתם אוהבים עוף?

בשבוע הקרוב אני מכינה לבן שלך שעם הבן שלי בגן את הקופסאת אועל. מה הוא אוהב?

פשוט לקחת ממשימות החיים מה שאפשר. כביסות. בישולים. ילדים. כבר הכנת סיר , תכיני קצת יותר ותפנקי את השכנה שלך.

2. וולט זה החיים.

ביום עייף במיוחד כשחשבתי לתלוש את שערות ראשי מתסכול נשמעו דפיקות בדלת, ועמד שם שליח וולט עם שקית נייר שהיה בה מנת המבורגר וצ'יפס. לקח לי כמה רגעים להבין מה האירוע, כשהסתכלתי על הקבלה היה כתוב שם" אהובה שלנו שולחים לך כוחות וחיבוקים, רחלי וניב. רחל וניב בר-אב ויצמן החברים שלנו מרמת הגולן (!!!!!) מצאו דרך להגיע עד באר שבע!!! וואי כמה טעים ומנחם זה היה עד היום אני מרגישה את זה בלשון. עכשיו תבינו, זה גם האוכל שמזכיר לך שהשעה שתים ולא אכלת מהבוקר, אבל זה בעיקר הלב והתחושה שאתה לא לבד . זה ככ ככ ככ משמעותי...

חברה שלכן גרה בחור??? קודם כל תנחומי שאין לה וולט , זה אחלה דבר, אבל בטח יש פיצה, או טיפול רפלקסולוגיה שמישי בישוב עושה... תיהיו יצירתיות

3. חמצן זה מוצר צריכה בסיסי.

נגיד שהסתדרתי עם כביסות כי הבאתי מנקה, והכנתי חביתה בבוקר אז אני גם לא רעבה.

אני רוצה לספר לכם על היום שהבנתי מה הכי קשה לי.

יום אחד אילה המעלפת, ראתה אותי עם שקים מתחת לעיניים ואמרה לי , נוי, אני מגיעה אליך ביום חמישי בין תשע לעשר וחצי, ואת הולכת לשתות קפה ולהתרענן.

עכשיו שמעו, אני הייתי במצב כ''כ הישרדותי שלא יכולתי אפילו לחשוב על אופציה כזאת. אבל היא פשוט קלטה שאני זקוקה ל...אוויר. רגע להיזכר מי אני. זה קריטי הרבה הרבה יותר מאוכל וכביסה, וזה היה מתנה עצומה, שנתנה לי ימבה כוח.

4. אפשר גם פשוט לשאול, לשלוח הודעה, חיבוק, חושבת עליך. בימים שבהם מילואימניקיות מספרות שהן מקבלות על בסיס יומי נזיפות בעבודה ומהמורה שהילד לא הגיע בזמן, נשאר רק להיות עם עינים טובות וחיבוק להזכיר להן שיש פה עם שלם מאחוריהם, ושהן לא נשארו לבד בחזית.

5. שבתות

אני זכיתי במשפחה שנעים לי לברוח אליה בשבתות, אבל בקבוצה של נשות הגדוד לפני כל שבת היה התרחשות. שבת לבד זה דבר מאד קשוח למשפחה. תפקחו עין ושימו לב. לפעמים החברה תעדיף שתבואו אתם אליה כי היא לא רוצה לטלטל את כולם, אז בואו עם אוכל ופינוקים, ותגידו לה אנחנו איתך. לפעמים ארוחה, לקחת תילדים לתפילה, כל אחת והצרכים שלה. אבל פקחו עין ולב.

אפשר לכתוב עוד הרבה אבל ניראלי הבנתן תעיקרון. ואחיותי למילואים, אני אוהבת ומעריצה אתכן. אין לי מילים. לכן אני אומרת כאן- תבקשו עזרה!! תתפנקו!! קחו מנקה!! תגידו מה אתן צריכות!!

עם ישראל חי ושכולם יחזרו הביתה כבר כשעטרת ניצחון על ראשם.

@חוזרת1 אלופה, נראה לי שזה ממש ממחיש כמה עם ישראל זקוק לאנשים כמוכם שתומכים פשוטו כמשמעו במאמץ המלחמה. אם וכאשר ננצח בע״ה, תדעו שזה היה גם בזכותכם.

כל הכבוד לכן נשות המילואים,

תודה שאתן מעלות למודעות מה אתן צריכות, ומה עוזר לכן.

זה כ"כ חשוב בשבילנו!!

ומצטרפת לברכה בסוף, שבע"ה כולם יחזרו הביתה במהרה כשעטרת ניצחון על ראשם

שיחתכו לי סלט.

זהו, זה כל משאלותיי.

וגם שיישאלו מה שלומי ויקשיבו לי.

הלבד מדכא כל כך.

ואת מהממת❤️

להציע לבוא לשטוף כלים או לאפס את המטבח/הבית

לזרוק את הזבל!

להציע לבוא בערב לכמה דקות לשים עין על הילדים שתוכל להתקלח!! זה ככ משמעותי 

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

זה גם תופעה של תחילת הריון.

תחושת זומבי כזה כמו שתיארת נרדמת בלי שליטה

בתחילת הריון אני כן עייפה וחלשה אבל לא כמו עם הכדור...

מבחינת איפה יהיה יותר טוב לתינוק, אז בעיני יחס אישי זה הכי טוב, עכשיו חברה לא מעניינת אותו בכלל, וגם בסוף שנה בגיל שנה הוא לא באמת יצטרך חברה, עוד תינוקת אחת זה נחמד אבל גם רק הוא ומבוגר זה אחלה בגיל הזה.

וגם מנסיון בגיל שנה וחצי כשכבר כן יותר מחפשים חברה היה לבן שלי מושלם עם חבר אחד (שמרתי עליהם יום בשבוע, אז ראיתי מקרוב, הוא ממש לא היה צריך יותר מזה)

וכשיש הרבה פיציים אצל מטפלת אחת אז יש לו פחות מענה, מכורח המציאות ולא כי היא יותר טובה או פחות, פשוט תינוקות בוכים במקביל והמטפלת לא יכולה לטפל בכולם במקביל.

יכול להיות שיקול לטובת המטפלת המנוסה שאולי יש לה נסיון בלהאכיל סרבני בקבוק. וגם העניין הכספי הוא שיקול...

שיהיה החלטות טובות!

עד גיל שנה חברה אחת זה בסדר

יש עם מי לשחק ולא צריך יותר מזה

ויהיה לו שם הרבה יותר יחס אישי

יחס אישי יותר שווה בהחלט את הפער. בכזה גיל חבר אחד זה מספיק בהחלט.

מחיר כפול המטפלת שהתחלתי איתה ולא מתחרטת בכלל

אם כבר מתחרטת שלא השארתי אותו גם השנה.

אם זה חברה שאת מכירה סומכת עליה הייתי הולכת על זה ( ברור שרק אם את יכולה כלכלית וכו' )

פעם ראשונה בערך חודשיים

פעם שניה - חודש

שבוע בהתחלה

לאחרונה היו לי כמה ימים מאוד הורמונליים וטיפה הכתמות, מניחה שזה סוג של מחזור.

בכולם הייתי על הנקה מלאה

והיו רק הכתמות קלות

(התקנתי אחרי מקווה- כך שלא נאסרנו אפילו)

ואז התחילו הכתמות תקופה מסויימת ועבר.

כל התקופה של ההכתמות לא נאסרנו, אבל כן היו פעמים של כמעט בגלל חוסר תשומת לב.

אם נאסרים לדעתי זה הסיפור הגדול עד שמצליחים לטבול כשכל הזמן יש הכתמות.

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

אם דודה באמת את מכירה אותה ממש? רואה אותה בסיטואציות ממש מעצבנות? רואה איך היא מגיבה? כמה סבלנות יש לה? אם את רואה את כל זה רוב הזמן וסומכת עליה אז הייתי משאירה איתה.

סומכת עליה לגמרי

אבל שוב- בייביסיטר כזה

לאור המצב היום, הייתי שמה אצל בת דודה שאני יודעת שלא תתעלל

מנשים זרות שאינני יודעת מה טיבן

בייביסיטר זה מעולה. היא תשחק איתו, תצא מדי פעם לגינה, תלך איתו לסידורים. תהיה פנויה אליו, תיתן לו מענה בלי לחכות בתור של עוד 4 ילדים.

אני הייתי חותמת על זה בלי להסס

לי בגיל הזה פחות חשובים חוגים ומפגשים וכאלה. ואפילו קצת מרגישה שבמעון לפעמים מגזימים עם הדרישה מהילדים. בעיני תינוקות בגיל הזה יכולים להתפתח מצוין גם בבית עם תיווך מתאים... מה שהכי חשוב לי זה יד חמה אוהבת.

בעיני בגיל שנה וחצי ילד לא צריך חוגים, אם יהיו שם עוד ילדים והוא יקבל יחס אוהב זה ממש מספיק בעיני.

גם שתי מטפלות על 10 ילדים נשמע ממש אחלה, שתי האופציות נשמעות טובות

ש2 האופציות נשמעות טובות

2 מטפלות על 10 (אני מניחה שאם יגיעו עוד ילדים ה יהיה 12)

והגן חדש גדול ומרווח.

והשעות נוחות 7:30-16:00

אצל הבת דודה זה 8:00-15:30 שזה מאתגר אבל אפשרי כי בעלי זמין גם כשהוא עובד

יחס אוהב ומטפלת שהאמא סומכת עליה. אז לגמרי הייתי הולכת על הדודה

זה תינוק קטן ממנו בחודשיים

ועוד תינוקת הרבה יותר קטנה לא יודעת בת כמה

מניחה שבכל מקרה כנראה המעון יותר יקר בגלל החוגים..

הייתי הולכת על בת הדודה, שקט נפשי מובטח

עזר לי מאוד