זה נראה לי ממש מספיק.

אפשר גם אוכל בריא למגוייסת עצמה. אותי אישית זה מאוד משמח

של כל נשות המילואים

אני פשוט פונה פעם בשבוע למישהי

איזה יום מתי לה שאגיע לנקות/לקפל כביסה

דברים של הבית.

והולכת.

הם ממש שמחות עלזה

בנוסף לבישולים..

אפשר לבדוק אם מתאים.

רק צריך קצת להיות עדינים

אשתף במשהו שקרה לי

ניקיתי למישהי שבעלה במילואים את הבית

הילדים היו ישנים, והיא יצאה לסידורים

שהגיעה הדלקתי לה לפני נרות ריחניים כאלה לאווירה נעימה בבית

והכל היה נקי וכו והיא ממש בכתה לי,

ולא הבנתי..

אחרכך סיפרה שהיא טבלה היום ובעלה בכלל לא זמין.

וכל האווירה עשתה לה קווצ בלב.

אלופה שאת!

או מלוכלכת ואת תחזירי לה נקי יבש ומקופל.

ואז לקחת אלייך הביתה ב21:30 זה סבבה, זה לא שאת מתנחלת אצלה שעה.

זה כמו לשים מכונה וללכת לישון.

ובבוקר להחזיר לה את זה ליד הדלת בארגזים או משהו.

לדעתי זה סופר עוזר.

ובסוף ביקשה שדווקא אשאר ואארח לה לחברה.

אז קיפלנו כביסה ביחד עם כוס שוקו, והיה שווה וכיף!

תודה על הרעיונות.

בזכותכן מרגישה שמצליחה (קצת) יותר להבין ולעזור

שבתות..

להזמין לארוחה

להזמין את הילדים בצהרים/אחה"צ זה מאוד מקל.. השבתות ארוכות עכשיו ולבד זה מאוד מאתגר

להזמין אותה לארוחת ערב, או סתם לשבת לדבר ביחד על כוס קפה.

או לקפוץ אליה אם אצלך רועש מדי.

הבדידות הזאת קשה מאוד!

אצלנו זה מצרך נדיר כי כולם במילואים

לי הכי היה עוזר אוכל, לשטוף כלים, להזמין לסעודה בשבת

מוסיפה דברים שלי היה קשוח

יום של חוגים, קשוח לצאת עם כולם מהבית. אז או לשמור על שאר הילדים או להקפיץ לחוגים.

ארוחות שבת. אני הולכת להורים אבל יודעת מחברות שאצלם זה לא אפשרי תמיד שזה קשוח ממש. אז אפילו להתעניין.

ניקיון הבית וכביסות. האמת שזה פחות ישים כי בינינו גם את הבית שלנו אין זמן לנקות 😉 אבל זה משהו שהיה עוזר ממש.

לפנק את הילדים מידי פעם בממתק נחמד או משהו שיתן להם תחושה שמעריכים את ההתגייסות המשפחתית. הבת שלי כל הזמן שאלה למה מחליטים על אבא שלה ולוקחים אותו למילואים ואבות אחרים לא. אז כן משהו שיתן להם תחושה מיוחדת יכול להיות נחמד.

ותכלס, הכי הייתי שמחה, אם חברה הייתה אומרת לי אם אפשר לבוא בערב לשבת ולדבר קצת ולהביא משהו טעים לאכול.. כי הבדידות קשה. לצערי מתרגלים גם לזה אבל קצת לשבור את השגרה עוזר.

וכל הכבוד לך כבר על העזרה

לי מה שעושה טוב  זה להרגיש שרואים אותי ומתעניינים..

בסוף ביום יום לא מרגישה המון צורך בעזרה פיזית משכנות

אבל י ש דברים קטנים שעושים לי טוב

שכנה שמביאה לי משהו טעים לאכול לארוחת ערב- לא צריך לטרוח להכין אפילו על בסיס קנוי..אפילו סתם משהו קטן .. עושה תחושה טובה

וגם

יש משהו ממש מדכא בערבים

קשה לי להסביר אבל זה שונה לגמרי מסתם ערב שהבעל לא נמצא

אני מסיימת כל ערב מותשת

השקט כאילו זועק לשמיים

אין למי לספר מה שלומי ואיך עבר עלי עוד יום מטורף

מלחמה במחשבות של- איך נשרוד ככה עוד חודשיים וחצי?!?

אין מישהו שאומר מילה טובה

או מכין לך חביתה כי לקום מהספה מרגיש כמו משימה לא אפשרית.

ומתה לישון אבל גם לא מסוגלת במקביל..כי אין כזה למה כי מחר יהיה כמו היום וכמו אתמול. וכי רק אתמול הוא נסע אז יש לי לפחות שבועיים רצופים לבד לבד לבד

אז רק התשומת לב הקטנה הזאת.. עושה טוב בעיני

גם לבא לקפוץ לשאול מה שלומי.. לשבת קצת להקשיב

זה נשמע נזקק אבל זה קשה חודשיים וחצי להחזיק הכל בלב

עם הבעל מדברת כשפנוי אבל בקושי יש קליטה..וגם הוא בעולם שלו.הוא מקשיב ואפילו נחמד. אבל זה פשוט עולמות מקבילים הוא פורח וחיוני ומוקף אנשים ושיחות והתרחשיות

ואצלי הריק והלבד זועק לשמיים

וכמה אפשר להתלונן

אז התעניינות היא חשובה

כמובן לא תמיד ולא לכולן יתאים אז לברר

אבל מרגישים בלב כשמישהי אכפת לה וזה עושה טוב

ובצד הפרקטי יותר-

לשלוח את הבעל לזרוק את הזבל🫢 אני בהריון והפח רחוקקקק ושקיות קטנות שמתמלאות 4 פעמים ביום וזה מעייף

קניות- כשאת במילא בסופר להציע שתשלח רשימה. לשדר שזה סבבה ועל הדרך

זה מקל

לקחת כמה ילדים שלה כשאת במילא יוצאת לגינה-זה בדר''כ גם תעסוקה לשלך..ולא קשה ולה נותן קצת שקט.

וגם בלי לשמור על ילדים- להזמין אותה עם הילדים אחה''צ או לגינה יחד

אם בבוקר אתן בבית- אז להזמין אותה לקפה וקצת לפטפט

ושבתות בעיני-זה הכי הכי נצרך

אני לבד לבד בשבתות עם כל הילדים

זה היום הכי אומלל

אם יכלתי להביע משאלה-

אז לגבי יום שישי הלוואייייי ושכנה תשלח את הגדולה שלה או תבוא בעצמה רק רק לרבע שעה  אפילו ותשלח אותי להתקלח!! זה כל כך קשה כשיש קטנים שלא משחררים ומלאאא משימות גם אם בקושי בישלתי

ורק שיתנו לי להתקלח לפחות בנחת ולא עם דפיקות בדלת ומריבות ברקע.

גם עוגה לשבת הז נחמד כי למי יש כח לאפות.

אבל רצוי לעדכן מראש כדי שלא יהיה כבר אחרי שהכנתי...

ולשבת עצמה- בבקשה תסתכלו סביב ..תזמינו לארוחה מדי פעם🙏 מצידי לבשל ולבא עם האוכל

רק לא להיות לבד לבד

סעודות שבת עם קטנים זה לא זה

זה בעיקר מריבות מי יושב איפה

גוש בגרון כשאני עושה קידוש וקולטת כמה הוא חסר.

להתרוצץ להגיש לכולם

ואז זהו בערך.

קשה לייצר אווירה. מנסה אבל הז מחזיק קצת.

ואז מלא שעות בין לבין לבד

אפשר גם בלי סעודה- רק להזמין אותה אחה''צ בשבת לגינה.או הכי מבורך- לקחת לה את הילדים לשעה אחת במהלך השבת שתוכל לנוח..זה קשה שבת בלי מנוחה בכלל.

ובאמת שהשדר הוא הכי חשוב יותר מכל עזרה

אני בהריון קשוח ועם הילדים שלי בקושי מסתדרת (וזו אחת הסיבות שאחרי שנה וחצי שיחררנו את המלחמה שיגייסו את בעלי למילואים),

אני לא אקח אחריות לשמור על ילדים של אחרים כשאני לא יכולה להשגיח כמו שצריך, ולכן זה לא רלוונטי.

והשעות הפנויות שלי זה שעות הערב המאוחרות (21:30 והלאה) כשאז אני מרגישה קצת יותר טוב, או ארוחת ערב שאני גם ככה צריכה להכין ולהכפיל כמות זה אפשרי לי... (וגם את זה מכינה מה שאפשר ערב קודם..)

ופה כולן נוסעות בשבתות... אבל אולי צריכה לנסות להזמין בשבתות שאנחנו בבית אפילו רק בשביל שאם מישהי כן נשארת תהיה לה הזמנה פתוחה.

במצב אשת מתארת אולי תדייקי את השאלה- מה אפשר לעשות מ9וחצי בערב ולא כולל עזרה עם הילדים

ובאמת להביא מהשו טעים זה מתוק וממשח

וגם להציע קצת קניות

או זבל

או הזמנה לשבת לארוחה לפעמים

לא רלוונטי

בעיקר כי זה ברור שעוזר, אבל זה לא בכוחות וביכולות שלי.

זבל האמת מצחיק אותי כי אני זו שמפנה את הפח, אז מרגיש מוזר להציע לחברה שאבוא לפנות לה את הפח.. אבל אולי אתגבר על הפאדיחה.

קיוויתי קצת שיהיה איזה רעיון מקורי שלא חשבתי עליו

(אם היא רוצה כמובן)

ממש כמו שהיא זו שמבשלת, אבל תשמח שמישהו יפנק אותה בחביתה וסלט.

ולדעתי גם לשלוח מדי פעם הודעה, מה איתך חושבת עליך, אם תצטרכי עזרה תזכרי שאני כאן... משהו כזה, כדי שבמצב חירום, או כשהיא באמת מרגישה צורך - היא תרגיש בנוח לפנות אליך לבקש עזרה.

גם כי זה משימה שבוצעה, עול שיורד

עוזר לשמור על הסדר..

וגם כי יש הרבה נשים שבגלל שזה תפקיד שלו זה מנכיח להם את החוסר של הבעל...

וגם כי אם אנחנו שנינו בבית אז אחד מאיתנו יוצא רגע עם הזבל וזה לא סיפור גדול.

אבל כשהוא במילואים ויש רק קטנים זה אומר לצאת עם כולם לפח או לחכות שהם יישנו...

תודה שאת פותחת לנו את הלב להבין מה ההתמודדות!

והלוואי שנזכה לעזור בצורה הנכונה ❤️

לי היה עוזר שמישהי תבוא לאיזה רבע שעה בלילה שאוכל להכנס להתקלח בנחת בלי לחשוש שהקטנה תתעורר ותתחיל לבכות.

סתם לשבת לדבר, להסיח את המחשבות מהקושי.

והאמת שאפילו הודעה שבאמת שואלת בשלומי תשמח.

לי אחד הדברים שהיה הכי מאתגר זה הפחד שיקרה משהו בלילה ולא יהיה לי את מי להזעיק לשמור על הילדים

(ילד שצריך לקחת למיון -כבר קרה לנו בלילה, או שהייתי בסוף הריון)

אז להציע להתקשר אליך אם יש צורך באמצע הלילה שתבואי לשמור על הילדים עד שימצא סידור אחר

בהנחה שאת לא מכבה את הטלפון בלילה

ערב מגוייסות לזמן יצירה, זומבה, יוגה בלי הילדים

זה ממש נותן כוחות או סתם ערב חברות ולאכלל אוכל בריא וקינוח טעים

וגם בבית הקודם שלי שהיה מדרגות לפח אז זה היה מורכב יותר כזה להשאיר את הילדים ולצאת או לצאת איתם וכזה יותר סיפור.

וגם בבית עכשיו הפח צמוד אבל זה מעצבן לזרוק וזה ממש תפקיד בלעדי של בעלי...

חח הכי 'לא ילבש' מבחינתי 🫢

סתם בטח פיניתי כשנסע רחוק או משהו כזה

אבל הז לחלוטין האחריות לשו מאז ומעולם

לא עלה בדעתי מעולם לפנות

ככה מכירה גם מהבית

זה שאתם כבר עוזרים בארוחות ובקניות זה כבר מדהים, באמת. ובוודאי כשאת באמצע הריון מורכב. תרגישי טוב ושיהיה בקלות ובטוב גלוי!❤️

פח - ביקשתי משכן שמוריד לי קבוע

התעניינות - זה ממש חשוב ונותן המון. אני חושבת שאני מחזיקה את זה הרבה יותר טוב כשאני מרגישה תמיכה מהאנשים סביב, מילה טובה, התעניינות כנה.

חוזרת על משהו שנכתב - משהו כיף לילדים. הפתעה קטנה, משהו מתוק, משחק קופסה, חומרי יצירה, לפי התקציב והגילאים שלהם. הם גיבורים בכל כרחם וזקוקים לתשומת לב ולחיזוק.

פינוק קטן - מעוגיה מיוחדת לסלט מפנק ודרך משהו נחמד שלא אוכל, העיקר הלב.

פתק מפרגן למה שאת מביאה - כמה זה נותן כוח!!

וכמו שאמרו - לשלוח הודעה ולומר ״אני פנויה בערבים החל מ-9:30. את צריכה עזרה עם הכביסה? אפשר לבוא לשטוף לך כלים? וכו״.

ו

בס״ד
 

על כמה העזרה למשפחות מילואים נצרכת וקריטית, ובמיוחד לאור זה שהמלחמה הזאת ככ ארוכה:

נוי הצדיקה, אשת מילואמניק, כתבה טקסט חשוב ביותר. קצת

ארוך אבל פרקטי אז  נא לקרוא וליישם:

**

יכול להיות מאד שהיום הזה הוא יום שימשי רגיל אצלכם. עוד שבוע. אבל סביבכם עשרות אלפי משפחות שהלב שלהם נפל קלות או קשות, כשקיבלו בימים האחרונים הודעה ששוב שגרת החיים המבורכת נפסקת והם נקראים בצו 8 לשרת שוב. בקודש.

המלחמה הזאת היא הארוכה שידענו. כבר מתקרבים לשנתים. היא מלחמת קיום ומלחמת אין ברירה. לוחמי המילואים נקראים שוב ושוב , חלקם בפעם השביעית בשנה וחצי. מי שלא בתוך האירוע הזה לא תמיד מבין מה ההשלכות של כל קריאה כזאת.  אני שומעת חברות שלי שמקבלות תגובות של "שווה לכם ים של כסף בטח אתם עושים שם", או "יאלה מנוחה  מהעבודה, שבוע שבוע עכשיו בטח לא?"

אז חשוב לי להבהיר כאן באופן מאד מאד ברור. אני מוקפת במשפחות מילואים. לא מכירה מי שנהנה מזה בשלב הזה של המלחמה. לא מכירה. זה שאתה בסבב שביעי והפסקת לספור אחרי 200 או 300 ימי מילואים לא הופך את זה להיות קל. אני חוזרת על זה שוב-

זה בשום פנים ואופן לא נהיה יותר קל.

השחיקה בשמים. הזוגיות עייפה. הילדים איבדו את זה לגמרי. לא נשארו הרבה כוחות. זה לא מגניב (עבר זמן מהשביעי באוקטובר), וגם המוטיבציה עייפה (בטח שאתה מבין שהרבה אנשים סביבך כבר לא מוכני לשלם את המחיר הזה.זה קשוח. קשוח קשוח קשוח.

אני רואה סביבי כל כך הרבה חברות שפשוט מתפרקות.

זה לא פוסט על גיוס חרדים, הפסקתי להתעסק בזה כי זה רק מחליש אותי. אבל זה פוסט לכולנו, כי אין כאן מישהו שקורא את זה ואין סביבו משפחה שגוייסה (ומי שאין לו דברו איתי אתן לכם כמה לאימוץ

המלחמה הזאת היא על הכתפיים שלנו.

נכון שהמילואימניקים בחזית, אבל כמו שברור שמאחורי כל מילואימניק גיבור צריך שתעמוד אישה גיבורה ולביאה שתחזיק את הכל, אני מבקשת לצעוק כאן-מאחורי כל לביאה גיבורה חייב, אבל חייב קהילה ומעטפת תומכת, כי הלביאה המתוקה והגיבורה הזאת כבר מותשת וגמורה ואם היא תקרוס אז גם האיש שלה לא יוכל להילחם.

הריני להכריז כאן, הנשים קורסות. הקושי עולה מסבב לסבב בסדרה הנדסית. והן גיבורות. הן שולחות שוב את האיש שלהן,  כי אין ברירה, כי אין מישו אחר. והן מבינות ש"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, ואם החרש תחרישי בעת הזאת....". קיצור הבנתם.

אבל הן חייבות אתכם. אני ממש מתחננת. החשיבות של התמיכה החברתית והקהילתית הן כרגע קריטיות להצלחת המערכה הזאת, לא פחות מהחייל שיושב על הטנק בעזה. תשאלו כל מילואימניק והוא יגיד לכם את זה, שהידיעה שאשתו עטופה נותנת לו באופן ישיר כוח, מוטיבציה ורוח שמאפשרת לו לעשות את העבודה שלו.

ועכשיו לחלק הפרקטי, מה אפשר לעשות? למילואימניקיות מאד מאד קשה לבקש עזרה. כשמישהי באה אלי כשהיתי חודש אחרי לידה עם 2 צוציקים בבית בקול מלא רחמים ואמרה לי "יואו איזה גיבורה, איך אפשר לעזור לך?", אני לא באמת יכולתי לענות על השאלה הזאת ולהגיד שבין 3 בלילה ל6 בבוקר אשמח לישון קצת.

אז מה כן עוזר?

1. לקבוע עובדות.

אני באה אליך בצהרים לקחת לך תילדים, בסדר?

מחר אני מכניסה לך ארוחת צהרים, אתם אוהבים עוף?

בשבוע הקרוב אני מכינה לבן שלך שעם הבן שלי בגן את הקופסאת אועל. מה הוא אוהב?

פשוט לקחת ממשימות החיים מה שאפשר. כביסות. בישולים. ילדים. כבר הכנת סיר , תכיני קצת יותר ותפנקי את השכנה שלך.

2. וולט זה החיים.

ביום עייף במיוחד כשחשבתי לתלוש את שערות ראשי מתסכול נשמעו דפיקות בדלת, ועמד שם שליח וולט עם שקית נייר שהיה בה מנת המבורגר וצ'יפס. לקח לי כמה רגעים להבין מה האירוע, כשהסתכלתי על הקבלה היה כתוב שם" אהובה שלנו שולחים לך כוחות וחיבוקים, רחלי וניב. רחל וניב בר-אב ויצמן החברים שלנו מרמת הגולן (!!!!!) מצאו דרך להגיע עד באר שבע!!! וואי כמה טעים ומנחם זה היה עד היום אני מרגישה את זה בלשון. עכשיו תבינו, זה גם האוכל שמזכיר לך שהשעה שתים ולא אכלת מהבוקר, אבל זה בעיקר הלב והתחושה שאתה לא לבד . זה ככ ככ ככ משמעותי...

חברה שלכן גרה בחור??? קודם כל תנחומי שאין לה וולט , זה אחלה דבר, אבל בטח יש פיצה, או טיפול רפלקסולוגיה שמישי בישוב עושה... תיהיו יצירתיות

3. חמצן זה מוצר צריכה בסיסי.

נגיד שהסתדרתי עם כביסות כי הבאתי מנקה, והכנתי חביתה בבוקר אז אני גם לא רעבה.

אני רוצה לספר לכם על היום שהבנתי מה הכי קשה לי.

יום אחד אילה המעלפת, ראתה אותי עם שקים מתחת לעיניים ואמרה לי , נוי, אני מגיעה אליך ביום חמישי בין תשע לעשר וחצי, ואת הולכת לשתות קפה ולהתרענן.

עכשיו שמעו, אני הייתי במצב כ''כ הישרדותי שלא יכולתי אפילו לחשוב על אופציה כזאת. אבל היא פשוט קלטה שאני זקוקה ל...אוויר. רגע להיזכר מי אני. זה קריטי הרבה הרבה יותר מאוכל וכביסה, וזה היה מתנה עצומה, שנתנה לי ימבה כוח.

4. אפשר גם פשוט לשאול, לשלוח הודעה, חיבוק, חושבת עליך. בימים שבהם מילואימניקיות מספרות שהן מקבלות על בסיס יומי נזיפות בעבודה ומהמורה שהילד לא הגיע בזמן, נשאר רק להיות עם עינים טובות וחיבוק להזכיר להן שיש פה עם שלם מאחוריהם, ושהן לא נשארו לבד בחזית.

5. שבתות

אני זכיתי במשפחה שנעים לי לברוח אליה בשבתות, אבל בקבוצה של נשות הגדוד לפני כל שבת היה התרחשות. שבת לבד זה דבר מאד קשוח למשפחה. תפקחו עין ושימו לב. לפעמים החברה תעדיף שתבואו אתם אליה כי היא לא רוצה לטלטל את כולם, אז בואו עם אוכל ופינוקים, ותגידו לה אנחנו איתך. לפעמים ארוחה, לקחת תילדים לתפילה, כל אחת והצרכים שלה. אבל פקחו עין ולב.

אפשר לכתוב עוד הרבה אבל ניראלי הבנתן תעיקרון. ואחיותי למילואים, אני אוהבת ומעריצה אתכן. אין לי מילים. לכן אני אומרת כאן- תבקשו עזרה!! תתפנקו!! קחו מנקה!! תגידו מה אתן צריכות!!

עם ישראל חי ושכולם יחזרו הביתה כבר כשעטרת ניצחון על ראשם.

@חוזרת1 אלופה, נראה לי שזה ממש ממחיש כמה עם ישראל זקוק לאנשים כמוכם שתומכים פשוטו כמשמעו במאמץ המלחמה. אם וכאשר ננצח בע״ה, תדעו שזה היה גם בזכותכם.

כל הכבוד לכן נשות המילואים,

תודה שאתן מעלות למודעות מה אתן צריכות, ומה עוזר לכן.

זה כ"כ חשוב בשבילנו!!

ומצטרפת לברכה בסוף, שבע"ה כולם יחזרו הביתה במהרה כשעטרת ניצחון על ראשם

שיחתכו לי סלט.

זהו, זה כל משאלותיי.

וגם שיישאלו מה שלומי ויקשיבו לי.

הלבד מדכא כל כך.

ואת מהממת❤️

להציע לבוא לשטוף כלים או לאפס את המטבח/הבית

לזרוק את הזבל!

להציע לבוא בערב לכמה דקות לשים עין על הילדים שתוכל להתקלח!! זה ככ משמעותי 

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

יש מטפלות באמצעות אמנות/מוסיקה/תנועה.

שאז בעצם הרעיון להתשמש בכלים השלכתיים- לפעמים יותר קל להביע ככה מאשר במילים, בייחוד רגשות שקשה לבטא

או אנשים שהם סתם פחות וורבליים.

טוענים שטיפול בכלים השלכתיים קצר יותר מטיפול פסיכולוגי רגיל, אני חושבת שמה שחשוב זה חיבור למטפלת

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון