עם הרב שמואל אליהו, ולשאול לעצתו.

פעם היה אפשר לקבוע פגישה דרך הלשכה ולהיפגש בירושלים. עשיתי את זה בעבר, וזה היה כמו שעה או שעתיים שמיועדים לציבור הרחב (בתיאום מראש). חתנים ביום חתונתם, ילדי חלאקה, סתל צורך בעצה חשובה (אני הייתי אז לפני גיוס).

בהצלחה

אתה חושב שזה עדיין מתקיים?

בעבר שלחתי למייל של הרב התייעצות מאוד חשובה לגבי שחרור מהצבא וענו לי אחרי ארבעה חודשים (שכבר השתחררתי על דעת עצמי).

החתונה עוד כשבועיים, גם אם אשלח עכשיו יהיה לי מענה רחוק.

ואני בספק שאפשר לקבוע פגישה עם הרב תוך שבועיים.

בד״כ הוא עונה באותו שבוע

(לי יצא שענה לי בימי שישי בעיקר)

הוא לא מכיר אותך. פשוט כותבים לו. הוא עונה להמון אנשים…

(טכנית אפשר גם להתקשר, בפועל לא ניסיתי אז לא יודעת אם הוא עונה)

בעבר שלחתי מייל לבית הוראה וכתב לי אחד הרבנים שם והשאיר את המספר טלפון שלו,

אז שלחתי לו שאלה מפורטת בsms..

מקווה בעזרת ה' שתגיע תשובה שתעזור במצב.

איך בכלל מתחילים הודעה לרב שמואל?

זה לא ממש שאלה לסמס, לדעתי.

סמס זה קצר ותמציתי, יותר טכני, ואילו את צריכה משהו שצריך להתעמק בו והוא לא טכני בכלל.

לא מזיק לנסות, כמובן, אבל עדיף לך לנסות לתאם פגישה

בהצלחה.

ואיך מתחילים?

״שלום כבוד הרב, שמי x

רציתי לשאול 1 2 3

אשמח לתשובה, או לדעת מתי ניתן לדבר טלפונית להסברה של פרטים נוספים.

תודה רבה״

יש טלפון שתוכלי לשאול לגבי פגישה.

אולי אם תספרי בטלפון את הדחיפות של המקרה אז יצליחו לסדר לך משהו בטווח זמן קרוב. 

אודות - המועצה הדתית צפת

בהצלחה רבה

נוכחות ילדים בחתונת אחד ההורים

שאלה

שלום וברכה, אשמח לדעת מה ההלכה לגבי נוכחות של ילדים מנישואין קודמים בנישואין של אחד ההורים (אסור לשהות בחופה אסור כלל להיות נוכחים בכל החתונה)? תודה מראש, שירן

תשובה

שלום רב,

לפי מנהג האשכנזים אין לילדים להשתתף בחופת הוריהם, וכן בסעודה. אולם לפי מנהג הספרדים אם ההורה רוצה שישתתפו - יכולים להשתתף בכל מהלך החתונה.
 
מקורות: לגבי מנהג האשכנזים - בספר מנהגים דק"ק וורמיישא חלק ב' (עמוד נא) כתב, בנים ובנות, של האלמן או האלמנה, ביום חופת אביהם או אמם, אינן הולכים לבית הכנסת, כל שכן לחופה, ואינם באים לסעודת נישואין. ע"ש. ולכאורה אלמן ואלמנה לאו דווקא, וזה שייך גם לגבי גרוש וגרושה, וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל בספר אשרי האיש חלק אבן העזר חלק א' (פרק כא סעיף מד) המנהג שאין הילדים הולכים לנישואי ההורים בזיווג שני כלל, ואין נפקא מינה אם זה לסעודה או לחלק אחר.

ולגבי מנהג הספרדים - הובא בספר מעין אומר חלק יב' (פרק ג סימן קיד) שהגר"ע יוסף זצ"ל נשאל אודות בחור בן שלושים שאימו עומדת להינשא, האם כדאי שיהיה בנישואי אימו, והשיב: אם האמא מתביישת שלא ילך, ואם רוצה שיבוא, שילך. וכתב הרב המחבר שליט"א (שם הערה קיד) שמבואר בדבריו שכל טעם המנהג הוא מחמת שההורים מתביישים בשעת הנישואין מילדיהם שרואים מישהו אחר תופס את מקום אביהם או אימם. לכך כאשר האב או האם רוצים בכך, ואדרבא נפגעים אם לא באים לנישואיהם, אין בכך כלום. וכן יעויין עוד בשו"ת עטרת פז חלק ו' (חלק אבן העזר סימן א) שברובי קהילות הספרדים לא מצינו שהקפידו בזה. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס

וראיתי בחיפוש באינטרנט עוד כמה תשובות כאלה
https://din.org.il/2017/03/27/%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%9D/

https://www.chabad.org.il/Questions/Index.asp?CategoryID=68&SubjectID=1&RabbiID=&Search=%EE%E9%EC%FA%20%E7%E9%F4%E5%F9%20...&Page=6

התעמקתי בכל התשובות האלו מספר פעמים,

אבל נראה בסוף שכל אירוע כזה צריך התייעצות מול רב.

הרב שמואל באמת הגיב לאותה שאלה ואמר שאפילו אם הילד וההורה רוצה בדיעבד מצטער על כך..

אני מלכתחילה לא רוצה, אבל חוששת שלא אעשה כאן כיבוד הורים.

אל תבואי. וזהו.  גם לך מותר לחיות בלי "תרוץ" הלכתי.

במשפחות שאחד הילדים חוזר בתשובה יש הרבה עניינים של מראית עין,

כל דבר שעושים יכול להשפיע לטוב ולרע על ההתקרבות שלהם לתורה ולמצוות.

לכן כשיש ביסוס הלכתי אז זה יותר מובן להם מאשר "מנהג" או "כי הרב אמר".

ובעיקר כי הנושא כאן הוא מאוד רגשי,

אני לא רוצה שבועיים לפני החתונה שלהם לפתוח את דעתי על כל מה שקורה שם.. וזה גם לא ממקומי.

הם יחסית גם משתדלים שהכל יהיה בכשרות נורמאלית ומבינים שלא אקח חלק גדול באירוע עצמו מענייני צניעות.

אבל משום מה כ"כ חשוב להם שהילדים יהיו בחופה...

מילא הילדים שלה, שאבא שלהם נפטר לפני כמה שנים אחרי שההורים שלהם כבר התגרשו.. אולי רואים בזה משפחה חדשה.

אבל לי יש את אמא שלי ואני לא רואה בזה משהו מכבד, שרוב הקהל שיהיה עד לחתונה הזאת גם מכיר אותה.

לכאן ולכאן צריך לכבד את שניהם ואני חושבת שבכל הקשור לחתונה הזאת אני עושה מעל ומעבר ומאוד משתדלת בשביל לכבד את כל הצדדים... אבל חשוב לא פחות זה גם לשמור על הנפש שלי.

לכן אם מחפשת ביסוס הלכתי

אז בעצם זה עם רקע יותר מורכב מאשר המצב הרגיל של מישהו שרוצה שההלכה (או החוק) יגידו לו שצריך לעשות את מה שהוא רוצה לעשות.

אבל אם הרצון לא להיות בחופה לא קשור לכיבוד הורים אלא כי זה אירוע קשה עבורך מכל מיני סיבות, זה כבר משהו אחר.

מבית ההןראה של הרב שמואל,

שאמר שכיבוד הורים לא שייך במצב שלי כי זה יפגע בי בעקבות כך שיש שם אנשים שמכירים את אמא שלי.

ושלבסוף המנהג הוא לא להיות ולא ללוות הורים לחופה שלהם, הסכמתי עם התשובה של הרב.

אבל מעניין שההלכה לא עסקה בזה יותר מידי.

שונה

עדיף שתהיה כמו שהוא רוצה.

כיבוד הורים זה דאורייתא, הרבה יותר חשוב מהחמרה במשהו לא ברור 

מה באמת התשובה לזה.

לפחות לדיעה הזאת. 
 

מכוסה - מסתמא  ע"י כיסוי אחר

וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה. 

אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.

וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:

"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."

אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק

זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?

והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

"במקום"?!

….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."

מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.

לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .

הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.

והמקור לזה מפורש בגמרא. -----

שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.

אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
 

------

אני חושב שזה בעיקר תלוי בהרגשה שלך.

אם אין, אז לא יפריע לי לכסות אותה בתמונה אחרת

מה הסיפור הגדול?

כל מי שמנוי לעיתון, מחזיק כמה תמונות של רשעים בבית.

(ושלא יהיה מובן שקראתי למישהו "רשע" וכדו)

תמונה יפה סך הכל.  

לא עושה לי הרגשה רעה אם אין בזה בעיה רוחנית

החשש שלי זה לא בגלל התמונה עצמה, אלא שזה הוצאה שלהם ("כח הפועל בנפעל" מה שנקרא)

א. אם אני מבין נכון, הכוונה היא שבפורים זה נס של הגוף - הפיזי, ולא של הנשמה - הרוחנית. זה רעיון זה בסיסי שכמדומני מופיע בלבוש ו/או בט"ז.

ב. השאלה לא מובנת, אם כוונתך לשאול באופן כללי: מה שמחת הפורים תורמת תשאר השנה, זו באמת שאלה אינסופית שאפשר לשאול על כל דבר ומאידך בטח ניתן ליישב אותה בקלות.

אם כוונתך ספציפית על "עד דלא ידע", אז כמדומני שהרמ"א מסביר שהאדם לא יוכל לשקול אם יותר חשוב הנקמה בהמן או ההמלכה של מרדכי, כלומר שהנס בפורים (ולא רק) מורכב מנקמה ושכר בחדא מחתא, ולשיכור קשה לדעת אם יותר חשוב הדין ברשעים או שיותר חדוב השכר לצדיקים. קראתי שהרב אוירבך אמר שזה ההסבר הכי פשוט לדברי הגמ', וגם אני הקטן מסכים עם האמירה הזו

וזה כמובן תורם המון למחשבה על שכר ועונש.

ג. נדמה לי שההסבר בנגלה מספיק טוב. תקרא את הרמב"ן והר"ן במגילה דף א. מדפי הרי"ף.

בתורה כמוך פה בפורום. חוץ מהיסטורי

א. בשבת וביום טוב, קדושת הגוף (והחומר) יושבת על קדושת הזמן. קדושת הגוף כזו היא "לא חוכמה" כי אתה בתוך זמן שמרים אותך למעלה ונותן לך תחושת בטחון שאתה מסובב בקודש (אותו דבר בסעודת מצווה או בסעודה במקום קדוש).

קדושת הגוף העצמית מצריכה שתהיה שם באמת בתפיסה ובתודעה שלך בלי עזרים. שבאמת תבין שיש לגוף קדושה ובאמת תהיה מחובר חזק לה' כדי להרגיש שזה קדוש ושאתה לא עובד על עצמך. באופן קצת אבסורדי, מי ששמה מחובר יותר מאחרים גם לה' וגם לגוף (בצורה נכונה).

זה כמו שלהגיע להיות נביא כשיש השראת שכינה זה לא הכי חוכמה, החוכמה זה להיות נביא שחצב את כל הדרך מלמטה עד שהגיע לנבואה (וזה לענ"ד ההסבר למה כבר הרבה שנים אין נבואה).

בימי פורים (עוד לפני שהוא היה חג) ובמה שקרה לפני כן, התגלתה הקדושה הזו (נכון שאז זה היה כתוצאה מדחיפה אלהית, אבל לומדים משם את העקרון).

כיום זה יום חג אז יש בו גם את קדושת הזמן, אבל זה הפוך משבת ויו"ט- בפורים קדושת הגוף הובילה לקדושת הזמן, הגוף כל כך קדוש עד שגם הזמן התקדש (ויש בו גם מימד של קדושת המקום- קשור קצת לשאלה ג- יש הבדל בין המקומות מתי חל החג).  

העיקר הוא ללמוד מפורים את היסוד לכל שאר השנה.

ב. כשתופסים שזה לא וורט אלא אמת- כל המבט על החיים משתנה (למי שרודף אחרי האמת ומחפש לחיות אמיתות ולא ריגושים).

מי שלדוג' מבין ש"בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה" (לא מבחינה פיזית שזה רק תהליכים פיזיולוגיים במוח, אלא נשמתית), כלומר שבכל לילה הנשמה שלו עולה למעלה, תופס את השינה והקימה אחרת.

או לשיר בשבת "דורשי ה' זרע אברהם אוהבו" ולתפוס שיש בכל אחד מאיתנו "אברהמיות" מוחשית, וזה לא רק וורט או משהו פסיכולוגי או חינוכי, אלא משהו שאכן קיים בתוכנו.

ובכלל לא בשנמהמ.

ב. יום אחד משפיע על כל השנה

ג. מוקף אור מקיף פרוז אור פנימי. איממנטי טרנצננצדני. @צדיק יסוד עלום  מבין בזה

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.

זה מקסים בעיניי

אלא רק לשתות מים במקרה הפחות טוב.

שהוא הקדים בחודש

ראה שרשור מיקום מקביל והשווה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=873061&forum_id=1364

ככה יוצא שיש שלוש חומרות יחד..

חומרא בשיעור כזית, כדעת התוס'

חומרא שהתקטנו השיעורים

חומרא ללכת לפי משקל (זו לא בדיוק חומרא אבל לצורך העניין)

* עוד לא הייתי בחו"ל. לא יוצא מהארץ.

* לא שומע כלל שירים בספירת העומר ובשלושת השבועות.

* אוכל 2 כזית במוציא מצה.

* שנתיים צמתי צום בכורות כמו שכתוב בעולת ראיה. מזל שידעתי לעצור בזמן..😅

(אם אני לא טועה בכל הדוגמאות יש פוסקים שסבורים שזה עיקר הדין ויש פוסקים שסבורים שניתן פחות אז מניח שזה עונה להגדרה של להחמיר.. כמו שכתבו פה על שתיה לפני התפילה.. יש פוסקים שסבורים שזה הדין, ויש שהקלו יותר וממילא לשיטתם זה חומרא..).

ותענית בכורות זה לא חומרה שמביאה לידי קולא?
 

כי בסוף לא מתרכזים במגיד מרוב רעב

מזכירים את בני רב פפא, להראות שאפשר לגדל משפחה של עשרה תלמידי חכמים גדולים.
 

הרמ"א כתב בסוף תשובותיו, שרב פפא היה עשיר גדול ומחזיק תורה ובזכות שעשה לבניו סיומים ושמחה לגמר מסכת, זכה שכל עשרת בניו היו גדולים בתורה. הוא ממשיך ומוצא בהם רמזים לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות.

תודה!