אני ילדתי בליס ולא ממליצה, אבל יש לי חברות שכן ממליצות. לי היתה שם חוויה לא טובה...

הבנתי שתל השומר מצוין אבל לא מניסיון

ליס זה איכילוב

תל השומר זה תל השומר, שיבא 

תל השומר

בלינסון

איכילוב

לניאדו

מעייני הישועה

מה חשוב לך בלידה? תפרטי קצת אולי נוכל יותר לכוון.

בד"כ הלידות שלי מהירות ואני יולדת טבעי,

אם לא אגיע בפתיחה מלאה אני רוצה לנסות לידת מים

יש להם שני חדרי לידה טבעיים עם בריכה

צוות מיילדות מדהים ילדתי שם פעמיים והיה מדהים

ממליצה

מאיפה שאני גרה,

אני יותר קרובה למרכז, פתח תקווה, כפר סבא 

ובוולפסון חולון (לא בילינסון) יש אחלה גישה של הצוות ללידה טבעית, והיה לי מושלם גם בלידה וגם באשפוז (יש רק אך ורק חדרים של אחת...).

בזמנו וולפסון אפשרו להכניס בריכה מהבית לחדר הלידה ולמלא שם מים אולי עכשיו כבר יש שם חדר ייעודי. בשעות לא פקוקות וולפסון זה כלום נסיעה אז תשקלי את המרחק. לי היה שווה מאד. החיסרון היחיד שם זה היועצות הנקה שבזמנו לפני כמעט 3 שנים היו גרועות.

אלא אם כן השתנה ילדתי שם פעם אחרונה לפני כמה שנים

יש להם מלונית צמודה חלומית למדי

ממליצה בחום בכל הבחינות

צוות מקצועי ומסור !!

מיילדות אנושיות, היתה לי לידה ארוכה אז פגשתי כמה וכמה..

יש להם מחלקה חדשה של חדרי אשפוז פרטיים )לבקש מחלקה א(

אני התלבטתי בין איכלוב שזה ליס לבלינסון ועשיתי סיור בשניהם, מה שגרם לי להחליט היתה האנושיות והיחס של המיילדות שפגשתי בסיור וב"ה מרוצה מהבחירה

-יחס ללידה טבעית

-צוות נחמד

-במחלקה- התנאים? הכשרות? כמה נשים בחדר? יש אפשרות ללבד?

( רוצה להיות עם התינוק איתי-אבל שתהיה אפשרות לשים בתינוקיה לשעה נגיד אם צריכה)

-לא ילדתי לידה טבעית אבל בסיור ראיתי שיש חדר לידה משופץ שמיועד לזה עם אפשרות ללידת מים.

-צוות מסור מקצועי אנושי ואכפתי, זאת הסיבה שבחרתי ללדת שם

-לגבי המחלקה הם שיפצו מחלקה שלימה לחדרים פרטיים ויש עוד מחלקה של חדרים לשתיים. בשתי המחלקות יש אפשרות לשים בתינוקיה בלילה ושעתים בצהרים. חוץ מזה יש מחלקה נוספת של ביות מלא. הם מתחייבים למלא קודם את כל החדרים ביולדת אחת גם בחדרים של שתים ואז אם יש עומס הם מוסיפים לחדרים מלאים, הבעיה בחדרים פרטיים שאם יש עומס ומילאו כבר את כל המחלקות הם מוסיפים מיטה ומחיצה לחדר פרטי היה לי את זה רק ביום שהשתחררתי וזה היה פשוט לא לעניין כי החדר לא מונגש לשתים ואין וילון נורמלי והמחיצה הניידת לא עושה תעבודה...

אני הייתי בחדר פרטי שבוע בגלל שהאריכו לי את האשפוז, חדר גדול מאוד ונוח שרותים ומקלחת חדשים ויפים בחדר, ניקיון יסודי כל יום, ארוחות יש רבנות, מהדרין זה חמגישיות )שמעתי שלא אכיל( אני הייתי מרוצה מאוד מהמחלקה ומהחדר!!

בנוסף כל המיילדות והאחיות שם הן גם יועצת הנקה ועזרו לי מאוד!!

זה באמת ענין של ס"ד אי אפשר לדעת על איזה יום תיפלי... כל בית חולים יש פתאום עומס יולדות...

מרגיש לי שמאיר יותר פנוי כי זה פחות מרכז כמו פתח תקווה

או שזה סתם בדמיון שלי🫢

גם במאיר הם ממלאים קודם כל אחת בחדר ורק אם צריך מוסיפים שניה

אבל נשמע נחמד שמלכתחילה זה חדר פרטי ונראה חדש ויפה יותר

לידות קודמות ילדתי בבי''ח בפריפריה שאף פעם לא עמוס

אז חדשה בתחום😉

אוכל מהדרין יש בטח רק בחמגישות מגעילות בשניהם נכון?🫢

זה מבאס כי אין לי אופציה לאוכל ביתי כמעט

ומצד שבת מעניין גם מה יותר סביר

הייתי רק בביקורת פעם אחת, היו מעל 90 אחוז ערבים (הצוות היה מקסים).

ילדתי במעייני הישועה והיתה לי חוויה מהממת ב"ה

אבל במעייני עמוס..וצפוף בחדרים

א זלא אופציה מבחינתי

אז אולי באמת בלינסון

ומי יש שלה עוד מידע לתרום מומזנת גם בפרטי

טוב קיצר

אני לא מבינה בזה כלום

בסוף הכל קשור להשגחה ותזמון ממשיים

גם יךד.י בבי''ח שי שלי חברות שיצאו בטראומה וממ שלא היה להן טוב

ולי היה ממש טוב ברוב הלידות וגם לאחרות

אז יו'עת שזה לא מוחלט והכל חוויה אישית

ועדיין לא יודעת להחליט אבל יצשלי עוד זמן

בפועל הם לידי

אבל אין לי מלווה איתי כמעט בכלל

אז חייבת אופציה לישם כדי להתקלח או כדי לישון שעה בלילה כי לשי בריינים וכל הלילות צורחים ויונקים וכמה אשני רוצה ישהיו רק לידי אני משתגעת מאפס שינה ממשאפס.. אז לפעמים העשה אחת שאני יכולה לשים את הראש הז היכולת לשי לתפקד

ובסוף חוזרת לעוד חבורה שלמה בבית אז..

חוויה טובה בבילניסון.

ושמו אותי בבית מלא, אבל במחלקה של ביות חלקי. מה שאיפשר לי לבחור האם להשאיר את התינוק אצלי או להביא לתינוקיה.

בגדול הוא היה לידי כל הזמן, אם הרגשתי שאני חייבת לישון הבאתי אותו לתינוקיה והן התקשרו אליי בשביל להניק.

בתקופת הקורונה, השאיפה הייתה כמה שפחות.

אבל החדרים במחלקות שהייתי בהם בבילניסון, מיועדים לשתי יולדות

רק כי כבר כמה פעמים ראיתי שרשמתן את זה.

אני הייתי סופר מרוצה בשיבא וגם חזרתי לשם שוב, המקצועיות והיחס והשקט במחלקה שנתן לי לנוח באמת. הייתי בעבר גם בהדסה עין כרם, לא מתקרב מבחינתי לשיבא.

אני יודעת שיש כאלה שמרוצות, אבל שמעתי גם על המון שלא ועל דולות שלא מסכימות ללוות שם.

בכל מקום תמיד צריך להתפלל לשליחים טובים!

אישית הנקודה שלי מאד הפריעה והשליכה על המון דברים זה העומס- ותחושה שלא מנהלים את העומס בצורה נכונה.

לדוג'- לעזוב יולדת בפתיחה 7 אחרי פקיעת מים שזה הליך זירוזי ולא לבוא לבדוק אותה במשך 3 וחצי שעות זה ניהול לא נכון של העומס. לא יכול להיות שמבין צוות מילדות אי אפשר לשלוח אחת לשתי דקות רק כדי לבדוק אם יש התקדמות.

לעומת זאת בעין כרם- למרות שהיה עמוס היחס מכל מי שנפגשתי איתה היה פשוט סבלני, קשוב, עוטף וכו'.  ונכון שאין מה להשוות בתנאים הפיזיים שבשיבא הם הרבה יותר מתקדמים, נוחים, מטופחים אבל אני מחפשת דברים אחרים.. 

אני ממש לא מדברת על התנאים הפיזיים, (לדוגמא, האוכל בעין כרם לדעתי מצוין לעומת שיבא שהייתי ממש רעבה שם).

בעין כרם כמעט ילדתי במחלקת נשים כי שתי אחיות ממש התעלמו מהקריאות שלי וכעסו עלי שאני מפריעה להן, גם אחרי הלידה עזבו אותי די מהר למרות שהיה דימום רציני שהגעתי לעלפון ובעלי רץ לחפש מישהי שתבוא (עוד בחדר הלידה).

כנ"ל במחלקה האחות כעסה עלי כשקראתי לה באמצע הלילה לעזור לי ללכת לשירותים כי פחדתי להתעלף שוב (והם אלו שאמרו לי לקרוא לאחות ולא לקום לבד).

בשיבא לעומת זאת עם כל העומס והעובדה שגם ילדתי בקבלה כי לא היה חדר פנוי, התחושה היתה הרבה יותר שראו אותי.

בקיצור, הכל עניין של חוויה אישית, זה פשוט תמיד מפתיע אותי עד כמה חוויה יכולה להיות הפוכה בשתי מקומות.

אני מרגישה שבתל השומר אני שומעת על סיפורים קשים בצורה עקבית אבל תמיד שמחה לשמוע על נשים שהיה להם טוב שם, אולי עוד יש למקום תקווה...

ממש קטע

בשיבא כמעט ילדתי לבד כי לא משנה כמה קראתי להן ואמרתי שאני מרגישה צורך ללחוץ ושאני מרגישה שהחוט של המוניטור שחיברו לראש שלה יוצא (משמע- כנראה שגם הראש מתקדם), לא באו לבדוק אותי ואז כשבאו סוף סוף התחילו ישר לאיים עליי בואקום (וואוו רגע, השניה הגעת וראית שהראש כבר עוד רגע בחוץ, מה הקשר ואקום?)

ובעין כרם, כשקראתי במחלקת נשים לאחות, נכנסתי להתקלח כי בראש שלי קוראים לאחות ואז לוקח לה איזה חצי שעה להגיע.. אז היא הגיעה שניה אחרי שנכנסתי למקלחת וחיכתה עד שאצא.

קיצור, כמו שכתבתי קודם- בכל מקום צריך להתפלל לשליחים טובים! אבל באמת באופן אישי, כל החברות שלי שילדו בעין כרם חזרו לשם, ומאלה שילדו בשיבא מכירה רק אחת שחזרה (ועוד אחת שחוזרת לשם כי יולדת קיסריים אלקטיביים אז זה אחרת בעיני)

גם אצלי התינוקת כמעט יצאה, והדולה (שמזל שהיתה) אמרה לא ללחוץ כי אחרת היא פשוט תיפול...ובאמת איכשהו הצלחתי לעצור... ומיד קראה למיילדת שהגיעה קצת אחרי...

מצד שני עדיין החויה שלי משם היתה יחסית טובה, אולי בגלל שלא התערבו לי כל כך והיו מקצועיים איפה שצריך, ואהבתי שהחדר היה ממש ממש גדול ונעים יחסית...

וגם חברה שלי אמרה שאמא שלה היתה צריכה לצעוק עליהם שהבת שלה יולדת כי היא פשוט היתה לבד!!

כנראה כי זאת החוויה שלנו... נכון?

שמחה לשמוע שהיה לך טוב. באמת.

לי היה מחריד. ממש. אין לי כוחות לפרט, מי שרוצה יכולה לגלול בכרטיס אישי שלי לדעתי פירטתי בעבר. אבל באמת דברים קשים מזעזעים ולא תקינים בשום צורה לגמרי אובייקטיבית.

ואני מכירה המון סיפורים ממש ממש קשים משם... מחברות, מנשות מקצוע בתחום וכו.

ואגב עין כרם ילדתי שם פעמיים אחרי שיבא וואו באמת אין להשוות ולא מתקרב בכלל😉

הכבוד והנעימות והמקצועיות וההקשבה ליולדת.... ההפך לגמרי משיבא.

ממש לא התכוונתי לזלזל או להקטין את החוויה שלך, ברור לי שאת כותבת כי עברת משהו קשה באמת.

רק רציתי לתת קול נוסף.

פשוט שבאמת לא סתם אני כותבת את זה

ומעולה שאת כותבת

הכי טוב לשמוע את כל הקולות מכל הכיוונים.

אני הייתי שם פעמיים ואחותי פעמיים

וחברוצ

וכולנו ממש מרוצות

בעזרת ה׳ גם אחזור לשם

היה לי מדהים 

יש מחלקה של חדרים טיפה יותר ישנים ששם שתי המיטות הם מיטות אישפוז, אבל הם לא מכניסים עוד יולדת, זו המיטה של המלווה.

וזה גם בדרך כלל מחלקת המתנה עד שמתפנה חדר במחלקות החדשות יותר (אני הועברתי למחלקה מהחדר לידה בדיוק כשהתחילו שיחרורים, אז שמו אותי שם ואמרו לי שאם ארצה אני מוזמנת להישאר ואם ארצה אוכל לעבןר לחדר החדש יותר, אני בחרתי לא להתמקם מידי ולעבור אחרי שעה למחלקה החדשה)

אבל בלידה עכשיו כששמו אותי שם ואמרתי שאני מעדיפה לבד אמרו לי שגם ככה זה יהיה לבד פשוט אם אני רוצה את המחלקה החדשה יתפנה עוד צעט

אבל שהמיטת אישפוז שם היא למלווה ולא יכניסו עוד יולדת

אותי שחררו ציקצק, לא הספקתי להגיד 'יו' כבר הייתי בחוץ.

אני ילדתי בליס ולא היתה לי חוויה טובה אבל כמו שכתבו למעלה זה ממש תלוי חוויה 

ילדתי בשבת בבוקר היינו בלילה של מוצש ובלילה של ראשון

אבל זה לא שבשני בלילה בעטו אותי החוצה😂

שיחררו משו כמו 12 או אחת אני חושבת

אני אישית בהריונות והנקה (גם לפעוט בשלב מתקדם...) לא צמתי.
אבל אל תלמדי ממני, אני לא כזו צדיקה כנראה.

סתם גרועה בצומות...

הרבה פעמים אפילו אם אני קצת לא מרגישה טוב אוכלת בצומות הקלים, אבל הפעם ניסיתי להתאמץ יותר מהרגיל

תעדכני כאן שהצלחת לצום הכל ואריע לך

אולי אם את לא מרגישה טוב את יכולה לשבור

יש הרבה רבנים שנותנים היתר גורף לא לצום (חוץ מט באב ויו"כ)

אני גם לא צמה בהריון והנקה ואני כן צדיקה 😉

כן זכור לי שאין חיוב לצום בתקופות האלה, זה מה שכיף בהריון והנקה...חחחח
אני שנים רצופוץ לא צמתי, ועדיין...כי מניקה...
 

דיברתי עם רב והתיר לי

עם יונקת בת שנתיים, שביומיים האחרונים יונקת יותר מהרגיל כנראה בגלל הלחץ. היה לי חשוב להתאמץ בשביל הזכות לעם.

כרגע נחה על הספה בזמן שהם "מסדרים" את המטבח מהכנת אוזני המן

עוד שעתיים וחצי נגמר

כל שנה מסתבכת עם זה, אבל השנה במיוחד

בכלל לא ידעתי שאסור.

אני מעולפת במיטה

אני גמורה אין סיכוי שיוצאת ככה לקריאה

או קריאה או אוכל ושתיה🤦‍♀️

במיטה עכשיו

והבדלה זה גג 10 דק אחרי יציאת שבת

הקריאה פה לנשים היא בשמונה בערב.

גם אני כירושלמית לא הכרתי את זה....

אבל בעלי גם לא מכיר את זה והוא ממעלה אדומים😂

אז אולי קשור.

בכל מקרה לאכול עכשיו ארוחה אני לא מסוגלת

אבל חייבת קפה עוגיה משהו

לעניין זה...

לירושלים יש את הפריווילגיה שמוציאים את הצום לעוד יום של חופש להכנות לפורים בלי קריאת מגילה ובלי כלום, ואת המגילה ושאר מצוות החג מקיימים אחרי יום (חוץ ממתי שיש פורים משולש, שאז גם הירושלמים קוראים מגילה מיד אחרי הצום).

בכל מקרה אני יושבת לאכול נורמלי רק עכשיו

נשנשתי קצת קפה עוגיות

השנה הראשונה שהייתי צריכה ללכת לקריאת מגילה אחרי הצום הייתה בשנה של פורים משולש.  הייתה לי נחיתה רכה.

אבל עד היום לא התרגלתי לזה (כבר הרבה שנים לא צמה בגלל הריון ולידה. לא יודעת מה יהיה כשאתחיל לצום).

מתנחמת רק בעובדה שאחרי םורים יש לנו יום לארגן את הכל בנחת. ולהינות עם ההורים בסעודה שלהם (יחד עם הפקקים של ירושלים...)

שאני צמה, אבל הולכת לקריאה לנשים.

אז אני אוכל לפני הקריאה.

אני דווקא בסדר עם צומות, אבל כן יש חולשה ועייפות...

מרגישה שדווקא השנה הצום הזה חשוב יותר מהרגיל, בעז"ה שתעמוד לנו הזכות הזו ונזכה לישועה בקרוב

עובר בסדר.

עם אבא

מתלבטת איך להתארגן על זה, רציתי שגם בן ה3 יזכה לשמוע מגילה. מצד שני הוא לא יצליח להיות מההתחלה ועד הסוף בלי להפריע 

מלבד ילדים נדירים שמסוגלים לשבת בשקט הרבה זמן.

אפשר בבית להקריא לו פסוקים בשביל החוויה.

בכל אופן, אצלנו - לבעלי יש מגילה, וכבר כמה שנים שהוא קורה לי בבית (לפחות באחת הפעמים). מנסים כשהקטנים ישנים, אבל אם מתעוררים עושים הפסקות לפי הצרכים שלהם.

השנה חשבנו שאולי הוא יקרא במקלט לכל מי שירצה בסביבה, אולי כמה נגלות. נראה איך נעשה את זה עם הקטנות שלנו...

אם יש מישהו באזורכם עם מגילה, כדאי לנסות ליזום משהו כזה - קריאה במקלט/בממ"ד.

הבת שלי בת השלוש הייתה איתי בקריאת המגילה היום, לא הפריעה בכלל... נהנתה להרעיש וביתר הזמן ישבה בשקט, לקחתי אותה גם שנה שעברה למגילה, גם שם ישבה בשקט.

חוץ ממנה בקריאה שהשתתפתי היו עוד לפחות שתי בנות בנות גילה ואפילו פחות שישבו בשקט.

נכון שיש ילדים מרעישים אבל לא כולם וכל אמא מכירה את הילדים שלה ותדע אם מתאים או לא 

לק"י
 

אמהות שמביאות ילדים צריכות לקחת בחשבון, שיש מצב שיצטרכו לצאת באמצע, אם הילד יתחיל להפריע.

ולא תמיד זה קורה.

כי ילדים בגיל הזה (וגם גדולים יותר), גם השקטים שבהם, אם הם צריכים משהו דחוף (שירותים למשל) לא תמיד ידעו לבקש בשקט. ובקריאת מגילה זה קריטי, גם רעשים קטנים שחוזרים על עצמם.

אני מוותרת על זה (והבן שלי גם לא כזה שקט, אז אני לא אקח סיכון בכל מקרה).

והאמת - יש גם ילדים מתעתעים, שלפעמים כך ולפעמים כך... בעלי נאלץ כמה פעמים לקחת את הילדונת שלנו איתו לתפילה, והיו פעמים שהיא ישבה בלי להוציא הגה, והיו פעמים שהיא לא הפסיקה לדבר... (ובמקרה כזה הוא יצא איתה החוצה)

נראה לי שבהכללה רוב הילדים בגיל הזה לא יכולים לשבת בשקט גמור חצי שעה שלמה.

הלכתי עם כולם והיינו בחוץ והגדולים נכנסו קצת וכשמיצו יצאו

השנה תיכננתי לקחת את בן ה5 ואולי בן ה4, את השני התלבטתי.

בגיל 3 ממש לא חושבת שמסוגלים לשבת הרבה זמן בשקט.

בעלי או הבן הגדול יקרא.

לוקחת את הילדים מחופשים ובע"ה נזכה לשמוח ולשמח.

(יש לי בן 5 ומעלה)

הייתי מזמינה אלינו אבל אין מעלית אז ככה יצא.

בעלי בצבא. אולי יחזור היום. הלוואי.

אם לא. זה קצת מסובך. אני עם 2 קטנים. 

את צריכה לקרוא ביחד איתם בעצמך, עדיף ממגילה כשרה, אם אין אפשר מהחומש.

תחפשי קישורים.

אם לא תצליחי בשום דרך, תכווני ששנה אחת מתבטל כדי לזכות לקרוא שנים הרבה בע"ה!

לפי הפסיקה שאנחנו קבלנו למשל, לא יוצאים ידי חובה כך.

וכשמעלים כזה אופציה בפורום כדאי לסייג שלא לפי כל השיטות....

תנסי לברר באזורך אם יש בחורים מישיבה קרובה/שכנים שאחד מהם יוכל לקרוא אצלך בבית

ואז כבר תזמיני עוד שכנות שאולי צריכות גם.

או להתארגן עם שכנה במצבך לתורות- אחת עם הילדים השניה יוצאת לשמוע מגילה

בכל רחוב להיום בערב,

הילדים שלי לא קטנים הם יבואו איתנו לשכנים.

מחר בבוקר אולי נקרא מהמגילה בבית, נראה איך יהיה. 

בעלי לוקח את שני הגדולים לבית כנסת (שנמצא במקלט).

אני נשארת עם הקטנים. אולי נרד קצת ליד בית הכנסת כדי להרגיש את האווירה.

אחר כך אני אלך לקריאה לנשים. בתקווה שלא יהיו אזעקות באמצע.

עדיין לא ברור אם בבית שלו (שעם ממ"ד אבל פיצי) או במקלט

או בבתים .

הגדולים שצמו הלכו בזמן התפילה לחניון- שם ארגנו מניין.

את הקטנות שדווקא השנה אמרתי להן מראש שהגיע הזמן שילכו כי כבר יודעות לקרוא ב"ה, החלטתי לא לקחת.

בהרגשה שלי השנה זה לא הזמן.... כמובן הסברתי להן מדוע, חכמות מספיק בשביל להבין, חרדות מספיק בשביל להעדיף להישאר בקונכיה שלהן.....

אז הלכתי לשמוע אצל שכנים אחרי שהגדולים חזרו ושברו את הצום.

בעיניי אין הכרח לצפות למשיח (יודעת שיש שיראו באמירה הזו כפירה).

כן יש הכרח לשמור תורה ומצוות…

זה היה עובד אם היית "אדישה" למחשבה על זה (נגיד- אמונה במשיח אבל כמשהו מאוד עתידי), אבל זה כן מפעיל אותך.

השאלה היא למה… את יודעת ורוצה לפרט קצת?

זה באמת ממש מפעיל אותי

השינוי הזה שיהיה אני כאילו לא יודעת למה לצפות

ואולי זה לא יהיה טוב?

יהיה רק טוב? הטוב שמחכים לע באמת יהיה טוב? 

ומאיזה סוג משיח את מפחדת.

כנראה זה עניין של הגדרות.

זה כבר נתון לפרשנויות

ואני דואגת כאילו אין על מי לסמוך

אז כולם מחכים ומצפים רק מתוך ביטחון ואמונה?

או שכתוב איפושהוא שיהיה טוב?

לא קשה לך לצפות למשו שאת לא באמת יודעת מהו? 

שזה בעיקר עניין של אמונה וביטחון

כי מי שמאמין עד הסוף

גם לא מפחד למות בדרך לשם

את יהודיה כשרה?

משתדלת לשמור מצוות?

מאמינה בה'?

אז למה שיקרה לך משהו?

וגם אם נמות לפני הגאולה נגיע לעולם הבא מלאים בזכויות

העולם הזה מלא בכל כך הרבה רע

ששווה למות אם הגאולה תבוא וכל הרע יגמר

הנשמה היא ניצחית בכל מקרה

אבל בעיקרון אין סיבה שנמות

מי שימות אלה הרשעים

מבטיחה לך שאת לא רשעית

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מספיק לי לקרוא את זה (וזה לא הכיתוב היחיד על הגאולה, יש עוד הרבה) כדי לדעת שיהיה טוב, ואני לא צריכה לדעת מדויק כדי להאמין בטוב הזה.

שמעתי על זה משל פעם, שזה כמו אדם שנולד במערה וחי שם את כל חייו, והוא אפילו לא יודע שיש מושג של אור שמש וזה מפחיד אותו, בשביל מה צריך את זה...🤷🏻‍♀️

זה מה שעובר עלינו עכשיו

ואם כל הכאב והקשיים שיש עכשיו יעלמו

וגם העולם יהיה מלא ברוחניות וטוב

אז מה יותר טוב מזה?

אחד הדברים שגורמים לי לחכות זה המחשבה על זה שיהיה ברור מה טוב ומה רע

עכשיו הכל מבולבל 

תהיה בהירות

נעבוד את ה' כמו שצריך

אני בחרדות כאילו מה אמרו לי

כמה חוסר אמונה?? ואני כל כך משתדלת להתחזק באמונה והקטע הזה זה פשוט לא עובד לי

אני מנסה לדייק עם עצמי קשה לי עם זה

או שאולי יהיה סינון?

מתי השלב הזה של צדיקים של מי זכאי??

שמעתי שהאויבים שלנו יהיו עבדים שלנו, ולא יהיה חולי , ותהיה תחיית המתים.

אבל הפחד של מה נעבור עד אז..

תמיד שאומרים שהמשיח מתקרב זה יותר מלחיץ אותי מאשר שתקיפת איראן מתקרבת, כי לא יודעים למה לצפות ובאיזו עוצמה זה יהיה, כי אמרו שיהיה מלחמת גוג ומגוג שזה נשמע מאוד מאוד מפחיד עם סימני שאלה רבים

וכל הפרשנויות של כל הרבנים שהנהההה משיח בא

סמאללה אין לי אויר

באלי לשמוח ולחכות ולא לדאוג לעצמי ומשפחתי ולקוות שנחיה טאטעעעע

הלכות מלכים ומלחמותיהם

אני לא זוכרת את כולם

אבל בשלב הראשון- עולם כמנהגו נוהג- לא יהיה שינוי דרמטי (עדיין יעבדו ויתנהגו רגיל)

השינויים המשמעותיים יהיו בשלב השני

ובשלב השלישי . 

וקוראים לו מדינת ישראל.

מי זה שיקבץ נדחי ישראל?

וילחם את מלחמות עם ישראל?

ויבנה את בית המקדש?

אלה דברים שכבר מתרחשים לנו מול העיניים. וזה לא שרק בן אדם אחד יעשה את הכל, כי חלק כבר בטוח נעשה. אלא אם מבינים שמשיח זה לא בהכרח אדם ספציפי אלא גוף, שלטון, ועד כמה שנזכה יעמדו בראשנו צדיקים בעלי זכויות ואם פחות נזכה הם יהיו פחות כאלה.

ויש את המדרש (ועליו השיר המפורסם) על המשיח שעומד על גג בית המקדש ומודיע לישראל שהגיע זמן הגאולה והם לא מאמינים. כלומר, זה יכול להיות שהוא כבר כאן ולא מרגישים בו. והסימן שהוא אומר זה- ראו באורי שזורח עליכם. ואני, אופטימית שכמוני, מאמינה שאת האור הזה אנחנו רואים זורח בעוצמות אחרות מאז השביעי באוקטובר. אז יש עוד כמה צעדים בדרך, עדיין לא עומד בית המקדש על תילו, אבל האור, והריח- אנחנו כבר מתבשמים ממנו.

אז בעיני אם את לא מסתובבת מלאת חרדה ממה שכבר קורה ושזה משיח- תנוח דעתך. כמו שאת עומדת בזה עד עכשיו ככה תעמדי גם בגאולה השלימה אמן.

ואגב, אני בטוחה שאם את דומה רק בקצת לפני הדור הזה, אז את תהיי ממקבלי השכר לעתיד לבוא.

🤍

כמובן אין לי מושג באיזה חינוך גדלת, אבל מרגיש שיש אוירה שלילית ומאיימת...

אני רואה את זה למשל לקראת הימים הנוראים שאני מתרגשת לקראת ההתחדשות, ההטהרות והתפילות (על אף שיש לי עוד ה-מ-ו-ן במה להשתפר ולצערי כמה וכמה מצוות שאני מחפפת בהם) ועדיין אני באוירה של התרגשות מהזיכוך והמלכת ה' ובטוחה שהוא רוצה בטובתי.

כנ"ל לגבי ימות המשיח. אמנם זה טיפה מלחיץ שאולי יהיו שינויים ודברים חדשים, אבל אני בטוחה שהם יהיו טובים! לא רואה את הקב"ה מתכנן טבח המוני בבניו ל"ע... החיים יהיו מלאי משמעות ושמחה! כתוב למשל שמשחרב בית המקדש "ניטל טעם פירות" ו"ניטל טעם ביאה". ז"א שגם דברים שהיום סה"כ אנחנו תופסים אותם כטובים הם תפלים לעומת הטוב הגדול האמיתי. 

בנוסף לזה שכבר היום אנחנו רואים ניצוצות וחלקים מימות המשיח בכל הניסים הגדולים שמתכתבים עם הרבה מנבואות הנחמה... ועוד ילך ויתגבר בע"ה.

חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא, חבלי משיח הנה זה בא היום, הנה זה בא היום, הנה זה בא הההה---יום!

וזה בהחלט עניין של חינוך

אני רק בשנים האחרונים הצלחתי באמת להתרגש מאלול והימים הנוראים ולא רק לחכות שהם ייעברו

ממליצה לך לחזור לנביאים עצמם.

אחרי שלמדתי אותם (בזכות פרויקט 'הנ''ך היומי' של הרב פרנקו), דברים הרבה פחות מפחידים.

גם לפותחת.

אני חושבת שהפחד הוא תוצאה של חוסר ידע.

אתה מפחד כשאתה לא יודע מה יהיה.

אבל אפשר ללמוד.

ואני כשלמדתי הוארו עיני. וזה תהליך מדהים וקסום.

ההבנה שהכי יושבת לי נכון זה שכרגע אני בעיקר גוף וקצת נשמה,

מהבחינה של את מי אני מרגישה כ'אני'.

כשתהיה גאולה אני יהיה בעיקר נשמה וקצת גוף. ה'אני' שלי יהיה הנשמה,

ולכן הכל יהיה אחרת מבחינת התחושות.

ולכן אם נחיה או נמות לא כזה מאים עלי. 

וגם אם ישתנה מלא דברים. הכל יהיה פרספקטיבה אחרת לגמרי.

ל'אחד מעיר ושניים ממשפחה'?

לפי הפשט, מדובר על שיבת ציון, כלומר- או שזה  קרה לקראת בניין בית שני, או בזמן השואה.

ואני מכירה גם פירוש שעמ''י נגאלים רק בזכות 'אחד מעיר ושניים ממשפחה' כלומר, נגאלים בזכות צדיקים בודדים.

שוב, ממליצה ממש ללמוד כאדם בוגר את הנביאים שמדברים על הגאולה.

ממש פוקח עיניים ונותן כוחות להתמודד עם התקופה הזו.

לא את מה שכתבת

יש בזה הכל

ציפייה

לא נודע

בדידות (כי רק אותי זה מפחיד)

אפוקליפסה

עונש על התנהגות לא טובה.

כילדה הייתי בחרדות מזה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה וכל רעש של משאית היה נשמע לי בואו של משיח, הייתי ממלמלת תהילים ומבטיחה שאחזור בתשובה, עד הפעם הבאה.

היום האמונה שלי פחות אדוקה, פחות משיחסטית מבעבר, ואני לרוב מצליחה לחיות עם זה.

אבל מה שאת מתארת מובן לגמרי

ממש זה

פעם בקורונה הייתי בטוחה ששמעתי שופר

הזיעה שכיסתה אותי והפחד אני לא אשכח לעולם

איך אפשר לחכות למשהו שכ"כ מפחדים ממנו?

ברור שלא.

ממש מוזר אם מישהו ככה מרגיש ועדיין באמת מחכה למשיח, זה לא הגיוני ולא טבעי

הפסקתי לפחד

אני עם הרבה פחות נרווים הלכתיים בכללי - עצבים נטייה להלחץ מדקודקים הלכתיים

(לדוג' כמו פחד שאולי לא התארגנתי למקווה כמו שצריך).

לא יודעת אם זה נכון, אבל יותר נחמד 

בתור ילדה היו מושמעות בבית שלי כל היום קלטות של רב מאוד מסויים ויש שם דבר אחד שעד היום אני זוכרת, ואפילו זוכרת איפה בדיוק עמדתי כששמעתי את זה, ועד היום כשעוברת שם יש לי הבזק של זה.

הרב אמר שכשמשיח יבוא השמש תהיה כמו המנורה של היתושים וכל מי שעשה עבירות אז ככה בשנייה היא תפגע בו.

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מפחדת מאוד מאוד מהמשיח כי בטוח השמש תצלה אותי בשנייה כי יש לי עבירות.

מאז עברתי הרבה גלגולים ולמדתי כמה משיח יהיה טוב וכייף וכדאי לחכות לו, ועדיין אני לא מצליחה לשכוח את החרדה שלי מהשמש כשהמשיח יבוא.

אז אני חושבת שהכל תלוי במה זה משיח מבחינתך ומה יהיה אז.

אם אין לך מושג אז זה בדיוק הזמן ללמוד על זה ןלחקור מה זה המשיח ומה יהיה אז.

וכל כך הרבה כתבו פה יפה ועדיין לא יודעת למה זה לא מניח לי לשניה

מחכה כבר לעבןר את מחר

מצד שני בסוף הוא יבוא…

אני רוצה לחכות מתוך אהבה והבנה 🩷 

הכנתי לי תעסוקה לליל פורים שלא אשתעמם

ממש מובן הצורך שיראו אתכם והביחד

יכולה לשתף שאני באה ממשפחה גדולה ואף פעם לא התארחנו

מנקה המבט של ההורים שלי היום וגם של עוד אנשים בוגרים עם ילדים נשואים-  גם לא קל לארח משפחות שלמות בחגים

כלכלית, נפשית, מקום ובלאגן בבית וכו'

אני מבינה שאצלך זה שונה כי התחושה היא שכולם באים ורק את מחוץ למעגל, אבל מצד שני גם - כמה הנאה יכולה להיות מללכת למקום שבו את מרגישה פחות רצויה?

בתחושה שלי, היום כאמא בעצמי (למשפחה קטנה) וגם אז כילדה במשפחה גרעינית יחסית גדולה - זה עניין של הסתכלות

יכול להיות ממש כיף ומספק כשזה רק אתם אבל את לא פנויה נפשית לזה

ולכן, מעבר לכל אירוח או התעסקות כזו או אחרת אני מפצירה בך לחזק את עצמך. את עוברת תקופה ארוכה לא קלה, נראה שאת חייבת לעצמך טיפול וחיזוק שיעזור לך להתמודד

אני מטופלת כבר כמה שנים

תודה על הכיוון לנקודת מבט שונה

המשפחה שלך מזכירה את שלי מהבית

פשוט מבאס להרגיש לא רצויים בזמן שיש מלא משפחה שהם כן רצויים

מן הסתם בזמני משבר או זמנים יותר רגישים,

צפים הדברים היותר עמוקים שבשגרה אנחנו מצליחים להתחמק מהם.

זו יכולה להיות הזדמנות להחליט בהמשך לטפל בנקודה הזו.

בכל אופן, כרגע זה בעיקר לשרוד את הימים הקרובים.

לגבי לשכור דירה קרוב אליהם, זה כיוון מעניין,

אבל חייב להיות תואם מציאות ונראה שאתם לא שם.

שאתם מצפים לדברים שלא יקרו. ואז האכזבה תהיה קשה שבעתיים.

והרבה ילדים על הראש בזמנים ממילא מתוחים זה מכביד. אי אפשר לצפות לזה, אבל אפשר להתגמש ולשלוח ילדים/ מבוגרים בהרכבים שלא יכבידו.

למה תמיד אנחנו המכבידים מבינה ?

אשמח גם לכיוון פעולה

גם ממש בא לי לארח השנה וזה דקה תשעים כך שממש חושבת יגיע במצב הזה

ולא מצליחה להגיד לבנות שלה לא. אז היא לא יכולה להוסיף על עצמה עוד עומס.

שנית , אם נכדים אחרים גרים קרוב , יש דינמיקה אחרת . סבתא נהיית סוג של אמא שניה , יותר מתערבת , יותר מחליטה , עם נכדים רחוקים זה לא שייך . 

מה ההבדל בין ילדים של בת לילדים של בן?

זו אפליה

ההורים של בעלי הם כמו עוד זוג הורים

כמו כי לא באמת אבל הילדים שלי חופשי אצלם והדינמיקה שונה לחלוטין מאשר אצל ההורים שלי שגרים רחוק

לצערי כן? אבל זו עובדה אצלנו

הבת שלי פורחת אצל חמותי

אוהבים אותה שם אפילו יותר מהנכדים האחרים חחח

מנסה לחשוב -

האם יש קהילה,תנסו למצוא לכם חברים שתעשו יחד סעודת פורים.

האם אופציה לעבור קרוב יותר להורייך?

להזמין אחים, גיסים, לעשות יחד- זה משמח מאוד אפילו שזה הרבה עבודה... גם לארוז תיקים זה מלא עבודה.

חיבוק גדול! 

אותך (לב, חיבוק)
אנחנו גם במצב דומה, כבר כתבתי כאן כמה פעמים...בסגנון שלך, שאיך הם לא מתגעגעים לנכדים? (הילדים שלי)
אם היה לי פתרון כנראה לא הייתי במצב הזה, אבל לפעמים אין פתרון. זה פשוט אופי, ככה המשפחה של בעלך, איך הם לא יכולים לחשוב עלייך אחרי לידה? עם ילדים קטנים (אני משערת) שרק רוצה מעט משפחה ומנוחה לנפש לך ולילדייך.
בינתיים הדבר החיובי היחיד אצלנו בכל הסיפור הוא שאני בונה את עצמי ולומדת להיות רגישה לאחר, ויודעת שבע"ה אהייה סבתא מהממת לנכדיי , ילדיי כלותיי וחתניי בע"ה, אודות למצב עכשיו שאני לומדת מצויין כיצד נכון להתנהג, מה לומר ומה לעשות למען המשפחה המורחבת העתידית שתהייה לי בע"ה.

תודה על התגובה!

חיממת את ליבי 💜

שזה לא ההתנהגות שלהם כלפיכם

אלא הדינמיקה של בעלך מולם?

הוא משתדל לא להכביד

אז הם התרגלו שהוא מסתדר לבד

יש מצב?

שהילדים האחרים פשוט נשענים עליהם ולא נותנים אופציה אחרת

השבוע הכי כיפי בתור מורה ואין אותו..

וככ כואב לי על הילדים שזו שמחת החג שלהם, והתאמצתי מאוד וחגגנו גם אתמול והיום. אבל עדיין יום תחפושות כנראה שלא יהיה אם מדובר במערכה ארוכה.

ובעיקר אנחנו חיים ממגפה למלחמה למלחמה.. זוכרת יום פורים בקפסולות בגנים וכזה מבאס שאין לנו רגע דל.

כן ימים היסטוריים אני מתחברת לזה ושמחה בזה ובו זמנית מבואסת. מותר לנו. 

יצאתי משנת אבל על אבי ז"ל (בשנה שעברה לא חגגתי בכלל כמובן), ציפיתי השנה לחגיגות חודשים מראש, התעדכנתי עם אנשים, חיפשתי אירועים 

התארגנו על כרטיסים למסיבת פורים שווה לזוגות,

הייתה לי תחפושת משפחתית בהנחה שנצא אנחנו עם הילדים 

{בינינו-אני בנאדם יצירתי, תנו לי לחשוב על קונספט לתחפושת אישית, זוגית, משפחתית וזה גם מה שעשיתי} קניתי תחפושת לכולנו והשקעתי בזה מחשבה ועשייה,

בנוסף, לא רציתי את כל פסטיבל משלוחי המנות אז הכנתי מלפני כמה ימים את כל המשלוחים כדי לא להשתגע (בדיעבד-ממש טוב שכך, לא הייתי מסוגלת לעשות את זה מאז שיצאנו למערכה}.

בינתיים- אני מפתחת דיכאון מעוד יום בבית, בממ"ד לפרקים (למרות שיש שיפור), לא הצלחתי לעשות כלום בעבודה , אין לי ריכוז לבדוק מבחנים. הכל יצא כ"כ הפוך. ובנוסף אחד הילדים קדח מחום וכל הערב דאגתי לו.

ציפיתי לימי הפוגה בבית הספר, כבר ממש עמוס וקשה והיום הכיפי בבי"ס שבו מתחפשים הוא קליל ואחר וסופסוף לא לימודי וכל המורות נהנות ונחות.....

והערב- איזה מן ערב פורים זה שאפילו להתקהל למגילה זו נחשבת הצלחה, וכל הערב בלי מוזיקה, מה זה אירוע פורים בזום?

תחזירו לנו את פורים בבקשה! לילדים אבל במיוחד לנו המבוגרים!

אני רצינית-יחזירו לנו את שמחת החג? בעיני זו הוצאה הכי מוכרת.

בסוף ברור לי שימים היסטוריים וכו' אבל עם כל הכבוד לרלוונטיות של המגילה אני רוצה לרקוד, להתפרק, לראות מצעדים של תחפושות ובאמת להנות ולבלות!!!!!!!!!

זה הדבר הכי אהוב עליי בחג הזה, לא הסעודה, לא שגעון המשלוחים, זה העובדה שיש לנו חג אחדדדדדדד בלי דקדוקים והכנות זיסיפיות או הלכות וכבדות, סופסוף אנחנו יכולים להגיע למקום גבוה באהבת השם מתוך שכרון חושים, מתוך קסם, מתוך שמחה אמיתית, קלילות, הומור וחיוכים.

לשבת בבית בליל פורים זה כמו לא לצאת בערב יום העצמאות. מרגישה ממורמרת.

אמא שלי הגיעה אלינו וגם היא וגם בעלי לא מתבאסים כמוני, הם אנשים פחות רגשיים ויותר ריאלים ובוגרים ומרגישה ילדה שיושבת ככה ומתבאסת עם עצמי.

לק"י

זה באמת מבעס.

מקווה שיהיה לנו שמח ועליז מחר, גם אם זה קצת שונה מהרגיל🙏🏽

גם מרדכי היהודי התארגן למלחמה ולא לתחפושות.

שנים לא הבנתי איך בנ"י שלושה ימים אחרי שיצאו ממצרים התחילו כבר עם התלונות שלהם,

זה לא ימים היסטוריים וזה, זה ימים היסטוריים!

לרקוד אפשר גם בבית או עם השכנים.

במקום מצעדים של תחפושות תראי מצעדים איך הרשע בטהרן עולה בסערה השמימה, להבות בגובה של שני בניינים.

להנות זו בחירה. אבל גם אם לא נהנים, יש הבדל בין לא להנות לבין להתמרמר.

להתמרמר זה סוג של כפירה בעיני..

עיקר וטפל.

לגבי אם יחזירו לנו את שמחת החג- עושים לנו עדכון גרסה של החג. פורים משודרג.

לגבי סיום שנת האבל, זה נושא אחר. כי היה לך עוגן והוא בוטל, זה בהחלט מטלטל ואף מדגיש את החוסר.

כדאי להפריד בין הדברים כדי להצליח להתמודד עם התחושות השונות, במיוחד שבמצב חירום הכל מועצם. 

צריך לפקוח עיניים ולהסתכל למציאות בעיני יהודי מאמין

יש פה פרק נוסף בתולדות עם ישראל

פרק שדורות חלמו עליו

ניסים גלויים בהצלחת הלחימה ושמירה על חיילינו

ניסיים גלויים ביירוט רוב הטילים (וההוכחה היא אלה שכן פגעו וגרמו נזק)

אשרינו שזוכים לחיות בימים אלו

ושנזכה לראות בבניין המקדש מהרה