אני ילדתי בליס ולא ממליצה, אבל יש לי חברות שכן ממליצות. לי היתה שם חוויה לא טובה...

הבנתי שתל השומר מצוין אבל לא מניסיון

ליס זה איכילוב

תל השומר זה תל השומר, שיבא 

תל השומר

בלינסון

איכילוב

לניאדו

מעייני הישועה

מה חשוב לך בלידה? תפרטי קצת אולי נוכל יותר לכוון.

בד"כ הלידות שלי מהירות ואני יולדת טבעי,

אם לא אגיע בפתיחה מלאה אני רוצה לנסות לידת מים

יש להם שני חדרי לידה טבעיים עם בריכה

צוות מיילדות מדהים ילדתי שם פעמיים והיה מדהים

ממליצה

מאיפה שאני גרה,

אני יותר קרובה למרכז, פתח תקווה, כפר סבא 

ובוולפסון חולון (לא בילינסון) יש אחלה גישה של הצוות ללידה טבעית, והיה לי מושלם גם בלידה וגם באשפוז (יש רק אך ורק חדרים של אחת...).

בזמנו וולפסון אפשרו להכניס בריכה מהבית לחדר הלידה ולמלא שם מים אולי עכשיו כבר יש שם חדר ייעודי. בשעות לא פקוקות וולפסון זה כלום נסיעה אז תשקלי את המרחק. לי היה שווה מאד. החיסרון היחיד שם זה היועצות הנקה שבזמנו לפני כמעט 3 שנים היו גרועות.

אלא אם כן השתנה ילדתי שם פעם אחרונה לפני כמה שנים

יש להם מלונית צמודה חלומית למדי

ממליצה בחום בכל הבחינות

צוות מקצועי ומסור !!

מיילדות אנושיות, היתה לי לידה ארוכה אז פגשתי כמה וכמה..

יש להם מחלקה חדשה של חדרי אשפוז פרטיים )לבקש מחלקה א(

אני התלבטתי בין איכלוב שזה ליס לבלינסון ועשיתי סיור בשניהם, מה שגרם לי להחליט היתה האנושיות והיחס של המיילדות שפגשתי בסיור וב"ה מרוצה מהבחירה

-יחס ללידה טבעית

-צוות נחמד

-במחלקה- התנאים? הכשרות? כמה נשים בחדר? יש אפשרות ללבד?

( רוצה להיות עם התינוק איתי-אבל שתהיה אפשרות לשים בתינוקיה לשעה נגיד אם צריכה)

-לא ילדתי לידה טבעית אבל בסיור ראיתי שיש חדר לידה משופץ שמיועד לזה עם אפשרות ללידת מים.

-צוות מסור מקצועי אנושי ואכפתי, זאת הסיבה שבחרתי ללדת שם

-לגבי המחלקה הם שיפצו מחלקה שלימה לחדרים פרטיים ויש עוד מחלקה של חדרים לשתיים. בשתי המחלקות יש אפשרות לשים בתינוקיה בלילה ושעתים בצהרים. חוץ מזה יש מחלקה נוספת של ביות מלא. הם מתחייבים למלא קודם את כל החדרים ביולדת אחת גם בחדרים של שתים ואז אם יש עומס הם מוסיפים לחדרים מלאים, הבעיה בחדרים פרטיים שאם יש עומס ומילאו כבר את כל המחלקות הם מוסיפים מיטה ומחיצה לחדר פרטי היה לי את זה רק ביום שהשתחררתי וזה היה פשוט לא לעניין כי החדר לא מונגש לשתים ואין וילון נורמלי והמחיצה הניידת לא עושה תעבודה...

אני הייתי בחדר פרטי שבוע בגלל שהאריכו לי את האשפוז, חדר גדול מאוד ונוח שרותים ומקלחת חדשים ויפים בחדר, ניקיון יסודי כל יום, ארוחות יש רבנות, מהדרין זה חמגישיות )שמעתי שלא אכיל( אני הייתי מרוצה מאוד מהמחלקה ומהחדר!!

בנוסף כל המיילדות והאחיות שם הן גם יועצת הנקה ועזרו לי מאוד!!

זה באמת ענין של ס"ד אי אפשר לדעת על איזה יום תיפלי... כל בית חולים יש פתאום עומס יולדות...

מרגיש לי שמאיר יותר פנוי כי זה פחות מרכז כמו פתח תקווה

או שזה סתם בדמיון שלי🫢

גם במאיר הם ממלאים קודם כל אחת בחדר ורק אם צריך מוסיפים שניה

אבל נשמע נחמד שמלכתחילה זה חדר פרטי ונראה חדש ויפה יותר

לידות קודמות ילדתי בבי''ח בפריפריה שאף פעם לא עמוס

אז חדשה בתחום😉

אוכל מהדרין יש בטח רק בחמגישות מגעילות בשניהם נכון?🫢

זה מבאס כי אין לי אופציה לאוכל ביתי כמעט

ומצד שבת מעניין גם מה יותר סביר

הייתי רק בביקורת פעם אחת, היו מעל 90 אחוז ערבים (הצוות היה מקסים).

ילדתי במעייני הישועה והיתה לי חוויה מהממת ב"ה

אבל במעייני עמוס..וצפוף בחדרים

א זלא אופציה מבחינתי

אז אולי באמת בלינסון

ומי יש שלה עוד מידע לתרום מומזנת גם בפרטי

טוב קיצר

אני לא מבינה בזה כלום

בסוף הכל קשור להשגחה ותזמון ממשיים

גם יךד.י בבי''ח שי שלי חברות שיצאו בטראומה וממ שלא היה להן טוב

ולי היה ממש טוב ברוב הלידות וגם לאחרות

אז יו'עת שזה לא מוחלט והכל חוויה אישית

ועדיין לא יודעת להחליט אבל יצשלי עוד זמן

בפועל הם לידי

אבל אין לי מלווה איתי כמעט בכלל

אז חייבת אופציה לישם כדי להתקלח או כדי לישון שעה בלילה כי לשי בריינים וכל הלילות צורחים ויונקים וכמה אשני רוצה ישהיו רק לידי אני משתגעת מאפס שינה ממשאפס.. אז לפעמים העשה אחת שאני יכולה לשים את הראש הז היכולת לשי לתפקד

ובסוף חוזרת לעוד חבורה שלמה בבית אז..

חוויה טובה בבילניסון.

ושמו אותי בבית מלא, אבל במחלקה של ביות חלקי. מה שאיפשר לי לבחור האם להשאיר את התינוק אצלי או להביא לתינוקיה.

בגדול הוא היה לידי כל הזמן, אם הרגשתי שאני חייבת לישון הבאתי אותו לתינוקיה והן התקשרו אליי בשביל להניק.

בתקופת הקורונה, השאיפה הייתה כמה שפחות.

אבל החדרים במחלקות שהייתי בהם בבילניסון, מיועדים לשתי יולדות

רק כי כבר כמה פעמים ראיתי שרשמתן את זה.

אני הייתי סופר מרוצה בשיבא וגם חזרתי לשם שוב, המקצועיות והיחס והשקט במחלקה שנתן לי לנוח באמת. הייתי בעבר גם בהדסה עין כרם, לא מתקרב מבחינתי לשיבא.

אני יודעת שיש כאלה שמרוצות, אבל שמעתי גם על המון שלא ועל דולות שלא מסכימות ללוות שם.

בכל מקום תמיד צריך להתפלל לשליחים טובים!

אישית הנקודה שלי מאד הפריעה והשליכה על המון דברים זה העומס- ותחושה שלא מנהלים את העומס בצורה נכונה.

לדוג'- לעזוב יולדת בפתיחה 7 אחרי פקיעת מים שזה הליך זירוזי ולא לבוא לבדוק אותה במשך 3 וחצי שעות זה ניהול לא נכון של העומס. לא יכול להיות שמבין צוות מילדות אי אפשר לשלוח אחת לשתי דקות רק כדי לבדוק אם יש התקדמות.

לעומת זאת בעין כרם- למרות שהיה עמוס היחס מכל מי שנפגשתי איתה היה פשוט סבלני, קשוב, עוטף וכו'.  ונכון שאין מה להשוות בתנאים הפיזיים שבשיבא הם הרבה יותר מתקדמים, נוחים, מטופחים אבל אני מחפשת דברים אחרים.. 

אני ממש לא מדברת על התנאים הפיזיים, (לדוגמא, האוכל בעין כרם לדעתי מצוין לעומת שיבא שהייתי ממש רעבה שם).

בעין כרם כמעט ילדתי במחלקת נשים כי שתי אחיות ממש התעלמו מהקריאות שלי וכעסו עלי שאני מפריעה להן, גם אחרי הלידה עזבו אותי די מהר למרות שהיה דימום רציני שהגעתי לעלפון ובעלי רץ לחפש מישהי שתבוא (עוד בחדר הלידה).

כנ"ל במחלקה האחות כעסה עלי כשקראתי לה באמצע הלילה לעזור לי ללכת לשירותים כי פחדתי להתעלף שוב (והם אלו שאמרו לי לקרוא לאחות ולא לקום לבד).

בשיבא לעומת זאת עם כל העומס והעובדה שגם ילדתי בקבלה כי לא היה חדר פנוי, התחושה היתה הרבה יותר שראו אותי.

בקיצור, הכל עניין של חוויה אישית, זה פשוט תמיד מפתיע אותי עד כמה חוויה יכולה להיות הפוכה בשתי מקומות.

אני מרגישה שבתל השומר אני שומעת על סיפורים קשים בצורה עקבית אבל תמיד שמחה לשמוע על נשים שהיה להם טוב שם, אולי עוד יש למקום תקווה...

ממש קטע

בשיבא כמעט ילדתי לבד כי לא משנה כמה קראתי להן ואמרתי שאני מרגישה צורך ללחוץ ושאני מרגישה שהחוט של המוניטור שחיברו לראש שלה יוצא (משמע- כנראה שגם הראש מתקדם), לא באו לבדוק אותי ואז כשבאו סוף סוף התחילו ישר לאיים עליי בואקום (וואוו רגע, השניה הגעת וראית שהראש כבר עוד רגע בחוץ, מה הקשר ואקום?)

ובעין כרם, כשקראתי במחלקת נשים לאחות, נכנסתי להתקלח כי בראש שלי קוראים לאחות ואז לוקח לה איזה חצי שעה להגיע.. אז היא הגיעה שניה אחרי שנכנסתי למקלחת וחיכתה עד שאצא.

קיצור, כמו שכתבתי קודם- בכל מקום צריך להתפלל לשליחים טובים! אבל באמת באופן אישי, כל החברות שלי שילדו בעין כרם חזרו לשם, ומאלה שילדו בשיבא מכירה רק אחת שחזרה (ועוד אחת שחוזרת לשם כי יולדת קיסריים אלקטיביים אז זה אחרת בעיני)

גם אצלי התינוקת כמעט יצאה, והדולה (שמזל שהיתה) אמרה לא ללחוץ כי אחרת היא פשוט תיפול...ובאמת איכשהו הצלחתי לעצור... ומיד קראה למיילדת שהגיעה קצת אחרי...

מצד שני עדיין החויה שלי משם היתה יחסית טובה, אולי בגלל שלא התערבו לי כל כך והיו מקצועיים איפה שצריך, ואהבתי שהחדר היה ממש ממש גדול ונעים יחסית...

וגם חברה שלי אמרה שאמא שלה היתה צריכה לצעוק עליהם שהבת שלה יולדת כי היא פשוט היתה לבד!!

כנראה כי זאת החוויה שלנו... נכון?

שמחה לשמוע שהיה לך טוב. באמת.

לי היה מחריד. ממש. אין לי כוחות לפרט, מי שרוצה יכולה לגלול בכרטיס אישי שלי לדעתי פירטתי בעבר. אבל באמת דברים קשים מזעזעים ולא תקינים בשום צורה לגמרי אובייקטיבית.

ואני מכירה המון סיפורים ממש ממש קשים משם... מחברות, מנשות מקצוע בתחום וכו.

ואגב עין כרם ילדתי שם פעמיים אחרי שיבא וואו באמת אין להשוות ולא מתקרב בכלל😉

הכבוד והנעימות והמקצועיות וההקשבה ליולדת.... ההפך לגמרי משיבא.

ממש לא התכוונתי לזלזל או להקטין את החוויה שלך, ברור לי שאת כותבת כי עברת משהו קשה באמת.

רק רציתי לתת קול נוסף.

פשוט שבאמת לא סתם אני כותבת את זה

ומעולה שאת כותבת

הכי טוב לשמוע את כל הקולות מכל הכיוונים.

אני הייתי שם פעמיים ואחותי פעמיים

וחברוצ

וכולנו ממש מרוצות

בעזרת ה׳ גם אחזור לשם

היה לי מדהים 

יש מחלקה של חדרים טיפה יותר ישנים ששם שתי המיטות הם מיטות אישפוז, אבל הם לא מכניסים עוד יולדת, זו המיטה של המלווה.

וזה גם בדרך כלל מחלקת המתנה עד שמתפנה חדר במחלקות החדשות יותר (אני הועברתי למחלקה מהחדר לידה בדיוק כשהתחילו שיחרורים, אז שמו אותי שם ואמרו לי שאם ארצה אני מוזמנת להישאר ואם ארצה אוכל לעבןר לחדר החדש יותר, אני בחרתי לא להתמקם מידי ולעבור אחרי שעה למחלקה החדשה)

אבל בלידה עכשיו כששמו אותי שם ואמרתי שאני מעדיפה לבד אמרו לי שגם ככה זה יהיה לבד פשוט אם אני רוצה את המחלקה החדשה יתפנה עוד צעט

אבל שהמיטת אישפוז שם היא למלווה ולא יכניסו עוד יולדת

אותי שחררו ציקצק, לא הספקתי להגיד 'יו' כבר הייתי בחוץ.

אני ילדתי בליס ולא היתה לי חוויה טובה אבל כמו שכתבו למעלה זה ממש תלוי חוויה 

ילדתי בשבת בבוקר היינו בלילה של מוצש ובלילה של ראשון

אבל זה לא שבשני בלילה בעטו אותי החוצה😂

שיחררו משו כמו 12 או אחת אני חושבת

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

וזה ממש מדהים וככ לא מובן מאליו...

אבל עם העומס של החיים קצת פחות מוצאים זמן ופניות להשקיע בקשר לעומק ומתחילים להרגיש שדברים פחות עובדים כמו פעם.. וזה יכול להיות קרירה להתעורר ולעבוד על זה.. ולמצוא אוצרות...

אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות והיה לנו ממש ממש ממש טוב!!!

באמת..

ממליצה לך ממש עליה ובכלל על ייעוץ מקצועי ולהשקיע עד שמוצאים איך מתקדמים כאן.. לא לחכות עוד ועוד שהקשר ייחלש...

בהצלחהההההה

מבאס שזה המצב.

את נפגשת עם חברות בעצמך? יוצאת לפעמים בלעדיו?

לפעמים עם כל האהבה, מפגשים כאלה באמת ממלאים הרבה יותר מיציאה זוגית, יש משהו בשינוי אנרגיה ואנשים שממלא בצורה אחרת (כשזה בתדירות של פעם ב..)

איך היציאות שלכם? מדברים על בעיות / ילדים / החיים

או שחרור וכיף (אולי כדאי לצאת למשל למופע סטנדאפ או משהו קליל).

כשאני יוצאת עם חברות, לפעמים זה באמת ממלא יותר מיציאה עם הבעל שגם ככה החיים מפגישים אותנו הרבה.

כרגע נשמע שאתם במצב שאת נואשת ליציאה ויחס והוא מרגיש חייב.

כשזה הפך למטלה זה באמת פחות מרגש.

אולי תקבעי עם חברות? אחיות? כדי שהאיוורור שלך לא יהיה רק דרכו, זה יקל עליך ועליו.

אני חושבת שהטרימינולוגיה חשובה בהבנה של מה שקורה ביניכם ולכן אני מרשה חעצמי לומר לך - הבעיה היא לא שכיף לו בלעדייך, אלא לדעתי - את מרגישה שאת לא ראשונה בסדר העדיפויות שלו

לפעמים דווקא עם בן הזוג מרגישים בנח להיות עייפים,לישון מוקדם וכו

והאמת שאני מסכימה עם @נעמי28. יציאה עם חברים יכולה מאוד לרענן. והאמת שכן, גם יותר מאשר עם אישה + תינוק. וכמובן גם הפוך מצד האישה.

אני חושבת על זה כמה דברים

1. אתם צריכים זמנים שלכם בלי ילדים/ תינוק ברקע. שינוי שגרה. אם בזמן שאת שותה קפה הוא עם הילדים כדי שתהיי פנויה לכך זה מהמם. הוא נותן לך זמן שקט . אתם יכולים לקבוע אחרת, ששניכם עם הילדים ואחרי זה זמן ביחד.

2. גם את צריכה לצאת ולעשות עבור עצמך ולהנות

3. את יכולה להגיד מה את מרגישה ולא לצאת עליו. זה הרבה יותר יעיל,ממוקד ונכון. אולי הוא לא מודע לאיך שהמציאות נראית בעיניך וכמה זה כואב לך והוא מאוד משתדל מצדו אבל עדיין לא עומד בציפיות.

4. בהמשך לסעיף הקודם - אין צורך להתנגח ולעמת אותו עם עובדות. אתה עמוס ועובד מול - איך יש לך כח לצאת. זה פתח לשיח ממקום לא נכון אלא - כמו שיש לך זמן וכח לצאת אני רוצה שיהיה לנו גם זמן שלנו. אני רוצה יותר ממך.

5. זה ידרוש גם ממך כמובן התאמות וסבלנות רגע. אמרת שבוע שעבר - תני לו רגע לעבד. לתהליכים לוקח זמן. לא כי הוא לא אוהב אותך,אלא כי זה דורש שינוי מסויים מהתנהלות שהתרגלתם אליה

לפעמים הזוגיות צריכה להתארגן מחדש עם תינוק חדש, וזה קצת משנה את הכללים...

בזמן כזה, כדאי למצוא את השמחה והמילוי שלך במקומות אחרים, חיצוניים. זאת אומרת גם את: לצאת עם חברות, להתמלא...

וגם- באמת שלצאת עם תינוק זה מכביד על היציאה טכנית... יכולה להבין..

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.

אם דודה באמת את מכירה אותה ממש? רואה אותה בסיטואציות ממש מעצבנות? רואה איך היא מגיבה? כמה סבלנות יש לה? אם את רואה את כל זה רוב הזמן וסומכת עליה אז הייתי משאירה איתה.

סומכת עליה לגמרי

אבל שוב- בייביסיטר כזה

לאור המצב היום, הייתי שמה אצל בת דודה שאני יודעת שלא תתעלל

מנשים זרות שאינני יודעת מה טיבן

בייביסיטר זה מעולה. היא תשחק איתו, תצא מדי פעם לגינה, תלך איתו לסידורים. תהיה פנויה אליו, תיתן לו מענה בלי לחכות בתור של עוד 4 ילדים.

אני הייתי חותמת על זה בלי להסס

לי בגיל הזה פחות חשובים חוגים ומפגשים וכאלה. ואפילו קצת מרגישה שבמעון לפעמים מגזימים עם הדרישה מהילדים. בעיני תינוקות בגיל הזה יכולים להתפתח מצוין גם בבית עם תיווך מתאים... מה שהכי חשוב לי זה יד חמה אוהבת.

בעיני בגיל שנה וחצי ילד לא צריך חוגים, אם יהיו שם עוד ילדים והוא יקבל יחס אוהב זה ממש מספיק בעיני.

גם שתי מטפלות על 10 ילדים נשמע ממש אחלה, שתי האופציות נשמעות טובות

ש2 האופציות נשמעות טובות

2 מטפלות על 10 (אני מניחה שאם יגיעו עוד ילדים ה יהיה 12)

והגן חדש גדול ומרווח.

והשעות נוחות 7:30-16:00

אצל הבת דודה זה 8:00-15:30 שזה מאתגר אבל אפשרי כי בעלי זמין גם כשהוא עובד

יחס אוהב ומטפלת שהאמא סומכת עליה. אז לגמרי הייתי הולכת על הדודה

זה תינוק קטן ממנו בחודשיים

ועוד תינוקת הרבה יותר קטנה לא יודעת בת כמה

מניחה שבכל מקרה כנראה המעון יותר יקר בגלל החוגים..

הייתי הולכת על בת הדודה, שקט נפשי מובטח