לא היתי אומרת כלום האמת

נמשע שזה אופי כזה

זה לא במודעות מדי האמת

ובאמת מבאס

אז פ'וט אל תשלחי

אולי זה הדרך שלה להראות את האהבה לנכדים?

(אם מעניין אותך, יש לאסתר סולטן וובינר חינם מחר, היא מדברת על הקשר עם ההורים/חמות ומתעסקת הרבה גם בביקורת..יכולה לשלוח לך פרטים אם את רוצה)

ממליצה עליה ממש! היא מדהימה 

לא נראה לי שאפשר לשנות את הבן אדם.

זה ממש חלק ממני השיתוף (לא משתפת בשום מקום אחר. רק שולחת להורים. ההורים שלי מתענגים מכל תמונה, גם אחרי תקופה נכנסים שוב לראות ולהנות. רק אצל חמותי זה מקרטע)

כלומר להמשיך לשלוח אבל לקבל את התגובות שלה בהומור?  די ברור שהיא לא 100% אז אפשר לנחש מראש מה היא תענה הפעם או שבעלך יענה לה בעקיצה (אם זו קבוצת וואטסאפ).

למשל על הפסטה שיכתוב לה ״וואלה באמת לא חשבנו לנקות אותם, רעיון גאוני״

רק הפוך. אמא שלי או סבתא שלי הן המורידות וחמותי זה תמיד לבבות והתמוגגות.

אולי אצלי זה יותר קל כי זו אמא/ סבתא שלי ולא של הצד השני ואני מכירה אותן כבר שנים אבל אני פשוט יודעת שאני שולחת להן את זה כדי לעשות *להן* נחת ולשמח *אותן*, ולא בשביל עצמי ובשביל התגובה שאני אקבל.

אני די מסננת (בתוכי) את התגובה.. לא שולחת בשביל לקבל את הלבבות.. עונה בצורה נעימה וסבירה לתגובה המצננת וממשיכה הלאה בחיי.

מבחינתי זה חלק מהכיבוד הורים שלי כי אם אני לא אשלח להן הן יתבאסו ויגידו שהן מתגעגעות.

אני לא חושבת שהן לא נהנות מהתמונה (כי לפעמים גם רק מפרגנות) הן פשוט אשכנזיות😅 (חח סתם גם חמותי וגם סבתא שלי השניה והסבתות של בעלי אשכנזיות כולן והן רק מחמיאות.. זה עניין של אופי פשוט)

וכן אומר שאני מצפה לתגובה חמה ומתלהבת

אני רוצה להמשיך לשלוח, אשמח הכי בעולם לתת לה את האפשרות להנות מהתמונות של המתוקים שלי

לצד זאת אשמח לתגובה סבירה (לא מבקשת כאן יותר מידי רעש וצלצולים אבל גם לא רוצה ביקורת)

הביקורת מביאה לי תחושה כאילו אני אףפעם לא אהיה טובה מספיק

תמיד אני בעמדה פחותה, מתנצלת.

נניח לשלוח את התמונה עם הבלונים עם הכיתוב "תראי איזה סרטון מצאתי מלפני שנה, נכון שאין דבר יותר חמוד מזה?" ואז זה מכוון אותה לתגובה מסויימת. או אם היא כבר הגיבה תגובה מורידה אז לענות "ברור שמשגיחה, אבל תראי איזה חמוד הוא. זה לא להתמוגג פשוט?" 

הנושא הזה שם לך מראה מול הביטחון שלך בהורות או בכלל באופן כללי.

האם כל אחד שיגיד משהו יגרום לך לחשוב שאת לא טובה מספיק?

האם את בעצמך בטוחה שאת טובה מספיק?

את יכולה לפנות את המראה, ואת יכולה לקחת את זה כהזדמנות לגדול..

אבל ברור שאנשים קרובים, שדעתם חשובה לי - מצליחים להוריד לי.

אני מייחסת חשיבות רבה לדעות של ההורים

לעומת זאת דעה של אנשים זרים ממש לא מזיזה לי (אלא אם כן יש אמת בדבריהם וזה כבר משהו אחר)

חמותך יודעת את זה?

יש דברים שאת מקבלת ממנה?

מכל בן אדם, אפילו מבעלך, יש דברים שאפשר להשאיר מחוץ לתחום ולא לקבל.

יש דברים שהם "נכונים"

ויש דברים שהם העדפה אישית.

את הביקורת על הדברים מהסוג השני, תזרקי. כמו שאת זורקת דברים לא קשורים של סתם אנשים.

חמותך יכולה להעדיף שילד לא יסתובב בלי נעליים, ולך זה יכול להיות בסדר גמור. אז בהקשרים האלו לא חייבים לקבל ואפשר להשאיר את זה מחוץ לתודעה.

גם כזאת

שאלתי אותה באחד הפעמים (בתמונת המרפסת)

שאלתי אותה "ומה את אומרת על החיוך שלו, נכון קסם?"והיא ענתה כזה כן כן ברור

היא מגיבה על הביקורת, פחות על המובן מאליו.

כדי שמצד אחד תהנה, ומצד שני תבין שאת מתעלמת מהביקורת.

לאט לאט, כשלא תהיה תגובה, היא כבר תבין לבד...

אוהבת אותנטיות 

להתחיל לסנן תמונות בין המצוחצחים לאלה שפחות, לא בנויה לזה.

חושבת פשוט להפסיק לשלוח, זה לגמרי שלה  

אהבתי את הגישה של חמותך

דמייני שחמותך הייתה צועקת ישירות על הבן שלך על הסרטון ששלחה, היא כנראה לא הייתה משתפת מחדש כלכך מהר כי הביקורת משתיקה

אלופה היא!

כתבת שאת מהנת מהשיתוף ושזה חלק ממך

תנסי לחדד לעצמך מה בדיוק בשיתוףמעושה לך טוב

עצם השיתוף או התגובות המתחהבות בחזרה

אם זה עצם השיתוף- אז להמשיך לשלוח ולא להתרגש מהתגובה

ואם זה התגובות- אז כאן זה לא משיג את עצמו וכנראה הגיע הזמן להפסיק

היא אחת שמקבלת ביקורת בונה? חמותי כן וזה נדיר...

פשוט תשלחי לה תמונות שלהם נקיים או שפשוט תגידי לעצמך היא אחת שתמיד מעירה.  אז אל תתייחסי. זה בעיה שלה לא שלי.

עם עצמך.

את לא צריכה להצדיק את זה שהבלון בפח מזמן,

את לא צריכה להצטדק שהילדים עוד רגע במקלחת

וה לא משנה אם רצפת המרפסת נקיה או לא.

ברגע שאת תהיי בטוחה בהורות שלך, הביקורת לא תצליח לחדור.

ככל שעמוד חזק יותר, ככה הוא יותר אדיש לעוצמת הרוח.

במקום להילחם ברוח, ולנסות להסיט אותה, תחזקי את העמוד- אותך.

אחרי שאת תהיי שלמה עם הדברים זה כבר לא יזיז לך, יהיה לך כיף לשתף בלי להתרגש מהתגובה, וכשאין התרגשות מהתגובה גם התגובות פוחתות.

עם הזמן את תראי שבלי לשים לב כשהיא כותבת לך על הנעליים את עונה לה בשלוות נפש והשיחה ממשיכה בכיף, וגם לה יהיה כיף עם זה.

אבל הכל מתחיל בתחושה הפנימית, מה קורה אצלך כשאת שומעת משהו.

דבר נוסף, דינמיקה זה משהו שנבנה עם הזמן, לא חכמה להשוות לבית שגדלת בו ולדפוסים שאת מכירה מגיל 0.

כדאי לזכור ולנטרל את ההשוואות, ממילא זה לא מקדם.

ועד אז היא לגמרי מפסידה ;)

שחמותך היא ממש נקיה... שאין אצלה אף פעם כביסה מצטברת ושהיא מחליפה מגבות אחרי פעם אחת?

יכול להיות שאני מבלבלת אבל ככה זכור לי...

אם כן זה פשוט היא, זה האופי שלה להסתכל על הדברים האלה וזה בכלל לא קשור בך...

ועוד משהו-

גם חמותי קצת כמו חמותך בתגובות שלה.. וגם לי זה מוריד...

והפיתרון שלי לכל זה , שאני שולחת את התמונות בקבוצה המשפחתית בוואטצאפ. ואז גם אני מכבדת אותה בתמונות של הנכדים וגם זה מתאזן לי בתגובות כי שאר המשפחה כן מגיבה קצת יותר בצורה שעושה לי טוב...

ואמח ממש  יודעת שכל כל תמונה יש לה מה להגיד

והיא לא תמיד אומרת.. בלב שלה תמיד יש ביקורת

אמא שלי אומרת יותר

שיגידו

הפסקתי לשלוח! ,שולחת רק לעתים רחוקות ושמבקשים

בדור שלנו יש הרבה יותר הכלה והבנה של מורכבויות.

אצלם זה עדיין שחור או לבן.

ביקורת.

האשמות.

וחבל... כי הבן אדם חי עם המרירות הזאת והיא מכלה אותו מבפנים.

כתבת שאת רגישה לביקורת מההורים ואני מבינה אותך.

מצד שני, מה שבא ללמד אותך ואת בשלב ללמוד מזה- תלמדי

מה שמעכיר לך את הנפש- תוציאי מהאוזן השניה

האמת שאני לא שולחת לה תמונות, רק בעלי.

ואני יודעת מראש לא להתייחס לתגובות שלה.

לפעמים אנחנו לוקחים את זה ממש בצחוק. מנסים לנחש על מה בדיוק היא תעיר.

ויש תמונות שנעדיף לא לשלוח לה.

וסתם משהו שנזכרתי,

הרבה פעמים היא מעירה לנו אם ילד נפצע.

כאילו אנחנו חסרי אחריות שככה קרה לילד.

כמה שמסביר לה שככה זה ילדים, קורה שילד מקבל מכה, זה לא יעזור.

יום אחד הם אספו את הילדים, והילדה חזרה עם איזה פצע.

פתאום היא היתה בצד חסר האחריות שנותן לילד להפצע...

יותר פנים מול פנים, פחות בתמונות. אני הערתי לה-מספר פעמים, ''תסמכי עלינו שאנחנו מכירים את הילד" , "תסמכי עליי שהכל יורד בכביסה", או ממש-"אנחנו מבקשים שלא תתערבי לנו בחינוך/החלטות וכו'" לא פותר את הבעיה, אבל מפחית.

אבא שלי גם ביקורתי, אבל פחות, אני או עונה לו בהומור או מתעלמת, מזמן הבנתי שלא תעזור גישה אחרת. אבל הוא מעיר לעיתים יחסית רחוקות...

שזה המשך ישיר לסגנון הורות

יש הרבה הורים ביקורתיים

והם יתנהגו ככה גם כלפי חתנים/ כלות/ נכדים

הדור הקודם היה פשוט יותר ביקורתי...

אני חושבת שאנשים בגילנו כבר פחות כאלה....

ולכן זה פחות מקפיץ (ביחסים רגיל וסטנדרטיים כמובן), חמות פתאום מעירה על סוג אחר ובצורה אחרת וזה הרבה יותר בולט..

גם אמא שלי שתהיה בריאה ביקורתית אבל אני כבר מכירה את הלב שמאחורי זה ויודעת איך לגשת ולהגיד דברים (או לא להגיד..)

אצל חמות זה יותר טעון לפעמים, וחמותי היתה עושה בדיוק כמו שמתואר בהודעה הפותחת בהתחלה הלב היה מתכווץ, עכשיו כן רואה את הטוב שמאחורי זה  ושזה באמת בא ממקום אכפתי

כשאני מקבלת תמונה של אחיינים, אז קודם כל ברור שזה נשלח כדי לשתף במתיקות של הילדים. אבל אז אם כבר הגיבו לפני 2-3 אנשים ואני רוצה לצאת קצת יותר מקורית, אז אני מתחילה לבגוק כל מיני פרטים בתמונה ואז שואלת שאלות או מעירה הערות שוליות לחלוטין. (רק לאחרונה התחלתי להשתמש בתגובת לב המהירה כשאין לי מה להגיד, זה באמת פתרון גאוני..🙃)

בעצם, מבחינתי ברור שזה חמוד וממיס ומתוק וכל מיני כאלה, אז אני כאילו לוקחת את זה צעד קדימה.

אולי גם חמותך ככה, ברור לה שאת משתפת כדי שהיא תתפעל, אז היא לא צריכה להתפעל בקול, אבל כדי שתראי שהיא ראתה ואפילו התעמקה בפרטים היא מעירה את ההערות האלה.

בכל מקרה, אם זה לא נעים לך, מצטרפת שלגמרי מותר לך להפסיק. אם היא תשאל למה, אולי דוקא טוב להגיד בכנות שלא אהבת שתמיד התגובה היתה קצת שלילית אז הפסקת, ואז לחדש את השיתוף. אולי זה יגרום לה לחשוב שוב מה להגיב. ואם לא בא לך, אז לא

וואי אני ממש ההפך

גם אם אראה תמונה של אחיין שעוד רגע נראה שנופל מקומה עשירית אני בחיים לא אעיר להורים.

גם אם התינוק משחק ב "גולה" קטנטונת לא אעיר להם (ישבתי ליד התינוק והתאפקתי מלהגיד משהו. בסוף פשוט לקחתי את זה בשקט והבאתי לו משהו אחר לשחק איתו)

גם אם הילד לא חמוד בכלל אני אחמיא להם שהוא הכי מושלם שיש בעולם - לא אזרוק את זה סתם באוויר אלא אחפש סיבות ללמה אני חושבת ככה, גם אם זה יהיה קשה

כלכך מוסיף להורים לשמוע מילים טובות

טרחנות קיימת בלי סוף

צחוקים איתך

היא סבתא מדהימה, מבקשת לראות 

ואני הכי באהבה מפרגנת לה דרישת שלום

עד כאן הכל סבבה

התגובה שלה על התמונות - זה המעצבן.

זו דעתי

היא לא ההורים שלך והיא מגיבה כמו שיודעת,אז פשוט לא לצפות למשו אחר

והיא מהממת ואני אוהבת אותה ממש!!!

למזלי היא לא עונה לי ככה אלא רק לתמונות שבעלי שולח..

האמת אני לא מתרגשת. הבנתי שזה הסגנון שלהמוסוג של דרך בשבילה לומר שהיא דואגת לילדים, כלומר אוהבת אותם... כשהיא שמה לב לפרטים הכי קטנים.

דרך משונה להביע אהבה, אבל זו הדרך שלה

לא מתרגשת מזה בכלל

ובכנות, זה גרם לי לשלוח פחות תמונות. או לפחות לחשוב פעמיים אם לשלוח או לא. אני לא אפסיק לשלוח תמונות, זה ההורים שלי והם רוצים לראות את הנכדים, אבל אני אחשוב פעמיים אם לשלוח תמונה שרואים מלא בלגן על הרצפה. אם אני מחליטה שלא אכפת לי אם היא תגיד משהו אז אשלח, בידיעה שזה יגיע. אבל יש ימים שאנחנו רגישות יותר ואין לי כח להערות, אז לא שולחת.

אצל ההורים שלי בעלי אף פעם לא יעירו על לכלוך ובלגן, אבל הם היסטריים מכל דבר שנראה שיכול להיות מסוכן בצורה כל שהיא. אז להם אני לא אשלח תמונה של בן ה3 שלי חותך מלפפון או מקלף תפוח אדמה, או של בן השנה שטיפס על השולחן, כי הם יגיבו בצורה שאנחנו חסרי אחריות. (אגב נפלתי בזה לא מזמן, הבן שלי עשה משהו מסוכן לכל הדעות, אבל הוא יודע להיזהר עם זה ואני סומכת עליו. אז לא שלחתי תמונה לצד ההיסטרי, ורק למשפחה שלי. רק שהפעם אמא שלי יצאה ההיסטרית ואני אכלתי אותה 🤭)

זה הדרך שלה לבטא אכפתיות , דאגה

או סוג של שותפות כזאת בגידול הילדים שלך

תכלס זה ממש יכול להיות מעצבן

ואני בטוחה שמתי שלה היו ילדים קטנים

הם לא תמיד היו נקיים והכל היה במקום

אבל במרחק השנים כנראה דברים נראיים אחרת.

'אויש, ממש לא רציתי להדאיג אותך, סליחה ששלחתי! '

לא בציניות. באמת.

או

'וואי שכחתי שלכלוך מפריע לך, תזכירי לי לשלוח לך תמונה אחרי שהם מקולחים גם'

בעייני, אל תרחיקי כי יש ביקורת. ברור שזה מנגנון ומנגנון נורא נורא מבאס.

אהל הם הנכדים שלה, וחבל שכולם יפסידו

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש

גלולות הורמונליות

תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות

זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים

אבל זה לא מחייב בכלל