לא היתי אומרת כלום האמת

נמשע שזה אופי כזה

זה לא במודעות מדי האמת

ובאמת מבאס

אז פ'וט אל תשלחי

אולי זה הדרך שלה להראות את האהבה לנכדים?

(אם מעניין אותך, יש לאסתר סולטן וובינר חינם מחר, היא מדברת על הקשר עם ההורים/חמות ומתעסקת הרבה גם בביקורת..יכולה לשלוח לך פרטים אם את רוצה)

ממליצה עליה ממש! היא מדהימה 

לא נראה לי שאפשר לשנות את הבן אדם.

זה ממש חלק ממני השיתוף (לא משתפת בשום מקום אחר. רק שולחת להורים. ההורים שלי מתענגים מכל תמונה, גם אחרי תקופה נכנסים שוב לראות ולהנות. רק אצל חמותי זה מקרטע)

כלומר להמשיך לשלוח אבל לקבל את התגובות שלה בהומור?  די ברור שהיא לא 100% אז אפשר לנחש מראש מה היא תענה הפעם או שבעלך יענה לה בעקיצה (אם זו קבוצת וואטסאפ).

למשל על הפסטה שיכתוב לה ״וואלה באמת לא חשבנו לנקות אותם, רעיון גאוני״

רק הפוך. אמא שלי או סבתא שלי הן המורידות וחמותי זה תמיד לבבות והתמוגגות.

אולי אצלי זה יותר קל כי זו אמא/ סבתא שלי ולא של הצד השני ואני מכירה אותן כבר שנים אבל אני פשוט יודעת שאני שולחת להן את זה כדי לעשות *להן* נחת ולשמח *אותן*, ולא בשביל עצמי ובשביל התגובה שאני אקבל.

אני די מסננת (בתוכי) את התגובה.. לא שולחת בשביל לקבל את הלבבות.. עונה בצורה נעימה וסבירה לתגובה המצננת וממשיכה הלאה בחיי.

מבחינתי זה חלק מהכיבוד הורים שלי כי אם אני לא אשלח להן הן יתבאסו ויגידו שהן מתגעגעות.

אני לא חושבת שהן לא נהנות מהתמונה (כי לפעמים גם רק מפרגנות) הן פשוט אשכנזיות😅 (חח סתם גם חמותי וגם סבתא שלי השניה והסבתות של בעלי אשכנזיות כולן והן רק מחמיאות.. זה עניין של אופי פשוט)

וכן אומר שאני מצפה לתגובה חמה ומתלהבת

אני רוצה להמשיך לשלוח, אשמח הכי בעולם לתת לה את האפשרות להנות מהתמונות של המתוקים שלי

לצד זאת אשמח לתגובה סבירה (לא מבקשת כאן יותר מידי רעש וצלצולים אבל גם לא רוצה ביקורת)

הביקורת מביאה לי תחושה כאילו אני אףפעם לא אהיה טובה מספיק

תמיד אני בעמדה פחותה, מתנצלת.

נניח לשלוח את התמונה עם הבלונים עם הכיתוב "תראי איזה סרטון מצאתי מלפני שנה, נכון שאין דבר יותר חמוד מזה?" ואז זה מכוון אותה לתגובה מסויימת. או אם היא כבר הגיבה תגובה מורידה אז לענות "ברור שמשגיחה, אבל תראי איזה חמוד הוא. זה לא להתמוגג פשוט?" 

הנושא הזה שם לך מראה מול הביטחון שלך בהורות או בכלל באופן כללי.

האם כל אחד שיגיד משהו יגרום לך לחשוב שאת לא טובה מספיק?

האם את בעצמך בטוחה שאת טובה מספיק?

את יכולה לפנות את המראה, ואת יכולה לקחת את זה כהזדמנות לגדול..

אבל ברור שאנשים קרובים, שדעתם חשובה לי - מצליחים להוריד לי.

אני מייחסת חשיבות רבה לדעות של ההורים

לעומת זאת דעה של אנשים זרים ממש לא מזיזה לי (אלא אם כן יש אמת בדבריהם וזה כבר משהו אחר)

חמותך יודעת את זה?

יש דברים שאת מקבלת ממנה?

מכל בן אדם, אפילו מבעלך, יש דברים שאפשר להשאיר מחוץ לתחום ולא לקבל.

יש דברים שהם "נכונים"

ויש דברים שהם העדפה אישית.

את הביקורת על הדברים מהסוג השני, תזרקי. כמו שאת זורקת דברים לא קשורים של סתם אנשים.

חמותך יכולה להעדיף שילד לא יסתובב בלי נעליים, ולך זה יכול להיות בסדר גמור. אז בהקשרים האלו לא חייבים לקבל ואפשר להשאיר את זה מחוץ לתודעה.

גם כזאת

שאלתי אותה באחד הפעמים (בתמונת המרפסת)

שאלתי אותה "ומה את אומרת על החיוך שלו, נכון קסם?"והיא ענתה כזה כן כן ברור

היא מגיבה על הביקורת, פחות על המובן מאליו.

כדי שמצד אחד תהנה, ומצד שני תבין שאת מתעלמת מהביקורת.

לאט לאט, כשלא תהיה תגובה, היא כבר תבין לבד...

אוהבת אותנטיות 

להתחיל לסנן תמונות בין המצוחצחים לאלה שפחות, לא בנויה לזה.

חושבת פשוט להפסיק לשלוח, זה לגמרי שלה  

אהבתי את הגישה של חמותך

דמייני שחמותך הייתה צועקת ישירות על הבן שלך על הסרטון ששלחה, היא כנראה לא הייתה משתפת מחדש כלכך מהר כי הביקורת משתיקה

אלופה היא!

כתבת שאת מהנת מהשיתוף ושזה חלק ממך

תנסי לחדד לעצמך מה בדיוק בשיתוףמעושה לך טוב

עצם השיתוף או התגובות המתחהבות בחזרה

אם זה עצם השיתוף- אז להמשיך לשלוח ולא להתרגש מהתגובה

ואם זה התגובות- אז כאן זה לא משיג את עצמו וכנראה הגיע הזמן להפסיק

היא אחת שמקבלת ביקורת בונה? חמותי כן וזה נדיר...

פשוט תשלחי לה תמונות שלהם נקיים או שפשוט תגידי לעצמך היא אחת שתמיד מעירה.  אז אל תתייחסי. זה בעיה שלה לא שלי.

עם עצמך.

את לא צריכה להצדיק את זה שהבלון בפח מזמן,

את לא צריכה להצטדק שהילדים עוד רגע במקלחת

וה לא משנה אם רצפת המרפסת נקיה או לא.

ברגע שאת תהיי בטוחה בהורות שלך, הביקורת לא תצליח לחדור.

ככל שעמוד חזק יותר, ככה הוא יותר אדיש לעוצמת הרוח.

במקום להילחם ברוח, ולנסות להסיט אותה, תחזקי את העמוד- אותך.

אחרי שאת תהיי שלמה עם הדברים זה כבר לא יזיז לך, יהיה לך כיף לשתף בלי להתרגש מהתגובה, וכשאין התרגשות מהתגובה גם התגובות פוחתות.

עם הזמן את תראי שבלי לשים לב כשהיא כותבת לך על הנעליים את עונה לה בשלוות נפש והשיחה ממשיכה בכיף, וגם לה יהיה כיף עם זה.

אבל הכל מתחיל בתחושה הפנימית, מה קורה אצלך כשאת שומעת משהו.

דבר נוסף, דינמיקה זה משהו שנבנה עם הזמן, לא חכמה להשוות לבית שגדלת בו ולדפוסים שאת מכירה מגיל 0.

כדאי לזכור ולנטרל את ההשוואות, ממילא זה לא מקדם.

ועד אז היא לגמרי מפסידה ;)

שחמותך היא ממש נקיה... שאין אצלה אף פעם כביסה מצטברת ושהיא מחליפה מגבות אחרי פעם אחת?

יכול להיות שאני מבלבלת אבל ככה זכור לי...

אם כן זה פשוט היא, זה האופי שלה להסתכל על הדברים האלה וזה בכלל לא קשור בך...

ועוד משהו-

גם חמותי קצת כמו חמותך בתגובות שלה.. וגם לי זה מוריד...

והפיתרון שלי לכל זה , שאני שולחת את התמונות בקבוצה המשפחתית בוואטצאפ. ואז גם אני מכבדת אותה בתמונות של הנכדים וגם זה מתאזן לי בתגובות כי שאר המשפחה כן מגיבה קצת יותר בצורה שעושה לי טוב...

ואמח ממש  יודעת שכל כל תמונה יש לה מה להגיד

והיא לא תמיד אומרת.. בלב שלה תמיד יש ביקורת

אמא שלי אומרת יותר

שיגידו

הפסקתי לשלוח! ,שולחת רק לעתים רחוקות ושמבקשים

בדור שלנו יש הרבה יותר הכלה והבנה של מורכבויות.

אצלם זה עדיין שחור או לבן.

ביקורת.

האשמות.

וחבל... כי הבן אדם חי עם המרירות הזאת והיא מכלה אותו מבפנים.

כתבת שאת רגישה לביקורת מההורים ואני מבינה אותך.

מצד שני, מה שבא ללמד אותך ואת בשלב ללמוד מזה- תלמדי

מה שמעכיר לך את הנפש- תוציאי מהאוזן השניה

האמת שאני לא שולחת לה תמונות, רק בעלי.

ואני יודעת מראש לא להתייחס לתגובות שלה.

לפעמים אנחנו לוקחים את זה ממש בצחוק. מנסים לנחש על מה בדיוק היא תעיר.

ויש תמונות שנעדיף לא לשלוח לה.

וסתם משהו שנזכרתי,

הרבה פעמים היא מעירה לנו אם ילד נפצע.

כאילו אנחנו חסרי אחריות שככה קרה לילד.

כמה שמסביר לה שככה זה ילדים, קורה שילד מקבל מכה, זה לא יעזור.

יום אחד הם אספו את הילדים, והילדה חזרה עם איזה פצע.

פתאום היא היתה בצד חסר האחריות שנותן לילד להפצע...

יותר פנים מול פנים, פחות בתמונות. אני הערתי לה-מספר פעמים, ''תסמכי עלינו שאנחנו מכירים את הילד" , "תסמכי עליי שהכל יורד בכביסה", או ממש-"אנחנו מבקשים שלא תתערבי לנו בחינוך/החלטות וכו'" לא פותר את הבעיה, אבל מפחית.

אבא שלי גם ביקורתי, אבל פחות, אני או עונה לו בהומור או מתעלמת, מזמן הבנתי שלא תעזור גישה אחרת. אבל הוא מעיר לעיתים יחסית רחוקות...

שזה המשך ישיר לסגנון הורות

יש הרבה הורים ביקורתיים

והם יתנהגו ככה גם כלפי חתנים/ כלות/ נכדים

הדור הקודם היה פשוט יותר ביקורתי...

אני חושבת שאנשים בגילנו כבר פחות כאלה....

ולכן זה פחות מקפיץ (ביחסים רגיל וסטנדרטיים כמובן), חמות פתאום מעירה על סוג אחר ובצורה אחרת וזה הרבה יותר בולט..

גם אמא שלי שתהיה בריאה ביקורתית אבל אני כבר מכירה את הלב שמאחורי זה ויודעת איך לגשת ולהגיד דברים (או לא להגיד..)

אצל חמות זה יותר טעון לפעמים, וחמותי היתה עושה בדיוק כמו שמתואר בהודעה הפותחת בהתחלה הלב היה מתכווץ, עכשיו כן רואה את הטוב שמאחורי זה  ושזה באמת בא ממקום אכפתי

כשאני מקבלת תמונה של אחיינים, אז קודם כל ברור שזה נשלח כדי לשתף במתיקות של הילדים. אבל אז אם כבר הגיבו לפני 2-3 אנשים ואני רוצה לצאת קצת יותר מקורית, אז אני מתחילה לבגוק כל מיני פרטים בתמונה ואז שואלת שאלות או מעירה הערות שוליות לחלוטין. (רק לאחרונה התחלתי להשתמש בתגובת לב המהירה כשאין לי מה להגיד, זה באמת פתרון גאוני..🙃)

בעצם, מבחינתי ברור שזה חמוד וממיס ומתוק וכל מיני כאלה, אז אני כאילו לוקחת את זה צעד קדימה.

אולי גם חמותך ככה, ברור לה שאת משתפת כדי שהיא תתפעל, אז היא לא צריכה להתפעל בקול, אבל כדי שתראי שהיא ראתה ואפילו התעמקה בפרטים היא מעירה את ההערות האלה.

בכל מקרה, אם זה לא נעים לך, מצטרפת שלגמרי מותר לך להפסיק. אם היא תשאל למה, אולי דוקא טוב להגיד בכנות שלא אהבת שתמיד התגובה היתה קצת שלילית אז הפסקת, ואז לחדש את השיתוף. אולי זה יגרום לה לחשוב שוב מה להגיב. ואם לא בא לך, אז לא

וואי אני ממש ההפך

גם אם אראה תמונה של אחיין שעוד רגע נראה שנופל מקומה עשירית אני בחיים לא אעיר להורים.

גם אם התינוק משחק ב "גולה" קטנטונת לא אעיר להם (ישבתי ליד התינוק והתאפקתי מלהגיד משהו. בסוף פשוט לקחתי את זה בשקט והבאתי לו משהו אחר לשחק איתו)

גם אם הילד לא חמוד בכלל אני אחמיא להם שהוא הכי מושלם שיש בעולם - לא אזרוק את זה סתם באוויר אלא אחפש סיבות ללמה אני חושבת ככה, גם אם זה יהיה קשה

כלכך מוסיף להורים לשמוע מילים טובות

טרחנות קיימת בלי סוף

צחוקים איתך

היא סבתא מדהימה, מבקשת לראות 

ואני הכי באהבה מפרגנת לה דרישת שלום

עד כאן הכל סבבה

התגובה שלה על התמונות - זה המעצבן.

זו דעתי

היא לא ההורים שלך והיא מגיבה כמו שיודעת,אז פשוט לא לצפות למשו אחר

והיא מהממת ואני אוהבת אותה ממש!!!

למזלי היא לא עונה לי ככה אלא רק לתמונות שבעלי שולח..

האמת אני לא מתרגשת. הבנתי שזה הסגנון שלהמוסוג של דרך בשבילה לומר שהיא דואגת לילדים, כלומר אוהבת אותם... כשהיא שמה לב לפרטים הכי קטנים.

דרך משונה להביע אהבה, אבל זו הדרך שלה

לא מתרגשת מזה בכלל

ובכנות, זה גרם לי לשלוח פחות תמונות. או לפחות לחשוב פעמיים אם לשלוח או לא. אני לא אפסיק לשלוח תמונות, זה ההורים שלי והם רוצים לראות את הנכדים, אבל אני אחשוב פעמיים אם לשלוח תמונה שרואים מלא בלגן על הרצפה. אם אני מחליטה שלא אכפת לי אם היא תגיד משהו אז אשלח, בידיעה שזה יגיע. אבל יש ימים שאנחנו רגישות יותר ואין לי כח להערות, אז לא שולחת.

אצל ההורים שלי בעלי אף פעם לא יעירו על לכלוך ובלגן, אבל הם היסטריים מכל דבר שנראה שיכול להיות מסוכן בצורה כל שהיא. אז להם אני לא אשלח תמונה של בן ה3 שלי חותך מלפפון או מקלף תפוח אדמה, או של בן השנה שטיפס על השולחן, כי הם יגיבו בצורה שאנחנו חסרי אחריות. (אגב נפלתי בזה לא מזמן, הבן שלי עשה משהו מסוכן לכל הדעות, אבל הוא יודע להיזהר עם זה ואני סומכת עליו. אז לא שלחתי תמונה לצד ההיסטרי, ורק למשפחה שלי. רק שהפעם אמא שלי יצאה ההיסטרית ואני אכלתי אותה 🤭)

זה הדרך שלה לבטא אכפתיות , דאגה

או סוג של שותפות כזאת בגידול הילדים שלך

תכלס זה ממש יכול להיות מעצבן

ואני בטוחה שמתי שלה היו ילדים קטנים

הם לא תמיד היו נקיים והכל היה במקום

אבל במרחק השנים כנראה דברים נראיים אחרת.

'אויש, ממש לא רציתי להדאיג אותך, סליחה ששלחתי! '

לא בציניות. באמת.

או

'וואי שכחתי שלכלוך מפריע לך, תזכירי לי לשלוח לך תמונה אחרי שהם מקולחים גם'

בעייני, אל תרחיקי כי יש ביקורת. ברור שזה מנגנון ומנגנון נורא נורא מבאס.

אהל הם הנכדים שלה, וחבל שכולם יפסידו

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)

אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.

בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.

אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡

לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..

ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס

לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות

תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...

אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.

בהצלחה ♥️

שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.

הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים 

תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.

שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר

יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.

תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!

ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה! 

תודה שהילדה ממש סבבה עם האזעקות ומבקשת שנלך למקלט גם כשאין אזעקה🤭

התחברנו לשכנים ויש לה שם משחקים.

תודה שהיה לבעלי פורים משמעותי ושמח

תודה בורא עולם על תוספת מתוקה למשפחה שנייה לפני המלחמה.

תודה שהצלחנו להשתחרר שניה לפני שבת ולא נתקעתי בבי"ח לבד עם אזעקות ותינוקת שרק נולדה.

בטח מאתגר להיות במלחמה מיד אחרי הלידה.

מהמם שאת רואה את הצד הטוב של הדברים...

1.שלא היתה אזעקה כשנסעתי בלילה מחוץ לעיר

2. שהלילה היה פה שקט ובאופן יותר שמיימי גם התינוקת ישנה טוב וסוף סוף יכלתי להשלים שינה

3. שבעלי בחופש מהעבודה שזה נססס ועוזר לי ממש.

ותודה על כל יום שעוד לא הוקפץ למילואים..מנסה להכין את עצמי נפשית לזה ולא מצליחה.

4. שהספקתי לצאת עם בעלי למסעדה רגע לפני שהכל התחיל

5. האמת מלאא.. אבל אעצור כאן