א. בשלב הראשוני של הקשר בדקתי שבאמת הוא מתאים לי ולהלך החיים שלי.

ב. ומשם לאט לאט נהיינו חברים כל כך טובים שהצעד הטבעי היה להתחתן(:

שלב כזה של: אבל מה הקשר שבסוף הדייט אנחנו נפרדים לבתים שונים?? ;)

אשריך

שנזכה כולנו במהרה לאורו/ה

כל הרצון בוודאות הוא רצון למשו שלא קיים באמת

זה הימור מושכל לדעתי.

מתפללים לסיעתא דשמייא, עובדים על להכיר את עצמנו, מקבלים הכוונה מיודעי דבר, לומדים ממה להיזהר, מבינים שצריך להתאמץ על זה, וקופצים למים עם האדם שמרגיש לנו נכון ומתאים לסולם הערכים שלנו. שמקרב אותנו למושג של בית

את אומרת שאת עושה חשבון, זה פלוס שווה כמעט התוצאה שרצית וזה מסתדר לך לכן מתחתנים.

הבנתי נכון?

כבר בהתחלה היה לי קול שאמר שאנחנו נתחתן.

בפירוט-

הוא 'ענה' על הרשימה שלי והיה לנו טוב ביחד.

באריכות-

כשכתבתי רשימה עמדו לי בראש תכונות של אנשים סביבי שהופכות אותי לטובה יותר (או בעיקר ההפך...) ולכן לא התפשרתי על דברים ממנה (היא די קצרה). כשהציעו לי את בעלי היה לי ברור שהוא עונה על הרשימה כולה ואז כשהיה לנו נחמד ביחד, אז היה ברור שזה זה.

לא חשבתי לרגע על ההשוואה של אנשים שמכיר שהופכים אותי ליותר טוב ועל סמך זה לבדוק האם יש בה את אותן התכונות, באמת תודה 

אבל ידעתי שטוב לי מאוד כשאני איתה, שיש לנו עולם ערכים משותף, שאני רוצה להיות איתה ולצמוח איתה בעשרות השנים הבאות.

משודכות שקדמו לה, לא היה לכם טוב? עולם הערכים היה כזה שונה?

וקל?

ולא להגיד שזה לא זה.

לא ידעתי, וגם אי אפשר באמת לדעת מה זה אומר להתחתן ולהקים בית ומשפחה. בשרשור הקודם 'עוד מעט פסח' הגדירה את זה מצוין

היה לי כיף איתו

ורציתי להמשיך את החיים שלי יחד איתו

כל פעם שהייתי רואה אותו הייתי נרגעת.

מרגישה שלימה.

קצת קשה להסביר.

וגם- הידיעה שהוא פשוט טוב! שאין בו שום שום אגואיסטיות ורוע, וגם אם בטעות הייתי נפגעת ומתבאסת עליו בד״כ זה סתם היה אי הבנה או פער בין איך שאישה רואה סיטואציה לגבר.

אחרי הרבה שנים של קשרים מסובכים התחתנו הכי ברוגע, עם תקופת אירוסין ממש כיפית, לא היה יותר מידי חשש.

כן אגיד שחטפתי קצת סטירה אחרי החתונה והיו לי רגעים שלא הבנתי מה עשיתי 🤭

אז אפשר לומר בפשטות שפשוט הייתה הרגשה הדדית שהגענו הביתה (לאחר מסע חיפוש של 12 שנים).

יכולנו אמנם גם להצביע על תכונות אחד של השני שגרמו לנו להרגיש שטוב לנו אחד עם השנייה, אבל זה היה מאד אישי שלנו.

בתקופת האירוסין נתקלתי במאמר להלן, וזה ביסס אצלי שהקשר שלי עם אשתי, הוא הדבר הכי נכון בשבילי.

גם היום לאחר למעלה משנתיים של נישואין, כשהסתכלתי על זה שוב, הוא פשוט נוגע בנקודות הנכונות והיסודיות של זוגיות.

קישור למאמר:

התאמה זוגית – 6 הדרכים לזהות נפש תאומה וזוגיות נכונה - שחר כהן

הוא כותב/מדבר בסוף גם על ההגדרה של מי זאת האחת,

הקטע מתוך הנסיך הקטן פשוט חזק בעיניי..

נ.ב.

אזהרת צניעות קלה בסרטונים.

בסרטונים הוא די מקריא את המאמר שכתוב מתחתיהם, אז אין צורך לראות אותם..

כי כשאנחנו בחיפוש זה לפעמים מרגיש שלא יהיה אחד כזה כמו שאני רוצה. שהתחושה הזו שפשוט נעים ביחד ואנחנו גם מתאימים שכלית אולי לא קיימת.

אז כיף לשמוע על הטוב כשהוא מגיע

לי היה ברור אחרי הפגישה השניה, והתפללתי רק שהיא תרצה להמשיך איתי;

ב"ה התפילות עזרו.

מבחינת אשתי אחרי חודש וחצי זה היה ברור.

ספציפית אירע לי מקרה לא שגרתי בין הפגישה הראשונה לשניה שגרם לי להבין את זה אחרי פגישה שניה

בעיקר מהתכונות שלה, וגם מאיך שהיא קיבלה אותי כמו שאני - בענווה, בלי לשפוט ובלי להתגאות למרות שיש לה כל כך הרבה על מה. ולמרות שלא התאמתי לגמרי לרשימת המכולת כבר מהרגע הראשון

להסביר מה זה הדבר שהיה כ"כ ברור לך?

זו בדיוק השאלה שלי, אם זה מעבר לדעת ומעבר לשכל איך זה היה ברור לך כבר אחרי פגישה מס' 2

כנות, ענוה, עין טובה ונתינת אמון

הסיפור עצמו לא לכאן.. אפשר אולי בפרטי

אבל 15 דקות לתוך הפגישה הרגשתי ממש "בת קול" שאומרת לי: "תכירי-בעלך".

זה תפס אותי לא מוכנה .

אבל לתוך הפגישה זה הידהד חזק יותר.

(חייבת לציין שהגעתי לפגישה הזאת עם 0 ציפיות והודעתי בבית שהפכישה תהיה כל כך קצרה שגג תוך 40 דקות אני כבר חוזרת הביתה)

של חלק מהאנשים כאן כולל שלך

אני מתחיל להאמין שיש דבר כזה

אהבה ממבט ראשון

רק שזו לא בדיוק "אהבה" אבל עדיין הרעיון נמצא שם

האמת מעודד מאוד

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.