רק חיזוק גדול. מה שעברת ממש לא נעים, כל הכבוד שאת מסוגלת לשאול בכלל.

כך שאני לא יכולה להגיד לה בכל מקרה מה מותר או אסור לעשות

אבל אני כן זוכרת במפורש שהחפץ חיים כותב שלא בכל מקרה מותר להגיד לשון הרע בשביל לצאת נקיים. יש מקרים שבהם צריך לשתוק ולא להגיד כלום, לפעמים אפילו במקרה שזה גורם נזק. זה לא כל כך פשוט.

על פי מה אתה אומר שזה מותר חד משמעית?

החפץ חיים כותב במפורש שרק לנקות מאשמה (מלבד מקרים ספציפיים כמו אשמה של חטא) לא נכלל בלשון הרע לתועלת שמותר להגיד, ואסור להגיד

לא כל דבר נכלל בהלכות לשון הרע לתועלת..

הגר''א בשם המדרש [הובא בהקדמת שמירת הלשון] מציין ש'על כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער'. 

לגבי סיפור גנות כדי לפרוק- כשאת חשה צער בעקבות מעשה שעשו לך, נסי לחשוב אם באפשרותך לסנגר על אותו אדם. אין הכוונה לדחוק את הצער אלא לשים לב אמנם לצער אך אח''כ גם לנסות להבין את החבר. לפעמים ,המעשה לא היה בדיוק כפי שהוא משתקף לראשונה. לפעמים יש פרט שחסר שביכולתו לשנות את כל התמונה מהקצה אל הקצה או לפחות להפחית את חומרת העלבון. לפעמים המעשה היה כפי שראינו אותו אך ניתן להבין את אותו אדם כשחושבים על המציאות בו הוא שרוי. בכך גם אפשר להרוויח מצווה גדולה של 'בצדק תשפוט עמיתך' [חפץ חיים הלכ' לשון הרע כלל ו, ז-ח]. לפעמים שייך לדבר עם אותו אדם שעשה את המעשה ולשקף לו את ההרגשה שלך בעקבות מעשהו. שיחה זו יש בה גם כדי להבין את מקומו וממילא לא להיפגע כ''כ ממה שעשה, וגם כדי שהוא יבין את מקומך ויידע שמעשים כאלו הם מחוץ לתחום מבחינתך למען לא יחזור על כך בעתיד. לפעמים חשים צורך כן לספר ולשתף אדם קרוב, אך אפשר לעשות זאת ללא אזכור שם המעליב. אם למרות הכל המועקה נמצאת ואת חשה צורך לפרוק, מותר לדבר עם אדם אחר ובטח עם הבן זוג בתנאים הבאים [חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל י,יד ובהגה שם]: 1. את בטוחה בפרטי המעשה כגון שראית זאת בעצמך. אם רק שמעת, את צריכה לסייג זאת בסיפורך שאלו דברים שרק שמעת אותם [גם ע''פ חפץ חיים סוף הלכ' רכילות סע' י]. 2. יש לדייק בפרטים מאוד. לא לשנות ולא להגזים. אם ייתכן ומה שפלוני עשה לך הוא כדין, אז אסור להגדירו כפושע וכדומה. אמנם הדבר הסב לך צער גדול ולכן מותר לך לספרו כדי לפרוק, אך יש לספר במדויק את המקרה ולתאר את התחושה הקשה שלך תוך דגש שכך את מרגישה מבלי להדביק הגדרות לאותו אדם . 3. כפי שאמרנו קודם, כשאין לך אפשרות אחרת להפיג את הצער כגון חשיבה עצמית ו/או שיחה עם אותו שציער. 4. הכוונה שלך צריכה להיות לתועלת הפגת הצער ולא דיבור ופרסום גנות האדם. כדאי להדגיש גם לשני שכוונתך היא כזו [כדי שגם הוא יכוון לתועלת]. 5. השומע לא יעשה בעקבות זה מעשה חריג שלא היה מקבל ע''כ היתר מבי''ד. 6. לשומע אסור להאמין. [משיב שלום עמ' 62. ח''ח הלכ' לשון הרע כלל ו,ג]. שומע משום התועלת שבדבר ורק כדי לחוש לעניין.
 

הוא יותר מעשי..

אני טוען שהוצאת שם רע כמו שאנחנו לומדים במסכת סנהדרין הוא תחת נפשות ולכן צריך לידון דווקא ב 21 דיינים....
אני מאמין שברוב המקרים אין צורך להגיד לשון הרע בציבור אלא רק במסגרות הדיון ושם הכללים הם שונים לגמרי מכיוון שדיני לשון הרע בדין אינם חלים.
צריך לדעת את כללי הדין והדיון ולהיות ירא שמים אמיתי כדי לעמוד על האמת והיושר שבין אדם לחבירו.

אני אתן לך דוגמא:

שדכן שמדבר לשון הרע על משודך שלו, האם זה בסדר?

ואולי הוא רוצה להציל את המשודך מבן זוג שהוא רע? נניח מגיע בן אל שדכן ומסתכל על כרטיסי שידוכים של בנות ישראל הנאות והחסודות ומדפדף בהן כבמוצר מדף שמיוצר בפס ייצור.

שדרכן שרואה את דרכו הרעה של המשודך אולי רוצה להציל את הבנות מאדם כזה, האם זה בסדר שהשדכן יגיד או יעשה דבר שיציל את בנות ישראל מכזה חתן?

להוכיח שאדם שיקר זה נושא אחר לגמרי מאשר לספר עליו לשון הרע. זה שאדם אחר זרק עליך בוץ מתיר לך לזרוק עליו בוץ בחזרה?

זאת שאלה מאוד רצינית!!
אני מאמין וחושב שצריך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה כדי לחשוב ולמצוא את הדרך הנכונה לבטא את הדברים.

חשוב מאוד שאיש המקצוע יבין את הצד שלך ואת העומק של הדבר.

מבחינתי אם אתה לא תרוץ לפנות לבית דין של 21 זה יהיה הגיוני באופן כללי וזה בדרך כלל אמור לעצור את האדם בצורה רצינית מלהשתלח.
וחשוב להבין שאין בשתיקה הודאה בתחום הזה למרות שיש מעין מסר כזה בציבור ששתיקה כהודעה.
מותר לחשוב ולהגיב אחר כך ואפשר גם להגיד בלי בושה שאתה צריך לחשוב על הנושא ושאתה רוצה להגיב אבל אתה רוצה להתייעץ עם איש מקצוע לפני כן.

מה רע?

עדיף להשתמש בחרב שיש לנו בפה בלי חשבון?

אני ממליץ לך לחפש בגוגל:
פנקס חיסונים לטהרת הדיבור הישראלי

יש את הספר המלא באתר שלי העידוד הרב פרץ היינהורן ללימוד ועיון.

ואני חייב לציין "כל הכבוד" על עצם השאלה!!

אבל שייך לערב איש מקצוע בתחום הלכתי?

זה נחמד להטיל את מלוא האחריות בנושא מסויים אך ורק על התחום ההלכתי אבל בפועל ההלכה היא הרבה אחרי "דרך ארץ".

צריך בתחילה לנהוג מנהג דרך ארץ ואז להגיע לתחום ההלכתי.

כשאת רוצה לחשוב על משהו עם מי את מתייעצת? עם פוסק הלכתי או עם חברה ומשפחה?

אני מאמין שתחום החשיבה איננו שייך בכלל לעולם ההלכה אם כי יש תלמידי חכמים ופוסקי הלכה שיש בהם הרבה יכולות של חשיבה.

זאת אומרת, יש כלים שמצויים בעולם הפסיכולוגיה שיכולים לסובב לך את כל מה שאת רואה וחושבת.

אתן לך דוגמא: את מכירה את מודל אפר"ת ?

צריך קודם להעמיד על מקומו את היחס שלך לנושא ולמקרה.

צריך להבין את התפקיד של אותו בעל לשון הרע.

יש חובה לעשות עבודה יסודית ולחשוב על היחסים שביניכם ולפעמים גם מאיפה הדברים מגיעים אצלך ואצל הצד השני.

נניח שהצד השני, הפוגע, הוא טיפש, האם צריך לצאת נגדו?

חכמים מדברים על שתי דרכים לירושלים "קצרה ארוכה" ו"ארוכה קצרה".

אלו אומנם לא הדרכים היחידות ויש שילובים ומורכבויות שונות, אבל, במקרה של עניינים של לשון הרע הדעה האישית שלי גם מנסיון החיים וגם מבחינה תפיסיתית היא:
קודם לחשוב נניח איזה תקופה ולדגור על הנושא לפרקים.

אחת הסיבות לכך היא שכאשר אדם נוגע בדבר הוא איננו יכול לדון בנושא בצורה הולמת ומיושבת.

ברגע שאת מכירה בזה שאת "משוחדת" יש לך את האוויר לנשום עוד נניח כחצי שנה על הנושא.

אני אספר לך על מקרה שהיה לי:

בעבודה דיברו איתי על נושא מסויים שחברה מסויימת שאיתה אנחנו עובדים עשתה איזה שהוא מהלך טכני.

כשאני שמעתי על הצעד הזה אמרתי שלדעתי הצעד הזה מוטעה ואיננו מהלך ישר.

לאחר זמן מה ההחלטה הגיעה ליידי בנושא מקביל והסברתי למנהל שלי שצריך ליידע את הלקוחות על המצב הטכני כאשר מבצעים שינויים.

לאחר דיון פנים חברתי הוחלט על ידי ההנהלה שלא ליידע את הלקוחות מבחינה שיווקית. מה הייתה הסיבה?

בהנהלה אמרו שאם יידעו את הלקוחות בכל מיני מהלכים ותהליכים פנימיים טכניים הלקוחות ירגישו חוסר יציבות של השירות.

דגרתי על הנושא תקופה למרות שדעתי שונה ולאחר שראיתי מה הם הנזקים שנגרמים ללקוחות החלטתי שאני מפסיק לתמוך במהלכי החברה שבה אני עובד.

מה המשמעות המעשית?
המשמעות המעשית הייתה שמכיוון שאני מבין את המחיר הטכני שהלקוחות משלמים על מהלך שלא הושקעה בו מחשבה לטעמי, לכל לקוח ששואל אותי אני אומר באופן אישי:
אל תיהיה לקוח של החברה אלא אם כן אתה לוקח בחשבון שתיתקל בתופעות מסויימות עם המוצר ושזה בסדר לך מבחינה טכנית ואידיאולוגית ושאתה מוכן לסבול בגלל זה.

האם אני הולך ומפרסם את דעתי על המוצר הטכנולוגי הזה? לא.
למה? כי הדבר ידוע ומוכר וכל בר דעת מבין שמוכרים לו משהו שהוא ככל הנראה מתי שהוא לא יהיה מרוצה ממנו מספיק.

לפני כשלושה שבועות פגשתי שכן והוא שפך קיטון של רותחים על המוצר של החברה.

אז אמרתי לו: אני איתך...

גם לגבי ישיבות, תנועות תורניות ואנשי חינוך שונים אני אומר את אותו הדבר.

ייתכן שלאדם הייתה כוונה טובה אבל הביצוע גרוע.

כבר על השוונג אני אספר לך שקרוב משפחה שלי בגיל מאוד צעיר של חטיבה היה בישיבה והוא קיבל השפלה מראש הישיבה מול כל תלמידי הישיבה ללא סיבה הולמת.

אותו ראש ישיבה כתגובה לבירור של ההורים אמר כך: "הוא לא עשה כלום, אבל, עשיתי ממנו דוגמא לכל התלמידים."
ועל זה נאמר "נוול ברשות התורה"

יצא לי גם שקיבלתי בקשה מקרובת משפחה שלי לדבר עם המנהל של תלמוד התורה של הבן שלה כי הוא השעה אותו מבית הספר.

הלכתי עם האמא שלו וישבתי איתו במשך כחצי שעה.

כששמעתי מה הוא טען על הסיבה להשעיה במשך משהו כמו 10 דקות שפכתי עליו ערמות של דברי חז"ל בגנות המעשה שעשה.

לאחר זמן מה כשכבר כאב לו הראש מהקול שלי הוא ביקש סליחה ואמר שהילד הוא ילד טוב ושהילדים האחרים פשוט גוררים אותו למעשים רעים ולכן הוא השעה אותו ומכיוון שהוא התחיל לא להרגיש טוב ושהוא צריך ללכת לרופא כי כואב לו הראש.

לפעמים לאיש מקצוע חכם בדמות פסיכולוג יש את היכולת לראות את המציאות בהיקף שונה מאשר הרבה אנשים אחרים וכל זאת כמובן בתנאי שהוא ירא שמים.

כנ"ל לגיב עובדת סוציאלית ועוד אנשי מקצוע אחרים.

שיגידו אנשי הלכה מה שהם רוצים אבל תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים...

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות