אפשר לדבר על זה שאחת הסיבות שקשה לי לשים כיסוי ראשאנונימית בהו"ל

זה בגלל שהפסיקו להתחיל איתי?🙊🙉🙈

כןכן זה אמור לגרום לי להרגיש זולה

וזה אסור

וזה בכלל לא מחמיא אוקיי

אבל אני נשואה ארבע שנים

ולפני החתונה היו מתחילים איתי יחסית הרבה (אני לבושה צנוע והייתי גם אז, זה היה בעיקר לשרוק לי או להסתכל כשעוברת)

וסליחה באמת אני יודעת שזה לא אמור, אבל זה נתן לי הרגשה שבצורה אובייקטיבית- אני יפה. אני נשית ומושכת

והתחתנתי

ובעלי סופר מרים לי

אבל

הוא כבר אוהב אותי, אז העין שלו לא אובייקטיבית

ודבר שני, הוא לא גבר קנאי

ונגיד לא יפאיע לו שיתחילו איתי, או שאלך יותר חשופה מתמיד בקטע של ׳את שלי, תצניעי׳

לא בקטע רכושני, בקטע אוהב

הוא כזה גבר של תעשי מה שאת רוצה ואוהבת אני סומך עלייך


וקשה לי

ביחוד שברוך ה׳ יש ילדים ויש עומס, אני מרגישה כבר הרבה פחות יפה כי כאילו אין לי את האישור החיצוני הטיפשי הזה…

לא יודעת מה להגיד לך...אבלעל הנס

זה המצוה שהכי קשה לי אישית...

ואני נשואה כמעט 20 שנה

למען האמת לפני החתונה לא הרגשתי מושכת בכלל

וזה ממש השתנה  מאז שהתחתנתי....

מעולם לא הרגשתי שננעצים בי מבטים לפני החתונה והשיער שלי הוא יפיפה ארוך חלק ( כמו פן טבעי)

והיום שאני מתקרבת ל40 ואחרי המון לידות,

כמעט כל יום אני מרגישה מבטים שננעצים בי עם הכיסוי ראש...

והיה גם איזה שני חצופים שהחליטו גם להתחיל איתי...

אז אני באמת חושבת שההרגשה של הכיסוי ראש זה קודם כל יצר הרע חזק.....

ובעלי דווקא מאד מעוניין להשוויץ כל הזמן באיזה אישה יפה יש לי.....

אז באמת אין לי יותר מידי עצות בעניין אלא הזדהות ממש עמוקה🫶

אולי שווה לדייק מה הצורך. בכל מקרה חיבוקירושלמית במקור
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 19:35

תגובת המנהלות: שאר ההודעה נמחקה, מכיוון שזו לא הבמה לתגובות שנוגדות את המוסריות.

 

 

 

לא מפתאום 😅אנונימית בהו"ל

אנחנו חרדים הרדקור הוא אברך 😅

אין מצב שאחליף לחצי


בזמן האחרון הוא רוצה שאקנה פאה, כי כרגע רק מטפחת, אבל זה קצת מרגיש לי תחפושת חח

באתי להציע את זה מחי
אם את מרגישה פחות יפה עם מטפחת ואין אצליכם בעיה לשים פאה, אז זה לגמרי יכול להוסיף להרגשה הטובה. אבל לא בשביל למשוך מבטים של גברים בקשר לזה, מצטרפת לכל התגובות מתחתיי שזו הזדמנות לעבודה עצמית 
רק לגבי המטפחתכבתחילה

את יכולה להסתכל באתרים של מעצבות דתיות לאומיות ולראות דוגמאות לסגנונות קשירה שונים של מטפחות, ולנסות עלייך עד שתמצאי משהו שתאהבי.

מאמינה שזה יקל עלייך בקצת לפחות את תחושת היופי.


יש גם סרטוני הדרכה לקשירת מטפחות ביוטיוב.

אם יש לך טענות כלפי הניהול שלנו את מוזמנת לפנותירושלמית במקור
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 19:44

במסר למנהלות.

לא רלוונטי להמשיך את הדיון הזה ע"ג הפורום והודעות נוספות בנושא יימחקו.

 

אני חושבת שאת מתמקדת בסיפטום ולא בשורש הבעיהמקרמה

השאלה היא למה את צריכה חיזוקים חיצוניים מאנשים זרים ברחוב?


ההרגשה והקושי שלך זה לא קשורים לאלו שהתחילו איתך ועכשיו לא

או לכיסוי ראש

וגם לא לאיך שבעלך רואה אותך...


זה קשור לביטחון עצמי ושלמות פנימית 

אנונימית 2אנונימית בהו"ל

זה ממש קשה.

אני אחת שלא היו מתחילים איתי

גם אף פעם לא הרגשתי מבטים

אבל בלי השיער זה קשה לי מאד

ופאה לא באלי

אז כן המצווה זה מה שמחזיק אותי

יש שכר לפעולתך❤️

נשמע לי שיש לך פה קריאה לעבודה עצמיתמתואמת

לבירור אישי קודם כול:

למה כל כך חשוב לי המבטים מהסביבה? איפה עוד אני מרגישה צורך לקבל אישור מהסביבה על מי שאני? ועמוק מזה - מי *אני* באמת?

ואחרי שתצליחי להגיע לתשובות מעמיקות, יגיע הזמן לעבודה:

איך אני מרגישה טובה ומוצלחת בפני עצמי, בלי צורך שאחרים יגידו לי את זה? איך אני מחזקת את עצמי גם בלי צורך להיאחז באחרים, אפילו לא בבעלי?


סליחה על החפירה

מקווה שתקחי את זה בטוב❤️

דווקא לדעתי זו הזדמנותשוקולד פרה.

לשאול ממה אני מתחייה.

עד כמה אני מרגישה חיות מדברים שהם לאורך זמן, ועד כמה מדברים חולפים.

מי שמתחייה ממבטים עורגים של גברים, בסופו של דבר תיכנס מזה לדיכאון.

כי היא יודעת בתוך תוכה שכשתבוא מישהי יותר יפה, אף אחד לא ישים עליה. כנ"ל אם יקרה משהו והגוף שלה ישתנה.

ואז מה שנשאר זה השקר של ההתפעלות מהגוף הנשי.


תחשבי על כל הבנות בחוף הים.

כל היום וכל הלילה הן "נהנות" ממבטים כאלו.

אבל בגלל שזה לא מחיה אותן באמת, הן לא יכולות לשמוח בזה באמת.

בסוף זה נופל. בסוף זה ריק.


הייתי מתייחסת לצד הזה שבך שרוצה להרגיש נחשקת על ידי גברים,

כאל ביטוי מעניין של היצר ותו לא.

תבטאי את המשיכה שלך לאסתטיקה בדרכים יותר אמתיות ויצירתיות, ואת תראי שזה ידעך, הצורך הזה.

אנונימית 3אנונימית בהו"ל

מצטרפת לאלו שכתבו שזו הזדמנות לבירור מול עצמך.

קושי כללי בכיסוי ראש - ממש מובן.

כאן זה ממש יושב על צורך ספציפי לחיזור על ידי גברים שהם לא בן הזוג שלך. והשאלה היא למה?


אני מרגישה דווקא הפוך, בעלי עף עלי וזה מה שהכי חשוב לי. מה אכפת לי מהשאר? אבל זה גם קשור לזה שאני בטוחה ממש בגוף שלי. וזה לא שאני האישה הכי יפה בעולם. אבל אני אוהבת את הגוף שלי מאוד, והוא מושך ונשי.


וזה לא שאני לא משקיעה באיך שאני נראית. אני מטופחת וחשוב לי להראות טוב גם בעבודה למשל.

אבל יש קצת פער בין הרצון להיראות טוב לבין הרצון שיתחילו איתי. ואת מתארת צורך באישור חיצוני ליופי שלך.

והשאלה אם זה יושב על חוסר ביטחון שלך מול הגוף שלך

ואם כן, זה משהו שכדאי לזהות ולהחליט אם רוצים לעבוד עליו. כי לאהוב את הגוף ולחשוב שאת יפה זה כיף ומוסיף

מבינה אותך חחאני10

גם כשאני התחתנתי פתאום כל המבטים וההתחלות הפסיקו בפתאומיות.

אין ספק שמחמיא שבחורים פונים אלייך, אבל האמת שזה לא מה שהטריד אותי שהפסיק. יותר הפריע לי שבסביבת העבודה החילונית שלי (במקומות עבודה שונים, אבל ברובם אין הרבה נשים ואין הרבה דתיים אז אישה עם מטפחת זה ממש עוף מוזר) הרגשתי שזה ממש יוצר דיסטנס מטורף!! שזאת המטרה מן הסתם באיזשהו מקום, אבל מילא עם גברים, גם עם נשים הרגשתי שמי שלא הכירה אותי לפני תמיד מגששת בחשש כזה בהתחלה מפחד שאני איזו תמהונית מטורפת, וזה היה פער כל כך חד ממה שהיה לפני, שנהייתי בקלות חברה של העובדים איתי (למרות הלבוש הסופר דוסי) שזה ממש ביאס אותי.


רק מעירה שזה שזו המטרה אולי, לא מחייב את כל זה...ירושלמית במקור

החיוב הוא הלכתי. הרציונל הזה של ריחוק, אם הוא באמת הרציונל להלכה הזו, כפי שהוא מתורגם למציאות היום, לא דורש את כלללל זה בשביל הדיסטנס... הדיסטנס בפועל יוצא גדול יותר, כמו שתיארת, ממה שנדרש בשביל המרחק בין המינים (כמובן שזה עדין, ותלוי המון בכל אופי וצביון של כל מקום עבודה לגופו וקשה לתאר במילים ולתת פה גבולות), וזה באסה, ואני מבינה את מי שלא חושבת שזה מותאם לימינו.

בקיצוניות השניה, שגם בה אני לא רוצה להיות, מספיקה הרי טבעת נישואין כדי ללמוד ממנה על הדיסטנס. הטבעת או לחילופין סרט בשיער לא יוצרת דיסטנס מהסוג שתיארת בינה לבין אישה אחרת.

לא הוספתי הרבה לדיון רק רציתי להגיד שמבינה אותך, ושבטח מבינה את ההלם, כי זה באמת משנה לגמרי את הפרצוף, ושוב הכל תלוי בסביבה...

נראה שאת באמת מבינההמקורית

שיש פה עניין של שורש חיצוני. של אישור חיצוני ליופי. לערך עצמי.

יכולה לומר שאני מזדהה עם הקושי.הוא היה קיים עד לא מזמן. עד שהתחלתי להתעמק ב-  מה החשיבות של החיצוניות בעולמי. וגדלתי בעולם שהיופי הוא דבר להתפאר בו. וקיבלתי מתנה מהקב"ה בתחום הזה. אבל זה גם אתגר.


אני מתבוננת על כל הנשים שמתעקשות בכל תוקף ועושות הרבה דברים כדי להיראות הרבה יותר צעירות ואטרקטיביות, גם בהתנהגות, גם בלבוש, גם בנראות הכללית. ומנגד, על הנשים סביבי שרואים שהן מתבגרות. ואני אמנם עוד צעירה, אבל לא בשנות העשרים לחיי. ו- וואלה,המרדף הזה יכול לעייף. ומושקעות בו המון אנרגיות. וכסף. ומשאבים נפשיים בעיקר.


והגעתי למסקנה שבאמת, הבל החן ושקר היופי.

כשאני צריכה אישור חיצוני לטוב שבי, לחיצוניות בעיקר, זה מעיד על כך שהכוס שלי לא מלאה ואני צריכה למלא אותה בהבל פיהם של אחרים.


המעבר החד, אצלי לפחות כחוזרת בתשובה, מהתעסקות בחיצוניות לכיסוי ראש וכיסוי החיצוניות, העבירה אותי תהליך מזורז של התבגרות פנימית (שלא נדבר על הבזיונות של 'מה קרה לך? את נראית כמו סבתא'. ובאמת אני לא. זה רק הסתכלות של עין שלא רגילה לאישה צנועה)  ויותר התעסקות לדעתי, בעיקר. בעבודה הפנימית על מה שבאמת חסר לי וחשבתי שאני מקבלת מבחוץ כמו : להרגיש אהובה, להרגיש שרואים אותי, להרגיש בולטת, מיוחדת. כשזה מגיע מהרבה אנשים בחוץ, זה יוצר ריגוש רגעי שאנחנו צריכים הרבה ממנו כי הוא רגעי, שטחי ולא עמוק בכלל. כשזה מגיע מבפנים, זה רוגע פנימי שעוצר את הרדיפה.

שלא נדבר על זה, שמבט מלא הערכה של בעלי, שאני האמא של הילדים שלו, ועברנו מה שעברנו יחד ומכיר אותי, ובוחר בי כל יום מחדש בזכות ועל אף.. וסומך עליי, וחולק איתי את כל חייו, שווה הרבה יותר ממבט של מישו שעושה שימוש ביופי שלי להנאתו הרגעית ומביע התפעלות מהשיער או מצורת הגוף.


 

אפשרoo

להרגיש יפה בלי פידבקים של אחרים

ההרגשה הכי טובה של יופי מגיעה מבפנים, מהערכה עצמית גבוהה, מאהבה עצמית, מקבלת האני השלם עם היתרונות והחסרונות, הפיזיים ואלה שאינם פיזיים.


היו שנים שלא הרגשתי יפה, לא משנה מה לבשתי, אף פעם לא הייתי מרוצה.

אחרי שעשיתי שינוי בקבלה עצמית, התחלתי להרגיש יפה, הרבה פעמים יוצא לי לחייך כשאני מסתכלת במראה או בתמונות שלי, מרגישה טוב עם המראה שלי.


חלק מהשינוי היה גם פיזי, אני לובשת רק בגדים שאני מאד אוהבת, השקעתי הרבה זמן למצוא בגדים שעושים לי טוב וזה כולל גם כיסוי ראש.


לפעמים אני מקבלת מחמאות על הלבוש/ המראה, זה נחמד אבל אני לא צריכה את זה כדי להרגיש יפה.

ערכו לי אז רק אכתובירושלמית במקור

שביחד עם זה שכבר כתבתי שנשמע שיש לדייק את הצורך, כי הצורך שלך, לפחות בעוצמה שאת ביטאת, במבטים מאחרים, כנראה מעיב על משהו פנימי אחר שחסר -

יחד עם זאת אני עדיין גם חושבת שעצם זה שיש מבטים, ועצם זה שזה נעים לך, זה לא שלילי בעיני. ועצם תחושת הנחשקות לא שלילית. והיא כן בריאה ומולידה טוב בזוגיות. ואת לא עושה משהו שאסור לך הלכתית אם בסך הכל מישהו הסתכל. ולפי מה שאת עצמך תיארת אז במקרה שלך זה גם לא פוגע בזוגיות.

אז אין מה לבאס את עצמך אבל כן יש עדיין מה לרומם את עצמך כדי שלא תצטרכי את זה בעוצמה הזו. וכן, לגיטימי להגיד שהכיסוי המלא לפעמים מכער. ולגיטימי להגיד שזה גורם לפעמים להרגיש מחוץ לעניינים, ולגיטימי גם להרגיש שפאה זה תחפושת - אבל אם תדייקי גם את הכיוון הזה, תגלי שהגיוני ללבוש תחפושת אם זה נובע מבחירות בחיים (למשל להפוך לאמא) שהן עצמן מולידות חלקים שהם אחרים בנו, לא בהכרח האנחנו שהיינו לפני הנישואים. כביכול גם האמהות יכולה להרגיש תחפושת. ואז הגיוני לשים תחפושת. ומה שנותר זה לשאת את משקל בחירותינו, או להנעים אותן, בדרכים שהוזכרו בתגובות של אחרות.

אני רוצה להגיד משהו (לא כמנהלת, בתור גולשת)יעל מהדרום

לק"י


יש הבדל בין הנאה של אשה ממבטים, לבין לגרום למבטים במודע, מתוך רצון למשוך צומי.


ברור שאם אשה מתלבשת צנוע ומכבד, ובכל זאת מסתכלים עליה, לא נגיד לה שזה לא בסדר.

בסוף מותר לאשה להתלבש יפה בשביל עצמה.

אבל לעשות משהו מכוון שיגרום לגברים (שחלקם נשואים) להסתכל על אשה נשואה, זה מאוד בעייתי.

מסכימה. לא רואה מה טוב בנרמול הזההמקורית

מחוץ למערכת היחסים

נכוןיעל מהדרום
לק"י


אומנם עשיתי הפרדה בין להנות ממבטים לבין למשוך אותם בכוונה, אבל את צודקת שבריא יותר גם לא להנות מזה או לחפש את זה, גם אם לא עושים כלום כדי למשוך את זה, ונהנים רק בלב.

התגובה הזאת מעוררת בי דחף להגיבלב אוהב

שני משפטים שתפסו את תשומת ליבי

1.עצם זה שיש מבטים, ועצם זה שזה נעים לך, זה לא שלילי בעיני.

2.ואת לא עושה משהו שאסור לך הלכתית אם בסך הכל מישהו הסתכל.

 

אני יכולה להבין מה עומד מאחורי השקפת העולם הזאת, 

אבל זה כן נשמע לי מעט לא מחובר לקדושה, לאמת, לתורה ולקב"ה.

 

1. הגיוני שאישה תרגיש נעימות מכך שחושקים בה או רוצים בה, זה מצד הנפש, אבל זה לא חיובי לרצות בזה שגבר יהנה מאשת איש 

    ובטח ובטח לא לעשות פעולות שיגרמו לכך, אפילו בלבוש צנוע, עצם הכוונה מנוגדת לרוח היהדות וההלכה.

 

2. אם האישה הלכה בצורה מסוימת כדי לקבל מבטים היא עוברת על איסור של לפני עיור לא תתן מכשול, בזה שגורמת לגבר להרהר בה. 

    זה לחלוטין איסור גם על האישה ולא רק על הגבר, אין כאן איך לייפות או לנרמל את זה. 

 

וחמור מזה שזה אחד מהדברים שגרמו לחורבן בית ראשון: "ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה" 

מניחה שזה מקור מוכר לכך, אבל במידה ולא אז הפסוק הזה מדבר על הנשים שהיו הולכות בצורה מושכת/מחמיאה שגרמה לגברים להסתכל עליהן...

וזה לא קשור לחרדים או דתיים או לכל מיני דעות או מחשבות,

יש מה ה' חושב על דברים, 

הכי פשוט.

 

 

 

 

לגבי 1 מסכימה בגדול, אבל מה שהיא תיארה גבולי בהרבהירושלמית במקור
ובהתאמה גם התגובה שלי היתה גבולית ובחרת לקחת אותה לכיוון מסויים.


לגבי 2 בגלל הנחרצות שבה תיארת את שני המקורות חשוב לי לציין שהצניעות הוא ממש לא מה שהראשונים וגם אחריהם השו"ע לומדים מאיסור לפני עיור, היו כמה הרחבות וההרחבה הכי רצינית שלו היתה לנתינת עצה רעה, ואם תקראי עוד על הדוגמאות שכן יש - לא ממקורות מאוחרים - תראי שזה לא מופיע באופן הזה.


לגבי הפסוק מישעיהו - הוא מקבל, ברפרוף ראשוני שסקרתי מהמלב"ים והן מאחת המצודות, פירוש של שחץ וגאווה ואפילו גזל, ולא הכשלה במובן המיני.


בכל מקרה הגבול עדין. מציעה למי שמתעניינת לקרוא את הספר "מה את מבקשת" של אוריה מבורך. לא קראתי אותו, אבל קהל היעד שלה הוא נשים כמו שיש בפורום הזה.

יכול להיות שלא הבנתי אותך עד הסוף באמת...לב אוהב

תראי יצא לי לקרוא הרבה הרבה מקורות שקשורים לצניעות, ולקדושה, 

העניין הוא שאני לא יכולה עכשיו לחזור למקורות האלו ולהוכיח את דבריי, אין לי זמן

אבל הרעיון שאני באה להגיד הוא כללי ומי שלא מחובר לרעיון הזה לא חושבת שיבין

 

כל מי שמחפש את השכל ואת הדקדוק של עניין הצניעות, הפרטים, של מה חז"ל בדיוק התכוונו, מותר אחרי הברך , לא מותר, מותר חצי כיסוי, לא מותר, לא אכפת לי אם מותר או אסור, 

אני לא יכולה אחרי הברך, כן יכולה, לא מרגישה שצריך, לא חושבת שצריך וכל הדעות בסגנון (פשוט יצא לי להתקל כל כך הרבה, לא כאן במקומות אחרים)

אני מרגישה שהמכנה המשותף של כל הדעות בסגנון הזה שאין את החיבור למה ה' רוצה באמת, או את החיבור לכל הרעיון של הקדושה ביהדות בעומק

מה ה' רוצה? נכון גם שאני אהיה שמחה ומאושרת וכל זה, 

אבל ה' אוהב קדושה, וצניעות ורוצה שנחיה בתודעה כזאת, 

ושונא, נדיר הדברים שכתוב בתורה שהקב"ה שונא אבל זה טוב לזכור את זה מדי פעם, שהקב"ה שונא זימה

וכן גם מצווה מפורשת על קדושים תהיו

והיה מחניך קדוש וכו'

 

פרטי ההלכה של מה חז"ל הגדירו והתכוונו כצניעות הוא קודם אחרי שהבנו את ההשקפה של חז"ל בנושא צניעות, קדושה, וכן את רצון ה' בנושאים האלו

אח"כ אפשר להיכנס לפרטים, לא להפך לדעתי, והכל עם יראת שמיים מאוד גדולה והסכמה לקבל את ההלכה לכל פרטיה. שזה הסכמה לקבל את חז"ל והחכמים הבאים אחריהם כתוקף הלכתי שאני סומך ומאמין בו- אמונת חכמים. זה הבסיס.

 

אני לא מכירה את הספר, אז לא יודעת להגיד... 

 

(הגבתי בכיוון קצת שונה מכוונת פותחת השרשור, כי ראיתי שהצעת חצי כיסוי וזה פשוט נושא שבוער לי בעצמות אז קצת גלשתי, מחילה...) 

 

תודה. חולקת על הגישה הזו ונישאר חלוקות. רק שימי לבירושלמית במקור

שכתבת "כתוב בתורה ה' שונא זימה" אבל הציטוט שאליו אני מניחה שכיוונת - "אמר להם [בלעם למלכי מדיין] אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא" - הוא לא "כתוב בתורה", וסליחה שאני מדייקת איתך, הוא מסופר בגמרא (סנהדרין).

חשוב לדייק מה המקור של ביטוי שגוזרים ממנו תפיסות עולם והנהגות שונות ליחידים (ולפי מה שכתבת - שהנושא בוער בעצמותייך - כנראה שאת גוזרת גם הנהגות לחברה), כי מובאים מדרשים וסיפורים רבים, וגם סותרים, ולכן ניתנו לנו הלכות ואופן קביעתן בכל דור.

לא אפרוש כאן את תפיסת העולם, ששונה משלך, כי סוג הדתיות בפורום הזה היא ברובה שונה משלי, וזה יהיה דיון שלא נגמר (כן אעיר, שלתפיסתי, המעוגנת במקורות, ההלכות של צניעות ניתנו על מנת לקיים חברה צנועה, כחברה, וככזו, היא גם מתכתבת בין השאר עם תהליכים ומהפכות ארוכי טווח שקורים בחברה, ולפיכך גם ניתנה סמכות לרבני וחכמי כל דור לקבוע הלכות, בבחינת תוכו אכל קליפתו זרק) - אבל גם אם לא מקיימים דיון, לפחות צריך לדייק במה שמצטטים, כי קוראות כאן רבות אחרות שהן מעידות בעצמן שהן חסרות מאד בכל הנוגע להשכלה הדתית שלהן ולאיך לגשת או ללמוד מקורות תורניים. גם הפסוק "קדושים תהיו" שציטטת, כתבת "מצווה מפורשת" בלי לבאר, כאילו שבהכרח כוונת קדושה דווקא לגדרי צניעות (גדרים שבעצמם השתנו לאורך הדורות בתפוצות ישראל כשבפועל פוסקים שונים הושפעו מהשונוות בקהילות, בטח ביחס לכיסוי ראש), אבל קדושים תהיו היא לא מצוה (הרמבם לא מונה בתרי"ג), זו כותרת שמשמשת, כפי שלומד רש"י שם, למצוות שיבואו לאחריה - שלדבריו הן גופי תורה - ושימי לב שהמצוות שמיד אחריה הן: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו", ואז איסור עבודה זרה, ואז ציוויים רבים השייכים לבין אדם לחברו. ללמדך מה היא הקדושה... (מה שאת מכניסה לציווי הזה לא קיים באופן הזה. הרמב"ם לא מונה אותו בתרי"ג בגלל שהוא אומר שזה ציווי לקיים את המצוות שנצטווה, ולהישמר מכל האיסורים, ולמעשה אדם הופך קדוש כשהוא נצמד למצוות ולאיסורים, ולא מחפש חוויות רוחניות בפרישה מעניני העולם הזה כי אז לא יוכל לכבד את הוריו ולהתייחס כראוי לסובביו. רק הרמבן - שגם הוא לא מונה זאת כמצווה - מוצא בזה את הרעיון שכנראה כיוונת אליו, של חיפוש מסר התורה העולה מהנחיותיה במקום רק היצמדות פורמלית לכללים, אבל גם החיפוש הזה הוא אוניברסלי לכל המצוות, והחיפוש לא מתייחס, כמו שאת כותבת, רק לצניעות, ואם כבר דורש לשקלל אותה עם שאר המסרים העולים מיתר המצוות...)


"והיה מחניך קדוש" שציטטת בכלל מתייחס לכללים בהלכות מלחמה (והורחב משם למקומות נוספים) ביחס למיקום בית הכיסא, כיסוי בעפר לאחר המעשה, הרהור קדושה במקום מטונף, הנהגות בבית המרחץ ובית קברות, ועוד.... (אולי התכוונת ל"לא יהיה בך ערוות דבר"? גם זה מתייחס לעריות בשעת מלחמה, ולמדו מזה איסור אמירת דברים שבקדושה כשמולך יש ערוות איש או אישה, או אברים מסויימים באישה...) כך שגם פה אין זהות בין קדושה לצניעות דווקא, ובטח למידת כיסוי הראש.

גם אני חושבת שצריך קודם לקבל עלינו מוסכמות מסויימות, ובעיני צריך לגשת ללימוד בענווה, אבל זה ממש לא אומר שיש קול אחד ודעה אחת ושחד משמעית מה שקראת גם מבסס את מה שאת מסיקה. מסוכן מאד בעיני להגיד שיש רק משהו אחד שהוא זה שבטוח "מה שה' רוצה" כמו שכתבת, ושיש משהו אחד שהוא בטוח "החיבור לרעיון של קדושה" שכתבת. כתבתי למעלה את רשימת הציוויים בפרשה אחרי הפסוק קדושים תהיו, וגם יש מנעד רחב אחר, שיהיה מי שיגיד שהוא-הוא החיבור לקדושה - תפילה, ניגון, לימוד תורה, התבודדות, נשימות, עבודת המידות... דווקא הענווה עצמה שאיתה מגיעים ללימוד היא שמראה לנו שבתורת חיים יש לגבי כמה סוגיות קולות שונים.


למרות שהארכתי, לא פירטתי את הגישה שלי. אני מכירה ומבינה את הגישה שלך, למרות שלא מסכימה איתה, פשוט יש לגישה שלך מדרון חלקלק כפי שאת בטח מבינה בעצמך, ועוד יותר אם את חווה את זה לדברייך כנושא שבוער בעצמותייך (לא ברור למה אגב. מה מפריע לך שאחרות שגרות בסביבה מסויימת מגלות חלק משיער ראשן או חלילה כולו?) - אז לכן חשוב לי לכתוב שלפחות צריך לדייק כשכותבים אסמכתאות. זה בסדר להגיד שזה מה שאת מאמינה גם בלי שזה מבוסס, אבל להיות יותר ישרים לגבי מאיפה הביסוס לכאורה לקוח, כדי להבין עד כמה קדום והאם היו גם חכמים לאורך הדורות שקראו אחרת. לפחות לכתוב ש"לפי אחת ההבנות בציווי קדושים תהיו..." או "לפי עלון השבת האחרון שהוציא מכון איקס". כתבת שיצא לך לקרוא הרבה, אבל חשוב להבין לעומק גם את המעט, בטח אם הוא המקור הקדום יותר, ולצטט נכון.


לא באה להוריד לך אלא להמחיש שדווקא יראת שמים כפי שציינת בעצמך מחייבת אותי דווקא לבירור איכותי יותר של המקורות שמהם אני גוזרת הנהגות מאתגרות לעשייה בחיים שלי, בטח בעולם המורכב של היום, ובטח כאחת שחיה בתוך חברה משתנה.

ובעז"ה נזכה כולנו להוסיף רק טוב ואור כל אחת בדרכה.

יהי רצון שהדרך הזו גם תהיה ענווה, ישרה, שתוסיף אהבת ישראל וגם חן וחסד בעיני א-לוהים ואדם.


(לא אוכל להמשיך ולהגיב גם כי מנסיוני הדיון לא ייגמר, וגם כי אמורה לחזור לעבוד...)

ואי יש לי הרבה מה להגיד...לב אוהב

למרות שקשה לסגנן את זה בכתב

אנסה בלי נדר יותר מאוחר 

ברור, הגישות חלוקות מהשורש כמו שכתבתי,ירושלמית במקור
ולא רואה טעם לדון בשוני כאן בפורום, כמו שכתבתי. כמו שקשה לך לסגנן בכתב כפי שאמרת, כך גם לי ייקח זמן ובסוף לא נשכנע אחת את השניה. בכל מקרה לא אוכל להגיב. כמו שכבר כתבתי.
אני באה להשמיע ולבטא לא לשכנעלב אוהב

התודעה שלך נמצאת במקום שנמצאת

כתיבה בפורום לא תשנה את זה

אבל כן אשמח להגיב בכל אופן וזה בסדר לגמרי אם לא תגיבי בחזרה, מובן

זה לוקח הרבה זמן ואנרגיה לשבת ולהתייחס לכל טענה ולסגנן את זה..

אני רוצה לשתף שדוחה אותי ברמות שמסתכלים עליאוהבת את השבת

או מתחילים או רומזים🤮


מקווה שזה בסדר להגיד בדיון כזה

אבל לפעמים עוזר לשמוע איך אחרות חוות את זה..


הכי מחפיץ

ודוחה


וזה כ"כ לא מובן מאליו שבעלך מחמיא לך

זו ממש מתנה

תהני מכל מחמאה

המתנה הכי גדולה שיש


כי אם הוא ירגיש שזה לא נחשב בעינייך

אולי הוא יפסיק..

בסוף כמים הפנים לפנים


מצטערת אם זה לא מה שרצית לשמוע...

כותבת מהלב ומקווה שייכנס ללב❤️

וואו איזה מענה.. תודה❤️אנונימית בהו"ל

ראשית תודה לכן על היחס

הייתי צריכה מקום להניח את זה

לא אענה לכל אחת כדי לא להכביד על השירשור

אבל

משכתי מבטים כשהייתי לבושה בצניעות. לכל הדעות. שיער לא לגמרי פזור, לא צמוד לא קצר לא צבעים בולטיפ לא מאופר מידי. צנוע. לכן זה לא הרגיש לי מחפיץ כי לא היה משו בהופעה שצעק ׳תתיחסו אלייייי׳ ובכל זאת תפסתי מבטים (אני מרגישה כזו ילדה קטנה לגיד את זה אמאלה אבל זה פשוט יושב לי על הלב)

אני לא מרגישה יפה. גם לא מכוערת.. פשוט לא יפה.

וכשאמא שלך/ אחותך אומרת לך שאת יפה סורי היא נגועה! כמו שאני לא אובייקטיבית לילדים שלי… כנל בעל חח את יפיפיה בעיניו מעצם היותך את

זה לא יפה

זה אהובה

יש הבדל


ובוודאי שלא אנסה לתפוס מבטים כמו שכתבו כאן, אני אישה נשואה ואולי גם הגברים נשואים וגם כרווקה לא ניסיתי כי ברור לכולנו שזה שלילי (אבל מים גנובים ימתקו)

אבל לקבל את יפה מאהשים שלא מכירים אותך זה אומר שאת באמת יפה חח

אם אמא שלך או אחותך מחמיאות לכל בנות המשפחהיעל מהדרום

לק"י


זה משהו אחד.

אם לא, כנראה שאת באמת יפה🤷‍♀️


ובאמת נראה לי שהכי טוב למצוא מה עושה לך טוב, וגורם לך להראות טוב בעינייך.

מה הדעה שלהם ככ מעניינת בסוף?המקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 21:56

איזה הווא אמינא יש לה בכלל?

יופי זה עניין של טעם

בעיניי אחד את יפה, בעיניי אחר את ממש לא מעניינת.

 

ועוד משו על זה --בעצם את אומרת שאת לא מצליחה לקבל כח והשפעה מאנשים קרובים ולא סומכת עליהם, ומאנשים שעוברים לידך שנייה ברחוב כן. הייתי מתבוננת בנק הזו 

ואגב, כתבת זאת לא מרגישה יפה אז זה מסביר את הכל. 

השאלהתקומה

שכדאי לך לשאול את עצמך היא למה חשוב לך "להיות באמת יפה".

על איזה מקום זה יושב אצלך

למה יש לך צורך להיות יפה, למה את צריכה את ההגדרה הזו בעולם של "חלק ממי שאני זה - יפה".


אני חושבת שזו כשלעצמה שאלה שיכולה להוביל אותך ולחשוב, מה חשוב לך, איך את מתייחסת לגוף שלך, מה המטרה של יופי בעינייך.

כי יש כאן נקודת הנחה שיופי הוא חשוב בשביל היופי. וזה באמת מאוד גורם להסתובב סביבו.

ואני חושבת שהעולם בחוץ באמת מאוד משדר ומעודד את זה, ולא בהכרח בצורה טובה ובריאה

כי זה כיףאנונימית בהו"ל

זה כיף להתסכל במראה ולהנות

זה כיף להרגיש פצצה

זה כיף

מהמםתקומה
אבל זה חוזר לנקודה שבשביל זה את צריכה להיות בטוחה בגוף שלך. ולא אחרים.
אבל אז זה לא משנה מה חושבים האחרים, אלא מה אתיעל מהדרום
למה את מתכוונתעוד מעט פסח

'באמת יפה'?

נגיד בר רפאלי, שהיא דוגמנית על ונחשבת אחת הנשים היפות בעולם- בעיניי היא מכוערת ממש.

אין דבר כזה 'יופי אובייקטיבי'. יש אידיאל יופי שהחברה המערבית מנסה לגרום לנו לשאוף אליו. אבל לאורך השנים, ובתרבויות שונות, דברים אחרים נחשבים ליפים.


אז מה זה יפה?

בעיני יפה=משהו שנעים לי להסתכל עליו.

ולפעמים נעים לי להסתכל עליו כי יש בו סימטריות, או צבעים מרהיבים.

ולפעמים נעים לי להסתכל עליו כי הוא אהוב. ואין בזה טעם לפגם או פחיתות ערך. להפך.


כמו שסבתא שלי יפיפייה בעיני. למרות שהיא נראית זקנה ממש.

וכמו שכמעט כל הורה יחשוב שהילדים שלו יפים.

זה לא רע. זה בדיוק הרעיון של יופי.


(ולכן גם לא בא לי להיות יפה בעיני גברים אחרים. לא רוצה שיהנו מלהסתכל עלי. אם קרה בטעות, מילא, נתמודד. אבל כרעיון- זה מגעיל אותי ממש. אני לא קשורה אליכם, למה אתם מסתכלים עלי???).

התחברתי מאוד לתגובה.לב אוהב
אני מכירה מישו שאומר על הילדים שלואנונימית בהו"ל

חתיכים שלי יפים שלי בלה בלה

סליחה הם לא יפים

בשום קנה מידה

אין פרופורציה

עכשיו ברור שלא אגיד לו אתזה!!

אני מרומה להם ומחמיאה על תמונות וכו וכו

אבל על הבנות שלי אני לעולם לא אציג כ׳יפה של אמא׳

בבית אני כללללל היום מרימה להן כי בעיניי הן יפיפיותתתת ונסיכות עולמי

אבל אני אמאאאא שלהןןןןן

זה מאוד מתוק שאני מאמינה בכל ליבי שהן יפות!! זה לא אומר שזה נכוןן

מבינה מה אני אומרת?

וכן, לפני החתונה הרגשתי יותר יפה

(אולי גם כי הייתי יותר קונה בגדים ומסדרת את השיער יפה ויותר מתאפרת ויותר הכל… עכשיו אני נגיד הרבה פחות קונה, קצת כלכלי הרבה נפשית קשה לי להוציא כסף על עצמי)

אז תוסיפי את זה שכן אין את החן של הנערות (בשורוק) לזה שאין אישורים מבחוץ, אז אולי כן אני פחות יפה עכשיו?

אני חושבת שזה ממש לא נכון. אני חושבת שאהבהכתבתנו

מייפה אנשים פיזית.

אמא שאומרת לילדים שלה שהם יפים, היא לא משקרת להם. איש שאומר לאשתו שהיא יפה, הוא לא משקר.

זה אמיתי ממש.

לכן חוזרות ואומרות פה נשים שזה מתחיל ממך מבפנים, אם את לא *אוהבת את עצמך* שום אישור חיצוני של היופי לא ימלא אותך, היופי הוא הרבה מעבר לסך המראה החיצוני

האמת שלא הבנתי את ההקשר שאת עושההמקורית

לפני שהתחתנת היית משקיעה בעצמך יותר

ועכשיו פחות לטענתך

(למה לא לטפל בזה בעצם .?)

זה לא אומר שפעם היית יפה ועכשיו לא

זה אומר שפעם היית משקיעה בעצמך יותר ועכשיו לא. זה הכל

אישה יפה היא אישה יפה. גם בגיל 17, בגיל 25 וגם בגיל 50 ומעלה.


החן של הנערות לא עובר, הוא מתחלף בחן אחר. כי את כבר לא נערה.

נשמע שאת לא משלימה ככ עם השינוי החיצוני שהגיע עם החתונה לפי מה שאת כותבת. וזה גורם לך להרגיש פחות יפה

הייתי שואלת ככה - אם היית שמה מה שאת רוצה לשים (פאה, בגד, כיסוי אחר, וואטאבר) בלי לחשוב על מוסכמות חברתיות ומה נהוג, זה היה משנה את ההרגשה שלך?

או שעדיין היה חסר לך שלא מתחילים איתך?

כי יש גם עניין של השפעת החברה שאנחנו נמצאים בה, והיא לא קטנה. יעול להיות שזה עניין בנוסף

ועוד משו אחרון, את עוד צעירה בעז"ה. אבל בסוף - כולנו ברוך השם מתבגרות ומשתנות. את אף פעם לא תוכלי להיות הכי הכי. הכי יפה, הכי מחוזרת, הכי וואו. גם היום, סליחה על הישירות, את לא הכי בעיני כולם ואת זה אני אומרת גם בלי להכיר אותך. כי שוב, יופי זה עניין של טעם. ותמיד יש מישהי שתהיה יותר. זה לא הוגן כלפייך מצד עצמך להציב לעצמך סטנדרט לא ריאלי בעניין הזה.

תהיי יפה בעיני עצמך - ברור. זה הכי בריא שיש

אבל מעיין הנעורים הוא זמני. תוכלי לטפח, לתחזק, להתאמץ, אבל בסוף - ככה זה עובד ואלו החיים. 

מסכימה עם קודמתיייערת דבשאחרונה

מוסיפה - חד משמעית לשנות גישה

להתחיל לעוף על עצמך

לטפח את עצמך!

לפרגן לעצמך לקנות בגדים יפים כיסויי ראש יפים או פאה מליון דולר

להתאפר לטפח את עצמך איפה ואיך שאת אוהבת עושה לך טוב

זה אמור להיות לדעתי יותר מהזמן שלפני החתונה

כן דוקא כי את נשואה

דוקא כי החיים עמוסים

וזה עושה המון

גם ולפני הכל יעזור לך לשנות גישה נפשית כלפי עצמך בנושא

כי כמו שכתבו לך

לא יעזור כלום אם את לא תראי את היופי שלך 

לכאורהבשורות משמחות

בעיני לפחות מה שאת מרגישה כלפי עצמך זה אובייקטיבי ולא בטוח נכון במבחן המציאות

יש לך רצון פנימי שיראו אותך? אז כל סימן חיובי מהחברה סביבך מבחינתך השגת מטרה וזה אך ורק נראה לך כך דרך התפיסת עולם והמשקפיים שאת רואה בהם את המציאות.

אם את רוצה שמשהו ישתנה זה לא קשור לכיסוי ראש או לבוש חשוף או צנוע או בכלל שינוי חיצוני כלשהו ..

זה שינוי בתפיסת עולם פנימית שמנהלת אותך שוב ושוב ועובדה שזה מציק לך, יש משהו בנושא הזה שמערער אותך כל הזמן זו עבודה פנימית על המידות והרצונות שאת רוצה לקבל לעצמך ולא בהכרח קשור למראה חיצוני שלך ומה זה 'עושה' לגברים סביבך...?

מי שהיא יפה- יפה גם עם כסר"ששוקולד פרה.

תהיי בטוחה.

יופי זה קודם כל בפנים, השיער הוא מסגרת לפנים.

 

הרבההההה פחותאנונימית בהו"ל

אני יכולה להתלבש לאירוע

להרגיש פצצה

שמה מטפחת, גם אם זה עם קשירה מיוחדת

מוריד לי ל50%


וחוץ מזה שבסביבה שלי מאוד לא מקובל כל הקשירות היפות והגבוהות

הולך המשולש למטה כזה בלי בובו, שזה פשוט ואני ככה ביומיום. אבל שבתות ואירועים 98 אחוז עם פאות והשתי אחוז הנותרות עם מטפחות נמוכות של חרדים כזה כי זה מטעמי צדיקות (חלילה לא אמרתי שקשירה גבוהה זה לא צנוע!! התכוונתי לקשירות הנמוכות האלו של החרדים נו)

אני רק אצטטאחת פשוטה

"את יפיפיה בעניו מעצם היותך"


וואוו...


כמה זה לא ברור מאליו.

מסתובבות בנינו המון נשים שהבעל שלהן אוהב אותן אבל לא עף על היופי שלהן, או לא יודע להחמיא להן.


תודי אלף פעם על זה שהוא ככה עף עליך

הוא הנס שלי בחיים האלו, שיהיה לי בריא❤️אנונימית בהו"ל

אני גם בשגעונות כל היום על שמנתי יצאה לי בטן יצא לי טוסיק

והוא תוחק עליי שיש לו יותר מה לאהוב🤣🥹

אבל זה גורם לי להגיד לו

לא אל תענה לי ככה!! שמנתי או לא?!?!

עצה שלי, אל תעשי את זה. מה יקרה אם תלחציכתבתנו

אותו לקיר ויענה לך שאכן השמנת? איך תרגישי?

תניחי לו, תתרכזי במה שאת היית רוצה לראות והאם ואיך ריאלי להגיע לשם. 🤍

אני חושבתאם_שמחה_הללויה

שזה טבעי לרצות תשומת לב, שישימו עלייך לב, שיבחינו בך, שלא להרגיש מתהלכת בעולם שקופה , נכנסת לחדר ואף אחד לא שם לב אלייך.  אבל תחשבי על זה, למשוך תשומת לב בעזרת יופי זה הכי קל. מספיק שתהיי יותר יפה מהממוצע.

אולי הנסיון הזה בא ללמוד אותך שתאתגרי את עצמך ותנסי "למשוך" אנשים לא בקטע של יצרים בכלל בעזרת שתהיי בן אדם מעניין מעצם היותך את. נראה לי ככל שתשתפי את הדעות  שלך על העולם, הנסיון חיים, הייחודיות שבאישיות שלך בסביבה שלך , את פשוט תהיי מעניינת וזה יענה לך על הצורך הזה שהוא כל כך טבעי.

כי תמיד תהיה אישה יותר יפה בחדר, ועם השנים המרדף הזה לא נגמר, אבל יש תכונות שרק משתבחות עם השנים ואולי דווקא בהן צריך להשקיע.

המרדף המוגזם הזה אחרי יופי זה כל כך נמצא היום גם בעולם דתי, כל המשפיעניות עם הקוד קופון וכל הדברים האלה.... כל כך מעייף המרדף הזה וחבל פשוט על הזמן והכסף!!!!כשאפשר להשקיע אותו בדברים הרבה יותר שווים, אני לא אומרת לא להיות מטופחת, אבל היום פשוט נותנים לזה יותר מדי משקל.


מנסה להבין למה ציינת שבעלך לא קנאי?רקלתשוהנ

למה זה קשור?

 

ועוד דבר

@המקורית כתבה לך למטה - בעיניי אחד את יפה, בעיניי אחר את ממש לא מעניינת.

צריך להפנים את זה עד שזה לא יוצר קווע'צ בלב.

ככה זה העולם וזה נהדר, משיכה ותשומת לב למישהי מסויימת זה לא נובעות רק מיופי, אלא גם משדר ( גם שדר של פנויה/תפוסה זה שדר שממש משפיע על זה...), מתפיסה שלך את עצמך,  מטיפוח או אי טיפוח, ועוד.

ברוך השם שהחלק של מי שחושב שאת יפה הוא בעלך והאנשים הקרובים לך

שאת יכולה להרגיש בטוב בבית שלך, במקום שלך, את יפה ואהובה ורצויה.

 

 

 

 

מנסה להסביראנונימית בהו"ל

תחשבי על גבר שיוצא עם לא יודעת מיס יונברס או מישי שמאוד מאוד יפה ומושכת עיניים

להרגשתי יהיה לו יותר חשוב שתהיה עם טבעת נישואין (לחילונים) או בגדים לא מישי חשופים

כי הוא לא מעוניין שכל גבר רנדומלי יחשוק בה, היא שלו 🙃


הבנת?

כן עכשיו מבינה רקלתשוהנ

מבינה את הרציונל, למרות שזה לא בהכרח נכון במציאות.

ואכן נשמע אותו מקום, שזקוק קצת לאישור חיצוני...יש דברים שהם שייכים לקטגוריה של עבודת חיים, של תפיסה עמוקה שיש לנו שלא מספיק לה הסברים שכליים רציונליים או מוסריים או אמוניים, זה עניין של עבודה פנימית מתמשכת, וגם תפילות אני חושבת. לשים את המיקוד במקום הנכון. לשמוח במי שאני כי זאת אני. לקבל שינויים. למצוא מה הנקודה שחסרה לי (רמז: כנראה לא מראה חיצוני ) שבגללה אני מחפשת אישור חיצוני למראה שלי...

 

פורים ומשלוחיםאנונימית בהו"ל

אמא לכבר כמה ילדים

והיו חברות שחשבתי שיחזירו לי משלוחים והן הרגישו מאוד

בנוח לא להחזיר

נתתי בשביל לשמח אז למה זה קצת צובט ומרגיש לי מוזר שהן לא החזירו ומתנהלות מולי כרגיל?

מרגישה אולי עשיתי מעצמי צחוק או שהן לא שמות עלי

ותוהה על ההמשך

אני גם לא החזרתי לכולן השנהכורסא ירוקה

וגם לא שלחתי לכל מי שתכננתי, אבל לא הרגשתי בנוח עם זה,זה לא בא מזלזול.

זה תמיד יום לחוץ והרבה אנשים לא מספיקים כל מה שתכננו, אבל השנה על אחת כמה וכמה..

הבאסה מובנת אבל תנסי לא לקחת את זה אישית

גם לי לא החזירו כולם השנהעדינה אבל בשטח
היה לי קצת מוזר, אבל זה שלהן, אני בחיים לא הייתי מקבלת בלי להחזיר, אני לא ממש מבינה את זה. האמת שזה כאלו שגם שנה שעברה לא החזירו לי,ואז דנתי לכף זכות, אולי שכחו, אולי לא התארגנו.. (אני מביאה כל שנה) אחרי שגם השנה לא החזירו, הבנתי את הרמז, ויותר לא אתאמץ.. אני לא חושבת שיש משהו לא טוב בי, לא נעלבת, אני חושבת שהפגם אצלן.. 
זה לא פגם, זה ממש עניין של נורמותשיפור

אם את רוצה לשמח אותן ולהביא להן גם אם לא יחזירו- תביאי

אם לא- אז לא

בעיניי אין כאן רמז, רק נורמות שונות.

מחילה אבל בעיני זו תפיסה שגויהמתיכון ועד מעון

אני נותנת למי שאני רוצה לתת, נותנת כי אני אוהבת לתת, נהנית מזה. לא נותנת כדי לקבל ולא מצפה לקבל.

אם מישהי לא מחזירה לי באמת שלא איכפת לי

מנגד, בעלי מלמד ומקבל הרבה משלוחי מנות מהורים של תלמידים, ברור שאני לא מחזירה.

זו לא תפיסה שגויהעדינה אבל בשטח
כל המטרה של משלוחי מנות זה להרבות חיבה ואהבה , הגיוני שאדם שנותן , משקיע מחשבה וכסף, ולא מקבל חזרה, קצת יצבוט לו, כמובן שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו וכו'.. אבל טבעי ביותר, כך מתנהל העולם, אדם שנותן מצפה לקבל.. ומשלוחי מנות מהורים תלמידים, ברור שלא שייך..
זה תפיסה שגויה בדיוק בגלל מה שכתבתמתיכון ועד מעון

אם המטרה להרבות אהבה ואם לא קיבלתי אז זה סימן שלא אוהבים אותי אז זה נשמע שגוי.

אנשים לא מחזירים מהרבה סיבות בעיני בעיקר בשל העומס הרב של היום הזה, ולכן זה שגוי לצפות לקבל חזרה.

הדרך להרבות אהבה היא בנתינה לא בקבלה

לא עניין של לא אוהביםעדינה אבל בשטח
עניין של איך אתה מקבל ולא מחזיר, לא כי אני צריכה את המשלוח שלה, לא כי אני צריכה לדעת שהיא אוהבת אותי כי אין לי שום צורך או רצון לאהבה שלה, נטו כבוד הדדי של בן אדם לחברו
למהתקומה

תודה וחיוך לא מספיקים ככבוד הדדי?

למה אם אני אומרת "שימחתם אותנו מאוד, איזה כיף שהבאתם לנו משלוח מנות" ומתכוונת לזה מכל הלב, זה לא סטנדרט מספק של כבוד?


אני קצת מרגישה ששוכחים שמשלוח מנות זה השקעה של זמן וכסף.

אז מתכוננים מראש, בוודאי. אבל האם אי אפשר לקבל את זה שכמות הזמן והכסף שאפשר להשקיע במשהו היא מוגבלת? והיא משתנה אצל כל אחד? וזה שבחרתי שלא להשקיע ללא הגבלה בכמות משלוחי המנות, לא מראה חוסר הערכה, אלא פשוט חישוב של כוחות, כסף, זמן ועוד.

למה תודה לא מספיקה?


ואגב, זה לא שאני לא מבינה את תחושת הצביטה בלב. אבל אני חושבת שהסטדנט שאת מציבה שכבוד פירושו הענקה שווה, הוא לא נכון חברתית.


ואגב, אצלי זה להיפך.

אף אחד לא הגיע להביא לנו משלוח מנות

אנחנו מחליטים מראש על 7-8 משפחות שמביאים להם, לא בהכרח חברים הכי קרובים.

ודווקא כשאנשים הרגישו צורך להחזיר, זה הרגיש לי לא נעים. הבאתי לכם במחשבה מסויימת (בין אם זה אשת מילואימניק, חברות טובות שלא פגשתי הרבה זמן, או מי שחשבתי שיש פחות סיכוי שיקבל), מתוך כוונה באמת לשמח אתכם. מביך אותי שאתם מרגישים צורך להחזיר לי ושזה שנתתי לכם מטריח אותכם, במקום שתהנו מזה בלב שלם.

אבל למה לאאפרסקה

להכין מראש אחד ספייר אם יבוא מישהו שלא תכננת שיבוא?

ואז את מפרקת איזה משלוח או שניים שקיבלת ומכינה חדש, וכשבא עוד אחד לא מתוכנן את נותנת לו את מה שהכנת הרגע. ככה גם מחזירים וגם לא נשארים בסוף עם אינסוף ממתקים.

אני משתדלת מאוד להחזיר, אפילו משהו קטן, ואם שמו לנו ליד הדלת כשלא היינו, אכין צ'יק צ'ק מארז ונלך להחזיר להם גם. אם לא מחזירים לי ממש לא אכפת לי, כי אני לא חושבת שאנשים חייבים לי משהו כמובן.

בנוסף, אני מבינה שבזמן מלחמה אי אפשר להתרוצץ אינסוף זמן בין אנשים שלא תכננת כדי להחזיר משלוח.

אני לאתקומהאחרונה

מתנגדת, יכול להיות שמה שאת אומרת הוא פתרון טוב למצב הזה. ספציפית לנו אף אחד לא מביא, אז לא נתקלתי בעניין הזה


אבל אני רק אומרת, שזה לא נכון כסטנדרט חברתי, לקבוע שאם מישהו לא החזיר משלוח מנות זה "לא מכבד". זה לא הוגן לקבוע את זה כציפייה חברתית.

אז עם התפיסה הזו בדיוק אני לא מסכימהמתיכון ועד מעון

ואני חושבת שהיא ממש לא נכונה, ואפילו הפך פורים מטרת פורים היא נתינה, להרבות אהבה בנתינה, לא בתחשיבים של אם נתתי אני מצפה לקבל.

זה לגמרי כבוד הדדי להודות בלב שלם.

אחותי (הצדיקה ברמות על) כל שנה מחלקת משלוחי מנות לאנשים קשישים ועריריים, אין לה שום ציפייה לשום משלוח שיחזירו לה, נטו לשמח. לצערי לא הגעתי לדרגתה, ואני מבינה את הצביטה אבל בהחלט חושבת שהדבר העליון הוא לתת למען הנתינה

כגודל הציפיות...מקרמה

ובתפיסת עולם שלך זה לא מכבד לא להחזיר ואז את מצפה לקבל בחזרה

ומתאכזבת שזה לא קורה


ברגע שתקבלי שאחרים רואים דברים שונים ממך

ושהם לא 'לא מכבדים" בלא להחזיר משלוח מנות (ובכלל המושג 'מכבד' הוא יחסי ותלוי תרבות... מה שמכבד בתרבות אחת הוא מבזה בתרבות אחרת) אלא לא אוטים בכך צורך ומספיק הכרת הטוב ותודה

הציפיות יהיו שונות וכך גם האכזבות


אני כבר שנים נותנת הרבה יותר משמקבלתנעמי28

אבל די הוצאתי את זה מהסיסטם שלי שזה לתת ולקבל.

אני נותנת למי שאני מרגישה לנכון, ואנשים מחזירים לי אהבה בכל מיני דרכים במהלך השנה ולא כמשלוח מנות דווקא.


אבל מבינה את האכזבה, זה באמת יום עמוס במיוחד השנה.

אני רואה מגמה יפה של הורדת סטנדרטים גם ברמת המשלוחים וגם בכמויות של המקבלים, זה גם ככה יצא מפרופורציה.

האמת גם לי זה היה צובטמקקה

בעיקר כי גם ככה אני מרגישה חוסר ביטחון בחברה

והשנה באמת לא הבאתי לכמה שבעבר הבאתי,  וחיכיתי לראות אם הם ישלחו ראשונים. הם לא שלחו, והתאכזבתי...

זה טבעי שיצבוט גם אם התכוונו לשמח

הייתה שנה שהחלטתי לתת רק מעט משלוחיםשיפור

לאנשים שבאמת אין מי שייתן להם- חדשים בקהילה, עולים חדשים וכאלו, ואז אני אוכל באמת לתת משלוחים עם אוכל טעים ומושקע. ולא החזרתי לאף אחת שנתנה, פשוט ממקום שלא רציתי להשתגע על הכנה של מיליון משלוחים. שמחתי מכל משלוח שנתנו, אבל לא החזרתי לאף אחת. חצי שנה אחר כך, אחת השכנות שאלה אותי אם אני כועסת עליה ובגלל זה לא החזרתי לה.

מאז אני מכינה כמויות גדולות של משלוחים יחסית קטנים כדי שתמיד יהיה לי להחזיר לכל מי שנותנת, ולא יצא שמישהי נפגעת ממני.

אבל זה דורש להכין הרבה משלוחים, סביב 20-30 לפחות ואני ממש יכולה להבין מישהי שבוחרת לא לפתוח פס ייצור של משלוחים מנות כדי שתוכל להחזיר לכולן.


ומצד שני, גם יוכל להבין את הצביטה, שהשקעת וציפית שיחזירו וזה לא קרה. אבל לא עשית מעצמך צחוק, וזה ממש לא אומר שהן לא שמות עלייך, וחבל שזה יפגע בהמשך החברות שלך איתן. 

אני נותנת בשביל לתת ולשמחסטודנטית אלופה

באמת באמת מכל ה-❤️

אבל מצליחה להבין את המקום שצובט בלב וכל רגש הוא לגיטימי..

יכול להיות שזה יושב אצלך על זה, שזו דרך להביע חברות הדדית.. אבל לא בהכרח שכולם תופסים את זה כך..

בכל אופן חיבוק על התחושות🫂

אני מובכת להחזירהתחברתי במיוחד

אני לא מחזירה לכל מי ששולחת לי. אותי זה מביך מאד להחזיר. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שבגלל שהיא נתנה לי אני צריכה להחזיר לה (ובאמת עם הילדים ממש משתדלת שיחזירו לכל מי שנתן להם ומתאמצת על זה) באמת מתביישת לחזור להביא. אני עוד יותר מובכת שמחזירים לי בשביל להחזיר.

אני מכינה משלוחים קטנים ומחלקת למי שיוצא באהבה גדולה. לחברות טובות אפילו שהן שכנות לפעמים לא נותנת ולא נותנות לי וזה ממש משחרר. החברות שלנו לא נמדדת או מתבטאת במשלוחים האלה.

דווקא מי שלא חברים טובים אני מרגישה חייבת להחזיר אז מבחינתי אם לא מרגישים חייבים להחזיר לך- זו מחמאה

גם אנחנו לא החזרנו השנה לחלקדרקונית ירוקה
אבל רק כי הם הביאו לנו מאוחר (אחרי 13) וכבר התארגנו לסעודה אז לא רציתי להתחיל להתעסק בזה. 
חיבוק על התחושה שלך21

אני כבר שנים לא ב"משחק" הזה.

מכינים כל שנה כ6 משלוחים ואותם מחלקים לשכנים שהם לא דווקא חברים (אנשים בודדים, משפחות לא מהקהילה הדתית)

לי צורם שאותם שכנים מרגישים צורך להחזיר.

חבר'ה אין צורך. נותנת לכם באהבה!!

נדיר שחברה שלי תקבל ממני משלוחי מנות. כי כאמור מעדיפה לתת לשכנים שיש לנו איתם פחות קשר ביום יום או משפחות חדשות שספק אם יקבלו משלוח.

ויש לי אהבה גדולה לחברות שלי. והן יודעות שגם אם הן מביאות לי אני לא מחזירה..

אם הייתי נהנית מההכנה ולא היה אכפת לי להכין 100 משלוחי מנות, בכיף.

אבל לא נהנית. וזו טרחה גדולה עבורי.

אנחנו אוהבים להסתובב כל המשפחה ולחלק בעצמנו ולדבר כמה דק'. לבוא במאור פנים.


וכשמקבלים- לא מחזירים משלוח.

מחזירים בתודה, במאור פנים, בפרגון, במחמאה..


הלוואי והשינוי הזה יחול אצל כולם

שכל אחד יעשה מה שטוב לו מבלי להתחשבן.

שהאהבה תהיה נוכחת ואנשים ירגישו שייכות מבלי קשר למה הם קיבלו ולמי הם נתנו.


אנחנו הרבה שנים נותנים רק לשכניםאמאשוני

לא שמתי לב אם החזירו או לא.

אנחנו לא חברים של השכנים, יש לנו חברים אחרים

אבל יש משהו מאוד נוח שיש הגדרה ברורה ולא נכנסים לשאלה מה רמת הקשר, מי חשב עלינו קודם ומה זה אומר שאפילו להחזיר לא טרחו.

אם הבעלים שלהם מגוייסים בכלל לא הייתי מצפה לכלום (גם אם בעלך מגוייס, זה לא אומר שמגוייסות אחרות מסוגלות להכיל את האירוע)

לגבי אי החזרה והתנהלות כרגיל, זה אותו צד של המטבע. הן לא חושבות שאת מצפה לקבל חזרה

לכן הן גם לא החזירו

וגם לא מתנצלות.

פורים הוא חג מציף ולכן פחות ציפיות, פחות אכזבות

וזה לא קשור לקשר בהמשך הרגיל.

אם יש דפוס קבוע- שאת זאת שתציד מארחת, תמיד מזמינה את הילדים שלהם אלייך, תמחד זאת שמתעניינת בהם, תמיד זאת שמביאה משלוח ולא מקבלת- זה סיפור אחר.

אם תבחרי לצנן קשר, זה יתן לך משהו?

נניח אם מדובר בקבוצת חברות, ואם לא ץתחברי אליהם, תתחברי לאחרות אז סבבה,

אבל אם תצנני קשר תישארי לבד- אז מה זה נותן?

עדיף לדפדף הלאה.

אני מבינה את 2 הצדדיםיעל מהדרום

לק"י


יכול להיות שקיבלת מעט משלוחים, ולכן מבעס אותך שלא החזירו לך?

כי אני ממש מבינה את זה.

אבל בעיני זה פתרון מצויין להחזיר משהו קטןיעל מהדרום
לק"י

בשביל היחס.

זה בסדר. השנה יותר מתמידממתקית

גם לי חברה לא החזירה
חברה קרובה
לא פוגע שלא החזירה(תכלס לא צריכה את השוקולדים והעוגות שלה)"
זה פוגע כי היא לא חשבה עליי כשהכינה לכולם משלוחים.
אבל השנה אני מבינה ומוחלת
ובכל זאת שמחתי להביא לה ולא מצטערת

רק מנרמלת לגמרי את הרגשתך

אני אף שנה לא מצפה שיחזירו ליהמקורית

והאמת נותנת לפחות כמה משלוחים כאלה מראש, בידיעה שלא אקבל חזרה.


עצם הנתינה עושה לי טוב ואני לא מרגישה צורך לקבל חזרה. ממתקים אני יכולה וקונה לעצמי, אוכל מוכן כנל אני מסודרת ב"ה

עצם ההרגשה שהאדם השני קיבל, שחשבו עליו והשקיעו בו, זה מה שמשנה לי לפחות

שרשור של דברים שכדאי לזכור לפורים הבאהף..תוהה לעצמי

מוזמנות לרשום פה לטובת כולם דברים שאתם רוצות לזכור לפורים הבא, מהכי טכני ועד הכי מהותי..
 

מתחילה-


 

1. לזכור לארגן למוצאי פורים אוכל מהיר להכנה או לחימום, בדגש על אוכל ולא ממתקים. כולם גוונים מרעב וטוחנים אינסוף ממתקים מהמשלוחי מנות אם אין אוכל מגרה אחר.


 

2. לזכור שיפורים חג שדורש סבלנות וגמישות. לא משנה כמה הלוז שלכם סגור וידוע מראש, סיכויים גבוהים מאוד שיהיו שינויים ובלתמים ברגע האחרון. כדאי להכין מראש מלאי סבלנות ונחת לכל השינויים האלו ולזרום איתם במקום להתעצבן.

התראה היא מלשון להתרותמתואמת

התרעה היא מלשון להתריע.

לכן (לפחות לפי הסקת המסקנות שלי) צריך לכתוב התרעה.

אבל באתר של האקדמיה ללשון יש הרחבה על כך, שעוד לא הספקתי להתעמק בה...

יש בי כאב מטורף (פריקה, מילואים)אנונימית בהו"ל

אין לי אפילו כח לכתוב

אבל אני במצב נפשי מזעזע

בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב

לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם

יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד

אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע

לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!

וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך

מרגישה שיש שני יקומים

של נשות המילואים ושל כל השאר

ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי

ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים

מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..

משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי

עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר

פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם

מסכימה ולא מסכימהאישהואימא

אני חושבת שזה תחום שיש בו המון אפור וסקאלה מאד רחבה. אבל כן יש גם קצה של הסקאלה. וזה לפעמים פשוט רעיל. ואפילו מאד. אולי זה לא מאד נפוץ אבל יש גם מקרים כאלה.

אנחנו לא בדיוק יודעים מה קורה שם.

היא יודעת.

אבל כן, יש מושג כזה משפחות רעילות ולדעת לקרוא לילד בשמו זה התחלה של תהליך שמוביל לריפוי ובסוף בסוף של הדרך יש לפעמים גם השלמה וקבלה ואולי לא. אבל כן, יש דבר כזה משפחות רעילות בדיוק כמו שיש נשים שהן נשים מוכות או שסובלות מאלימות וגם שם צריך לדעת לקרוא לילד בשמו.

אני מאבדת את זהאנונימית בהו"ל

הילדים בבית

אין ממ"ד

כל שניה הולכים למקלט

כל רגע רעבים

כמויות של כביסה ברגע

לא מספיקה לנקות

התינוק בוכה

אמא משעמם לי

אמאאאאאאא

משעמם ליייי

אני רעבבבבב


בלילה ישנים במקלט שרחוק מהבית

חוזרים בבוקר

מתקלחים

כל שניה אוכלים

כל רגע רבים


בעלי כבר גמור

ממילואים ועבודה חיונית

אני לבד בלי עזרה

ורע לי

פשוט רע לי רע לי רע לי


ואין אופק

חיבוקקקקאוהבת את השבת
אז אולי לישון בבית וללכת בהתראה למקלט? יש לילות שקטים יחסית..
אין אפשרות כזאת, לא מצליחים להגיע למקלטאנונימית בהו"ל
אפילו תוך 10 דקות עם הילדים וחוץ מזה הילדים ממש נבהלים מהאזעקות.
זה סיוטכורסא ירוקה

רלוונטי לכם לסבלט דירה עם ממד?

אני רואה שבאזור שלנו אנשים עושים את זה בשביל השפיות

לתזמן מסך להם ומנוחה קצרה לךיום שני

להכניס מכונת כביסה (לא נורא שרבים ובלגן ברקע)

ואז-

לשים את כולם מול המסך .

בזמן הזה את שותה קפה, אוכלת משהו ונרגעת עם עצמך.


 

אם לא תיזמי הפסקות כאלו, קשה מאוד להחזיק את שאר היום....

 

ומתי מנקים? מסדרים? מבשלים?אנונימית בהו"ל
לתעדף משימות קצרות שממש צריךיום שני

למשל - מכונת כביסה עם בגדים למחר לכולם (לא  מצעים או דברים לא דחופים)

ארוחת צהריים פשוטה ומשביעה

מקלחת לך

וכו'


מתמקדים כל פעם במשימה אחת.

אם הצלחת שבחי את עצמך ממש!!

לעצמך או בקול רם.

תשתדלי לראות מה *כן* הצלחת לעשות

ולהזכיר לעצמך באיזו מציאות מטורפת אנחנו נמצאים.


לדעתי ברגע שתעריכי את עצמך

זה ירגיע אותך קצת

ובהמשך את כולם.

אפשר לבקש מהילדים משימות קצרות ופשוטות

אז להציע גלידות, פינוקים...

מניסיוני זה משמח את כולם.


ואם לא - אנחנו עדיין עם של אריות!

זו תקופה לא רגילה

עם הילדים. זה נותן להם תעסוקההמקורית

אם תחכי לרגע שיישבו בשקט, זה לא יקרה

אוכל פשוט, תגדירי זמני ארוחות קבועים פחות או יותר

בין לבין - שיחתכו לעצמם ירקות וישתו מים או שינשנשו בייגלה

ותוך כדי שאת איתם, תובילי לכך שיחזירו איתך דברים למקום. שימי מוזיקה נמוכה ותנסי להניע

אבל תכלס לא חייב.. אפשר גם להחליט שכרגע משחררים וזהו

אני מדברת וכרגע הבית שלי בבלאגן אטומי, פשוט כי אין לי כח לעשות את זה אחרי עבודה מהבית ביחד עם הילדים היום ועוד יצאתי לאוורר אותם עם קורקינט כי השתגענו כולנו אז קחי את עצתי בערבון מוגבל🥴

מה שהכי קשה לי זה שאני לא יודעת מתי האזעקה תבואאנונימית בהו"ל
אז אני כל היום בהיכון
מתחברת לזה ממשבארץ אהבתי

אתמול בעלי יצא לתפילה ורציתי בינתיים לקלח את הילדים, ואז חשבתי שזה לא חכם - כי אם תהיה התראה תוך כדי, אין מי שיתקדם עם שאר הילדים למקלט בזמן שאני עוזרת לו לצאת מהר ולהתלבש. ושכולם יחכו זה לחוץ מידי.

אז באמת חיכיתי לבעלי (וב"ה הצלחנו לסיים את המקלחות בלי התראות/אזעקות), אבל אז קלטתי שגם כשאין המתארות/אזעקות אני כל הזמן צריכה לעשות חישובים מה יקרה אם... ולדאוג שאני מאורגנת לכל תרחיש.

אני אכתובoo

משהו שכתבתי פה לא מעט

אבל רלוונטי יותר מתמיד


הסיכוי להיפגע פיזית במלחמה נמוך עשרת מונים מלהפגע בנפש


פגיעות בנפש הן שקופות

ויכולות לפגוע לתקופות ממושכות

לפעמים בלי מודעות לפגיעה ולמחיר


להיות בהיכון לאזעקה זו פגיעה נפשית וודאית

בעוצמה משתנה מאדם לאדם


זה שיש הנחיות והתראות ואזעקות

לא אומר שזו הדרך הכי נכונה להתמודד עם מלחמה


אני הייתי שם

בהיכון הזה

במלחמה הראשונה 7.10

הייתי בחרדות

וחלק מההחלמה היתה התובנה שכתבתי למעלה


מאז היו עוד מלחמות וגם סתם אזעקות (תימן)

כל פעם עשיתי צעד להחלמה מלאה מכוננות מלחמה/ אזעקות


במלחמה הזו שום דבר לא מלחיץ אותי

אין לי כוננות אזעקות

החיים ממשיכים כמעט כרגיל

אם אני בבית/ בעבודה

אני אכנס לממד (בדר"כ)

אם אני על הכביש

אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי יותר בטוח מכל העצירות הללו (כן אני יודעת שההנחיות אחרות)

(אם לא היה פה ממד

אין סיכוי בעולם שהיינו הולכים כל שניה למקלט

היינו הולכים למקום הכי בטוח בבית)


הנפש שלי בריאה מתמיד

אפס השפעה של המלחמה

ואני מוכנה לקחת את הסיכון (המזערי יש לומר) של פגיעה פיזית

תמורת נפש בריאה


מי שמתאים לה שתקח

ומי שלא לא

רק אומרתבארץ אהבתי

להיות בהיכון לאזעקות זו לא פגיעה נפשית וודאית.

אני מאמינה לך שלפעמים זה כן.

אבל זה לא מחייב בכלל.


כמו שכתבתי קודם - המודעות לזה שיכולת לתפוס אותנו התראה או אזעקה כן מצריכה ממני התארגנות מתאימה. אני לא אעשה כל דבר כשבעלי לא נמצא, אני כן אשקול מה לעשות מתי, ואני גם מורידה למשל תדירות של מקלחות לילדים, כי זה לא נחמד שיש התראה/אזעקה באמצע מקלחת.

אבל זה לא אומר שזה גורם לי לפגיעה נפשית...

הנפש לא בנויהoo

להיות בהיכון כל הזמן

ואם עושים לה את זה

פוגעים בה

לא פגיעה נפשית כפי שמוגדר בהגדרה כלשהי

אלא בפשטות

זה לא טוב לנפש

זה פוגע בה

במידה כזו או אחרת 

יש נזק מצטבראפונהאחרונה
המצב של דריכות תמידית מעלה הורמונים של סטרס בגוף ויש לזה אפקט גם על הגוף וגם על הנפש
אימהות שילדיהן עברו ניתוח סביב גיל 6חדשה,,

אשמח לעצות - מה להכין מבעוד מועד? מה להגיד לילד? מה חשוב שיהיה בבית אחרי (למשל פינת החלמה עם משחקים.. לא יודעת).. אשמח לכל רעיון, טיפ ותובנה, זה יעזור לי המון! תודה עליכן, השם יברך אתכן 🙏

הבת שלי עברה ניתוח כפתורים בגיל הזהמתואמת

והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.

אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)

אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)

לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים... 

5 וחציבוקר אור

זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים  וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי

סה"כ ניתוח די פשוט

וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך

כל כך הרבה זמן בבית אחרי ניתוח שקדים?מתואמת
הבת שלי עברה כפתורים ושקדים ביחד, וזכור לי שהיא נשארה אולי יום אחד בבית🤔 (או שאני כבר לא זוכרת? בכל זאת, עברו יותר מעשר שנים מאז...)
ההנחיות היו עשרה ימיםבוקר אור
תכלס זה לא כל כך סיבך אותנו כי אני הייתי בחופשת לידה וזה היה בחופש הגדול (בכוונה) אז היא אפילו נשארה יותר, אבל זה בוודאות היתה ההנחיה
מעניין, יכול להיות שזה תלוי בתנאים ספציפיים...מתואמת
אותה בת עברה ניתוח לסגירת חור מכפתורים בגיל 15, ואז באמת הייתה צריכה לנוח בבית במשך חודש, אבל זה מכיוון שנעשתה שם "קונסטרוציה" עדינה שהיה אסור לטלטל אותה יותר מדי...
ואו זה המון! אצלנו אמרו יומייםטארקו

ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..

וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים 

אדנואידים אלה שקדים, לא?🤔מתואמת
אדנואידים זה שקד שלישיטארקו
נמצא מאחורי האף כזה
ויש מצבים שבהם מורידים את השקדים הרגילים?😯מתואמת
בימינו מקטינים אותם ולא מורידים לגמריטארקו
אבל בוודאי שכן.
לא ידעתי... בתקווה שלא נדע מקרוב🤭מתואמת
את בטח מתכוונת לשקד שלישי. זה משהו אחר לגמריPandi99
נכון. לא ידעתי שלפעמים מורידים גם את השקדיםמתואמת
"המקוריים"...
יש לי ילדה שעברה ניתוח אפנדיציט בגיל 4 פלוסמתיכון ועד מעון

אבל נשמע פחות הכיוון שלך.

מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.

בבית הייתי דואגת הכי לרוגע

עברתי ניתוח בגיל דומהמכחול
לא זוכרת הרבה, אבל זוכרת שרק יום לפני זה ההורים שלי סיפרו לי שינתחו אותי. ורק אז נפל לי האסימון למה בזמן האחרון הייתי בהמון בדיקות אצל הרופא הזה...

אני חושבת שזה היה מאוד נכון לי, לא לדעת הרבה זמן מראש ולדאוג.

זה באמת מה שמוכיח שצריך להתאים את ההכנה לילד עצמומתואמת

כי הבת שלי, למשל, הייתה מתחרפנת אם היינו מודיעים לה יום לפני כן על הניתוח... ספק אם היא הייתה מסכימה לבוא... (הבת שצריכה עכשיו לעבור ניתוח)

פותחת יקרה - תנסו לחשוב היטב איזו הכנה מתאימה לילד הספציפי שלכם, כדי שיהיה לו הכי טוב שאפשר❤️

ללכת שני ההוריםאמאשוני

לישון טוב לפני, ללבוש נעלי ספורט וכו'

לא צוחקת זה מאמץ פיזי ומנטלי וחשוב לבוא עם בגדים נוחים.

לילד להצטייד במשחקים מדליקי אורות, עושים דברים מיוחדים, אפשר בהכל בשקל. העיקר שיהיה אפשר להסיח את דעתו עד שמתעורר לגמרי מחומרי ההרדמה. והם מאבדים עניין מאוד מהר, לכן עדיף כמה משחקים שכל אחד עודה משהו אחר וזול, מאשר משחק יקר שאולי לא יהיב חשק.

בגיל 6 לא בטוח שהוא ייכנס ראשון. אז גם להצטייד לתעסוקה לפני.

בבית משככי כאבים ואפשרות לשקט.

עם כל הכבוד לסבא וסבתא ובלונים ותשומת לב, ילדים חולים צריכים גם שקט ושההורים יהיו פנויים אליהם ולא יהיו עסוקים בלארח את המבקרים.

בבית לדאוג גם לאחים האחרים למתנות, את לא רוצה להתחיל בלאגן של קנאה בסיטואציה הזאת, וגם האחים חווים מתח סביב זה.

חוץ מזה מאוד עזר שהיו לי סרטונים של ילדים מהגן/ משפחה מברכים. ראינו את זה בלופים, אבל לא יודעת אם במקרה זה תפס, או שיש בזה משהו.

אצלנומתיכון ועד מעון

שהתעוררו מהרדמה היו שפוכים לגמרי וממש לא שתפו פעולה עם משחק, יותר עייפות וצורך בליטוף, חיבוק הרגעה...

דווקא אנחנו כמה פעמים רק הורה אחד בניתוח, לא אידאלי אבל אפשרי

התעוררו מההרדמה או משינה אחרי ההרדמה?אמאשוני

אצלנו ההתעוררות מההרדמה עצמה זה צרחות וחוסר שליטה בגוף, וגירויים מאוד עזרו.

אח"כ נותנים להם לישון שינה טובה, ואז הם מתעוררים כמו שכתבת.

בכל אופן, טוב שיש משהו למקרה הצורך.

(מדברת על צעצועים מהשקל, לא להשתגע..)


הורה אחד בניתוח זה ממש ממש קשוח. עשיתי את זה פעם אחת, וממש לא ממליצה לנסות!

היו איתך מלווה אחר שהוא לא הורה?

כי להיות מבוגר יחיד גם על הניירת, בדיקות, להרגיע את הילד, לטפל בו וגם אי אפשר שניה לקפוץ לקנות משהו לאכול כשהילד מאושפז, ואי אפשר להוציא אותו, אותי זה גמר.

בפעמים שהיינו שניים ממש התחלקנו בהכל, היה נראה אחרת לגמרי.

אם אין ברירה זה סיפור אחר, אבל אם יש ברירה לא ממליצה לקחת סיכון שיהיה קשה ממש.

התעוררו מהרדמהמתיכון ועד מעון

דווקא אני הרגשתי שהכי טוב זה לסייע להם לחזור לישון ברוגע, ממש לא זרמו עם שום דבר, פרט אולי לנער בן 13 שהיה בוגר.

 

לגבי הורה אחד בניתוח, ניסיתי יותר מפעם אחת. לא אידאלי אבל בהחלט אפשרי. לא אמרתי שלא קשה, אבל כן אפשרי.

 

סבבה כל אחד ומה שטוב לואמאשוני
אני גם הייתיעוד מעט פסח

אמא לבד בניתוחים (6 במצטבר).

היה לי חשוב שהילדים האחרון יהיו עם אבא שלהם, ואפילו שאמא שלי הציעה ללוות אותי, זה הרגיש לי מיותר לחלוטין.

הקושי היחיד דווקא לא היה העומס, אלא הפחדים, במיוחד בניתוח מסוים מורכב במיוחד, שפחדנו מסיבוך יחסית נפוץ וממש לא סימפטי.

דווקא טכנית לא הרגשתי שיותר קשה לי מלהיות עם ילד באשפוז (כלומר, זה היה קשה, אבל לא בצורה בלתי אפשרית).

כנראה תלוי בסוג הניתוחעל הנסאחרונה

אני עברתי קושי נפשי מטורף עם הבת שלי,ההתאוששות והאשפוז שאחר כך היו קשים ממש.

ועברתי כמה ניתוחים שונים עם כמה ילדים.

עם הילדים האחרים ההתאוששות היתה שונה לגמרי והקושי של האשפוז היה כמו כל אישפוז אחר.

אחותי עברה ניתוח בגיל כזהאיזמרגד1

עשו לה מפגש הכנה בבית רפואה, עם ספר ופליימוביל בית רפואה ודיברו איתה על ההרדמה וכו' בצורה תואמת גיל. תבררי עם איפה שאתם מתכננים לנתח אם יש להם דבר כזה

ואם לא- אולי אפשר לבקש מהם הסבר למה בדיוק יהיה שם, ולעשות לילד ספר בבינה מלאכותית עם השם מהתמונה שלו ולספר לו בתור הכנה

ומוסיפהאמאשוני
תבררו שבאמת מכניסים אתכם לניתוח בעקבות המצב ולא דוחים אותו
הבת שלי עברה משהו ממש מורכב בגיל 7על הנס

דיברנו על זה מהרגע שנולדה,

כשקבענו תאריך כמעט חצי שנה מראש דיברנו איתה.

הסברנו לה,נתנו לה לשאול שאלות.

היתה פגישה עם עוסית של המלחקה,כהכנה

העוסית דאגה גם לקצת תעסוקה.

אחרי הניתוח שהתעוררה מההרדמה ממש עזר מוזיקה שקטה גם להרגיע וגם עזר לה להרדם שוב.

היום הראשון היה ממש קשוח צריך המון כוחות נפש.

משכחי כאבים היו סביב השעון ממש כל שעתיים אקמול נורופן ואופטלגין.

היא קיבלה גם כמה ימים מורפיום לוריד אבל היא בעצמה רצתה להפסיק אותו.

מוזיקה ממש עזרה לה

משחקים פחות דיבר אליה היא לא היתה כל כך מסוגלת,

אבל כן הבאנו וזה עשה לה הרגשה טובה שיש אותם.

מה שכן לזמנים שבאמת כאב לה ולא עזר המשכחים לימדתי אותה להתרכז בנשימות ונשמתי יחד איתה,וזה ממש עזר לה.

סתם אקטואליה היו המון אזעקות מהחותים באישפוז בדיוק ערב פסח שנה שעברה,וזה היה ממש מסורבל להעביר אותה למקום מוגן כל פעם.


אשמח לעזרתכן ( בעל, ילדים..)אנונימית בהו"ל

טוב כותבת מאנונימי כי מי שמכירה אותי במציאות יכולה לזהות לפי מה שאכתוב.

היום בבוקר פורים ראיתי שבעלי לבש בגדי עבודה, הם היו נקיים אבל ממש הפריע לי איך שהוא נראה, אני פחות מתחברת למראה הזה וביקשתי ממנו שיחליף מכנסיים.

הוא בהתחלה לא רצה ואז החליף והוא אמר שהוא לא יחגוג איתנו את פורים והוא הלך לצד ולא היה איתנו כל הזמן, בסוף ביקשתי לדבר איתו וקצת בכיתי אמרתי לו שזה לא נעים שהוא גורם לי להיות עצובה בפורים ושבסה"כ ביקשתי ממנו להחליף מכנסיים, בסוף הוא השתכנע וחגג איתנו ביחד.

אבל עדיין מפריע לי שחשוב לי שהוא יראה יפה ומכובד ולו זה פחות אכפת.

יש לכן רעיון מה עושים?


 

דבר שני, אנחנו כרגע מתארחים אצל המשפחה בגלל שאין לנו ממד בבית

והילדים נהיו חרדתיים, ילדה אחת רוצה שנבוא איתה לשירותים ולכל מקום ( והיא כמעט בת 10).

הם רוצים שאני אישן איתם בחדר,

אני יושבת לידם עד שהם נרדמים..

ועד לפני כמה זמן זה לא היה כך, היו נרדמים לבד ועצמאיים והמלחמה שיבשה את זה.

מה עושים?

לא הבנתי אם הואכורסא ירוקה

התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי.  לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..

אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.

התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.

נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡


לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק

כל מילהריבוזום
מנסה ..אוהבת את השבת

א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.

ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"

ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..


ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.


בכל עבודה יש בגדי עבודה אחריםדיאט ספרייט

אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.

אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.

ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.

 

אתם אצל המשפחה שלך או שלו?רוני 1234

מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.

אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?

אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.

איזו תגובה חכמה!ריבוזום
תודה! את צודקתאנונימית בהו"ל
למרות שזה הפריע גם לי איך שהוא מתלבש אבל באמת זה שאנחנו אצלם זה הוסיף יותר.
לגבי הבגדים של הבעלשלומית.

לא להתערב!!

את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.

וזה לא עניינך מה הוא לובש.

סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...

כי בתכל'ס, מה זה משנה?

אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.

לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...

אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה

יש הבדל ביןהמקורית

חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר

בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה

וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס


לגבי הילדים נשמע לי הגיוני

הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי

בכיתי כי התגובה שלו היתה קיצוניתאנונימית בהו"ל
גם אם הוא לא מסכים יש דרך להגיד דברים ולא להגיד עכשו כל פורים אני לא אהיה איתכם וללכת לצד ולהתרחק מכולם.
הרבה מבטאים עכשיו תגובות קיצוניותאמאשוני

זה כמו אחרי לידה שהכל יותר רגיש.

כל הערה פיצית שלך או של משפחתך על העצמאות שלו עלולה לגרום להצפה ולכל המועקה לעלות.

ממילא הוא לא בבית שלו, לא יכול לקבל החלטות שהוא רגיל לקבל,

את חוזרת למשפחתך וקצת פחות "שלו" חוזרת לדפובים שהכרת ואולמ השתנו עם החיים המשותפים איתו.

הכל יותר רגיש.

את בעצמך מודה שאם זה היה בבית הפרטי שלך פחות היה אכפת לך, אז התזוזה העדינה הזאת מורגשת.

במיוחד אחרי כמה ימים.


תדמייני שאתם אצל המשפחה שלו כמה ימים ואז הוא מעיר לך על משהו שאם הייתם בבית היה יותר מכיל.

לא היית מרגישה עוד יותר רע עם זה?


נגיד כשהייתי לפני לידה נסענו לחמותי ואחרי יומיים נשברתי ובכיתי שנחזור הביתה,

הוא אמר שאמא שלו תיפגע אם נצא כמו גנבים בלילה ושנחכה לבוקר.

וואי איזה שטיפה הוא קיבל ממני, מספיק סבלתי את המשפחה שלו יומיים. חיכיתי שיחזור מהעבודה שיעזור לי להתקפל, ועוד במצבי אני צריכה להתחשב ולא לפגוע בהם..

בואי נגיד שהתגובה שלי הייתה חריפה פי עשר מהתגובה של בעלך.

כשאתה בבית לא שלך עם הרגלים שלא גדלת עליהם, זה ממש יכול לשגע.

במצב שגם ככה מתוח- על אחת כמה וכמה.

לגבי הבעל ענו לךאמאשוני

ובמיוחד שאתם לא בבית, לשמור על הכבוד שלו מבחינת עצמאות וקבלת החלטות ואיך הוא מרגיש, מאשר איך הוא נראה.


מבחינת הילדים לשבת לידם עד שנרדמים זה מינימום לדעתי.

במלחמה הקודמת ישנתי איתם בממד,

הפעם לא ישנה איתם כל הלילה אבל כן מרדימה ובאה מיד עם תחילת אזעקה. (גם יש לי בת 12 שישנה עם הקטנים אז זה נותן להם יותר ביטחון)

אם היו מתעקשים שאשן איתם לא הייתי חושבת פעמיים.


לגבי בת ה10 במהלך היום- זה כן נשמע קצת חריג (מחוץ לבית זה לגמרי לגיטימי. אבל בתוך הבית הייתי חושבת שבגיל שלה היא אמורה להיות מסוגלת לשחרר)

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע איך לגרום לה לחוש יותר בטוחה באופן הדרגתי.


לדוגמה: לתת לה משימות ברורות

לתת לה שליטה בתחושת הזמן (יש לה שעון) למדוד כמה זמן לוקח מנקודה מסויימת בבית עד לממד.

להסביר לה על התראה מקדימה ולקחת אחריות מלאה שלכם שאתם תגידו לה מתי מתקבלת התראה.

(למשל בת ה8 שלי התקלחה בקומה למעלה, ואז יצאה בבהלה היא חשבה ששמעה את ההודעה המקדימה ונלחצה מאוד. אז את זה אפשר למנוע. לתת לה לשחרר כי האחריות שהיא תדע על ההתראה היא של המבוגרים)

מקלחת אפשר לקלח אותה בבגד ים, פחות התמודדות לא מחייבת. וגם לא חייב כל יום.

יש פעילויות מפחיתות חרדה ודריכות, תחפשי יש כל מיני רשימות שרצות..

אבל באמת שהכי טוב להירשם להדרכה מסודרת.

יש מטעם העיריות, משרד החינוך ומרכזי חוסן.

ואפשר להתקשר ליועצת של ביה"ס. אני בטוחה שהיא תשמח לעזור ולהנחות אתכם לגבי תוכנית פעולה.

עונה נקודתיתשיפור
לגבי זה שאת יושבת איתם עד שהם נרדמים ואת לא רוצה שימשיך, הייתי מסבירה להם שעכשיו את יושבת איתם בגלל המלחמה וכשהמלחמה תיגמר הם יחזרו לישון לבד כמו שהם יודעים, כי הם כבר מאוד גדולים ועצמאיים, ורק עכשיו בגלל המלחמה קצת יותר קשה להרדם לבד. ומזכירה את זה כל יום כשאני מתיישבת לידם.
תגובה שונה לגבי הבעלממצולות

אני חושבת שקשה מאד לשחרר ולהגיד שילבש מה שבאלו

בדיוק כמו שאני רוצה שהילדים שלי יראו מטופחים ויפים

כך גם אני רוצה שבעלי יראה יפה ומטופח

אפשר להגיד את זה בצורה יפה ומכובדת

מה עדיף שהבעל יתלבש לא יפה והאישה תתבייש ללכת איתו ברחוב?

יש הבדל בין רצון לגבי הילדים לרצון לגבי הבעלנפש חיה.

הבעל הוא שותף בוגר חבר באותה רמה כמו האישה.

בתור זוג יש דינמיקה ותקשורת יותר חברית/ שווה בין בני הזוג ולכן יש מקום לדבר בצורה נעימה אחד לשני לא כבקשה או ציווי שנודף ממנו ריח שתלטנות מכיוון שלבן הזוג יש מרחב אישי של רצון/ מחשבה/ העדפה ויש *לכבד את זה*.

אפשר להציע/ לומר את דעתי אבל *לקחת בחשבון שבסוף זאת בחירה שלו מהעולם שלו ולכבד את זה*

 

בדיוק כמו שאני רוצה שיכבדו את דעתי כאדם ולא ייכפו עליי מה שאינני רוצה או מעוניינת בו . 

 

לגבי הילדים בגילים מסויימים יותר קל לבקש או להחליף להם , כי הם בחינת "עובר ירך אימו" כלומר חלק מהאם וממילא כרוכים אחריה ונשמעים לה.

גם לגבי הילדיםאפונה
מומלץ לכבד את העדפותיהם ודעתם, כי האפשרות האחרת מעוררת הרבה רצון נגדי.
כתבתי בגילים מסויימים כגון תינוק שעדיין לא מבחיןנפש חיה.
ואין לו עדיין טעם אישי 
לא יודעת אם הבנת שדיברתי אליואנונימית בהו"ל
באופן לא יפה, ביקשתי ממנו בצורה יפה שיחליף בגד כי זה יותר יפה ומחמיא לו, מכנסיים אחרות וגם לי יותר נעים להיות כך לידו. כשהוא עם הבגדים עבודה הוא נראה לי מוזנח כזה 
אם ביקשת בצורה יפה ובכל זאת הוא החליט- זה שלונפש חיה.

תביני

גבר הוא לא פלסטלינה

שאפשר לעצב אותה כרצוננו.

הוא אישיות בפני עצמו עם עולם פנימי ורצונות.

הוא בחר כך- כי רצה כך .


 

תבדקי

מה מפריע לך בזה בעצם?

הגיזרה? הטעם שלו? המראה ?


 

אולי מפריע שבעצם את לא מרגישה "משפיעה" עליו?


 

בהזדמנות מתאימה תוכלי לשוחח עם בעלך

ולשמוע איך הדברים נראים מהצד שלו. 

 

בעיניי 

נכון לעכשיו ולתמיד

לסנן מה מהותי לקשר בנינו- ומה לא משמעותי.

 

חבל לתת לזוטות להרוס מצב רוח

או קשר טוב.

כן אבל תביני שלך הוא נראה מוזנחאמאשוני

הוא לא חושב שהוא מוזנח,

או שלא אכפת לו מראה מוזנח.

אז או שהוא יחליף מכנס,

או שאת תחליפי משקפיים. מבינה?


ואני יודעת שקל להגיד וקשה לשחרר את זה,

אבל הוא צודק, מה אפשר לעשות..


תתנחמי, אצלנו באירוע הוא לא היה מוכן לקנות בגדים כי "לא בא לו"

בקושי לסדר את החולצה בתמונות הוא הסכים

ואח"כ שחררתי שיראה איך שהוא רוצה.

גם עם הילדים אגב,

היה לי חשוב שיראו יפה בקבלת פנים, ואח"כ שחררתי, חלק החליפו לבגדים ממש פשוטים. אם לא הייתי מסכימה בריקודים לא היו מסכימים ללבוש את הבגדים היפים בקבלת פנים.

אין מה לעשות, הוא אדם לעצמו. אפשר לבקש. הוא לא חייב להסכים ואם לוחצים הגיוני שיהיה ממורמר, זה החיים.

אני הייתי ממש נעלבתמקקהאחרונה
אם בעלי היה מבקש שאחליף בגד
בודאי שזה עדיףאפונה

שימי לב

האמת נמצאת בכיס של האשה (או שלך) - מה יפה או מכוער, מה מתאים או לא

הטעם או הדעה של הבעל רלוונטיים?

את היית רוצה ללבוש רק מה שבעלך רואה לנכון?


האשה יכולה, במחילה, לעבוד על מידותיה ולשחרר האחיזה דרך הנראות של הבעל, ולא להתבייש ללכת איתו ברחוב.

נכוןאנונימית בהו"ל
אני מרגישה שלפעמים אני מתביישת באיך שהוא נראה וחשוב לי שיראה יפה, גם זה מרתיע אותי לחבק אותו כשהוא עם בגדי עבודה כי זה לא יפה בעיני, משמין אותו, גם אם הם חדשים ונקיים .
אנחנו במצב דומה חזרנו הביתהדרקונית ירוקה
הילדה נרגעה תוך יום, אפילו שהיו יותר אזעקות
אני חושבתעם ישראל חי🇮🇱

אילו בעלי היה מבקש ממני להחליף את החצאית או את החולצה כי הם לא נראים לו...

לא רק שלא הייתי חוגגת איתו את פורים גם הייתי הולכת בהפגנתיות כנראה למקום אחר ..

איך היית מרגישה אם היה מבקש ממך כזה דבר ?

לגבי הילדים ככה זה הרבה אצל כולם

יש רגרסיות .. עצבים מריבות בין הילדים

לאף אחד לא פשוט

הרבה כוח 🤗

שאלה שמעניינת אותי ותוסיף לנו ולילדים שלנו🙏אבןישראל

גדלתי בבית דתי אבל הורי סוג של חזרו בתשובה

ולא היו לנו הרבה מנהגים/ דברים שקבועים לנו בלוז מבחינה תורנית

וכשגדלתי והסתובבתי בין חברות ראיתי שיש דברים ייחודים שכל משפחה לקחה על עצמה/ נוהגת ועכשיו כשאנחנו בבית משלנו אנחנו לא מצליחים לחשוב על רעיונות כי גם בעלי לא בא מרקע כזה תורני.

ועכשיו לשאלה

מי שמתאים לה לשתף משהו אחד  תורני נקרא לזה שהיה נהוג אצל ההורים שלה / אצלה בבית/מכירה מאיזה מקום,

לדוגמא לקרוא אגרת הרמב"ן כל סעודה שלישית שראיתי אצל חברה./ לימוד קבוע בשבת עם אבא לכל ילד..

תודה לעונות


אשמח גם לרעיונותמאמינה-בטוב
רק אומר שנראה לי שגם להרבה משפחות ששני הצדדים מבתים דתיים לא בהכרח יש מנהגים כאלה
אני באה מבית חרדי הארד קורדטרכיאדה

ולא היו אצל הורי שום קבלות או מנהגים מיוחדים שלהם.

בעיני זה מאד יפה ומיוחד אבל את יכולה בהחלט להחליט לבד על משהו שאת מתחברת אליו

(לדוגמא: לימוד 2 הלכות שבת בסעודת שבת/לימוד פרק בנביא בסעודת שבת)

גם לי אין מסורת מבית בקטע הזההמקורית

אבל יצרנו לנו כזו

למשל - אני לומדת פרשת השבוע עם הילדים כל שבוע

בעלי אחראי על לימוד משניות והוא והבן הולכים כל מוצש לאבות ובנים

יש לנו לימוד בסעודות שבת של הלכות


תחשבי על משו שאתם מתחברים אליו


אצלנו גם האמא מברכת ברכת הילדיםשמעונה
אני מנסה ליצור אחרי הדלקת נרות זמן ששרים אך זה כרגע לא עובד
גם אצלנו, ואצלנו השירים זה אחרי שחוזרים מבית כנסתמרגול
לגבי הזמן של ברכת הילדים ראיתי שיש כאלו שמברכים לפני הקידוש, ויש שבזמן נטילת ידיים (אחרי הקידוש, לפני המוציא)
אין לנו כאלה...מכחול

זה רעיון יפה, רק ממליצה לחשוב על משהו שאתם אוהבים (מי שעושה אוהב, כלומר לא שאת רוצה שבעלך ילמד עם הילדים והוא עושה לך טובה), ולהתחיל בפשטות.

לא להכריז "מכאן ואילך, בבית הזה תמיד לומדים פרשת שבוע בשבת אחרי הצהריים" אלא פשוט לעשות פעם אחת. ועוד פעם. ועוד...


אולי תראו שזה לא מתאים לכם, ותרצו לבחור משהו אחר. אולי זה מתאים לכם, אבל בהתחלה תפספסו מדי פעם עד שתתרגלו.


בהצלחה ♥️

כילדיםעוד מעט פסח

למדנו כל שבת בצהריים משניות עם אבא שלי.

זה זכור לי ממש כי זה לא היה בבית, היינו הולכים יחד איתו לביכ''נ ולומדים שם. בדיעבד אני מבינה שכנראה הוא רק רצה לתת לאמא שלי לישון, אבל לי זה הפך את הלימוד ליותר רציני ומחייב.

בעלי והילדים לומדים קבוע ב'אבות ובנים' של הקהילה בשבתות אחרי מנחה.


מכירה משפחות שבמקום סיפור לפני השינה קוראים יחד תנ''ך.


אבל לדעתי, פשוט תנסו ותראו מה זורם לכם. זה חייב להיות משהו שגם אתם כהורים תאהבו, כי ה-דבר שאנחנו רוצים להעביר לילדים זה את אהבת הלימוד, ואי אפשר לזייף בזה.


אני חושבת שהכי חשוב לא להיות בלחץ על זהמתואמת

גם אם מקבלים על עצמנו מנהג יפה - לזכור שזה רק מנהג, ואם לא מתאפשר בזמן מסוים, אז לא נורא.

בכל אופן, גם אני בת להורים שחזרו בתשובה ובעלי בן להורים משתי עדות שונות והם לא כל כך בקטע של מנהגים מיוחדים, אז קצת מזדהה איתך...

בכל אופן, אנחנו ניסינו להנהיג לימוד הלכות שבת בסעודה, אבל זה קצת התמסמס לצערי... אבל אני לא נלחצת מזה, יודעת שזה עוד יכול לחזור בע"ה.

ולפני כשנה התחלתי ללמד את הילדים הצעירים שלי תנ"ך לפי הסדר, כל יום (בד"כ לפני השינה) פרק אחד. זה התמיד ככה במשך תקופה ואז התמסמס. עכשיו לומדים מדי פעם עוד פרק, כשיוצא ויש נחת... וזה בסדר מבחינתי.

(זו תובנה לא רק על מנהגים ביהדות, אלא על כל כלל חדש שמנסים להנחיל בבית. לקח לי זמן לקבל את זה שכללי סדר חדשים או תורנויות סדר, למשל, לא יחזיקו מעמד זמן רב, וזה בסדר. הכי חשוב שהבית יהיה באווירה טובה, גם אם אין בו דברים קבועים...)

משהו תורני לא חייב להיות רק לימוד תורניממתקית

אלא גם משהו מעבר-
למשל אצלנו בכל יומהולדת נהוג לחגוג עם סעודת אמנים.
 

מלווה מלכה עם סיפורי צדיקיםPandi99
מתאים לך שאשלח לך בפרטי? אאוטינג וכומרגולאחרונה

חושבת בעיקר על דברים שקשורים במעגל השנה (כלומר, סביב חגים ומועדים. אבל דברים שלא נפוצים ברוב הבתים)


ואגב, זה תלוי גם בני כמה הילדים שלך.

וגם עליי חלק מהדברים העיקו. לפעמים זה נחמד ולפעמים זה דייייי למי יש כוח. אז נראה לי כדאי לשים לב גם לזה (אם זה לא משהו שכתוב בהלכה, אז אולי לא להתעקש אם רואים שזה מוביל לאנטי…)

איך מתחילים פסח עם ילדים בבית?מולהבולה
מזכיר לי את השנה הראשונה של הקורונה.......
מגייסים אותם למלאכהמתואמת

האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...

בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!

אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...

אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח

זהו שגם אני עסוקה רק בסדר היומיומימולהבולה

ומי מדבר על ים הכביסות 🫣

איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה

הם ממש לא בקטע של לעזור כאן

גם לא כשמדובר בניקיונות לפסח?מתואמת

אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)


אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)

ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦‍♀️🙈

מצטרפת לשאלההשם שלי

הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.

מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.


בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.

הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.

אני הכי לא טיפוס של לילהמולהבולה

רק יום וזו באמת בעיה

אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי 

רגע רגע תנו להתאושש מפורים😅Doughnut

וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.

כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.

השנה לא הספקתי לגעת בבית...מולהבולה

לכן לא רלוונטי אליי כל כך

אבל רעיון מושלם 

זה לא משנהDoughnut

לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.

אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ. 

בא לי ליישם את זהמולהבולה

אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...

וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות 

גם אם הכניסוDoughnut

מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...

תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.

רק מציינת שיש מנהגים שונים לגבי מכירת חמץטארקו
אז חשוב לבדוק מה המנהג/פסיקה שלכם.
אפילו משחקים של הילדיםDoughnut

אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.

אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.

כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.

גם אני השנה לא נגעתי בביתטרכיאדה

זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.

מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי

בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ

להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי

וואי ככה בעלי אומר ליכל שנה מחדש,שגרה ברוכה

כשאני מתלוננת כמה קשה הכנות לפסח וכו' הוא טוען שאנחנו הנשים עושות את עה קשה ולא לכך התכוון המשורר🙈

כל ארגוני הארונות שלוקחים שעות והמיונים והחלונות והתקרות נו באמת. .

נראה אותנו באייר עושות את זה. או כסליו. למה דווקא בזמן הכי לחוץ של השנה??

קיצר. אני שואלת את זה גם את עצמי. ומסכימה עם מי שכתבה שהחיים לימדו אותה להוריד מזה. אז גמני עם פסחים בהריונות/לידות/תינוקות/ילדים התחילה לשנות מהלוז הזה..

ואני בכלל שונאת לנקות וזה סיוט בשבילי ולא מצליחה להתארגן מוקדם.

אז ממש עושה מה שחייב. ולא, לא הכל חייב.

ובשריפת חמץ אומרים בנוסח שכל חמץ שנשאר ברשתותי אני מבטל וכבר לא שייך לי וכו'.

אז מנקים מטבח סלון יסודי כמובן.

ובשאר החדרים שטיפה טובה ומיטןת ומגירוץ תחתונות.

שאר הארונות לרוב אני לא נוגעת..

משחקים מנקה רק מה שיבוא לידי שימוש השאר סוגרת מכסה מוכרת וקונה משחק חדש אחד לפסח.


והעיקר שנגיע בשמחה לחג הזה(אומרת את זה בעיקר לי שהלחץ והעומס יוצאים על המשפחה עם העצבים שיוצאים ממני)

דווקא אצלנו בעלי הרבה יותר לחוץ בניקיונות פסחמתואמתאחרונה

כי מלכתחילה חשוב לו לבער את כל החמץ בבית, כולל כל מיני חצאי קרקרים שהילדים השליכו בפינות נידחות.

ואם כבר מזיזים דברים בשביל לבדוק שאין שם חמץ - אז מבחינתי כן, לעשות שם כבר סדר כמו שצריך.

אבל לא יודעת מה נעשה השנה.

נראה לי שעל ניקיון המשחקים נוותר, כי לאחרונה קנינו ארונות משחקים חדשים ויחסית הם עדיין נקיים. אז נסגור אותם ונקנה שניים-שלושה משחקים לפסח... אבל זה לא יפטור אותנו משאר הבית, שהוא הרבה

גם אני כמה שנים עושה כךטרכיאדה

זה באמת משנה חיים.

לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,

ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.

נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.

את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)

בדיוקDoughnut

ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...

וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.

בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.

אצלי יש חמץ בכל מקום..גם במקומות הסוייםפה משתמש/ת
אז אני בעיקרוןדרשתי קרבתךך

קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.

השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ 

אם יש שני מבוגרים או מבוגר וילד גדולאמאשוני

מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.

בד"כ מוציאים אותם החוצה.

השנה אי אפשר

אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.

כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.

אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.

שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע

מתוכם שעה איפוס כללי

שעתיים פסח

זה ממש מספיק.

בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.

אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,

אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.

מפה להוריד מה שלא חייב.


אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.

אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.

גג ביום לפני בדיקת חמץ.

(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)

איזה אלופות כולן רעיונות סופר מעולים!!!מולהבולה
אשמח לעוד
ממש. גם לי הזכיר את השנה הזאתבאתי מפעם
אני בע''ה מתכננת בבוקר משהו אחד שאני עושה אותו, מנסה לגייס את הילדים שיעזרו. קצת יותר בלאגן מתמיד, אבל כדאי לנצל את ההזדמנות שהילדים בבית שיעזרו, אפילו הקטנים, להרים, להתכופף, לאסוף... חוסך כאב גב. 
אני אמרתי לילדים שנכין היום טבלת משימותשיפור
וכל פעם מי שמנקה יקבל הפתעות ממשלוח המנות.
מתי מתחילות? מחר כבר יום חמישי אמהלהמולהבולה
הזמן טס

אולי יעניין אותך